צדק מתקן ברשת החברתית

יוסי דהאן

במקומון "העיר", בסוף השבוע מתארת חן שמש פרשייה מעניינת של צדק מתקן. אסנת סקובלינסקי אחת המבקרות בבר תל אביבי בשם "הריף רף" הוטרדה מינית על ידי בעלי הבר. הבעלים רן אורן שלח את ידיו אל ישבנה וליטף אותו שלש פעמים, וזאת גם לאחר שדרשה ממנו באופן ברור לחדול ממעשיו. לפני שבועיים היא הגיעה לבר ובקשה לשוחח עם רן אורן על מעשיו, הלה התעלם ממנה, ובעקבות כך היא החליטה לפעול בדרך מקורית מאד. היא לא פנתה למשטרה להגיש תלונה אלא הקימה ברשת החברתית פייסבוק קבוצה מיוחדת תחת השם "גם אותי רן אורן הטריד מינית בריף רף". בדף היא כתבה על מה שקרה לה ולנשים אחרות בבר וקראה להחרים את המקום והבעלים. לקבוצה הצטרפו כשישים חברים.

שבוע לאחר מכן התקשר רן אורן והתנצל הסכים לפרסם מכתב התנצלות פומבי שבו כתב:

"ברצוני להביע את התנצלותי הכנה והעמוקה בפני כל מי שנפגע מהתנהגותי במישרין או בעקיפין. אני מתנצל בפני כל מי שאי פעם נגעתי בה ללא הזמנה ורשות", כתב שם אורן, "אני מבין שמעשי היו לא הגונים, לא חוקיים, פולשניים ומבזים לכל הנשים שהוטרדו על ידי. מכיר אני שבתקופות מסוימות בחיי התנהגתי בצורה לא ראויה. ברצוני לציין שבתקופות אלה צרכתי תרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות, שבשילוב עם צריכת אלכוהול מופרזת גרמו לשיבושים בהתנהגותי.
מיותר לציין כי עובדה זו לא מהווה תירוץ להתנהגות בלתי נאותה. יחד עם זאת יש להבין שבמהלך אפיזודות שבהן הייתי שתוי מאוד, בשילוב טיפול תרופתי לא מתאים, מוגבלת מאוד היתה תחושת הביקורת העצמית שלי – דבר שגרם לפלרטוטים להפוך לאגרסיביים ולהתנהגות לילית נורמטיבית לעבור את גבולות הטעם הטוב. מתחייב אני באופן חד משמעי לכבד בהתנהגותי העתידית כל בן אדם בסביבתי וכן מתנצל פעם נוספת בפני כל מי שנפגע מהתנהגותי(…) מבטיח אני לא לחזור על מעשים מסוג זה לעולם ומבין שבמידה ואחזור על כך תוגש נגדי תלונה במשטרה".

לשאלה למה לפתוח קבוצה בפייסבוק ולא להתלונן במשטרה ענתה אסנת סקובלינסקי:

""אני יודעת שיכולתי להגיש תלונה, אבל החלטתי ללכת על אופציה אחרת כי  המטרה היתה קודם כל שיפסיק, לא שילך לכלא. זה מקום שכולנו מבלים בו וזה קורה וכולם שותקים. רציתי להקים צעקה בתוך הקהילה שלנו. אני אישית ניסיתי לפנות באופן פרטני והוא התעלם. אני לא רוצה לדבר בשם אחרות, אבל היו הרבה פעמים ששמעתי שהוא כן התנצל אחרי מקרים, והיתה אפילו סטירה באחד המקרים, אבל הכל המשיך והמשיך. כולם יודעים וכולם שותקים". אסנת הסכימה להוריד את הקבוצה מהאתר בעוד שבועיים.

אסנת כאמור הייתה יכולה לפנות לתחנת המשטרה הקרובה ולפתוח בהליך משפטי אישי ארוך, שלעיתים גובה מחיר כבד מהמתלוננת, נגד בעלי הבר, אולם היא עשתה שימוש במקרה הפרטי שלה על מנת לגרום לכך שגם נשים אחרות שהוטרדו מינית על ידי הבעלים לא יחששו להתלונן בפומבי, מטרידים סומכים על כך שמוטרדות רבות מעדיפות לשתוק מאשר להתלונן. היא פנתה לקהילת המבקרים של הבר על מנת להביא לידיעתם את התנהגותו העבריינית של בעלי הבר בו הם מבלים, ובאמצעות הפרסום הפומבי באתר היא יצרה  Shaming – ביושו והוקעתו של המטרידן, פעולה שיש לה כוח הרתעה מיידי גם כלפי מטרידים אחרים.

מהכתבה עולה שלא כולם תומכים בדרך הפעולה הזו. עו"ד יהונתן קלינגר סבור שערך הצדק היה זוכה למימוש ראוי יותר, אם הנשים המוטרדות היו מגישות תלונה למשטרה ולא מביישות את בעל העסק. "במשטרה היו מטפלים בזה אחרת, ואולי היה על זה צו איסור פרסום והשמות הפרטיים לא היו נחשפים. ככה הפגיעה בעסק ובשמו הרבה יותר חמורה".

לנוכח התנהגותו של רן אורן לא ברור על איזה שם טוב של העסק והבעלים מנסה קלינגר להגן. אפשר לעלות הסתייגויות עקרוניות כלפי דרכי פעולה זו של עשיית צדק עצמי אולם במקרה הספציפי הזה שמו הטוב של העסק ובעליו אינם אינטרס שאמור להכריע נגד דרך פעולה זו. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק הציג מספר טעמיים עקרוניים מדוע עשיית צדק עצמי על ידי הקורבן היא בעייתית. כיוון שעל ידי כך הקורבן הופך עצמו גם לשופט ומוציא לפועל של העונש, מצב העלול ליצור אי צדק – חוסר פרופוציונאליות בין העבירה לעונש, ולכן זה אחד הטעמים המרכזיים לדעתו להקמתה של מדינה הכוללת רשויות העוסקות בשיטור, שיפוט וענישה.

