סיפור על האיש הצוחק שהסתבך עם המשטרה

יזהר באר

סיפור כזה עוד לא שמעתם. להסתבך עם המשטרה בגלל חיוך. אילו לא הייתי מכיר את הבנאדם הייתי אומר שהוא משקר, אבל אני מכיר אותו הרבה זמן והוא לא שקרן. הוא חייכן. צחקן. כשאחמד אבו-מאריה היה מגיע לבקר אותי בירושלים, עוד בתקופה שהיה בידו אישור כניסה לישראל, הוא היה צוחק. ברוחב לב. בשמחה אמיתית. בנדיבות. יש אנשים כאלה, שהלב שלהם רחב יותר מהמדבר והנשמה שלהם יתרה, והם אפילו לא מרגישים איך חיוך לא רצוני רחב מתפשט להם על הפנים. אחמד תפרן, כיום, יותר מתמיד, אחרי שכל מקורות הפרנסה הסתתמו, אבל כשאני מגיע לבקר אצלו בכפר בית-אומר הוא מקבל אותי בחיוך מאוזן לאוזן ופותח שולחן עמוס בכל טוב. לפני שאני עוזב הוא פותח את דלת הבגאז' של המכונית שלי ודוחף פנימה פירות, ראשי כרוב, חסה, מה שגדל באותו זמן ליד הבית. הרבה יותר מזה אין לו ובמה שיש לו הוא אוהב להתחלק.

רק עניין אחד גורם לו לבכות, לפעמים. לפני כמה שנים הבן האהוב שלו התדרדר עם הטרקטור של המשפחה אל הוואדי ונהרג. בנו השני, שישב על הכנף של הטרקטור, נפצע קשה בראש. בכל פעם שהוא נזכר בבן שלו, שאדי, הוא בוכה. בשאר הזמן הוא צוחק צחוק עצוב.

לפני שנתיים, כשראה שוטרים רודפים אחרי מכונית נהוגה בידי אחד הצעירים בכפר הוא כמעט התפוצץ מצחוק. הוא ישב בבאב אל-דוכאן, ליד החנויות בצומת הכניסה לכפר, כאשר ניידת משטרה הפתיעה את הצעירים שבאו מולה מתוך הכפר. המכונית היתה מן הדגמים שכבר לא רואים בכבישים, אולי רק בקובה, גרוטאה מקרטעת ללא רישיונות. בימים קשים כאלה, כשהפרנסה לא מצויה, עוסקים רבים מתושבי הר חברון בהובלת נוסעים בדרכים הפנימיות של הכפרים. מכונית על פי הנהלים הם לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש, אבל איזו גרוטאה ישנה, בלי רישיונות, יכולה להספיק בשביל לעשות את השלושים שקל ביום. באותו יום המפגש בין הניידת והמכונית המקומית, אף אל אף, היה מצחיק מאד. כמו נשיקה מבוהלת. הרבה מצבים קומיים נוצרים במציאות המטורפת של השטחים. אחמד צחק. זה נמשך כמו מרדף בסרט אמריקאי. הנהג המקומי לחץ על הגז וטס לאחור כשהניידת אחריו. באחד השבילים הוא שבר שמאלה והצליח להתחמק מאנשי החוק בשבילי ההרים, בין מטעי השזיפים והגפנים, המוכרים לו היטב. השוטרים המתוסכלים חזרו לצומת והוציאו את העצבים על אחמד.

 למה אתה צוחק?

מה, אסור לצחוק? יש חוק שלא מרשה לצחוק?

"השוטר בניידת ביקש ממני את התעודות והכניס את הפרטים שלי למחשב", מספר אחמד.

"אחר כך הוא אמר לי שבחיים שלי לא אקבל יותר אישור כניסה לישראל. הוא זרק את התעודה שלי לכביש ונסע. אז עוד לא הבנתי את המשמעות של העניין. אבל שבאתי לחדש את תעודת הכניסה שלי לישראל באמת קיבלתי סירוב".

מאז המקרה, זה לא צחוק, אחמד לא יכול לצאת לעבוד בישראל ופרנסה בגדה אין. בשלב מסוים הוא רכש בעצמו מכונית ללא רישיונות, גרוטאה מקרטעת, כמו זו שסיבכה אותו פעם עם המשטרה, ועסק בהובלת נוסעים בדרכים הפנימיות של הכפר. אך גם זה נגמר כאשר המשטרה הפלסטינית החרימה אותה, כנראה בעקבות הלשנה של בעלי המוניות הצהובות, החוקיות, הפועלות על הכביש הראשי בית לחם – חברון.

