שיטת השקשוקה וטרור תאגידי

יוסי דהאן

היום בשעה 20:30 יוקרן סרטם של מיקי רוזנטל ואילן עבודי "שיטת השקשוקה", למי שלא צפה עדיין בסרט, מומלץ מאד לצפות. "הסרט שאף אחד לא רוצה שתראו" היה אמור להיות משודר בחברת הלווין Yes אולם החברה סירבה לשדר אותו למרות שהשקיעה כספים בהפקתו. אני מניח שחברת הלווין, כמו גם גורמים אחרים שלהם הוצע הסרט, חששו מיום לאחר ההקרנה תנחת בפתח משרדם תביעת דיבה של האחים עופר, גיבורי הסרט, שיזמינו אותם לנהל את המשפט נגדם בלונדון או טוקיו.

ההקרנה של הסרט בערוץ הראשון היא בגדר ניצחון מוגבל מאד לחופש הביטוי. הטרור המשפטי, שמטרתו השתקה והטלת אימה, ושעליו נכתב באתר לא מעט בימים האחרונים, גם הוא חוגג הערב את נצחונו. שידור "שיטת השקשוקה" התאפשר רק לאחר שרשות השידור נכנעה לאיומי משפחת עופר והסכימה להקרין סרט תגובה מטעמה של המשפחה. במתכונת שבו ישודר הסרט רשות השידור קובעת נורמה עיתונאית חדשה. על פי נורמה זו לאחר הקרנת תחקיר עיתונאי יש לאפשר לנשואי התחקיר להגיב בסרט משל עצמם.

יש להניח שזכות התגובה להגיב על תחקיר עיתונאי בסרט בהפקה עצמית מוגבלת לקונגלומרטים דוגמת האחים עופר ובעלי ממון אחרים, קשה לראות כיצד מבוקרים שלא חולשים על ים המלח וחברת ספנות ייהנו מכינון הנורמה החדשה הזו, כיצד הם יממשו את זכות התגובה בהקרנת סרט במימון עצמי.

זכותה של משפחת עופר להגיב על ההאשמות בסרט, וצריך היה להעניק לה זמן מסך מתאים להגיב עליהן מיד בתום הקרנת הסרט. סרטו של רוזנטל, כפי שהצביע על כך איתי רום בתחקירו ב"גלובס", אינו חף מטעויות וגם על זה מן הראוי היה לקיים דיון באולפן. אולם הקרנת סרט מטעמה של משפחת עופר הערב היא ניצחון שלטון ההון על הדמוקרטיה וחופש העיתונות, הכנה עליה מצביע "שיטת השקשוקה"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיכאל לינדנבאום

    לאורך כל סרט ה"שקשוקה" משפחת עופר סירבה לענות לשאלות העיתונאי החוקר מיקי רוזנטל,וגם הערב במקום לענות לשאלותיו ולערוך דיון,כמקובל בדמוקרטייה,משפחת עופר מסתתרת מאחורי סרט תגובה מטעם,כדי להתחמק מתשובות.

  2. רונית

    היא מעניינת, בסופו של דבר. תודה על המאמר.

  3. דור כהן

    הסרט מומן על ידי החברה לישראל אם אני לא טועה, או אפילו מכספי בזן. אפשר לקרוא על זה בבלוג של האופנן.

  4. יוד

    משפחת עופר מנסה להפחיד כל מי שמעלה טענה כנגד התנהלותה.
    בהכללה זו משפחה שנהנתה מקבלת נכסים אדירים מהמדינה במחירי חיסול והתעשרע מנכסי הציבור הללו .
    שום הפחדה לא תשנה זאת.

  5. נעם

    שמקומו לא יכירנו בחברה פתוחה שוחרת זכות הדיבור ואתיקה עיתונאית בסיסית. איזה תחקירן/עיתונאי עשה את הכתבה הזו? מה לסרט התדמית הזה (מירוק זו של העופרים, והשחרת זו של רוזנטל) ולתגובת נגד הולמת במובן העיתונאי-ביקורתי?
    מה לא ברור שסרט כמו של רוזנטל כמו במקרה מייקל מור חייב ואפילו מוכרח להיות "סנסציוני" ולחפש "אויבים" היינו לעשות פרסוניפיקציה של של מושא ביקורתו: הקשר שבין ההון לשלטון… אחרת מי היה צופה בו?

  6. אורן. א

    היה מזעזע ודוחה לראות את אלי גולדשמיט, לא ידעתי שהוא "כזה".
    הסרט עורר בי תחושת יאוש קלה, לראות את כל איילי ההון מתכנסים בתוך בועת קיסריה ומתלטפים ומתגפפים זה בזה.

  7. תוהה

    מי יודע מי הם היוצרים והסייענים של תגובת הנגד של משפחת עופר.

  8. נתן.

    הסרט של האחים עופר הוא בי"ס לספינים ועלבון לאינטיליגנציה.

    לדגמה – בסרט רואים שאילן עבודי שואל את רוזנטל על הזיהום בקישון ורוזנטל עונה שאין מספיק מקום בסרט.

    למשפחת עופר אין אפשרות להתווכח עם הטענה הנכונה שכימיקלים לישראל מזהם את הקישון מאחר שזה גם מה שאומר המשרד לאיכות הסביבה , אז מה היא עושה?

    בסרט היא מספרת שהצלילות של שייטת 13 בקישון הסתימו לפני שהאחים עופר קנו את המפעל.

    מה הקשר?

    אין קשר – אבל לצופה התמים נראה כאילו משפחת עופר מצליחה לענות כאן לטענה של רוזנטל שכאמור לא אמר כלום על שייטת13 או צלילות.

    ספין מעולה.

