אתיופים בישראל: מי אונס את מי?

אנשים נוטים לבלבל בין מיון מדעי, המבוסס על שיטות מחקר תקפות ומהימנות, לבין סטריאוטיפים ודעות קדומות. זאת, כיוון ששני המיונים יוצרים הכללות. דעה קדומה (משפט קדום) היא דעה שגובשה על תופעה (אדם או קבוצה) ללא בדיקה מוקדמת ואימות העובדות. לרוב, זו דעה שלילית ומכתימה. דעות קדומות רווחות, לצערנו, בהתייחסות לדפוסי התנהגות שונים, מחלות ופגמים אנושיים, גזעים, עמים, קבוצות אתניות וקבוצות מגדר. מתוך הדעות הקדומות צומחים סטריאוטיפים, שהם דימויים שטחיים, המבוססים על מידע חלקי ואף שקרי. (מתוך הדף "על המדריך": אנשים ישראלי  – מדריך לחברה הישראלית).

לציטוט הנ"ל הגענו אחרי קריאת כתבה, באתר חדשותי מקוון, שעסקה בנושא זנות ומיניות בקרב קהילה האתיופית בישראל. הכתבה הייתה מקוממת – קביעות סטראוטיפיות, הכללות על בסיס דעות קדומות ומידע חלקי נשזרו בה. דבר שלא נעלם גם מעיני המגיבים לכתבה. בסיום הקריאה חשבנו לעצמנו שזו היא עוד כתבה המגיעה להכללות סטיגמטיות על בסיס מידע חלקי, שהקשר בינם לבין המציאות של ישראלים ממוצא אתיופי הוא קשר מפותל ומאולץ.

אבל לבסוף הבחנו כי המילים "שיסוף גרון", "מוות בסקילה", "גם אם יש הומואים ולסביות במגזר האתיופי, הם לא יעזו 'לצאת מהארון', לנוכח הגורל המר והנמהר המצפה להם בחוץ.”,  "יש דיווחים על יותר מיצאנית אתיופית אחת, שנרצחה על רקע עבודתה", "משפחת הזונה שילמה לרוצח שכיר, על-מנת שיחסלה בדם קר", "מקור יודע דבר" ומילים תמוהות וקשות נוספות, שהונחו לאורך הכתבה, התגאו בהתבססות אקדמאית-מדעית – הערך "מיניות במגזר יוצאי  אתיופיה" באתר האינטרנט "אנשים ישראל – מדריך לחברה הישראלית", בעריכת פרופ' עוז אלמוג ודוד פז.

החלטתנו להמשיך ולבדוק מה הוא האתר הזה, שחתום עליו תואר נכבד זה. גילינו כי על האתר חתומים כמקימים, פרופ' עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג, החברים במערכת האתר יחד עם דוד פז ושרון הורנשטיין . גילינו גם כי זה הוא פרויקט שאפתני המצהיר כי מטרתו הוא "לספק מידע מקיף ועדכני על החברה הישראלית, על שלל המגזרים וסגנונות החיים המרכיבים אותה". באתר גם ההצהרה כי הוא "נעשה במסגרת מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, שהוא גם המממן העיקרי". וכי "יוזמי הפרויקט משמשים כחוקרים בכירים במוסד". ובשלב ההקמה הפרויקט נתמך גם על ידי גופים נוספים: אוניברסיטת חיפה ואונסק"ו ישראל. גוף רציני לכל הדעות. לא?

אחרי שקראנו את הערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה" הבנו – מה שלא הבחנו בו קודם בחיינו -כי אנו ושאר הגברים ממוצא אתיופי בישראל, ללא הבדל רמת מסורתיות, רמת דתיות, השכלה, היסטוריה עבריינית, בעיות נפש ומאפיינים רבים אחרים, המעצבים ומשפיעים על פרקטיקות ותפישות מיניות, הם אנסים סדרתיים (מבוגרים) ואנסים מועדים לפורענות (צעירים). ואילו הנשים – שוב ללא הבחנה במאפיינים רלוונטיים של קבוצה זו – הן כלי חסר קול וסוביוקטיביות ,העוברות שוב ושוב אונס סידרתי ומתמשך, ויש לציין בצנעה ובשקט. כך על פי "המדריך לחברה הישראלית":