בעקבות הידיעה על פרסום הפרשה בעיתון, תקף רן אורן את המתלוננות, שלהגנתו הוא מגייס הפעם לא את "היותו שתוי הזוכה לטיפול תרופתי לא מתאים", אלא מנפנף בקלף חסינות פוליטי,ייחוסו השמאלני הרדיקלי לעומת קשריהם החברתיים המשוערים של המתלוננות הפמיניסטיות לפושעי מלחמה ימניים.

"אני רואה שזה הולך להתפרסם גם בעיתון ולכן אנצל את הפלטפורמה ואומר שאני רוצה להביע שאט נפש מהבריונות של הפסאודו פמיניסטיות, שיצרו קמפיין אישי המדיף ניחוחות דתיים משיחיים ומבטא התחסדות נוצרית ימנית. מבחינתי מדובר במקרתיזם פשיסטי שמנסה לבטל אותי ולמזער אותי לכדי מטרד חברתי וסביבתי, תוך כדי התעלמות מהיותי איש שמאל רדיקלי שעמד על דעתו מול גורמים כוחניים כמו הצבא, המשטרה ומנגנון העירייה המגה קפיטליסטי, בניגוד לברים פופולריים אחרים המשתפים פעולה עם העירייה והמשטרה ולא מביעים התנגדות לשום אקט מלחמתי ישראלי. לא אתפלא אם לפמיניסטיות המזויפות או לחלקן אף יש קשרים חברתיים או רומנטיים עם אנשים המשרתים בצבא ומבצעים פשעי מלחמה על בסיס יומיומי, כגון הפגזות חפים מפשע, הריסות בתים והשפלות יומיומיות אחרות, אך מה זה לעומת ליטוף ישבן. כל זה לא מבטל את תחושת הצער וההתנצלות החד משמעית כלפי כל מי שנגרמו לו כאב ועוגמת נפש מהתנהגותי הלא ראויה בהזדמנויות ספורות". .

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. טלילה סטן

    רן אורן היכה על חטא – דבר שאינו מקובל במקומותינו.
    כי אצלנו מקובל (הן במישור הלאומי והן במישור הפרטי) שמי שנתפס בקלקלתו תוקף את מי שמבקר אותו, רוחץ בניקיון כפיו ומתבצר בצדקנותו.

  2. רתם

    אז אולי בכלל הכיבוש אשם במעשיו? אולי ההתקפה על עזה היא שגרמה לו דיכאון, נטילת תרופות ואז מישוש א/נשים זרים?
    אני לא מכירה אותו ואת הבר שלו ולא רוצה להכיר.
    מה שכן, ההסבר שלו וההתנצלות המתובלת בהתקפות, דוחים.
    ברגע שהוא מייחס את התנהגויותיו לתרופות, הוא עדיין אומר "זה לא אני" וזה המשך של חוסר לקיחת אחריות על פגיעתו באחרים.

  3. שולצפון

    אסנת נקטה בפעולה אלטרנטיבית לשימוש בחוק ובמשטרה. יש במה שעשתה מעקרונות הצדר המאחה, ונראה שפייסבוק מילא את מקומו של מגשר בשר ודם.
    ושוב כל הכבוד!

  4. החוזר בתשובה

    הרשימה מתארת דברי הבל רבים המיוחסים לבעל המועדון . על "החסינות" שמוענקת לו בגין דעותיו כתבה נעמה כרמי באתר רשימות והיא עושה זאת טוב ממני.

    חטא על פשע עושה בן הבליעל כאשר הוא מייחס לעצמו העדר שליטה בגין נטילת תרופות אנטי דיכאוניות או אנטי חרדתות. אין מצב ולא יהיה מצב שבית משפט או כל פסיכיאטר יגידו שתרופות נוגדות דיכאון או נוגדות חרדה גורמות להיעדר שליטה. כמעט 10 אחוז מהאוכלוסיה משתמש בתרופות נוגדות דיכאון SSRI ו SNRI או במקרים שזה לא עוזר בקלונקס ,קסנקס כל תרופת הרגעה ממשפחת הבנזודיאזיפינים.

    הבעיה של הטרדות מיניות נובעת מכך שבתודעתם של גברים רבים וגם נשים ביזוי של אשה בדרך זאת או אחרת הוא ענין שאפשר לעבור עליו לסדר היום כמו שמלגלגים על אנשים אחראים שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות ונוטלים אותם. כמו מנחם בן והסינטולוגיה שמגדירים תרופות פסיכיאטריות כמסוכנות כך יש כאלה שאומרים שיובל מסנר לא עשה כלום ושזה 100 אחוז בסדר לחלל כבודה של אשה או בחורה בראש חוצות.

    השבוע הצלחתי לגרום לקבוצת פרחחים ברשת לבזות את עצמה בהתנהלות ילדותית בעימות שנוצר עקב חילול כבודן של נשים.

  5. סמולן

    שנואם ארוכות על מוסר הסליחה של הרמב"ם. כמובן שהמקרה אצל דרורי חמור יותר (כלומר – מה שנעשה למתלוננת חמור יותר). ובכל זאת, יש דמיון. גם בעיסוק בסליחה, התנצלות וכפרה, וגם ב"כולם יודעים ושותקים".

