על קווים אדומים ומרחב מופלל

ינאי ישראלי

אין פלא שעם פרסום החוברת החדשה של שוברים שתיקה, המכילה את עדויותיהם של כשלושים חיילים שהשתתפו ב"מבצע עופרת יצוקה", פצחה בשבוע שעבר מערכת הביטחון במתקפה תקשורתית רבתית שנועדה להשיג אפקט אחד: למנוע את קריאת העדויות. כך, עמלו תועמלני צה"ל להסיט את הדיון מתוכן העדויות עצמן, בהדביקם לשוברים שתיקה את כינוי (הגנאי?) "ארגון זכויות אדם", ובהתעקשם כי מטרת החוברת הינה להשמיץ את מדינת ישראל. עוד נטען, כי העדויות הן אנונימיות ולא מבוססות, ולכן אינן אמינות. למותר לציין, כי זוהי טענה מופרכת, משום שהפרטים המלאים של העדים, כולל פרטים מדויקים על המקומות והמועדים שבהם התרחשו האירועים המתוארים, שמורים במערכת שוברים שתיקה, וכי רוב המעידים לא התפרסמו בשמם מחשש להתנכלויות מצד מערכת הביטחון. את דובר צה"ל, שאולי שכח כי גם עבודה עיתונאית רצינית עושה לעיתים שימוש במקורות שאין מפרסמים אותם בגלוי, ראוי לשים במקומו, ולהזכיר כי בחמשת שנות פעילותו של ארגון שוברים שתיקה לא הופרכה ולו עדות אחת מתוך מאות העדויות שפורסמו.

אין זה מפתיע לראות כי במערכה לניטרול דיון ציבורי על תוכן העדויות לקחו חלק גם עיתונאי הממסד. למעשה, אחד משיאיו של האמבוש התקשורתי נגד שוברים שתיקה נרשם במשדר מהלך האימים של עירית לינור וקובי אריאלי בגלי צה"ל, שהחל בסיפור מילדותו של אריאלי שעסק במכות הרצח שהחטיף חברו מהשכונה לילד אחר, לאחר שהתגלה שזה ריגל לטובת מחנה נגדי של ילדים. אריאלי, שמיד לאחר מכן הבהיר שהוא מדבר על הדו"ח של שוברים שתיקה, ניצל את הבמה כדי להעלות תהייה: כאשר "בוגדים שמאלנים… מלשינים עלינו למחנה האחר…מדוע החזקים שלנו לא מנפחים להם את הצורה ושולחים אותם הבייתה עם צלקות?"

המערכה להסטת הדיון מהעדויות הוא כמובן פשוט הרבה יותר מההתמודדות עם התוכן עצמו: עדותו של החייל המספר כיצד הוא וחבריו ירו עשרות פצצות מרגמה אל עבר שכונות מיושבות בתוך העיר עזה; עדותו של חייל אחר, המתארת כיצד ההפצצות מהאוויר היו חסרות הבחנה וכללו מחיקת שכונות שלמות; הדיווח על הטנקיסטים שירו פצצות זרחן ממרגמה "כי זה מגניב"; או זה המתאר כיצד מפקד הפלוגה שלח את צוותי הדי-ניינים להרוס בתים כדי "שיהיו מבסוטים".

העובדה שב"מבצע עופרת יצוקה" בוצעו פשעי מלחמה הייתה ברורה וידועה גם בזמן אמת לכל מי שלא אטמה את עיניה לנוכח המראות והעדויות שהגיעו מעזה הבוערת. מבחינה אינפורמטיבית, עדויות החיילים מסייעות להשלים את חלקי הפאזל, שבהרכבתו החלו העדויות הפלסטיניות מעזה ותחקירי הארגונים הבינלאומיים. אבל התרומה הייחודית של העדויות נעוצה בהצצה שהן מאפשרות אל האידיאולוגיה של פשעי המלחמה – אל התפיסות שאפשרו מחיקה של שכונות שלמות או ירי מכוון באזרחים, ואל האופנים שבאמצעותם התקפה ברוטלית על אוכלוסיה אזרחית הובנה, הוסברה והוצדקה על ידי החיילים ומפקדיהם.

