החדשות אודות האינטרנט

יוסי דהאן

מייקל מסינג Michael Massing דן במאמר ארוך ב New York Review of Books  בעתידה של העיתונות בחברה דמוקרטית, ובאופן ספיצפי יותר בשאלה האם האינטרנט הוא תחליף ראוי לעיתונות הכתובה?

העיתונות הכתובה נמצאת במשבר חמור בכל העולם. תפוצתם של עיתונים הולכת וקטנה, הכנסותיהם מצטמצמות, חובותיהם גדלים ומספר המפוטרים בענף הולך וגדל. בשנת 2008 פוטרו 15,974 אנשים ובמחצית הראשונה של שנת 2009 פוטרו 10,000 אנשים נוספים. כלומר 26,000 פחות כתבים, עורכים, בעלי טורים וצלמים המסקרים את העולם, מנתחים אירועים פוליטיים וכלכליים, חושפים שחיתויות וכותבים על תרבות, ספורט ובידור.

וכך בעוד שהביקוש לעיתונות איכותית הולך וגדל ההיצע הולך ומצטמצם.

בעיתונות איכותית, כותב ביל קלר, העורך הראשי של ה"ניו יורק טיימס" –  "הכוונה לעיתונות של כתבים ותיקים הנמצאים בשטח, עדים להתרחשויות, חופרים בתיקי מסמכים, מפתחים מקורות, בודקים שוב ושוב את הראיות. כתבים המגובים בעורכים הכופים סטנדרטים גבוהים"

ביל קלר ורבים אחרים אינם סבורים שאתרי אינטרנט ובלוגים הם תחליף לעיתונות כתובה איכותית, לגביהם מדובר בעיתונות מאיכות ירודה יותר מעיתונות כתובה. כפי שמסכם עמדה זו דיויד סימון, עיתונאי לשעבר ויוצר The Wire:

"האינטרנט הוא טפיל על אמצעי התקשורת המסורתיים, אתרים ובלוגרים תורמים מעט מעבר לחזרה ופרשנות על מה שכתוב בכלי התקשורת המרכזיים. אזרחים צורכים יותר ויותר חדשות מהאינטרנט ונוטשים את העיתונות הכתובה, מה שמביא לכך שהטפיל מחסל אט אט את היצור שהוא ניזון ממנו".

מייקל מסינג מתנגד לתזה שערכם של אתרי אינטרנט ובלוגים הוא נמוך ביותר ושתרומתם לעיתונות ולשיח הדמוקרטי היא זניחה. מסינג מביא דוגמאות לא מעטות לבלוגרים, דוגמת מיקי קאוס ואנדרו סליבן, שעבודתם היא בעלת ערך ייחודי. כך למשל דיווחו של סוליבן על המתרחש ברחובות טהרן לאחר הבחירות, שכלל קישורים ליוטיוב ודיווחים של מפגינים על המתרחש ברחובות טהרן, הרבה לפני שהעיתונות הכתובה דיווחה על כך. מסינג מצביע גם על מספר דוגמאות של בלוגרים שדיווחו על אירועים חדשותיים לפני העיתונות הכתובה.

בעוד שמקורותיהם של עיתונאים הם בדרך כלל מקורות רשמיים וממסדיים, מקורות מרכזיים עבור אתרי חדשות אינטרנטיים הם אזרחים מן השורה השולחים אי מיילים על המתרחש בסביבתם. היחסים בין העיתונות לבין אתרי האינטרנט הם סימביוטיים ולא פרזיטיים. העיתונות הכתובה נשענת על האינטרנט ובלוגרים נשענים על העיתונות הכתובה.

