על רגולציה וההרמון של ברלוסקוני

מירון רפופורט

כל הזכיינים יריבים זה לזה, אך לכולם יש אויב משותף: הרגולציה. הרגולציה הורגת את חופש הרווח, הם טוענים, הרגולציה הורגת את חופש היצירה, הרגולציה הורגת את הטלוויזיה. תראו מה קרה לערוץ 10, הם אומרים, הוא עומד להיסגר בגלל רגולציה מטופשת, וישראל תישאר עם המונופול של ערוץ 2 (את ערוץ 1 הממלכתי הם לא סופרים, אבל זה סיפור אחר). ביטול הרגולציה יציל את חופש הדיבור, את מגוון הדעות, יציל את הדמוקרטיה.

לפי ההיגיון הזה, ככל שתהיה פחות רגולציה בטלוויזיה, ככה תהיה יותר דמוקרטיה, יהיה יותר חופש. אבל הניסיון בעולם מוכיח בדיוק ההיפך. קחו לדוגמה את איטליה. שם אין רגולציה, אין רשות שנייה, אין פקידים שיטרידו את מנוחת בעלי תחנות הטלוויזיה בכל מיני בקשות ודרישות. התוצאה: טלוויזיה איומה, ותקשורת שמעלימה כל דבר ביקורת על הממשלה. בסקר  האחרון של ארגון freedom house

המדרג את מדינות העולם לפי חופש העיתונות, איטליה דורגה במקום ה-73, יחד עם טונגה, בקטגוריה של מדינות "חופשיות חלקית", המדינה היחידה במערב אירופה שהידרדרה לקטגוריה הזו (ישראל נמצאת בקטגוריה הזו מקום אחד מעל לאיטליה, בעיקר בגלל התנהגות התקשורת הישראלית ב"עופרת יצוקה").

היעדר הרגולציה באיטליה הביא לכך ששלוש רשתות הטלוויזיה הפרטיות הארציות נמצאות בידי אדם אחד, סילביו ברלוסקוני שמו. היעדר הרגולציה באיטליה הביא לכך שרשתות הטלוויזיה האלה משדרות תוכניות שבה אין שום הפרדה בין תוכן שיווקי לתוכן מערכתי, תוכניות שבהן ביזוי נשים הוא הקו המערכתי האחיד (תוכנית ממוצעת בהן מציגה גבר או גברים, עדיף מזדקנים עם כרס, בתור מנחים, וסביבם מקפצות אין-ספור נערות במיני קצרצר).

 היעדר הרגולציה הביא לכך שלא הוטל שום איסור על בעל רשתות הטלוויזיה האלה, ברלוסקוני, לרוץ לפוליטיקה, תוך שהוא משתמש בהן כדי לקדם את מועמדותו. היעדר הרגולציה הביא לכך שברלוסקוני המשיך לשלוט בתחנות הטלוויזיה הפרטיות גם לאחר שנבחר לראשות הממשלה, וכך הוא מצא את עצמו שולט בחמש מתוך שש רשתות הטלוויזיה הארציות – שלוש הפרטיות ושתיים מתוך שלוש הרשתות הממלכתיות. השלישית, rai 3, נמצאת בשליטת השמאל מאז הקמת הרפובליקה האיטלקית אחרי נפילת הפאשיזם.

היעדר הרגולציה הזה הוא החוט המקשר של השערורייה המטלטלת עכשיו את איטליה: שערוריית מסיבות החשק במעונו הרשמי ובמעונו הפרטי של ברלוסקוני בהשתתפות עשרות ואולי מאות נערות שגויסו מכל רחבי איטליה (ואולי גם מחו"ל) כדי לשעשע את ראש הממשלה. לפי החשד המוצק, המתבסס על הקלטות, צילומים ומגובה בעדויות צולבות, בסופה של אחת המסיבות במעונו הרשמי של ברלוסקוני ברומא (בדיוק בלילה שבו נבחר אובמה לנשיאות) נשארה נערת ליווי לבלות את הלילה עם ראש הממשלה. בהקלטה שהיא השמיעה באוזני המשטרה, נשמע ברלוסקוני אומר לה: "חכי לי במיטה הגדולה". נערת הליווי (לא ממש נערה, בת 40, אבל בעולמו של ברלוסקוני כולן נערות, ragazze )  היתה אמורה לקבל תשלום עבור הבילוי עם ברלוסקוני מאיש עסקים איטלקי שלפי החשד רצה בכך לקדם את ענייניו מול ראש הממשלה.

