ואם לא נרד למקלטים?

חגי מטר

 ביום שלישי יושמעו צפירות בכל הארץ במסגרת תרגיל בן שבוע של פיקוד העורף ושאר רשויות החירום. כל אזרחי ישראל ידרשו לרדת למקלטים ולהישמע להוראות החיילים שיתפזרו ברחובותינו, על מנת להיות ערוכים למלחמה כוללת ולהתקוממות אלימה של הערבים אזרחי ישראל.   אבל מה אם לא נרד למקלטים? האם אנחנו יכולים בכלל לדמיין דבר כזה? הצפירות נשמעות, רכבי הצלה דוהרים ברחובות, חיילים מתרוצצים ברחובות ומשדרים תחושה של בהלה – אבל מסביבם החיים ממשיכים כהרגלם. מורים ותלמידים נשארים בכיתות, התנועה זורמת, פה מישהי מטיילת עם כלב ושם מישהו חוזר הביתה עם סל קניות. כולם בוחרים בחיים נורמליים, ללא תיאום מוקדם ולא בהפגנתיות, ונותנים לצבא לשחק במשחקי המלחמה שלו מסביב.   ולמה לא, בעצם? למה כל כך ברור לנו שברגע שמישהו בצבא החליט "לתרגל את האזרחים" נהיה מוכנים לוותר על יום עבודה ולימודים ולהתחיל לציית לפקודות? למה להתכונן למלחמה כוללת כשההצעות לשלום אזורי מלא עומדות על הפרק? למה שנרצה לברוח למקלטים מפני חברינו, למעלה מחמישית מאזרחי המדינה? למה לנו בכלל לכבד בתשומת לב את הגישה שמאחורי התרגיל, שקובעת שבסופו של דבר כולנו כפופים לצבא, ושאין דרך אחרת?   כי ככה גדלנו, וככה אומרים לנו כבר 61 שנים. שאין דרך אחרת. שאנחנו במלחמה בגלל שהאחרים הם רשעים שרוצים להשמידנו, בעוד שאנחנו מושיטים את ידנו לשלום, וידנו השנייה רק בלית ברירה מחזיקה בחרב. שמלחמות הן כמו אסון טבע, שקורה סתם כך בלי סיבה ושלא ניתן למנוע, ולכן צריך למסור את השליטה במדינה לצבא מפעם לפעם, וליוצאי הסיירות והמטכ"ל בשאר הזמן. והתרגלנו להאמין לזה. התרגלנו לחשוב על סוריה והפלסטינים כעל ממשיכי דרכם של פרעה, האינקוויזיציה הספרדית והיטלר, ולא כעל מי שמציגים דרישות פוליטיות לגיטימיות הפתוחות למשא ומתן. התרגלנו לחשוב על חמישית מהאזרחים כאויב נצחי, כמי שרק בטעות נשארו כאן אחרי שגירשנו את רוב הקהילה הפלסטינית שגרה כאן בעבר, ולא כעל שותפים שווי זכויות לחלוטין בחברה, או מיעוט לאומי הזכאי לכבוד, לחינוך ולתרבות משלו.   השנים חולפות, ואנחנו מתחפרים עמוק יותר ויותר בבונקר שלנו. אנחנו בורחים מאויבים מדומיינים בתרגילים צבאיים, ולא מבינים שבפעולת הבריחה אנחנו גם הופכים את אותם אויבים לממשיים. כי הרי מה אנחנו בעצם אומרים פה, כשאנחנו מצייתים לפקודה הצבאית? איזה מסר אנחנו מעבירים למדינות השכנות, לפלסטינים שתחת כיבוש בגדה המערבית ובעזה ולאלה שחיים בישראל, כשהפעילות הקולקטיבית הגדולה ביותר שלנו היא ההכנות למלחמה הבאה? ואיזה מסר אנחנו מעבירים לעצמנו ולילדינו על סוג החיים שאנחנו צופים לעצמנו פה בעתיד?  

