דחויים, בחייהם ובמותם

מירון רפופורט

אנחנו עוד לא יודעים מספיק על עדואן-יחיא פרחאן. לא יודעים אם ההודאות שנגבו ממנו משקפות את "האמת" או שהן מבטאות איזשהו סיפור שהחוקרים רצו שיהפוך לאמת. אנחנו זוכרים את מקרה סוליימן אל עביד, ש"הודה" שזרק את גופתה של חנית קיקוס במקום אחר לחלוטין מזה שהתגלתה בו בסופו של דבר, את כנופיית מע"צ שחבריה הודו בעבירות שמעולם לא ביצעו, ואת שלושת הערבים מהגליל שהודו ברצח החייל אולג שייחט עד שהתברר שהרוצח הוא בכלל מישהו אחר.

אבל בהנחה שהסיפור שפרחאן הודה בו באוזני השוטרים הוא אמיתי, מתברר שבמשך 15 שנה פעל בישראל רוצח סדרתי בלי שאיש ישים לב, בלי שאיש יידע על קיומו, שלא לדבר על זהותו. לא במקרה. כי לא רק הרוצח נשאר אלמוני בעיני המשטרה, גם הנרצחים, שלושה מבין ארבעת האנשים שרצח לכאורה פרחאן, נשארו כמעט אלמונים בעיניי המשטרה.  גבר ערבי, תיירת צ'כית, אסיר עולה חדש מגרוזיה. פרחאן בחר את הקרבנות שלו משולי החברה, מהשוליים שהמשטרה נוטה להשאיר אותם באפלה.  אלמלא רצח את דנה בנט, – בחורה יהודיה, עולה מארצות הברית – האם ייתכן שפרחאן היה ממשיך במסע הרצח שלו?

לפי ההודאה של פרחאן במשטרה,  את הרצח הראשון שלו הוא ביצע ב-1994, כשהיה בן 18. פרחאן וידיד, גבר ערבי בן 40 לפי הודאתו, בילו על גדת הירדן, ליד גשר אריק. הם רבו, ופרחאן הרג אותו במכות וזרק את גופתו לנהר. הגופה נסחפה, ומעולם לא נמצאה. המשטרה האמינה לסיפור. הוא תואר כתחנה הראשונה במסלול הרצח של פרחאן. תחנה אלמונית. עד שפרחאן סיפר על המקרה, המשטרה כלל לא ידעה שאדם כלשהו נרצח בגשר אריק ב-1994. היא אפילו לא ידעה, ואינה יודעת עד עכשיו, מהי זהותו של אותו נרצח. הוא נותר אלמוני. אפילו ברשימת הנעדרים אינו נמצא. אפילו אל הרשימה הנידחת הזו הוא לא הצליח להעפיל. גבר בן 40 נרצח, גופתו נעלמת, ולמשטרה אין ולא היה אפילו מושג שהוא חסר.  ערבי.

לקרבן השני של פרחאן יש שם: סילביה מורובה,  תיירת צ'כית בת 27 שפרחאן – לפי הודאתו – רצח אותה במכות במארס 2003 והשליך את גופתה בנחל צלמון.  מורובה, לא יהודיה, הגיעה לישראל ב-1999.התנדבה בקיבוץ, אחר כך התגוררה במושב ברמת גולן, עבדה בעבודות מזדמנות, טיפלה בקשישים. לא היתה לה אשרה. היא היתה בעצם שב"חית. את גופתה דווקא מצאה המשטרה. נפתחה חקירה. לאחר היעלמותה של דנה בנט, חמישה חודשים מאוחר יותר, אפילו עלה החשד שיש קשר בין המקרים. אבל למרות שהרצח לא פוענח, החקירה בנסיבות הירצחה של מורובה למעשה נסגרה. לא צוות חקירה מיוחד, לא עדכונים למשפחה בצ'כיה. שום כלום. שב"חית, צ'כית, לא יהודיה.

במקרה של אהרן סימחוב, עולה ממקווקז, היו לא רק שם וגופה. זירת הרצח היתה מוכרת היטב למשטרה. גם הרוצח. במאי 2004 התגלתה גופתו של סימחוב  תלויה בתא המעצר במשטרת טבריה,  מטרים ספורים ממקום מושבו של היומנאי. המשטרה החליטה שסימחוב התאבד. הגיוני. הרי פרחאן, שכנו לתא ומי שהודה עכשיו שחנק את סימחוב במו-ידיו, אמר למשטרה שסימחוב תלה את עצמו. למה לא להאמין לפרחאן? הוא הרי עבד כמדובב מטעם המשטרה.