מהעדויות עולה, כי לכוחות הצבא בשטח היה היתר להפעיל ולהשתמש באש כמעט ללא מגבלה וללא הבחנה: "אם אתה רואה שטח מת מבחינת זווית ראייה של בניין שמסתיר – אז אתה מוריד את הבניין"; "בניין שאתה לא יודע מה יש שם, תירה עליו. אלו היו ההנחיות הכלליות". ההיתר לירות והלפגיז ללא הבחנה ("לפרק", בשפת החיילים) היה כה גורף עד כדי כך שחיילים הרגישו שהם נמצאים בתרגיל אש, שבו צה"ל מציג לראווה את עוצמת ההרס שלו. במילותיו של אחד החיילים: "זה הרגיש מאוד כמו תרגיל מהבחינה הזאת שיש פה פירוטכניקה, יורה לאו לפה, יורה לפה ושם…".; חייל אחר סיפר: "אתה מרגיש כמו ילד אינפנטיל עם זכוכית מגדלת שמתעסק עם הנמלים, שורף אותם".

איך הסבירו החיילים התנהלות כזו? העדויות מראות כי מצד אחד היו גורמים שטרחו לערוך דמוניזציה של הפלסטינים והדגישו את הציפיה 'להביא גופות'. אלו היו אנשי הרבנות הצבאית, שהסתובבו בין החיילים והסבירו להם כי הם נלחמים במלחמת בני אור ובני חושך, אבל יותר מכך היו אלו מפקדי צה"ל. מפקד חטיבה אחד הסביר בתדריך כי מטרת המבצע היא אלפיים מחבלים הרוגים; מפקד חטיבה אחר הביע את שמחתו על כך שבתי החולים בעזה מלאים וכך מתים יותר אנשים; מפקד  גדוד הסביר כי "המתורגמן הטוב ביותר לערבית הוא מקלע רימונים"; מפקד פלוגה אמר לחייליו כי מרוב איקסים שיסומנו על הנשק לא יהיה להם מקום, והם יצטרכו להתחיל לסמן איקסים על השרוולים; מפקד פלוגה אחר אמר: אנחנו הולכים לפרק להם את התחת, לאנוס אותם, לזיין אותם".

אין לזלזל באמירות כאלו, שמעידות על ההתלהמות ועל תאוות ההרג ששרתה בקרב דרגי הפיקוד של הצבא, אבל בו בזמן אין גם מה להפריז בחשיבותם כהסבר בלעדי לפשעי המלחמה שבוצעו בעזה. מה שעולה באופן ברור מחוברת העדויות הוא שלא הדמוניזציה של האוכלוסיה הפלסטינית סיפקה את הבסיס להפצצות האכזריות עליה, אלא ההתעלמות מקיומה. באופן ספציפי, ההיתר לירות ולהפציץ ללא רסן הוסבר והוצדק קודם כל דרך תפיסת הצבא את פעולתו כמתרחשת במרחב שהוא, מצד אחד, ריק מאזרחים, ומצד שני מלא במחבלים.

תפיסה זו של המרחב כמרחב 'מופלל' [בהשאלה משפת החיילים שמייחסים את התואר 'מופלל' לבני אדם] עמדה בבסיס הטשטוש שבין לוחמים ולא-לוחמים."לש"ב זה אומר שאדם זה אויב. אין הבדל בין חף מפשע לאויב", מספר אחד החיילים, ולשיטתו של חייל אחר: "כל אדם חשוד והנחת העבודה היא שלא יהיו אזרחים שם. הם יברחו דרומה לעזה. מבחינת הצבא מי שנמצא שם הוא בר מוות". מי שדאג להשריש בחיילים תפיסה כזו היו המפקדים, שהסבירו בתדריכים כי החיילים עומדים להיכנס לשטח שאין בו אוכלוסיה אזרחית. לדברי המפקדים, מכיוון שחיל האוויר פיזר כרוזים שקראו לתושבים לעזוב את בתיהם, אם ימצאו בני אדם בשטח הרי שהם בוודאות מחבלים.

