עמוס קינן והמזרחים

מאיר בביוף

היה פעיל בקשת הדמוקרטית המזרחית

לפני כמה ימים הלך לעולמו הסופר והפובליציסט, עמוס קינן. לפני שנים ספורות הוא התבטא בנימה גזענית כלפי בני ובנות יוצאי/ות מרוקו (הקישור הוא ל דיון בכנסת בנושאי חברה ורווחה 23.2.200 הדן בהתבטאויותיו). דבריו הצורמים היוו היפוך גמור לתחילת ה"רומן" שלו עם המזרחים. הביוגרפיה של קינן כוללת, בין היתר, חברות בארגון הלח"י שבמסגרתו  – בשונה מהפלמ"ח – פעלו מזרחים רבים, שהיחס אליהם שם היה פחות מתנשא. אפשר שבלח"י נזרעו הזרעים הראשונים להתוודעותו למזרחים, שלא מבעד לפריזמה ההגמונית.  הוא היה הראשון מבני ההגמוניה האשכנזית (ביחד עם דן בן אמוץ המנוח), שהביע תמיכה והשתתף בהפגנה הראשונה של הפנתרים השחורים ואף גילה התנגדות חריפה נגד רדיפתם בידי הממסד, שלא בחל להפעיל את את הזרוע הביצועית שלו, המשטרה, באופן חסר תקדים בתולדות המדינה. מדוע, אם כן, הוא שינה את טעמו בשנים האחרונות לחייו?

במרץ 1971 עמדו הפנתרים השחורים לקיים הפגנה ברחבת הדשא שממול הבנין הישן של עיריית ירושלים. ממשלת ישראל, בראשותה של גולדה מאיר, נתקפה בפניקה והורתה למשטרה לא לברור באמצעים למניעת קיומה של ההפגנה. לטובת הצעירים שבינינו נדגיש שבעת ההיא כמעט ולא היה מזרחי אחד בתפקיד מפתח בממסד פרט, כמובן, לשר המשטרה, שהיה אמור לכלוא מזרחים. אפילו דיבורים גלויים על "אפליה נגד עדות המזרח" היו כרוכים בסכנת פיטורים מעבודה במפעלים ההסתדרותיים, במשרדים הממשלתיים ובמגזר המוניציפאלי. הפנתרים, כבר בצעדיהם הראשונים, שברו את הטאבו הזה. גולדה, שבדרך כלל לא נודעה כמי שסובלת מעודפי אינטליגנציה, קלטה בחושיה את הסכנה שארבה לפתחה של ההגמוניה האשכנזית, ומכאן קצרה היתה הדרך להפעלת המשטרה באופן שלא נודע כמותו במגזר היהודי. היתה זו הפעם הראשונה, ככל הזכור לי, שמשטרת ישראל ביצעה מעצרי מנע במגזר היהודי בשל רצונם של מפגינים לממש את זכותם הדמוקרטית. ואכן,  הדמויות המרכזיות של הפנתרים השחורים נכלאו עוד בטרם החלה ההפגנה. בעוד שחושיה המפותחים של גולדה הינחו אותה לזהות את פוטנציאל הסיכון להגמוניה האשכנזית, מוגבלותה השכלית הדריכה אותה למסקנות אופרטיביות שהשיגו תוצאות הפוכות לחלוטין לאלה שביקשה להשיג.

מול כמה עשרות פנתרים מפגינים, נשאו קינן ובן אמוץ (בכובע קזבלן לראשו) נאומי גינוי כלפי ממשלת גולדה והמשטרה בשל מעצרי המנע ודיכוי הפנתרים השחורים. (אגב, בהפגנה זו נולדה ה"הברקה" הטדי קולקית: תרדו מהדשא!). ההפגנה, שקיבלה כיסוי תקשורתי (בין היתר מהטלויזיה הישראלית – ערוץ 1 דהיום – שזכה לרייטינג של  100% כערוץ טלויזיוני יחיד בעברית) , לא מעט בזכות השתתפותם של קינן ובן אמוץ, היוותה קטליזטור אדיר להמשך דרכה של תנועת הפנתרים השחורים. הפגנת ה-18.5.1971, בה הושלכו, בין השאר, בקבוקי מולוטוב ונעצרו למעלה ממאה מפגינים (ביניהם פפה אללו, שגם קיבל מכות רצח מהשוטרים ומכהן כיום כסגנו של ראש עיריית י-ם, ניר ברקת), זכתה להצלחתה המסחררת בעיקר תודות להתנהלותה הפרימיטיבית של גולדה. לקינן, שכתב טור קבוע בידיעות אחרונות, במה שכונו אז עמודי הפתח-לנד (בגלל תמיכתם של כותבי הטורים בעמוד זה במדינה פלשתינאית – עוד טאבו מקודש של אותם הימים), היו רשימות אוהדות לפנתרים השחורים. אסור לשכוח, שהפנתרים השחורים "זכו" לדה לגיטימציה מוחלטת בעתונות הכתובה והאלקטרונית, וכותבים/ות כמו קינן, סילבי קשת וזיוה יריב – שלושתם מהפתח-לנד –  הציגו את הסיפור של הפנתרים השחורים בהקשרו החברתי-תרבותי הכולל ולא כפי שעשתה העיתונות המגוייסת, שהציגה אותם כפרטים מבודדים הסובלים מבעיות פסיכו-סוציאליות ושמונעים על ידי נטיות קרימינליות של עזובה ועוני, כפי שטיפטפו קברניטיה של מערכת החינוך כלפי כל המזרחים.

