• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הפרח החסר בגני

שירה אוחיון

היום, ה- 27/5/09 ,יום רביעי, בשעה 8:30, תתקיים הפגנה  מול כנס הפיס לאמנויות וחברה התרבות", שיזם מפעל הפיס – מועצת הפיס לתרבות ואומנות, במסגרת אירועי פסטיבל ישראל. ההפגנה הינה ביוזמתם של ארגונים חברתיים ומוסדות תרבות והיא מהווה את "יריית הפתיחה" למאבק משפטי והציבורי העתיד להתנהל בחודשים הקרובים כנגד האפליה בחלוקת תקציבי התרבות בישראל. הפעילות העתידית תכלול: חשיפתם של  נתונים סטטיסטים וחשיפת הקריטריונים לחלוקת התמיכות המצביעים על אפליה תקציבית של מרבית אזרחי המדינה , שאינם ממוצא אשכנזי, העלאת מודעות הציבור לעניין, וקיום פעילות משפטית וציבורית כנגד אפליה מתמשכת זו .

כבר משם הכנס ניתן להבחין בבעייתיות שבו – שהרי הכנס כאמור אמור להתוות את מדיניות התרבות של מדינת ישראל, אך עדיין על אף האמור, הכנס איננו מתקיים על ידי המדינה, אלא על ידי מפעל הפיס – שאיננו גורם ציבורי מובהק. 

מדינת ישראל חרטה על דגלה ערכים של שוויון וצדק, ועל כן כנס הנערך בשם התרבות, עליו לייצג נאמנה ערכים דמוקרטים אלו. אלא שכנס זה מייצג נאמנה את עדיפות החלוקה הכספית המפלה והלא שיוויונית של מדינת ישראל  למוסדות וליוצרי תרבות בישראל . חלוקה, בה ישנם פערים עצומים ולא נתפסים על הדעת- במשאבים הניתנים לתרבות אירופאית ואשכנזית לעומת הזעומים הניתנים לתרבות מזרחית. עיון מדוקדק בנתונים מלמד כי התרבות האשכנזית והאירופאית מקבלת בכל תחומי האמנות והתרבותם למעלה מ- 90% מתקציב התמיכה !!

כמו כן, הקריטריונים לתמיכה במוסדות תרבות ואמנות מסווגים את התרבות המערבית כתרבות גבוהה הנחוצה לפיתוח ולעידון נפש האדם, ואילו התרבות המזרחית מסווגת במקרה הטוב, כ"פולקלור" או "מורשת עדות ישראל", ובמקרה הנפוץ יותר כתרבות נחותה שאינה ראויה כלל לתקצוב ולהכרה ממסדית. כלומר, ערכה פחות והיא נועדה לעשות טוב על הנשמה, או "להעביר את הזמן", שלא נשתעמם חס וחלילה.

רב תרבותיות היא שם המשחק, מתברר שאין, מאחורי הרעיון הרב-תרבותי, אף שמץ של יישום. ראשית רוב הדוברים בכנס של מפעל הפיס, הם גברים יהודים חילונים אשכנזים. כך שוב מתקיים החיבור האקסקלוסיבי בין מגדר, לאומיות ואתניות. שנית, הכנס משקף את המדיניות המפלה של משרד התרבות וחלוקת התקציבים הבלתי שוויונית בין תרבויות הגמוניות לאלו המודרות לשוליו. שלישית, לא מתבצע דיון ציבורי אמיץ ונוקב על תהליכי יצירת הזהות התרבותית, והזיהוי של קבוצות מסומנות והוצאתן אל מעבר לשיח. יתרה מזאת הכנס והמדיניות שיוצאת מתוך הצייטגייסט (רוח הזמן) משקפת שמירת הפערים, המשך הדיכוי וחשיבה תרבותית וחברתית צרה. אנו מתכוונים/ות להיות שם, עת תנאם שרת החינוך לימור לבנת  ולתת קול לתרבות המזרחית . 

את ההפגנה והקמפיין הנוכחי למען התרבות המזרחית  יזמו מספר ארגונים: תנועת "אחותי", מרכז תמורה, הקשת הדמוקרטית המזרחית, כתב עת "הכיוון מזרח", ממזרח שמש, בימת קדם, "קהילות שרות", המרכז למוסיקה מן המזרח, התזמורת האנדלוסית, קואליציית נשים לשלום, אפיקים ועוד הרבה יוצרות ויוצרים מזרחים ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.  