  6. דרור ק

    או לכל היותר פעמים ספורות. מהר מאוד בעלי העסקים ואנשים בעלי עוצמה יתחסנו מפניו. קודם כול יש סכנה שהשיטה הזאת תנוצל לרעה בידי מעלילי עלילות. זה יהפוך את כל השיטה לבלתי אמינה ממש כמו הטוקבקים שכבר קשה לייחס להם אמינות מאז שהחלו לשכור יחצ"נים כדי לכתוב אותם. מעבר לזה, בתוך זמן קצר בעלי העוצמה ילמדו להתעלם מהשיטה הזאת, ממש כשם שהם למדו להתעלם מהפגנות ומשביתות. הם גם ילמדו כל מיני שיטות משפטיות ואחרות כדי ליצור השפעה נגדית. בקיצור, מי שתולה תקוות בשיטת פייסבוק, כדאי שיתפכח. אנחנו זקוקים לשיטות הרבה יותר מתוחכמות.

  7. חזי מחלב

    גדול הזמרים המזרחים שמדינת ישראל העמידה הלך הלילה לעולמו. ג`ו עמר בעל הקול הנפלא שיכול היה להרקיע שחקים ממש, ולא כדבר מליצה , מת הלילה בניו-יורק והוא יובא לקבורות במושב יד-רמב"ם שליד רמלה.
    מלבד שיעור קומתו בתחום הפיוטי והמוסיקלי, לג`ו עמר יש חלק לא מבוטל במלחמה בגזענות האשכנזית שניסתה בתחילת דרכו לפחות, ללעוג לו והעמידה אותו בשוליים התרבותיים של ישראל.
    אבל כשם שנרשמו נצחונות של התרבות המזרחית (כמובן שלא בהיקף מספיק) בתחומים אחרים:קולנוע,ספרות, ציור ופיסול,כך הותיר גם ג`ו עמר המנוח את רישומו הבלתי נשכח בזמר העברי המתחדש.

  8. יעל טל

    החלק הכי מעניין בנושא הזה, בעיניי, הוא כמובן השימוש בתירוץ השמאלניות כדי לדכא נשים. ממש עכשיו סיימתי לקרוא גם את דבריה של נעמה כרמי בעניין הזה, כאן – http://www.notes.co.il/carmi/57894.asp

    אורן מציג דוגמה נוספת למתנגד לכיבוש שמתרעם נגד ה"פמיניסטיות המזויפות", שלא מבינות דבר בענייני צדק אמיתי, ולכן במקום להילחם עליו הן נלחמות על הזכות שישבנן לא ייתפס בידי לוחמי הצדק האמיתיים. "נוספת", כי זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה פעיל נגד הכיבוש מייצר את הסתירה הפיקטיבית שיש לדעתו בין פמיניזם לבין מאבק בכיבוש, רק כדי לפתור אותה בדרך האלגנטית והנוחה של הצדקת הפגיעה בנשים למען מטרת המאבק בכיבוש.

    במהלך הטבח בעזה, למשל, בזמן שגם נפוצו שמועות על האפשרות שקצב לא יועמד למשפט, נשמעו קולות של גברים, מתנגדי כיבוש, שהתרעמו על העיסוק של פמיניסטיות בשטות הזו, במקום ב"דברים החשובים באמת". גם אורי אבנרי פרסם מאמר עם דברים בסגנון הזה באותו זמן, שבו הביע את מורת רוחו על כך שמתעסקים ב"עיסוקיו המיניים של נשיאנו לשעבר" ולא, למשל, בפעילויות לקידום השלום שהוא עצמו מעורב בהן, שאמורות להביא את הביטחון לאזורנו, כלומר לפחות לגברים שבו.
    (וזה הקישור לדבריו, למי שמעוניינ/ת, שכותרתם "האונס בוושינגטון" והמשכה מבהיר היטב איזה אונס הוא החשוב, ואיזה לא ממש.. – -http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/avnery/1237069101/ ).

    בערך באותו זמן, התפרסם גם מאמר נגד הפמיניסטיות שמבקרות את הביקור במועדון החשפנות של אותו מפקד מחיל הים. מבלי להיכנס בכלל לשאלת העיסוק בביקור במועדון חשפנות, מה שהיה מעניין במאמר הזה זה שכותביו השתמשו בנימוקים לא הכרחיים בכלל, נגד פמיניסטיות, שמוחות על עניינים שוליים כמו צביטת ישבן, במקום למחות נגד עוולות הכיבוש, ובכך תורמות להמשכו ולהצדקתו (וזה הקישור למאמר, מתוך הבלוג "מלכוד 67" – http://catch67.wordpress.com/2009/03/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A3-%D7%9C%D7%97%D7%A9%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA/ ).

    המשותף לכל המקרים האלה – גם של שני המאמרים המיזוגניים הללו וגם של התירוץ שאורן מנפנף בו- הוא התייחסותם לכלל הארגונים הפמיניסטיים כאל מיקשה אחת, או לכלל הנשים בהן כמייצגות של אותו הדבר, כאשר הדבר הזה, כמובן, נוגד באופן מוחלט את עקרונות הצדק שלהם (סליחה, לא רק "שלהם", עקרונות הצדק האוניברסליים והיחידים). הנשים, או הארגונים הפמיניסטיים, מוצגים כתומכים בכיבוש (כמו שאורן אמר – הנשים האלה הן בכלל חברות של פושעי צה"ל, וכמו שהמאמרים אמרו – כל הארגונים הפמיניסטים מתעסקים רק ב"שטויות" כמו צביטת ישבן או אונס של נשיא. כאילו אין את קואליציית נשים לשלום וכאילו אין עשרות ארגונים פמיניסטיים שחלק מרכזי במצע שלהם הוא המאבק בכיבוש).

