מה לכהן בבית קברות: על הקשר בין קשת לפסטיבל דרום בשדרות

יודפת גץ

פסטיבל קולנוע דרום השמיני המסתיים היום בשדרות, מרחק שעת נסיעה באוטו מתל אביב, פועל על הגבול הדק שבין פריפריה לבין תרבותיות אורבאנית. כמי שזו השנה השלישית שלה כצופה שבויה, יכולה להעיד שפסטיבל הקולנוע הוא ההתרחשות התרבותית המעניינת ביותר המתקיימת היום בישראל. אולי בזכות הסרטים המגיעים ממקומות שונים בעולם, אולי בזכות סרטי איכות ישראליים המוקרנים בהקרנות בכורה וטרום-בכורה – פסטיבל קולנוע דרום הוא משב רוח-מדברית רענן וצעיר, כזה שעושה קצת יובש בשפתיים ובפה, מביא קול אחר ומבליט את השינוי והריבוי את השוני ואת העוני. המחלקה לקולנוע בספיר ופסטיבל קולנוע דרום מכוונים את המבט אל מה שמחוץ לפריים.

אבל לפסטיבל הזה יש חיבור די מוזר: זו השנה השישית שהזכיינית קשת היא נותנת החסות לפסטיבל קולנוע דרום. קשת מממנת את אחד הפרסים הכספיים בתחרות ומפיקה ומשדרת את  הפתיח והפרומו (שניים שהם אחד) של הפסטיבל ומקרינה אותו על חשבונה ובחינם. החיבור הזה בין הפסטיבל לקשת  די מוזר גם בימים כתיקונם, ותמוה עוד יותר בימים אלה, כאשר קשת עומדת בחזית מול ששת האיגודים המקצועיים המייצגים את היוצרים, הטוענים כי הזכיינית בזה ומתעלמת ממחויבויותיה כלפיי היוצרים וכלפיי החוק המחייב אותה להשקעה בהפקות מקור טלוויזיוניות.

קשת היא הזכיינית המצליחה ביותר מבחינת נתוני רייטינג ואחוזי צפייה. לא לחינם הסלוגן שלה הוא "קשת עושה את הטלוויזיה של ישראל". כמה מילים על ההפקות שבהן קשת משקיעה את מיטב כספה (זה שהיא טוענת שאין לה כדי להשקיע בהפקות מקור: דרמה, קומדיה ודוקומנטרי): האח הגדול, מונית הכסף, (האם) כולם בוגדים, כוכב נולד – כולן יציר כפיה של האם הגאה, קשת (וסליחה, גם של טדי, קסטינה וקופרמן, משרדי הפקות הבית).

כל ההפקות האלה חוטאות ביצירת אשליה תרבותית המשרתת את השלטון ואת בעלי ההון.  בכולן ייצוג סטריאוטיפי, כוחנות המתבטאת בחוכמה על חלשים, וכולן מובילות אידיאולוגיה בוטה של הבניית דימוי שלילי למזרחים, לפריפריה, לאתיופים , לערבים ולנשים ושל הדגשה והעמקה של הפערים. ידעתם שיום לפני הגמר הגדול של "האח הגדול" (פשוטי העם) הסתובבו קבוצות של אנשים בתל אביב הירוקה ובשכונות אחרות בצפון העיר וביקשו מכולם להתעורר, לפעול ולהצביע לשפרה.. "הם גונבים לנו את המדינה", נכתב בפלייר.

איגודי היוצרים טוענים שקשת מפירה, בטענות כלכליות ובתירוצים אוויליים, את המחויבויות שלה בחוק ובעקיפין כלפיי העובדים המתפרנסים ממנה. מצד שני, היא משקיעה בצורה החיצונית, בונה אולפן שקוף ומשדרת מתוכו טלוויזיה ברמה נמוכה מאוד עם אך השקעה כלכלית גדולה במותג. קשת מנצלת אמנים מוערכים ובזה לזכויות עובדים, אך בו זמנית מטפחת במשאבים רבים גיבורים לרגע, מייצרת "באזז" סביב עצמה ומוכרת את מרכולתה העלובה, המשפילה, הצוחקת על כולם. קשת היא אחת האחראיות לגזענות, לדלות השפה, לעיוורון כלפיי מצוקות, למכירת אופיום להמונים בכיכר העיר.

קשת, כמו הזכייניות האחרות, מפנה אצבע משולשת כלפיי הציבור כולו. הציבור – זה אתם, והאוויר היקר הזה, שקשת ממקסמת באמצעותו את רווחיה, שייך כזכור לכולנו. דרך האוויר הזה, ובאמצעות כל אותם אנשים הרוצים דקה של תהילה בתוך המקדש – אפילו במחיר של השפלות, בשידור חי, בנסיעה מוקלטת וערוכה בקפידה או בטלוויזיה מתעדת במעגל סגור, עשרים וארבע שעות ביממה – נערכים ניסויים בבני אדם, על המסך שלכם, בחינם. בעצם, רק תמורת תרומת המוח שלכם, אותו תפקידו או תפקירו לכמה שעות מידי ערב בשביל הניסוי שלנו.    

