על קלינט איסטווד ומיתוס ג'וליאני

יוסי דהאן

אני נוסע ושומע את המראיין בגלי צה"ל שואל בייאוש למה אין לנו פה מישהו כמו ג'וליאני. הכמיהה לאיש חזק שייעשה פה סדר משותפת לרבים מהדוברים היום. המראיין מעלה לשידור את אלון פנקס, קונסול ישראל בניו יורק בעבר, שמעצים את מיתוס ג'וליאני.
כיוון שהאירועים והחדשות בארץ מתנהגים על פי מחזוריות קבועה, הנה דברים שכתבנו בגל ההיסטריה התקשורתית הקודם.

גם אנחנו רוצים קלינט איסטוודי מיידי – סופרמן, נביא קץ עידן האלימות האורבנית כמו ג`וליאני. האיש שהפך את גיהנום לגן עדן. מתחננים שהקאובוי יבוא ויציל אותנו מעצמנו. אבל מסתבר שג`וליאני של התקשורת הישראלית הוא דמות בדיונית והקשר בינו לבין מי שהיה ראש עיריית ניו יורק הוא קלוש ביותר.

במיתולוגיה התקשורתית ג`וליאני נחשב למי שניקה את העיר ניו יורק מפשע ואלימות. בירור שקול יותר מגלה עובדות אחרות. בעוד שגיוליאני וצוותו מצביעים על כך שמדיניותם גרמה לכך שסטטיסטיקת הפשע החלה באופן דרמטי החל מראשית תקופת כהונתו – 1994, העובדות מגלות שרמת האלימות והפשיעה החלה לרדת כבר החל משנת 1990. השוואה בין ניו יורק לערים אחרות כמו לוס אנג`לס מצביעות על כך שגם בלוס אנג`לס ובערים אלו שבהן לא התרחשה "מהפיכת ג`וליאני" ירדה רמת הפשיעה באותן שנים באופן דרמטי.

נוסחת הפלא של ג`וליאני, ראש העיר מהמפלגה הרפובליקנית, התבססה על תיאוריה המכונה "תיאוריית החלונות השבורים" (תיאוריה של ג`יימס ווילסון וג`ורג` קילינג). התיאוריה אומרת שחלון אחד שבור בבניין גורם לכך שבמשך הזמן חלונות כל הבניין יהפכו לשבורים. בקיצור יש לטפל בכל עבירת אלימות, גם הזעירה ביותר, בחומרה רבה על מנת למנוע התדרדרות בפשיעה – "אפס סובלנות" לפשע.

ג`וליאני ומפקד המשטרה שלו בניו יורק יישמו את השיטה הזו באמצעות שימוש בתוכנת מחשב שתיעדה את עבירות האלימות בכל חלקי העיר והציבה ייעדים מדוייקים להפחתת האלימות לכל יחידת משטרה.

למדיניות הזו היו תוצאות לוואי, הטרדה ופגיעה בזכויות אדם של קבוצות מיעוט שחורים ופורטוריקניים. שני המקרים המפורסמים ביותר היו רציחתו של אמדו דיאלו, תושב העיר שהגיע מגיניאה, על ידי ארבעה שוטרים לבנים שירו בו 41 כדורים, מותו של דיאלו הביא לגל הפגנות נגד המשטרה ומרי אזרחי שבו נעצרו למעלה מ 1300 אזרחים. המקרה האחר הוא האלימות שהפעילו שוטרים נגד אבנר לואימה מהגר מהאיטי, השוטרים בצעו בו  מעשה סדום בעזרת אלה משטרתית. במקרה של אמדו דיאלו ג`וליאני נתן גיבוי לשוטריו. העוינות בין קהילות רבות בניו יורק לבין המשטרה רק הלכה והתגברה. הלחץ על השוטרים לשפר את הסטטיסטיקה יצר ניכור וירידה במורל בקרב השוטרים ומפקדיהם וגם הסטטיסטיקה החלה להיות מוטלת בספק.

ראוי אולי לסיים בציטוט של ריצ`ארד הולדן שחקר את מדיניות רודי ג`ולאיני:

"ג`וליאני יצר לעצמו שם של גיבור לאומי, היורש שלו יירש משטרה המצוייה בתוהו ובוהו, הסובלת ממחסור בכוח אדם, לא מתוגמלת וכזו הנמצאת במלחמה מול ציבור האזרחים.  לבסוף שיעורי הפשיעה יתחילו לעלות, זה לא יקרה בגלל מדיניותו של ראש העיר החדש אבל עליו תוטל האשמה"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אבי גולצמן

    אז מה בעצם כן הביא לירידה ברמות הפשע כבר ב-1990?