    במילים אחרות, שלושת המקרים האלה מייצרים סתירה מהותית (וכמובן מדומיינת לגמרי) בין ביטחונן של נשים לזה של פלסטיניות/ים, ומחליטים, משום כך, בצעד אמיץ וצודק מאין כמוהו, שאין ברירה אלא להקריב את ביטחון הנשים למען שחרור פלסטין. ומשום מה, בכל המקרים שבהם נתקלתי בתופעה הזו, לא עלה בידי להראות לאותם לוחמי שלום שאין כל סתירה אמיתית, אבל אולי זה לא מפתיע כלכך, בהתחשב בזה שאני אישה.

  9. שירה

    כל הכבוד לאסנת. היא גרמה לו להתנצלות פומבית, למרות כי מהדרך שבה הוא תוקף את ארגוני הנשים, ניכר שאינו מתחרט באמת על מעשיו ולולא הפרסום והנזק שעלול להיגרם לו ולעסקיו לא היה ממהר להתנצל.
    בכל אופן הדרך בה פעלה אסנת מזכירה את המקרה של אורטל בן דיין שפירסמה את הפוסט שלה בעניין הטרדות מיניות באוניברסיטה והצליחה לחולל שינוי ממשי בחקיקה באוניברסיטאות. אולי זו הדרך שידע כל מטריד שאין יותר סודות ומי שצריך להתבייש זה הוא ולא אנחנו. חבל שאותה אישה אתיופית לא נהגה כך ופרסמה את מעללי האברך דין ואת שמו, כך אולי היה נמנע ביזיון בית המשפט עם הפסיקה הגזענית של דרורי, וספק אם מישהו היה מעוניין לראות את האברך המתעמר משמש כשופט במדינת ישראל.

  10. אנטיסקסיסט

    מה שמעניין אותי בכל הפרשה היא שהאישה שכתבה על ההטרדה שהיא עברה על ידי בעל הבר החליטה לפנות דרך האינטרנט לקהילה שלה. במקרה הנ"ל לא ממש ברור מה הקהילה הזאת, אבל אפשר לשער שמדובר בחוג מסוים של צעירות וצעירים תלאביבים, שמאלנים, בטח גם הצביעו חד"ש בבחירות האחרונות ושמסתובבים במעגלים מאוד מסוימים. מה שגם מוזכר בכתבה למשל זה שפעילות מקואליציית נשים לשלום גם לקחו חלק בתמיכה בנפגעות של ההטרדה. עצם העובדה שזה הגיע לעיתון העיר מרחיב את מעגל המעורבות אבל אני לא בטוח שזאת הייתה הכוונה הראשונית שלה.

    אחד מהדברים המעניינים שקורים באירופה בקהילות של השמאל הרדיקלי (שגם הן לא מוגדרות במיוחד) זה היישום שך המושג של צדק קהילתי. היכולת של קהילה של אנשים להעלות נושאים מסוימים לדיון, לבקר התנהגות של אנשים וגם ליצור מצב שבו התנהגויות דכאניות לא יוכלו לחזור על עצמן בלי לפנות למשטרה או לערב את המדינה בעניין. הטרדות מיניות הן בהחלט אחד מהדברים איתם אנשים בסצנת השמאל האירופאית חייבים להתמודד איתם באופן קבוע וישנן הרבה קבוצות שמנסות לארגן נפגעות ונפגעים של אלימות מינית. כמו גם קבוצות שמארגנות אנשים שהיו מעורבים כתוקפים במקרים שכאלו על מנת לעזור להם לקחת אחריות ולשנות את דפוסי ההתנהגות שלהם.

    הטקסט היחיד שאני מכיר שפורסם בארץ היה בפאנזין פמיניסטי לפני כמה שנים שבו כתבה פעילה אנרכיסטית על מקרה תקיפה שהיא עברה ועל הרצון שלה לייבא לארץ את הרעיון שקהילה של אנשים שפעילים פוליטית מחויבת גם ליצור מנגנונים שמסוגלים לטפל בכאלו מקרים.

  11. איזי גור

    מבלי להתייחס לשאלה האם נהגה המתלוננת כהלכה כאשר פרסמה בפומבי את הדברים . או/ו האם די בהתנצלותו של רן אורן כדי לראות את הפרשה כסגורה, תורשה לי מלה על תגובתו של האדון עורך הדין יהונתן קלינגר.
    אין תמה שהאיש נזעק. שהרי אם מקרים כאלה לא יטופלו על ידי המשטרה, לא יהא צורך במעורבות של פרקליטים. ומנין יבוא אז לחמם ו… וכל מה שבא כתוספות על הלחם?!

  12. ספקניסטן

    הסיבה שיש מדינה, ולמדינה יש מנגנונים, היא למנוע מצב בו אדם נסקל בכיכר העיר, לפני שזכה למשפט הוגן. ייתכן מאוד, ובמקרה דנן מדובר באדם שהוא מטריד סדרתי. אבל הפנייה לרשתות חברתיות או להכפשת אדם פרטי ו/או בית עסק דרך הרשת היא סוג של מעשה ויג`ילנטיות.
    כשמפיצים `חרם` מסוג זה ברשת, מי חוקר ומברר ומוודא שהעוולה המתוארת אכן נתקיימה? מעטים. אבל הקלות שבה מתאפשר להצטרף לתומכים במטרות שנראות צודקות (הקריאה הצדקנית לשחרור גלעד שליט, עכשיו, בתור איזשהו בון-טון של המעשה הציוני הנכון לעשות, למשל) בלי לבחון את ההשלכות של העלאת הנושא לדיון ציבורי ו/או עריכת משפט שדה ציבורי (החרמת פיצה שרגא,למשל) אינה מעידה על כמה הרשת נפלאה ומשחררת, אלא עד כמה קל להפעיל את כוחה המאיין של עריצות הרוב (טוב,בלי לינצ`) בדרכים שלא עוברות בקרה ועידון (ומפליא, אבל זו אחת הסיבות שמצדיקות קיום של ממשל וחוק).