אבל אפשר גם אחרת. אפשר לדחות את הרעיונות האלה, ולבחור בחיים אחרים, חיים אזרחיים. אפשר להגיד שאנחנו מעדיפים להיות מתורגלים בעזרה ובערבות הדדית כלל חברתית, במאבקי עובדים לשכר צודק, בשיתופי פעולה יהודים-ערבים נגד חקיקה ומדיניות של ממשלות גזעניות – ולא במלחמות. ואפשר, ביום שלישי, פשוט לא לרדת למקלט.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נפתלי אור-נר

    אין לי כל כוונה להשתתף במשחקי המלחמה של הצבא והצמרת המדינית השוטפים את מוחות האזרחים כי "אין לנו ברירה" בעוד של מי שעיניו בראשו יודע היטב כי יש לנו אפשרות לבחור בשלום אך אנו בוחרים בשטחים ובהתנחלויות ומוכנים לשלם את מחיר העימותים הבלתי נמנעים הנובעים מבחירה נואאלת זו

  2. אוהד

    המדינה מתרגלת את כל הרשויות בכדי להציל חיים בזמן אמת, מנסים לפשט את הבירוקרטיה בין הרשויות בחירום, עושים מאמץ בכדי ליעל את מערכי החירום, ולאדון מטר "לא בא". לא בא לך? שב בשקט. הכל קונספרציות אצל מטר… "האח הגדול" בא לדפוק לך מכות שאתה מתבכיין כמו ילדה קטנה? לא מספיק לך שאתה קורא לסרבנות בצה"ל, עכשיו גם לעורף אתה מביא את זה? בדיוק כמו הציות העיור שאתה מדבר עליו, אתה מציית למנטרות פוסט מודרניות.

  3. אירית הלפרין

    מסכימה לכל מילה ולא יורדת למקלט ולא לחדר האטום- אטום לשכל מזמינה אותכם לחגוג ברחובות בעיקר עם חברינו הערבים נחגוג את השיתוף באהבת השלום והחיים שישבו הגנרלים במקלטים ואנחנו נשכח להשמיע להם את צפירת הארגעה שיישארו שם

  4. שול

    כל הכבוד, ניסית לפרסם בעיתונות הכללית?

  5. יעל

    מאמרך הוא על גבול ההסתה. מנין הבאת את הרעיון המטופש הזה כי אזרחי ישראל בתרגול מסוג זה אמורים לברוח מערביי ישראל? מאין אתה מביא את השטויות האלה? ואם לא היה הצבא דואג לבצע תרגול מסוג הרי היית מפרסם מאמר דומה כי מדינת ישראל מפקירה את תושבתיה. מי מושיט לך יד לשלום? אולי תבקשו שיעשה זאת בבנין האו"ם? מול כל העולם? בכל העתונות העולמית? האם התעוררת מחלום כלשהו שהביא אותך לרשום את הדברים ההזויים האלה? מתי לאחרונה הגיע אליך מכתב מאסד על רצונו בשלום? מתי לאחרונה קיבלת שיחת טלפון מנסראללה או כל יתר הטרוריסטים כי הם מבקשים להפסיק לשלוח אלינו טילים והם מושיטים יד לשלום? חגי מטר, באיזה סרט אתה חי? שמאלני – זה לגיטימי. ליברל ופלורליסט – זה גם בסדר. אבל רעיונותיך המובאים במאמר הם על גבול ההסתה שאפילו לא מכבדת את אזרחי ישראל הערבים. איני בטוחה שהם היו רוצים שדווקא אחד כמוך ייצג את עמדתם או יהיה להם פה. אגב, אתה לא חייב לרדת למקלט. אבל נראה אותך גבר, עובר להתגורר ביחד עם ילדיך באזור עוטף עזה ובשעת אזעקה כשטיל עזתי משייט לו בשמיים בדרך אליכם, אתה נשאר עם ילדיך בסלון וצופה בערוץ אל ג`זירה. ספר לנו חוויות לאחר מכן.

