הפחדה
מרים הדר מירשוואם היא מתרגמת, עורכת וסופרת, העוסקת בתאוריות מגדר, פסיכואנליזה, פילוסופיה וספרות. היא כותבת באנגלית. כתיבתה מתמקדת במרחב הפרטי המשפחתי ובמתח הפוליטי שבין החוויות האישיות לבין העולם החיצוני. היא בעלת תוארM.Phil, לספרות הרנסאנס מאוניברסיטת לונדון וחיה ברמת השרון. ב-26 באפריל, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, פשטו שוטרים על ביתה, ערכו בו חיפוש, החרימו את מחשבי המשפחה ולקחו אותה לחקירה במטה משטרת תל אביב. היא שוחררה בערבות בתנאים מגבילים. המשטרה טוענת שכחברת האירגון הפמיניסטי 'פרופיל חדש' היא חשודה בעידוד השתמטות משרות בצה"ל.
המחשב שלי נמצא עדיין במטה משטרת תל אביב, מקום בו עוכב לצורך חקירה לזמן בלתי מוגדר. גם אני עוכבתי ונחקרתי שם שעתיים ביום א' בשבוע שעבר. אני ממש לא נוטה לחשיבה קונספירטיבית אבל פתאום מצאתי את עצמי מודאגת- באופן קצת קומי- מהאפשרות שבמחשב נמצא משהו מעליב שאולי כתבתי פעם על השכן שלי או על משפחתו. הבוקר, כשהבאתי את ילדתי אל בית הספר, השכן בדיוק יצא מביתו ואמרנו שלום בנימוס. מזה שנים רבות אני יודעת שהוא עוסק כנראה "במשהו שקשור למחשבים" וחי תקופה מסויימת בחוץ לארץ, שם עסק כנראה "במשהו שקשור לשירות הדיפלומטי".
מיקי ואיתן, שני שוטרים לבושים אזרחית, "פשטו" על ביתנו בשבוע שעבר בשעה 7:15 בבוקר, בדיוק כשזירזתי את בתי להתלבש לקראת היציאה לבית הספר. עכשיו, כעבור כמה ימים, עלה בדעתי פתאום שהבית שלנו, בשכונה רגילה ודי משעממת, בעצם מוקף באנשים ואירגונים "בטחוניים". בצד אחד גר מ' שהזכרתי קודם, ובצד אחר גר כ', שיש לו תפקיד די בכיר בתעשיות הצבאיות ונראה לי שהוא נעשה פחות ידידותי כאשר גילה שאנחנו משפחה שמאלנית. קרוב מאוד אלינו נמצאת ה"ווילה" המכוערת – בניין מגושם שעמד ריק שנים רבות ולאחרונה הושכר לחברה אנונימית. חלונותיו עדיין מוגפים, כמו בימיו הריקים, והחצר הקדמית ממשיכה להיות שוממה וזרועת אשפה כמו קודם. אבל עכשיו, גברים צעירים בלבוש ספורטיבי, הנושאים תיקים ותרמילי גב, נכנסים ויוצאים משם. בשכונה מספרים שזה "בית של השו-שו". זה לא סוד ששירותי הבטחון משתמשים בבתים אזרחיים. אף אחד לא שאל ולא הודיע שזה מה שהולך להיות על יד הבית שלנו. במרחק קצר משם מתחיל שטח גדול שנראה ירוק וכפרי אך הוא מוקף, למרבה הצער, בגדר אלקטרונית וכלבי שמירה מאיימים. הגן האסור הזה שייך, גם הוא, לתעשיות הצבאיות של ישראל: כאן, מתחת לאדמה, מפתחים חומרי נפץ. מדי פעם רועדים בתי השכונה מההדף, ומחאות נרגזות כבר הושמעו על הנזק שגורמות המחילות התת-קרקעיות האלה ומה שמתרחש בתוכן לסביבת החיים שלנו. בין השאר מסתובבות שמועות מפחידות על סטטיסטיקות של מקרי סרטן. בינתיים הפעילות שם נמשכת.
לא פעם חשבתי ודיברתי על הדברים האלה בדרך זו או אחרת. למשל, במהלך ההתקפה האחרונה של הצבא על עזה, כאשר הציבור הישראלי שמע שוב ושוב כמה אכזריים הם אנשי החמאס כשהם מציבים עצמם בלב האוכלוסייה האזרחית של עזה. הבוקר, בהשפעת החקירה שעברנו לאחרונה, חברותי ואני, אני מוטרדת יותר מאיומים אחרים. מהלכים מתוחכמים למיניהם של הטלת אימה, דלגיטימציה ונידוי חברתי.