  2. יאיר ח.

    החוכמה היא למצוא את שביל האמצע.

    בהחלט יש מקום להחמיר עם עבריינים "מתמידים", עם בני נוער שהולכים לבלות עם סכין בכיס ועם אזרחים שמקבלים שלילת רשיון כהמלצה.

    אם להיות קונספירטיבי, אולי זה מצב דיי נוח לממשלה (לדורותיה), במקום שנמחה על העוולות הגדולות, נתעסק בפחדים קטנים כמו האם האוטו שלי יהיה ברשימת 20,000 הרכבים שנגנבים כל שנה…

  3. סטודנט להיסטוריה

    זוג כלכלנים שדווקא תומכים בשוק חופשי פרוע וסדנאות יזע בעולם השלישי הוכיח בעזרת נתונים שהפיכת ההפלה להליך חוקי בשנות ה-70 הוציא נערות ונשים צעירות רבות מחיי עוני ומשבר, ומנע הבאה לעולם של דור שלם של ילדים לא רצויים שבדורות הקודמים הם היו העבריינים הקשים.

  4. איזק

    הטלת אור על מצב הפשיעה, כמוה כאבחנת מחלה על ידי הרופא. אבל מהרופא נדרש שגם ימציא מזור לנגע.
    מה הטעם במתיחת ביקורת אם בהמשך לה לא מוצגות כל הצעות מעשיות.
    יתכן באמת שרודולף ג`וליאני לא היה הסופרמן כפי שהוצג ונכון הוא כי התנהגותם של כמה שוטרים כלפי בני מיעוטים הייתה בלתי נסבלת. (גם אצלינו ישנם כמה וכמה שוטרים שמוטב היה שלא יימצאו בשורות המשטרה) אז האם פירוש הדבר שאין מה לעשות.יש גם יש.
    רק שלשם כך צריך ממשלה הרבה פחות מנופחת. להעמיד בראש המשטרה מפקד ראוי. לנפות את הקוצים השוטים משורות המשטרה ולחנך את הנשארים. לקצץ רק במעט את השוחד הניתן לש"ס ולישיבותיה ועל ידי כך להקצות האמצעים הדרושים לגיוס כח אדם טרי וראוי.
    אם באמת ירצו – יוכלו. אבל שרי ממשלה, חברי כנסת, מפקדי המשטרה, ראשי עיריות ומועצות וכל כיוצא בהם,אינם מטיילים בלילות בחופי הים ואינם מבלים במועדוני לילה. אז מה איכפת להם שפה ושם נרצח איזה אב ונקטלת אם לילדים. כמה צקצקוקי לשון ו.. מה לסדר היום. צריך למצוא איזה ג`וב למוישה פופיק שפעל בבחירות ולהמציא תיק מיניסטרוני חדש לשאול מופז שמתי שהוא יצטרף לגועליציה.

  5. דניאל ז. בוינדר

    צריך להוסיף כי ג`וליאני ניקה ת ניו-יורק מהומלסים – הוא פשוט גירש אותם החוצה. אבל ג`וליאני הוא (כלומר, היה) הבעיה של הניו-יורקרים. הבעיה שלנו היא כל אותם אידיוטים מקומיים המייחלים למין ג`וליאני כחול-לבן. הדן-מרגליתים למיניהם חושבים שג`וליאנים ושוטרי אזולאי יצליחו איפה שנכשלו מערכות החינוך והרווחה, וכל מי שאחראים לאי הנחלת ערכים בקרב הישראלים. אם פושע מלחמה כאריאל שרון נבחר פעמיים לראשות הממשלה, ויורשו, שהיה מושחת כמוהו ועשה מאמץ להשתוות לו בפשעי מלחמה, נשאר על כס ראש-הממשלה למרות כל מה שנחשף לגבי תאוות הבצע הפלילית שלו – אל יתפלאו הישראלים שגם הפשיעה האלימה עולה כפורחת.