  6. סטודנט

    נשיא סוריה אמר בראיון לעיתון במפרץ הפרסי כי הוא יהיה מוכן לנורמליזציה עם ישראל, כולל הקמת שגרירות, אולם רק אחרי שיושג פתרון קבע לסוגיה הפלסטינית. http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/863/639.html

  7. יהודה לוי

    אני אישית ביררתי גם בגן של הבן שלי מה הם מתכוונים לעשות, ונרגעתי כשהגננת אמרה שהם ממשיכים בשגרה. אחרת היה נשאר בבית – פשוט מאוד. ומצד שני, הרי ברור למה הם עושים את זה. הם נכוו מהמלחמת לבנון המזוינת שהם התחילו, ולא נעים להם שזה יקרה שוב. לא המלחמה, רק זה שישראלים נעבעך נפגעו ונבהלו. אז אם הם עושים את זה עכשיו, כנראה שהם יודעים למה. ולכן השאלה היא לא אם לתרגל ירידה למקלטים, אלא פשוט למה לעזאזל לגדל ילדים במציאות הזאת, למה לא לנסוע לניו זילנד או משהו? (הממ, בטווח הטילים של צפון קוריאה?)

  8. אורי עידן

    צודק חגי. נמאס כבר מהגנרלים, הפוליטיקאים וכל עדר האווזים-השוטים הקבוע אשר מושיט את גרונו בחדווה למפטמיו.

  9. Reuven

    Nice to see a new breed of "Amazonot" (no puns intended !) speaking out with the rest of the belligerent, jingoistic crowd. I liked every word in this excellent article!

  10. ניסן

    לא רק שאל תרדו, שכנעו את כל מי שמסביבכם לא לרדת למקלט ולהפסיק לפחד. הדבר שהכי מפחיד את הצבא והממשלה – שכולנו נפסיק לפחד!

  11. מאור מלחי

    טועה- כי האיום לא ייעלם אם נקדיש שעה, יום או חודש לקירוב לבבות. שים לב שחלק ערביי ישראל מכחישים כיום את השואה, למשל http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/892/038.html כך שקשה להאמין שהתנהגות "רגילה" תרכך אותם. צודק- כי אזרח בר דעת יכול בזמנו החופשי לעבור על המידע של פיקוד העורף, לתכנן לאיזה מרחב מוגן הוא יכול להגיע בזמן ההתראה שיקבל, ואפילו לשים לב אם האזעקה נשמעת במקום מגוריו- בלי להשתתף בשום תרגיל של פיקוד העורף.

  12. אלי קליר

    מאמר- פתיח מצוין. יישר כוחך , חגי מטר. צריך לשים קץ למדיניות הנואלת נזאת שמתעתעת בנו מאז קום המדינה. הרי כל הויכוח הוא על הגדה המערבית וחלוקה נאותה של ירושלים. (את רצועת עזה פינינו כבר). האם אין זה ברור שיש לפנות את הגדה המערבית ולהעבירה לבעליה- הפלשתינאים? האם על כברת השטח הקטן הזה של הגדה יחרב הבית השלישי? שומו שמיים היאך העם הזה- העם היהודי- טרם למד להציב סייג נחוש לאספירציות הלאומיות, יותר נכון- הלאומניות שלו. תודה, חגי מטר.