אפילו 'אמא מחליפה' ו'סופר נאני', רגישות ומלאות כוונות טובות ככל שיהיו, יש בהן פטרונות והתנשאות: בואו  נלמד אתכם איך מחנכים ילדים, איך מקבלים את האחר ואיך לומדים להסתדר בעולם, בעולם שקשת בנתה לעצמה: עולם שבו כוחנות והתנשאות על "האחר", תוך השפלה ודיכוי באמצעות מיסגור וניכור, הם הכללים להצלחה בחיים. החלשים לא ישרדו. לא יגיעו עד הבית עם המונית שגם תיתן להם בסוף קצת כסף, והם לא יקפצו משמחה ויגידו תודה רבה.

נכון, לקשת יש פרויקט בשם  'יוצרים עם קשת',  פנינה קטנה של חיוביות בתוך ים די מזוהם, שמתוקצב יותר על ידי מפעל הפיס ופחות על ידי קשת. אבל הפרויקט הזה נמצא בתחתית הסולם בסדר העדיפויות. ההשקעה השנתית של קשת בו מסתכמת בפחות מתקציב לפרומו אחד לתוכניות הפְרֶה ל'כוכב נולד'. אבל למרות התקצוב השולי, בפרויקט הזה נעשים דברים מדהימים, בזכות היוצרים שנתנו את נשמתם בעבור שכר זעום, ובזכות האנשים שקשת מינתה לעמוד בראש הפרויקט הזה, אנשים עם רוח, עם נשמה ועם אלוהים.

להוציא, אולי את 'עובדה', לפחות עד העונה האחרונה המביכה קצת, ואת לינוי בר-גפן ( שרק בזכות מי שהיא עוד מועברים מידי פעם רמזים לאיתותי ביקורת וביקורת עצמית, אבל מסרים חתרניים לא תמצאו, גם לא בין המילים במונולוגים שלה, כי 'מה קורה' כקונספט, היא תוכנית בעייתית עם מסרים תעמולתיים ותוכן שיווקי למכביר) – ברוב התוכניות בקשת  אין ערך מוסף מוסרי, תרבותי  ובוודאי שלא חברתי.

אפשר להבין למה קשת רוצה להיות שותפה בפסטיבל קולנוע דרום ולהציג אותו בפרומואים (המעטים) כאילו היא היוזמת :"קשת והמכללה האקדמית ספיר מזמינים אתכם". לקשת יש סיבה טובה להתחבר פעם בשנה לפרויקט שמזוהה עם מצוקה חברתית, עם מוחלשות, עם מתן ביטוי לכל מה ששונה ומבקש להיראות בבליל שבו הוא בלתי נראה.

פחות ברור למה פסטיבל קולנוע דרום צריך ללכלך את שמו בקשר עם הזכיינית הזו וכל מה שהיא מייצגת. למה צריך הפסטיבל להשחית את שמו הטוב בפאנל "משפחה בטלוויזיה – בין דוקו לריאליטי"? איך אפשר לצאת מסרט על עוולות ומוחלשים ולראות את הצבעים המנצנצים של קשת. פריסת החסות של קשת על פסטיבל דרום היא לא רק עוד דרך למרק את מצפונה, אלא חמור מכך: מדובר בניכוס ובקואופטציה של הקול האקטיביסטי והרדיקאלי באמנות הקולנוע והבמה, ובהפיכתו משולי למרכזי, מאוונגארד למיינסטרים, תוך עיקור התוכן הרדיקלי שלו וניטרול הפוטנציאל הטמון בו לשינוי חברתי ותרבותי.     

הימים הם ימיו של דודו טופז ואי אפשר לחמוק מההקשר: האיש שהמציא והקים את ערוץ 2, שבנה במו ידיו את קשת ולימד את כולם שם לאיית ולגלגל מהפה אל החוץ, בלי שום אחריות, את המילה רייטינג – הפך לקורבן של המפלצת שהוא עצמו יצר. כל כך הרבה רעל משפריצה המפלצת הזאת, שאם לא היה מדובר באלימות קשה, היה בה כמעט צדק פואטי. מעין דרמה יוונית שבה הגיבורים משלמים על יהירותם, בורותם, זחיחות הדעת שלהם, תחושת ה'אני ואפסי' ובוז כלפיי החברה אליה הם מבקשים לדבר.

  טופז, אם נחשוב על זה רגע ואם נצפה, סוף-סוף, בסרט הגנוז של דורון צברי "מלך הרייטינג" (2001), הביא עלינו את הזילות והאבסורד, הביזוי והמבוכה שבריאליטי לסוגיו. הוא לא המציא את הריאליטי (בזה הקרדיט כולו למדינת האם), אבל אצלו בסלון, שהיה גם הסלון של רבים מאיתנו, בתוכניות הערב נוטפות הרייטינג שלו – הכול התחיל.