"בישראל, אתיופים צעירים מבינים יותר את צרכי האישה, ומשתדלים שלא לכפות עצמם." "מריבה בין בני-זוג עלולה להעכיר את מערכת היחסים שלהם, אך לא את מערכת יחסי המין. אם הגבר מעוניין, הם יתעלסו על אפה ועל חמתה, פשוטו כמשמעו. אם הילדים הבוגרים ישנים בחדר הסמוך, הם גם יימנעו מגניחות שאינן משתמעות לשתי פנים – בשל קוד הצניעות והמופנמות". בקיצור, "גוף האישה נועד לסיפוק צרכים אלה ותו לא. […] בישראל, אתיופים צעירים מבינים יותר את צרכי האישה, ומשתדלים שלא לכפות עצמם עליה כל אימת שמתחשק להם. אך גם בקרבם יש בורות יחסית בכל הנוגע למיניות האישה" ("תפישת המיניות בעדה האתיופית". הדגשה שלנו. כל ההדגשות בהמשך הן שלנו).

נקדים ונגיד כי הערך ראוי לתגובה, מסיבה עיקרית אחת, (כמובן, חוץ מהעובדה שהוא רווי קביעות וטענות מכלילות המבוססות על מידע חלקי ושקרי). הנגישות של האתר האינטרנט, המציג עצמו כ'מדריך לחברה הישראלית' והסמכות האקדמית שלו, הופכים אותו למה שנראה כמקור מידע אמין לרבים, כמו תלמידי בית ספר ואפילו ללא מעט סטודנטים.

נניח לרגע לתיאור הגברים כאנסים. מישהו מכותבי הערך, פרופ' עוז אלמוג ודוד פז, שאל עצמו מה המשמעות החברתית – בקרב כלל הגברים והנערים – לקביעה, כי נשים ממוצא אתיופי הן גוף הרגיל שכופים עליו יחסי מין? ההשפעה של זה על ביטחונן האישי-ממשי? הקלות שבה הן יהיו חשופות לאלימות מינית, אחרי המידע 'המוסמך', שהן כחומר ביד הסוטה?  או השימוש של זה במקרים של הטרדות מיניות ואונס?

נמשיך לקרוא יחד את הערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה":

בקרב דור המבוגרים, צריכת אביזרי מין וסרטי פורנו נדירה ביותר, בין השאר משום שלרובם אין מכשיר וידאו, או שאינם מחוברים לאינטרנט לצורך גלישה לאתרי סקס. בעיניהם, שימוש באמצעי גירוי חיצוניים נתפס כחילול קדושת האהבה והזוגיות. ניתן להניח כי אצל הצעירים התמונה שונה […] יש להם גישה לכל 'קווי האספקה' של תעשיית המין, מקלטות וידאו, תקליטורים, אביזרים ואתרי סקס באינטרנט.

הופתענו לגלות שמכשיר הווידאו שהיה נוכח כל השנים אצל משפחתנו המורחבת ואצל רוב מכרנו ממוצא אתיופי – שרובם היו עובדי כפיים ופועלות, כמו רוב הקהילה , ושבעיקר שימש לצפייה במופעי מוזיקה ו'סטנד אפ' אתיופים, היה חלום שחלמנו.

"קדושת האהבה וזוגיות"? – הפעם היחידה שהמילים "אהבה" ו"זוגיות" מופיעות בערך העוסק במיניות בקרב בני אדם.  מעניין שקודם לכן, בתחילת הערך (וגם לאורך הערך כולו), מצוין כי יחסי האישות בין גבר ואישה ממוצא אתיופי הוא מכני. וגוף האישה נודע לסיפוק צרכיו של הגבר בלבד, וכעיקרון הגברים המבוגרים אנסים סדרתיים והצעירים יותר, אנסים מועדים לפורענות. ואילו בציטוט הנ"ל "קדושת האהבה וזוגיות"  מגויסת להסביר את חוסר הצריכה של ""קווי האספקה" של תעשיית המין", בקרב מבוגרים.