אחיו של סימחוב אמר ל"הארץ"   שהוא לא קנה את סיפור ההתאבדות. חברים לתא סיפרו לאח, ויטלי אשורוב, שפרחאן ניסה לשכנע את אחיו להתאבד, ומשום שאחיו התעקש לדבוק בחיים, חנק אותו פרחאן ותלה אותו. עם המידע הזה הלך אשורוב למשטרה, למחלקה לחקירת שוטרים. אבל הם נשארו דבקים בגרסתם: סימחוב התאבד. החקירה נסגרה. עולה חדש, קווקזי.

נכון, את רצח דנה בנט, יהודיה, ילידת ארצות הברית, לקח למשטרה שש שנים לפענח. אבל הפרשה לא הוזנחה, לא נקברה בארכיונים מאובקים כמו במקרה של מורובה, לא תויקה כהתאבדות כמו במקרה של סימחוב, והתקיימה בתודעה בניגוד למקרה של הגבר הערבי האלמוני. כיווני חקירה שונו, צוותי חקירה התחלפו, דברים זזו. כך, לדוגמה, בפברואר 2008 הוקם צוות חקירה חדש במשטרת העמקים. אלמלא היה קיים הצוות הזה, ספק אם למידע החדש על גורלה של דנה בנט היה כתובת להגיע אליה.

הברית בין פרחאן, הבדואי, יתום מאב ואם, ובין בת זוגתה הקטינה, עולה מחבר העמים, תוארה כברית של מנודים, דחויים. אבל דחויים לא פחות היו גם הקרבנות שלהם. מותם רק הדגיש את שוליותם, את המיותרות שלהם, הדגיש את הפס הצר שעליו מתנהלת הישראליות הלגיטימית, הכשרה, המלאה, זו שמזכה אותך בתשומת לבה של  המשטרה, לפחות אחרי מותך

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרית רוטשילד

    מירון, הכתיבה שלך כל כך נוגעת ללב. לבכות.

  2. שולצפון

    האם משמעות הכתבה היא שהדחויים בחברה הישראלית נוטים לרצוח רק דחויים אחרים ומעשיהם מתגלים רק כשקורבנותיהם שייכים למיינסטרים? אגב, דנה בנט ז"ל היא בת לאם ילידת טבריה וחייתה בטבריה רוב שנותיה. איןי זה מדויק להתייחס אליה כאל עולה. איפה זה ממקם אותה על סולם הדחויים?

  3. איתי

    זהו מאמר מגמתי, שכל מטרתו הכפשת המשטרה. קודם כל, בניגוד למקרים האחרים, כנראה שפרחאן באמת אשם – בת זוגתו היא זו שגילתה למשטרה את מקום הגופה. ההתעלמות של הכותב מפרט זה קצת תמוהה. אין ספק שאנשי "פריפריה" מתקשים הרבה יותר בקבלת שירותים מהמדינה. אבל מכאן ועד להאשמת המשטרה בהזנחת קורבנות יש דרך ארוכה. בכל אחד מהסיפורים האלה יש עולם ומלואו שאנו לא מודעים אליו (ואני מאמין שגם הכותב לא), ויתכן שזה רק צירוף מקרים שדווקא רצח דנה בנט פוענח, ובעקבותיו כל השאר. בעבר כבר תפסה המשטרה רוצח סדרתי – ניקולאי בונר – שרצח עולה חדשה ושלושה הומלסים, כך שהטענה כי המשטרה מזניחה תיקי רצח של "אנשי שוליים" די מופרכת.

  4. נפתלי אור-נר

    האחד, הגזענות הישראלית המצוייה הולכת ומתגברת בממשלת הימין הנוכחית. והשנייה היא המשטרה שהינה גוף בטלני שאינו מבין את תפקידו בחברה מתוקנת. אוי לו לאזרח הזקוק לעזרתה של המשטרה. הוא יתקל באדישות, בחוסר עניין, ובבטלנות אין קץ