 במבט אל אמצע שנות ה- 90, אפשר לראות איך הוא מנבא את הידרדרותה של הטלוויזיה האיכותית למצב המביש שבו שהיא נמצאת היום. טלוויזיה שאין לו לכאורה היום כל חלק, וככל הנראה גם לא יהיה לו. אני מציעה לקרוא את הסרט הזה בקריאה מאתגרת, חתרנית, כי דודו טופז הוא האיש שהניח את התשתית ליצירת שווים ושווים יותר.

כשהייתי נערה וראינו טלוויזיה בבית, אני זוכרת שאבא שלי היה עובר בחטף ליד הטלוויזיה (עד היום, שיחיה, לא אוהב את "המכשיר הזה")  וזורק לעברנו ולעבר המכשיר: "תראו מה זה, לוקחים אנשים והופכים אותם לקופים" . הרעות החולות שהטלוויזיה המסחרית (וקשת בתוכה, אבל לא לבדה) הביאה לנו בחמש עשרה השנים האחרונות, הן מנגנון דכאני שיש לו מטרה אחת: הפרד ומשול תרבותי וחברתי, בידול ומחנאות, התגייסות סביב מדורת השבט וחום ההגמוניה, בלי שום ביקורת עצמית, בלי לעצור אף לא לרגע את מכונת הרייטינג הדורסנית- מכונת השמדה של יצירה מקורית, בחסות אלוהי הממון ושליחיו עלי אדמות,אלה, שלא רואים אותי ואתכם, תושבי ישראל, תסלחו לי – ממטר. 

    אז מה לכל הרוחות לזה ולפסטיבל קולנוע דרום איכותי?

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אילנה

    הפואנטה ממאמרך המעניין היא: תביעה שלנו היוצרים לעוד יצירה מקומית, ושינוי תוכן של לוח המשדרים של קשת, ובכלל. אגב, למה שוכחים את ערוץ 1,מה הוא יותר טוב? על זה אני משלמת ממה שאין לי. תאכלס, אם לא נהיה מעשיים נשאר קוטרים, אני מציעה לארגן משלחת ולפגש עם מי שמפקח על הערוצים, שר או איזה רגולטור מכובד…

  2. מיקי

    חוקי המשחק בטלוויזיה המסחרית מוכרים וברורים, אז על מה התדהמה? הטלוויזיה בכלל לא מייצרת תוכניות עבור הצופים, מה, לא ידעת את זה? היא מייצרת צופים עבור המפרסמים. אנחנו המוצר עליו היא מקבלת את הכסף. התוכניות הם רק האמצעי להביא את הצופים הנכונים אל המפרסמים. ומכיון שלאוכלוסיות מוחלשות ממילא אין כוח קנייה, בוודאי שאין שום טעם לתת להן פתחון פה או ביטוי בלוח השידורים. הרי אי-אפשר למכור אותם למפרסמים, המפרסמים לא מתעניינים בהם. הציפיות המובעות במאמר לטלוויזיה מסחרית `אחרת`, `חברתית` לא ברורות לי. שורת הרווח של קשת [אם היא קיימת, אני חשבתי שהם דווקא בצרות] היא ההוכחה לכך שהיא פועלת נכון מבחינתה. ובעניין החסות לקולנוע דרום- זאת דילמה. ראשית, אין הבדל בין קבלת חסות מקשת, או מקוקה קולה או מכל תאגיד קפיטליסטי אחר. ברור שעדיף שכל הכסף יהיה ציבורי, וזה אולי היה מבטיח עצמאות גדולה יותר. או שלא?- גם המדינה הממנת עלולה להתערב… אבל אם אני צריך לבחור בין קיום הפסטיבל בחסות חברות מסחריות לאי-קיומו בכלל, אני חושב שניתן להיות חתרני, גם בחסות קשת. כלומר במידה מסוימת- לצאת נגד קשת בחסות קשת. זה אפשרי ותלוי במארגנים ובאג`נדה שלהם.

  3. יואש א

    הערוצים המסחריים כולם ולא רק קשת הורידו את התרבות הישראלית לזנות כפויה. תכניות ירודות, פרסומות מטמטמות, סגידה לאל הממון והרייטינג המביא ממון. גם למי שבוחל בהם כמעט אין מפלט טלביזיוני כי המדינה ברחה גם מאחריותה לטלביזיה ממלכתית איכותית לא מסחרית. והשאלה בענין פסטיבל שדרות היא : מי לכל הרוחות מזמין את קשת להיות הספונסור והנהנה מפרסום הפסטיבל?? האם אותם יוצרים שקשת דורכת עליהם כאשר "בא לה" הסכימו או השפיעו בעד התמיכה של קשת תוך "סתימת אף ואזניים" ?