  6. אילן

    תיאוריית "החלונות השבורים" זכתה לתהילה, בין היתר כי השם תפס. רעיון "החלונות השבורים" הצליח מאוד באזורים בעייתיים כמו הארלם, ובעיקר דרום ברונקס. האזורים האלה התעוררו לחיים, והרבה בזכות השוטרים החמושים שפיטרלו ברחובות.

    אבל ההצלחה הגגדולה היתה הסאבויוי, ועורק החיים של העיר, שהנסיעה בה הפכה לבטוחה בכל שעות היממה. אני לא יודע איך מחברים את זה למספרים, אבל, כאמור, הסיפור לא היה "החלונות השבורים" אלא מידת האחריות שנדרשה מכל מפקדי הרבעים, מהדין וחשבון שנדרשו לתת אחרי כל רצח באזור שלהם.

  7. אהוד ברוג

    ג`וליאני זו סיסמה ריקה. האיש הוא בלוף. גם בעקבות 9/11, כשנעשה לגיבור לאומי והיתה לו עזות המצח לחשוב שהוא ראוי לשבת בבית הלבן (למה לא, בעצם, אם בוש ישב שם?), התברר בדיעבד כי גם ההרואיקה שלו לא היתה אל פירוטכניקה של יחסי ציבור. המלחמה בפשיעה אינה הוקוס-פוקוס בנוסח פרג` (מהיום להיום). תהליך הריפוי של החברה הישראלית החולה יימשך שנים, ובינתיים לא רק שלא התחילו – אלא מחמירים את המצב. מדברים על פשיעה? מה עם פושעי המאחזים ושאר המתנחבלים המשתינים בקשת על כל רשויות החוק?

  8. מ

    ג`וליאני הוזכר היום בעקבות הרצח בחוף הים בתל אביב.

    את הרצח בצעה על פי החשד חבורת נערים. הם ביצעו את הרצח כי הם היו שתויים, בגלל כשלים של מערכת החינוך, ובגלל עוד אלף ואחת סיבות (הכיבוש לבטח מופיע ברשימה). לחשודים גם זהות לאומית מסוימת, אבל היא לא שייכת לענין ואף אחד לא מזכיר אותה. אם הם היו חרדים או מתנחלים היה צריך להזכיר זאת, אבל הם אינם כאלה ולכן זהותם לא חשובה.

    ובכל זאת, לפי אהוד ברוג, ברור אל מי צריך להפנות אצבע מאשימה: אל "פושעי המאחזים ושאר המתנחבלים".

    למען האמת נדמה שאנשי השמאל הטהרני לא מתנגדים באמת למשטרה דורסנית ואלימה נוסח ג`וליאני. הם רק היו רוצים לראות משטרה כזאת ממלאת את התפקיד שהם מיעדים לה: בשום אופן לא להשתמש בכח כדי להגן על האזרחים מפני בריונות, אבל כן לאכוף בברוטליות מהלכים פוליטיים שתואמים את מצע השמאל.

  9. מיכה רחמן

    מצב האלימות הגואה זוכה לכיסוי תקשורתי מסיבי. הקו התקשורתי הכמעט שולט הוא הדיון ביעילות המשטרה, החמרת הענישה, הגדלת מספר השוטרים ברחוב וכדומה. חסר מאוד הדיון בסיבות העמוקות יותר לאלימות. כמו שארה"ב הפכה לאחת המדינות האלימות בעולם, כך גם ישראל, לפחות ממראית עין, הופכת יותר ויותר אלימה. התשובה לאלימות היא דיכוייה בעוד ועוד כוח. לא שואלים למה יש עוני ופערים חברתיים ואיך אלה מביאים ליותר אלימות. דיכוי האלימות בכוח כולל כמעט תמיד היטפלות לקבוצות אתניות עניות החיות בשוליים. מה שמגדיל את האלימות. וכמובן מדינה שחיה על חרבה, ששולחת חיילים צעירים למעשי אלימות קשים בשטחים הכבושים, אין פלא שמגדילה את האלימות גם בתוכה.