קינן היה מיודד במיוחד עם כוכבי שמש מהפנתרים השחורים. בשנות ה-70  הוא היה מגיע לירושלים בקביעות בימי שני בערב. בקפה טעמון, התמסדה לה חבורה שהיתה מורכבת מכוכבי, אפרתי ז"ל, חיים הנגבי, עמוס קינן, מני כהן ז"ל, אורי ליפשיץ, יענקל'ה שור ז"ל, סעדיה מרציאנו ז"ל, חיים אמזלג ז"ל ועוד. סביב שולחן עמוס משקאות חריפים (ליתר דיוק, רק אקסטרה פיין…) ומאזות הם היו שרים לתוך הלילה, ובקולי קולות, את אדון הסליחות בנוסח הספרדי, כשהמנצח הבלתי מתפשר על המקהלה היה, כמובן, חיים הנגבי. באחד הלילות הירושלמיים שלו, ביקש קינן ממיכה מימון – בוהמיין ירושלמי וכתב גל"צ לעניינים ערביים באותם הימים – להצטרף אליו למסעדת גונדולה היוקרתית והמיתולוגית,שתי דקות הליכה מטעמון. לאחר שזללו וסבאו, הוגש להם החשבון. קינן, שהיה אז גם מבקר המסעדות של ידיעות אחרונות, תחת שם העט "לוקולוס", שלח את המלצר לגבות את התשלום מעיתונו. לאחר דין ודברים הוזמנה המשטרה. קינן ומימון בילו את הלילה בבית המעצר במגרש הרוסים, עד לבואו של העתונאי צבי קסלר ששיחרר אותם בערבות. הפן החברתי של קינן היה, בלשון המעטה, בעייתי – בעיקר כשהיה שרוי בגילופין – אך זה יכול להיות, אם בכלל, רק הסבר חלקי וצולע לתקופתו המאוחרת, בה התבטא באופן  גזעני, כאמור, כלפי יוצאי/ות מארוקו.  אז מה, בכל זאת, השתנה אצלו?

אפשר להציע, שתמיכתו של קינן, כמו אשכנזים בודדים אחרים מהמיין-סטרים שתמכו אז בפנתרים השחורים, באה מתוך תחושה שמעמדה של ההגמוניה האשכנזית כה חזק ויציב, שניתן להציג  פסאדה של אנפאן טריבל ללא כל סכנת נישול מהטובין שלך, בערך כמו אצל העתונאי גדעון לוי ביחס לפלשתינאים "שלו". במרוצת השנים חלו, כמו שכולנו יודעים וחווים תהליכים חברתיים, שהצמיחו שיח מזרחי חדש, אוניברסאלי. למזרחי החדש היתה היכולת לכתיבת מאמר בעתון ולהתראיין בטלויזיה ברהיטות, והוא גם פירסם מאמרים בכתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה בחו"ל. המזרחי החדש גם התעקש לייצג את עצמו ואת תרבותו, ללא שום תיווך אשכנזי. הוא ניהל מאבק בלתי מתפשר לחלוקה צודקת יותר של ההון וקרקעות המדינה, ובעצם בכל נושא ועניין הוא ייתר את תיווכו של האשכנזי-חילוני.  אפשר שכוונותיו המקוריות של קינן נבעו מחוש הצדק שקינן בו אז, אך אינטרסים שבטיים שלפתע נמצאו בעמדת סיכון מכיוונו של השיח המזרחי החדש, הוציאוהו מהבקבוק בהתבטאויותיו על המרוקאים/ות. אפשר גם שבקבוק האקסטרה פיין דיבר מגרונו, ואפשר  שהמניע היה נפשי צרוף – אך האמירה, בסופו של יום, נותרה בעלת נימה גזענית.

אפשר להתחשבן עם קינן על גזענותו המאוחרת, אך אסור לשכוח את הדברים החשובים שהוא עשה – יהיו מניעיהם אשר יהיו – למען הפנתרים השחורים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מכלוף

    צריך לזכור! שמי שהטביע את המונח" פרחה" היה דן בן אמוץ

  2. מאור

    לפחות בקצרה מסביר מה בדיוק אמר קינן ואיך הוא התבטא בגזענות נגד מזרחים, לפני שהיה הולך לחפש את המניעים הפסיכולוגיים למעשיו. זה חשוב, כי אם אנחנו רוצים להבין את הגורמים למעשה כלשהו, ישנה חשיבות מסויימת לדעת מהו המעשה…

  3. עמוס

    הערה מתנשאת של קינן השיכור (ולא היה שיכור בזוי, פתטי, מתנכל לחלשים וחלשות) בטעמון כלפי סעדיה מרציאנו עלתה לו בדלי הספונז`ה של כרמלה על הראש

    מאז הוא כבר לא בא

  4. נתן.

    חבל לקלקל מאמר יפה עם עובדות אבל אתה כנראה התבלבלת עם חיים חפר.

    לעמוס קינן לא מיוחסות שום אמירות גזעניות לא בשנים האחרונות ולא בשנים אחרות.

  5. מיכאל

    אשמח לראות שכותב המאמר יכול להביא מראי מקום להתבטאות גזענית של קינן.

  6. א.א. - אני אשכנזי

    לא כל האשכנזים הם אותו דבר. לכן מה שאמר חיים חפר לפני כמה שנים על המרוקאים אינו מה שלא אמר אף פעם עמוס קינן על מרוקאים. זה שבביוף  וגזען, לא אומר שגם אתם כולכם צריכים לצאת גזענים כמוהו. למה לכם ללכלך את עצמכם. תורידו מהר את המאמר.

  7. א.א. - אני אשכנזי

    חיים חפר: המרוקאים – לא מפותחים

    חתן פרס ישראל מפציץ לכל הכיוונים: "מה המרוקאים הביאו לתרבות ישראל, מופלטה? אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט"; על אביב גפן: "הוא עילג"; על יפה ירקוני: "פרס ישראל עלה לה כמו שתן לראש"

    מרב יודילוביץ`, ארי קטורזה פורסם: 07.06.02, 13:35

    "רוב העדה המרוקאית לא תפסה את העניין של מה שנקרא העולם המערבי; אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט, אולי היא בתהליך, אבל מה שהם הביאו ממרוקו זה לא מי יודע מה", אומר חתן פרס ישראל, חיים חפר, בראיון שנתן ל"ידיעות אמריקה" ושחלקים ממנו מתפרסמים בסוף השבוע במקומוני רשת ידיעות תקשורת.

    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1933394,00.html

  8. דליק קומזיץ

    לוגית אפשרי שגם חפר וגם קינן התבטאו באופן גזעני, מסתבר שזה גם נכון עובדתית. שים לב לקישור המפנה לדיון בכנסת על דברי קינן שממרוקו העלו את כל הפסחים והעוורים.
    כדאי גם שתספור עד שלש ושתה מעט מים לפני שאתה מכנה אנשים גזענים, אידיוטים וטפשים.

  9. מאיר בביוף

    אינני מבלבל בין חיים חפר, שכבודו האשכנזי מונח במוקומו, ובין עמוס קינן. אני מפנה את המגיבים, שאין להם מושג על גזענותו המאוחרת של קינן ( ולשם כך קיים אתר "העוקץ") לפרוטוקול מס. 57 של ישיבת ועדת הקליטה והתפוצות של הכנסת, מיום 8.3.2000 .