פרופיל חדש, קבוצה ישראלית פמיניסטית ועמותה שלא למטרות רווח, שבה אני חברה, נתונה כיום למיתקפה חסרת תקדים מצד המדינה והמשטרה. הקבוצה שלנו פועלת כדי להביא לתודעה הציבורית הישראלית את הסכנות והעיוותים שגורם המיליטריזם לחברה האזרחית. אנו גם מעניקות תמיכה חוקית ואישית לצעירים וצעירות הפונים אלינו לאחר שהחליטו שלא להתגייס לצבא, ומספקות להם מידע אודות הדרכים החוקיות שהצבא עצמו פותח לפני מי שמבקשים לקבל פטור מהשירות. זהו מידע שבאופן לא מפתיע אי אפשר למצוא לו זכר באולם הכניסה של בית הספר התיכון שבו למד בני בעבר: על קיר אחד פוסטר גדול של חילות הצבא השונים, המתחרים על חסדיהם של מי שאמורים בקרוב להיות מגויסים ומבטיחים לתלמידים סוגים שונים של "אתגרים". ממש מול התצוגה הזאת, במין חוסר מודעות-עצמית זדוני, ניצב הדגל הלאומי, נותן כבוד לעד לרשימת התלמידים לשעבר שאיבדו את חייהם בשירות הצבאי.
אני בת 52, עובדת כמתרגמת וכותבת עצמאית. נולדתי וגדלתי באמסטרדם, הולנד. בן זוגי מלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה ועובד כפסיכותרפיסט. יש לי שני ילדים ואני גרה ברמת השרון.
עכשיו למדתי שגם אם את משוכנעת, כמוני, בחפותך המלאה; בכך שתמיד היית בצד הנכון של החוק; בכך שאין לך ומעולם לא היה לך מה להסתיר – המשטרה עדיין עוצרת אותך כאילו את שייכת לרשת מחתרתית מסוכנת. את נחקרת על ידי אדם שהשאלות שלו מנוסחות ונשאלות מתוך ההנחה המוקדמת שאת עבריינית, והמחשב שלך מוחרם כאילו שהוצפנו בו טקסטים המסכנים את שלום העם והמדינה. מילים שאת וחברותיך ניסחתן בקפידה ובשיקול דעת מוטחות בפניך בקול מאשים ונבוב: את קולטת שמדובר בחצאי משפטים, לפעמים רבע משפט, שאפילו מבחינה דקדוקית אינו מבטא את הדבר שבו מאשימים אותך. ומה שמדאיג אותך אינו כשלונם של החוקרים האלה בהבנת הנקרא אלא היוהרה שמרשה להם קריאה משובשת ומשבשת, לפי צרכיהם. מה פלא שגם שבוע אחרי כל זה את עדיין חשה "מכותרת" ברחוב. אילו היתה לך נטיה לתחושות מן הסוג הזה היית בוודאי מרגישה עכשיו בודדה מאוד.
הפחדה, אני לומדת בימים אלה, זה כשאת מגלה שהחוק יכול לפנות נגדך, להתנכל לך. זה לא ממש בא בהפתעה: אני חיה במדינה הנשלטת על ידי כוחות הבטחון, מדינה שבה החוקים, שעדיין לרוב מגנים על אנשים כמוני, כבר מזמן קיבלו פרשנות שונה ומופעלים בצורה אחרת לגמרי כלפי האזרחים הפלסטינים. אולם כל מה שידעתי עד כה קיבל מימד חדש עתה, אחרי שנחקרתי על ידי אדם ששמו עמיחי ( "העם שלי חי"). לוקח זמן מה עד שאני קולטת, אי שם, באמצע רשימת השאלות של החוקר שלי, שהשיחה איתו אינה מתבצעת על פי הכללים הרגילים של דיאלוג ושל תקשורת אזרחית. שום דבר בחיי לא הכין אותי לכך: כל מילה שאני אומרת, לא זו בלבד שתוקפא ותישמר לנצח (אחר כך אתבקש לחתום על הפרוטוקול; התחושה היא כאילו חתמתי על ויתור על המילים שאמרתי, ניתקתי את קו החיים שלהן) – אלא שאפשר יהיה גם להשתמש בה כנגדי. אני תחת אזהרה של קריאה משבשת. אפילו בדקדוק אין מתחשבים כאן.