  10. אירית
    אתר העוקץ נמנע די בעקביות מלגעת בנושא הפשיעה בישראל, כיון שהוחלט איפשהו (איפה ? ועד השמאל ?) שפשיעה זה לא נושא פוליטי ואולי אפילו, ר"ל, נושא ימני מטבעו, כפי שהוא מוצג כאן. והנה, לאור הגופות המבותרות בשבוע האחרון, שצפות בנהרות ובחופים, ירד האתר הנכבד "אל העם". אך מה ? אבוי ! ירד אל העם בניו יורק, ולא לתל אביב או לפריפריה הכורעות תחת הפשע. מה שייך גו`ליאני עם כל הכבוד לנושא הזה ?
     ישראל ושלטון החוק שלה דומים הרבה יותר לניגריה או אולי אטליה מאשר לאמריקה, שגם לפני ג'וליאני החזיקה בענישה החמורה ביותר, ובשיעור האסירים הגבוה בעולם החופשי, שרובו שחורים ומיעוטים, בתנאים לא אנושיים וכולל עונש מוות המיושם למעשה. על הרקע הזה, ג`וליאני הוא אייטם, ימני, ולא רלוונטי לחלוטין. כן, דרושה ענישה, כן דרושה החמרה חריפה בענישה, ובעיקר באכיפה, כן דרוש לבחון למה שופטי ישראל רחמנים או שמא הם פחדנים או מסובכים בקשרי איום או ידידות עם הנשפטים או עורכי הדין. כן, דרוש לשאול מה מצב משטרת ישראל שהיתה לבז ומשיסה לא רק בעיני הקורבנות, אלא בעיקר בעיני העבריינים. בדיחה מהלכת.
    הנושא הגזעני הוא חול בעיניים. הפשיעה בקרב המיעוטים היא עצומה ורבה, באותה מידה כמו בקרב הציבור המהווה רוב, אבל אבוי, גם עליהם לא אוכפים את החוק. נהפוך הוא. לפחות בפריפריה, להיות "ערבי" או "רוסי" משמעו שאתה מחוסן מידה של המשטרה, מתוקף קשרי כנופיות, עדתיות, משפחה ובעיקר הפחד של השוטרים מהאלימות הפראית שאינם רגילים לה.
    עם כל הכבוד לאתר, ויש לי, לפעמים הוא מפגין אותו ניתוק מתנשא מהציבור, זה שכנגדו הוא כביכול יצא ונוצר. העובדה שאף אחד מן העורכים לא נפל קורבן לגניבה, שוד או אונס היא מקרית בהחלט, וכניראה מדברים אחרת כאשר נתקלים במציאות הזו, שבה המשטרה היא נוכח נפקד, ובמקרה הרגיל יותר, מסייעת לעבריין ומדכאת עוד את הנפגעים.
     אפשר מידי פעם להפגין קצת עצמאות חשיבתית ולא לצטט ורבטים את המניפסטים מאמריקה, בעיקר כאשר אין להם שום קשר למציאות בישראל. במקרה של המשפט הפלילי, אכן, אין שום קשר, ולא במקרה נזקקת משטרת ישראל לאפ בי איי כדי להתמודד עם כמה פושטקים סוג ג`. כדאי לבחון את השאלה הזו, ולהבין שבמקרה הזה, השמאל מפספס בגדול והולך ונעלם מהתודעה, ובצדק. לא רלוונטי !
    שלא לדבר על כך שאתרי השמאל, כולל זה הנוכחי, לא דנו מעולם בהיבטי הפשיעה המאורגנת שמהווה עמוד תווך חברתי כלכלי ופוליטי בישראל. כניראה נחכה עוד עשר שנים כאשר יתרגמו בשבלנו מאמרים באנגלית על הפשע המאורגן בניו יורק תחת שלטון בוש….יש לנו סבלנות,
  11. יעל

    לא הייתי רוצה שנשתמש בדוגמא של ג`וליאני כדוגמא ומופת למנהיגות נכונה.
    קראתי את ספרו. הוא כתוב בגוף ראשון ביהירות, בגאווה ללא טיפת צניעות. הוא לא פתר את בעיית העוני. הוא דחק אותם לפינות האפילות ביותר בניו יורק.
    הדרך הנכונה לטפל באלימות היא לטפל בגורמים ולא בתוצאה. כשמטפלים בתוצאה – זה מאוחר מדי.