  13. Reuven

    In this land of Milk n` Honey unbelievable things happens: Murderers on trial grow beard and show off as Born again guys.

    Barmen et al. caught in sexual molestation are anxious to show that they a `Leftists` !!!

    [I do not believe that the `medical` note he presented was indeed written by himself!]

    The `advukat` is indeed very sorry but for the monetary losses incurred to his client(s) but not for the sufferings of the victims.

    Way to go, Israel!!!

  14. אלמונית

    כל הכבוד לאסנת! זו פעמים רבות דרך יעילה מפניה למשטרה, פחות מסובכת ומאיימת ,כל הכבוד שרן התנצל אבל שיחשוב קצת לפני שהוא שולח את ידיו וישים אותן לצדדיו בלבד, אפילו בתור חיבה ו"סחבקיות" זה מעליב ולא לעניין.

  15. ירדנה אלון

    אולי כסוג של קוריוז חד פעמי מה שעשתה המוטרדת יכול לעבור, מעין סוג של "פעולה ישירה",אולם כשיטה אני מתנגדת לזה , אני באותה דיעה שהציג כאן יוסי דאהן כשהביא מדבריו של ג`ון לוק,נכון שזו הדרך הארוכה ומלאת החתחתים שעל הקורבן לעבור על מנת שהצדק שלו יצא לאור וישולם לרשע כרשעתו,שאם לא כן אנחנו עושים מן סוג של "הפרטה" של הצדק החברתי הקולקטיבי,אני לא בטוחה שהייתי רוצה להפריט את הצדק,אם צריך לשנות את היחס למתלוננות על הטרדה מינית צריך לעשות הכל על מנת לשנות,אולם לעניות דעתי אסור לשפוך את התינוק ביחד עם המים,ולוותר על הליך משפטי,על כן אני שבה ואומרת כקוריוז חד פעמי או קיי זה עובר אולם לא כשיטה.
    שנית- אור טל בן דיין לא הוטרדה מינית נא לא לעוות את האמת על מנת לעשות בה שימוש לאג`נדה שהיא צודקת במהותה מפני שזה מזיק ולא מועיל, מה גם שרשימתה עלתה כאן בהעוקץ, ומי שרוצה יכול לרענן את זכרונו אני מקווה שהרשימה עדיין נמצאת בארכיון העוקץ. אורטל בן דיין בחרה מרצונה הטוב והחופשי לנהל רומן שלא הצליח עם המרצה שלה,ומאחר והוא רץ לספר לחבר`ה שלו,היא רצה לספר לחבר`ה שלה.ותו לא.אם כבר אז הקרדיט לשבירת תקרת הזכוכית בנושא הטרדות מיניות באקדמיה שייך לנירית צארום ,וזה לא צודק ולא ראוי לקחת אותו ממנה ולתת למישהי שמראש מודה שלא הייתה במקרה שלה הטרדה מינית.
    עוד נושא שאני חושבת שצריך לתת עליו את הדעת ועולה מן הרשימה ויעלה כנראה גם במשפטו של הבדרן דודו טופז, וזה סוגיית התרופות הפסיכיאטריות שמחולקות היום כמו סוכריות להמונים,הגיע הזמן לדבר גם על זה, אני לא סיינטולוגית,אבל זה שתרופות פסיכאטריות נגד דיכאון ושאר מרעין בישין של החולי והדיכאון מחולקות בקלות בלתי נסבלת שכזאת,ומי שעושה הון מזה אלה הן חברות התרופות אני חושבת שאין להקל בכך ראש,תרופות פסיכיאטריות הן תרופות משנות תודעה(בדיוק כמו אלכוהול,ובדיוק כמו מריחואנה שהיא מחוץ לחוק כי אם כל אחד יגדל אותה בעציץ בייתו איך חברות התרופות יעשו מיליארדים על חשבון מצוקתו הנפשית של הציבור?)וכעבור שנים "פתאום" מגלים שהתרופות האלה מזיקות לנפש ולגוף הרבה יותר משהן מועילות אז כך שאני לא רואה בזה תירוץ של המטרידן,יכול להיות שהוא באמת שובניסט ומטרידן בתפישת עולמו ונטילת התרופות היוותה זרז להחצנת ההתנהגות הזאת,יכול להיות שאם לא היה נוטל תרופות היה יכול לשלוט בעצמו,או להיות יותר פתוח ומודע לעצמו ולתקן את הטעון תיקון.כל נושא נטילת התרופות הפסיכיאטריות חייב להיות מושם על האג`נדה הציבורית ולהיבדק מחדש,זה שכל כך רבים נוטלים מהתרופה עדיין לא אומר שהיא טובה או נכונה,זה רק אומר שהמניפולציה של חברות התרופות ושיתוף הפעולה בין החברות ובין הפסיכאטרים הצליח מעל ומעבר.

