תודה לאל: אחמדי-ניג'אד ניצח.

מירון רפופורט

חדשות עצובות מגיעות אלינו הבוקר מטהראן. הנשיא מחמוד אחמדי-ניג'אד, מכחיש-שואה ושולל זכות קיומה של מדינת ישראל, נבחר ברוב עצום לתקופת כהונה נוספת. העובדה שהבחירות באיראן חופשיות יחסית עושה את התוצאות למעציבות עוד יותר: עשרות מיליוני איראנים בחרו מרצונם החופשי, פחות או יותר, בעד אדם שהפך את הכחשת השמדת יהדות אירופה לדגל. זה עגום מאוד, וזה עלול להיות גם מפחיד.

אבל ישראל הרשמית, מדינת היהודים, ארצם של ניצולי שואה, ומי שטוענת שאחמדי-ניג'אד שואף להמיט על ישראל שואה שנייה, מתקשה להסתיר את אנחת הרווחה שלה, אולי אפילו את חיוכה, אל מול ניצחונו של אחמדי-ניג'אד. "ישראל מעדיפה את אחמדי-ניג'אד" בישרה אתמול כותרתו של אחד מעיתוני הערב, והתגובות של פוליטיקאים ישראלים הבוקר מאששות את הכותרת הזו. אחרי הכישלון המפתיע של חיזבאללה בלבנון, סוף סוף יש לישראלים קצת נחת: הרעים ניצחו, העולם כולו נגדנו, ואפשר לגשת לעבודה, כלומר להפסיק לפטפט פטפוטי שלום ולהתחיל לחמם את מנועי המטוסים שימריאו או-טו-טו לבושהר.

לא ברור עד כמה ניצחונו של אחמדי-ניג'אד מסכן את עצם קיומם הפיזי של תושבי ישראל. הנשיא האיראני שב ואמר בכל הזדמנות שתוכנית הגרעין האיראנית אינה מיועדת לייצור פצצה. יוסי דהאן ציטט כאן באתר הזה מדברי המנהיג הרוחני של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, ולפיהם "פיתוח, ייצור ואגירה של נשק גרעיני אסור על פי האיסלם". גם דו"ח משותף של 16 סוכנויות ביון אמריקאיות קבע בדצמבר 2007 שאיראן הפסיקה את תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני שלה ב-2003. את הערכות המודיעין הישראליות בדבר החתירה האיראנית הוודאית לנשק גרעיני כדאי לקחת עם שק של מלח. הרי ישראל היא זו שסייעה לשכנע את ארצות הברית שלעיראק יש נשק להשמדה המונית. בקיצור, בכלל לא בטוח שאיראן שואפת לנשק גרעיני.

אבל בהנחה שאיראן אכן תשיג נשק גרעיני, מה הסיכוי שהיא תשתמש בו נגד ישראל? את התשובה איש אינו יודע, כמובן. מה שכן ידוע הוא המחיר שאיראן תשלם על התקפה גרעינית על ישראל. לא רק שישראל  תפעיל את עוצמתה הגרעינית נגד איראן (200 פצצות, הנישאות  על טילים או במטוסים. לפי מקורות זרים, כמובן). גם אמריקה הודיעה באופן מפורש, ושרת החוץ קלינטון חזרה על כך לפני ימים ספורים, כי היא תראה בהתקפה גרעינית על ישראל כהתקפה גרעינית על אמריקה ותגיב בהתאם. כלומר, בטהראן יודעים בבירור שאם יתקיפו גרעינית את ישראל, איראן תיחרב. חד וחלק. עדיין לא קם המנהיג העולמי, מטורף ככל שיהיה, שנטל על עצמו הימור כזה.

על הרקע הזה אפשר להבין את הצהלה הישראלית לנוכח ניצחון אחמדי-ניג'אד. שהרי לא סביר שבני אדם – אפילו אם הם ישראלים למודי-קרבות – ישמחו לנוכח מותם המתקרב. סביר יותר שבישראל מעריכים שטיל איראני חמוש בנשק גרעיני לא יסתיר בעתיד הקרוב את השמש מעל לתל אביב . את הצהלה יש לחפש במישור הפוליטי-מדיני. אובמה מציע עסקה של בושהר תמורת יצהר, איראן תמורת סילוואן. אם בטהרן יישב מישהו שלא שש לממש את חלקו בעסקה, יש סיכוי טוב יותר שהעסקה לא תצא לפועל, והכיבוש יימשך. עוד קצת, רק קצת, רק עד שנמצא פרטנר סביר. עניין של עשרים-שלושים-ארבעים שנה. לא יותר.