אומרים לנו שאנחנו "מתבכיינים" ושכל העניין הזה של "קיפוח" הוא פרי דמיוננו הקודח, אז הנה לכם כמה נתונים מספריים שמצביעים על כך ש"דמיונם המזרחי" של קובעי המדיניות העביר אותם על דעתם והוביל אותם לחשוב, כי מדינת ישראל ממוקמת בין רכס הרי האלפים לאזור בוואריה במרכז אירופה:

תקציב התיאטרון של מנהל תרבות לשנת 2008 עמד על סך כולל של : 99,161,858 ₪.

מתוך תקציב זה הוקצו לתיאטרון הבימה – 20,233,198 ₪ . בנוסף לתקציב המנהל, קיבל תיאטרון הבימה, סכום של 134,000 ₪ מעיריית תל אביב ומענק  פיתוח חד פעמי מהעירייה לשיפוצים על סך של כ- 52 מיליון ₪. כלומר המדינה תקצבה את הבימה ב-2008 בסך של 72,367,198 ₪!! לא כולל כספים נוספים שקיבל התיאטרון מהמועצה הלאומית לפיס וגופים ציבוריים ופרטיים נוספים, וכמובן לא כולל הכנסות עצמיות.   ב – 2008, עמד תקציב תיאטרון הקאמרי מטעם מנהל תרבות – 11,391,092 ₪, תיאטרון בית ליסין – 8,467,984 ₪, תיאטרון החאן – 8,8629,696 ₪, תיאטרון עירוני באר שבע –  5,640,227 ₪ תיאטרון עירוני חיפה – 4,661,693 ₪, תיאטרון אלמידאן (עמותת התיאטרון הערבי בישראל) – 1,314,362 ₪. תיאטרון יידישפיל תוקצב ע"י המנהל ב- 2,517,458 ₪ . בנוסף קיבל התיאטרון סכום של 386,00 ₪ מעיריית ת"א. תיאטרון גשר – 7,661,078 ₪ (כולל 1,500,000 ₪ תקציב לשיפוצים) ממנהל תרבות.בנוסף קיבל ב-2008 תיאטרון גשר 1,569,748 ₪ מעיריית ת"א. בשנת 2006 קיבל תיאטרון גשר ממנהל תרבות בנוסף לתקציב השנתי הרגיל 3 מיליון ₪ על תקן "תמיכה במוסדות במצוקה" וכך הגיע תקציבו בשנה זו ל- 9,291,120 ₪. בשנת 2005  קיבל "גשר" 1,700,000 ₪ לשיפוצים והתקציב שלו לשנה זו הגיע ל- 8,591,571 ₪ .   ואילו תיאטרון בימת קדם, תיאטרון המגדיר את עצמו כ"תיאטרון מזרחי", אשר מבטא את  התרבות המזרחית ואת חוויות ההגירה של המזרחים תוקצב ע"י מנהל תרבות ב-2008 בסך של  339,729 ₪ לשנה 0.34% מסך תקציב התיאטרון הוא מגוחך ומספיק בערך להעלאת הפקה חדשה אחת לשנה, זה כמובן לא כולל תחזוקה שוטפת של המוסד. כלומר, תקציב זה אינו מאפשר לו להתקיים, להעסיק שחקנים מחזאים ובימאים איכותיים וכו' או לקיים פעילות תרבותית משמעותית.  

התיאטרון אתיופי – קיבל  376,862 ₪, אך אינו מוכר כתיאטרון עצמאי. את תקציבו הוא מקבל

תיאטרון המגרב – הפעיל מזה כ-10 שנים,  אינו מוכר ע"י המדינה בשום קטגוריה ואינו מתוקצב כלל על אף שהוא מעלה מחזות קלאסיים צרפתיים המתורגמים למרוקאית, ועל אף שהוא נותן מענה לצרכים התרבותיים של קהלים נרחבים בכל הארץ ועל אף הביקוש הרב לסוג זה של תיאטרון.    

