הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
סכנות המוח
מאמר מעניין של ניקולס קריסטוף ב"ניו יורק טיימס" על הקשר בין מבנה המוח למדיניות שגויה בתחומים קריטיים לחיינו.
קריסטוף מסכם בטורו ממצאים מתחום חקר המוח וההתנהגות האנושית. על פי מחקרים אלו מוח האדם מפעיל שיפוטים מוטעים ביחס לסיכונים מסוג מסוים. באופן כללי, המוח שלנו מתוכנת להגיב לסיכונים כגון נחשים ואויבים נושאי אלות, אולם הוא אינו מתוכנת להגיב לסיכונים המצריכים חשיבה לטווח ארוך. המוח שלנו יזהיר אותנו מיידית ברגע שנתקל בנחש, אולם אם מישהו יזהיר אותנו שבטווח הארוך התגברות פליטת דו תחמוצת הפחמן תהרוס את כדור הארץ, זה לא יעורר תגובה משמעותית במוחנו. תגובות אלו של המוח מתאימות אבולוציונית לסכנות שהיו אופייניות לזמן עתיק יותר ולא לעולם המודרני.
לדעת מומחים, איומים הזוכים לתשומת ליבנו הם בעלי ארבעה מאפיינים.
ראשית, אלו איומים אישיים ומכוונים כלפינו.
שנית, אנו מגיבים לאיומים המעוררים בנו תחושת דחייה וגועל או אי מוסריות, איומים הקשורים במין, בגידה כשריפת דגל הלאום, או מזון בלתי ראוי לאכילה, איומים הקשורים בהרכב הכימי של האטמוספרה לא מעוררים בנו תחושה כזו.
שלישית, איומים זוכים לתשומת ליבנו כאשר הם מיידיים, זו הסיבה שרבים מאיתנו לא חוסכים לימי הפרישה מהעבודה שלנו. מחקרים מוכיחים שרוב האמריקאים מעדיפים לקבל 50 דולר היום מאשר 100 דולר בעוד שישה חודשים.
רביעית אנו רגישים יותר לשינויים מידיים מאשר לשינויים הדרגתיים. אנחנו מפהקים כאשר מישהו מספר לנו על הפשרת הקרחונים לאורך זמן, אולם אם הקרחונים היו מפשירים בין לילה היינו פועלים מיד.
הליקוים הללו במוחנו מסבירים לדעת המומחים הללו את שיקול הדעת המוטעה שאנו והפוליטיקאים שלנו מאמצים כאשר אנו מחליטים בשאלות של מדיניות קריטיות לטווח ארוך.
כך למשל האמריקאים מוציאים 3 ביליון דולר לשנה על פיקוח על מזון, בעוד הם מוציאים 700 ביליון דולר לביטחון, למרות שהרבה יותר אנשים מתים מהרעלות מזון מאשר קטל מצד צבאות זרים וטרוריסיטים.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
1. בכל זמן נתון 20% מהאוכלוסיה לוקה באיזו שהיא הפרעה נפשית כאשר חלק זעום מהפרעות אלו קשור לפסיכוזות. כאשר אני אומר הפרעה נפשית אני מתכוון לדיכאון, חרדה הפרעות דחק פוסט טראומטיות, הפרעות אכילה, obssesive compulsive disorder. על הפרעת קשב וריכוז אני לא יודע אם היא יכולה או לא יכולה לפגום בתהליך קבלת החלטות. כאחד שגדל בבית עני ולמד לנהל תקציב, אני לא יודע אם בעולמנו היום אפשר להסתדר עם רמת צריכה כמו שלפני 50 שנה. אפשר להסתדר יופי ברמה האישית אבל אם ישתמשו בטלפונים סלולרים רק ל SMS או יוותרו על בילוי במסעדות היכן אנשים יעבדו ? מה יקרה אם אנשים יפסיקטו לנסוע לחו"ל ?
"כך למשל האמריקאים מוציאים 3 ביליון דולר לשנה על פיקוח על מזון, בעוד הם מוציאים 700 ביליון דולר לביטחון, למרות שהרבה יותר אנשים מתים מהרעלות מזון מאשר קטל מצד צבאות זרים וטרוריסיטים." היה פעם ספר בשם "מבוא ללוגיקה", של אירוינג קופי, שהדוגמה הזו היתה יכולה להופיע בו בקלות, בצד מאות דוגמאות אחרות להטעיות לוגיות.
סף הגירוי והתגובה הינו גבוה יותר ככול שהמידע אליו אתה נחשף רב יותר . ותפקיד התקשורת להוציא את הטפל ולהדגיש את העיקר וזה הלחם . אך היא מלעיטה אותנו בכלום בעיתון ובכלום בין הפרסומות .