דמיון המרחב העירוני שבתוכו נעו כוחות צה"ל, ואותו הפגיזו והפציצו, כמרחב ריק מאזרחים, בשילוב עם התפיסה שטופחה אף היא ולפיה חיי החיילים שווים יותר מחייהם של 'אזרחי הצד השני' ובשילוב עם תחושת האיום שלובתה דרך שטף של התרעות מודיעיניות על מחבלים שנמצאים בכל מקום, הניחו את התשתית האידיאולוגית להיתר הירי חסר ההבחנה. כך, מותר היה לטנקים לירות פגזים על בתים שחסמו שדה ראייה; כך הופעלה אש  ארטילרית לא מדויקת לעבר שכונה שבאחד הבתים בה זיהו 'מחבלים'; כך הוצא גזר דין מוות לכל אדם שזוהה עומד על גג או בפתח חלון (אם השטח ריק מאזרחים, הרי שמי שעומד על הגג הוא בהכרח מחבל מתצפת) או למי שחטא בכך שהלך ברחוב בלילה ("תנועה בלילה בשטח – דינה אחד הוא"); כך נמחקה בהפצצה אווירית שכונה שלמה לאחר שמאחד הבתים שבה ירו רקטת רסאם, וכך נרצחה אישה שהתקרבה יתר על המידה לבית שבו שהו חיילים, או זקן שאחז בידו פנס מהבהב.

עדויות החיילים מלמדות, כי דמיון המרחב כריק מאזרחים לא התערער באופן משמעותי גם כאשר נתקלו כוחות הצבא במשפחות פלסטיניות. במקרה מסוים, אמנם, יחידה צבאית אחת הפסיקה "להיכנס ברטוב" לסריקות בבתים, לאחר שקשיש פלסטיני ששהה בבית נהרג, אולם ככלל, עד סיום המבצע נמשך הירי המסיבי וחסר ההבחנה לעבר "נקודות חשודות", כמו  גם ההפצצות וההפגזות המסיביות של שטחים מיושבים. למרות שהחוברת מכילה עדויות של חיילים מיחידות השדה, אין סיבה להניח שהקבלני ההרג המסיבי, הטייסים ומפעילי המזל"טים למיניהם, החזיקו בתפיסה שונה. אם החיילים שעל הקרקע האמינו שהם פועלים בתוך חמאסטן, המלאה במחבלים וריקה מ'חפים מפשע', הרי שמהאוויר או דרך צג המחשב הדברים נראים תמיד סטריליים אפילו יותר.

עדויות החיילים מ"עופרת יצוקה" מהוות אם כן נורת אזהרה נוספת, שמראה באיזו קלות יכול צה"ל של 2009 לבצע פשעי מלחמה. יותר מכך הן מראות כיצד ובאיזו יעילות פועלת האידיאולוגיה שמאפשרת להסביר ולהצדיק פשעים כאלו. אחד החיילים בחוברת אומר: "הרושם שלי לגבי הוראות פתיחה באש, לפחות ברמתנו, זה שלא היו דברים ברורים. לא היו קווים אדומים ברורים". אבל, כפי שמעיד חייל אחר, קווים אדומים היו ועוד איך: "אחד הדברים שהיו בנוהל הם קווים אדומים, זה אומר שמי שחוצה את הקו הזה, יורים בו בלי לחשוב פעמים".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור בל"ד

    צודק הכותב בקביעתו,כיהתרומה הייחודית של העדויות נעוצה בהצצה שהן מאפשרות אל האידיאולוגיה של פשעי המלחמה – אל התפיסות שאפשרו מחיקה של שכונות שלמות או ירי מכוון באזרחים, ואל האופנים שבאמצעותם התקפה ברוטלית על אוכלוסיה אזרחית הובנה, הוסברה והוצדקה על ידי החיילים ומפקדיהם. (*)