עכשיו סקרנותנו גדלה ותהיינו מה עוד נגלה על עצמנו ועל קהילתנו. וכך, תחת הכותרת "הגדרת הסטייה מהקוד המיני" גילינו כי:

"בישראל […] אתיופי שזוהה כהומו יוקע מהחברה. משפחתו, חבריו ומכריו ינתקו כל קשר איתו, והוא יהפוך ל'אוויר'. במקרים קיצוניים, הוא עלול לשלם בחייו על העדפותיו המיניות […] גם אם יש הומואים ולסביות במגזר האתיופי, הם לא יעזו 'לצאת מהארון', לנוכח הגורל המר והנמהר המצפה להם בחוץ".

מיותר לציין שאחרי קביעות נחרצות אלו עורכי הערך, פרופ' עוז אלמוג ודוד פז, אינם מפנים את הקורא למקורות התומכים בהם באופן ישיר.  לאלו שלא יודעים, כמובן שיש הומואים ולסביות בקרב ישראלים ממוצא אתיופי, וכמובן, לצערנו, אלו 'מחוץ לארון'  סובלים מהסיטגמה והאלימות הכרוכה בכך. מהכרות שלנו את הנושא, בחלק מהמקרים, הוריהם ומשפחתם המורחבת גילו בעצמם על העדפותיהם המיניות, בחלק קטן מהמקרים הם שיתפו, בדרכים שונות, את הוריהם. ובכל המקרים שאנו מכירים – הם לא נרצחו ולא הפכו ל"אויר". "הגורל המר" שמחכה לרובם – נוכל להעיד על סמך כמה מכרים שלנו ומכרים/ות של חברים וחברות שלנו –  מלבד הממדים הפסיכולוגים, הוא התנכרות מצד חלקים ממשפחתם והמעבר למגורים בשכירות במרכז הארץ, לרוב בתל אביב. באופן לא מפתיע גם בקרב ישראלים לבנים וערבים תהליך 'היציאה מארון' כרוך, בחלקו, בהתנכרות מצד המשפחה ומעבר לתל אביב.  המקרה הידוע והקשה ביותר של רצח על רקע זהות מינית בישראל – לא נפסול שאולי היו מקרים קודמים, גבוליים יותר במניעים שלהם -התרחש לפני פחות מחודש בתל אביב. מיותר לציין כי הרוצח לא היה ממוצא אתיופי. והקשר היחיד שלו לקהילה האתיופית בישראל הוא העדות כי בגדיו היו השחורים.

כך כותבי הערך ממשיכים, לא נותנים למציאות האמפירית להפריע להם,  ומגיעים גם לנושא הזנות בקרב ישראלים ממוצא אתיופי (כמובן שהתייחסות היא לנשים בלבד). בנושא זה הם מציינים כי:

"בישראל, מכל הידוע, אין כמעט יוצאות אתיופיה המוכרות את גופן. ככלל, […[ עם זאת, מתוך שיחות דיסקרטיות שקיימנו עם מקור יודע-דבר בקהילה, מצטיירת תמונה שונה מעט. גם המגזר הזה, מתברר, 'תורם' את חלקו (אם כי עדיין במימדים צנועים ביותר) לתעשיית המין. זאת ועוד, יש דיווחים על יותר מיצאנית אתיופית אחת, שנרצחה על רקע עבודתה. אותו מקור יודע לספר על מקרה אחד לפחות, שבו משפחת הזונה שילמה לרוצח שכיר, על-מנת שיחסלה בדם קר." (שם).

ברגע זה הרגשנו שותפים לפשע, לא על היותנו ממוצא אתיופי, אלא על שקראנו אודות רצח שעל פניו נראה כי לא דווח למשטרה (אחרת המקור היה ידיעה עיתונית על הרצח, ולא "מקור יודע דבר" עלום). אבל אז קראנו שוב, והביטוי "מקור יודע דבר" הזכיר לנו את מהדורות החדשות בישראל, והשימוש שלהם בביטוי. אז המשכנו הלאה.