  13. ע.ג

    באמת למה לתרגל דברים מוזרים כאלה. הרי מן המפורסמות שהערבים אף פעם לא רצו להשמיד את ישראל וידיהם מושטות כבר 100 שנים לשלום. בשנים האחרונות קבלנו כמה דוגמאות מצוינות – גשם טילים של נסאראללה שוחר השלום מצפון, שמונה שנים של רקטות של שלום על הדרום מהחמאס אוהב האדם, נסיון להתחיל מחדש את המרד הערבי הגדול בשנת 2000 שרק בגלל איפוק המשטרה נגמר ב-13 הרוגים בלבד ועוד לא שכחנו גם את סאדם הדמוקרטי שרק ירה סקאדים של אהבה על ת"א. בקצור, המאמר הוא נקודת פתיחה למחקר על סוג מסויים של מחלות שנפוצות בעיקר "בשמאל" ונא לא להתבלבל עם שמאל אמיתי.

  14. יחיאל

    לא יקרה שום דבר,מר מטר. תוכל לחגוג את ניצחונך עך אירגון הרשע והפשע היהודי. אתה באמת במצב גרוע אם זה מה שמביא לך את ה……….. לבריאות.

  15. נדב

    התרגיל הזה כולל `התקוממות` של `ערביי ישראל`. כי זה הרי תרחיש סביר ולגיטימי, ובכלל אין לו שום השפעה על מערכת יחסי רוב-מיעוט. מה פתאום? אנחנו רק מתרגלים! ולגבי היד לשלום – חפשי בגוגל `היוזמה הסעודית`.

  16. סמולן

    אוליבר קרומבל (או ולנטיין בלקר)

  17. דרור ק

    פיקוד העורף מתכונן למצב חירום – זה תפקידו, בשביל זה הוא קיים. אני לא בטוח שכדאי לבטל אותו. נסראללה לא נשמע פייסני במיוחד בזמן האחרון, וגם ראשי חמאס ממשיכים לדבר על השמדת ישראל כאילו אין אמנת ז`נבה. מי שסומך על החבורה הזאת – שיהיה בריא, אבל למה הוא מבקש מאיתנו להתאבד ביחד איתו? אני לא יודע אם כל הרעש והצלצולים מחר מוצדקים. אני לא מבין למה פיקוד העורף לא יכול להתכונן קצת יותר בשקט בלי להכניס את האזרחים לפאניקה. אבל בסופו של דבר, כל מה שפיקוד העורף מבקש זה לוודא שיש מקום מוגן בבית ובמקום העבודה, לברר איך מגיעים אליו, לבדוק אם אפשר להגיע אליו בזמן. אלה דברים טריוויאליים – צריך לדעת את זה כדי להתגונן מפני טיפוסים מפוקפקים מעבר לגבול, אבל גם כדי להתגונן מפני פגעי טבע כמו רעידות אדמה או חלילה פיצוץ בלוני גז לבישול. אבל יש אנשים שמחפשים את הקונספירציה בכל מקום. שיהיו בריאים.

  18. עינת

    הרי ברור שיש פה הרבה דמגוגיה וגם ברור שהממשלה כמו גם החברה הישראלית בכללותה לא באמת מנסים לקדם איזהשהוא שלום ו/או חיים משותפים. אבל מלחמות הן חלק מהמציאות שלנו ובזמן שצריך וראוי להשקיע מאמץ גדול בהרבה בפתרון הבעיות שמובילות אליהן, צריך גם להתכונן אליהן. והתרגולת היא לא רק של האזרחים אלא גם ואפילו בעיקר של המערכות הגדולות. אפשר לנסות להמחיש תנועה של המוני אזרחים גם בתרגילים צבאיים פנימיים אבל זה לא אותו דבר. חשוב לבדוק את המוכנות של המערכות האלה, חשוב לתרגל אותן. תמיד צריך לחתור לעולם טוב יותר אבל צריך גם ללמוד לחיות בעולם שלנו.

