ביקורת מוצדקת לצד דברים לא נכונים. תגובה לפוסט של מברטו מששה ואדנה זואודו

עוז אלמוג

קראנו בעניין את מאמר הביקורת באתר "העוקץ" על ערך שפורסם במדריך "אנשים ישראל" ושעוסק במיניות במגזר האתיופי.   להלן התייחסותנו לנקודות שעלו בביקורת לפי סדר הופעתם במאמר שלהם:   א. הכותבים מציינים ש"הכתבה עסקה בנושא זנות ומיניות בקרב קהילה האתיופית בישראל". זוהי טעות במקרה הטוב והטעיית הקוראים במקרה רע.המאמר (זה לא כתבה, כפי שציינו המבקרים) נוגע במוסכמות תרבותיות בתחום המיניות במגזר האתיופי (נושא חשוב שנסקר ועוד יסקר גם לגבי מגזרים אחרים במדריך). לכל נושא הזנות הוקדשה במאמר שלנו פסקה אחת קטנה ושולית ושבה נטען שזנות היא תופעה זניחה בעדה. אגב, "המקור" שסיפר לנו על יצאנית אתיופית שנרצחה על רקע עבודתה הוא שוטר שמכיר את המקרה היטב. לכן, הזלזול של המבקרים באמירה הזאת אינו במקום. וכאמור, אנחנו ציינו במפורש שזה מקרה חריג ביותר.   ב. הכותבים מביאים את המילים "שיסוף גרון", "מוות בסקילה" מבלי להסביר לקוראים ב"העוקץ" במה מדובר. בכך הם מעוותים לחלוטין את הכתוב. הדברים האלה הובאו בהקשר לאופן ההתייחסות למשכב זכר באתיופיה, לא בישראל. ומה לעשות, אלה דברים שנמסרו לנו מפי אנשים בעלי ידע. זה אמנם לא נעים לקרוא על כך, אבל זאת הייתה המציאות "בגולה". אגב, בעניין זה יוצאי אתיופיה לא היו שונים מקבוצות רבות אחרות באפריקה ובמקומות אחרים בעולם שבהם שלטת תרבות מסורתית ולא מעט דעות קדומות.   ג. הכותבים מציינים שהמושג "מקור יודעי דבר" שבו אנחנו משתמשים "תמוה". מה בדיוק תמוה באי מסירת שם המקור במקרים שבהם המקור מסרב להזדהות. ואכן, רוב המרואיינים למאמר זה ביקשו שלא להיחשף מטעמים מובנים. אבל חייבים לציין (והמבקרים מתעלמים מכך) שהדברים שפרסמנו לא נכתבו בשליפה, אלא על בסיס ראיונות רבים עם אנשים רציניים ובעלי ידע. הם גם עברו ביקורת של קוראים אתיופים.   ד. המבקרים כותבים: "אחרי שקראנו את הערך "מיניות במגזר יוצאי אתיופיה" הבנו – מה שלא הבחנו בו קודם בחיינו – כי אנו ושאר הגברים ממוצא אתיופי בישראל, ללא הבדל רמת מסורתיות, רמת דתיות, השכלה, היסטוריה עבריינית, בעיות נפש ומאפיינים רבים אחרים, המעצבים ומשפיעים על פרקטיקות ותפישות מיניות, הם אנסים סדרתיים (מבוגרים) ואנסים מועדים לפורענות (צעירים).". מצטערים אבל  בשום מקום במאמר הזה אפילו לא נרמז כדבר הזה. הדברים כוונו אך ורק ליחס פטרוני ושוביניסטי לנשים, שאכן שכיח בעדה והמקרין גם על תפישת המיניות (כל המרואיינים שלנו ציינו נקודה זו ללא יוצא מן הכלל). יתרה מזאת, צוין במפורש שזה מאפיין בעיקר את האוכלוסייה המבוגרת יותר ופחות את הצעירים. עם זאת הכותבים צודקים בהחלט שהניסוח "אם הגבר מעוניין הם יתעלסו על אפה וחמתה…" הוא ניסוח לקוי, בלשון המעטה. שוב, הוא לא מרמז על אונס כלל עדתי אלא על חוסר רגישות, אבל היה מקום להתנסח אחרת. הדבר תוקן על ידינו.   ה. המבקרים לועגים למשפט: "בקרב דור המבוגרים, צריכת אביזרי מין וסרטי פורנו נדירה ביותר, בין השאר משום שלרובם אין מכשיר וידאו, או שאינם מחוברים לאינטרנט". צריכת חומרים ארוטיים באינטרנט או בווידיאו מצריכה בדרך כלל מכשיר אישי בחדר, שמאפשר אינטימיות (אגב, אנחנו לא חושבים שצריכה מסוג זה פסולה). מסיבה זו המשפחות העניות יותר בישראל הן בעלות נגישות פחותה לסוג זה של מידע. חשוב לציין שהמאמר נכתב לפני כשנתיים. מאז הפך האינטרנט לנגיש ופופולרי יותר ובהחלט יתכן שצריך לבדוק את הקביעה הזאת.   ו. המבקרים מלינים על כך שבתחילת הערך (וגם לאורך הערך כולו), מצוין כי יחסי האישות בין גבר ואישה ממוצא אתיופי הוא מכני, ושגוף האישה נודע לסיפוק צרכיו של הגבר בלבד".  אבל הם שכחו לציין שהאמירה הזאת יוחסה לנהוג באתיופיה (ובעצם לרוב החברות המסורתיות) ולא בישראל (אם כי גם בישראל  הבורות גדולה מאד והשוביניזם עדיין נפוץ). מה לעשות, המחקר המיני בעולם מוכיח שככל שהחברה מסורתית יותר ומשכילה פחות – גדלים בתוכה שיעורי הבורות בתחום המיניות (בין השאר בשל טבואים על השיח המיני וחוסר מידע זמין בתחום). ואכן, היו ועדיין קיימים טבואים על שיח מיני בחברה האתיופית. התוצאה היא נטייה להתייחס לאישה באופן מכני יותר, מבלי להבין לעומק את צרכיה המיניים (גם היחס לגברים פשטני).כאמור, תופעה זו שכיחה בחברות מסורתיות ושמרניות בכל העולם (כולל, למשל, בחברה החרדית בישראל) ולהתעלם ממנה זה לעשות עוול לאמת. כמובן, שההשכלה שנרכשת על ידי צעירים אתיופים מביאה בהדרגה לשינוי – ואכן ציינו זאת.   ז. במאמר הנדון הזכרנו את הדעות הקדומות שרווחות בעדה האתיופית על הומואים ולסביות (בכל מחקר חברתי עוסקים בהכללות ומטבע הדברים מתעלמים מהיוצאים מן הכלל). משום מה המבקרים נפגעו מהכללה הזאת. אבל מה לעשות, אנחנו עומדים איתן מאחוריה. כל המרואיינים שלנו, ללא יוצא מן הכלל (ובכלל זה צעירים אתיופים ואנשים שעוסקים בסיוע לעדה) אמרו שהיחס כלפי ההומואים והלסביות "ממש מחפיר". אנחנו עוד היינו עדינים. לכן, הביקורת של המבקרים עלינו בתחום הזה, היא היתממות במקרה הטוב ושקר במקרה הרע.   ח. המבקרים כותבים שציון המושג אַסָדָג ("בחורה שמחליפה גברים") איננו נכון. עם כל הכבוד כדאי שהם עצמם יתעדכנו. המידע הזה לא הומצא על ידינו. זהו אכן מושג שרווח בחלק מהעדה ומשקף קודים מסוימים. נכון שלעתים המשמעות שלו שונה מהמצוין אצלנו. אז מה? מה זה קשור?  