כל הסצנה במעונו הרשמי של ברלוסקוני כאילו נלקחה מאחת מתוכניות הטלוויזיה ברשתות הפרטיות שלו. לפי תיאורה של ידידתה של נערת הליווי, שנכחה בארוחות החשק עם ברלוסקוני יחד אתה, למעונו של ברלוסקוני הגיעו כעשרים עד שלושים "נערות" כמוה, לבושות כפי שלבושות נערות הרקע בתוכניות הטלוויזיה. כדי לבדר את הנערות, לפני הארוחה הוקרנו קטעי וידיאו נבחרים מביקורו האחרון של ברלוסקוני בבית הלבן, והנערות התבקשו לנופף בידיהן ולקרוא "meno male che c'e Silvio (איזה מזל שסילביו איתנו). חלק מהנערות השתתפו או ניסו  לקבל תפקיד נחשק כ"נערת אימאג'" (באיטלקית קוראים לזה ragazza imagine, התרגום הכי מדויק יהיה אולי "נערת פוסטר") בתוכניות הטלוויזיה של ברלוסקוני. גם נערת הליווי  שנשארה עם ראש הממשלה באותו לילה וגם חברתה הצעירה התמודדו כמועמדות מטעם מפלגתו של ברסלוקוני בבחירות המקומיות באיטליה. הפנטזיה הגברית הטהורה מתוכניות הטלוויזיה הפכה למציאות פוליטית – גברית לא פחות.

אבל הבעיה לא מסתיימת בדימויים. הראיון הראשון עם נערת הליווי  התפרסם בעיתון "קוריירה דלה סרה", העיתון הכי מכובד באיטליה, ביום רביעי שעבר.  אך באורח פלא, בשלוש תחנות הטלוויזיה הפרטיות של ברלוסקוני ובשתי הרשתות הממלכתיות שהוא מינה את מנהליהן – לא הופיע אף איזכור אחד למעורבותו של ברלוסקוני בפרשה, כלום. אף מלה על ראש הממשלה שמבלה עם נערות ליווי ששולח לו איש עסקים. במשך ארבעה ימים –  בעוד המשטרה מציגה הקלטות, תמונות והעיתונות מראיינת את הנוגעות בדבר – בטלוויזיות של ברסלוקוני דובר לכל היותר על קבלן מבָּארי שנחקר בחשד ש"נתן טובות הנאות לאנשי בעלי השפעה", בלי שייאמר מהן טובות ההנאה האלה ומיהן אותם "אנשים בעלי השפעה". בשתי הרשתות הממלכתיות שבשליטת הקואליציה של ברלוסקוני הדיווח היה זהה. שום מלה על זונות, שום מלה על ברלוסקוני. (מי שיודע איטלקית יכול לקרוא את ההתנהלות המדהימה של כלי התקשורת האלה
בכתבה של העיתון "לה רפובליקה"    

לא מדובר בקוריוז. באיטליה שיעור קוראי העיתונות הכתובה הוא נמוך מאוד.לפי הסקרים שם כ-80 אחוז מהאיטלקים מקבלים את האינפורמציה שלהם אך ורק מהטלוויזיה. כלומר רוב רובם של האיטלקים בכלל לא יודעים שראש הממשלה שלהם חשוד ששכב עם זונות שסופקו לו על ידי איש עסקים שרצה ממנו טובות הנאה. הדבר היחיד שהם יודעים הוא שראש הממשלה שלהם נורא כועס. כי את ההתקפות שלו על אנשי האופוזיציה ועל העיתונות שחשפה את הפרשה דווקא כן משדרים בתחנות הטלוויזיה של ברלוסקוני. ההתקפות האלה דווקא כן נמצאו כחדשות הראויות לידיעת הציבור.

אחרי הפרשה הזו איטליה תרד מן הסתם עוד כמה מדרגות בדירוג חופש העיתונות העולמי. זו בעיה שלה. אנחנו עוד לא שם, תודה לאל. אבל אם "בעלי ההשפעה" אצלנו יצליחו להזיז הצידה את הרגולציה שחונקת אותם, שלא נותנת להם ליצור, יכול להיות שנגיע לשם. ברלוסקוני כאות אזהרה.

 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יזהר באר

    דבריך אחזו בקרניים של השור. יישר כוח, מירון

  2. יזהר באר

    דבריך אחזו בקרניים של השור. יישר כוח, מירון

  3. הילית קיש

    מפחיד נורא לחשוב מה עלול לקרות אצלנו אם תוסר חלילה הרגולציה.הרי ליברמן, למשל, בעזרת אוליגרך רוסי כלשהו, עשוי לרכוש תחנת טלוויזיה. היינו רואים שם את כל המושחתים מופיעים ומוקיעים את השופטים שהאשימו אותם בשוחד , בהפרת אמונין וכו. היו מלעיטים אותנו בחיי הזוהר ובמסיבות הסלבס, נוסח ברלוסקוני, של עשירי עמנו (דרי אקירוב, סביון, קיסריה וכו) ומנסים לשכך בכך את מעט המרי החברתי שעוד תוסס בשוליים. היינו נהםכים – כמו רוב האיטלקים – לפודדלים של פאפי. הלוואי שמאמרו החשוב של מירון רפופורט יכה הדים בקרב רבים.

