עיתונאים להשכיר

יוסי דהאן

בדרך כלל כשמנסים להסביר את הגבלת חופש הביטוי באמצעי התקשורת בישראל, מצביעים על סיבות מבניות כריכוז בעלויות ובעלויות צולבות של מספר מצומצם של משפחות ותאגידים בתקשורת המסחרית, ושליטה פוליטית בשידור הציבורי. אולם לאחרונה אפשר להוסיף לגורמים האחראיים להשחתתה של התקשורת בישראל את השיטפון העכור שמוטט את החומות האתיות האמורות לחצוץ בין עיתונאים למושאי סיקורם. הגל העכור הזה כולל עיתונאים רבים שהפכו למשרתים/שופר/יחצ"נים של פוליטיקאים ותאגידים כלכליים, חבורה הולכת וגדלה האמורה לשרת את הדמוקרטיה שקועה עד צוואר בניגודי אינטרסים.

עיתוני סוף השבוע מספרים על בעל הטור ב"ידיעות אחרונות" והיועץ אסטרטגי (מה זה?) של "רשת" – חנוך דאום, המשמש שופרו של בנימין נתניהו ובעל קשרים אמיצים עם רעייתו. במוסף "הארץ" כתבה על סוכן השחקנים שי נשר ובת זוגו איילה חסון מהערוץ הראשון, וקשריהם האמיצים והאינטימיים עם השר סילבן שלום ורעייתו ג'ודי ניר-מוזס, שאף לה תכנית רדיו בשידור הציבורי.

לעורך מוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות", "שבעה ימים", ניר חפץ, לקח פחות או יותר שעתיים של תקופת צינון למעבר מעריכת המוסף לתפקיד ראש מערך ההסברה של משרד ראש הממשלה. בעבר הוא היה מועמדו של אריק שרון למנכ"ל רשות השידור.

שעשועון לסוף השבוע, צרו צמדים אפשר גם שלשות ויותר, המורכבים מגורמים שלטוניים או כלכליים שאנשי התקשורת לקחו על עצמם לשמש להם שופר.

אמנון אברמוביץ' – אריק שרון (ממציא האתרוג התקשורתי). נחום ברנע- אהוד אולמרט. ארי שביט- בנימין נתניהו, אריק שרון, עומרי שרון, בוגי יעלון ורבים אחרים. אמנון דנקנר-אהוד אולמרט. מירב ארלוזורוב-משרד האוצר. דהמרקר-בנק ישראל, כלכליסט-בנק הפועלים, איילה חסון –אריק שרון. יאיר לפיד – אהוד אולמרט, אריק שרון, בנק הפועלים רשימה חלקית, בן כספית –אהוד אולמרט בתקופת דנקנר כעורך מעריב, אנטי אולמרט לאחר עזיבת דנקנר (ראו מקרה ארי שביט), דן מרגלית- ידיד משפחת אולמרט עד לקרע בכלל רשימת יחצ"ני אולמרט בקרב העיתונאים ארוכה ולכן הוזכרו כאן רק מעטים. רוני דניאל – דובר צה"ל, רשימה חלקית ביותר, הקוראים מוזמנים להשלים את הרשימה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מצחיק

    כמה שזה נכון, אולי לא מצחיק אולי עצוב.

  2. איתי

    שלי יחימוביץ` ודניאל בן סימון גם חטאו בניגודי אינטרסים לשיטתך (מעבר מהיר לפוליטיקה), אבל איכשהו הדוגמאות הטריות האלה נשמטו מזכרונך. מה אתה אומר בעצם, שנחום ברנע וארי שביט בונים על ג`ובים? שיאיר לפיד בונה על מיזמים עם עמרי שרון? מגוחך. אני לא רואה בעיה בהתחברות עיתונאים למושא סיקוריהם. להיפך, לעיתים קרובות הדבר מאפשר לעיתונאי לקבל תמונה פנימית רחבה ומדוייקת יותר. יש מספיק עיתונאים כדי שחלק יוכלו לבקר את החברים של האחרים. הקשר גם לא בלתי תלוי. עובדה שדן מרגלית שינה את יחסו לאולמרט ב- 180 מעלות מרגע ששוכנע כי הוא מושחת.

  3. חנה קים

    קשרים הדוקים ואישיים בין עיתונאים לבין מושאי-הכתיבה שלהם אינם נותנים תמונה עיתונאית "רחבה" או "מדוייקת" יותר. נהפוך הוא. מדובר במלכודת דבש של מה שנהוג לכנות "שלא לציטוט". העיתונאי שותף לסודות, אך אינו יכול לכתוב עליהם בדרך כלל, מלבד פירור פה או שם או "ראיון בלעדי" או אותו שר מקורב.
    אני לא קונה את המעבר של דן מרגלית מרעו ואיש חיקו של אהוד אולמרט ליריבו המוצהר. כידיד קרוב של אולמרט ומשפחתו, מרגלית היה אמור לדעת עד כמה אולמרט מושחת. יתירה מזאת, בזכות ידידותו ארוכת-השנים עם אולמרט, הצליח מרגלית להמליך את ידידו לראשות הממשלה, יחד עם ידיד נוסף, נחום ברנע. במשך שנים השניים האלה, הנחשבים ל"אורים ולתומים" של התקשורת הכתובה – מה שמלמד היטב על רמתה – להעביר את ידידם אולמרט מתפקיד השוליה של יצחק שמיר כסוגר עסקאות בחושך לתפקיד רם יותר, ורם עוד יותר. אולמרט ידע מצידו שלא להפלות בין השניים, ולהעניק להם את תשומת הלב שהאגו של העיתונאי זקוק לה, עד שהגיע לתפקיד הרם מכל, ואז בחר בידידו מידיעות אחרונות, רב התפוצה, על פני ידידו מרגלית שכתב אז במעריב.

  4. ב.א.

    ככה זה גם בעיתונות. ככל שאתה חש מהר יותר את כיוון הורח ומתאים את עצמך, כך תקודם. בכלכלה, למשל, סבר פלוצקר שמתפעל עמוקות מכל הטייקונים "חתך" בדיוק בזמן, ותוגמל בפרס יוקרתי…
    אתם מדברים כאן על בכירי העיתונאים, שמן הסתם משתכרים היטב ועתידם מובטח (בדרך כלל בחוזה אישי), אבל אם חו"ח יש איזה עיתונאי צעיר ו"רעב", מה הצ`אנס שלו להתפרנס בסוושופ הקרוי מערכות העיתונים , אם לא ירצה את הבעלים ? אפס…

  5. יובל ר

    הבעיה אותה הצגת נכונה, והיא מצטרפת לעובדה שכמעט ואין עיתונות רצינית בישראל בכלל. עיתונאים רבים נשענים על מערכי דוברות של גופים עסקיים ושלטוניים שונים, ואינם מבצעים תחקירים עצמאיים. ניתן לקרוא את הניו-יורק טיימס, שלו מגרעות משל עצמו, ולראות עבודה עיתונאית רצינית.