ט. המבקרים לא מסתפקים בהטלת רפש במאמר על המיניות האתיופית ומצטטים קטע מערך אחר במדריך שעוסק במיניות במגזר הערבי. וכך נכתב בו:

" כיום, לקראת סוף העשור הראשון של האלף השלישי, מעמדה של האישה המוסלמית בזוגיות שונה באופן די משמעותי מזה של אמה או סבתה, וכפוף בעיקר לרמת האדיקות הדתית שלה ושל בעלה. […], היום יותר ויותר נשים מפגינות עצמאות, יוצאות לעבוד וללמוד במוסדות אקדמיים. […] עם זאת, המסורת הפטריארכאלית עודנה מושלת בכיפה.”.

אנחנו עומדים אחרי כל מילה בפסקה הזאת. היא מדויקת לחלוטין משקפת תהליכים של מודרניזציה בחברה הערבית, שהיא עדיין מאד שמרנית. אז מדוע המבקרים מצמידים לידו את מילת השאלה המזלזלת: "פטריארכיה"? מתגנב החשד שהם פשוט לא הבינו את הכתוב. וזה לא טוב, כי לפני שמבקרים מישהו צריך לקרוא היטב.  

י. המבקרים מציינים ששיקרנו בציון העובדה שצחי אורקו (עורך באחד האתרים חשובים במגזר האתיופי) סייע לנו בכתיבת הערך הזה (ואגב עוד ערכים במדריך). "שיחה עם צחי הבהירה לנו כי זה הפעם הראשונה שהוא מגלה שהוא שימש כ'תחקירן' ושהקשר היחד שלו לעורך הוא בקשה שהוצגה בפניו – רשות להעלות בפורום שאלות בנושא על ידי אדם שלישי".

אבל השקר הוא שלהם. צחי אורקו רואיין על ידי דוד פז וסייע לנו רבות. אנחנו מודים לו מאד על כך ומתקשים להבין מדוע הוא מכחיש את הסיוע. מצד שני, לאור השקרים שהפיצו עלינו במאמר הביקורת אפשר להבין אותו…   יא. המבקרים מציינים כי בערך על משפחה וזוגית שורבב המושג  "דעות קיצוניות" ביחס לתנועה לקידום זכויות נשים אתיופיות. מזה עלול להתקבל הרושם שאנחנו חלילה שוללים פמיניזם. בוודאי שאין דבר רחוק מזה. הפמיניזם הוא בעיננו אחת האידיאולוגיות החשובות והמוסריות ביותר במאה העשרים ובכלל (במדריך יש ערך נרחב מאד על המאבק הפמיניסטי בישראל, ואפשר ממנו להתרשם בעקיפין על השקפת עולמנו בנדון).   המילה "קיצוניות" התקשרה במאמר אך ורק עם חוסר רצונן של הנשים האתיופיות לשתף גברים בתנועה (כך נמסר לנו מפי אחת המרואיינים). עם זאת, אין ספק שהבחירה במילה הזאת שגויה ועושה עוול לארגון חשוב. הדברים תוקנו.  

יג. הכותבים מציינים ש"הערך מצחיק בבורות שלו". וביחס לכתיבת ערך אחר במגזר הערבי הם מציינים: "כי אחד הערכים, בנוסף לשני ישראל יהודים לבנים (ויש שיחדדו גם אשכנזים) הוא ישראלי ערבי וכנראה מוסלמי". אז מי כאן גזען? "יהודים לבנים"?!! ו"כנראה מוסלמי"?!!

גם אם נעשו על ידינו שגיאות בתום לב, לפסול את המאמר כולו זה מעשה שלא יעשה ובכך חוטאים המבקרים במה שהם מאשימים אותנו: בבורות וברשעות. אז בבקשה "טלו קורה מבין עיניכם".  

לסיכום:

"אנשים ישראל" הוא אתר שנכתב בין השאר במטרה להפחית בורות חברתית ולתת כבוד לכל אחד מהמגזרים במדינת ישראל. בדף השער נכתב במפורש שאיננו חסינים מביקורת ונשמח לתקן שגיאות. זה כל היופי במדריך אינטרנטי – שאפשר ללמוד ולתקן. המשובים מהציבור חשובים לנו מאד. קיבלנו גם בעבר תגובות לא מעטות שסייעו לנו לתקן דברים. גם בביקורת שנכתבה בפוסט ב"עוקץ" הועלו מספר דברים מוצדקים והודינו בכך ביושר. בעיקר בכל הנוגע לשימוש בשפה לא רגישה מספיק ובחוסר חידוד ההבדלים בין המצב לאתיופיה לבין זה בישראל ובין צעירים למבוגרים.

עצם העובדה שאנשים נפגעו (גם אם לא היתה כוונה כזאת) הביאה אותנו לערוך את המאמר מחדש ולהבהיר דברים. אבל מכאן ועד השתלחות חסרת רסן במאמר ובאתר כולו הדרך ארוכה. זה מעשה לא נכון מבחינה מוסרית, והוא מזיק לכותבים ובעקיפין גם לעדה האתיופית שהם נעלבים כל כך בשמה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מירו

    ונשים מערביות אינן מדוכאות? 150,000 מתות מאנורקסיה בארה"ב בכל שנה, זה לא דיכוי? יותר מרצח נשים ,נראה לי ,"בחברות מסורתיות".