אצלנו, למרבה הצער, האזרחים לומדים שלא לשאול שאלות מסויימות. אלה בדיוק השאלות שפרופיל חדש מנסה לפתוח לדיון בתודעה הציבורית. שאלות על שכיחות מקרי הסרטן בשכונה שלך ("צבאנו הוא המוסרי ביותר בעולם"… "צבא העם"). שאלות אודות מעמד, מוצא אתני ומגדר, והדרך שבה הם קשורים בסכסוך ובשימוש לרעה בכוח. הדרך שבה אנשים מניחים שקטגוריות אלה מסדרות את העולם. העדרן של שאלות אלו, הוא שמאפשר ל"עולם" לעשות סדר ביעילות ,לנהל ולשלוט בלי ויכוחים מיותרים ובלי חיבוטי נפש.
ביום שאחרי החקירה שלי פגשתי את ג' אצל הירקן. ג' הוא קרוב רחוק שלי, איש עסקים מוצלח ומשכיל. לפני כשבועיים, בתו האמצעית התגייסה. "אז מה שלום רוני?" שאלתי עם קצת דאגה בגלל העניין שיש לה סביב פרטיות וניקיון. היא חששה מן הגיוס ואפילו שקלה לוותר. "לא הנחנו לה" אמר לי ג' עם חיוך גאה. "וכנראה טוב שכך. זה מה שאמרתי לך: הצבא יסדר אותה. רק שלא חשבנו כמה מהר… עשו לה תרגיל ממש תרפויתי: אמרו להן – בנות מפונקות זה לא ילך פה. מי שרוצה להתקדם, שיהיו לה תנאים, בנים שווים ושלא תתקע באיזה מקום מזוויע – שתראה נכונות לעבוד. אז תארי לעצמך את רוני'לה שלנו מנקה שירותים. ואת יודעת איך זה נראה שם, הרי אף אחד לא שם בצבא… וישנה עם עוד איזה חמש בנות – לא כל כך ישנה בעצם, אבל מילא. זה מרשים, אין מה לדבר.."
זה גורם לי כאב לב וגם כאב ראש- עבור כולנו. המכונה עובדת מהר וביעילות: משפחות מקבלות בתשואות חן את הדרך שבה הצבא מחנך את ילדיהן להפוך לאזרחים בוגרים ושומרי חוק. מי צריך ספקות, מחשבות ורגישות אישית כשיש סמכות שעושה סדר?
ישראל, כמו שחזתה חנה ארנדט עם הקמת המדינה, דנה את עצמה לעד לחיי פחד משתק.
מאנגלית: עפרה ישועה-ליית
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
מרים את לא לבד. גם אני גרה ברמת השרון בת 51 תרפיסטית ופעילת שלום. אני מרגישה כמוך ותומכת בפעילות של פרופיל חדש. אין ספק שמישהו בדרגים גבוהים מוטרד משכמונו, השמאלניות הרדיקליות. זה מעודד רק בהיבט שסוף סוף לוקחים אותנו ברצינות.אני כותבת לך כדיי לתמוך בך בפומבי למרות החשש שמישהו יעשה שימוש לרעה בתכתובת ביננו.אני שמחה שיש לי שכנה כמוך וכמו חברותייך. אנחנו מעטים אך את קולנו אי אפשר להשתיק גם לא בדרך ההפחדה האישית והפרטית.
תודה למרים על המאמר ולעפרה על התרגום. אשמח לקבל את הנוסח באנגלית (ואם יש גם בגרמנית, עפרה, גם טוב) ולהפיץ בחו"ל. אכן אין דיון בישראל על הדברים החשובים האלו: אני זוכרת את עבודתי בבית חולים סורוקה, שבו רופאים סיפרו שלא לציטוט על מקרים של מחלות סרטן, שהם מעבר לאחוזים המוכרים במקומות אחרים. בשל הקירבה לכור בדימונה? אלו היו ההשערות אבל אף אחד לא היה מוכן להגיד שום דבר מוסמך. חלק נהנו מהילת השושו שהתלותה לידע שלהם ונתנה להם כוח. חלק פחדו וחלק לא רצו לדעת. כמו האזרחים. הרבה כוחות,
למרות שמעצר כמה הזויים הוא שטות גמורה נראה שהגברת הנכבדה קצת פרנואידית. לפתח תאוריה שלמה בגלל מהלך אוילי של השלטון. מה שמצחיק בענין זה שאבירי זכויות הטרוריסט הללו הם בד"כ אותם אנשים שעדיין בטוחים שסטלין הוא שמש העמים.