  19. איתי

    באוקטובר 2000 פרצו הפגנות אלימות של ערבים בשטח מדינת ישראל, בהן נהרג אזרח ישראלי יהודי (מפגיעת אבן ליד ג`סר אזרקא), נהרגו גם 12 אזרחים ישראלים ערבים – בעיקר מפני שלמשטרה לא היה מושג כיצד להתמודד עם הפגנות אלימות בהיקף שכזה. במשטרה ובממשלה הוטחה – ובצדק – ביקורת על כך שלא הייתה מוכנות לתרחיש. אז עכשיו מתלוננים על שכן מתרגלים אותו? הביקורת צריכה להיות על כך שלא ערכו תרגיל שכזה בסוף שנות ה- 90`. התקוממות המונית של אזרחים ערבים, הכוללת חסימת כבישים, השחתת רכוש ואיום על חיי אדם היא סבירה מאוד,ומספיקים כמה ניצוצות כדי להצית את התבערה. קיבלנו כמה קדימונים משכנעים מאוד בשנים האחרונות. אין טמטום גדול יותר מהתנהלות על פי תקינות פוליטית בלבד.

  20. אורן

    אותך לא יעשו באצבע. הצבא הזה, שרק רוצה לשלוט עלייך ותו לא. החברים מעבר לגדר בסה"כ מנסים להעביר מסרי שלום ואהבה דרך האויר – בצינורות פלדה מעופפים. זה לא חומר נפץ בראשם – זאת רק קנוניה של הממשלה. כל הפיצוצים שאתה שומע זה בכלל מטוסי חיל האויר שמנסים להפחיד אותך. כל ההרס בכלל מבוים על ידי התקשורת בשביל להצדיק תגובות אגרסיביות. אז עזוב. כשיום אחד תתעורר בבוקר כשהמיטה שלך רועדת והחלונות מזדעזעים מפיצוצים אדירים – אל תכנס למקלט. תצא החוצה ותסתובב ברחוב גאה – שאף אחד לא יכול לעבוד עליך.

  21. חגי מטר

    כל מיני מגיבים אומרים שאני מדבר על קונספירציה. זה לא העניין. אני מדבר על מנטליות של חברה, על הבחירה של רוב החברה היהודית-ישראלית להפוך את עצמה לשלוחה של הצבא. הצבא רוצה לתרגל משהו – שיתרגל אותנו! אומרים שזה כורח, שאין ברירה, שמוקפים אויבים. אבל אולי אם כל אזרח בארץ היה משקיע את כמות הזמן, שהוא משקיע היום ביציאה למרחב המוגן, ביציאה לכפר פלסטיני בגדה, או לכפר בדואי לא מוכר, או דברים דומים, ומנסה להכיר ולהבין – זה היה תרגול יותר טוב לחברה שלנו? ונכון, יש כוחות מאוד קיצוניים ומאוד אלימים סביבנו. כמו חיזבאללה, או חמאס, או ממשלת ביבי-ליברמן (או אלה שקדמנו להן). אלה כוחות שלא מאמינים מספיק בשיתוף פעולה נגד אלימות, בהיתכנות של סיום הסכסוך. כאזרחים יש לנו חובה להלחם בזה. יש לנו חובה להשקיע זמן ביצירת קשרים חדשים ושותפיות חדשות שמעבירות מסר ברור שמתנגד לכיבוש, מתנגד להרג אזרחים, ומקדם פתרון צודק.

  22. שולצפון

    התירגול חשוב וכל התרחישים לצערי ריאליים. עם כל זה שאני חושב שאין לנו מה לחפש בשטחים ועלינו להרחיב את ההתיישבות דווקא בגליל ובנגב, אני לא תמים כמו התימהונים שחושבים שנסיגה לקווי 67 תביא את השלום המיוחל. אפשר להיות שמאלני אבל שפוי, שיודע מה צודק ונכון אבל גם לא חי באשליות ולא טומן את הראש בחול. ו…. כן, מר מטר – ההגדרה שלעיל לא כוללת אותך וגם לא חלק מהמגיבים למאמרך.