    ונשים מערביות לא עוברות חיפצון?אם לא אז למה הן מתאפרות לכל פיפס קטן עם צורך עז להתחפש לעומת נשים מוסלמיות ומסורתיות שחשות שלמות בחיג`אב שלהן בלי צורך להרגיש שוק בשר.

    איפה הומצא המחוך? באירופה
    איפה הומצאו העקבים?באירופה
    איפה הומצא הדו קרב-רצח על בסיס כבוד? באירופה באירופה באירופה.
    איפה הומצא רצח עם שיטתי?באירופה

    מי הובאו כעבדים חדשים אחרי שהמזרחים נהיו בורגנים?אתיופים.
    ומי הביא אותם? מזרח אירופה.

    עוז אלמוג אתה לוקה באתנוצנטריות קשה.

  2. עוז

    מירו יקר. בורות ודיכוי קיימים בכל העולם, בכל החברות בכל המגזרים.
    כאשר אתה כותב על בעיות במקום אחד אין הדבר אומר שאתה מתכחש לבעיות במקום אחר. ההיעלבות האוטומטית הזאת, בסגנון שלך, אינה במקום וגם עושה נזק גדול לעדה שאתה ואני חפצים ביקרה. היא מעידה על חוסר פתיחות שרק משמר דעות קדומות. לא מזמן הוקרן בטלויזיה סרט מעניין ביותר וגם רגיש מאד על הדעות הקדומות השכיחות במגזר האתיופי ביחס לאיידס – דעות שפוגעות בעדה. המסר היה – מפי המרואיין האתיופי, שהוא גיבור הסרט (איש מרשים בצורה בלתי רגילה שראוי לדעתי לפרס ממלכתי) שיש הכחשה גדולה מאד. האם זה אומר שאין בורות והכחשה ביחס לאיידס גם בקרב "לבנים" למיניהם (פרנג`ים כפי שאחדים במגזר קוראים להם באופן לא רגיש)? בוודאי שלא. יש גם יש. בחברה הישראלית יש המון דעות קדומות ואפילו גזענות כלפי העדה האתיופית (וגם כלפי מגזרים אחרים וקבוצות אחרות). זה דבר נורא שצריך למגר אותו. גם אתה וגם אני רוצים לתרום בכיוון הזה, אבל הדרך שלך תוקפנית ומכתימה אחרים (גם אותי). הנה כי כן, באתר שלנו יש ערך מקיף על האוכל במגזר האתיופי. האם זה נכתב מתוך אפליה ופטרונות? להיפך, הוא נכתב כדי לתעד תרבות אוכל חשובה שהיא היום חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית ומעשירה אותה. הוא נכתב בין היתר כדי שצעירים ממוצא אתיופי שנולדו בארץ יכירו את השורשים שלהם ויתגאו בהם (מהגרים בכל העולם מתקשים לשמר את תרבות המקור). רצינו כמובן גם שכל יתר המגזרים יחשפו לתרבות העשירה והמיוחדת הזאת. וזו רק דוגמא. יש ערכים רבים נוספים במדריך שכולם נכתבו מתוך כבוד למגזר ובשיתוף פעולה הדוק מאד עם אנשים מהמגזר מכל הגילים ומכל תת הקבוצות (ורבים מסייעים לנו) וכמובן גם עם מומחים אחרים.
    ציד מכשפות, שמחפש לראות בכל מילה אפלייה וגזענות הוא דבר מזיק ביותר וגם לא נכון מוסרית.

  3. יובל

    בלי להתייחס לאופי הטענות, נראה לי שיש לעורכי האנציקלופדיה בעיה. הטיעון העיקרי שבו משתמש עוז אלמוג להגנת דבריו הוא "כך היו פני הדברים באתיופיה, לא בישראל". סליחה, אבל האנציקלופדיה היא על החברה הישראלית ולא על החברה האתיופית, או הפולנית, המרוקאית או כל מקום אחר ממנו הגיעו אנשים לארץ הזאת.
    דבר נוסף, אם רוצים להגן על התוקף והמהימנות של מסמך כזה, שמתיימר להיות מדעי, או לפחות בעל סמכות, אי אפשר לכנות דוברים כ-"מקורות יודעי דבר" – יש לעשות את מה שנעשה במאמר התגובה ולתאר את המקור (קצין משטרה מת"א, עובד סוציאלי מדימונה וכו`). כמו כן, אם מצויין שמספר אנשים רואיינו, יש לציין כמה אנשים בדיוק ושוב, לתאר, עד כמה שמגבלות האנונימיות מתירות, מי אלה. כך הקורא יוכל לקבל רושים עד כמה המחקר מהימן.

  4. נועם

    לפחות דבר אחד הוא בר תיקון אצל עוז אלמוג, ומהיבט אחד הוא יכול ללמוד משהו: מה שהוא וחבריו כתבו היא אכן "כתבה", כפי שמבקריו מששה וזואודו ציינו, ולא "מאמר", כפי שהקפיד לתקנם. "כתבה" – הלוא היא סיפור מעשה, תיאור של פיסת חיים, גילוי של תופעות כלשהן, למשל האבחנה ש"מופנמות וביישנות טבעית" הן "שתי אבני-יסוד באישיותו של האתיופי", כדבריו; או שבקרב אתיופים "צעיר להוט יאמר לעצמו: `אם כבר השקעתי מאמצים במלאכת החיזור והנערה מוכנה להתמסר לי, אז אני רוצה להרגיש את "הדבר האמיתי"`. עם קונדום עדיף מבחינתי לאונן בשירותים`". מאמר, לעומת זאת, הוא פרשנות של עובדות אלה והבעת דיעה עליהן: אילו היה כותב אלמוג 400-600 מילה ובהן מראה למשל שה"אתיופים" הם בני-אנוש-למחצה, ומנתח למה חברו לבני-האנוש-למחצה כמוהם – הבדואים – ומציע דרכים לפתור פרימיטיביות זו, זה היה מאמר. "כתבה" – "מאמר": הגזענות הבזויה שעלתה מדברי אלמוג ושני עמיתיו היא חסרת תקנה, אבל טוב שאפשר עדיין ללמד אותם מה ההבדל בין שני הז`אנרים.