הערך המדובר באמת מצחיק ומקומם באותה מידה. מצחיק בבורות שלו ומקומם  שהערך הוא חלק מאתר, המציג עצמו כ'מדריך לחברה הישראלית', ושבטח משמש רבים כמקור מידע אמין – מייצר עיוותים כאלו.

הבחנו כי לאורך הערך שזורים אחד בשני קביעות מכלליות על החברה באתיופיה ועל קהילת היהודים בהקשר האתיופי והישראלי. בחלק מהמקרים היה קשה להבחין מה מתייחס להקשר הישראלי או האתיופי, ומה לחברה האתיופית ככלל.  בחרנו לא לצטט מהקביעות והכללות הנוגעות לאתיופיה ובמובלע, לאתיופים שאינם יהודים. בעיקר כי קביעות אלו נעשות על סמך מקורות המתייחסים להקשר היהודי אתיופי בלבד, שברובו הגדול מתאר את מחוז גונדר ותיגראי בצפון אתיופיה, ממנו הגיעו הרוב הכמעט מוחלט של המהגרים מאתיופיה. ואילו החברה האתיופית מורכבת ממספר דתות וכתות, קבוצות אתניות, עשרות שפות וממספר מחוזות ומאפיינים רבים אחרים המבדילים אותם ומשפיעים על תפישת המיניות שלהם.

המומים קצת מהתוכן של הערך, קראנו מחדש.  וגילינו כי:  "… רווקה שיצאה עם יותר משניים עד שלושה גברים […], זוכה לתואר המפוקפק אַסָדָג ("בחורה שמחליפה גברים") […] לעומת זאת, אין באמהרית מילה שמגדירה בגידה של גבר. במקרה הגרוע, יש לו פילגש או אישה שנייה.".

"אַסָדָג"? עד רגע שליחת הרשימה הזו ל'עוקץ', לא הצלחנו לגלות איך המילה הזו קשורה למילים: "בחורה", "שמחליפה" ו"גברים". או למשמעות של שלושתם יחד. שיחות עם אמא אחת, קרובי משפחה וכמה חברים העלו חרס. אומנם בהמשך הטקסט מופיעות המילים, "לעומת זאת, אין באמהרית..", אך קשה לקבוע אם הם חורצים כי מילה זו היא באמהרית, או לא.

ראוי לציין כי קיימת מילה באמהרית בשם "אַסָדָג", שפירושה, בהטיות שונות, הוא: לגדל או להצמיח. והשימוש שלה, לעיתים קרובות, הוא חיובי.  כאן גם המקום לציין כי קהילת יהודי אתיופיה היא קהילה דו לשונית, מדוברים בה השפות אמהרית ותיגרית. וכי הקביעה "אין באמהרית..", בכוחה להגיד רק על אלו הדוברים אמהרית ולא, כפי שמובן מהציטוט הנ"ל, על כל הקהילה כולה (גילוי נאות: אנו דוברי אמהרית). בדקנו אצל חברים וקרובי משפחה דוברי תיגרית, שהופתעו, כמונו, לשמוע על מילה זו, ושהיא מתארת "בחורה שמחליפה גברים".

חזרנו לקרוא את את המילים היפות מתוך "אנשים בישראל – המדריך לחברה הישראלית", אלו המופיעות בפתח טקסט זה:

"אנשים נוטים לבלבל בין מיון מדעי, המבוסס על שיטות מחקר תקפות ומהימנות, לבין סטריאוטיפים ודעות קדומות. זאת, כיוון ששני המיונים יוצרים הכללות. לצערנו, […] מתוך הדעות הקדומות צומחים סטריאוטיפים, שהם דימויים שטחיים, המבוססים על מידע חלקי ואף שקרי".

