על שלושה ספרים 1903, 1944 ו-2009

איציק ספורטא

במקום לכתוב על מסתרי הפוליטיקה בישראל שיודעת להחרים קרקעות בשטחים ולהשתמש בטיעונים הפוכים כדי לטעון למה כדאי, ראוי ורצוי להפריט את קרקעות הציבור ולהפוך את המינהל לחותמת גומי, החלטתי לצאת מהביצה המהבילה שלנו ולכתוב כמה מילים על שלושה ספרים שאני קורא בימים אלה.

הספר הראשון The story of a labor agitator שמצאתי במכירה של ספרים ישנים מתעד את חייו של תומך וחבר באיגודים מקצועיים בסוף המאה ה-19. הספר פורסם במקור ב-1903 ומתאר מאבקים של עובדים. הכותב לא שמע על איגודים מקצועיים עד שהתחיל לעבוד בעיתונות שם נחשף לנושא ואוטומטית חש סימפתיה לאיגודים מקצועיים. הוא מתאר מקומות עבודה משלושה סוגים מאורגנים, כאלה שעובדים בהם מתנגדים לאיגודים ומקומות שם לעובדים פוטנציאל להיות מאורגנים.

בפרק המתאר את השביתה הראשונה בה השתתף ב-1880 הוא כותב על הדרך בה בסופו של דבר שברו המעסיקים את השביתה, בכוח, בהטעיה ברמאות ובעיקר תוך שימוש במשאבי המדינה וכוחות הביטחון שלה. לקרוא את זה ב-2009 זה מרתק כי מלבד השימוש ברובים שרווח בסוף המאה ה-19 הטיעונים של המעסיקים לא ממש השתנו.

ספר שני הקשה יותר לקריאה הוא סיפרו של קרל פולני: The Great Transformation: The Political and Economic Origins of Our Time ספר שתמיד רציתי לקרוא במלואו וכעת אני עושה זאת. הספר פורסם ב-1944 ויש בו הבנה שהשתלטות של תפיסת השוק הופכת את היחסים האנושיים ליחסי חליפין בין אינדיבידואלים. כך שהפוליטיקה והחברה בעצם חדלות להתקיים באופן בו היו קיימות לפני מהפכת השוק.

בפרק שנקרא שוק ובני אדם הוא כותב: "לנתק עבודה מפעילויות אחרות בחיים ולהכפיף העבודה לחוקי השוק מביאה לחיסול כל אופני הקיום האורגאניים (משפחה, מקצוע, סתם חברות, קהילה) ולהחליף אותם בסוג שונה של ארגון, אטומיסטי ואינדיבידואלי". זה כמובן מזכיר את הסיסמה "עבודה היא לא מוצר" שהייתה קריאת קרב של עובדים הרבה לפני כן.

הספר השלישי שאותו אני קורא, יצא לא מזמן בעברית, הוא סיפרה של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם" בניגוד לספרים האחרים נראה היה לי שלא יהיו בו דברים ממש חדשים שאיני יודע. אבל אני חייב לומר שטעיתי ויש בו דברים רבים שלא ידעתי או שידעתי במעומעם. לדוגמה, מעורבותו האישית של מילטון פרידמן בייעוץ למשטר הדיכוי של פינושה בצ'ילה ולא רק. אני יכול להעריך או לא להעריך מישהו על בסיס עמדותיו והאידיאולוגיה שלו אבל לעזור לדיקטטור בשביל להוכיח שהשיטה הכלכלית שלך היא הנכונה זו כבר הגזמה.לא רק זאת, מי שמחזיק בתפיסה שבמרכזה חופש, חירות ומה לא, אינו יכול לעזור למדכאים, מענים, מעלימים ומשרתי ההון הגדול שגרמו לעושק, ניצול וחוסר תקווה לבני האדם באותם מקומות.

הבאתי כאן רק דוגמאות מתוך הספרים הללו. אבל בכל זאת מה שמעניין זה שמאז ועד היום אנחנו ממשיכים לדון באותם נושאים, חופש ההתארגנות, מהי כלכלה, מה מעמדה של הפוליטיקה והחברה בכל העסק הזה, כשבדרך קורים דברים רבים. משליטה של כלכלת שוק (לסה פר) בראשית המאה העשרים, לכלכלת רווחה שחלקה קיינסיאנית וחלקה האחר סוציאליסטי עד לניצחון המוחלט של הכלכלה הניאו קלאסית ועד המשבר הנוכחי שמעמיד שוב בספק את האמונות הבסיסיות ביותר בנוגע לכלכלה ומעמדה בחברה. כעת אנחנו במצב שבו צריך לחזור לבסיס כדי שמה שיהיה הוא לא מה שהיה בעטיפה אחרת.     