עיון מדוקדק בנתונים המספריים שלעיל, מצביע על אפלייה בוטה של התרבות המזרחית ושל היוצרים המזרחים בישראל בקטגוריה זו של "תיאטרון". כנגד טענת האפליה, טוען הממסד כי התיאטראות הרפרטוארים הגדולים אינם מייצגים תרבות אירופאית /או אשכנזית אלא "תרבות עברית ישראלית". האמנם? ומה טיבה יש יצירה ישראלית זו? איזה תרבות ואיזה חוויות אנושיות היא מבטאת? והאם  ההצגות המועלות בתיאטראות אלו הן כולן יצירה ישראלית מקורית או שמדובר גם בעיבודים לעברית של מחזות זרים (מן הסתם בעיקר מערביים…) ? ומיהם הקהלים של תיאטראות אלו? כמה מהם מזרחים וערבים? ומה בעניין היידישפיל ו"גשר" האם גם הם נחשבים לתיאטראות ישראלים או שהם נותנים מענה לקבוצות ייחודיות בחברה – מה שנקרא "זכות הקבוצה והמיעוט" לשמר את תרבותם, שזה יופי של דמוקרטיה, אבל מה עם התיאטרון המרוקאי? והשפה היהודית מרוקאית שהולכת ונכחדת או טו טו מהעולם? ותיאטרון בשפה העיראקית היהודית, שגם היא שפה נכחדת. ומה עם התימנית? והבוכרית והגרוזינית? הרי היידיש והלדינו בארץ הן שפות יהודיות המוגנות מפני היכחדות באמצעות חוק מיוחד שנחקק ומתוקצב לשימור השפות היהודיות הייחודיות האלו, אבל מה עם האחרים? הרי אנחנו רב תרבותיים, לא?     

ומה קורה בתחום המוסיקה? ובכן שם המצב הרבה יותר ברור. לבן על גבי שחור:

סך תקציב המוסיקה לשנת  של מנהל תרבות  2008  הינו: 48,584,978 ₪.

מתוכו, התקציב המוקצה לתזמורות הינו: 41,049,585 ₪. התזמורות העיקריות המתוקצבות ע"י המדינה:

התזמורת הפילהרמונית הישראלית: 8,663,650₪, התזמורת הקאמרית הישראלית-  2,364,372 ₪

הסימפונייטה הישראלית באר שבע –  2,992,938 ₪, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור – 4,000,000₪, הקאמרטה הישראלית  ירושלים –  4,178,495 ₪ התזמורת הקאמרית הקיבוצית – 2,111,132 ₪, תזמורת סימפונטה רעננה- 2,525,582  ₪, תזמורת חיפה –  3,116,793₪

התזמורת הסימפונית ראשל"צ- 3,118,583 ₪ , התזמורת הקאמרית אשדוד – 1,264,449 ₪

עמותת תזמורת יד חריף-2,199,118₪, עמותה לקידום וטיפוח המוסיקה הערבית בארץ –   365,851 ₪. בשנת  תוקצבה 2008 התזמורת האנדלוסית הישראלית ע"י מנהל תרבות בסך של-  3,218,411 ₪.    כלומר, כ-91% מתקציב מנהל תרבות ב-2008 הוקצה לתזמורות מערביות. כ-8% לתזמורת האנדלוסית הישראלית  ו-1% לתזמורת הערבית נצרת. נכון להיום, תקציב מנהל תרבות לתזמורת האנדלוסית לשנת 2009 עומד על  0 ₪ בשל פיטורי עובדי התזמורת האנדלוסית הישראלית ופירוק העמותה. משמעותו של דבר היא שנכון להיום  99% מתקציב 2009 מוקצה לתזמורות מערביות ואחוז אחד למוזיקה ערבית. זוהי הפליה בוטה ביותר של הציבור המזרחי והערבי בארץ, שמשלם מיסים אך המדינה מתעלמת מצרכיו התרבותיים הייחודיים. גם הקריטריונים והמבחנים לקבלת תמיכות לתזמורות הם קריטריונים מפלים מכיוון שהם מבוססים על הגדרות אירופוצנטרית של תזמורות הקריטריונים לתמיכה בתזמורות מגדירים 3 סוגי תזמורות : "סימפונית" (60 נגנים), "קאמרית" (28 נגנים)ו"הרכב כלי"(10 נגנים). קריטריונים אלו, אינם עולים בקנה אחד עם הרכב תזמורות אנדלוסיות ו/או ערביות, או הרכבים של מוזיקה מזרחית בכלל (פרסית, תורכית וכו'), לרוב הרכבים קטנים יותר, שהגדרותיהם בארצות האסלאם היו שונות לחלוטין. התקציבים שצויינו לעיל, אינם כוללים את התקציבים והתמיכות שמועברים לגופים אלו מהרשויות המקומיות. באופן כללי , חלוקת התקציבים ברשויות משכפלת את האפליה ברמה הארצית, שכן הן אמורות לפעול לפי אותם קריטריונים.  