    איתי שניר מתייחס לנושא זה במאמרו החשוב-אין אזרחים בעזה(הארץ):"נקודה שבה ניתן על נקלה לראות את מעשה הטלאים המבקש למנוע מן המציאות להגיח אל הדיון התיאורטי היא השימוש הבלתי זהיר של המבקרים בהבחנה בין "לוחמים" ל"אזרחים" בעזה. הבחנה זו מתעלמת מן העובדה, שבעזה אין "אזרחים."(*)

    שניר אינו מתייחס כמובן אל ינאי ישראלי,אלא אל גורמים ציוניים,אך אל לנו ליפול בפחי התודעה הציוניים.(*)

    כותב ינאי ישראלי:"ההיתר לירות ולהפציץ ללא רסן הוסבר והוצדק קודם כל דרך תפיסת הצבא את פעולתו כמתרחשת במרחב שהוא, מצד אחד, ריק מאזרחים, ומצד שני מלא במחבלים". בעזה גם אין מחבלים.הדמוניזציה של האוכלוסיה הפלסטינית סיפקה את המוטיווציה
    של החיילים לצאת ל"מבצע" מלכתחילה,ולה אחראים,פרט לאהוד ברק,גם כלי התקשורת הישראלים.ההתעלמות מקיומה של האוכלוסיה הפלשתינאית הינה לחם חוקה של הציונות,החל מראשיתה.ברק רק תרגם זאת לשפתו שלו. (*)
    וברק?עדיין בשלו:"לדו"ח אמנסטי אין קשר למציאות",וכן:"צה"ל, מהרמטכ"ל ועד אחרון הלוחמים, הוא מהצבאות המוסריים בעולם".
    וגם הכחשה זו היא פשע מלחמה. לא נשכח ולא נסלח.

  2. טרזן

    שוברי-שתיקה הם צורת החיים הגבוהה ביותר בצבא. מחוץ לצבא כבר יש רמה אחת מעליהם – הסרבנים. על הציבור לדעת ששוברי השתיקה הם בעצם סרבנים שטרם הבשילו, אחריהם ממתינים נבוכים שוברי-שתיקה שטרם הבשילו, ואחריהם אלפי חיילים המתלבטים כיצד עליהם לנהוג לנוכח המציאות האכזרית.
    המבנה המבוצר של הטיעון ה"פטריוטי" (אין פרטנר, הם רוצים לזרוק אותנו לים, וכיו"ב) נסדק והולך, ויום אחד החומה תיפול. כמו כל החומות…
    וציון מיוחד לגנאי לאנשי הרבנות עזי הנפש שהסתובבו בין הכוחות – זו צורת החיים הנמוכה ביותר בצבא!

  3. דרור ק

    מי שחושב שחיילים בצבא מדברים ברוח הצהרת האו"ם על זכויות האדם, לא מכיר את טבע האדם ולוקה בציפיות מוגזמות. שפת הדיבור של החיילים עמוסה בהומור שחור ובביטויים מעוררי חלחלה. זה לא אופייני רק לחיילים, אפשר לשמוע דברים כאלה גם אצל רופאים מנתחים ואצל כל מי שעוסק בחיים ובמוות. אלא שאם רופא מנתח נמדד בהצלחתו להציל חיים, חייל נשלח כדי להרוג. זו הסיבה לכך שצריך להשתמש בצבא כמה שפחות. צבא זה גוף שהורג, הורס ומחריב, ולכן משתמשים בו רק כשאין בררה. המלחמה בעזה פרצה כי לא הייתה בררה. ארגון עוין ואלים שתקף דרך קבע את ישראל ואזרחיה השתלט על טריטוריה הגובלת בישראל והגביר את תקיפותיו. כל הניסיונות לפתור את הבעיה בדרכי שלום עלו בתוהו. הבררה היחידה הייתה להפעיל כוח. מי ששילם את המחיר הכבד היו תושבי עזה, אבל צריך לזכור שהייתה להם בררה – הם היו יכולים להתקומם נגד שלטון חמאס, כשם שהתקוממו נגד שלטון צה"ל קודם לכן. ההתקוממות נגד צה"ל הביאה בסופו של דבר לנסיגת צה"ל מרצועת עזה ולפינוי ההתנחלויות ממנה. התקוממות דומה נגד חמאס לא ראינו.