שאת משתפת בהרגשתך, מחשבותייך וגם מה שידוע לך על השכונה והשכנים. כן, גם לי יש שכנים כאלה, בעצם, לרבות מאיתנו. אין לי ספק ש"הפשיטות" היו פעולת הפחדה. הרי כל החומרים האידאולוגים שלכן מפורסמים באתרכן, מתוך כוונה ורצון שיהיו נגישים לכמה שיותר א/נשים. רק רציתי להעיר הערה קטנה לניסוח "חסר תקדים" כן, זה חסר תקדים לגבי ארגון של פעילים ישראלים/יהודים. כמובן, כמו שאת עצמך כותבת מיד אחר כך, זה כלל וכלל לא חסר תקדים לגבי מי שאינו יהודי במדינת היהודים. שוב תודה על כתיבתך
מרים היקרה ודומיה רגילים לא להתחבר וזה מתחיל אם הם בהולנד הם לא יהיו מוכנים להתחבר באמסטרדם לרובע המוסלמי . ואם הם גרמנים הם לא יהיו מוכנים להתחבר ברכבת בפרנפורקט לרובע אופנבך. לבית הכנסת הם לא יתחברו יורידו כובע מהראש ,או ישימו טלית בכוונה להרגיז או יעלו לקרוא בתורה גם אם הם פוגעים . לאלה הלא מתחברים קראו פעם נון קונפורמיסטים . ותמיד הנון קונפורמיסטים במסלול התנגשות עם המערכת ולאחרים הקונפורמיסטים לכאורה הם יקראו עדר קרנפים אבל כאמור כאן יש לנו עסק עם לא מתחברים כלומר אנשים כלואים במחשבות =בורים והבורות היא אם כל חטאת ויותר גרוע מבורות זהו יחד עם פחד ודימיון. תכונות אופי לפילוסופים סוציאליסטים משוררים מתרגמים…אולי והמעניין שבכל סביבה שהם נמצאים תמיד ייצרו אנטוגניזים ואני אני כל יום רואה בסביבתי פועלים עמלים,מורים ומורות,חיילים ושוטרים ,רופאים ועורכי דין משום מה אני לא שומע פיצוצים ולא רואה שטחים סגורים לא בשושו לא ביום ולא בלילה. אם היתה מרים מביטה סביבה היתה מגלה בסביבה שלה קבוצת אנשים נהדרת השומרת על סביבה לא מרעישה לא מזהמת ולא מפחידה שאם היית חוברת אליה היו עוזרים לך הם נקראים אחלה . אבל כנראה הבעיה היא אחרת הבעיה הינה בדעה קדומה שנאה,פחד לכל מה שנראה נשמע ממוסד .
אני בטוח שיש לארגון משנה סדורה שלמה על הקישור בין פמיניזם לאנטי-מיליטריזם, אבל לדעתי, בחורה שרוצה להיות מפקדת טייסת F16 היא לא פחות פמיניסטית מהכותבת, שמנסה למנוע ממנה להתגייס. ככל שחברי "פרופיל חדש" ודומיהם מנפנפים ב"פמיניזם", הבחורה שרוצה להיות טייסת, והחברה בכלל, יסתייגו מהמושג – וחבל.
הדברים שאת כותבת מעוררים שאלות רבות: למה דווקא אצלך? למה דווקא את המחשב שלך? למה את מרגישה צורך להצטדק ולהגן על עצמך? איך זה שאת יכולה לפרסם את דברייך באתר האינטרנט ואלפי אנשים יקראו אותם באין מפריע? אולי כיוון שזו גם מדינה דמוקרטית וחופש הדיבור ניתן גם לך? האם את סבורה שאין צורך להגביל את חופש הדיבור גם אם מדובר בבטחון המדינה?
מבהיל ביותר מה שאת מספרת. תודה שחלקת את זה פה. הצד האפל שי ישראל….האם אפשר לעשות משהו כדי להאיר שם מעט אור?