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן

    ממליץ לך על ספר נוסף מסוף המאה ה-19 שניבא את העתיד תוך תיאור מבריק של ההווה – "הזכות לעצלות" – מאת פול לפארג, ממייסדי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית וחתנו של מרקס. בשנה הקרובה יראה אור ספר נוסף שלו, "דת הקפיטל", המתאר את הסגידה להון לפני מאה שנה וכאילו נכתב בימינו.

  2. דניאל

    א-פרופו פולאני, מעניין שבספרו הוא מדגיש את חשיבותה של המדינה בכינונה של חברת השוק. "השוק היה מתוכנן, ואילו התכנון הכלכלי היה ספונטני", כפי שהוא מנסח זאת. זאת בניגוד לרוב הנראטיבים של הקפיטליזם שמדגישים את הסתלקותה של המדינה כיוצרת ספירה של יחסי מסחר חופשיים (ע"ע האייק).

  3. יואל קורנבלום

    בעניין הקשר שבין ההון לשלטון שבספר הראשון זה תמיד היה ונראה שתמיד יהיה ממש כמו זנות כי זה קשור לטבע האנושי. לכן קשרי הון שלטון שמביא הסופר לא השתנו אולי רק צורתם השתנתה במשך השנים. אי אפשר להפטר מזה אבל אפשר להגביל ולהסדיר את זה בצורות שונות. לכן לא הייתי מדבר על חיסול הקשר בין ההון שלטון אלא מדבר על חיים עם זה לטובת כל הציבור. יש לזכור שהקשר טוב לשני הצדדים, ההון והשלטון, לכן הוא קיים. ההון יכול לבוא לשלטון ולסדר דברים לשביעות רצונו של ההון וכן השלטון יכול לבוא להון ולבקש כל מיני דברים לשביעות רצונו של השלטון ולא נראה לי שזה ישתנה. כמובן שהשיטות נעשו יותר מעודנות אבל עדיין זה אותו דבר. בקשר לספר של נעמי קליין ממש לא ברור לי הקטע על "…מעורבותו האישית של מילטון פרידמן בייעוץ למשטר הדיכוי של פינושה בצ`ילה…" נראה שכולם מתערבים אצל כולם אז למה יצא הקצף על זה דווקא? נראה לי שברית המועצות תיחמנה כל מה שאפשר אצל גרורותיה או סין בטיבט או סוריה או איראן בלבנון וכן הלאה. כלומר הרבה משתמשים באמצעים כלכליים כדי לקדם מדיניות כלשהי. לכן לא מובן לי איך נעמי קליין מסוגלת לכתוב על זה ובאותה נשימה להציע חרם על ישראל. בסופו של דבר גם פה באמצעות החרם היא מנסה לקדם מדיניות באמצעי לחץ כלכליים.

  4. אורי עידן

    רוב תודות לך על הוצאת ספריו של לפארג.
    מצפה לספר הקרוב.

  5. גיל

    במקרה אני גם נמצא באמצע הספר הזה, ונראה לי שכדאי לציין שמדובר באחד מהספרים החשובים והמושכחים ביותר בתחום ההיסטוריה הכלכלית. הספר נכתב כמעין תגובה לטענות הנטורליסטיות של פון מיזס והאייק, על כך שחברת שוק איננה רק אידיאל, אלא נתון ראשוני – טבעו של האדם הוא לסחור ולהתמקח למען טובתו החומרית האישית, ולכן חברת השוק היא "טבעית".
    פולניי בוחן את העיקרון הזה באופן היסטורי, ומתחקה אחרי מוסד "השוק" בימי קדם – או בעצם, בחברה האנושית לפני אנגליה של המאה השמונה עשרה.

    המסקנות שלו מתלכדות עם מסקנות של סוציולוגים ואנתרופולוגים שחוקרים את החברה האנושית – אנשים מעולם לא פעלו רק או בעיקר למען רווח אישי חומרי, אלא למען שימור והאדרת הסטטוס החברתי שלהם. בחברות רבות המשמעות המיידית היא דווקא הימנעות ממקח וממכר ופעולה אלטרואיסטית מבחינה חומרית נטו. מעולם לא תפסו עקרונות השוק חלק גדול בחיים החברתיים של בני אדם, גם במקומות בו התקיים המוסד הזה.

    ספר מרתק. עבורי, מעלתו הגדולה בכך שהוא מביא את נקודת ההשקפה של אנשים אחרים בזמנים אחרים, בהם כל ה"אקסיומות" של חיינו הכלכליים היום עוד לא היו מובנות מאליהן. מכניס קצת לפרופורציה.