  16. רם גורן

    התוצאה במקרה הזה (של הפרסום באינטרנט) הייתה יעילה ללא ספק,
    והביאה להבעת חרטה שיש בה הבנה של חומרת המעשה בדיאבד.
    אבל אין זו דרך פעולה ראוייה מכיון שמרגע שהמסר נרשם באתר לנפגעת כבר אין שליטה עליו והוא יכול להוביל לתגובה יותר חריפה מאשר 60 אנשים ברשת ולהתגלגל לכיוונים אחרים כחרם שישבית את העסק או אלימות כלפי רן או אלוהים יודע מה..
    לעומת זאת פנייה למשטרה יכולה להביא לתוצאות המכונסות במגבלות החוק. אם החשש הוא שהעונש לא יהיה פרופורציונלי אזי גם אלימות במשפחה לא צריכה להגיע למשטרה אלא לועד הביית של הבניין. פרט לכך כל הכבוד שלא שתקה המתלוננת וגם זהירות כי המשטרה יכולה גם לפתוח תיק כתוצאה מתלונה באינטרנט..אם יש בכך סכנה לציבור. ומכיוון שהוא מנהל מקום ציבורי יש בכך משום סכנה חוזרת ונשנת..אופס אינטרנט

  17. סמולן

    המלטף שולל אחריות כלשהי למעשיו, יוצא נגד המערכת הדכאנית, מציין לחובת המתלוננת קשרים רומנטיים ובכלל עם ציונים, ומסיים בגרסה של "אני מצר על מותו של כל אדם באשר הוא אדם". כדאי לשים לב שמדובר בהרחבה של תחום השיח הפוסט מודרניסטי, אנטי ציוני והרדיקאלי ממרחב צידוק הטרור למרחב ההטרדה המינית. זהו חידוש תיאורטי. שאפו…

  18. החוזר בתשובה

    חלקי אמת שמציגים תמונה שיקרית

    ירדנה אמרה

    אורטל בן דיין בחרה מרצונה הטוב והחופשי לנהל רומן שלא הצליח עם המרצה שלה,ומאחר והוא רץ לספר לחבר`ה שלו,היא רצה לספר לחבר`ה שלה.

    זאת לא היתה המציאות לא מדובר ברומן בין סטודנט לסטודנטית שמביא לנישואין . מדובר בניצול עמדה של כח כדי לכבוש את ליבה של בחורה.
    האמת זה גם לא חשוב.
    חשוב שאורטל גרמה לכך שבתקנונים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב נחסמה ההזדמנות בפני אנשי סגל ההזדמנות להציע לסטודנטיות קידום,מילגות תמורת רומן אמיתי או מזוייף.

    הנה הפוסט המקורי של אורטל

    http://www.haokets.com/article-print.asp?ArticleID=2646

  19. ירדן

    התגובה הראשונית היתה נורמלית. נשמע לי שהתפתח טוב. הצליחו להראות לו שהוא פעל לא נכון ופוגע באנשים. הוא התנצל והבטיח להפסיק. לטעמי מגיעה לאנשים הזדמנות שנייה. בשלב הזה הייתי עוצר והמעבר לתקשורת נראה לי מיותר אבל על התגובה שלו לתקשורת על היותו שמאלני לא נותר אלא להגיד WTF?!?!

  20. אנטיסקסיסט

    http://www.phillyspissed.net/

    אתר מעניין מארה"ב שמרכז מידע על יכולת לפעול כנגד אלימות מינית בתוך הקהילה ללא עירוב של המדינה.