    אין לי בעיה עקרונית עם הפעילות של "שוברים שתיקה". יש לי בעיה עם הגישה הפסידו-פציפיסטית שבה מתפרשות העדויות שהם מביאים, ועם הנטייה לשכוח שבצד השני אפשר למצוא בקלות עדויות הרבה יותר גרועות. אף אחד בחמאס לא מרגיש צורך להתנצל על ירי חסר הבחנה על אזרחים. אחמד יאסין כתב פעם קריאה לצעירי עזה להשתתף בפיגועי התאבדות כי כולם מתים בסופו של דבר, אז מוטב למות תוך הריגת ישראלים. זה האויב שאנחנו עומדים מולו, וזה אויב מסוכן מאוד. הפרספקטיבה הזאת חסרה מאוד כשדנים בעדויות של "שוברים שתיקה".

  4. ע.ג

    צריך כפלים מקום כדי להפריך את אוסף דברי ההבל שמתימרים להיות מאמר מוסרי. די אם נראה שהכותב איננו מדיק בענין העדויות. ראשית, היו עדויות של שוברים שתיקה שהופרכו ורק דוגמא לכך הן עדויות כביכול מפי חילים שפורסמו לפני כחודשים וכאשר החלו לחקור הסתבר שהם עצמם חזרו בהם כי "עדויותיהם" היו אוסף שמועות.גם במקרה זה נותרו במעידים עלומים ולא במקרה. בנגוד למה שינאי מנסה לרמוז בישראל לא פוגעים ולא מתנכלים למי שמביע דעות אפיקורסיות ומי כינאי ישראלי יודע זאת. נכון שלא נעים לעמוד בבקורת ולפעמים בפני גידופים ואיומים אבל להאשים אנשים ובודאי מדינה שלמה בפשעי מלחמה מבלי לחשוף את העדויות והמעידים הוא מעשה מכוער ופחדני. יותר מכך, אנשים מסוגו של הכותב מתמרמרים בכל פעם שמחבל מוכנס לכלא על סמך עדויות חסויות למרות שברור להם שחשיפת מקור המידע הוא גזר דין מוות על אותו אדם. כאן אין שום סכנה אבל הם מוכנים לקבל את העדויות נגד ישראל למרות שהמעידים אינם מזדהים. צביעות כבר אמרנו? וכמו כל הששים להכפיש את ישראל מיד שולפים את נשק יום הדין – ישראל ביצעה פשעי מלחמה. כשקוראים את הרשימה מסתבר שאין בה ולו פשע מלחמה אחד ולעומת זאת דוקא מה שהוא פשע מלחמה אם בוצע (נוהל שכן) לא נכלל ברשימה. ועוד הערה קטנה. כן, בישראל השם ארגון זכויות אדם הפך לשם גנאי. לא כי לא חשוב לשמור על זכויות אדם אלא כי כל ארגון פשיסטי או שמאל קיצוני (שהם אותה גברת בשינוי אדרת) מתהדרים בשם הזה. כך למשל בצלם שחלק גדול "מעדויותיו" הם שקרים או טעויות ותמיד נגד ישראל מתקרא ארגון זכויות אדם ומצד שני אפילו לתושבי רשע יש ארגון זכויות אדם משלהם. אז לא זכויות האדם הם הגנאי אלא השקר בקריאת ארגון שדוגל בהשמדת ישראל ומתעלם מכל פשע של הצד השני ארגון זכויות אדם והטכניקה של ארגונים כאלה מודגמת היטב במאמר זה.

  5. Reuven

    Shalom Yosi / Izik:

    You may want to create a link to the following site. The book may bear relevance to the Israeli version of "Wall Street."

    Keep up the good work!

