על השביתה בפתוחה וזכות ההתארגנות

איציק ספורטא

היום מסתיימת השביתה באוניברסיטה הפתוחה, שביתה שנמשכה שבעה שבועות. זוהי אחת השביתות החשובות ביותר שנערכו כאן לאחרונה מסיבות רבות, אבל בעיקר מכיוון שהיא נגעה למימוש אחת מזכויות היסוד, המוזכרות באמנות של האו"ם, בחוקות של מדינות שונות ובחוק הישראלי, זכות ההתארגנות.

זכויות אינן ניתנות לחלוקה והגבלה היחידה שלהן צריכה להיות פגיעה בזכות אחרת. לכן חופש הדיבור מוגבל רק כאשר יש חשש שתהיה פגיעה בזכויות בסיסיות אחרות. זכות ההתארגנות היא אחת מהזכויות הללו. אלא שזכות ההתארגנות אין לה משמעות ללא החיוב לנהל מו"מ קיבוצי ולחתום על הסכם אחד לפחות. כאשר המעסיק אינו מנהל משא ומתן שכזה יש להפעיל זכות נוספת והיא זכות השביתה. שלושת הזכויות הללו הולכות יד ביד אי אפשר לדבר על זכות ההתארגנות בלי הזכות להסכם קיבוצי, ואי אפשר לדבר על הזכות להסכם קיבוצי בלי האמצעי העיקרי שיכול להביא לכך, זכות השביתה.

אלא שבמקומותינו זכות הקניין קיבלה מעמד על, לפחות בעיני בעלי הקניין, עד כדי כך שהיא אמורה להגביל כל זכות אחרת. בואו נחשוב על חופש הדיבור. כאזרח זכותי לעמוד בכיכר העיר (עוד מעט יהיה אסור לעשות זאת בקרבת ביתו של איש הציבור) ולמחות על מעשיו הנלוזים של ראש הממשלה. האם מישהו מעלה על דעתו לעשות את אותו דבר בארגון בו הוא עובד? כך שמראש זכויות רבות שנראות טבעיות במדינה הדמוקרטית נעלמות לאחר שאנו עוברים את הסף של מקום העבודה שלנו.

אלא שזכות הקניין אינה אלא אחת מן הזכויות ובטח לא החשובה שבהן. אבל למה להכביר מילים בנושא כאשר מדובר במוסד ציבורי כמו האוניברסיטה הפתוחה אין שם בעלים פרטיים, אין שם בעלי מניות ואין שם רווחים, כך שאין בה מאפיינים המביאים לידי קונפליקט את זכות הקניין לעומת זכויות העובדים. ובכל זאת ראו ראשי האוניברסיטה בניסיון של העובדים איזו פגיעה בכח שלהם לנהל את המוסד.

יש פה משהו עמוק יותר שנובע מחוסר ידע וחוסר הבנה הנוגע למשמעותן של זכויות. אני לא מצפה ממעסיקים במגזר הפרטי לקדם בעצמם את זכות ההתארגנות של עובדיהם, אבל ברגע שאלו החליטו להתארגן על המעסיק לקבל זאת גם אם זה אינו מוצא חן בעיניו. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במוסד ציבורי. זה הביטוי המינימאלי של אפשרות לקיום זכויות מה שקרוי בספרות זכויות שליליות. על החברה (society)  עומת זאת מוטלת האחריות לא רק לא להפריע אלא גם לקדם את האפשרות של יחידים וקבוצות לממש את הזכויות הללו באמצעות חוק ובאמצעות מנגנונים ציבוריים אחרים.

בלי המנגנונים הללו המאבק הופך למאבק של כוח שבו לצערי העובדים, בחלק גדול מהמקרים, יהיו בצד המפסיד. והנה במסגרת דיוני התקציב ובלחץ של ההסתדרות הוסכם שלאחר שעובדים מתארגנים יהיה על המעסיק לקיים איתם מו"מ קיבוצי. אלא שנשיא לשכות המסחר, המעסיק הנאור, אוריאל לין טוען שזו פגיעה אנושה ביכולת לעשות עסקים, ויותר מכך, יבריח משקיעים ועוד דברים חמורים שכאלה. כך שגם את המינימום אין המעסיקים מקבלים. אם כבר מדברים על מינימום רצוי לקרוא את המסמך של הביטוח הלאומי המגלה שכ-14% מן העובדים אינם מקבלים שכר מינימום המגיע להם בדין, כך שמעסיקים רבים הם בעצם עבריינים עם תעודה.