הקשר בין מילים אלו לבין תוכן הערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה" הוא ממש קשר הפוך. קשר בו הם עושים כמעט את כל מה שהם מצהירים שצריך להימנע ממנו. תהינו אם יש עוד קבוצות בחברה הישראלית שאונס הוא חלק אורגני מהיומיום שלהם.  נזכרנו כי תחת הכותרת  "הגדרת הסטייה מהקוד המיני” הם מציינים כי "במסורת האתיופית, בניגוד לתרבות הערבית, אין רצח על רקע חילול כבוד המשפחה.”.  וזה עורר אותנו לבדוק איך מופיעה ההתייחסות למיניות בתרבות הערבית בישראל ו/או בקרב האזרחים הערבים-פלסטינים. גילינו כי אחד הערכים  המרכזיים המתייחסים לכך הוא "זוגיות אהבה ומין בחברה המוסלמית בישראל". משהו בכותרת אותת לנו, שכאן, כנראה, לא  נמצא 'אנסים' ו'מקורות יודע דבר'. מעודד היה לגלות גם  כי אחד העורכים, בנוסף לשני ישראלים יהודים לבנים (ויש שיחדדו גם אשכנזים),  הוא ישראלי ערבי, וכנראה גם מוסלמי.

כך, בערך זה, תחת הכותרת "מעמד האישה בזוגיות" נכתב כי:

"כיום, לקראת סוף העשור הראשון של האלף השלישי, מעמדה של האישה המוסלמית בזוגיות שונה באופן די משמעותי מזה של אמה או סבתה, וכפוף בעיקר לרמת האדיקות הדתית שלה ושל בעלה. […], היום יותר ויותר נשים מפגינות עצמאות, יוצאות לעבוד וללמוד במוסדות אקדמיים. […] עם זאת, המסורת הפטריארכאלית עודנה מושלת בכיפה."

פטריארכיה? המשכנו לקרוא וסוף סוף הבנו למה הייתה הכוונה באותם מילים יפות, "אנשים נוטים לבלבל בין מיון …", המופיעות באתר שלהם ובפתח טקסט זה.

לבסוף, בחינה של הביבלוגרפיה גילתה לנו (הקריאה באתר הייתה באמת חווויה עם גילוים רבים) כי אחד מכותבי טקסט זה (מברטו) מופיע כאחד המקורות. כמובן שקשה להבין איך הקישור נעשה ובאיזו טענה או קביעה בדיוק הכתבה העיתונית שלו תומכת. כמו כן, צוין שם כי לשם כתיבת הערך נערכו ראיונות על ידי שני תחקירנים, אסף דקל  וצחי אורקו; ישראלי ממוצא אתיופי, מנהל 'פורום יוצאי אתיופיה' ב- YNET, וחבר טוב שלנו. שיחה שלנו עם צחי הבהירה  כי זה היא הפעם ראשונה שהוא מגלה שהוא שימש כ'תחקירן' שערך 'ראיונות' לערך.  ושהקשר היחיד שלו לערך, הוא בקשה שהוצגה בפניו –  רשות להעלות בפורום שאלות בנושא, על ידי אדם שלישי. ראוי לציין כי זה הוא פורום פעיל וחלק מהחברים הם אנונימיים וגם כאלו שאינם ממוצא אתיופי.

קריאה בשני ערכים נוספים, הנגזרים מערך ראשי אחר, "זוגיות ומשפחה”. ממנו נגזר גם הערך על המיניות, וערוכים על ידי אותם אנשים, הבהירה לנו כי לפנינו בור ללא תחתית; בכל הנוגע להכללות וקביעות המבוססות על חצאי אמיתות, אם בכלל, סתירות פנימיות ועוד. מעניין לגלות שרשימת המקורות זהה בשלושה הערכים הנוגעים ל"זוגיות ומשפחה". ובשלושתם, חברנו צחי משמש 'תחקירן' שערך 'ראיונות'. דבר נוסף המעלה תמיהה הוא שתאריך הכניסה לפורום האינטרנט, המשמש אחד ממקורות המידע לשלושה ערכים אלו, הוא ה-4 לפברואר 2008. ואילו הערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה", "נוצר ב-5/1/2008” ו"עודכן לאחרונה ב-5/1/2008” (מופיע בתחתית העמוד. תאריך כניסה שלנו:23/08/09). על פניו נראה כי הערך נוצר קודם לכניסה לפורום האינטרנט. והקריאה בפורום, אם הייתה, לא שינתה את דעת העורכים על "מיניות בקרב מגזר יוצאי אתיופיה". נשמח לדעת אם יש דרך אחרת ליישב את הפער בתאריכים.