  12. ירדנה אלון

    נושא טעון מאוד וכבד מאוד,לאלימות בישראל יש סיבות רבות וגוונים רבים,אלימות ופשע זה לא רק עניין של עוני כפי שכתב מיכה באחת מתגובותיו,(זה גם עוני אולם לא רק) כבר ראינו שרציחות מחרידות דוגמת רצח נהג המונית דרק רוט,לא התבצע ע"י נערים שבאו משכונות עוני נהפוך הוא,וכך גם רצח של נער מהשרון(שכחתי את שמו)שבוצע גם הוא ע"י "בני טובים"כך סתם ללא סיבה,האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת לא נעשה ע"י חבורת נערים שבאו ממשכנות העוני אלא ממה שנקרא "מלח הארץ". דודו טופז הוא לא בדיוק בן מיעוטים וגם לא עני במיוחד,האב שרצח את בתו אך לפני שבועות מספר היו לו כל הנתונים של "חתן מבוקש", אקדמאי איש הייטק,שכל אמא הייתה שמחה אם הבת שלה הייתה מביאה הביתה ,גברים שמתעללים פיסית ונפשית בנשותיהן או בילדיהם באים מכל שכבות האוכלוסייה, אמהות מתעללות בילדיהם באות מכל שכבות האוכלוסיה ללא קשר להשכלתן או למוצאן או למצבן הסוציו-אקונומי.
    אם ללכת יותר רחוק ויותר עמוק יש את העניין של מה שנקרא "הרוע האנושי"רוע לשם רוע,והרוע הזה קיים בטבע האנושי בדיוק כפי שקיימים טוב הלב והנדיבות והחמלה והחסד האנושי,שני הדברים האלה חיו תמיד זה לצד זה ונכתבו על כך ספריות שלמות, מזויות שונות, למיסטיקאים (here i go again עם הג`יבריש הניו-אייג`י שלי) יש הסבר קבליסטי על האל שנשבר וזקוק לתיקון וכי על האדם לסייע בתיקון,לאקזיסטנציאליסטים יש הסבר משלהם.ולא אכנס לפירוט.
    קשה לנו לקבל את זה ,בעיקר בחברה הישראלית יהודית שיוצאת אפריורי מתוך נקודת הנחה שאנחנו "עם סגולה"ואצלנו לא קורים דברים כאלה ,זה קורה רק אצל הגויים וזה תמיד מופנה כלפי היהודים,(כשאני אומרת החברה הישראלית -יהודית אני מתכוונת לאיש ברחוב לא לאנשי אקדמיה וחוקרי יהדות שיודעים שאין זה כך) ולכן שנים של שתיקה והשתקה,והדחקה וטאטוא אל מתחת לשטיח,(לא רק אצל היהודים חרדים,אלא גם בקרב הקהילה החילונית בקיבוצים"מלח הארץ " כאמור שהזייתם הגדולה הייתה לברוא חברה שתהייה למופת לא רק בארץ אלא בכל העולם בבחינת "אור לגויים")
    הישראליות היא חברה מנוכרת ואדישה לסבלו של האחר, קשה לנו לקבל את זה,אנחנו אוהבים לדמיין את עצמנו כחברה שערכיה האנושיים הם תמיד מעל לאחרים. שוב מתוך כך שהיינו במשך אלפי שנים חברה סגורה ומסוגרת ומנוכרת לסביבתה למעט יחסי תועלת לשם פרנסה והישרדות,השואה לא הייטיבה איתנו מהבחינה הזאת,כל כך הרבה מוות ומלחמת הישרדות,הופכים בני אדם לאדישים לכאב ולסבל על מנת לשרוד.ומי ששרד מצייד את הדור הבא באותו ארגז כלים שסייע לו לשרוד, אינני אומרת זאת מעמדה של מאשימה חס וחלילה,נא לא לעוות את דברי אלה ,אני בשיא הצניעות סבורה שיש לי איזשהי הכרות עם החברה הישראלית וזוית ראייה משלי עליה וכך אני רואה אותה פחות או יותר.
    יחד עם זאת ברור לי שצריך להקטין את האלימות,אני לא חושבת שהחברה הישראלית היא יותר אלימה ממה שהיא הייתה פעם,האוכלוסיה גדלה,אז גם האלימות גדלה,והתקשורת הישראלית שגם לה חלק לא מבוטל (תכניות דוגמת פופוליטיקה בזמנו עם דן מרגלית,טומי לפיד ודנקנר יצרו ז`אנר של שיח אלים שבמקום להפסיק אותו החברה הישראלית העריצה אותו לדוגמא),היום התקשורת כביכול "יותר פתוחה" ,מה יותר פתוחה?יורדת לפרטי הפרטים של הזוועות,שוב אינני באה לטעון שלא צריך לדווח,אני רק סבורה שסגנון הדיווח בוטה וגובל בפורנוגראפיה של הפשע.
    גם הסגידה לאנשי עולם הפשע והפיכתם למושא הערצה ולסלבריטאיים,הטישטוש והעירפול וכמובן האיפה ואיפה,ביחסי עדות ודתות שבתי המשפט נוהגים.
    יד קשה – זה בא מבית המדרש המיליטריסטי,(הנה בא הכיבוש)שבו התפישה הייתה שאם ננהג בצד השני ביד קשה ונטיל עליו את מוראנו הוא לא יעז להרים ראש,אז אם השיטה טובה לפלשתינאים היא תהייה טובה גם לאזרחים,מי שרוצה יד קשה לא מבין את ההבדל שבין הכוח של האהבה(האהבה האנושית אוניברסאלית) לבין אהבת הכוח,
    קשה לנו להודות שאנחנו חברה תאוות כוח,כוח כלכלי,כוח צבאי,כוח מעמדי,מי שאין לו כוח כלכלי לא סופרים אותו ממטר מכל האספקטים (החינוך,הבריאות ,והצדק המשפטי)מי שלא בא מהמעמד "הנכון" לא יוכל להתנייד וישאר תקוע(להישאר תקוע זה מתסכל,והתיסכול יוצר זעם וכעס שבסוף מתגלמים באלימות) ועל הכוח הצבאי אני לא צריכה להכביר במילים.
    מה הפתרון?- לצערי אני יכולה לראות את הסיבות לבעייה,(בעצם חלק מן הסיבות) אולם אין לי הידע הדרוש על מנת להביא תובנות עם פתרונות,לצורך זה צריך לפנות לקרימינולוגים שבקרבנו על מנת שיציעו פתרונות, בטח לא לפנות לאנשי תקשורת שהאינטרס שלהם כמובן זה להעצים את תחושות הפחד הקולקטיבי, בטח לא להשקיט או לרפא אותו.