  10. מוני יקים אנטיציוני
    מערכת היחסים בין הפנתרים השחורים לאנשי בוהמה וסמולנים "מקצועיים" כמו חיים הנגבי ודומיו היתה מבוססת על ההנחה המוטעית והספקולטיבית הלוקה בהתנשאות גזענית, שההתעוררות הפנתרית תעזור לסמול האשכנזי ההזוי להגדיל את המחנה הפרו-פלסטיני. האינטרסים האמיתיים שהיו בבסיס ההתעוררות לא עינינו אותם הרבה.
     הקשר עם עמוס קינן נותק כאשר לפני הבחירות הוא בא למשרד ברח` הנגב 4 בתחנה המרכזית ודרש בתוקפנות להכניסו במקום ראשי לרשימת המועמדים של התנועה והוא נענה בסרוב מוחלט.

    גילוי נאות- כותב תגובה זו היה באותה תקופה דובר תנועת הפנתרים
    השחורים…בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

  11. איזי גורן

    קטונתי מלתבוע עלבונו של עמוס קינן שעמד בשורה הראשונה של הנאבקים למען צדק למזרחים המקופחים.
    אך יש בלבי על מאיר בביוף על העיתוי שבחר כדי להכפיש את קינן.
    בשנת 1971 וגם ב-1981 ואני סבור שגם ב- 1991 היה קינן מסוגל עדיין להשיב. לשלול,להסביר, לנמק וכיו"צב.
    איני בא לטעון בזה שקינן לא אמר מה שבביוף טוען שאמר. והיה ואמר, יש לשאול מדוע.
    אולי הייתה זו התפרצות כעס רגעית על מה שנאמר לו?!
    אולי סבר אותו רגע, שהטענות המתמשכות והבכייה על הקיפוח החלו לעבור על גדותיהן.
    אולי הייתה זו סתם פליטת פה (לפעמים גם בעל ואשה אוהבים עלולים להתפרץ ו…להתחרט!)
    מכל מקום.
    את הטענות על "אנטי מזרחיותו" של עמוס קינן היה צריך להפנות אליו כאשר היה ביכולתו להגיב.

  12. איזי גורן

    לאחר ששלחתי את תגובתי הקודמת הגיע לידי עיתון הבוקר ובו אני קורא את הדברים הבאים:" …איני רוצה לרעות בשדות נכר ולהזכיר את הרגשת האיפה, את ישראל השנייה, את תחושות הרדיפה ואת הפצע החברתי המדמם"
    הטיעונים הללו מובאים משמו של של שר הפנים וסגן ראש הממשלה אליהו ישי.
    אס אם אכן אמר עמוס קינן מה שאמר לפי טענתו של בביוף, אזי היום אני עמוס קינן בחזקה חמישית.
    רשאי שר הפנים, סגגן ראש הממשלה ויושב ראש מפלגת מוצצי הדמים המתכנה ש"ס לבקש על שותפו לאידיאולוגיית התנו ותנו, שהוא רעו, ועמיתו הנוכל והגנב.
    אבל להעז גם כיום ולהעלות בחוצפה ובלי כל בושה את הטענות על קיפוח. וזאת- כאשר ישי ומרעיו יושבים ברום הפסגה ומנהלים ב פ ו ע ל
    את המדינה האומללה . על אלה יש וחובה לזעוק בקול . די! הרף! אנו, האשכנזים הארורים פרענו את מלוא חובנו לכם. אתם מצצתם ומוצצים
    את כל מה שרק לבכם יחפוץ בו. אז לבקש על גנב ונוכל בטענות מתחסדות וצבועות שאבד עליהן הכלח. זה לא. עד כאן!
    יצחק גורן
    בורוכוב 32
    גבעתיים
    03-6737167

  13. איילה סבאג

    אהבת חיו של עמוס קינן הייתה שתיית אלכוהול וכאשר היה שתוי פלט מפיו דברי גזענות קשים ופוגעים עד מאוד כלפיי המזרחים והפנתרים מצד שני כאשר היה פיקח עמד בהפגנות יחד עם הפנתרים והשתתף בפעולות , בעיקר הוא הזמין את הפנתרים השחורים לאכול במסעדות ובתי קפה ושילם במיטב כספו. אומרים כאשר אדם בעת שיכרותו הוא מדבר את ה"אמת" שלו ו"מגלה את סודותיו" . היה קשה עם עמוס קינן בעל האשיות המפוצלת שדבריו הוציאו את הפנתרים מדעתם ופעמים רבות קיבל כל מיני "כלים וחפצים" לראש והרבה יריקות וכמובן גם את הדלי עם הספונג`ה של כרמלה בטעמון.
    לאיזי גור: אתה חש "שפרעתם את חובכם".. כדבריך. מה אתה מספר בעצם "שלקחם" משכנתא וסיימתם לשלם אותה והיום הבית הפך לביתכם הפרטי והאישי ללא שום חובות. לעולם לא נסלח ולא נמחל לכם על התנהגותכם הגזענית הנזקים שגרמתם למזרחים הם בלתי הפיכים ומתמנשכים והיום הדיכוי, האפליה והגזענות חשופים וגלויים יותר מאי פעם!!!
    וישי ומרעיו אינם הפנתרים השחורים הם אלה אשר תפסו טרמפ על גבם של הפנתרים השחורים היישר לכנסת ולא מייצגים אותנו המזרחים.