הפסקה האחרונה של המאמר מוכיחה את התזה הכתובה בו. הכותב הנכבד מסוגל לתפוס את הסכנה המידית לעשרות אלפים מהרעלת מזון אבל לא מסוגל לתפוס את הסכנה לטווח ארוך לעשרות מיליונים בגלל חוסר השקעה בבטחון.
האופיינית כל כך לסוציוביולוגים.
"שנית, אנו מגיבים לאיומים המעוררים בנו תחושת דחייה וגועל או אי מוסריות […] איומים הקשורים בהרכב הכימי של האטמוספרה לא מעוררים בנו תחושה כזו"
כמובן שהשאלה המעניינת באמת – והפוליטית באמת – היא למה שריפת דגל הלאום מעוררת בנו תחושות כאלה, ופליטה של גזים רעילים לאטמוספירה לא.
כמו שהמאמר כתוב כרגע, הוא א-פוליטי בצורה שדי מפחידה לגבי האתר הזה. אם הכל זה `מבנה המוח`, אז אפשר לארוז את הפקלאות וללכת הביתה, לא? חבל לנסות לעורר את ההמונים, ממילא המוח שלהם לא בנוי לדברים כאלה.
באמת דיון מיותר ועקר על מקורות הרציונאל האנושי ושאלת עצם קיומו "בעד ונגד" (כן ברמה הנטורליסטית? – לא ברמה הרפלקטיבית?). כאילו שאין מדובר בעניינים תרבותיים-פוליטיים-חברתיים שיש לדון בהם לגופו של עניין ומקרה – וזאת מבלי לייתר את הדיון ב"לוגיקה של ההחלטה".
כך למשל הפער לכאורה בין הנתון המיידי והפעולה לפיו לעומת הנתון ה"תבוני" שדורש ניתוח מעמיק וגזירת והתנהגות מסויימת לאורך זמן לצורך מתן "מענה הולם" לאותה מסקנה נגזרת. האם לא נהוג למשל להפריש כספים לפנסיה או לחסוך כספים עצמאית כפעולה שהיא בגדר אקט "רציונאלי" (ברמה האישית של הסוכן הפועל)? אלא שאז אין למצוא את אותו "נתון מיידי" שהנטורליסטים/ביהיביוריסטים כל כך אוהבים הנחוץ להם כדי להסביר את עצם הפעולה הבדידה כשלעצמה ("הליך קבלת ההחלטה"), וגם לא איזה מבנה התנהגותי-תגובתי שהוא מנותק מ"תרבות של חיסכון" נאמר שהתפתחה לה לאו דווקא בעקבות תהליך מודע-ראציונאלי, אך גם לא במנותק ממנו לחלוטין.
כאילו שבלי הבנת ההיגיון הצורני של "לחסוך כעת כדי שיהיה משהו בעתיד" אפשר להבין את התופעה של חיסכון פנסיוני: הרי מישהו הגה אותה כדי לענות על צורך. אך באותה מידה כאילו שבלי הבנת המנגנון התרבותי – ולא במובן הרפלקטיבי אנליטי הפעם – של "חיסכון" ושל "תרבות קניינית" שמכירה דה-פאקטו בהיות האדם מצוי בתוכה ופעיל בתוכה ניתן להבין את התופעה (מי "ערב" לי שבאמת אקבל את הפנסיה כשאזדקן? אולי הממזרים ישנו את השיטה? הי אולי הם כבר שינו אותה?).
יתרה מזאת, מה היה נשאר ממנה אם היינו מרדדים אותה לכדי תופעה של מעין "מיקסום יכולת השרידות" שמקורה בהתנהגות טבעית-נטורליסטית של אגירה שהתפתחה במהלך האבולוציה הביולוגית-אנושית נאמר? – לא הרבה מדי, היינו מקבלים מין טרואיזם חברתי: מה שיש ברמת ההתנהגות האנושית הוא מה שיש, זה ה"טבע" (האנושי? האבולוציוני?). כאילו שלא קדמו לכינון "התופעה הפנסיונית" תהליכים היסטוריים שעציבו אותה ולחלופין שחקו אותה. תהליכים ש"פשוט קרו" מחד, ומאידך כאלה שהייתה מאחוריהם מידה לא מבוטלת של "מודעות" אישית וחברתית שבסופו של דבר הופנמה והיא מתגלמת בפעילות וחשיבה אנושית יום יומית "אישית-מיידיית".
ממש היה צריך הצלבה בין מחקר של המוח לתורות הסתברות בשביל לדעת שאנשים באופן כללי לא חושבים הרבה קדימה.