  5. דרור ק

    המאמר הזה מוזר, כי הוא ממהר להסיק מסקנות על סמך ספקולציות שאין להן בסיס של ממש. איתי הזכיר את רוב הדברים – במקרה הזה ההודאה היא לא הראיה המרכזית. לא מדובר על מצב שבו מצאו במקרה גופת אדם ואז תפסו את האדם שעמד לא-רחוק ממנה והאשימו אותו. במקרה הזה גילוי שרידי הגופה היה כתוצאה מעדות נגד החשוד. לעניין "הזנחת" מקרי הרצח הבלתי-מפוענחים – אם אדם רצח את ידידו וזרק את גופתו לנהר, איך המשטרה אמורה בכלל לדעת שאירע רצח? מישהו צריך למצוא את הגופה, או שקרובי משפחתו של הנרצח צריכים להודיע שהוא נעדר. גם אם קרובי המשפחה הודיעו, יהיה קשה מאוד למשטרה לפענח רצח שקרה בין שני אנשים במקום מבודד. על כל פנים, ההנחה שהמשטרה "הזניחה" את הסיפור בגלל שהנרצח הוא ערבי היא ספקולציה ולא יותר. גם ביתר המקרים הכותב ממהר לתלות את "הזנחת" המשטרה במוצאם או במעמדם החברתי של הנרצחים בלי לספק שום הוכחה חוץ מהסברה ש"ככה זה בישראל". לא ברור שהייתה הזנחה, ואם הייתה, אין סיבה לתלות אותה דווקא במוצאם של הנרצחים.

  6. מרב ב.

    לא רק במקרי רצח, אפילו בתאונות דרכים, מחלות ומיתות משונות. יש כאלו "שהגיוני ומתקבל על הדעת" שילקו במכות הללו. ויש כאלו – שכלל לא מסתדר עם המציאות המקובלת, שתנחת עליהם גזרה מסוג זה. הקורא, הצופה, המאזין הישראלי מדווח כל העת בשתי רמות שונות: זו שבמרכז החדשות, וזו שבשוליהן. אין צדק, אף לא במוות. תודה מירון, על כך שאתה מתאמץ לכתוב את הדברים ולהביע אותם, גם אם אין תמיד מי שישמע. נשיקות לאסנת.

  7. ג. אביבי

    אני מסכים עם הכותב על היות רוב הקורבנות, שאת מותם המשטרה לא ממהרת לחקור, מן המוחלשים/דחויים שבחברה. הפסטיבל התקשורתי להילול המשטרה ובו זמנית להרשעה בשידור חי של החשוד הערבי, רק מחזקת את התחושה שגורמי אכיפת החוק באמצעות התקשורת המטייחת של ישראל מנסים לחפות על ההתנהגות השערוריתית בהרבה מאוד פרשיות רצח נעלמות. פרשיות בהן הקורבנות היו מן המוחלשים שבחברה. יש נטייה לצאת במחולות כאשר החשוד הוא ערבי, אתיופי או מזרחי, ע"מ לחזק באותה הזדמנות את הסטיריאוטיפים הגזעניים-ארסיים של הציבור הישראלי.

  8. גלית לויתן

    מירון רפופורט הוא לא רק עיתנואי נדיר, הוא משורר וסופר חד כתער בכתיבתו ובאבחנותיו. כמו תמיד, בלי פחד ובלי הנחות הוא מניח לפנינו את המכוער ,המכאיב והשפל שבתוכנו. בלשון נוקבת ועט רושף נותן לנו מירון רפופורט את ההזדמנות לשנות. זה תלוי בנו. בכולנו. את ההיררכיה כפי שתאר רפופורט אנחנו סידרנו ולא האחרים.

  9. דני זמיר

    גם אם התיאוריה שמציג מירון שובת לב ומתאימה לאג`נדה המבוקשת, מה לעשות שהטיעונים שמועלים כדי לבססה חלשים מאד מאד. זה שהמשטרה בעייתית, אין לו קשר לפריפריה דווקא. זה שפרחאן הודיע שרצח אדם שאיש לא התלונן על היעדרו מעיד, במקרה שאכן אמת הדבר, שיש אנשים בארץ שהם כל כך עריריים ובודדים שמשפחתם- אם יש להם בכלל- לא יודעת שנעלמו. וכן הלאה… ראויה לציון העובדה שפרחאן נעצר בגלל אונס של ציירת אוסטרלית, לפי התיאוריה גם כן לא מהמיין סטרים…