אבל אחמדי-ניג'אד משרת את ישראל גם באופן אחר, עמוק יותר. לפני קצת פחות משלוש שנים, ראיינתי את שרה שילה, אחד הקולות היותר אינטליגנטיים ורגישים בספרות העברית. זה היה תיכף אחרי סוף מלחמת לבנון השנייה, ובביתה בכפר ורדים עוד נשמעו קולות נפץ מלבנון הקרובה. הטראומה עוד היתה טרייה. לשילה היה הסבר לתגובת-היתר של ישראל בלבנון. "אנחנו מרגישים חלשים, כי לעולם לא ננצח את הנאצים", היא אמרה לי. "כמה שצה"ל לא יהיה גדול, הוא אף פעם לא יוכל למנוע את השואה. יש לי תחושה כאילו אנחנו חייבים להגדיל את האיום כדי להרגיש שאם נהיה מספיק חזקים, נוכל לנצח את מה שלא יכולנו לנצח אז".

ישראל חייבת כל הזמן להגדיל את האיום, אמרה אז שילה. ככה אפשר היה להצדיק את ההפצצות בלבנון, את ההרס. אבל ההרס לא עזר, "לא מילא אותנו תחושת כוח. אני לא שואלת אם זה מוסרי להרוס את לבנון, אני שואלת למה ההרס הזה לא ממלא אותנו", היא אמרה. "אפילו אלה שתומכים בשלום עם הפלשתינאים אומרים שהשלום הזה כדאי לנו כדי שנהיה חזקים מול האיום האיראני. תמיד יהיה איום יותר גדול, יותר אטרקטיווי".

האיום האיראני הוא האיום הכי אטרקטיבי בשטח. הוא אטרקטיבי פי שניים אם הוא נשען על משטר איסלמי חשוך, עם אייתולות עם כובעים מצחיקים. הוא אטרקטיבי פי ארבע, אם הוא חותר להשיג נשק גרעיני. הוא אטרקטיבי פי עשר, אם בראש המשטר הזה עומד מכחיש שואה. הוא אטרקטיבי פי מאה אם מכחיש השואה הזה גם רוצה לנייד את ישראל לאתר חדש באירופה. אנחנו זקוקים לאיום הזה, ולא ניתן לאיזה מיר חוסיין מוסאווי, עם כל מיני ססמאות ליברליות ופרו-יהודיות, לשדוד מאיתנו את סכנת ההשמדה הטובה החמימה והמוכרת, ליטול מאיתנו  את נשמת אפנו: את הפחד מפני שואה שנייה, מפני אושוויץ חדשה.

י

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית לנדאו

    כל כך נכון ומדויק- חותם על כל מילה.

  2. איילה סבאג

    המזרחים מקבלים ביקורת מיום עלייתם ארצה על ידי האשכנזים הציונים ולא זו בלבד את כל השגיעון והכעסים של השוואה הוציאו האשכנזים על המזרחים בכל מיני דרכים של דחיקה לפריפריות ולשכונות עלובות כאשר האשכנזים עצמם גרו להם בקיבוצים. הרבה מרוקאים היו מתים לחזור למרוקו למלך חסן רודף הצדק ובעל הכבוד לכל הבריות עניים ועשירים כאחד. ולך ולבני משפחתך דרור, האם אתם יכולים לשוב לארץ מולדכם? מהיכן באתם? מהי ארץ המולדת שלכם? הייתם מוכרים כיהודים גנבים ורמאים שלא חסכו ידם משום עסקה החל מיהלומים ועד נחושת.