  21. אירית

    זה אירוע המצטרף לשורה של דיווחים החושפים את פני "השמאל הרדיקלי" )והפחות רדיקלי) בישראל. אפילו אתר זה, הטוב ביותר מבחינה זו (בהבנה שאין שמאל ללא שוויון נשים), הניהול בידי גברים כמובן. ואינני מציעה לשנות זאת, כיון שבנתונים הקיימים ניהול בידי נשים לא מוכיח עצמו כפמיניסטי יותר, להיפך מדובר בדרך כלל במשתפיות וזיוף גדולים יותר.
    הבעיה נעוצה לדעתי העניה במבני הבסיס של תנועות השמאל בישראל, שמבוססות כלכלית על בעלי הון, סחר בנשק וסחר בנשים (וסמים כמובן). המבנה היסודי, השלד הכלכלי העמוק קובע את תנאי המשחק, והבעיה שנותרת היא הצביעות והסטנדרט הכפול, שהופך את "השמאל" לכר נוח ולמצע נוח לגידולי פרא של רודנות, ביניהם רודנות נגד נשים.
    המטריד ראוי לניתוח הטקסט שלו לעומק. מעבר לעניין של חמיקה מאחריות ויחסי ציבור, הוא למעשה מבטא משהו עמוק, אחד, שנשים "שמזדיינות עם קלגסים" ראויות אוןלי לענישה חברתית וזילזול המתבטא בליטופים, כלומר דפוס "האונס הכשר". שנית, שהוא מרגיש שהצד הנשי, הן בפועל (האשה הזו ואחרות) והצד השני המטאפורי, מופעלים על ידי גנרלים, והוא מרגיש מותקף ופרנואידי בקשר למקור התקיפה. לא מן הנמנע פעמים רבות שאירועי הטרדה מינית אכן יזומים ומנוצלים לצרכים פוליטיים, בעיקר זהו דפוס של הימין. אבל, דומה הדבר למה שכבר טעמנו בגדול בפרשת לוינסקי, כאשר דוקא אביר הנשים, השוויוני כביכול, נתפס מטריד עובדת זוטרה והסיפור יצר שסע בתנועה הפמיניסטית ובכוחות השמאל. מצד אחד, המעשה מגונה מצד שני הוא מנוצל במובהק על ידי כוחות רשע של ממש, גם או בעיקר בתחום המגדרי (הימין השמרני האמריקאי שלא נדע).
    למעשה המטריד הנוכחי הזכיר בדיוק את זרמי הקרקע הללו, של הימין הנוצרי ומעניין מדוע נזקק לכך.
    נושא המיניות לא נדון בצורה כנה בשמאל הישראלי, מאחר שהשלדים בארון מאד מאיימים על המבנה כולו. רק בישראל יכול להיות אושיית שמאל רדיקלי שהפך לקדוש של הפדופילים והאנסים.
    בעיני, ברמה הסימלית, המענה השמאלני רדיקלי לכיבוש הפך את השמאל לתאום רוחני של הכוחות נגדם הוא נאבק. בעוד הגנרלים נלחמים בערבים ובנשות ישראל, השמאלנים נלחמים בגנרלים ובנשות ישראל. המענה הוא בפעולה ולא בריאקציה אוטומטית (KNEE JERK) כלומר מתן כבוד, במובן העמיוק, לנשים, בעיקר לאלה הנמצאות בסביבתו של השמאלני הרדיקלי, מתן ייצוג ואי התיימרות לדברר את הנשים.
    מעבר לכך, נוצר דיסוננס מסויים בכך שנאורות בישראל משמעותה ברית עם השכנים הערבים, שכידוע אינם בדיוק "נחמדים" בתחום המגדרי. כך לדוגמא, מאז שעברתי לגליל גיליתי למשל שהפזורה הבדואית בגליל מנערת חוצנה באופן גורף מהפזורה הדרומית, בעיקר בגלל שהדרומיים, הנחשלים יותר, ממשיכים לשאת כמה נשים. ובאמת, נושאים אלה לא נדונים בדרך כלל בצורה גלויה והגונה, כאילו במסווה של נאורות ופטרונות ורלטיביזם, "לא מדברים" על הבעייתיות ביצירת שלום או מדינה דו לאומית עם אוכלוסיה בה חיות נשים במצב בלתי נסבל בעליל, וזה כולל באיראן כמובן.
    מכאן נגזרת הדוקטרינה הלא מנוסחת שנשים הן קורבן כשר הן "למען הבטחון" והן "למען השלום"…
    המסקנה מכך עגומה למדי, הברית אם חפצים בה, בין "כוחות השלום" הישראלים ובין השכנים למשל, חייבת לכלול דיון נמרץ בשאלות אלה, על ידי נשים ישראלים ולא על ידי גברים.
    אני קושרת את הפוסט הזה לקודם, בקשר להרמון של ברלוסקוני, כיון שהמצב אינו שונה בישראל להיפך גרוע יותר. התפקיד שמשחקת המיניות הממוסחרת והמחפצנת בקידום כוחות השחור (קפיטליזם, פשיזם, ימין בסגנון ביבי וברלוסקוני), חשוב מאד, והמקבל עידוד משתיקת הכבשים בשמאל. שינוי הקו של ברלוסקוני בקשר לשטחים, והנזיפה מלוות הקריצות ואי הנוחות בין ברלוסקוני וביבי, נובעת בין היתר מחשיפת מעשיו הנלוזים עם זונות, או יותר נכון שפחות מין. הציבור שותק, כיון שהוא לא יודע מה צריך לאמר על הנשים האלה. האם הן "נשים שיוצאות עם גנרלים" (כדברי רן אורן) ולכן מגיע להן להירקב אצל "פאפי" המזדקן או האם צריכה לקום זעקה בנושא הזה ?
    שכבות של צביעות נחשפות בשתיקות הסלקטיוויות של השמאל, כמו הפרדוקס במקרה קצב.
    כאשר דנים בזה, מואשמים בדרך כלל ב"צהיבות" אך מיניות וסחר בנשים, וזנות, וסחיטה מינית, וברלוסקוני וביבי קובעים בסוף את הגורלות יותר ממאמרים עבשים של אורי אבנרי על עוולות המחסומים.

  22. פרוורית

    וואו איך שמרקס היה גאון. אני בטוחה שאחרי כל זה הבר המדובר שוקק חיים, תנועה, ארוס וכסף. הכול מתנקז לכלכלה. ובאשר לתרופות, אולי ישנם כאלה ביננו שעדיף שימשיכו להיות במצב של חרדה ודיכאון כדי שלא ירגישו שיש להם את העוז ללטף נשים ללא הסכמתן, חומר למחשבה לפסיכאטרים.

  23. תמר

    הרשת החברתית מוכיחה שהקהילה לא מתה, רק משתנה. הנה הגלובליות של הרשת במיטבה. אוסנת כנפגעת הטרדה מינית, ידעה שמוסדות הקהילה השמרניים לא ממש יועילו לה ולכן בקשה עזרה קהילתית וקיבלה אותה. שמו של רם אורן ממש לא מעניין אותי. נמאס לצקצק על זכויות גבר מטריד מינית כעל זכויות אדם שניפגעות. ידעו נא הגברים בעיקר בעלי הכוח והשררה – שיש "נשק" אחר להוקיעם והוא הנשק החברתי. כאן בהחלט נעשה צדק פואטי לסופר המצטדק בטיעונים עלובים של סוג של "חוסר שפיות". כולם מוזמנים להחרים מטרידים – כך יש לפגוע בכיסו של כל מטריד סדרתי