  5. מירו

    אני מאוד מעריך את העבודה שלך במיוחד את "הצבר" שעזר גם להרבה מזרחים להתחיל לפתוח את הפה ולהבין שהיה פה סיפור רומנטי על חשבונם.

    קשה להתנתק מהתחושה שהערכים באתר שבניהולך מקדשים תפיסה מערבית כנקודת מבט מייצרת הידע, אני פחות רואה "סוציולוגיה ביקורתית" המתארת הבנייה ותהליך וקטורי. אבל אולי זהו פחות דגש הקיים בפרוייקט הבהחלט חשוב הזה.

    אני כן חושב שהסוציולוגיה הישראלית צריכה להתחיל (ולהמשיך אולי, כי מתחילות מגמות) לגלות את השבטיות שבמערב (כמו אורנה ששון לוי בגליון "תאוריה וביקורת" האחרון שחוקרת את האשכנזיות כתופעה תרבותית מובנת, ואולי ממשיכה אותך "מהצבר" וכמובן מושפעת ממגמות עולמיות מקוריות- כזום), זה יעשה טוב לכולנו במקום רק לסמן את האחרים הצבעוניים.
    לי יש שכן שעלה מאתיופיה ולמד רפואה באדיס אבבה למשל, שכן גם היו עירוניים מביניהם אבל פה הם הובנו למקום אחד ומסויים (כאילו שפולנים לא גידלו אווזים לפני הציונות) כמו גם הבניית העולים מרוסיה למקום נגיד לבן יחסית דרך ההכרה חסרת התקדים בתארים "אקדמיים" שאינם מוכרים במערב אירופה וצפון אמריקה, אבל פה הפכו "לעליית הפוליטכניק".

    יישר כוח על הכוונה הטובה שאני מניח שקיימת כמובן.

  6. ירדנה אלון
    ראשית כנהוג לומר במחוזותינו "מודה ועוזב ירוחם",אני חייבת לציין שזו אחת הפעמים הדי נדירות שאני נתקלת בתופעה של הודאה בטעות מצד ברי סמכא , נכנסתי לאתר, וקראתי הן את הערך הנדון ועוד ערכים, אהבתי את הערך על הצבר הישראלי,ראיתי שם ערכים רבים בנושא הישראליות ולצערי לא הספקתי לקרוא את כולם אעשה זאת בטעימות קטנות ככל שהזמן יתיר זאת. אולם זהו אתר מעניין וניכרת ההשקעה הגדולה.
    יחד עם זאת אני בהחלט יכולה להבין את קול הזעקה שקמה מצד מותחי הבקורת כאן ברשימתם , לרגע חשתי שחזרנו לשנות השישים והשבעים שם כל מזרחית נחשבה ל -"פרחה" ואם קראו לה בנוסף לירדנה גם ז`קלין (שזה שמי הפרטי השני) אז בכלל הלך עליה, כי שתי הדרכים היחידות שהיו להוכיח שאת לא זונה היו או להיכנס למנזר, (אופציה לא מלהיבה במיוחד לאישה צעירה ומלאת שמחת חיים) או להחטיף סטירות על ימין ועל שמאל לכל מיני גברברים בעיקר ממוצא אירופוצנטרי כדי שירדו מענן 9 של הפנטזיות המיניות שלהם על נשים מזרחיות בכלל וממוצא צפון אפריקאי בעיקר. בשני המקרים הפרוש של זה היה דיכוי הנשיות והמיניות הנשית, ואני חייבת לציין שהמפגשים הטראומתיים האלה לא באו מעולם מצד הגברים במשפחה שלי כלומר, אבי או דודני או דודי, או בנות משפחה כמו סבתא או דודות או דודניות (אמא שלי……נעזוב אותה בצד).
     הדיכוי של הנשיות, והמיניות הנשית תמיד בא מצידם של גברברים הן בצבא והן לאחר מכן כשיצאתי לחיים. אני מספרת את זה על מנת לתת מעט פרופורציות וזויות ראייה על איך הוא באמת הגבר המזרחי, כפי שאני חוויתי אותו ,לעומת התיוג,והסטיגמות שהודבקו לו.
    אומרים שהמוסיקה נותנת את הטון, סגנון האמירה או הכתיבה מוליך לפרשנויות שלא תמיד הכותב התכוון אליהם. בערך על המיניות במגזר יוצאי אתיופיה , הרושם המתקבל מקריאת הערך הוא כאילו "זה קורה "רק אצל האתיופים" כל האחרים הם נאורים ופתוחים וליבראלים, והנה באה לנו עדה "פרימטיבית" וכו`… וכו`…..
    אז ראשית כשאומרים פרימיטיבי למה הכוונה? האם הכוונה היא ל-"ראשוני"? או ל-"נחשל"? ואולי בחברה כל כך לא הומוגנית כמו החברה הישראלית כדאי להיות יותר רגיש וקשוב ולא להשתמש במילה הזאת לא מן הטעם של מציאת כינוי אחר שישמש כמכבסת מילים, אלא מפני שלרוב "פרימיטיבי" בחברה הישראלית מתפרש כנחשל, כייצרי, חסר שליטה, וטעון ריסון מפני ייצריותו הפראית.
    חברה שמרנית או מסורתית היא לאו דווקא נטולת ריסון יצרים (נהפוך הוא), ובינתיים ממה שלמדתי עד כה מי שהיה "פרימיטיבי" ומשולח כל רסן היו אלה שעורכי האתר רואים בהם סמל ל-"נאורות" ו-"פתיחות", היו דווקא האירופאים שברוב נאורותם שלחו אך לפני שישים שנים (קצת יותר) שישה מיליון יהודים לתאי הגזים, בתחכום טכנולוגי לא מבוטל. אולם ממתי טכנולוגיה היא ערך? כן אותה אירופה שהישראלי הממוצע נושא אליה עיניים הייתה במשך אלפי שנים בית המטבחיים הגדול ביותר של האנושות (לא משנה מאיזה מוצא או דת פשוט הרג ושמד לכל אורך ההיסטוריה הארופאית), אז הם יותר מפותחים טכנולוגית,זה לא אומר דבר וחצי דבר על ערכיותם כבני אדם, יש להם שאיפות נעלות בנוגע לחופש ולזכויות אדם? כשבודקים מה נעשה בפועל רואים שעוד ארוכה הדרך אל האושר.
    לכן כשמנתחים את החברה הישראלית שהיא מרובת פנים וגוונים לעניות דעתי הבלתי קובעת צריך לעשות שימוש מאוד זהיר במילים כמו"פרימטיבי" או "חשוך"לאו דווקא כשזה נוגע לחברה האתיופית. תחת רשימת " המחמאות המילוליות" האלה עומדים עוד מגזרים בחברה הישראלית. כשהאיש ברחוב , או הבת של השכנה ממול (כמוני) שוגים בכינויים שכאלה זה איכשהו נסלח. כשפרופסור ידוע לסוציולוגיה, שמופיע לא מעט באמצעי התקשורת, לא עושה הבחנות בין "פרימיטיבי" לבין "מסורתי", ולא מודע לדקויות ולאימפקט שזה עושה, זה מעורר לא סתם תהיות או מורת רוח, זה מעורר אנטגוניזם חריף לכל שאר האמירות שלו.
    ועוד דבר, מאחר והיהודים האתיופיים הם יהודים דתיים ברובם הם שומרים מנהגי נידה ככתוב בדיוק כפי שהיהודים החרדים במאה שערים ובבני ברק שומרים על הנוהג הזה. מנהגי חיי האישות הם מרכיב חשוב בדת היהודית לא משנה מאיזה מוצא אתני.
    ומקצוע הזנות לא מביא כבוד גדול לשום משפחה יהא מוצאה האתני אשר יהיה, אני לא מכירה אף משפחה, לא משנה מאיזה מוצא אתני, שתהייה מאושרת לגלות שאחד מילדיה עוסק בזנות, וגם אלה שחושבים שזה מאוד נאור, פתוח וליברלי למסד את הזנות בישראל היו יורדים למקלט ומתחבאים בו ימים רבים מרוב בושה לוא מי מבני המשפחה היה מצהיר כי ייעודו בחיים זה לעסוק בזנות.
    אולם הערך על המיניות בקרב הקהילה האתיופית כתוב כך שמשתמע ממנו שרק בקרב הקהילה האתיופית מתנהלים הדברים כך. פשוט מוציאים את נקודת המבט על הקהילה מההקשר הרחב שבשלה הם נוהגים כפי שהם נוהגים ולא מספרים או מזכירים בכמה משפטים כי כך נהוג בכל הקהילות היהודיות הדתיות מסורתיות מי יותר מי פחות, ובמנותק מאיך שהחברה הישראלית תופשת את היחס לזנות באופן כללי (למשל).
  7. אסתר