    =============================
    Watched on CSPAN 2 a fascination talk:

    The 86 Biggest Lies on Wall Street
    John Talbott
    About the Program

    Described by Bloomberg.com as the "oracle of the financial world," John Talbott exposes what he says are the biggest myths about the current recession, Wall Street`s role in it, and how to get out of it.

    About the Authors
    John Talbott
    John Talbott is a former visiting scholar at UCLA`s Anderson School of Management and a former investment banker for Goldman Sachs. He is the author of seven books on economics and politics, including "The Coming Crash in the Housing Market," published in 2003.

    It is a must listen / read for anyone who wishes to fathom the mendacity of our executive branches together with Wall Street.

    \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
    I use this response option since the "Zru Kesher" did not sent it. Some SQL error on your server.

  6. דרור ק

    אחרי שקראתי ציטוטים וקטעים מהעדויות של "שוברים שתיקה", נכנסתי לאתר שלהם כדי לקרוא את העדויות המלאות. אמנם לא הספקתי לקרוא את כולן, אבל ממה שהספקתי לקרוא, לא מדובר בחומר מרעיש. חלק מהעדויות הן מכלי שני: מישהו מעיד ששמע ממישהו אחר על אירוע מסוים. אמנם אנחנו לא בבית-משפט, אבל בכל זאת צריך להיזהר מעדויות כאלה. חלק מהעדויות מתארות מצבים מורכבים מאוד של קרב בשטח בנוי, או ניסיון לתפוס אדם חמוש ומסוכן שמסתתר בבית מגורים. הרבה פעמים העדויות מדברות על הרבה שיקול דעת ונהלים שמטרתם למנוע פגיעה באזרחים תמימים, שיקול דעת שנכשל בגלל הסיטואציה המורכבת. אין הרבה צבאות בעולם שמפעילים כל כך הרבה שיקול דעת, וחייליהם עוד מתייסרים בגלל כישלון שיקול הדעת ופגיעה באזרחים.

  7. דני זמיר

    אני מסכים עם ניתוחיו ודבריו של דרור ק. השוני הבסיסי בין עופרת יצוקה לפעילויות צבאיות אחרות של צה"ל בדור האחרון הוא שינוי יזום בגבולות השימוש באש כהחלטה מערכתית. צריך היה ללוות את השינוי המערכתי הזה בעבודת הכנה ברמת החייל הבודד שלא נעשתה בצורה מספקת להערכתי, ולכן נתגלו חריגים שדורשים טיפול הולם, ביחס החילים ברמת הרובאים הפשוטים לרכוש, כתובות על בתים , וגם- (ייתכן- עד היום לא נמצא לכך אימות המקובל גם על הגורמים הבודקים זאת מצד ישראל וצה"ל) בנושא היחס לאזרחים עצמם קרי: ירי או פגיעה גופניים בלתי מוצדקים. למיטב ידיעתי ברמת היחידות השונות שבהן נתגלו קשיים וחריגים נערך תהליך חשיבה והכנה מחודש, ככה של"כוס הזאת" יש בהחלט גם חצי ויותר מחצי מילוי.

  8. דרור בל"ד

    הטענות הציוניות,המסתננות לאתר זה,אינן גובלות בדיון לגיטימי ובהחלפת דעות השונות זו מזו.האשם הראשי הינו אהוד ברק,גם לתקשורת יש חלק נכבד.אך למגיבים הציונים,המשקפים את דעת הקהל שהכשירה את פשעי המלחמה,יש חלק לא מבוטל בפשעים עצמם:פשעם הוא הולכת שולל(*)
    לא הייתי טורח-אדם רשאי לחשוב על פי צו מצפונו,ומותר לו להתעלם מעובדות.אך אם התעלמות מעובדות,ואף הכחשתן,גורמות,הלכה למעשה,לטבח המוני,אזי למגיבים הציונים יש חלק בפשעים.(*)