  3. נפתלי אור-נר

    אכן, חלק מהציבור הישראלי חושש משואה שנייה. לדעתי, מרביתו מבין כי הסיכוי לכך שתתרחש, קטן עד קלוש. מי ש"מפמפם" ומטפח את תחושת החרדה היא המערכת בטחונית והפוליטית. "הבטחונית" מכיוון שהיא יושבת על "בור שומן" ואינה רוצה להפסידו (השלום, חלילה, יביא לצמצום המשאבים המוזרמים אליה). הפוליטית, מכיוון שזו חומדת את השטחים ואינה מוכנה לוותר עליהם. ישראל, מזה שנים רבות, משקיעה את "חלבה ודמה" בשטחים. כך לא נוהגת מדינה שמתכוונת לוותר עליהם. ולשם כך אין הבדל ממשי בין ביבי, ברק , או לבני, לכולם קשה מאד להיפרד מהשטחים שהיו, כך טענו במשך עשרות שנים "פיקדון" לטובת השגת השלום. עתה אנו דורשים לעצמנו את ה"פיקדון" ומוכנים לשלם את המחיר אשר בינתיים הינו נמוך. כאשר יתרגשו עלינו צרות ממש – מסדר הגודל של מלחמת יום כיפור – נתחיל לחשוב אחרת

  4. אלי בן דויד

    המשטר והמימסד ששולט במדינה, זקוק להראות לאזרחים שיש להם ולמדינה ככלל איום קיומי. השימוש באיום קיומי כספין תמידי שנועד להפחדה, להסחת הדעת של האזרח ממצוקותיו שנגרמות על ידי הממשלה, ולהשתקת המחשבה והדיבור הביקורתיים – שימוש זה הינו משאב יעיל וקבוע בשיח הציבורי שנשלט על ידי המימסד. והתקשורת מתמסרת לו ברצון ולעיתים בהתלהבות. הרעיון הוא פשוט והוא תמיד, או כמעט תמיד, עובד טוב מבחינת השלטון. בואו נפחיד את האזרחים, ניתן להם כתובת שמייצגת איומים וסכנות וערעור על הבטחון והקיום והם כבר יסתמו את הפה וישתקו את החשיבה הביקורתית שלהם. שהרי האובייקט הראשי שהאזרח החושב צריך לשפוט ולבקר ולבחון את מעשיו הוא השלטון שנבחר על ידי האזרחים וצריך לשרת אותם ולכבדם ולשמור על זכויותיהם. לדעתי זה הסבר לא פחות רלבנטי ונכון מהסברה המעניין של שרה שילה.

  5. איציק ניסני

    מילים לא מועילות לא אמיתיות ורעות שכתבה איילה (שם סיפרותי?!) אין לדברים אלו מקום באתר נחשב זה ומה הקשר לנושא? לדרור ק 13/06/2009 [איילה סבאג] המזרחים מקבלים ביקורת מיום עלייתם ארצה על ידי האשכנזים הציונים ולא זו בלבד את כל השגיעון והכעסים של השוואה הוציאו האשכנזים על המזרחים בכל מיני דרכים של דחיקה לפריפריות ולשכונות עלובות כאשר האשכנזים עצמם גרו להם בקיבוצים. הרבה מרוקאים היו מתים לחזור למרוקו למלך חסן רודף הצדק ובעל הכבוד לכל הבריות עניים ועשירים כאחד. ולך ולבני משפחתך דרור, האם אתם יכולים לשוב לארץ מולדכם? מהיכן באתם? מהי ארץ המולדת שלכם? הייתם מוכרים כיהודים גנבים ורמאים שלא חסכו ידם משום עסקה החל מיהלומים ועד נחושת.

  6. שרון

    בכלל נראה לי שצריך לבחון באומץ עד כמה היחס שלנו לשואה מרעיל את נפשנו. משנה לשנה הולכת ומתגברת בי ההרגשה שהיחס הישראלי לשואה הוא מקור העיוות הנפשי והמוסרי שאנו לוקים בו. הכיבוש משחית? אולי, בעצם, השואה משחיתה? החל בעינוי עצמי וחינוך מוטה מוות וזוועה, עבור דרך רחמים עצמיים מנוונים, וכלה בהצדקה עיוורת לכל עוול ופשע – מי חכם ונבון להתיר את העם הזה מהטראומה האיומה הממשיכה לשבש את חייו?