    פרופסור עוז.
    אני מציעה לך לקרוא שוב את התגובה שלך ולשים לב שברובה אתה עוסק בניסיון בלשי (וקטנוני יש לציין) בהפיכת הכותבים לשקרנים במקרה הטוב ולבריונים מאיימים (על התחקירן) במקרה הרע.

    מאוד עצוב שבישראל 2009 חתום פרופסור בישראל על מאמר גזעני להכעיס ( ואני לא אתיופית אם אתה מתכוון להאשים אותי ברגישות יתר) ועצוב יותר שלאחר שנכתבת ביקורת נוקבת ורצינית אתה בוחר להגיב בדרך כל כך לא רצינית.

  8. יריב מ

    מצחיק,
    בדיוק לפני מספר ימים דיברתי עם אדאנה על הסתכלות על גזענות במשקפיים של הפילוסופיה הפרגמטיסטית (ובמידה מסויימת גם דרך הגישה התועלתנית). במילים פשוטות – לבחון פעולות ואמירות ביחס לגזענות לא על פי כוונת המבצע\דובר אלא על  פי התוצאה הצפויה בפועל של הפעולה\אמירה.

    ממילא התייחסות התכוונותית לגזענות היא תמיד קצת ניחוש והתיימרות – לך תדע למה באמת התכוון דובר כזה או אחר כשהתבטא באופן שנחשב גזעני? אגב, אני בהחלט מאמין שעוז אלמוג לא התכוון – לפחות לא במודע -למשהו גזעני, להפך.

    אבל במבחן התוצאה… ובכן המדריך פונה לקהל כל ישראלי. האם באמת חשוב להציג לקהל כזה בהדגשה כל כך רבה את "ההכללה" (אלמוג מייחס בטור את ההכללה למחקר חברתי) בדבר מיניותו השובינסטית של הגבר האתיופי באתיופיה ? הרי ההכללה הזו משיקה די טוב לסטריאוטיפים השליליים שממילא קיימים בקרב ישראלים רבים על אתיופים. אולי חשוב להדגיש דווקא שלצד התופעות המשיקות עם הסטריאטוטיפ ישנן תופעות שונות בתכלית? השוו זאת לניסוח המדוייק בהרבה הנוגע לחברה הערבית.

    מכאן שהניסוחים הללו מקדמים גזענות, והם בגדר גזענות תוצאתית. אני מאמין שזה נעשה בתום לב.

  9. אדחנום

    פרופ` עוז, שלום רב.
    ראשית, אני שמח שיש לי הזדמנות לכתוב לך ישירות.
    קודם שאפנה לערך שכתבת על תרבות האוכל, ארצה תחילה לחדד איתך את מהות העניין. חשוב שהכול ידעו שבבסיס מאמר התגובה של אדנה זאודו ומברהטו מששה, שאותו קראתי בעיון רב, אין כמדומני עיניין של היעלבות, אלא רק ביקורת הגיונית.

    יתכן והדבר הכעיס אותם, כפי שהוא מכעיס אותי, אבל אין מקור הכעס בהיעלבות, אלא בעובדה שכתבתם דברים שאינם נכונים, מידע שנמסר שלא לאחר בדיקה מדוקדקת. יתרה מזו, חלק מהמידע שאותו מסרתם יוצר רושם שאנו עדים דווקא ליצירת סטיראוטיפ ביחס לקהילת יהודי אתיופיה, למשל ביחס הגבר לאישה (עניין זה יובא בנושא האוכל שאכתוב בתגובה אחרת)

    אתה טוען כי הטענות של אדנה זאודו ומברהטו מששה בעיקר קשורות "לשימוש בשפה לא רגישה" ושמקור הביקורת נובע מעצם העובדה "שאנשים נפגעו". אני חושב שזו טעות גדולה ואם חשוב לך שהערכים שלך יהיו מהימנים כדאי לדבר בגישה אחרת. משום שדבריך אינם מתיישבים עם מאמרכם.
    אם הסיבה שאתם מעדכנים את הערכים קשורה בשימושי לשון ולא בענייני מהות, אז אולי עדיף שתשאירו זאת כך כי הדבר באמת לא חשוב. רק דעו שאתם טועים ומטעים את הציבור בישראל.