חוץ מתזמורות, כולל תקציב המוסיקה של מנהל תרבות גםתקציב למקהלות, ארגונים, תחרויות, כתות אמן ופרוייקטים – עמותות . סך תקציב זה ל-2008 הוא 7,535,389 ₪.

מתוכו : % 1.72 מוקצה למוזיקה מזרחית ו -% 98.28 למוסיקה מערבית אירופאית.

הגופים העוסקים במוזיקה מזרחית בקטגוריה מתוקצבים ב-2008 בסכומים ממש מגוחכים שאינם מספיקים לכיסוי עלויות אפילו של קונצרט אחד. כך למשל, התזמורת האנדלוסית של מתנ"ס מעלות תרשיחא קיבלה20,000  ₪ , התזמורת האנדלוסית של בית שמש "אנדלוסלאם" קיבלה ב- 2007  סכום של 22,310 ₪. ב-2008 הופסק תקציבה כליל. העמותה לשילוב מוסיקלי מזרח-מערב קיבלה 100,000 ₪, ותמוז 98- תזמורת מזרחית ישראלית 10,000₪. גופים אלו אינם מוכרים ומתוקצבים בקטגוריה של "תזמורות" ומן הסתם הקריטריונים הדרקוניים לא יאפשרו את צמיחתן לתזמורות פעילות.    תקציב בתי ספר למוזיקה לשנת 2008 כולל את המוסדות הבאים: בי"ס "רימון" לג'ז ולמוסיקה בת-זמננו-  440,000₪, המרכז ללימודי מוסיקה ומחול קלאסיים מן המזרח –  855,269ש"ח, ביה"ס לשירת המקהלה- 200,000₪, בי"ס למוזיקה מוסררה -41,000  ₪ . חשוב לציין שביה"ס ללימודי מוזיקה ומחול קלאסי מן המזרח הוא מוסד ייחודי שמשמש לא רק כביה"ס למוזיקה, אלא גוף שמייצר קונצרטים, אופרות ואירועי תרבות, אך בשל הקריטריונים הדרקונים, והמפלים אינו זוכה לתמיכה מהמנהל על פעולותיו אלו. כמו כן, ברחבי המדינה ישנם עשרות קונסרבטוריונים ובתי ספר ללימודי מוזיקה מערבית קלאסית המתוקצבים ע"י הרשויות המקומיות ומנהל תרבות. בנוף זה ביה"ס ללימודי מוזיקה ומחול קלאסי הוא כמעט היחידי העוסק בהכשרת נגנים מזרחים. לדבר זה יש השלכות מרחיקות לכת לגבי הנחלת התרבות המזרחית לדורות הבאים. הדור הראשון להגירה שנושא איתו את מטעני הידע של התרבות הזו הולך ונעלם ואיתו נכחדת התרבות והמוזיקה הזו. גם למוזיקה האנדלוסית אין עתיד ללא הקמה של קונסרבטוריון ללימודי המוזיקה הזו ושיתופי פעולה עם מרוקו וארצות האסלאם בכלל כגון חילופי משלחות אמנים, מלגות ללימודים בחו"ל וכו', שמתקיימים כיום רק מול ארצות המערב.     

אבל האפליה מגיעה לשיאה המקומם בתקצוב הקטגוריה: "אופרות". סה"כ תקציב אופרות של מנהל התרבות לשנת 2008 עמד על: 16,490,000 ₪. סכום זה הועבר לגופים הבאים:

האופרה הישראלית החדשה-תל-אביב – 16,350,000 ₪. בנוסף תוקצבה האופרה ע"י מנהל תרבות בקטגוריית ה"מחלקה לתרבות ואמנות בקהילה" בסעיף "אופרה בקהילה" (כלומר מתוך תקציב התרבות המוקצה לפריפריה) על סך-   250,000₪. כמו כן, תוקצבה האופרה בשנת 2008 ע"י עיריית תל אביב בסך של: 11,800,000 ₪ תקציב שנתי, וכן :2,900,000 ₪ תקציב ל"פעילות אמנותית אחרת" ו-600,000 ₪ לסדנאות אופרה. יצוין כי ב-2005 תוקצבה האופרה ע"י המנהל בסך של 2005 20,390,000₪ ותקציב "אופרה בקהילה"  עמד על סך  700,000 ₪.  