  14. ירדנה אלון

    מבחינת הרשימה,אני מסכימה עם האוירה הנושבת ממנה אם כי לא עם כל דבר,מבחינת העיתוי של כתיבת הרשימה ,זה מה שנקרא great moments of bad timing
    אולם צריך לדבר גם על זה שכן עמוס קינן נמנה על אותן אושיות תרבותיות שהפכו לסמל של השמאל הישראלי האשכנזי ואני שואלת את עצמי האמנם? היום מפרספקטיבה של שנים כשאני בוחנת את התהליך הארוך של התהוות השמאל הישראלי האשכנזי,אני מגיעה למסקנה שקינן ביחד עם עוד אושיות תרבות של תקופת שנות השבעים לא היו אלא מה שאלבר קאמי כינה בספרו "האדם המורד" לא יותר מאשר "מרד הדנדי" וכך כותב קאמי על מרד הדנדי בפרק על המרד המטאפיסי……"הדנדי הוא איש האפוזיציה בתוקף תפקידו,אין הוא מתקיים אלא תוך התגרות…..הדנדי מתעשת ומחשל לעצמו אחדות דוקא מכוח הסירוב,אין הדנדי יכול לקיים עצמו אלא תוך התנגדות,אין הוא בטוח בקיומו אלא אם כן גילה אותו בפניהם של הבריות הללו הם המראה ,נכון הדבר כי מראה זו מתערפלת חיש שכן כושר ההקשבה האנושית מוגבל,ההקשבה זקוקה שיעירוה בלי הרף,שידרבנוה על ידי הפרובוקציה,על כן נאלץ הדנדי להדהים תמיד,הדנדי לעולם הוא מנותק,מהלך בצידי דרכים,מאלץ את הבריות ליצור את דמותו ובה בשעה הוא שולל את ערכיהם,הוא משחק את חייו לפי שנבצר ממנו לחיותם"……. קיינן ייצג ביחד עם לא מעט אושיות תרבותיות שהם הגרעין הקשה של מהות השמאל הישראלי האשכנזי את ה-"נון קונפורמיסט", על דקות ההבחנה שבין "קונפורמיזם" "נון קונפורמיזם" לבין "מחשבה עצמאית" כתב גבריאל רעם בספרו "על אאוטסיידרים ומורדים,העומדים מחוץ ומנגד" וכך כותב רעם בספרו………"קונפורמיות היא כניעה ללחץ קבוצתי ובתוקף היותה כזאת היא שונה מציות ,בציות ההחלטה מודעת, בקונפורמיות זה מתבצע לרוב באופן לא מודע כלל, כי האדם הקונפורמי בדרך כלל מספר לעצמו סיפור שלא מציג אותו כנכנע ללחץ קבוצתי אלא כמי שפועל מתוך קוד ראציונאלי.
    חשוב להבין כי נונקונפורמיות שונה מעצמאות מחשבתית, בעוד שבנונקונפורמיות וכן בקונפורמיות מרכז הכובד ונקודת ההתייחסות היא הלחץ החברתי , מה יגידו? , מה יעשו לי אם ?…-זאת קונפורמיות , או,- "אני דווקא לא אלך עם הרוב "- זאת נונקונפורמיות
    הרי שבעצמאות מחשבתית התגובה היא לפי שיפוטו ההגיוני או המוסרי של האדם בכל פעם מחדש, הנונקונפורמיסט יוצא נגד. בעוד העצמאי במחשבתו לא יוצא נגד, אלא הוא בעד דרכו הייחודית שבמקרה לא משתלבת עם דעת הרוב .
    באותה תקופה של עליית הפנתרים השחורים לסדר היום הציבורי,ניתן היה אכן לחשוב שכל אותן אושיות תרבותיות שקיינן נמנה עליהם מייצגים סוג של מחשבה עצמאית,לצערי מפרספקטיבה של שנים,היום אני חשה כי היה כאן סוג של הולכת שולל,של הצגה,של היות כל הזמן בעמדת "בעד הנגד ונגד הבעד"ומאחר ובשנות השבעים החל להתהוות הגרעין של השמאל הישראלי דוגמת מרצ ו-"שלום עכשיו"הצעירים יותר שאבו את השראתם מדור המייסדים שקינן כאמור נמנה עליהם,זה מצער,אבל לעולם לא מאוחר מדי ליצור שמאל חדש ואחר.

  15. טולי

    האתר הכי גזעני שאני מכיר.
    האתר שבחר פשוט לעודד את הגזענות.
    להיות גזעני נגד אשכנזים זה אחלה.
    להיות גזעני נגד יהודים זה נפלא.
    הכל בשם מה? לא ברור לי.
    אם ה"מזרחיים" ישנאו אותי אני אגיב בשנאה. מצטער אני לא גנדי אני סתם בן אדם קטן.
    אבות משפחתי היו אשכנזים בירושלים לפני מאות שנים היו עניים וסבלו מגזענות של הספרדים הרבה לפני שהגיעו ה"אשכנזים" וה"ספרדים" לארץ.

  16. נתן.

    בכל הכבוד הראוי -אין לנו שום יכולת להגיע ל :
    "פרוטוקול מס. 57 של ישיבת ועדת הקליטה והתפוצות של הכנסת, מיום 8.3.2000 "
    ולכן היה רצוי שלפחות תספר לנו מה כתוב שם.

    ובינתיים אני טוען שוב – אתה מכפיש את עמוס קינן על לא עוול בכפו.

  17. חזי מחלב

    תחילה תיקונים: עמוס קינן מעולם לא זימר בקולו ב"טעמון" פיוטים ולחנים ספרדיים. א. הוא לא הכיר אותם, וכל ההווייה הנפלאה הזאת של הפיוט הספרדי והמזרחי היתה זרה לו לחלוטין. ב. הוא תמיד היה חמוץ פנים ומתנשא על כל סביבתו, ונכלל שירה בציבור היתה שנואה עליו, להוציא אדם אחד שאליו היתה לו יראת כבוד עמוקה, דוד אפרתי ז`ל.
    השניים היו בחוליה של הלח`י ונהגו לחסל מקרוב שוטרים וקצינים בריטים ולהימלט מיד מן המקום. מי שהנעים בקולו היפה בפיוטים הספרדיים היה פ`יצו, ששמו האמיתי הוא יצחק בן-צור.
    עד כמה שזכור לי קינן וחיים הנגבי היו צהובים זה לזה. דומני שאפילו לא החליפו מילה ביניהם. זאת משום שקינן ברוב פיקחותו (חייבים להודות כי מדובר באדם פיקח מאוד,ערמומי במידה ושד משחת), הקפיד כל חייו שלא לחצות את הקווים ולהשתייך למחנה הקטן עד לייאוש (ייאוש, מבחינת המשתייכים אליו כמובן, עד ימינו) של האנטי ציונים. בניגוד להנגבי, קינן הבין כי חייו לא יהיו חיים אם ינקוט בקו אנטי ציוני. שהרי, כבר למחרת היה מפוטר מ"ידיעות אחרונות" מקור פרנסתו העיקרי, היה מוקע מן הציבור והיה מוקצה מחמת מיאוס, ומסיים את חייו כזקן נרגן.
    אפשר גם לשער כי מי שלחם לחירות ישראל, תהה בוודאי בדבר השאלה: מדוע ייגרע חלקו של העם היהודי דווקא מלהקים מדינה ריבונית משלו. מדוע הדבר הוא בגדר מובן מאליו לכמאתייים עמים ועממים שיש להם מדינה משלהם, ודווקא מהעם היהודי יישלל הדבר?