    במקומך הייתי מושך את תגובתך. אלא אם תמשיך בכיוון שהתחלת בו, שהדברים שכתבתם מצריכים "חידוד ההבדלים בין המצב לאתיופיה לבין זה בישראל ובין צעירים למבוגרים".

    עם זאת, לדעתי הצנועה, הכי חשוב שתצאו לשטח, לא למסעדות או לא רק אל מקומות בילוי אלא גם למשפחות עצמן ולא רק במספר שכנות. שוחחו עם "יהודי אתיופיה" על גווניהם ועל תרבותם המשתנה ובוודאי שאפשר לכתוב גם על תרבותם מהעבר, אבל יש לעשות זאת איתם ולא מאחורי גבם.

    האם כל הביקורת הזו מקורה בהיעלבות? כלל לא!. זה קשור למסירה של אינפורמציה וכתיבה אתנוגרפית מביכה – אם הייתי מציג את הדברים שכתבתם להורים שלי הם היו צוחקים צחוק גדול.

    אז במקום לומר שהביקורת שהושמעה בגנות המאמר שלכם מקורה בהיעלבות, אני מציע לכם לתקן את כל הערכים בצורה מושכלת ולא לבחור בהיעלבות כפיתרון מתגונן.

    צרור ברכות,

    התגובה שלי תעסוק במסורת האוכל שכתבתם ושם יש הרבה אי דיוקים, כמובן לצד הרבה דברים רציניים וטובים

    אדחנום.

  10. רינה מ.

    קראתי את הדברים שלכם וניגשתי לקריאת המאמר באתר אנשים ישראל. אני חושבת שגם המבקרים וגם רוב המגיבים בפוסטים עושים עוול למאמר וגם לאתר. עוד לא ראיתי בשום מקום ריכוז מידע כל כך חשוב ומעניין (ולדעתי גם מכובד) על החברה האתיופית בישראל. במקום לקטר ולחפש טעויות עדיף להעשיר את החומרים על העדה ולהציע לאלמוג תוספות ותיקונים. הוא בפירוש בקש את זה באתר שלו. אגב, אני כן חושבת שחשוב להביא את המסורת באתיופיה, כי היא עדיין מאוד משפיעה גם בארץ.

  11. סמולן

    קראתי ולא השתכנעתי. לטעמי המאמר רכילותי. הכניסה כמספר יודע כל לתודעתו של צעיר אתיופי שרוצה לאונן בשירותים היא בעיקר מביכה לקורא. למרות שמדובר במאמר על מיניות, תיאור כזה, והוא ממש רק קצה הקרחון, פשוט לא היה ניכתב על מישהו שקרוב יותר לכותבים. גם אם היה מדובר בצעיר להוט שעושה שיקולים לגבי הצלחה עם מישהי (להוטה גם ? אה, האשכנזיות…) או אוננות. בשירותים או לא. זו בפירוש צורת כתיבה שאינה מיועדת להיקרא על ידי מושאיה. מדובר, באמת ובתמים, בקצה-קצהו של הקרחון שתואר כאן.

    לדעתי, מאמר הביקורת ראוי להשלח ל"קתרסיס": הוא מעולה, וחושף הרבה בעיות ב"כתבה" שלכם. למעשה, בעוד אשר יוחנן גלוקר משקיע את נשמתו למען דיוק הכתיבה והציטוט של אנשים שהם מתים לחלוטין מזה אלפיים שנה לפחות, הרי שהמאמר עסק בכתבה שהכפישה – ועדיין מכפישה – אנשים חיים לחלוטין. לא על שלושה ועל ארבעה, אלא על שלושים ועל ארבעים. הבעיה אינה רק בעובדות, והבעיה אינה רק בניסוח, הבעיה היא שהכתבה הזו לא נבדקה בשבע עינים מול אנשים מהעדה.

    את אותו דבר אפשר לומר גם על כתבות אחרות בסדרה הזו. מרתקת ככל שתהיה הרכילות שלהן, הן נכתבות באופן שלא מניח את קיומם של אנשם שלא עברו סוציאליזציה לסוציולוגיה, ועשויים להפגע מכך באופן קיצוני.

    היסודות העובדתיים (מן הסתם קיימים, ולו באופן אנקדוטאלי) במקרה זה עוברים הדגשה – מיסגור, פריימינג – על ידי צורת הכתיבה. לדעתי, את מה שאתה כותב וחושב, אחת לאחת, חשב לעצמו וכתב (לכולם) גם פרנקנשטיין המנוח. גם הוא מן הסתם שמע משהו משוטר שהיה נאמן עליו, וגם הוא מן הסתם הבחין בין מה שהיה בחול ומה שהיה בארץ. אני ממליץ על עריכה הרבה הרבה יותר יסודית, ובלי בולשיט. בתודה.

  12. צחי אורקו

    להלן ציטוט מתגובתו של פרופ` עוז אלמוג.

    י. ”המבקרים מציינים ששיקרנו בציון העובדה שצחי אורקו (עורך באחד האתרים חשובים במגזר האתיופי) סייע לנו בכתיבת הערך הזה (ואגב עוד ערכים במדריך). "שיחה עם צחי הבהירה לנו כי זה הפעם הראשונה שהוא מגלה שהוא שימש כ`תחקירן` ושהקשר היחד שלו לעורך הוא בקשה שהוצגה בפניו – רשות להעלות בפורום שאלות בנושא על ידי אדם שלישי".

    אבל השקר הוא שלהם. צחי אורקו רואיין על ידי דוד פז וסייע לנו רבות. אנחנו מודים לו מאד על כך ומתקשים להבין מדוע הוא מכחיש את הסיוע. מצד שני, לאור השקרים שהפיצו עלינו במאמר הביקורת אפשר להבין אותו"…
    סוף ציטוט.

    שמי צחי אורקו ואני משמש כמנהל פורום חברתי באתר האינטרנט של YNET . אני מקבל פניות רבות מסטודנטים פרנג`ים (שאינם אתיופים) שמבקשים לדלות אינפורמציה בנוגע לקהילה במגוון רחב מאוד של נושאים. מתוך תפיסתי העקרונית שיש לאפשר שיתוף של ידע ומתוך רצון עז לקדם שיח הידברות ולתרום לחשיפת ידע על יוצאי אתיופיה, יוצא שאני נענה בחיוב לחלק מהפניות וכל זאת מתוך רצון טוב ובהתאם לתפישתי עולמי האישית.