ידידי אחמד, מוכר לי שנים. מעולם לא הסתבך בפעילות ביטחונית אסורה על פי החוק הנהוג בשטחים. מעולם לא נעצר ולא ישב בכלא. לילדיו הוא מזכיר כל יום ללכת בדרך הישר ולא להסתבך. מספיק לו שאיבד ילד אחד. עכשיו הוא יושב בבית נטול עבודה ומחכה לטוב. ככה זה במדינת השטחים, כשכל שוטר וזיר וכל חייל רמטכ"ל.

אבל מי יודע, אולי אותו שוטר מתוסכל, שאחמד אינו יודע את שמו, כבר לא כועס על הצחוק שעשו ממנו, לפני שנתיים, בצומת הכניסה לבית-אומר, והוא עוד עשוי להימלך בדעתו ולהגיד למישהו להכניס הודעת ביטול למחשב המשטרתי.

בשבילך, השוטר הטוב, כל הפרטים של האיש הצחקן מבית-אומר נמצאים אצלי. דחילק, תרים טלפון

 (050-5317531).

 יזהר באר מנהל את ארגון "קשב", העוסק בחקר התקשורת בישראל.   ber3@bezeqint.net 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    בכל פעם שאתה חושב שכבר שמעת את הדברים המופרכים, המרגיזים, המקוממים, המרושעים והתמוהים ביותר בהקשר של הכיבוש, מגיע סיפור מופרך, מקומם ומרושע יותר. שלילת היתר כניסה בגלל חיוך! טוב, הכיבוש כנראה מעדיף אותם בוכים. כמעט מפתה להתפייט על כוחו של החיוך ועוצמתו ככלי נשק, אבל האמת היא שהחיוכים בשטחים הם חסרי אונים בדיוק כמו הדמעות. אפשר להתפוצץ. מקווה מאד שהסיפור של ידידך יסתדר, יזהר.

  2. נפתלי אור-נר

    יוצרת רקב מוסרי קשה אשר ילך ויעצים כל עוד הכיבוש יימשך

  3. ישראל

    יש לך את כל הפרטים של הערבי. למה צריך את השוטר הספציפי?מה,הוא יכול בעצמו לשנות את ההערה לגבי הערבי? פנה למשטרה,ספר את הסיפור ובקש ביטול ההערה. או שאולי אתה מפחד? ואם לא קשה לך ספר לנו מה תוצאות מאמציך. בהצלחה

  4. דודו

    מעסיק ישראלי יוכל לעזור לו. אם יש לו כרטיס מגנטי בתוקף שילך המעסיק למת"ק בגוש עציון (ליד אלון שבות) הקרוב לבית אומר ויוציא לו היתר העסקה אם לא יעבוד, מכתב , גם לא מעו"ד, למשרד מתאם הפעולות בשטחים (03-6974142) יכול לפתור עוולות מסוג זה.

  5. איזי גור

    לפני שנים לא רבות חיו להם מלכים וקיסרים חיים משוגעים. המוני העם שעליהם שלטו יכלו לגווע מרעב, להרקב ממחלות,לעבוד משחר עד ליל תמורת פרוטות ולשלוח את ילדיהם בני השמונה והעשר לעבוד בפרך כדי לסייע למשפחה להביא עוד ככר לחם. שני רבות סבלו אתם עמים מידם הקשה והאכזרית של השליטים אטומי הלב וכופפו את ראשיהם עד ש… עד שיום אחד נשבר להם ו"מגב כפוף פרקו העול". וכך, בידי המדוכאים מצאו את סופם העלוב המלך הצרפתי המפוטם ואשתו ,זו מהעוגות. וכך נורו למוות על ידי העם הצאר ובני משםחתו. ויד כבר רושמת על הקיר באותיות שחורות מדם "מנה מנה תקל ופרסין" אז אפשר להתחיל למנות את הימים עד שניתקל בפרסותיו הבועטות של מה שהיה אחמד החמור שיום אחד יהיה לסוס אביר בועט בזעם. אוי לנו ואבוי לנו האזרחים היהודים של מדינת היהודים מאותו יום .