• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

איך יקראו למרסל סיוסה?

מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

בעיתון "הארץ" הבוקר כותב יצחק לאור מאמר מאיר עיניים. המאמר קצר ביותר. כותרתו: "ואיך נקרא לברבוניות?". המאמר דן במדיניות ממשלתית חדשה המוצעת למימוש על ידי שר התחבורה מר ישראל כץ. המדיניות המוצעת היא לשנות את שמות היישובים הערביים בארץ, כך שגם בערבים יקרא שמם בעברית. הכוונה היא שבמקום "ואדי ערה" נאמר "ואדי עירון", במקום "מג'ד אל כרום" יהיה שם המקום "בית הכרם" במקום "שפעמר" יהיה שם המקום "שפרעם" (וזה דרך אגב כבר קורה).

ברצוני לומר שני דברים קצרים.

ראשית, הניסיון של ישראל להפוך את הערבים אזרחי ישראל לשקופים ולמהלכים באויר הוא חלק מהותי ממדיניות היסוד והעומק הישראלית. מדיניות יסוד זו היא: לעולם לא להסכים לשלום. שלום אינו רצוי. שלום הוא המדיניות שישראל חוששת ממנה ביותר. הדבר היחיד שיש עליו הסכמה רחבה בין הפוליטיקאים ו"העם" הוא הסלידה הבסיסית והרתיעה האניסטנקטיבית מהשלום. שלום זוהי המציאות הכי לא רצויה פה. מדוע? כי מלחמה זה ברור. שלום זה בלגן שצריך לקבל בו החלטות קשות כגון: "מי אנחנו הישראלים?", "מה אנחנו רוצים?" ובעיקר "מה ואיך אנחנו עושים בתור ישראלים?", "היכן מתחילה ישראל ואיפה היא נגמרת?". אם יהיה שלום, לא ניתן יהיה להתעלם מהעובדה הפשוטה שיש כאן גם בני אדם החיים בארץ הזו המדברים ערבית. על כן הם צריכים אדמה כמדרך לרגליהם ומגורים כמחסה לראשם; שישנם בני אדם המדברים ערבית ושצריך להתייחס אל שפתם ואליהם לא רק כבני אדם עם זכויות יסוד אלא גם כאזרחים מלאים במדינה.

מתישהו בשנות השישים המאוחרות, עוד כשהייתי ילד בבית ספר יסודי, היתה לי שכנה לשולחן בכיתה. שמה היה מרסל סיוסה. המורה הייתה נעמי. נעמי חשבה שמרסל זה שם לא עברי. נעמי החליטה למצוא שם עברי/ישראלי עבור מרסל. על השם, כך אמרה המורה, תחליט הכיתה באופן דמוקרטי. נשלחנו הביתה עם שיעורי בית: לחשוב על שם עברי עבור מרסל. למחרת, התיישבנו בכיתה ובטוב ליבנו ורוחנו תרמנו את הצעותינו לשם עבור מרסל. שנינו את שמה של מרסל סיוסה למרגלית סיוסה. מרגלית הפכה את מרסל לעברית ולישראלית. אף אחד לא התייחס יותר לסיוסה, עמור, דרעי, תורג'מן ובוזגלו כמרוקאים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ראובן

    צודק מאיר עמור. המדיניות הזאת הוחלה באופן גורף וגם – ראוי להזכיר זאת – על המהגרים האשכנזים.

  2. נפתלי אור-נר

    מאז ומתמיד הייתה קריאה זו גורם המלכד את העם תחת ומאחורי השלטון בעת זו. כך מבטיח השלטון את המשכיותו תוך התעלמות ואי-מתן פתרון לבעיות היום-יום של העם עליו הוא שולט. יש לציין את הצלחתן הניכרת של השלטון הישראלי בכך. הינה, בעצם היום הזה מאחד נתניהו את כולנו בטענות הדמגוגיות בעניין ירושלים והיתר הבנייה עבור יהודים בשכונות ערביות, ואין אופוזיצייה של ממש לכך. ישראל זקוקה למכה בסר הגודל של מלחמת יום כיפור על מנת שתתפכח משגיונותיה

  3. דרור ק

    חשוב להבהיר כמה עובדות:

    1. עד שנת 2000 כמעט לא השתמשו בערבית על שלטי הכוונה. ערבית הופיעה רק על שלטי אזהרה ("האט", "הישאר בהילוך נמוך" וכו`), או בשלטים שכיוונו ליישוב ערבי. בשנת 2000, בעקבות עתירות של "עדאלה" לבג"ץ, הוסיפו מע"ץ ועיריות של ערים מעורבות כיתוב ערבי לכל השלטים.

    2. מלכתחילה הגישה הייתה להשתמש בשם הערבי המסורתי רק כשמדובר ביישוב ערבי (למשל: עברית: "שפרעם", ערבית: "שפאעמרו", אבל: עברית: "עכו" וכך גם בערבית, ולא: "עכא").

    3. בעקבות מחאות של הציבור הערבי, ודרישה להשתמש בשמות הערביים המסורתיים, הושגה פשרה: השמות הערביים יופיעו כשמדובר ביישוב ערבי או ביישוב מעורב. כשמדובר ביישוב שכמעט כל תושביו יהודים, יופיע בערבית תעתיק של השם העברי.

    4. לסיכום: כיום כתוב על השלטים בערבית: "יאפא", "עכא", "שפאעמרו" וכו`, אבל "ביאר שיבע" (ולא: "באר אלסבע"), "חדירה" (ולא: "אלח`צ`ירה"). אם הבנתי נכון, השר כץ מבקש לכתוב תמיד תעתיק לאותיות ערביות של השם העברי – דבר שהוא אידיוטי לחלוטין וגם הפרה של הפשרה שהושגה. יותר מזה – לפי הצעת כץ, הצורה הערבית על השילוט תהיה שונה מהשם הערבי המופיע על מסמכים רשמיים בערבית של מדינת ישראל.

    5. לעניין ירושלים – מזה שנים משתמשות הרשויות בישראל בצורה: "אורשלים אלקדס". "אורשלים" הוא השם המופיע בתרגום התנ"ך לערבית. "אלקדס" (="הקודש") הוא השם הערבי המקובל לירושלים מאז ימי הביניים, והוא השימושי בשפה היומיומית. שמות מסורתיים אחרים שלא נמצאים בשימוש הם "בית אלמקדס" (כנראה עפ"י "בית המקדש") ו"איליא" (עפ"י השם הרומי: "קולוניה איליא קפיטולינה"). על השלטים כתוב כיום: "אורשלים (אלקדס)".