נחמה קטנה. תחת הכותרת "פמיניזם", בערך "המשפחה במגזר יוצאי אתיופיה", נשים ממוצא אתיופי הוקמו לתחייה. אך הופתענו לגלות כי  הדרישה מצידן לשיוויון מגדרי הוא בבחינת 'דעה קיצונית': "בשנת 2003 הוקמה תנועת יחדיו, לקידום זכויות נשים אתיופיות. שערי התנועה סגורים בפני גברים. חברותיה אוחזות בדעות קיצוניות, ושוללות דפוסי מגדר מסורתיים. הן לוחמניות, ששות להשפיל גברים, מציגות את עצמן כמוכשרות יותר מהם ולא אחת מתסיסות להכעיס."

כמובן שאין שם דבר קיצוני ומתסיס במאבק לשיווין מגדרי וכבוד אנושי. מאבק המעיד יותר על הקיצוניות של הגברים והחברה בה הוא מתקיים. טוב היו עושים העורכים, אילו פשוט שאלו נשים ממוצא אתיופי לדעתן בנושא. לאלו שאינם מכירים: חלק לא קטן (לא נתפלא אם הן הרוב, לא מצאנו מקור התומך או מפריך זאת) מאקדמאים וסטודנטים ממוצא אתיופי הן נשים. ונשים בקהילה גם מאיישות תפקידים בכירים בשלטון המוניצפלי [לדוגמה: הגב' שלומית סהלו, סגנית ראש עירייית קרית גת, ד"ר (חינוך) נגיסט מנגשה והגב' בלנייש אייך, לשעבר סגנית ראש עיריית קריית מלאכי וחברת מועצה כיום]. או אותן מאות הנשים, חד הוריות, פועלות ניקיון ומפעלים שונים, שעל אף דלות האמצעים החומרים, מצליחות לקיים בכבוד את משפחתיהן.  או  לא מעט מהנשים בקהילה האתיופית שאזרו אומץ, נפרדו  או התגרשו מבעליהן, כאשר אלו התייחסו אליהן שלא בכבוד.  וכמובן סבתא אזלץ', החכמה בבני האדם, מספרו של אומרי טגאמלק אברה, 'אַסתרַי', המשלב פרטים ביוגרפים.

אין בכוונתנו ליפות את מציאות חייהם של נשים ממוצא אתיופי, הכרוכה גם בדיכוי, אפלייה ואף רצח מצד גברים ממוצא אתיופי. אלא להצביע על הפער בין האופן שבו הערכים המדוברים ב'מדריך לחברה הישראלית' מצייגים אותן, לבין המציאות המורכבת ומשתנה שלהן. ובעיקר – כי טוב היו עושים אילו נתנו לאחת, מרבות ומוכשרות הקיימות, להשמיע את קולה בנושא.

נסיים בכך שהקביעות והכללות המבוססת על מידע חלקי וסטריוטיאפי, הקיימות בערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה" ובערכים נוספים, הן חלק מתופעה רחבה יותר. תופעה בה כתיבה עיתונית, אקדמית ופופולרית על יהודי אתיופיה, בהקשר הישראלי והאתיופי, חסרה את הביקורת והתנגדות המאזנת, בד"כ,  הכללות מסוגים אלו. פעמים רבות מדי אנו מגלים כי בהקשר הישראלי-אתיופי, אתיקה עיתונית, מיונים מדעים, המבוססים על שיטות מחקר … אין בהם מספיק כדי להימנע מהכללות מטעות וסטריואטפיות להחריד. כמובן שהבעיה אינה בכללים, כלים והשיטות המדעיות, לא באופן מלא לפחות, אלא בקלות שבה 'מכופפים' כללים וכלים אלו, כאשר ניגשים לכתוב על ישראלים/ות ממוצא אתיופי.

על הכותבים: מברטו מששה הוא עובד בועד למלחמה באיידס וסטודנט M.A לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אדנה זואודו הוא מתנדב מלגאי  ב'אגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה' וסטודנט M.A לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. השניים חברים בקבוצת מל"א – סטודנטים ואקדמאים ממוצא אתיופי הפועלים לקידום חברה שוויונית בישראל.