    דרור שאינו תומך בל"ד": צבא זה גוף שהורג, הורס ומחריב, ולכן משתמשים בו רק כשאין בררה. המלחמה בעזה פרצה כי לא הייתה בררה…כל הניסיונות לפתור את הבעיה בדרכי שלום עלו בתוהו. הבררה היחידה הייתה להפעיל כוח." (*)
    ע.ג:"להאשים אנשים ובודאי מדינה שלמה בפשעי מלחמה מבלי לחשוף את העדויות והמעידים הוא מעשה מכוער ופחדני".(*)
    ושוב דרור שעדיין לא השתכנע להצביע לבל"ד:" צריך לזכור שהייתה להם בררה – הם היו יכולים להתקומם נגד שלטון חמאס"(*)

    כותב ירון אזרחי:"כל שלטון מעוניין שהציבור שלו יהיה פסיווי, לא ביקורתי ואם אפשר גם בור". http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090702_1097016

    על בורות אפשר לסלוח.על הצדקת פשעי מלחמה(=הצבעה בקלפי למפלגות ציוניות) אי אפשר לסלוח.

  9. שחר

    לנוחיותכם, סיכום קצר של נימוקי הימין:
    1. החיילים המתעללים או העוברים על החוק ההבינ"ל חריגים (לא נעשתה עבודה ברמת החייל הבודד)
    2. לא קראתי הכול אבל חלק מהעדויות מכלי שני
    3. לא קראתי הכול אבל בחלקם אלו מצבים מורכבים מאוד
    4. לא קראתי הכול אבל רק צה"ל מפעיל כל כך הרבה שיקול דעת
    5. אוסף של דברי הבל
    6. הכותב אינו מדייק
    7. היו עדויות של שוברים שתיקה שהופרכו
    8. המעידים אינם מזדהים למרות שאינם בסכנה אם יזדהו בשמם, כאן לא עזה. אין סיכוי שצה"ל ומשהב"ט ירדפו אותם
    9. אין כאן ולו פשע מלחמה אחד
    10. כל ארגון פשיסטי, כלומר, כל ארגון שמאל "קיצוני", לדוגמא – "בצלם" – מתהדרים במאבק "למען זכויות אדם"
    11. זוהי רק שפתם המקברית של החיילים שאנוסים להתעסק עם מוות כל היום. המעשים שלהם אינם מקבריים כל כך.
    12. המלחמה בעזה הייתה מלחמת אין-ברירה. הברירה הייתה של העזתים שיכלו להתקומם נגד שלטון החמאס
    13. זוהי גישה פסאודו-פציפיסטית והצד השני הרבה יותר גרוע

  10. רועי לבנה

    הינה קישורים לעדות של אדם שלא "שמע ממישהו" אלא ראה ושמע בעצמו וגם מסכים לדבר שלא באנונימיות:
    http://www.shovrimshtika.org/oferet/video_item.asp?id=11&page=1

    http://www.shovrimshtika.org/oferet/video_item.asp?id=5

    כאן אתה יכול לראות חיילים יורים ללא אבחנה על שכונה אזרחית:
    http://www.youtube.com/watch?v=35cMdn7QwjU&feature=channel_page

    זאת ועוד:
    החמאס לא "השתלט" על רצועת עזה, אלא ניצח שם בבחירות דמוקרטיות שישראל, ארה"ב ואירופה סירבו להכיר בהן. המלחמה גם ממש לא הייתה מלחמת יש ברירה. שים לב לאייטם השני ברשימה הזאת:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1062934.html

    בכלל, אני שואל את עצמי כיצד אפשר להיות בטוחים כל כך שהחמאס (ולא ישראל) הוא המכשול למשא ומתן בשבוע שבו נתניהו משתיק את ראש השב"כ (למיטב ידיעתי הוא לא חבר בשוברים שתיקה) כשהנ"ל אמר שהחמאס נפתח לאפשרות של מו"מ ואמר: "ישנן התבטאויות פומביות של בכירים בחמאס שמעידות על מאמץ להצטייר כמי שמעוניין בסיום הסכסוך עם ישראל לפי המודל של מדינה פלסטינית בגבולות 67`".