  23. שירה

    הבעיה איננה עם תרגול שגרתי למצב חירום, אלא עם זה שהם "סגרו" כבר את המלחמה לסוף יולי ומעכשיו סופרים אחורה לשעת השין. לפני כחודש פרסמתי רשימה בה אני מתריעה על כך שהחונטה הצבאים שוב סגרה מלחמה בלי לשאול אותנו האזרחים: http://www.kedma.co.il/index.php?id=2427&t=pages בסוף הרשימה כתבתי: "נראה לי שצריך כבר עכשיו להקים קול מחאה גדול נגד מלחמה נוספת עם איראן. צריך להרגיע את הציבור ממסע ההפחדה והתעמולה שעושים לו מהאיום הגרעיני האיראני כביכול. אם קברניטי המדינה הזו רוצים להתאבד שיעשו זאת לבד ושיתנו לנו האזרחים היהודים והפלסטינים לחיות בשקט. נמאס לנו לחיות חיי עבדות רק כדי לפרנס בזיעת אפינו את החונטה הצבאית השלטת במדינה ועוד כמה טייקונים שכבר סידרו להם בונקרים תת קרקעיים ודרכי מילוט סודיות. " לצערי, מאז לא ראיתי שום קול קורא נגד המלחמה. האמריקאים היחידים שהשמיעו התנגדות. איפוא לעזאזל כל ארגוני השמאל? למה הם לא מארגנים אפילו הפגנת מחאה אחת נגד תקיפת איראן? אחרי שייפלו פה מטחי טילים מצפון ומדרום,בתגובה לתקיפת הכור באיראן, יהיה קשה יותר להפגין נגד המלחמה כי כל העם ייכנס שוב לפאניקת הרוצים להשמיד אותנו. עכשיו זה הזמן למחות נגד כוונות ישראל להתקיף את איראן, האמריקאים מתריעים בברור שתקיפה כזו מהווה סכנה חמורה לביטחון מדינת ישראל, אז למה אנחנו מוכנים לשמש בני ערובה בידיהם של גזעניםלבנים פנטים????????? 

  24. מאיר עמור

    בניגוד לחגי מטר אני דווקא חושב שאין שום סיבה לא להשתתף בתרגיל המלחמה הבאה. המלחמה הבאה היא מאוד סבירה. את העורף צריך לתרגל. אבל, הייתי מציע שבמקביל, רשויות השלטון בישראל ינסו יום אחד לתרגל גם שלום. אני חושב שרק המחשבה הרצינית על שלום מפחידה כל כך שמעדיפים להשקיע את כל המרץ במלחמה. תארו לכם מה יהיה פה אם תהיה הצעה רצינית לקצך את תקציב הבטחון ב-50% ובמקום לפתוח עוד שלש אוניברסיטאות, להוריד את מספר התלמידים ל-25 בכל כיתה, ולהעלות את שכר המינימום ב-40%.

  25. אורלי נוי

    מצטרפת לתגובתו של ניסן – הדבר שהכי מפחיד את הממסד זה שנפסיק לפחד. כל הפסיכוזה הישראלית מושתתת על הפחדה – גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. אסור לשתף עם זה פעולה. כמו שכותב חגי, צריך להשאיר את משחקי המלחמה לגנרלים.

  26. יעל

    ראשית אני קוראת עיתונים ומתעדכנת היטב בחדשות. לא זו הבעיה. לעתים ישמעו שניים אותה מהדורת חדשות אבל כל אחד מהם ישמע משהו אחר. לא מכיר את זה? זה מה שקורה כאן. מן הסתם הפרשנות את המציאות הישראלית משתנה מפלג אחד למשנהו. כדאי שיזכרו תומכיו של מטר כי בעת מלחמה המתנהלת בגבולות המדינה מחממים ערביי ישראל את הגזרה הפנימית שלהם. לעתים נדמה לי כי אפילו ערביי ישראל לא התכוונו לכך ולפתע הם חשים את חיבוק הדב החונק של שמאלני ישראל.