  10. אירית
    הסיפור אכן ניראה תמוה מכמה סיבות, וניראה שגם המשפחה לא רואה בזה סגירת התיק, אז אולי "המשך יבוא" ואולי יסתפקו בזה. נוהל הפלת תיקים אינו חדש, ואינו תחום ל"מודרים" על רקע אתני או לאומי. מה שיכול להיחשף פה ובטח לא יקרה הוא נהלי העבודה של משטרת ישראל בעיקר במקום כמו טבריה והגליל המזרחי.
    שנית, גם אם אני יכולה להזדהות חלקית עם הדאגה לשלום הערבים באזור כמיעוט מודר או ה"רוסים" (המותג הכולל ליוצאי בריה"מ לשעבר), לא תמיד אני מצטרפת למקהלה. לא בכדי טען החשוד שאבא שלו שרת בפלמח, שכבה גדולה כאן יותר ימנית מימנית, וקשה לשער שהיתה להם טיפת חמלה לכותב המאמר אם היה נאסר על רקע דעותיו החומלות (עליהם, כביכול). המעסיק העיקרי באזור שלי הוא המשרד לבטחון פנים ומשרד הבטחון, וביניהם ייצוג ניכר ונכבד לערבים שעושים את העבודות המלוכלכות הן פה בארץ והן בחו"ל.
     כנהוג במגזר היהודי (ואף הגבוה מאד) מי שמשרת את המלכות, והמשרדים הללו בפרט, זוכה למעין "חסינות" מפני אכיפת חוק בעבירות אישיות (רכוש, אלימות במשפחה, אלימות מינית וכולי). "בחורים מצויינים" ברעננה ובחורים מצויינים בבית ג'אן מקבלים אותו יחס, בהתאם למעמד כמובן (הכספי). "ערבי טוב" יכול להיות סמוך ובטוח שאם יכניס כמה כאפות לאשה ולילדים, יאנוס איזה "רוסיה", המשטרה תתחשב…בדיוק כמו בהרצליה ובקרב בכירי המערכות הללו במרכז הארץ, בהתאמה לעבירות שהם מבצעים, אך בעיקר עבירות מין או אלימות על רקע מגדרי.
    פה מקבלים כגזירת גורל למשל גניבות חקלאות שמבוצעות על ידי "מחוסנים" (משת"פים וכדומה), וכבר לא טורחים לצלצל למשטרה, כי רק אלה מעזים לגנוב בריש גלי שוב ושוב. תופעת ה"רוסיות" שיוצאות עם ערבים פה בגליל היא נפוצה, רובם מחזיקים גם אשה בכפר וגם "חברה" באיזו עיירה, אוקראינית או משהו, ספק יהודיה בדרך כלל לא יהודיה.
    עם כל הצער והחמלה על "המעמדות הנמוכים" לא ברור מה עושים פה כל העולים האלה מלכתחילה. הסיפור די קבוע, מישהו במשפחה מוצא איזה שורש יהודי ואם אין לו אז ממציא אותו (עם קצת "שימון"), מביא את כל החמולה ממולדבה או בלארוס, רבים מהם עוכרי יהודים במפגיע, ופה הם עוסקים במה שהם יודעים לעשות מארצם במולדתם. וזה לא בדיוק פיזיקה גרעינית. מדובר במאפיה בדרך כלל, והם "מוצצים" מהמדינה כל מה שאפשר, אם לא בטוב אז ברע, גמלאות וקצבות מכל הבא ליד. פקידי השירות הציבורי, עיריה, חינוך, רווחה מל"ל סרים למרות הטרור המקומי כמובן. 
    המשטרה פה אפילו לא טורחת להציג מראית עין של היעדר פניות בטיפול בתלונות. כולם מכירים את כולם ובעלי הזרוע זוכים לשיתוף פעולה מהמשטרה. מצד שני, כאשר מתלוננים בצפון תל אביב על איזה ידוען מקבלים אותו יחס גם כן, אבל בנימוס. בקיצור, הצצה קלה, ברמה הארצית, לביוב המקומי שאנו חיים אותו בגליל (הפריפריה) כל הזמן, ויש להניח שבקרוב מאד יסגרו את המכסה כדי שלא יצחין מידי ושחס וחלילה לא יוכלו לנקות משהו שם.
  11. רתם

    התגעגעתי לקולך הייחודי. לשאלתך, מה אותם יוצאי בריהמ לשעבר עושים כאן, הרי ידוע שהם הובאו לכאן כ: א. רוב "דמוגרפי" ב. לבן (הרוב הדמוגרפי, ה"לבן"} אז אנחנו שוב בחטא הקדמון של הציונות: "כמה שיותר `יהודים`…כמה שפחות ערבים". מי משלם את המחיר? כולנו, עד האחרונה. שבוע טוב ר