    הדברים אינם סותרים כהוא זה את עמדתו הראשונית של קינן, היינו העמדה הכנענית. תנועה של אנשים מוכשרים ביותר, אבל אחרי ככלות הכל של קריפטו-פשיסטים מתועבים. שהרי האנשים האלה היו , במובן ידוע, יותר גרועים מאשכנזי מפאי`י אפילו, רחמנא ליצלן. הם ביקשו ללוש לגוף אחד לא רק את המזרחים (אוי, כמה שאני מתגעגע לאבי המנוח המתהלך עם יתר העיראקים בשכונה במגדל-העמק בשבתות, עם הפיג`מות שלהם, כשהמוסיקה הערבית בוקעת מן הרדיו בקולי קולות), אלא גם את הערבים הנוצרים, הדרוזים והצ`ארקסים לעיסה מאוסה אחת.

    את קינן ראיתי לראשונה בשנת 72 או 73 בבית האמנים בירושלים. הוא ישב בשולחן הסמוך ליציאה לחצר היפהפיה של המקום. עברתי ליד השולחן ושמעתי מישהו אומר לאישה שישבה מולו -אני מתנצל מראש על המילים: הכוס של האימא שלך (את הסמך הוא ביטא כשין שורקת, כמו עוזי ברעם בזמנו) אני משתין על הפנים שלך בקשת. ואני, ילד טוב מגדל-העמק ונהלל, שאלתי חבר שהיה עימי, מי זה האיש הזה? עמוס קינן הוא ענה לי. הייתי המום! לתומי סברתי כי אנשי רוח ואנשי ספר אינם מתבטאים כך.
    בעניין זה צודק לחלוטין, עמוס נוי בתגובתו. קינן היה מתנהג כחלאה כשהיה שתוי, ממש איש הביבים. ותעיד על כך הרשימה שפירסם אתמול בידיעות אחרונות, גלעד שרון. הוא מספר שם כי כשהיה ילד, נהג קינן להתארח בביתם, ופעם אחת כשהיה שיכור, הוא בעט ברישעות בכלב הקטנטן והעליב את אחת האורחות עד כדי בכי. אישתו של קינן, כך מסופר ברשימה, ידעה היטב עם מי היא נשואה, וכשהחלה הג`אננה, היא היתה בורחת מיד.

    ואולם זכות אחת תעמוד לימים לקינן ,והיא כשרונו הכביר בתחום הסאטירה. בכל הנוגע לפיסול, ציור, ספרות יפה ומחזות, מדובר במשהו המתקרב לאפס. זכורני שבזמנו דן עומר המנוח (אלוהים, כמה מתים!) שימש עורך אורח של כתב העת "פרוזה" והציע לי לקרוא שם מחזה של קינן בשם "האריה". מימיי לא נתקלתי באפיגוניות זולה כך-כך. ממש חיקוי עלוב של יונסקו ובקט. אחרי מספר עמודים, זרקתי את כתב העת בשאט נפש. הדברים אמורים גם לגבי ספריו, שמשקלם בפרוטה ממש, כמו למשל הדרך לעין חרוד, או ואת והב בסופה. אבל כאמור בסאטירה, אין שני לו.
    ואולם בין כל הררי הנייר שהוא כתב, (האיש היה בית-חרושת לכתיבה) העניין החברתי, שלא לומר העדתי, נעדר כמעט לחלוטין. והרי בלי העניין העדתי, אין תקומה למי שחפץ להבין, שלא לומר לנתח את החברה הישראלית, כפי שקינן התיימר לעשות. ובעניין הזה אין רבותא בינו לבין מי שאני מכנה ה"שמאל" הזיבלי, כמו למשל יהונתן גפן, עירית לינור,יאיר גרבוז, יגאל תומרקין, גיחי גוב חיים חפר, ולאחרונה גם גדי טאוב ונסים קלדרון. כל אלה ישחקו לפניך את השמאלן, עד שתגיע איתם לעניין המזרחי. או אז, יקפצו להם כל פיוזים, וכל ה"נאורות" שהם מתהדרים בה תיעלם באחת. קינן במובן זה לא היה שונה מהם. ואין לך שום דרך לבדוק מיהו שמאל אמיתי, אלא בדרך ההתייחסות לגזענות של ההגמוניה האשכנזית, ומכאן כמובן גם הדיכוי המתמשך והמאוס של מרבית המזרחים

  18. מיכאל

    מן הראוי לענות לו, אבל בזמן מותו לבוא עימו חשבון כפי שנעשה פה זו מלאכה בזויה, מה היא תורמת ולמי היא עוזרת?

    עדיין לא השתכנעתי שמדובר בגזען כפי שמנסים לצייר פה.

    השנאה לא תגרום לקידום המטרות , אפילו אלו שמבשרים על הגזענות של עמוס קינן, חוטאים בעצמם בגזענות, בלי אבחנה, זה מעורר ספקות.

    את המטען הזה של השנאה ספק אם ביכולתי להבין, אולי יום אחד אבין את השנאה הטוטלית הזו שאין ממנה מנוחה לכמה אנשים שרוצים לשמרה כאילו מדובר באהבה.

  19. אלכס

    ברווז אחד נכנס לבר ומזמין בירה.
    "בחיי", נדהם הברמן, "אתה שותה
    בירה?"
    "נו ומה רע בזה?!", משיב הברווז.
    "ואתה גם מדבר", ממשיך להתפלא
    הברמן, "מי אתה? מה אתה עושה פה?"
    "אני טייח", משיב הברווז, "ואתה
    רואה את הבניין הגדול הזה שמעבר
    לכביש? באתי לעבוד עליו כמה שבועות
    ועכשיו אני בהפסקת צהריים."
    אחרי כמה ימים נכנס לבר מנהל קרקס
    מהמזרח הרחוק והברמן מספר לו על
    הברווז המיוחד המדבר ושותה בירה.
    "יופי של אטרקציה", אומר מנהל
    הקרקס, "תגיד לו שאני רוצה אותו
    אצלי ואני מוכן לשלם הרבה."
    למחרת היום בזמן הפסקת הצהרים נכנס
    הברווז למקום ומזמין כרגיל בירה.
    "יש לי אחלה הצעה בשבילך", אומר
    הברמן, "אתמול ישב פה בעל קרקס והוא
    רוצה שתעבוד אצלו. הוא מוכן לשלם לך
    הרבה כסף, אם אתה רוצה אני מיד מסדר
    לך את העבודה."
    "בחייך", משיב הברווז, "קרקס זה לא
    האוהל הענקי שעשוי מבד?"
    "זה בדיוק זה", משיב הברמן.
    אז הוא בטח התבלבל", אומר הברווז,
    "אין סיבה שהוא יצטרך טייח…"