  27. דרור ק

    היום שמעתי את האזעקה, וירדתי עם יתר העובדים במשרד לבדוק איפה נמצא המקלט. מסתבר שהוא נקי ומסודר, ויש אפילו מיכל גדול שאפשר למלא במים על כל צרה שלא תבוא. נחה דעתי. אחת העובדות כתבה למייל של פיקוד העורף שהאזעקה נשמעת קצת חלש מדי. אולי בעיריית תל-אביב צריכים לשלוח מישהו שינקה את האבק מעל הרמקולים. לא בדקנו אם היסודות של הבניין יעמדו ברעידת אדמה, שאף היא תרחיש סביר, וגם את הנתיכים נגד התחשמלות נבדוק כבר בהזדמנות אחרת. בכל זאת אי אפשר להקדיש את כל היום לענייני אסונות שלא נדע. במשרד היה אורח מדנמרק. הזהרנו אותו מראש, והוא התייחס לעניין בשוויון נפש גמור. אולי בניגוד לתדמית השלווה שלהם, גם הם עורכים ניסוי צופרים מדי פעם. לעניין יצירת קשרים עם השכנים – תנוח דעתך, אני מקיים קשרים כאלה באופן קבוע, אבל הקשרים האלה נעשים פחות ופחות נוחים. יש דווקא הרבה פלסטינים, מצרים ולבנונים שמעוניינים לדבר עם ישראלים, בייחוד באתרים כמו "פייסבוק" ודרך כל מיני צ`טים באינטרנט. פגישות פנים אל פנים עם ישראלים עלולות להביא אזרח מצרי לחקירת משטרה. פגישות כאלה מוטב לארגן מראש בצורה דיפלומטית. לסורים ודאי אסור לדבר עם ישראלים, אבל דרך האינטרנט זה קצת יותר בטוח. העניין הוא שדווקא כשהשיחות מגיעות לרמת אמון וכנות גבוהה מגיעה המכה – מצרי, פלסטיני, סורי או לבנוני בדרך יאמר לך שהוא משלים עם הימצאותך כאן במזרח התיכון בלית בררה, אבל מוטב שתתאיין. לשווא תוכיח לו שאין לך כל כוונות זדון, לשווא תספר לו שאתה לא מהגר שזה מקרוב בא, אלא משפחתך בפלסטין כבר שלושה או ארבעה דורות. לשווא תספר לו שבמדינת ישראל רוב השלטים כתובים בערבית ויש מפלגות ערביות בכנסת. לשווא תספר לו שהסיפור על ספסלים ללבנים בלבד זה היה בדרום אפריקה, אצלנו כל אחד יכול לשבת איפה שהוא רוצה. אתה מבחינתו העצם בגרון, ומדינת ישראל היא אסון שהערבים לא הצליחו להיפטר ממנו, ועכשיו נשאר רק לבדוק איך חיים עם הצרה הזאת. זאת גם הסיבה שהם כל כך רוצים לדבר עם ישראלים – לבדוק איך בכלל חיים עם השדים האלה.