כבר זמן רב אני טוען שגם החלטה לחייב מעסיקים לנהל מו"מ קיבוצי אינה מספקת. בשל התפיסה המעוותת של יחסי עבודה של מעסיקם בישראל, במגזר הפרטי וגם הציבורי, יש לחייב את המעסיק לחתום על הסכם קיבוצי. רק לאחר שיפוג תוקפו של הסכם שכזה יוכל המעסיק לטעון שאין הוא רוצה בכך. באופן זה יוכל המעסיק להתנסות ביחסי עבודה קיבוציים ולא אתפלא אם חלקם הגדול יראה שהשד אינו נורא כל כך. גם אם זה לא יקרה חובתנו כחברה לאפשר לעובדים לקיים אחת הזכויות הבסיסיות  ביחסי עבודה.

כך שהשביתה באוניברסיטה הפתוחה היא סימן דרך במאבק הגדול יותר בחברה הישראלית על זכויות עובדים. ולכן אני מברך את העובדות והעובדים ואת הגוף שבו הם חברים "כוח לעובדים" על כך שהראו לנו שאי אפשר לצפות לקבל זכויות אלא יש גם להיאבק עליהן. המאבק לא תמיד קל אבל הוא תמיד חשוב.    

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ש.

    כל מה שאתה מציע נכון אך לא החקיקה היא שתקדם את הנושא. החולשה של החולשות הבסיסיות של העובדים נובעת ממעמדם הרעוע של האיגודים המיקצועיים. ההסתדרות נחשבת לארגון משחת המשרת בעיקר את הועדים הגדולים. ההסתדרות אינה מעוניינת לשחרר את האנרגיות הספונטניות של העובדים- ראינו את זה בשביתת המורים ואת כעסו של עופר עייני על ספונטניות זאת. ההסתדרות כארגון על והאיגודים השונים חייבים לעבור טלטלה ורפורמה מלמטה. בלי זה – אין תוחלת לחלוקה מחדש של העוצמה בין העובדים למעבידים. בהרבה מקרים יש גבולות מטושטשים כמו בארגון שעל פניו יכולך להיות רב עוצמה כמו האחיות (האם האחות הראשית שייכת למעבידים או לעובדים?)

  2. אורי עידן

    יסלחו לי המעטים שבמעטים שאינם כאלה, ויסלחו לי הדוקטורים שאינם מלחכי פנכה ובגלל זה לא יהיו לעולם פרופסורים. אבל האנשים הללו רואים עצמם מורמים מעם, ואפילו אם העם הזה מורכב מדוקטורים שפשוט נולדו מספר שנים מאוחר מדי. "אני הגעתי למעלה שכזו והכל מגיע לי. אני אקבל מצנחי זהב וכיבודים וכל מי שתחתי יסתפק נא בפירורים.אני אקח מן האחרים למלא את כיסי. לא מעניין אותי אם עובדת הניקיון מנוצלת בצורה מחפירה.לא מעניין אותי שמדריך מרגיש כעבד. לא מעניין אותי שהמנחה/סגל זוטר צריך לקושש שעות עבודה. לא מעניין אותי שהאוניברסיטה בגרעון ענק. כל אלה נועדו לשרת אותי ולשמש לי כר נוח עליו אוכל להניח את ישבני הענוג.". פרופסורי/מנהלי האוניברסיטאות, ללא לחץ של בעלות פרטית, התקרנפו אל תוככי האליטה הישראלית, הניאו-ליברלית, החצופה, הנהנתנית, המנצלת והפוגענית. עליהם לשנות דרכם ומיד, שמא נדרדר כולנוו לשאול תחתיות.

  3. ב.א.

    זאת לא דרישה חדשה, אבל מרוב טלטולים כמעט גמרו את הארגון היציג הגדול ביותר. לידיעתכם – יש בחירות אחת לחמש שנים ואתם יכולים להתמודד (חיים רמון ועמיר פרץ עשו את זה כדי ל"טלטל", והסוף כבר ידוע והוא לא הפי אנד). איגודים חלשים יניבו מדיניות "פושרת", ותחרות בין איגודים היא בלוף מוחלט שמחליש את כולנו. בכל אופן השביתה חשובה מאד בשל כל הסיבות המנויות במאמר, ואני שולחת ברכות לכל העובדים, בתקוה שהמתווה שהוסכם עליו אכן יניב הסכם הגון.\ ובשולי הדברים, לכולנו בתור חברה, יש אינטרס לחזק את האקדמיה ואת הדור הצעיר באקדמיה, אז גם מהכיוון הזה זה חשוב. נקווה שזה יחלחל גם לאוניברסיטאות ה"חוקרות"