    זאת תגובתי למאמרך מאיר בביוף

  20. יריב מ

    כל הנושא של בני אליטה והגמוניה שיוצאים נגדה הוא סבוך וטעון ומורכב מאוד – גם ובעיקר עבורם. האם יש בכך יותר מרד נגד "דמות האב" המוטמעת בקבוצות חברתיות עם אג`נדה ברורה מסוג זה? האם י בכך יותר חוש צדק טהור. אלו תמיד שאלות שעולות…

    מפנה אותכן\ם גם לפוסט שכתבתי על ניסיון ההתנקשות בשר הדתי צבי פינקס, שזוהתה עם קינן:

    http://www.notes.co.il/yariv/59394.asp

  21. ר.מ.

    כתבה תמוהה.
    בסופו של דבר עמוס קינן פושע מלחמה עלוב כמו סמולנים רבים מבני דורו שניפץ גולגלות של אזרחים פלסטינים "בקרב" (טבח) על דיר יאסין.
    ועכשיו משפחתו הופכת אותו לקורבן מיוסר של הארוע וגם מזה קוצרת רווחים בכותר האחרון שאשתו הוציאה לאור.

  22. נתן.

    תוודה על ההפניה .
    קראי את הפרוטוקל של הישיבה ולא מצאתי שם אפילו התבטאות גזענית אחת של עמוס קינן.

    כל כך קשה לכתוב : "טעיתי מצטער"?

  23. ג. אביבי

    ההתבטאויות הגזעניות של עמוס קינן באחרית ימיו רק הצביעו על שפיו וליבו מעולם לא היו שווים כשהוא התייצב לצד הפנתרים השחורים בראשית ה70. העובדה שאפילו האינטלקטואלים האשכנזים מ"קיצוני השמאל" (קינן, חפר הגזען ודומיהם) לא הצליחו להשתחרר מהמשטמה האנטי מזרחית/ערבית שבמוחם, מלמדת על עומק האינדוקטרינציה הגזענית לה נחשפים רבים מאוד מהאשכנזים כבר מגיל אפס.
    אם יש משהו חיובי בחשיפת פרצופו הגזעני של קינן, מעבר לאמירת האמת, זה חיזוק המודעות, בקרב המזרחים, על הצורך בהשתחררות מוחלטת מכל חיבוק אשכנזי – "שמאלי" או ימני, ציוני או לא ציוני – מעכשיו והלאה לאורך המאבק המזרחי.

  24. רתם

    ולא להגיב.מפני כבוד המשפחה.
    אבל, אם כבר הגיעו להזכיר את הספר של נורית גרץ עליו, אוסיף שבדיר יאסין, לפי הספר, הוא הרג אשה, וההרוגים רדפו אותו, והוא בעצם, אם הספר אומר זאת או לא, הלום קרב. יש בני/בנות דורו שגם הן לא ישנות בלילה, מגישות תוכנית ברדיו, ומי שרוצה באמת לשמוע סיפורים מה היה ב48 מבחינה אנושית, יכול להבין למה חלקן לא ישנות בלילה.
    הטרגדיה היא למות בלי להגיע להכרה לאחריות של הצד שלנו על מה שקרה שם. יש א/נשי פלמח שהגיעו להכרה הזו, ויש כאלה שמתו בלי להגיע אליה ולהיות יכול לחוש צער שכך זה היה.
    למתרעמים על הניתוח של מאיר: האתר נועד לביקורת, גם ביקורת התרבות. אין רע בלומר שאדם שהיה סמל תרבות הוא בעצם סמל תרבות אשכנזית, הגמונית, ציונית, ואוסיף, שוביניסטית.
    בחויה האישית שלי, לפני הכל הוא היה שוביניסט.

  25. יעל

    שהיו פה.

    אבל כמו תמיד במקומותינו, אנשים אוהבים להביט למטה, למטה למטה, ממש למטה, ולחפש בכח משהו רע או לא תקין.
    ולא רוצים להוציא את הראש מתוך אותו למטה
    כי אין לנו תקומה, כך לפי אמונתנו.

    לא משנה שקינן נתן את הטון למהפכת רוחניות
    למהפכות אומנותיות

    והיה איש ענק מהחיים

    תמיד יהיה מי שיאמר: הייתה לו פליטת פה בשנת תרפפ"ו, ועוד ישכח את ההתנצלות.

    מומלץ לקרוא את ספרה של נורית גרץ. ספר מופלא בצורה יוצאת דופן. שופך אור על כל כך הרבה דברים.

  26. יעל

    שהיו פה.

    אבל כמו תמיד במקומותינו, אנשים אוהבים להביט למטה, למטה למטה, ממש למטה, ולחפש בכח משהו רע או לא תקין.
    ולא רוצים להוציא את הראש מתוך אותו למטה
    כי אין לנו תקומה, כך לפי אמונתנו.

    לא משנה שקינן נתן את הטון למהפכת רוחניות
    למהפכות אומנותיות

    והיה איש ענק מהחיים

    תמיד יהיה מי שיאמר: הייתה לו פליטת פה בשנת תרפפ"ו, ועוד ישכח את ההתנצלות.

    מומלץ לקרוא את ספרה של נורית גרץ. ספר מופלא בצורה יוצאת דופן. שופך אור על כל כך הרבה דברים.

  27. יעל

    רתם נראה לי כי פספסת חלק מהותי מהספר
    קינן היה אחד הראשונים שדיברו על דו קיום
    ושמרו על חזונם זה
    לאחר שכולם נשטפו בגלי גזענות.

    חלק מהיופי של חייו היה שעבר את כל השלבים, לא תוכלי לקרוא לו ימני או משלאני כי היה מורכב מכולם, שלא כאף אחד אחר.
    מתוך המורכבות הזו קרא: כן לדו קיום, והתחבר לתנועה הכנענית שדיברה על חיבור לטבע. מהבחינה הזו הוא היה איש ענק. חבל שמעט מאוד יכולים להבין המורכבות הזו.