  7. שולצפון

    1. איראן בכל זאת מפתחת נשק גרעיני. זאת יודעים לא רק בישראל ואין זה הגיוני שישראל מסיתה את כל העולם להאמין במשהו שאינו קיים.
    2. מי שרוצה להיתלות בקש כדי לא להתעמת עם איראן (לאו דווקא באופן צבאי) היה יכול להיתלות בכך שאחמדינג`אד לא נבחר. לכן אנו מרוצים מכך שהתירוץ הזה נחסך מכולנו.
    3. יש כאלו שנוח להם להאמין שארה"ב תגיב במידה וישראל תהיה תחת מתקפה גרעינית, כי טיעון זה משמיט את הקרקע מתחחת לרגלי ה"ביטחוניסטים". הרשו לי להטיל ספק בכך – ראינו כיצד ארה"ב משנה את מדיניותה כאשר נוח לה בכך, ראינו כיצד הופקרה דרום וייטנאם, ראו כיצד דרום קוריאה מאויימת והממשל האמריקני רופס למול הצפון, ועוד ועוד.
    בשורה התחתונה – רצוי וכדאי להאמין למאיימים עלינו. בינתיים זה הוכיח את עצמו.

  8. שור

    החונטה הנאו-נאצית השלטת בארין בראשות חמאני (ללא קשר לתוצאות הבחירות לנשיא) מתכננת פתרון סופי למיליוני יהודים בארץ ישראל.
    כרגיל, יש כאלה שעוסקים בשטויות.
    כן, כן, ממש כמו בשנות השלושים של המאה הקודמת.

    אז ז`בוטינסקי עבר מקהילה לקהילה והזהיר מפני הבאות, והמעצמות נכנעו לדיקטטור הנאצי-גרמני.
    כיום נתניהו, בגין, יעלון ושלום מנסים להזהיר את עצמנו ואת העולם מפני שואה שנייה, והמעצמות רוצות לנהל "מגעים" עם הדיקטטור הנאצי-אירני.
    נקווה שנתניהו ימלא את חובו ההיסטורי ויחסל את הגרעין האירני

    שור

  9. אורלי נוי

    עברתי את מרביתה של היממה המטורפת הזאת באולפני הבי.בי.סי בפרסית, שם ליוויתי את המשרד המיוחד שלהם כפרשנית ישראלית (למודאגים אומר שמנשה אמיר מיודענו היה שם כדי "לאזן" אותי מימין). אחרי משדר הלילה האחרון אתמול נפרדתי מהכתב האיראני שלהם בישראל, מחמד מנזרפור ידידי הטוב, בתחושת אופוריה עליזה: היה ברור לנו מעל לכל ספק כי מוסווי ניצח בגדול, בעיקר הודות לאחוזי ההצבעה הגבוהים מאד. קבענו לחגוג אחרי שידור הצהריים היום. חזרתי הביתה וכל הלילה המשכתי לעקוב אחרי התוצאות, שהפכו לנגד עיני לסיוט. חזרתי לאולפן מוקדם ממה שקבענו, ומצאתי את ידידי במצב של הלם; לא היה לו צל של ספק שהתוצאות זוייפו בענק, ובצורה הבוטה ביותר. בין היתר הוא הראה לי את הגראפים שפרסמה ועדת הבחירות המרכזית לאורך השעות, שהצביע על תמיכה עקבית של כ-65 אחוז באחמדינג`אד בכל שלבי הספירה- בערים, בכפרים, אפילו בעירו של מוסווי טבריז – הכל 65 אחוז! בשבועות האחרונים היו חששות כבדים מאד מפני זיופים בבחירות, כבר מהרגע שאחמדינג`אד גייס את כוחות משמרות המהפכה והבסיג` לטובת קמפיין הבחירות שלו. אין כל ספק שהתוצאות זוייפו והן לא משקפות את הצבעת העם האיראני. יחד עם זאת, הניתוח של העמדה הישראלית נכונה ומדוייקת, והיא באה לידי ביטוי בתגובותיהם של כל הגורמים הישראלים שדיברו עד כה בנושא. תגובות ברוח זו מטעם אבי דיכטר, סילבן שלום ודני איילון הקריא במהלך השידור ידידי מחמד, לצד תגובה שפויה ומכובדת בהרבה של פאוזי ברהום, דובר החמאס, שאמר שהם מכבדים כל בחירה של העם האיראני ומאחלים לו הצלחה. ורק ליברמן ושות` שלנו צוהלים ממש על בחירתו של אחמדינג`אד ויוצאים לרקוד איתו הורה סוערת.