חוץ מהאופרה הישראלית החדשה, הוקצו בסעיף אופרות הסכומים הבאים: החוג לאופרה קלה בנגב 20,000 ₪, קשת אמנויות – 'אטרנה אופרה' 20,000 ₪, המרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל – אופרה קאמרה – 100,000 ₪

סכומים אסטרונומים אלו שמועברים ע"י המדינה ועיריית תל אביב לאופרה הישראלית החדשה, (שאגב, אינם כוללים את ההכנסות מהשכרת משכן האופרה ושאר ההכנסות העצמיות ועוד שאר תרומות ותמיכות ציבוריות כאלו ואחרות) עשויים ליצור את הרושם שאופרה הוא הג'אנר המוזיקלי המועדף על כל בית בישראל, בעיקר בפריפריה, אלא שלא קשה לנחש מה יהיו תוצאות סקר שייערך בנושא ברקב תושבי הפריפריה. חשיפת הקהל הישראלי בפריפריה לאופרה היא תופעה חיובית לכשעצמה, אולם כאשר כל משאבי התרבות המוקצים לפריפריה דרך "המחלקה לתרבות בקהילה" מועברים אך ורק לחשיפה של ג'אנר מוסיקלי אחד בלבד, זה מריח כמו יותר כמו מדיניות מיסיונרית כפיה תרבותית במסגרת ה"חינוך מחדש" וניצול כלכלי ציני של תושבי הפריפריה המוחלשים, תוך התעלמות מוחלטת מצרכיה התרבותיים המגוונים של האוכלוסייה בישראל ומחיקת התרבות המקומית של תושבי הפריפריה. במילים אחרות, שוב "האשכנזים" עושים כסף על גבם של תושבי הפריפריה ומחזירים אותנו למכבש כור ההיתוך מחדש. למותר לציין כי הקטגוריה "אופרות" (קטגוריה מובחנת ונפרדת מהקטגוריה של "מוזיקה") מיועדת לג'אנר מערבי אירופי בלבד, ו- 100% מהתקציב בקטגוריה זו מועבר למוזיקה מערבית אירופאית. 100% אפליה בקטגוריה זו.


ומה באשר לתקציב להקות המחול ? ובכן, סך תקציב זה לשנת 2008 הינו: 28,580,002 ₪

להקות המחול העיקריות המתוקצבות ע"י המדינה הן: להקת מחול בת שבע – 6,263,116  ₪ המקבלת עוד – 604,335 ₪ בקטגוריית תיאטרון. להקת מחול ענבל פינטו – 1,253,174 ₪ , עמותת ורטיגו למחול ירושלים –  2,600,459 ₪, אגודת ידידי הבלט הישראלי – 3,870,887 ₪, בלט פאנוב- 720,000 ₪, ליאת דרור ניר בן גל – 550,000 ₪, עמותת הכוריאוגרפים – 5,244,288 ₪ ועוד 200,000 ₪ בקטגוריית תיאטרון. אין שום גוף של מחול מזרחי (ערבי, פרסי, הודי אתיופי וכו') המתוקצב ע"י המדינה בקטגורית "להקות מחול", אף כי ישנם לא מעט הרכבים ולהקות ברחבי הארץ שיוצרים בענף זה.

בקטגוריה זו המדינה מתקצבת אך ורק מחול מודרני מערבי ובלט קלאסי. הקריטריונים בתחום המחול משמרים את כוחן של הלהקות הגדולות ומונעים מלהקות קטנות (מזרחיות או מערביות) לגדול ולהתפתח גם אם היקף ההכנסות העצמי שלהן גדול, יש להם קהלים רחבים וביקוש תרבותי גדול.   עמותת הכוריאוגרפים המתוקצבת ע"י מנהל תרבות (ראה/י לעיל), עיריית ת"א ומפעל הפיס כוללת 45 כוריאוגרפים. מתוכם שתיים הן כוריאוגרפיות ורקדניות מחול מזרחי: אלינה פייצרובסקי וסיגל זיו וסיגל זיו. הנשים המזרחיות, שהיו מחלוצות המחול המזרחי בארץ, מעולם לא זכו להכרה ו/או לתקצוב ממסדי ובמשך שנים נחשב ענף זה, שבארץ נהוג לכנותו בכינוי האוריינטליסטי "ריקודי בטן" לפולקלור, לסוג מחול נחות וזול. מתוך 45 הכוריאוגרפים החברים בעמותת היוצרים 41 הם ממוצא אשכנזי ו-4 ממוצא מזרחי.      