  28. רתם

    מה זה דו קיום? אשמח לשמוע למה את קוראת בשם הזה?

  29. יעל

    היי רתם תודה על השאלה

    בשבילי דו קיום מתחיל מלמצוא פרטים בצד השני לדבר איתם

    להתנדב בכפר הערבי השכן לשעת לימוד ילדים בשבוע, לכת להפגנה שקטה של אחיזת ידיים באמצע המלחמה, לעשות עסקים מידי פעם (לעשות קניות או משהו אחר), למצוא אנשים שיש על מה לדבר איתם שהם ערבים ולא יהודים באוניברסיטה או במסגרת אחרת.

    מהמקום הזה נמצא דרך לדו קיום. הפחד שוכן בלבבות של כולנו. לא צריך לנצח אותו ברמה הלאומית, צריך לנצח אותו ברמה הפרטית.

    זה ישליך על הרמה הגדולה אח"כ. זה תהליך.

  30. יעל

    היי רתם תודה על השאלה

    בשבילי דו קיום מתחיל מלמצוא פרטים בצד השני לדבר איתם

    להתנדב בכפר הערבי השכן לשעת לימוד ילדים בשבוע, ללכת להפגנה שקטה של אחיזת ידיים באמצע המלחמה, לעשות עסקים מידי פעם (לעשות קניות או משהו אחר), למצוא אנשים שיש על מה לדבר איתם שהם ערבים ולא יהודים באוניברסיטה או במסגרת אחרת.

    מהמקום הזה נמצא דרך לדו קיום. הפחד שוכן בלבבות של כולנו. לא צריך לנצח אותו ברמה הלאומית, צריך לנצח אותו ברמה הפרטית.

    זה ישליך על הרמה הגדולה אח"כ. זה תהליך.

  31. ירדנה אלון
    ליעל – מסתייגת מחלק האמירות שלך בקשר ל-"גדול האמנים"(כמו עמוס עוז "גדול הסופרים" ?) את טוענת בתגובתך כי….."לא משנה שקינן נתן את הטון למהפכת רוחניות
    למהפכות אומנותיות
    כאן אני מרשה לעצמי להוריד גשם על התהלוכה, ולנפץ מיתוס על טווסי התרבות הישראלית. בשנות השישים ותחילת שנות השבעים רבים מאלה שנחשבים ל-"מהפכנים רוחניים"ו-"מהפכנים אומנותיים" בתרבות הישראלית בילו לא מעט שנים בפריז המעתירה, ספגו מעט מן התרבות הצרפתית, למדו בבתי ספר לאמנות, וכעבור מספר שנים חזרו לישראל "לספר לחבר`ה" בתוספת של ידיעת השפה וטעימות, וקצת "מאזטים"מן הצרפתיות על הלך הרוח הנושב משם.
    הם יכלו להרשות לעצמם את השהות הזאת. אני לא אכנס לפירוט ביוגראפי על כל אחד מהם ואיך התאפשר המימון הז. יחד עם זאת את מה שהם גילו בפאריז בגיל בוגר יחסית, ידעו ההורים שלנו שבאו מארצות שהיו קולוניות צרפתיות ולמדו בבתי ספר שהשפה והתרבות שלהם היו צרפתית, הרבה לפני קינן ורבים מנציגי ה"אליטה" התרבותית, אבל על ההורים שלנו הלעיגו כשהם דיברו צרפתית ואמרו בהגכחה שהם "באו מדרום צרפת".
    את אותם דברים שקינן וחבורת טווסי התרבות של אותם ימים גילו לעצמם ול-חבר`ה שלהם,כבר ידעו הוריינו וזה היה עבורם בבחינת "לגלות את אמריקה לאינדיאנים." אז כך שאת הגילויים והחידושים הם גילו לקומץ האירופוצנטרי שכל כך רצה להיות אירופאי, (דרך אגב רק על מנת לסבר את האוזן, המחזאי הרוסי הדגול אנטון צ`כוב ביקר לא אחת את האריסטוקרטיה ואת הבורגנות הרוסית על הצורך "להיות ארופאי". מקסים גורקי,במכתב לידיד כותב על כך……."אני מניח שכל מי ששהו במחיצתו של אנטון פבלוביץ` צ`כוב חשו בקרבם כאילו מאליה שאיפה להיות פשוטים , נאמנים יותר לעצמם, פעמים רבות ראיתי כיצד אנשים משילים בנוכחותו את צורות ההתבטאות הספרותיות היומרניות את המילים היפות ואת שאר החינחונים הזולים שהרוסי עוטה על עצמו שעה שהוא רוצה להראות כארופאי, כפרא המתגנדר בצדפים ובשיני דגים"……)
     למה אני מביאה את הציטוט הזה ואיך זה מתקשר להסתייגות שלי מהאמירה על קיינן וחבורתו "גדול האמנים" ואני כורכת גם את עוז באותה כריכה כ-"גדול הסופרים"? מפני שהצורך הקיומי להתנאות באירופאיות בא מאלה ששורשיהם, הן האתניים והן התרבותיים, נטוע אצל אלה שהגיעו לכאן ממחוזות מזרח אירופה, שבעיני מערב אירופה לא נחשבו כאירופאים תרבותית(ארופאים גיאוגרפית כן) (ראי תהילים זייגר הלוא הוא דן בן אמוץ שגם השתייך לאותה חבורה).
     הצורך הנואש הזה להוכיח לעצמם ולסביבתם שמקורות השראתם נובעים מאיזשהו עומק תרבותי מערב אירופאי וכאן בארץ ישראל הם יממשו את הצורך הזה ויוכיחו לאירופאים בעיקר שהם לא פחות ארופאיים,(הטראומה של השואה?). אז כך שהם יצרו תרבות שמתכתבת עם התרבות הארופאית ואף מחקה אותה, לעיתים בבוטות של כמעט פלגיאט. הייתה להם האפשרות מאחר ולמורשת היהודית הם ניסו בכל כוחם להתכחש, לשאוב מהמורשת התרבותית המקומית,אולם כלפיה הם חשו בוז עמוק.
    הייתה להם הזדמנות לממש את האפשרות של מיזוג מזרח ומערב, אולם מכיוון שהמזרחי היה מאוס ובזוי בעינהם לא פחות מהיהודי הדתי, הם נשארו תלושים וכל שנותר בידם היה חיקוי.
    החיקוי הזה התקבל בברכה ובזרועות פתוחות ע"י המימסד, וכך במקום ליצור תרבות אותנטית, ויצירה אותנטית, הם יצרו תרבות של חיקוי. אני באופן אישי מתקשה לראות בתרבות של חיקוי "יצירה גדולה".אני בהחלט מקבלת שהיה כאן נסיון ליצור משהו שהוא גם ישראלי אותנטי, אולם אני סבורה שהחד צדדיות של השקפת העולם שממנה באו הייתה בעוכריהם. יצירה גדולה לטעמי האישי יכולה לנבוע אך ורק מהיות היוצר אותנטי ונאמן לעצמו ושהיצירה שלו תנבע מהמקום של הצורך לבטא את הקול הפנימי שלו, לא מהצורך להתקבל ולהתחבק עם המימסד, ולא מן הצורך "להראות למנוולים האלה מי אני ומה דעתי עליהם"(קונפורמיסט ונון קונפורמיסט כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה)
    ואת תגובתי זו אני בעיקר מפנה לאמנים המזרחיים שביננו שנאבקים עתה על תקציבים ועל מרחב מחייה תרבותי, מפני שאין ארוחות חינם. מי שמבקש את חיבוקו של המימסד מבחינת הקצאת תקציבים וחלוקת פרסים כדאי שיקח בחשבון איזה מחיר משלמים על כך (ראה עמוס עוז), ומי שנופל לבור של "מרד הדנדי" כפי שנפלו לתוכו טווסי תרבות כמו קינן, ובן-אמוץ, ודומיהם בשני המקרים מחמיץ את האוטנטיות שלו. אז כך שמבחינתי קינן לא היה "גדול האמנים" אלא "גדול המוחמצים". אולי בשל כך היה מריר ונירגן?
  32. שור