  10. סמולן

    האם ליברמן יודע משהו שנבצר מבינתם של תיאורטיקנים ביקורתיים ? האם יש ממש ברעיון שה"אחר" הוא בר הבנה, ושהדבר לא מסובך מדי ?
    לגופו של עניין, מרהיב לראות את הפליק-פלאק המדהים העובר בין הבעת אכזבה על תוצאות הבחירות באיראן, ובין ההתקפה ההזויה על כך שקיומה של איראן משרת מיתוס ואתוס ישראלי – כאילו ישראל היא הסופרת שיוצרת את איראן. זהו פוסט מודרניזם רמוז בלבד, אבל כל כך מזוקק ומתומצת, שקשה לחשוב איך עוברים אותו. האם איראן היא חלום ציוני ? האם בכוח הציונים לחלום איזו איראן שהם רוצים ? האם, לכן, תוצאות הבחירות אינן זיוף, אלא רק פיתול עלילתי ? התשובה שמצאתי לעצמי, היא שהפוסט נכתב מראש, מתוך ההנחה שהיתה מקובלת על רבים, שאחמדינג`אד עף הביתה – ולרגל התוצאות הוסף בזריזות ושטחיות פתיח, ואילו הכתבה, שחצנית וזחוחה, הושארה ללא שינוי.

  11. צביקה

    הנתונים שזורמים מאירן מספרים כולם סיפור ברור של זיוף. תראו את זה: http://tehranbureau.com/category/commentary/ ומוסבי הפסיד בעיר הולדתו, שהיא חלק מאזור אזרי, כלומר לא רק לוקאל פטריוטיות מחייבת ניצחון מובהק שלו, אלא גם הצבעה אתנית. ואגב, לא רק מוסבי דחה את תוצאות הבחירות, אלא גם שני המתמודדים הנוספים.

  12. משתוממת

    אני לא מבינה את הניתוחים המתוחכמים האלה: האם אחמדינג`ד לא אמר שיש להשמיד את מדינת ישראל? האם הוא לא מפתח אנרגיה גרעינית, שכפי שהבנתי מהרגע שהיא מופקת – תוך זמן קצר מאד ניתן להפיק בעזרתה נשק גרעיני? האם מדינת ישראל הקטנה יכולה להתנחם בכך שאם תותקף, ביכולתה להשיב מכה עוד יותר גדולה? האם מחכה לנו אי שם בחלל איזה גן עדן או גיהינום שמתוכו נוכל להפעיל את הפצצה האולטימטיבית שלנו?

  13. איזי גורן

    ברצוני להתייחס לפסקה קצרה אחת במאמר המצוין. הכותב מתאר את מנהיגי איראן כ"אייטולות עם כובעים מצחיקים". אני מכיר מדינה שחלק לא קטן מתושביה מאמינים כי חובה לחיות על פי המצוות שבעלי כובעים משונים קבעו במרוצת הדורות כ"הלכה למשה מסיני". אוכלוסיה זו מרבה ליצור צאצאים וקיימת, אפוא, אפשרות (סיכוי, אם תחפוצו או סכנה-אם תרצו) שלא ירחק היום והם יהוו כאן רוב.מי ישלוט אז בעם? האם לא בעלי המצנפות משונות?! חסידי אחמדינגאד והיוצקים מים על ידי המוהרר הרבעובדיה נוצקו באותה תבנית ממש.