    אדגיש כי באמצעות המייל, האנשים המדוברים ביקשו לחדד מס` נושאים בערך מין ומיניות – ביקשו להציג שאלות לדיון בפורום יוצאי אתיופיה בYNET- . ברצוני להבהיר שבניגוד לטענתם לא שימשתי כתחקירן, ולא על תקן מראיין ומעולם לא הסכמתי לשמש ככזה. ההתקשרות שלי איתם הייתה על בסיס התנדבותי בלבד, מתוך רצון לסייע אפילו במעט. האינטראקציה בנינו היתה בנושא ספציפי שלא בא במחלוקת יש להדגיש.

    ברצוני גם להפנות את תשומת לב הקוראים כי , פרופ` עוז אלמוג בחרו לצטט מתוך הפוסט של אדנה ומברטו תוך שהוא משמיט את המילה "ערך ראיונות" או שמא זו טעות של העורך ?

    כך זה מופיע אצל אדנה ומברטו:

    "שיחה שלנו עם צחי הבהירה כי זה היא הפעם ראשונה שהוא מגלה שהוא שימש כ`תחקירן` שערך `ראיונות` לערך. והקשר היחיד …"
    תוכלו לחזור לתגובה של פרופ` עוז אלמוג (המצוטט למעלה) ולראות כי הוא השמיט את המילים "שערך ראיונות". וזאת כדי לבנות את הטיעון שלו, שבביקורת של מברטו ואדנה אין ממש. אולי הוא חשב כי הקוראים לא יחזרו לעמת את הציטוטים המסולפים של עם אלו המקורים, המופיעים בפוסט של מברטו ואדנה? אין לי מילים אחרות מלבד – צדק צדק תרדוף.

    יש להבהיר כי מדובר בפורום אינטרנטי וככזה הוא לא יכול להיות המייצג האולטימטיבי לדעות ומגמות בקרב יוצאי אתיופיה ובוודאי לא להיות אורים ותומים לאורחות החיים של מבוגרים בקהילה זו, מהטעם הפשוט שמבוגרים אינם משתתפים בו. יתרה מזו, יש לציין שבפורום זה משתתפים גם לא-אתיופים. על כן, אין לקבל את הדברים כתורה למשה מסיני.

    לאחר שנודע לי שיוחסו לי דברים לא מדויקים , ראיתי חובה להבהיר את הנושא. ואני באופן אישי רואה בהם זילות וחוסר יושרה מצידם של דוד פז וחבריו . על כך ששמי פורסם ללא הסכמתי.

    מאחר ואלה דברים חמורים, הן בפן האישי, והן במידע המוגמר, הלקוי שנמסר במדריך ואף בתגובה לביקורת שחשפה זאת (!), אשקול ברצינות את המשך צעדיי.

    הקונספט המרכזי בביקורת של מברטו מששה ואדנה זאודו הוא סביב ערכים ספציפיים ויש מקום לקבל ולתקן ואין צורך בהתגוננות.

    בכבוד רב,
    צחי אורקו

    מנהל פורום יוצאי אתיופיה YNET

    zahiorqo@walla.co.il

    להלן מכתב התודה כפי שנשלח אליי.

    מכובדי היקר,

    ברצוני להודות לך מקרב לב על העזרה שהגשת לנו (באמצעות דוד פז, העורך והכותב הראשי שלנו).
    ההערות שלך בהחלט סייעו לנו לכתוב מסמך טוב יותר על דפוסי משפחה וזוגיות בקרב יוצאי אתיופיה בישראל.
    מאד חשוב שאנשים יכירו את המגזר האתיופי, על מאפייניו החברתיים ותרבותו העשירה והייחודית.
    כידוע, המחקר מוכיח שמידע חברתי מפחית דעות קדומות והכללות שגויות, ולכן הוא חשוב לא רק מההיבט המדעי אלא גם המוסרי.
    לסיום, אנחנו מעוניינים להמשיך את הקשר הפורה עם האתר `המדליק` שלכם.
    נשמח אם המידע שלנו (בנושאים שונים, לא רק משפחה) יעלה לאתר שלכם כדי שנוכל כולנו לקבל משובים, תיקונים, ותוספות מהגולשים ובני משפחותיהם. זה יכול ליצור גם איזה שיח נחמד על `מי אנחנו (הצעירים) ובמה אנחנו שונים מהורינו`.

    בתודה ובברכה,
    פרופ` עוז אלמוג
    החוג ללימודי א"י, אונ` חיפה
    פרויקט `אנשים-ישראל`, מוסד נאמן, הטכניון

  13. אדחנום

    שלום פרופ`,

    יש לי שאלה שמציקה לי. בתגובתי הקודמת הודעתי כי אכתוב ביקורת על תרבות האוכל שכתבתם. לאחר מחשבה עמוקה, נמלכתי בדעתי. יש במידע שמסרתם הרבה מאוד אי דיוקים לגבי העבר באתיופיה ואני שואל כיצד להגיש לך זאת, האם כעבודת דוקטורת או סתם כמסה פילוסופית על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לשלוף מידע רשלני ולהציגו כאמת צרופה. יתרה מזו, בין הטעויות החומרות הנובעות בעיקר מחוסר הכרותך עם הרקע של יהודי אתיופה, החל בגיאוגרפיה ובענייני משטר הרוחות שם, המשך בכלכלה וגמור בענייני מהות כלי האוכל ותפקודם, עלה ריח בואש מההשוואה שלך בין שם וכאן. ביו מצב ההורים שלנו ואנחנו, אלה שנולדו כאן ואלה שנולדו שם.

    הניסיון שלך לבחון הכול בגישה כל כך אירוצנטרית, החל מהטענה שלך שאין סכו"ם, המשך באי ידיעתך אם נושאות הנשים פחים או דליים וכלה בטענתך שההורים שלנו בארץ רוכשים מכשירים יד שנייה המרחק רב מאוד.

    אני לא מבין כיצד ומהיכן הבאת את הידיעות. אתה באמת כותב על יהודי אתיופיה – שם וכאן? אדנוי הפרופסור, אני כלל לא חושב כך. היכנס בבקשה בלתים אתיופים בישראל, אל תלך למרכזי קליטה, ואתה תמצא שם את כל המותגים האפשריים, החל מהנעליים היקרים שרוכשים לילדהים והמשך במזגנים שנרכשים באלפי שקלים. תגיד לי פרופסור, באיזה מגדל שן אתה נמצא?