  13. אדי

    אחרי האדון פנקס עלה לאותו שידור (כפי הנראה ביוזמתו ולבקשתו) עוד גאון אחד שהיה סגן קונסול או סגן שגריר או סגן מזכיר בורשה, פולניה ועכשיו עובד בתור דובר אצל ליברמן וסיפר על המודל הורשאי: משטרה מיוחדת (מורכבת מ"צעירים" לדבריו)שפרושה ברחובות העיר בצפיפות ומפטרלת בהם, אנשיה לבושים במעילי גשם או מדים צהובים (!) ובסמכותם וחובתם לפנות לכל עובר ושב שנראה "חשוד"(איך נראה "חשוד" ?) ולחקור אותו למעשיו. הדובר היה מלא התפעלות מה"מודל הפולני". תארו לעצמכם חבר`ה כאלה , עם הניסיון הנפלא שנרכש בשטחים מתחילים לטרטר אותנו ברחובות ערינו ו"מתחקרים" כל מי שבא להם ("נראה חשוד") למעשיו.
    הכי טוב אלוי בעצם מודל משולב ג`וליאני + ורשה. איך לא חשבו על זה קודם.

  14. אודי

    בספר `פריקונומיקס` הכלכלן סטיבן לוויט נותן הסבר מפורט (כולל נתונים וגרפים) המסביר את ירידת הפשע בניו יורק.
    קיצור של ההסבר אפשר למצוא כאן –
    http://www.text.org.il/index.php?book=0611051

  15. עמית

    ג`וליאני בסך הכל רכב על העובדה שתקופת קלינטון התאפיינה בפריחה כלכלית שהורידה את הפשיעה בכל ארה"ב.
    ע"פ דו"ח הFBI לשנים הרלבנטיות יש ירידה ממוצעת של 45% בכל המדינה.

    אבל גם בתקופת קלינטון הפשיעה בארה"ב הייתה גדול עשרות מונים מהפשיעה באירופה.
    אז אם רוצים שתהיה פחות פשיעה לא מספיק שיפור בכלכלה כדי להגיע להפרש בין הממוצע האירופי לממוצע בארה"ב 1:9 (באירופה כ- 89% פחות עברינות), צריך לאמץ מדיניות סוציאל דמוקרטית רצוי סקנדינבית (50% פחות פשיעה מאירופה).