  9. נתן

    המפיק של הסרט הוא שי נשר, בעלה של איילה חסון מערוץ 1 ואחד האנשים החזקים בשוק התקשורת, שהיה שותף של רוזנטל לתוכנית בולדוזר, עד שנקלעו למאבק משפטי.
    תוכל לקרוא עוד כאן-

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1093912.html?more=1

  10. ירדנה אלון
    למען האמת,סרטו של מיקי רוזנטל לא חידש לי הרבה. את השיח על החיבור הון שילטון התחילה הקשת הדמוקרטית המזרחית לפני למעלה מעשור במאבק הקרקעות, ושמה אותו על סדר היום הציבורי, ואז זכינו לקיתונות של לעג ובוז ונסיונות השתקה בטענה שאנחנו "מקופחים מקצועיים".
    כל מי שנטל חלק במאבקים חברתיים בעשור האחרון בכל מיני תנועות חברתיות שעסקו בשינוי היה בקיא בחומר. מה שטוב בהקרנת הסרט הוא שלראשונה יכלו לצפות בו גם אזרחים שהמאבק החברתי לא נמצא על סדר היום שלהם כי הם עסוקים בלשרוד. הם לא קוראים הארץ או גלובס, לא בטוח שיש להם מחשב או אינטרנט, והם לא מצויים בשיח הזה מפני שאין להם נגישות לחומר, אז כך שהסרט הזה העלה למודעות שלהם דברים שאולי הם חשו אינטואיטיבית אולם לא ידעו לתת לתחושה הזו שם והגדרה.
    היום הקשבתי לרשת ב' ושם סיפרו שהיו אחוזי צפייה גבוהים מאוד, למעלה מ-מאתים חמישים אלף צופים. מה שאהבתי בסרט של רוזנטל זה השפה הפשוטה והנגישה והעממית, אם כי לא וולגרית ונחותה, שבה הוא נקט, כך שלא צריך להיות בוגר בעל תואר בכלכלה ומינהל עסקים על מנת להבין את החומר שרוזנטל מגיש, והוא שזור בלא מעט הומור.
    נכון, מיקי רוזנטל עושה לא מעט מניפולציות, (מי לא בעצם?) אבל מניפולציות הם שם המישחק שמשחקים איתנו הפוליטיקאים ובעלי ההון,פוליטיקה זה אמנות המניפולציה, ועולם העסקים והכלכלה? אנשי עסקים הם רב מגים של מניפולציות, בדיוק כמו שחקני פוקר באיזו מסבאה במערב הפרוע. ומה היה מופע האיימים של אלי גולדשמיט לאחר מכן אם לא אם כל המניפולציות?לדרגות כאלה של over acting אפילו חנה רובינא ב- "הדיבוק" לא הגיעה (טוב שסגנון המשחק הזה פס מן העולם,תודה לאל על חסדים קטנים).
     גולדשמיט ממש עשה רטרו לסגנון המשחק הזה שנראה כל כך אנכרוניסטי שבמקום להרטיט את הלב ולקרוע קריעה, על "החרפה" שנעשתה כלפי עופר האיילים שהועלה כקורבן כאילו היה איפיגניה על מזבחה של ארטמיס, לא יכולתי שלא לפרוץ בצחוק מתגלגל כאילו צפיתי בקטע מסרט של מל ברוקס. אבל אומרים שהצחוק יפה לבריאות, אז אין לי אלא להודות לגולדשמיט על האתנחתא הקומית שהביא לאולפן, גם זה משהו בחום יולי אוגוסט.
    מה שכן,בין לבין היו פרסומות על רוטב שקשוקה, מנסיון של אשפית בהכנת שקשוקה,אל תתקרבו לרוטב הזה.
  11. תומך

    הניצחון היה עצם שידור הסרט. זאת מכיוון שמאות האלפים יכלו לשפוט בעצמם. בסדר, המיליארדרים קיבלו 23 דקות של סרט תגובה, אז מה? אפשר לשקר לחלק מהאנשים חלק מהזמן אבל אתמול אי אפשר היה לשקר ל-250,000 איש שראו והבחינו מי דובר אמת ומי פשוט משקר (ועוד תמורת כסף).

    לכן יוסי, אם תעבור על אלפי התגובות, תראה תמיכה חסרת תקדים במיקי רוזנטל, תמיכה שנדיר לקבל מהמגיבים חסרי הרחמים של ישראל. וכל מיש שיצא נגד הסרט, מהאחים עופר, דרך גולדשמידט ואפילו עד אריאנה מלמד – כל אלה זכו למבול של ביקורות ואהדה מקיר לקיר למיקי רוזנטל.

    אני חושב שהשידור הוא ניצחון ומסר לבעלי ההון, לעיתונאים וראשי הערוצים ולפוליטיקאים שיש כוח לציבור וזו הדמוקרטיה האמיתית.

    אני חושב שמיקי רוזנטל בסרטו אתמול נתן למאות אלפים אומץ ותעוזה שלא היו בידיהם קודם. והכוח הזה יכול בהחלט להוביל לשינוי יום אחד. איזה שינוי? אני רוצה שכל הכוח שקיים היום בידיים של בעלי ההון, הפוליטיקאים והתקשורת יעבור לכל האזרחים, לכל בני האדם החיים במרחב פה – וקבלת ההחלטות בכל תחומי החיים תהייה שוויונית ואמיתית – כלומר, דמוקרטית וללא מתווכים ונציגים.

  12. מיכל

    ממשפחת עופר באמת שלא ציפיתי לכלום, לא מוסר ולא חמלה ולא ולא ולא.
    אבל מאד הופתעתי מאלי גולדשמיט, שי נשר ושאר עושי דבריהם.