גם בכל הקשור לפרשנות, בעוד שבעיתונות הכתובה הממסדית הפרשנויות הן בדרך כלל שמרניות וצפויות, באינטרנט אפשר לקרוא פרשנויות של מומחים לדבר המביעים לעיתים דעות ביקורתיות שאינן מתפרסמות בעמודי הדיעות של העיתונות הכתובה. דוגמה מרכזית, כותב מסינג, לנושא כזה היא יחסי ישראל ארצות הברית ואופי פעולתם של גופים כמו איפ"ק,שבעבר לא זכו לביקורת מחשש שכל ביקורת כזו תוצג כאנטישמית וכאנטי ישראלית. כיום יש לא מעט כותבים בבלוגספירה הכותבים באופן ביקורתי על יחסים אלו. המשבר הפיננסי הוא דוגמה נוספת לדיווח בעל ערך באינטרנט. בעוד שהדיווח בעיתונות הכתובה היה מסוייג ו"מאוזן" ולעיתים נתן ביטוי מרכזי לגורמים העסקיים, באינטרנט הדיווח היה הרבה יותר ביקורתי כלפי התנהגותם של בעלי ההון והלחצים שהם מפעילים על חברי קונגרס.

אולם לאתרי האינטרנט יש נטייה להיות חד צדדיים ולייצג את עמדתם בלבד, כך מחקר אחד גילה שאתרי אינטרנט מכילים בשמונים וחמישה אחוזים מהמקרים קישורים לבלוגים בעלי אותה זיקה פוליטית. כמו כן, על מנת למשוך קוראים שיקליקו על הכותרות, אתרי אינטרנט נוטים לסגנון סנסציוני. עיתונאים באינטרנט נדרשים להפיק בתוך זמן קצר הרבה יותר תכנים מה שבהכרח הופך את עבודתם לשטחית. רשת האינטרנט היא גם אכסניה לשמועות, עיוותים ומניפולציה. אולם כותב מסינג, קיימים היום לא מעט ניסיונות המנסים לתקן תופעות מזיקות אלו ולגרום לכך שעיתונאי אינטרנט יפעלו באופן מקצועי ואמין יותר.

לסיכום מצטט מסינג קליי שירקי, פרופסור לתקשורת באוניברסיטת ניו יורק, הכותב שכפי שהמצאת הדפוס החלישה את שליטת הכנסייה הקתולית על מידע, כך האינטרנט מחליש את שליטת התאגידים המסחריים על התקשורת. לדעתו אלו הם תהליכים של ביזור ודמוקרטיזציה מבורכים.

ההקשר הישראלי הוא עגום יותר, בעוד שגם כאן חלים צמצום והתדרדרות של העיתונות הכתובה בישראל – פיטורי עיתונאים, פיחות במעמדם ועוצמתם עיתונאים עצמאיים, שליטה של בעלי הון בעיתונות הפרטית ופוליטיזציה של העיתונות הציבורית, תרבות התקשורת האינטרנטית עדיין מצומצמת מאד. אתרי האינטרנט החדשותיים המרכזיים שייכים לבעלי העיתונות הכתובה והאלקטרונית, ומספר אתרי האינטרנט והבלוגים הביקורתיים העצמאיים מצומצם ביותר. במשך השנים עלו לאוויר אתרים ובלוגים עצמאיים אולם חלק לא קטן מהם נעלם לאחר תקופה קצרה יחסית, מהטעם הפשוט שקיום בלוג עצמאי הוא פעילות המצריכה זמן ומאמצים רבים. עבודה סיזיפית יום יומית שאין בצידה תגמול כספי אלא הוצאות כספיות.

אחד ההבדלים המרכזיים בין ישראל למקומות אחרים כמו ארצות הברית, הוא שבעוד שבארצות הברית קיימות קרנות וכן קהל קוראים רחב ומפרסמים המשמשים בסיס לקיום כלכלי עצמאי לחלק מהבלוגים והאתרים, בסיס כלכלי כזה כלל לא קיים בישראל. דבר נוסף, בעוד שבתרבות התקשורתית בארצות הברית ואנגליה, כלי התקשורת הממוסדים מתייחסים לאתרי אינטרנט כמקורות לגיטימים של מידע ועמדות ומפנים אליהם, כאן בלוגים ואתרים, שרמתם ואיכות חלק מהם גבוהים הרבה יותר מזו של העיתונות הכתובה, אינם זוכים להכרה על ידי אמצעי התקשורת הממסדיים ונחשבים למקור של מידע ורעיונות נחות יחסית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ערן

    http://www.vimeo.com/893951

    הרצאה של חוקרת האינטרנט כרמן וייסמן על התפקיד הפוליטי-עיתונאי של הבלוגים בישראל (ישנה גם התייחסות לאתר העוקץ).