בהקשר זה יש לציין את להקת המחול "ענבל". "להקת המחול ענבל נוסדה ע"י שרה לוי תנאי, בשנת 1951. שרה לוי תנאי יצרה שפה "ענבלית" מיוחדת שהיא מזיגה של אלמנטים עממיים מזרחיים וארץ ישראלים שורשיים, עתיקים מקוריים בעלת גישה תיאטרלית מודרנית. השימוש בחומרים אלה הוא חופשי והגישה היא אמנותית. . תיאטרון מחול "ענבל" שואף להעמיק את התודעה שישראל היא חלק ממרחב תרבותי עתיק ועשיר, שתרם וקיבל רבות מתרבות המערב והוא פתוח גם אל תרבויות העולם האחרות – מאפריקה ועד המזרח הרחוק. תיאטרון מחול "ענבל" משמש גם בימה לסגנון אתני-מודרני של כוריאוגרפים צעירים מהארץ ומחו"ל." (מתוך אתר הלהקה ענבל). למעשה, זו היא להקת המחול היחידה, בעלת ייחוד תרבותי מזרחי וארץ ישראלי שורשי, אולם היא אינה מוכרת ע"י מנהל תרבות כ"להקת המחול", אלא כסוג של "פולקלור" ומתוקצבת ע"י המדינה בקטגוריה של "מורשת עדות ישראל", גם זאת, רק אחרי שנים של מאבק מול הממסד, כנגד טענתו, שהלהקה אינה עומדת בסטנדרטים אמנותיים נאותים. תקציב להקת "ענבל" עומד היום על 2,088,500 ₪ , והוא כולל בתוכו גם את תקציב "המרכז האתני הרב תחומי", שמעלה הופעות מחול מזרחי, הודי אתיופי, אפריקאי ועוד ושאר מופעי תרבות בתחומי המוסיקה, ספרות, תיאטרון ועיון.   

ומה בעניין פרסים ומלגות ליוצרים לשנת 2008?  פרסים אלה, המהווים רוב התמיכה של המדינה בסופרים, ניתנים מסתבר בעיקר ליוצרים אשכנזים.

כך למשל, עניין פרסי הספרות הוא דווקא קל: פרס ביאליק-  0 זוכים מזרחים, פרס ישראל לספרות -0 זוכים מזרחים.  

פרס ראש הממשלה: כדאי לציין שבאופן מסורתי אין בועדת השיפוט של הפרס מזרחים. ב 40 השנים האחרונות היו בועדה רק שניים (אלי עמיר ואמנון שמוש). בכול שנה יש שלושה שופטים, כך שבחשבון , כולל זה יוצא 2 מזרחים מתוך 120. בעניין הזוכים בפרס ראש הממשלה, קצת יותר קשה לתת מספרים מדויקים. מספר הזוכים בפרס זה נע מאז הקמתו בין 6 ל 19 זוכים מדי שנה. היום הוא עומד על 14. (יש חוק פרס ראש הממשלה שנחקק לא מזמן שמדבר על 14-19 זוכים כל שנה. אבל רק שנה אחת היו 19).  