  14. דרור ק

    נראה שהאנטישמיות האירופית לא פסחה אפילו עלייך, אשת המזרח, ואני מצטט: "ולך ולבני משפחתך דרור (…) מהיכן באתם? מהי ארץ המולדת שלכם? הייתם מוכרים כיהודים גנבים ורמאים שלא חסכו ידם משום עסקה החל מיהלומים ועד נחושת." דברייך נאמרים בתגובה לדבר-מה שכתבתי בתגובה למאמר אחר, שבו אמרתי שאילו היהודים ממוצא מרוקני היו סובלים כל-כך בארץ, ודאי היו חוזרים למרוקו ששעריה נשארו פתוחים בפניהם. חזרה המונית כזאת, כידוע, מעולם לא קרתה. דברייך בעצם אינם ראויים לתגובה, והשנאה העיוורת שאת רוחשת לקבוצה גדולה של בני-אדם שחיים ממש לידך מדברת בעד עצמה. בכל זאת כמה נתונים לפרוטוקול: משפחתו של סבא שלי התפרנסה מחייטות בפולין. הם מעולם לא היו עשירים, אבל הצליחו להרוויח את לחמם. הם היו בין הראשונים שנפגעו מפרוץ המלחמה ההיא כבר בתחילתה. מי שהצליח להבריח את הגבול לרוסיה ניצל, אבל נשלח לסיביר לעבודת פרך. כמעט כל מי שנאלץ להישאר נרצח לאחר עינויים קשים שנמשכו כנראה כמה חודשים. לאחר המלחמה לא היה לאן לחזור. הניצולים חיו במחנה פליטים שלוש שנים, עד שהסתיימה מלחמת העצמאות ב-1949. פה בארץ הם נקלטו במעברה. סבא שלי סירב לגור במעברה, וכיוון שלא היה לו כסף, הוא שכר צריף על חוף ימה של תל אביב. בצריף הזה הוא גר עם סבתא שלי וושלושת ילדיהם (אמי והדודים שלי) כמה שנים, בלי חשמל ובתנאי סניטציה ירודים, וכל זה כשבעיר השתוללה מגפת פוליו. כל השנים הוא עבד עבודת פרך כדי לפרנס את משפחתו, עד שבסוף הצליח לצבור קצת רכוש – תחילה דירה קטנה עם חיבור לחשמל, אחר כך דירה קצת יותר גדולה, ובסופו של דבר, לעת זקנה, הוא הצליח קצת להתרווח ולפצות את עצמו על כל השנים הקשות. בערוב ימיו הוא היה בדיכאון ולא חדל לשאול למה הוריו ואחיו לא זכו ליהנות כך. סבתא שלי נפטרה צעירה ממחלה, ולא זכתה להתרווח כמוהו לעת זקנה. שווער צו זיין אשכנזי.

  15. דרור ק

    החשש הוא אחד ויחיד: שמוסאווי הוא זאב בעור של כבש. בירושלים אומרים: אם כבר זאב, מוטב שישמיע קולות של זאב ולא קולות של כבש. אם מוסאווי הוא באמת איש של שלום – אדרבא. אבל אם הוא מין אחמדינז`אד נחמד ומנומס – מוטב כבר המקור על החיקוי.

  16. עזרא

    ישראל היא מי שרפפורט רוצה לראות כישראל ויש לי הרושם שהוא נורא שגם הוא שמח בהציגו ישראלים השמחים על נצחון אחמדי-נז`אד. זה מחזק את דעותיו הקדומות

  17. סטודנט

    שאלת אם אחמדינג`אד לא הביע את רצונו בהשמדת ישראל, והתשובה היא – לא, הוא לא באמת קרא להשמדת ישראל. הממשלה מנסה להפיץ את השמועה ההיסטרית הזאת כדי להכין את הקרקע למתקפה על איראן.

    ברוב המדינות מקובל להבחין בין המשטר השליט ובין האוכלוסיה. למשל, אפשר לרצות בהפלת המשטר האסלאמי באיראן בלי שום קשר להשמדת האוכלוסיה. מה שאחמדינג`אד אמר היה שכמו שהמשטר הסובייטי נפל, כמו שהשאה האיראני נפל, וכמו שהמשטר של סדאם חוסיין נפל, כך גם המשטר הציוני ייפול. מרגיז, אולי, והכחשת השואה שלו בוודאי מרגיזה ופוגעת, אבל היטלר החדש הוא לא.

    הנה הסבר יותר מפורט
    http://www.mohammadmossadegh.com/news/rumor-of-the-century/

    אגב, יועץ של נתניהו סיפר לא מזמן שעבור הבוס שלו איראן היא עמלק – וכידוע את עמלק אנחנו מצווים להשמיד, כולל נשים וילדים. לנו כנראה מותר לעשות השוואות כאלה.

    http://www.nytimes.com/2009/05/17/opinion/17goldberg.html