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1101498.html

    נתניהו העדיף להקשיב לעוזי ארד. מעניין למה.

  11. שוש

    כל מי שמזועזע מהמראות ומנתח זוויות צילום ותדריכים לחיילים שיוצאים למלחמה נדרש להסביר איך הוא מציע להפסיק את ירי הטילים על יישובי הדרום. שאלה שניתן היה להפנות גם לצופי הערוץ הבריטי, שיכולים לתרום מניסיונם.

  12. דרור ק

    נמאס כבר להשתמש בדוגמה השחוקה הזאת, אבל גם המפלגה הנאצית בגרמניה נבחרה בבחירות דמוקרטיות. האם זה הופך את תקיפת גרמניה בידי בעלות הברית לבלתי לגיטימית? האם זה מנקה את הגרמנים דאז מאחריות למלחמה על כל השלכותיה? חמאס אמנם זכה בבחירות, אבל מיד אחר-כך ביצע הפיכה וביטל את מעט הדמוקרטיה שעוד הייתה בשטחים הפלסטיניים. מעבר לכך – אם הציבור הפלסטיני בחר בחמאס, אזי האחריות למלחמה בעזה מוטלת על כתפיו. לעניין העדות – מה הבעיה שאתה מוצא? חמאס תקף שוב ושוב אוכלוסייה אזרחית בישראל בלא הבחנה. ממשלת ישראל החליטה (בצדק) שהגיעו מים עד נפש, והחליטה לצאת למלחמה כדי לעצור את ההתקפות. במלחמה, כללי הפתיחה באש שונים מאלה של משימות שיטור יומיומיות כפי שביצע צה"ל בעבר בעזה (לפני הנסיגה ממנה). את זה הבהירו המפקדים לחיילים בצורה ברורה – הפעם לא מדובר בהשלטת חוק וסדר בשטח כבוש, אלא במלחמה חד וחלק. נכון, גם במלחמה יש כללים, ואני בטוח שכל החיילים מכירים את הכללים האלה. לא שמעתי שאיזה מפקד אמר שצריך לרצוח זקנות או לירות בשבויים כבולים. היו לפלסטינים אמצעים כאלה ואחרים לבלום את ההסלמה שהביאה למלחמה. הם רצו מלחמה וגם קיבלו אותה. את רגשות האשמה הם משאירים לנו. הם לא מתנצלים על אף קסאם או גראד. הם גם עדיין מתעללים בגלעד שליט.

  13. דרור ק

    נגיד שחמאס היה מעוניין במו"מ עם ישראל. מה הפריע לו להפסיק את ירי הקסאמים והגראדים מיד? למה הוא היה צריך לחכות למסר ממשלת ישראל שיגיע דרך מתווך? יש לי הרבה הרבה הערכה לפעילות של גרשון בסקין, ועדיין לא מדובר במתווך רשמי. מה הפריע לחמאס לשלוח מסר חד-משמעי בצינורות המקובלים? מה הפריע לחמאס להודיע למצרים שיש להם הצעה חדשה בעניין גלעד שליט? כל העסק נראה יותר מדי כמו wishful thinking. תגיד, צריך לנצל כל בדל של סיכוי להימנע ממלחמה. אולי. אבל בהתחשב בהיסטוריה של חמאס: הדבקות שלו בפיגועים נגד אוכלוסייה אזרחית, הסירוב החד-משמעי שלו להכיר במדינת ישראל וכו`, ממשלת ישראל החליטה לא לקחת ברצינות מסר ממנו שהגיע דרך מתווך לא-רשמי. לשם השוואה – כשאנואר א-סאדאת החליט לסיים את מצב המלחמה עם ישראל הוא נסע לישראל ונאם בכנסת, וזאת הרבה לפני שנחתם הסכם. אפילו יאסר ערפאת התחיל משליחת מכתב ליצחק רבין שבו הוא מודיע על הכרה במדינת ישראל והתנערות מאלימות (ונענה במכתב דומה מרבין).

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    רק שכחת להוסיף שהם לא נחמדים