    מאמר מרתק וגם התגובות.

    תודה.

    שור

  33. יעל

    ירדנה, אני לא בטוחה שהבנתי את כל התגובה שלך.

    על עמוס עוז אין לי מה לאמר והוא לא מעניין אותי מבחינה אמנותית.

    לגבי קינן ככל הידוע לי הוא היה אמריקאי/רוסי, ולא ארופאי, כך שאני לא חושבת שתסביכים אירופאים קשורים אליו כמו שהם קשורים לניצולי שואה.

    בסביבה המשפחתית שלי לא מצאתי רצון לזהות אחרת ואני לא בטוחה שאני מבינה את הכוונה.
    היה רצון חזק לקהילה שלא הייתה.

    בכל מקרה הייתי מעוניינת לשמוע יותר.

    לגבי חיבוק הממסד כל מילה בסלע- לחיבוק ממסדי יש מחיר רב! וצריך למצוא את הדרך ליצור מתוך עצמאות.

    זה נכון היום לגבי כל אדם ואדם.

    קינן מסמל בשבילי 2 דברים מהותיים:

    הקרעות בתוך חיים תרבותיים ורוחניים שהיה מוכן ללכת איתם עד הסוף ולבקש להבין את עצמו- ומתי מעט אמנים בתקופה הזו בישראל הלכו לשם. אי אפשר הבין האדם את עצמו מבלי מדריכי דרך אלו, והיום מעטים אמיצים דיים ללכת לשם. הרוב פחדנים, חיים במין כיסתוח תמידי ומוכרים פיסות נשמה לאלוהי הפוליטיקלי קורקט/נורמליזציה/תרבות מערבית/איך שלא תקראי לזה.

    בהקשר לתנועה הכנענית מדובר על חזרה לחיבור לטבע. וזה דבר שלאנשי אירופה שחזרו מהמלחמה היה חסר משני אופנים- זה לא היה שם קודם מבחינה תרבותית, והמלחמה רק החלישה את השורשים. זה דבר שלמזרחים יש נטיה יותר חזקה אליו. זה דבר שהעולם צריך עכשיו. (הבנה של מחזוריות, קהילתיות, של להשתלב בטבע בלי לפגוע בו, שמירה סביבתית ועוד).

  34. יעל

    ירדנה, אני לא בטוחה שהבנתי את כל התגובה שלך.

    על עמוס עוז אין לי מה לאמר והוא לא מעניין אותי מבחינה אמנותית.

    לגבי קינן ככל הידוע לי הוא היה אמריקאי/רוסי, ולא ארופאי, כך שאני לא חושבת שתסביכים אירופאים קשורים אליו כמו שהם קשורים לניצולי שואה.

    בסביבה המשפחתית שלי לא מצאתי רצון לזהות אחרת ואני לא בטוחה שאני מבינה את הכוונה.
    היה רצון חזק לקהילה שלא הייתה.

    בכל מקרה הייתי מעוניינת לשמוע יותר.

    לגבי חיבוק הממסד כל מילה בסלע- לחיבוק ממסדי יש מחיר רב! וצריך למצוא את הדרך ליצור מתוך עצמאות.

    זה נכון היום לגבי כל אדם ואדם.

    קינן מסמל בשבילי 2 דברים מהותיים:

    הקרעות בתוך חיים תרבותיים ורוחניים שהיה מוכן ללכת איתם עד הסוף ולבקש להבין את עצמו- ומתי מעט אמנים בתקופה הזו בישראל הלכו לשם. אי אפשר הבין האדם את עצמו מבלי מדריכי דרך אלו, והיום מעטים אמיצים דיים ללכת לשם. הרוב פחדנים, חיים במין כיסתוח תמידי ומוכרים פיסות נשמה לאלוהי הפוליטיקלי קורקט/נורמליזציה/תרבות מערבית/כסף/נוחות/איך שלא תקראי לזה.

    בהקשר לתנועה הכנענית מדובר על חזרה לחיבור לטבע. וזה דבר שלאנשי אירופה שחזרו מהמלחמה היה חסר משני אופנים- זה לא היה שם קודם מבחינה תרבותית, והמלחמה רק החלישה את השורשים. זה דבר שלמזרחים יש נטיה יותר חזקה אליו. זה דבר שהעולם צריך עכשיו. (הבנה של מחזוריות, קהילתיות, של להשתלב בטבע בלי לפגוע בו, שמירה סביבתית ועוד).

  35. פועל שחור

    לא עברו את הגבול של השתכרויות עם כוכבי שמש והתחככות עם פעילים אחרים בבתי הקפה של בוהמת ירושלים.