כך למשל, השנה דווקא הייתה נוכחות מזרחית "מכובדת": מואיז בן הראש, אילון חילו, סבתו וחיים בצלאל, שזה ארבעה, ואולי יש עוד מישהו מישהי שאי אפשר לזהות בשמו . בנוסף יש את נעים עריידי שהוא דרוזי. כבר 5 . שלושת השופטים היו אשכנזים. זה נראה לי שיא. בדרך כלל יש 2-3 זוכים מזרחים בשנה. כמובן שעד שנת 1980 לא היה אף זוכה מזרחי, ומשך הרבה מאוד שנים היה אחד בכול שנה (עלה תאנה נידף ברוח…). אף פעם לא ברור אם זה מבשר שינוי שיימשך, או שבשנה הבאה נקבל רשימה אשכנזית מלאה (זה מה שהיה בשנה שעברה). מעניין לציין, שאת הפרס ניתן לקבל כל 8 שנים. למשל ישראל אלירז קיבל אותו בשלישית השנה, יש כאלה שקיבלו אותו כבר 4 פעמים (זה המקסימום). אבל יש רק זוכה לא אשכנזי אחד שקיבל אותו פעמיים: אמירה הס. אפילו ארז ביטון, שכבר מגיע לו פרס ביאליק ופרס ישראל מזמן, קיבל את פרס ראש הממשלה רק פעם אחת. פרס ראש הממשלה עומד על 65,000 ש"ח, שזה לא מעט. בטח לא ליוצר/ת מזרחי/ת.

מעניין שבין המועמדים לפרס ספיר השנה 3 מתוך 5 הזוכים הם מזרחים: נורית גרץ, אמנון דנקנר, אלון חילו, רונית מטלון ואיריס לעאל . זה נתון טוב אבל לא בהכרח מפתיע, כמעט כל ספר של מזרחי/ת בהוצאה גדולה זוכה להבלטה מכובדת כי הוא די נדיר. אם נעשה רשימות של ספרים שיוצאים בעם עובד, כינרת, הקיבוץ המאוחד, עדיין נגלה פחות מ 10% ספרים של יוצרים מזרחים. אולי פרס ספיר יעודד הוצאות להוציא יותר ספרים של מזרחים? התופעה הזאת קיימת כבר 10 ויותר שנים אבל זה לא הפך לטרנד (כפי שזה קורה באנגליה או בצרפת). זה ראוי לבחינה. ראוי גם לבדוק איך זה השתנה ב 5 השנים האחרונות ולבחון את הכול מזווית חדשה. משהו כן קורה, אבל לא ברור לי מה. יש גם את פרס הנשיא שבא ממקור ממשלתי. לפני שנה ומשהו התפרסם מאמר של מואיז בן הראשב"קדמה" תחת הכותרת: "מליון וחצי ש"ח לספרות האשכנזית", שם הוא מתייחס גם לפרס זה. הפרס לא ממש גדול מבחינה כלכלית ופחות חשוב.  

בתחום המוסיקה הזוכים לשנת תשס"ח בטקס חלוקת פרסי היצירה לקומפוזיטורים מטעם ראש הממשלה הם: עמר אביטל, חנה אג'יאשוילי, איל אדלר, פרץ (פיריס) אליהו, בינימין יוסופוב, רפי קדישזון.  

המלגה היקרתית ע"ש גארי ברתיני ז"ל למנצח/ת מקהלות צעיר/ה מוענקת לשנתיים הקרובות למנצחת יעל צ'רניאבסקי.

הזוכים בפרסי שר המדע התרבות והספורט בתחום המחול לשנת  הם: 2008 פרס מפעל חיים מוענק לנאוה צוקרמן. פרס הביצוע מוענק ללהקת ורטיגו ולרקדן רן בן-דרור. פרס ליוצרים צעירים מוענק לאודליה קופרברג, ארקדי זיידס ועידן כהן /סך כל הפרסים 250,000 ₪    

בתחום האדריכלות ניתן פרס רכטר לזוכים הבאים :

 פרס על הישג אדריכלי: אדריכלים מייזליץ-כסיף – תכנון המרחב הציבורי בנמל תל אביב

פרס לאדריכל צעיר: ורד פלוק – על מיצגי הוידיאו "שמלת בטון ומלט" ו"אבן שפה". הפרס נועד לציין ולשבח עבודות אדריכלות, אשר מהוות פריצת דרך ארכיטקטונית בחזית המקצועית הישראלית. מטרתו העיקרית של הפרס לעודד הצטיינות מקצועית ולהצביע על ערכים אדריכליים בעלי חשיבות לאזרחי המדינה. חבר השופטים כלל את אדר' ברכה חיוטין (יו"ר), אדר' גבי שורץ, ד"ר אלונה נצן-שיפטן והגב' עידית עמיחי כנציגת משרד המדע, התרבות והספורט.