    http://www.blacklabor.org/?p=10431#more-10431
    מאמר מצוין מ"עבודה שחורה" אודות השינוי בדפוסי הפעילות הפוליטית בעקבות מהפכת האינטרנט.

    http://www.yesod.net/mag/archives/2007/09/post_84.html
    מאמר רחב יותר מכתב העת "חברה".

  2. שרי

    הנה דוגמא לעיתונות גרועה. המצאת הדפוס לא רק עירערה את השליטה של הכנסיה על העברת מידע, אלא היתה הכלי המרכזי שדרכו ניתן היה להפיץ את הרעיונות של המהפיכה מדעית, מה שפעם נקרא בשם הראוי תקופת "ההשכלה" או תקופת הנאורות. כלומר, השחתת מונופול אחד אינו מייצר ואקום או ריק, אלא מפנה מקום להפצת רעיונות חדשים ולהיווצרות של דפוסי שליטה מסוג חדש. החלשת השליטה של התאגידים בתקשורת יכולה להיות אחת התוצאות האפשריות של העתונות האינטרנטית, אבל מה אם שאר התוצאות? למשל, החמרת הפיקוח על אזרחים, הגבלות על חופש הביטוי, הפצת תיאוריות קונספירציה בלתי מבוססות, הפצת מידע פסבדו-מדעי ועוד ועוד.
    אני אישית מזדהה מאוד עם המאבק החברתי של העיתונאים, אך חרדה עוד יותר לדמותה של החברה שמדלדלת ומצמצמת את חופש הביטוי לדיווח של שורה וחצי בטוויטר.

  3. רונית

    העיתונים היומיים שהיו רציניים נהיו צהובים ומשעממים. מצד שני – את האינטרנט אי אפשר לקרוא בריכוז וביסודיות כפי שקוראים דף עיתון. הקריאה באיטנרטנט היא חפיפית, זוללים מהר מהר את העמוד.
    ייתכן שהמעמד הירוד של עיתוני ארצנו קשור גם בשטיפת המוח הבלתי נמנעת בישראל, שמטמטמת בסופו של דבר גם את העיתונאים.

  4. אשר עידן

    עד למהפכת הדפוס , לא היתה אף מדינה דמוקרטית, ולא היה קיים אף עיתון (תנסו להוציא יומון בכתב יד, על מגילת קלף (-:)). בין מהפכת הדפוס בשנת 1450 לשנת 1750 (מהפכת המכונה התעשייתית), עוצבה התשתית המודרניסטית גם של הדמוקרטיה הייצוגית-ההמונית (טוקווויל) וגם של העיתונות המונולוגית-ההמונית. עד למהפכת האינטרנט השנייה (ווב 2.0: טוקבקים, בלוגים, ויקיפדיה. פייסבוק, טוויטר), לא היתה אף מדינה דמוקטית ישירה. בישראל היו 6 פקקים ולא אמצעי תקשורת. ששת הפקקים (3 העיתונים, ידיעות, מעריב, הארץ) , (3 תחנות הטלוויזייה, ערוצים 1,2,10) היו צינור הלוביינג והיחסי ציבור שבאמצעותו קנו גם את התקשורת וגם את הדמוקרטיה. המקרה של סגירת פוסט בבלוג של גל מור , על ידי מכונת ההפחדה של הפוליטיקאי הבכיר שטרית והיחצנית הבכירה גב` שטרית, מראה עד כמה התקשורת ההמונית והדמוקרטיה ההמונית מנווונות. האלטרנטיבה היא רק תקשורת חברתית-שיחתית, שמתחילה להופיע בעידן אובמה בארה"ב. ישראל נמצאת במרחק שנות דור משם