  4. בני

    שאני אבין. בישראל יש רגולציה ובכל זאת היא ממוקמת באותו מקום כמו איטליה שם אין רגולציה. מה המסקנה?

  5. דרור ק

    מסתבר שהטלוויזיה באיטליה לא הייתה אף פעם מהמשובחות. לפי מה שכתוב בוויקיפדיה האנגלית, הכנסת שידורים צבעוניים בשנות השבעים התעכבה בגלל בעיות פוליטיות, אבל האזרחים האיטלקים הקימו תחנות ממסר שהעבירו שידורים צבעוניים מהמדינות השכנות עד רומא. מסתבר שכשהם רוצים לראות טלוויזיה טובה – הם יודעים איך להסתדר. על השערוריות של ברלוסקוני יכולים האיטלקים ללמוד משידורי שפע התחנות האירופיות והבינלאומיות שמשדרות גם לאיטליה. אמנם ידיעת שפות זרות לא חזקה במיוחד בקרב האיטלקים – מחדל בפני עצמו – ועדיין הם יכולים לדעת. התרבות הפוליטית באיטליה היא כזאת שלאיטלקים לא ממש אכפת. תיירים מגיעים לאיטליה גם כשהאיטלקים לא מסוגלים לשרת אותם באנגלית או בצרפתית, הרכבות מושבתות מדי פעם, אבל לזה כולם כבר התרגלו, ובאופן כללי אנשים התייאשו מהפוליטיקה המקומית. בישראל אנחנו עלולים להגיע למצב כזה, והתוצאות מבחינתנו יהיו חמורות בהרבה. אני לא בטוח שרגולציה על הטלוויזיה תצליח למנוע את זה. דווקא ערוץ 10 שמשחק חתול ועכבר עם הרגולטור מספק חדשות באופן הטוב ביותר. לא שאני מציע לבטל את הרגולציה, אבל אני לא בטוח שהדוגמה הזאת היא הממחישה את העניין.

  6. מאיר עמור

    מירון תודה עבור המאמר. אינני מכיר את הפוליטיקה האיטלקית ומכשיריה. לפי הדיווח שלך, מצבם בכי רע. לדעתי, ישראל בהחלט בכיוונים דומים, יותר ויותר תחומים נשלטים על ידי מעט מאוד אנשים למעשה. זה אפילו כבר לא מעמד אשכנזי אלא אוליגרכיה. ואין זה המקום לפרט את האיך הגענו למצב זה. השאלה היא איך להגביר את מכניקת הדמוקרטיה בעת שבה ההשתלטות של אוליגרכיית ממון ושלטון כל כך מסיביות? "העוקץ" לדעתי היא דרך אחת. זאת אומרת בלוג שבו רבים קוראים ומגיבים באופן מיידי על דעות של אחרים. אבל יש אמצעים מעוכדנים יותר: טוויטר. אני מציע שכל קוראי ה"עוקץ" יפתחו "חשבון" ויעברו לטויטר. שליחת הודעות קצרות של התססה דמוקרטית קבועה. למשל כמה מיכם יודעים שיש שביתה של עובדי סונול? אולי צריך להחרים את תחנות סונול עד לתום התבררות השביתה?

  7. מאיר עמור

    מירון תודה עבור המאמר. אינני מכיר את הפוליטיקה האיטלקית ומכשיריה. לפי הדיווח שלך, מצבם בכי רע. לדעתי, ישראל בהחלט בכיוונים דומים, יותר ויותר תחומים נשלטים על ידי מעט מאוד אנשים למעשה. זה אפילו כבר לא מעמד אשכנזי אלא אוליגרכיה. ואין זה המקום לפרט את האיך הגענו למצב זה. השאלה היא איך להגביר את מכניקת הדמוקרטיה בעת שבה ההשתלטות של אוליגרכיית ממון ושלטון כל כך מסיביות? "העוקץ" לדעתי היא דרך אחת. זאת אומרת בלוג שבו רבים קוראים ומגיבים באופן מיידי על דעות של אחרים. אבל יש אמצעים מעוכדנים יותר: טוויטר. אני מציע שכל קוראי ה"עוקץ" יפתחו "חשבון" ויעברו לטויטר. שליחת הודעות קצרות של התססה דמוקרטית קבועה. למשל כמה מיכם יודעים שיש שביתה של עובדי סונול? אולי צריך להחרים את תחנות סונול עד לתום התבררות השביתה?