אלו הן רק דוגמאות קטנות, בחינה מדוקדקת של כל הפרסים ובראשם פרס ישראל מקום המדינה תגלה את האפליה הבוטה לכל אורך השנים והתחומים השונים.    תחום הפיוט העברי מופלה אף הוא לרעה בצורה קיצונית לעומת חזנות אשכנזית. גופים חשובות שצצו בנוף בשנים האחרונות כמו "קהילות שרות, מקהלות פייטנים, פסטיבל הפיוט, ואתר הזמנה לפיוט, אינם מתוקצבים כלל ע"י המדינה, בעוד שמקהלות חזנים ברחבי הארץ, בי"ס לחזנות ואירועי חזנות מתוקצבים ע"י מנהל תרבות בקטגוריית מורשת ישראל וע"י הרשויות המקומיות בלא מעט כספים.     גם בתחום הקולנוע אפשר לראות שבשנים האחרונות יש פחות ופחות יצירות מזרחיות. לא רק במובן של סרטים שנעשו ע"י יוצרים מזרחים, אלא גם במובן של תוכן: דרמות וקולנוע דוקומנטרי שמספרים את הנרטיב המזרחי, או סיפורים אישיים וחוויות ההגירה של מזרחים, או סרטים העוסקים בגיבורי תרבות מזרחים. אני חושבת שלזה אפשר לקרוא יצירה מזרחית. ב-2007 וב-2008 לא נעשו כמעט בכלל סרטים כאלה. כמובן שסרט כמו 'פיצה משפחתית' לא נחשב לסרט שמומן ונתמך ע"י מוסדות תרבות כי הוא התחיל בתור פרויקט גמר וכשראו כי טוב, יס למשל החליטו לקנות. דרמות ודוקומנטרי שנעשו בשנות ה-90 הרבה מהן, ללא כל קשר ליוצרים (למרות שגם הם ברובם מזרחים) לא נעשות כמעט היום. להוציא הצלחות קולנועיות מבטיחות כמו ו"לקחת לך אישה", "שבעה" (והחלק השלישי בטרילוגיה: "חורבן".. חח) של האחים אלקבץ שיחיו, אבל זה ניצחון ידוע מראש, וצריך לקחת גם סיכונים כדי לתקן את הנזק.  לסיכום, הנתונים המספריים שלעיל מורים על הפליה בוטה והדרה של מוסדות תרבות מזרחים, שמתוקצבים בסכומים זעומים לעומת שאר מוסדות התרבות, סכומים שאינם מאפשרים להם להתקיים ושל התרבות המזרחית והיוצרים המזרחים ככלל. כמו כן, מרבית מוסדות התרבות המזרחים הקיימים כגון תזמורות, תיאטראות, ולהקות מחול אינם מוגדרים כאמנויות: מחול, מוזיקה תיאטרון וכו' אלא כ"פולקלור", או בקטגוריה של "מורשת עדות ישראל". עיקר הפעילות התרבותית המתוקצבת בפריפריה: מטרתה כפיית הציונות והתרבות האשכנזית, תוך מחיקה של התרבות המקומית. הדיבור על רב תרבותיות, גיוון תרבותי ומענה לצרכים המגוונים של האוכלוסייה במסגרת הקריטריונים הוא מס שפתיים בלבד, אבל בפועל עושים הפוך: מייבאים תרבות אשכנזית לפריפריה ולא להיפך. אין שום גיוון תרבותי אלא חד-תרבותיות אירופאית ואשכנזית. מבחן התוצאה מוכיח שהקריטריונים מפלים. ההרכב הועדות גם משפיע לרעה על תקצוב המזרחים. נדרש יותר שיקוף ושקיפות בועדות התמיכה והפרסים למיניהם.  אולי אין שיקוף בוועדות, אלא רוב אשכנזי ברור שאין לו שום הבנה בתרבות המזרחית ואינו יכול לשפוט אותה איכותית, אמנותית וכמותית. אולי צריך להגדיר תרבות מזרחית כקטגוריה בדיוק כמו "תרבות ערבית" שמוגדרת ע"י המנהל כקטגוריה מובחנת נפרדת.  

תודה  ליודפת גץ, יעל בן יפת, מתי שמואלוף, תמי קצביאן , מואיז בן הראש רפי שובלי ולשולה קשת על הסיוע בהכנת הרשימה.

כנראה שיעניין אותך גם: