גלי צה"ל כמופת פלורליסטי

לא ברור לי למה התחנה הזאת עדיין פועלת. מדינה עם תחנת שידור לצבא? מה קרה, עברנו הפיכה?

כבר שנים שאין בתוכנית הזו ייצוג ל`שני מחנות`. לינור מתבטאת שם כאחרון הלאומנים, פעמים רבות היא גרועה יותר מבן זוגה לשיח, כביכול הימני ממנה. בעבר כונתה על-ידי אחד המגיבים כאן "דודה רפובליקנית". היום היא כבר עלבון לימין השמרני בארצות הברית.
קובי אריאלי, במידה שהציטוט המיוחס לו הוא נכון ומדויק, הוא אדם שפל ומסוכן, וזאת ללא שום קשר לרמת הדוח ואמינותו.

עד היום איש לא התלונן, כי התוכנית נתפסת כמעין סאטירה (במקרה של לינור ואריאלי – לא במיטבה). בואו נשאיר את התוכנית בסיווג של סאטירה ולא נייחס לה חשיבות מיותרת.

על עטיפת ספרה המצויין של איריס לעאל-אש בבית,מציין יגאל שוורץ: "איריס לעאל, כותבת כאן, ביד אמן בוטחת ואמיצה שאלה ענקית: איך אפשר לספר את סיפורה של "הטרגדיה הנשית הגדולה", חומר הגלם של כמה מהרומנים הגדולים של המאה השמונה עשרה והתשע עשרה, שעיצבו את עולם הפנטזיות שלנו, בתחילת המאה ה- 21 במציאות לשונית-תרבותית שספגה לתוכה כמויות רעילות אדירות, בלתי נסבלות של אלימות גזעית, מעמדית ומגדרית." ואילו דרור שאינו תומך בבל"ד מציע:"את הטבח הנורא בעזה נסווג כסאטירה ולא נייחס לו חשיבות מיותרת. ".(נכון,עיוותתי לחלוטין את דבריו.רק לציונים מותר?). גם דודו טופז התחיל בתכנית סאטירה. כשמאיימים לשבור לי,אישית,את העצמות,לא אוכל לקבל את הצעתו של דרור,ולא בגלל שאינו תומך בבל"ד.

בזכות התגובה הראשונה למאמר הזה, שמעתי כעת לראשונה את הקטע המדובר מהתכנית. הופתעתי קצת כשהגעתי לשלב הנאום המרגש של לינור על רצונה העז לדעת על כל מעשה עוולה שנעשה בצבא ולמנוע ביטויים של סדיזם ע"י צבאנו הנאור. היא רוצה מאוד מאוד לדעת, היא אפילו דורשת לדעת, אבל היא גם מציבה תנאים, או סייגים, בפני הרצון העז הזה. העדים צריכים להיחשף, הם צריכים לספק הוכחות חותכות למה שהם טוענים שהתרחש (עדויות של מי שנכחו שם כבר לא נחשבות כנראה כהוכחות כל שהן.. וכנראה גם כמויות ההרוגות/ים והבתים ההרוסים לא יכולות להיחשב להוכחה). אלא שאם באמת הייתה רוצה לדעת ולקבל את ההוכחות הדרושות, הרי שהייתה צריכה רק להצטרף לקריאת שוברים שתיקה ולדרוש שתהיה חקירה של מה שהתרחש בעזה. העדויות האלה הן לכל הפחות סיבה טובה לפתוח בחקירה כזו, למקרה שלא נמצאה אחת עד היום. ברור שאין הרבה היגיון בתנאים שלינור מציבה. אבל היא צריכה להציב איזה שהוא סייג, כי היא לא לגמרי רוצה לדעת. היא רוצה, אבל גם לא רוצה. והנאום חוצב הלהבות שבו הבהירה כמה חשוב לה לדעת על כל עוולה שמבוצעת, יחד עם ההשתלחות משולחת הרסן בארגון שוברים שתיקה וההתקפה על מהימנותם, על קשריהם בחו"ל וכיו"ב, חושף את המידה שבה לינור חצויה. היא גם דיברה לאורך הקטע הזה במונחים מאוד קיצוניים-או על פשיסטים-סדיסטים, או על שמאלנים-יפי-נפש-טהורים. אין אמצע. הדברים שאמרה בסוף הקטע מבהירים שלינור מודעת לזה שהיא נתפסת כסדיסטית פשיסטית ע"י השמאל, והיא אומרת שככל ש"הם" (השמאלנים הקיצוניים, או חברי שוברים שתיקה) ייראו צודקים יותר, כך היא תיראה פשיסטית יותר. והאמת היא שהיא צודקת. ואני חושבת שמעבר למיאוס ולקושי שבשמיעת דברים צדקניים, שמביעים רצון לשמוע ואוטמים אוזניים בו-זמנית, אפשר גם לראות בהם איזה שהוא שיקוף של השמאל הישראלי. שמאל שבאמת מדיר כל עמדה שאינה "השמאל האמיתי", ושמאל שעסוק בניסיונות היטהרות מתמידים של עצמו. כל אחד בו רוצה להיות ה"הכי מתנגד לכיבוש" שיש, הכי מקריב את עצמו למען המאבק, ובעיקר הכי צודק, מתוך איזו שאיפה אולי להיות יכול להחשיב את עצמו לנאור והומינסט. לנטרל לגמרי את העובדה שהוא מסומן גם ע"י דברים אחרים, שלא יאפשרו לו להיות הדמות הטהורה שהוא מנסה בכל כוחו להיות. כולם יודעים להגיד שאין דבר כזה "כובש נאור" אבל נראה שלא הרבה מצליחים להשלים עם זה. ולהחיל את ההבנה הזו גם על עצמם, במקום לנסות לרוקן את עצמם ממנה שוב ושוב אני לא אומרת שזה כל הסיפור, ושלינור רק משקפת בדבריה את התנהלות השמאל בארץ, מן הסתם יש עוד לא מעט גורמים שהביאו אותה להשמיע את הדברים האלה. אבל זה אולי עוד רובד אחד שאפשר לשמוע מהדברים שלה.

כל כך הרבה תגובות ענייניות ועדיין לא השתכנעת שהדברים לא כל כך מרעישים כמו שחשבת? אולי תעיין שוב בעדויות בלי דעה קדומה?

http://www.benor.co.il/monitoring/Clippings/Shovrim%20Shtika/2009/July/%5BBS%5D%20IDFnewsJul15-09.wma

עוד אחת שמציגה עצמה פמיניסטית. ההטפות שלהם נגד בוגדים שמאלנים נשמעות כאילו הן בוקעות מהרדיו של גבלס. מדובר בהסתה לרצח ולאלימות. מה קורה עם המשטרה ומערכת המשפט. איפה השופט רון שיגיד שהתרבות שמייצגים לינור ואריאלי היא תת תרבות פאשיסטית שמנוגדת לחוק של המדינה. מר רון אנחנו מעדיפים להאזין לתת התרבות הקרויה "קול במזרח" ולא לתחנה צבאית פאשיסטית לבנה שמתאימה למשטרי חושך.

לינור עלתה ונוצרה על ידי השמאל, היא חברה טובה של "המסוכנת" הבאה שלי יחימוביץ שגם כן השתמשה פה במקפצה ואחרי כן אמרה שחנין בוגד שלא עומד בהתקווה ושאהוד ברק בסדר. יש פה ריטואל שפעם היה מרגיז והיום משעמם, ואולי זה הדבר המסוכן. קרייריסט בינוני כי יחפוץ בחשיפה בתקשורת צריך להחליט לקשקש כמה פרובוקציות שמאלניות לכאורה, כדי שיקבל במה דביקה וסוכרתית פה ובכמה כלי תקשורת אחרים באותו סגנון. כאשר קיבל את החשיפה, ותפס את מקומו העצמאי במכונות הכוח, הוא ממהר להצטרף ל"גדולים" ולירוק על "השמאל" המטומטם. אם זה קורה פעם פעמיים ניחא, מדובר בתמימות (שהיא תופעה לא שלילית בפני עצמה), אבל נידמה שיש פה תשוקה לכוח, ול"איש חזק" בשמאל, אשר חושפת את החיבה לקרייריסטים כוחניים וזחוחים. ניתוח קןונספירטיבי היה מוביל למסקנות נוספות בקשר למקבלי ההחלטות ב"שמאל התקשורתי", כל מיני סוסים טרויאנים במודע או שלא במודע המחבלים בהתארגנות שמאל כלשהי. הוסף לזה את תסמונת היהידות בסגנון אהוד ברק, שמאפיינת את המאצו שמאלנים, ויש לך מתכון לקריסה מוחלטת. מה שכבר קרה. ביגקורת זו אינה נאמרת מתוך זילזול או ניכור לתופעה אלא מתוך ניסיון לנבור בנבכים, כולל של הח"מ, ולגזור מסקנות רחבות יותר. לינור לא השתנתה לפתע, וגם כללי המשחק לא השתנו. אז מה קורה ? כולם "קרנפים" או שמא הבעיה עמוקה ומבנית יותר ? עכשיו מטפחים את מירב מיכאלי, ואני תוהה אם מישהו מבין את המשמעות ההסברתית השלילית של הקשר לקסטנר, המכתים תנועות רחבות יותר ? היא אולי בחורה מוכשרת וחביבה מאד, ויש הרבה כאלה בוודאי, שלא יגררו האשמה קולקטיבית ש"שמאלנים מוכרים את נפשם לשטן" האויב. ניראה שהמחסור המרכזי בשמאל הוא ביחצנים ומשווקים אשר עשויים למתן במשהו את הגחמות האישיות, השרירותיות של כמה פונקציונרים עם יד על ברז התקשורת. לגבי שלי יחימוביץ די היה לשאול מי קידם ומי יצר אותה, וזה כניראה שלום קיטל, כדי לנבא מראש שהמחוייבות שלה היא למרכז הלאומני , לסביבה התרבותית של ערוץ 2, כלומר ולבורגנות של הרצליה וצפון תל אביב, והדיבורים, באמת "הכל דיבורים".

ג`קי לוי ואברי גלעד שידרו היום בגל"צ את השעה הקבועה שלהם. אני מאזין די מושבע לזוג הזה. לדעתי הם מצחיקים, נבונים, רגישים ואפילו מודעים פוליטית. הם דיברו מעט על מה שקרה עם ידידיהם עירית לינור וקובי אריאלי בשעת השידור שלהם אתמול, ובשבוע שעבר. בדבריו אמר ג`קי שאחת מהבעיות בהן הוא נתקל היא ש"הסמול" מדבר ישר עם אירופה (ואמריקה) ולא איתו. ג`קי לוי רוצה לדבר עם מישהו מהשמאל. זאת אומרת שמה שהוא קורא כשמאל פוליטי בכלל לא מדבר אל אנשים כמוהו "שאינם חשודים בשייכות לשמאל הישראלי". ג`קי לוי דווקא כן רוצה לדבר. הוא מזמין מישהו מהשמאל שידבר איתו. עם מי שהוא מכנה ימין פוליטי בישראל – עם ז`קי לוי. אני מאתגר אל ג`קי לוי. אני שמאל חברתי , מזרחי ומתנגד לכיבוש .אני מזמין את ג`קי לוי לשיחה. אנו יכולים לדבר בשעת השידור שלו או על קפה היכן שהוא רוצה. אני מציע לו להזמין אותי לשיחה בשעת השידור שלהם בגל"צ. על הפרק אני מציע לדון בפרשת "שוברים שתיקה" , על סירוב לשרת בשטחים, על כך שלדעתי חלק חשוב של האחריות למלחמה הוא באחריותו של הצד הישראלי ושתחום אחריותם של הפלסטינים הוא בהחלט חשוב, אבל הוא לא טיעון מספיק, ולבטח אינו יכול להיות סיבה (או תירוץ) לדבוק במלחמה. בבקשה רבה, ג`קי הרם את הכפפה.

נראה שיש ענף של ייצור אנשים שמציגים בתקשורת פוזה שמאלנית וברגע האמת נועצים את הסכין – וכל תכלית הפוזה השמאלנית שלהם היא לחסום את הקול האמיתי של השמאל.
ענף הייצור הזה חודר אפילו עד לרמה של הטוקבקים.
לינור היא אולי אב-טיפוס לפס הייצור הזה.