את לא לבד מישהו מיהר לכנות את מכתבך פרוניה. אם הוא מדבר בתם לב – הוא עצמו חי על הירח. משום מה התגובה לא מריחה מתום לב. מרים, אנא שלחי עוד מידע. האם נחקרת שוב? האם הוחזר לך המחשב? אנשים רבים רואים ויודעים ותומכים.
הדברים חשובים מאוד, בייחוד פתיחת הדיון על מיקום המתקנים הצבאיים בלב שכונות אזרחיות, ובכל זאת מפריעה איזו נימונת מעמדית, בין השורות. החסינות מפני התנהגות שרירותית של המשטרה (עד החקירה שהכותבת מתיחסת אליה) היא פריווילגיה שלא כל אזרחי ישראל נהנים ממנה – למשל, מאות המפגינים היהודים ובעיקר הערבים שנעצרו ונחקרו מסיבות פוליטיות בזמן המתקפה על עזה, או מי שלא יכולים להרשות לעצמם ייצוג משפטי ברמה סבירה (ובוודאי אלפי העצורים ללא משפט בשטחים הכבושים). ניתן היה להוסיף איזו השוואה בין מצבה של הכותבת למצבם.
איך שלא תסתכלי על המצב כאן בארץ החל מהמאה האחרונה הוא שאין לנו ברירה אלא להגן על עצמנו מפני אוייבינו מסביב. כמובן שזה דורש שכולם ישתתפו בהגנה וזה כמובן אומר שכולם יתגייסו לצבא ויתרמו את חלקם בהגנתם. מי שיכול להתגייס ולא מתגייס בעצם אומר שאחרים יגנו עליו והוא לא מוכן לתת כתף למאמץ הזה. כמובן שאפשר לכבס השתמטות בכל מיני מילים אם זה "כיבוש" או "דיכוי" או שטויות אחרות התוצאה זהה, אותם משתמטים גורמים לאחרים לעשות את עבודתם. זה לא טוב ולא צריך להיות כך. אל תשכחי שזה גם לא חוקי. לכאורה נראה שאת בעצם קשורה לאירגון שתומך בהשתמטות מהשרות בצבא. בסופו של דבר כל מי שרוצה להשתמט מהצבא יודע להגיע אלכם. האם אתם שואלים מדוע לא רוצים לשרת בצבא? האם אתם מנסים לשכנע כן לשרת בצבא? בסופו של דבר זה החוק. האם אתם מנסים להסביר שאחרים נלחמים ואולי כדאי להשתתף בשירות הצבאי כדי להוריד את העול משאר האנשים? האם יתכן שאתם מסבירים ומלמדים את המשתמטים מה לומר אפילו אם זה לא מתאים לאותו משתמט? בסופו של דבר לא נראה לי שבדקתם את מצבו של המשתמט כדי לדעת מה הוא צריך לומר והאם הדבר מתאים למצבו. איך החוקרים היגיעו אלכם? האם יתכן שזה בגלל שמועות שמי שרוצה להשתמט מהשרות יכול ללכת אלכם ולקבל תמיכה ועזרה? אני יודע שיש הרבה אנשים שמדברים אבל לא עושים לא נראה שמישהו רודף אחרהם. בקשר למה שקורה בשכונה שלך, לפי דבריך, אולי זה לא נוח אבל אל תשכחי שהיו כאלה שמתו בשרות הצבאי במלחמה אחת או אחרת כדי להגן על כולם. את יכולה לשאול את עצמך מה האלטרנטיבה? בקשר להתנהגות האנשים כלפיך לפי דבריך, האם יתכן שאת מדמיינת את כל זה בגלל הרגשת אשמה שאת עושה משהו לא נכון?