  24. ירדנה אלון
    לתמר – אני חולקת על הגישה הזאת מכמה טעמים. א.- אסנת עברה הטרדה מינית, והיא לא היחידה שעברה אותה באותו מקום ע"י אותו אדם. הרשת האינטרנטית היא לא המקום לערוך בו משפט שדה, ולהיות השופט והתליין. יש הליכים חוקיים שנקבעו ע"י כולנו כחברה, איך צריך לנהוג במקרים אלה ולא רק, אלא בכל מקרה שאדם נפגע בכל צורה שהיא. זה אולי לא "נוח" ללכת להגיש תלונה, להיחקר, לא תמיד בתנאים אופטימליים (המשטרה היא גוף שגם חוקר היא לא אמורה להיות תחליף לספת הפסיכולוג). אח"כ יש עימות בין המתלוננת לבין המתקיף (לא תמיד , מפני שכאן יש איפה ואיפה אם המתלוננת היא סלבריטאית יטפלו בזה אחרת מאשר אם היא הבת של השכנה ממול. אם המתקיף הוא סלבריטאי או פוליטיקאי, יטפלו בזה אחרת מאשר אם הוא אנונימי בדיוק כמו המתלוננת ואת זה מן הראוי לשנות לאלתר).
     אני בהחלט מודעת למידת חוסר האמון שאנחנו ציבור האזרחים רוכשים למימסד. יש לזה סיבות מוצדקות, לחוסר האמון כוונתי, אבל אני רואה בחוסר האמון תמרור אזהרה על מנת לפעול כך שהמערכת שאמורה להגן עלינו תפעל כמו שצריך. עליינו מוטלת החובה לשנות אותה לא להתעלם מקיומה ולעשות דין וחוק לעצמנו בעצמנו. מפני שייתכן מאוד שבמקרה הזה הצדק עם המתלוננת. עובדה שהמתקיף התנצל (מבלי להיכנס לסיבות למה הוא התנצל,ושהסיבות ברורות, הוא התנצל כי זה פגע בו עיסקית). בהתנצלות שלו יש משום הודאה במה שהוא עשה.
    זה מקרה די חריג בנוף מפני שרוב המתקיפים לא מוצאים לנכון להתנצל, ולהודות, ולכן הסיפור של המתלוננת מקבל משנה תוקף להוכחת אמיתות דבריה. אבל שוב זה מקרה באמת יוצא דופן. מה עם מקרים שבהם אין ממש בסיפור? כבר היו דברים מעולם,כבר היו תלונות על הטרדה מינית, ועל דברים חמורים מאלה שלבסוף התברר כי לא היה בהם כל ממש מלבד איזשהו רצון לנקמה או סתם הכפשה מרושעת,  והדבר יכול לקרות לא רק בתחום של ההטרדה המינית, אלא בתחומים רבים ומגוונים ,חסרים פוליטיקאים שהודחו ממקומם בשל הכפשות מרושעות?חסרים אנשים באירגונים שונים שהרצון לחתור תחת מעמדם כדי שמישהו אחר יתפוס אותו כי זה נוח יותר לכל מיני אנשים באירגון והלעיזו עליהם, כשלמעשה הם היו חפים מפשע, נקיים מכל רבב? מי יגן על האנשים האלה? ובאיזו דרך הם יוכיחו את נקיון כפם דרך האינטרנט? דרך העיתונות? דרך הטלביזיה? למי שיש יותר טוקבקיסטים שטוענים לצדקתו הוא הישר וההגון? למי ששולחים יותר אס אם אסים הוא הישר וההגון?
     
    זה מזכיר לי את תקופת ימי הביניים , תקופת ציד המכשפות, בה המבחן לדעת אם אישה או אדם כופרים בעיקר הייתה לקשור אבן סביב רגליהם ולהשליך אותם לנהר אם הם טבעו סימן שהם היו חפים מפשע. אם הם ניצלו, סימן שהשטן סייע להם ואז ברור שצריך להוציא אותם להורג. והיכן עובר הגבול? מתי זה לגיטימי לפעול כפי שפעלה המוטרדת במקרה הזה ומתי זה לא לגיטימי? ומי שם את הגבול? ועל פי אילו אמות מידה שמים את הגבול הזה?.
     אני בהחלט מזדהה עם הכאב שחוותה המוטרדת במקרה זה. אני בהחלט מזדהה עם הרצון לראות את הפושע משלם את המחיר כפי שנאמר "ישולם לרשע כרשעתו",זהו רגש מאוד מאוד טבעי ונכון ובריא. אבל עליינו כחברה מוטלת המשימה שזה יקרה על פי הכללים שאנחנו כחברה הסכמנו עליהם, אם הכללים לא טובים ולא משרתים אותנו כחברה מתוקנת, עליינו לפעול על מנת לשנות אותם אינני בעד כללים אך ורק בשל היותם כאלה,זה לא שאני מקדשת את המצב כפי שהוא, מה שדורש שינוי חייב לעבור שינוי, אבל במסגרת החברתית שקבענו כולנו כחברה שמגינה הן על הפרט והן על הקולקטיב כאן מלחמת גרילה של היחיד לא ממש תופשת לעניות דעתי הבלתי קובעת.
  25. תמר

    כל הכבוד על האימון במערכת. אני דווקא לא מכירה מקרים רבים בהן תלונות נשים היו כוזבות.אין הרבה נשים גם אם כן עברו הטרדה מינית או אונס שמסכיממות להכנס לדרך הייסורים של תלונה במשטרה והפיכתן לנאשמות בבית המשפט. אני מקווה שאינך רומזת לפוליטיקאים ששכנו בבית הנשיא עד לא משמן. לא קראתי למשפטי שדה. אני קוראת למה שקרוי "חברה" לשוב ולהתאגד. אותה חברה שהקימה מוסדות ואז התפרקה לאינדיבידואלים שעומדים לבד מול מערכות חקים המצייתים לבעל המאה שהוא גם בעל הדעה. חסר לי את אותו כוח חברתי שיאזן את מוסדות הכוח והשלטון, את הכוח החברתי שיפקח על מוסדות השלטון. מה שקרה כאן בזעיר אנפין הוא לחץ חברתי חיובי שהביא לתוצאה רצויה. ולא צריך להיות פרנואיד ולחשוב שהדרך לציד מכשפות קצרה. היא לא. ציד המכשפות נעשה כיום ובדרך כלל על ידי המקרבנים ולא על ידי הקורבנות. ראי את תגובתו של רם אורן.