  12. ירדנה אלון
    לאירית- אותה מציאות שאת מתארת בגליל ניתן לומר מתרחשת גם בשכונותיה הדרומיות של תל-אביב (בטח דרומיות לצפוניות לא היו מהינים לעשות זאת) לאחר נסיגת צה"ל מהרצועה הובאו לשכונותיה הדרומיות של תל אביב רבים מן המשתפ"ים מעזה על מנת להציל את חייהם,למרבית הצער הם הפכו את חיי תושבי השכונות לגיהנום והמשטרה כמעט ולא התערבה. אז עתה משקראתי את תיאורך אני מתחילה לחשוב שזה היה כנראה סוג של מדיניות.
     את התיאוריה שמציג כאן מירון אני מקבלת בהסתייגות מה, מפני שאם אכן מדובר בזוג פסיכופאתים הרי שפיענוח מקרי רצח שבהם אין שום מניע הוא מהקשים לפיענוח לא רק אצלנו אלא בכל העולם, ורוב מקרי הרצח שבוצעו ע"י פסיכופאתים ורוצחים סידרתיים (וכאן זה באמת לא משנה מאיזה עדה ומאיזה מעמד סוציו אקונומי) כמעט ולא מפוענחים אלא אם כן מישהו שיודע משהו מספר על כך.
    לפני מספר שנים נרצח נער כבן שבע עשרה באחת משכונותיה היוקרתיות של המדינה,היה קשה מאוד לפענח ולמצוא את הרוצחים,מפני שמאחורי הרצח לא הסתתר מניע מלבד רוע אנושי, ורק לאחר שאישתו של הרוצח פנתה למשטרה וסיפרה מה היא יודעת ודיברה על חששותיה כי אותו דבר יקרה לה, עלתה המשטרה על זוג הרוצחים והסתבר כי הם באו ממה שקרוי אצלינו "משפחה טובה". וכך היה גם רצח נהג המונית דרק רוט, הרוצחים הפסיכופאתים לא באו משוליה של החברה הישראלית נהפוך הוא. וכך גם חבורת האנסים הסידרתיים מקיבוץ שמרת. (ההבדל שבין רצח פיסי לרצח נפשי לא ברור לנו תמיד ועל כן אני מכלילה אותו גם בסיפורי רצח פיסיים). וכך גם במקרה הזה,אלמלא הייתה האישה הצעירה חוששת לחייה לא הייתה מספרת ומתוודה והמקרה על פרטיו היה נשאר בגדר תעלומה. אז כך שעל כל תיאוריה שמביא מירון מתוך סיפור אחד ניתן להביא תיאוריה וסיפור שיפריך אותו .
     באשר לאי היכולת של משטרת ישראל לפענח מקרים שבהם בני אדם נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה ורק במקרה מתגלה האמת , על כך שמעתי לפני מספר ימים תשובות שבאו מאיש משטרה שרואיין או ברשת ב` או בגלי צהל לצערי אינני זוכרת את שמו ואת שם המראיינת אולם הוא סיפר בראיון כי בכל שנה נמצאות בארץ למעלה מכמה עשרות חלקי עצמות וגולגולות אדם, אולם מחוסר תקציב אין באפשרותה של המשטרה לעשות בדיקות די,אנ,איי,שכן כל בדיקה כזאת עולה כארבעת אלפים שקל,כמו כן אמר כי ייתכן מאוד שלוא היו נערכות בדיקות די אנ איי לחלקי העצמות, רבות מהתעלומות של היעלמות והעדרות של בני אדם היו נפתרות,אינני יודעת מהו התקציב השנתי של משטרת ישראל, ואיך העוגה הפנימית הזו מתחלקת, אולם יחד עם זאת חייבים למצוא מימון אולי בדרך של הקצאת משאבים כספיים אך ורק לנושא זה, אולי ע",י תרומות שתיועדנה אך ורק למימון זה ואולי ע"י פנייה לקרנות. אין לי מושג גיוס כספים זה לא המקצוע שלי,אולם השארת המצב כפי שהוא לי כאזרחית לא נראית כלל וכלל.
  13. יבגני

    בתור מקומי אני קובע שאסופת ההטחות הגזענית שלך חסרת שחר. המשטרה חסרת אונים בגלל אמצעים וכח אדם ואת הגניבות החלקאיות מבצעים כל סוגי האוכלוסיה. אך בעיקר בידואים וערבים מקומיים לגמרי ולא משתפים. אם לא אנחנו בישראל מזמן היה רוב פלשתיני, שלא לדבר על הרמה התרבותית והטכנולוגית שלנו שמאפשרות לאנשים כמוך (עדיין) לשרוד כאן בווכנה הפראית הזו.

  14. רתם

    יבגני, אז אני לא יודעת עליך כלום מעבר למה שבתגובתך. לפי תגובתך, אני אישית מעדיפה רוב פלסטיני במדינה, על פני רוב שמורכב מא/נשים כמוך, שבטוח שיש לו עליונות "תרבותית".