האירוע האלים של פשיטה ומעצר חידד מידע שהיה קודם על סף המודע. האנשים שאת עכשיו שמה לב אליהם היו שם קודם, ואכן הם "מארג" כוח לא דימוקרטי, בלתי שקוף ובלתי רשמי בדרך כלל. השכנים, אנשי המחשבים הבטחוניים, ה"וילות" וניסויי הנפץ. חשוב להשתמש באירוע הזה כדי לחשוף את המציאות ולשפוך אור על מה שמאד מפחיד את כולנו, ולכן נמצא תמיד בשולי הדיון, תחת סעיף "פרנויה". היתה בעיה סיסטמטית ב"שמאל-סמול" הישראלי, והיא הסתתרות מאחורי צורך נפשי אובססיווי במתודולוגיה או דיון דוקטרינרי, על חשבון דיון פשוט במציאות, כמו השכנים האלה ואיך מנגנוני הכוח הישראלים אינם נזקקים לפורמליזציה של החוק. נדיר מאד שיש מהלך גלוי כמו שנעשה אצלכם, כיון שברוב המקרים, ה"שכנים" עושים את העבודה בשקט, ובאמצעים של הטרדה בלתי רשמית המשיגה תוצאות זהות, ואינה כרוכה ביחסי ציבור גרועים למדינה, בחו"ל. בתור חלוצת הפרנויה, ההתעוררות הזו חיונית על מנת להפיק פעולה בעלת משמעות. לדעתי האשליה שהיתה לכמה ארגוני שמאל שהם פועלים כנגד רצון הממסד, היתה כאמור אשליה אינפנטילית ומזיקה. היה משחק גומלין מסויים, שכניראה כעת אין בו צורך, מבחינת הממסד, או שהוא מעדיף להיראות חשוך וקיצוני בתור תנאי פתיחה למו"מ עם אובמה והפלשתינאים. ("מדינה משוגעת" בתור מדיניות חוץ) וגם מסיבות נוספות שלא זה המקום לנתחן. תיארת נכון את המארג ואת החנק נוכח מאזן הכוחות, מה הלאה ? אולי כדאי לנצל את המשבר כדי לפתח יותר אמפתיה עם אנשים מוחלשים יותר ? (השוליים החברתיים נחשפים לשרירות של האלימות המשטרתית באופן שגרתי, ותוך חוויה שונה מאד מ"שלטון החוק" שאת מכירה בתור מעמד בינוני גבוה עם עורכי דין ותקשורת ו"העוקץ" ורשת בינלאומית). אולי כדי להציף את האמת לשם שינוי ? לשאול מה היה התפקיד של פרופיל חדש במערך הזה שברובו מורכב ממפעלי נפץ ו"וילות" ובעלי "תפקיד דיפלומטי הייטק" ? ומה התפקיד עכשיו ?
מרים יקרה, אני מבינה לליבך ויודעת בדיוק מה חווית בעת החקירה ובכלל בתהליך של ה"עלהום". אניע רוצה לספר לך ולחבריך שאתם לא היחידים אני כפעילה חברתית שנים רבות יצגתי את השכבות החלשות החל ממחוסרי הדיור ועד ילדים רעבים כאשר יצאנו לפעילות בשטח כמו גראפיטי עוכבתי שעות רבות בתחנת המשטרה כאשר התיחסו אלי כאילו הייתי מרגלת נגד מדינת ישראל, כאשר הוצאתי את ההמונים החוצה להפגנות נגד הקיצוצים למשל נעצרתי ליומים ונחקרתי שכעות רבות וקשות אני יודעת איך הרגשת ואני מבינה אותך מאוד ומזדהה איתך לגמרי. ודוגמא אחרונה הגענו לכנסת כתנועת הלביאות ומחאתנו הייתה הבמזנון הכנסת מחאה שקטה ולא מליטנטית בסך הכל אמרתי "תרשמו את הלחמניה על חשבונו של ביבי" קפצו עלי כל סוגי השוטרים והחיילים הכניסו אותי למרתפי הכנסת ופוצצו אותי לעיני חבריי למען יראו ויראו השוטרים ומדינת ישראל תמיד הולכים לראש למנהיגים שמשלמים מחיר כבד בכדי להפחיד את הפעילים. אני מחזקת את ידייך ומקווה שההפחדה הזו לא תרחיק אותך מפועלך החשוב. טיפ: יש לך איש בעל מקצוע בבית (כמו שאת מספרת) תשתמשי בכלי החשוב הזה מפני שההפחדות של המשטר במדינת ישראל מותירים בנו את הסממנים של הפחד הנורא. ייש כוח
"הטרדה בלתי רשמית" – למה הכוונה? השכנים שעובדים במשרד הבטחון טומנים לה מכתבי שטנה בדואר? מתקשרים ומנתקים באמצע הלילה? שתפי אותנו בבקשה, למרות שאני לא מאמין שתצליחי לתת סיפור עובדתי. עצם המחשבה שקיים מארג שלם של כוחות, שכל כולם מוקדש לבילוש אחרייך, הוא פרנואידי. נראה לך שהשכן ה"שושו" מרגל אחריך? נראה לך שלמפעל של תע"ש איכפת אם הכותבת חברה בארגון כזה או אחר? נראה לך שמישהו ישכיר וילה ברמת השרון כדי לעקוב אחרי מישהו אחר? באמת… לאנשים יש עבודה לעשות ודברים מעניינים יותר. הרבה פחות אנשים מתעסקים בך ממה שאת חושבת.
השאלה המרכזית שמעלה הכותבת היא למעשה האים המדינה צריכה לאפשר לארגונים שתומכים במהלך הנוגד את החוק ומעודדים עבירה על החוק חופש פעולה מלא. האים בשם הליברליזם המדינהה צריכה גם לאפשר קיום של אגורונים השוללים את עצם קיומה ואת עצם קיום החוק? ובעצם נשאלת כאן שאלת זכות המיעוט. דעת הכותבת ברורה. לדעתה זכותה לפעול בחופש מוחלט וללא התערבות המדינה. אני נוטה לחשוב אחרת. אם למשל הייתי מקים עמותה שתפקידה להדריך אנשים כיצד לפרוץ למכוניות או לבתים האים היה זה לגיטימי? והאם הייתי מדריך אנישים בדיכאון איך מתאבדים בצורה קלה האים זה לגיטימי. האים הכלל (והממשלה שמייצגת את רובו) לא צריך לשים חסמים לגורמים שוליים שמסכנים במידה כזו או אחרת את המצב הקיים?
כל מי שחושב שזו פרנויה – מוטב שיצפה בסרטון מהפגנת התמיכה בפרופיל חדש. הפגנה ברשיון, ללא התפרעות או הפרעה לסדר, אוסף אנשים מחזיקי שלטים וקוראי ססמאות שפוזרה באלימות מכוונת ובוטה של כוחות הביטחון. http://www.youtube.com/watch?v=zXT08cISAMI צפיתם? ומה דעתכם עכשיו? זה לא צולם במדינת משטרה טוטאליטרית. זה צולם אצלינו, כאן, בצפון תל-אביב הדמוקרטית. הייתי שם. חזרתי מזועזעת ומפוחדת. תודה לך מרים ולשאר הפעילים האמיצים בקדמת המאבק. ישר כח, ענת
לא מדובר כלל בלגיטימיות של זכות המדינה להגן על עצמה מאידיאולוגיה מוכחשת ומסוכנת (צר לי, כך אני רואה את הפעילות הזו). מדובר בשלילה של הלגיטימיות של התשאול המשטרתי: לא זו בלבד שלישראל אין ריבונות וזכות לריבונות, אלא שאין לה אפילו זכות לברר עובדות. המאורע האלים שקרה לכותבת הוא שהיא נחקרה, תשובותיה נרשמו, והיא התבקשה לחתום על מסמך הכולל את מילותיה-היא. יום מרגש.
יש להפריד בין החקירה לבין המסר המסר של התחמקות משירות הוא מסר בוגדני חתרני ולא חוקי ומה יחס לקבוצה שתעודד השתמטות מתשלום מס ובכן יקירתי ושותפייך המסר הוא בעייתי אם החקירה היתה לא ראויה צר אמנם ויש ערוצי תלונה ובדיקה בעניין הן בביהמ"ש והן במח"ש העירבוב של המסר ודרכי החקירה מעיד יותר מכל על טשטוש תחומין אצל הכותבת המבלבלת לצעירים את המוח.
כל עוד המפגינים והמפגינות צעקו ססמאות מול תחנת המשטרה, לא קרה כלום. הבלגאן התחיל כאשר המפגינים נדחפו לעבר הדלת, תוך שהם חוסמים את הכניסה לתחנה, וכנראה בניסיון להכנס להפגין בפנים. דוגמא קלאסית לדינמיקה של מפגינים שמנסים למתוח את הגבול כדי שהעסק יתפוצץ וההפגנה, שעניינה את הציבור הרחב כקליפת השום, תתפרסם. בכל הסרט לא ראיתי שוטר מרביץ, השתמשו בהחלט בכח מינימלי כדי להדוף את המפגינים שלא נענו לקריאה מילולית לחצות את הכביש.
אין מילים. ילדותיות לשמה. פעלת בארגון שלחלוטין היה בתחום האפור של החוק ואף למעלה מזה. מה ציפית? איך חשבת שמתנהלת חקירת משטרה? על ספת פסיכיאטר? בקיצור, תתמודדי. לאיריס חפץ, כל הכבוד לך. תתרגמי ותשלחי לחברים בחו"ל, ככל הנראה הם יקראו בשקיקה. כי פה בארץ יש מספיק אנשים עם שכל ישר לסינון כל המניפסט הילדותי הזה ( אהה, ררגע, בעצם שטפו להם את הראש בשטויות מיליטריסטיות ). לדעתי, בתור אחד שאכן מאמין שהחברה שלנו מיליטריסטית מדי, פשוט עשיתם נזק חסר תקנה לעצם יצירת הדיון הזה. ותודה רבה על כך.
כל אלה שממהרים לשמור על הדימוי שלנו כמדינת חוק לא שמו לב שהחוק מאפשר לאנשים שלא לשרת, בדיוק באופן דומה לאיך שהוא מכיר בהוצאות או הכנסות שפטורות ממס הכנסה. נישואין עבור נשים, עיסוק בתורה כמשלוח יד, רגישות נפשית רבה- כל אלה מזכים את האזרח שמקיים את החוק בפטור משרות. דא-עקא, בזמן שהארץ מלאה יועצי-מס, אין איש מראה לאזרח כיצד לממש את זכותו החוקית שלא לשרת בצבא, למעט פרופיל חדש, כמובן. הם אלו שבאופן פרדוקסלי מצילים חלק מדמותה הדמוקרטית של ארצנו.
אני יכולה להרגיש את הפחד והפרנויה שתופסים מקום ומכווצים את הרוח החפשית של שאילת השאלות ובקורת על הסדריםהמדכאים וסרטן הבטחון אני רוצה לחשוב שהמעוות יחשף ותקבלי תעודת כבוד מהשוטר עמיחי על אזרחות טובה ומודל לאשה ואם ישראלית כך אני חושבת עלייך ועל ארגון פרופיל חדש תחי הדמוקרטיה. אבל יש להמשיך ולהאבק עליה. עמירה
ראשית תודה על המאמר. תחושות קשות הוא מעורר. לעצם העניין: המשטרה "פשטה" על פעילי הארגון לפי כתיבתם באינטרנט והחרימה את מחשביהם. זה אומר שמישהו מעל באימון לקוחותיו ואולי אף עבר על החוק במדינת ישראל. אני כותב זאת, כי למרות שכל מאבקכם צודק, אף פעם לא מזיק לנקוט קצת אמצעי זהירות. רק גוף אחד יודע מי אתם כשאתם באינטרנט: ספק האינטרנט שלכם. כשאתם גולשים מחשבכם משאיר כתובת IP המשויכת לבעל החשבון בספק האינטרנט. מה הכתובת, זה דבר די גלוי, למי היא משויכת – זה כבר מידע אסור לפרסום או להעברה אלא בצו שופט. אני הייתי פונה באמצעות עו"ד לבדוק האם המשטרה לא עברה על החוק במקרה הזה – דבר שיכול לפסול את כל האשמות כבר בשלב זה. כמובן שגם הייתי מפרסם זאת ברבים. אצל ספקי האינטרנט עובר גם כל המידע ממחשבכם, אך מידע זה מוצפן ברובו. ולמרות זאת למי שיש את האמצעים להתגבר על כך, יכול גם יכול לדעת מה כתבתם, שלחתם או קיבלתם. לכן, בתי קפה, ספריות ציבוריות, מקומות עבודה גדולים ואוניברסיטאות יכולים בהחלט להוות מקום לפעילות עם הגנה מסוימת מהאח הגדול. פרופיל חדש עשו טעות של מתחילים: אירחו את אתרם בשרת ישראלי, אצל בזק בינ"ל. מה שהמשטרה יכולה לטעון שהוא עבירה על חוקי ביטחון המדינה ולקבל צווי בית משפט בקלות, לא היה מתקבל כל כך מהר מחוץ לישראל. מדינות כמו קנדה, ניו-זילנד, או אפילו מדינות סקנדינביה, בהחלט מהוות יעד לאירוח אתרים, בהן פעילות אנטי מיליטריסטית היא דבר נורמטיבי לחלוטין. יש לזכור גם שבגופים בישראל עובדים ישראלים שבד"כ שמחים לשתף פעולה עם מי שמאתגר את הנרטיב הציוני של הזרם המרכזי. לא כך בחו"ל. כבר הוכח שאפשר לספק למשטרה מידע מאוד מצומצם, או לשתף פעולה מעל ומעבר למה שהתכוון המחוקק/בית המשפט. בכל הערכה על פעילותכם, רומן