  28. ירדנה אלון

    כשפרצה מלחמת לבנון השנייה,והעורף הותקף ראינו את אזלת ידה של המדינה בכל מה שקשור לעורף, אני זוכרת הייטב את קול הזעקה שהקימו אזרחים ועמותות שעיסוקן מאבק חברתי(בצדק רב) על הפקרת העורף וקישרו זאת גם עם המאבק המזרחי שכן הרוב הגדול של המזרחים חי בפריפריה שהותקפה באותה עת. דרשו שתוקם ועדת בדיקה שיוסקו המסקנות יופקו הלקחים וישופר כל הטעון שיפור, ועתה כעבור שלוש שנים לאחר שהוקמה ועדת חקירה הסיקה מסקנות,הופקו הלקחים והמדינה מבקשת לבדוק אם הלקחים מיושמים ביעילות, קמים בדיוק אותם אנשים שצעקו אז ואומרים שלא ישתפו פעולה עם הבדיקה הזאת שבסופו של דבר היא לתועלתם ונועדה לשמור על חייהם מפני שאם נרצה או לא נרצה מה לעשות טרם הגיעו ימות המשיח ,פתרון מדיני טרם הושג ואנחנו עדיין יושבים על חבית של אבק שריפה. מה שאומר לי באופן אישי שלא משנה מה יקרה ומה תעשה המדינה תמיד יהיו מי שיבואו בטרוניות,טענות ומענות בין אם זה צודק ובין אם לא צודק .נקיטת עמדה של להיות כל הזמן "בעד הנגד ונגד הבעד" להיות כל הזמן בעמדה השוללת כלפי אדם,קולקטיב,או ממשל לא משנה מה הם יעשו תמיד לשלול ולהסתכל במבט שונא, יותר משהיא מעידה על המציאות מעידה על האדם שנוקט בעמדה הזאת. לעניות דעתי הבלתי קובעת יש הבדל ויש לעשות הבחנה בין ביקורת בונה שרואה את הטעון שיפור ומבקשת לשפר, ובין ביקורת שוללת כל הזמן כאמור לא משנה מה הצד המבוקר יעשה,לטוב ולרע תמיד יביטו בו במבט שולל ודוחה, דחייה שהמקור שלה הוא שינאה, לא אהבה ,וכשאני עומדת על טיבו של המניע (על פי הבנתי שזה המניע כאמור אני מבטאה כאן את עניות דעתי בלבד)המבט שלי על מבטא העמדה מתחיל לראות אותו כחסר אמינות ,מפני שלא משנה מה נמצא על סדר היום הוא תמיד יהיה נגדו. שנית- השליטה הרגשית לא נמצאת בידיו של המימסד היא נמצאת בידיו של האזרח, אם החלטתי והגעתי למסקנה שהמצב הוא לא "כצעקתה", המימסד יכול לספר לי מהיום עד מחרתיים שאני נמצאת במצב של איום קיומי מצד איראן,או מצד גוף כזה או אחר. אם אני קשובה לקולות שעולים מכל עבר ויש קולות רבים לא רק אלה שמגיעים מהמימסד,בוחנת אותם, בוררת אותם,מגדירה אותם,ומסיקה מהם מסקנות, והמסקנה שאני מגיעה אליה שאין באמת חשש קיומי ושזאת מניפולציה, שום דבר מלבדי לא ישנה את דעתי ואת תחושתי. למימסד אין כזאת שליטה על הרגשות שלי,היא לא בעלת הבית על הרגשות שלי,כפי שבני אדם באופן פרטי אינם בעלי הבית על עולם הרגשות שלי . מפני שאני בוחרת מה להרגיש .לא בוחרים עבורי להרגיש פחד, אני זאת שמשתדלת עד כמה שניתן לשלוט בעולם הרגשות שלי ולא נותנת את השליטה ואת האחיזה על העולם הרגשי שלי בידיו של אדם אחר או ישות אחרת או גוף אחר,קוראים לזה אני מניחה בסופו של יום "אוטונומיה רגשית אישית,"ומהמקום האוטונומי הזה אני בוחרת באיזו תחושה לשתף או לא לשתף פעולה עם תרגיל הניסוי הזה. אני יכולה לשתף פעולה ולבדוק הייכן יש מקלט הקרוב לבייתי בלי תחושת מאויימות אלא מתוך תחושה של מעשיות גרידא,ואני יכולה לשתף פעולה עם הניסוי מתוך תחושת פאניקה ומאויימות,ואני יכולה לבחור לא לשתף פעולה עם הניסוי ועדיין לחוש מאויימת ומבוהלת, הנה ככלות הכל קשת של אלטרנטיבות רגשיות מונחות בפני כל שאני צריכה לעשות זה לבחור.השאלה היא מאיזו נקודת מוצא אני יוצאת בבואי לבחור.זה נתון בידי בלבד.