    מישהו חייב להנגיש לך את יהודי אתיופיה בישראל.

    הטענה שלך שיהודי אתיופיה בשל מצבם הכלכלי רוכשים יד שנייה היא טענה מקוממת.ואיזה דוגמה אתה נותן שנעדר מהבית האתיופי "שואב אדים". אם "שואב אדים" היא מביאה אותך למסקנה שיהודי אתיופיה נמצאים במצב כלכלי רע ולכן רוכזים יד שנייה אז אנחנו בצרה צרורה לגבי שיטת ההסקה שלך. הטענה הזו שלך מסמלת את כל המידע שכתבת על תרבות האוכל ואולי גם את מה שנכתב על מיניות.

    אתה מסתכל תחת צוהר קטן מאוד.

    אני פשוט התחלתי לקרוא את הערך שלך על אוכל והתעייפתי מלתקן – אני מעדיף לכתוב על זה עבודת דוקטורט.

    רק חורה לי מאוד שהציבור בישראל יאמין לקביעות "המלומדות" שלך והכול בשם הרצון שלך למגר סטריאוטיפים בחברה בישראל.

    פרופ` אלומג, אני ממליץ לך לגנוז אץ הערך על האוכל וגם את ריח הרע שנודף מאוחרי "התיאור האתנוגראפי" שלך.

  14. מתרגל לשעבר באונ` חיפה

    בכל הרצינות, אני מודאג מאוד בנוגע לעתיד הסטודנטים שלך. אם פרופסור וראש חוג חושב שאינפורמציה ששוטר מוסר לו היא בסיס מספק למאמר אקדמי הרי שמצבם (ומצבנו) רע מאוד.

    מה שעשית זה לקחת דעה קדומה של שוטר ולהפוך אותה בחסות התואר האקדמי שלך לעובדה מדעית. הבעיה הקטנה היא שזאת לא מתודולוגיה מדעית. הבעיה הגדולה היא שהשוטר שראיינת מסר לך פרשנות פשטנית, גזענית ולא מבוססת שגורמת נזק רב לציבור שלם בישראל. אתה מוציא כאן את דיבתו של ציבור שלם. במקום להיטפל ולהצטדק, אני מציע לך בחום להתנצל פומבית, למחוק את המאמר מהאתר ולהציע לאנשים שמכירים את הקהילה לעומק לכתוב את המאמר מחדש.

    בשבוע שבו מתפרסם על בתי ספר בפתח תקוה שמסרבים לקבל תלמידים אתיופים ההשלכות שיכולות להיות לבמאמרים סטריאוטיפים דוגמת זה שכתבת גלויות לכל.

  15. ש"ש

    התחושה שלי מקריאת הביקורות היא ששום דבר לא יירצה את רובכם, פרט להתבטלות אשכנזית/אקדמית מוחלטת בפני העדה האתיופית, התבטלות שאני לא רואה תועלת בצידה (כפי שאני לא רואה תועלת בצידה של אף התבטלות). רוב התגובות שלכם לא נוגעות כלל וכלל לשיטת המחקר (הנקודה החשובה בדיון להבנתי) אלא לניסוח – אותו אפשר לשנות בקלות, כפי שניתן להבין מתגובתו עוז אלמוג לביקורת.

    שאלת התם שלי למבקרים היא: היות שאתם רואים חשיבות כה רבה במאמר באתר של עוז אלמוג, וחושבים שבידיכם הכלים הביקורתיים להבחין מה טוב ומה לא טוב לעשות באתר זה, האם תתנדבו לכתוב את הערכים הרלבנטיים באתר של עוז אלמוג?

    (יש לציין שאינני קשורה לאתר זה או לעורכיו בשום צורה שהיא כך שמדובר בשאלת תם מתוך סקרנות אישית שלי ותו לא.)

  16. לונה

    לא ברורה לי שאלת התם הכאילו מיתממת שלך. מה קשורה ההצעה שלך שכותבים מבני הקהילה יכתבו את האתר מחדש לעובדה שהערך כולו מדיף מריח גזעני, לא רציני, ומרגיז.
    ומדוע מדוע מדוע הפיכת דיון חשוב למען חברה צודקת ופחות סטראוטיפית הופך בידייך לסיפור של סליחה/העלבות/התבטלות וכו….
    העניין הוא לא הסליחה ומגזר שלם שכותבים עליו דברי הבל ושטות זכותו לבקש תיקון מבלי שיאשימו אותו בדרמטיות יתר.
    בברכה.

  17. ג. אביבי

    הכתבה שנכתבה (בסגנון מאמר אקדמי) ע"י עוז אלמוג הוא דוגמה מייצגת של "מחקרי" האקדמיה הישראלית הכל-לבנבנה. יש כאן קו אחד רציף המחבר את "מחקרי" הסוציולוגיה הישראלית משנות ה50 – 60 של המאה שעברה ועד ימינו. דין אחד יש לנושאי ה"מחקר" האקדמי – אז המזרחים והיום האתיופים. איכותם, ע"פ מבחן התוצאה – מראה את מהותם: כתב פלסטר גזעני ושקרי, שאין בו כל אובייקטיביות מדעית, להנחתת הדימוי של המזרחים והאתיופים ע"מ להצדיק את האפליות וההסללות כנגד אוכלוסיות אלה לטובת האוכלוסייה האשכנזית.
    קו ההגנה המתנשא שננקט כאן ע"י כותב כתבת ההכפשה נגד האתיופים, כל כולו היאחזות בחצאי אמיתות ובפורמליסטיקה לא עניינית. גם בשנות ה50 כמו היום אפשר היה, אליבא האקדמיה הגזענית של ישראל, לקבוע "מדעית" ע"ס אמירה של שוטר מסוים, פקיד סוכנות אחד (או כמה) או סטודנט "מאוד אובייקטיבי" אחר שהמזרחים, בדומה לאתיופים כיום, הם בעלי דפוסי התנהגות פרימיטיביים/פליליים כאלה ואחרים. כשמדובר במזרחים, בפלסטינים והיום באתיופים – כל שקר הוא חוקי ובלבד שה"נחקרים" ייראו נחותים ביחס לאשכנזים.
    מבלי להיכנס כאן לתיקוף הכ"כ בעייתי של הקביעות התרבותיות, אפשר רק לתמוה מדוע ה"חוקרים" לא מנסים לערוך השוואה עם כל החברה דתית בישראל ובעולם בכלל. רק הצצה לעבר המגזר החרדי אשכנזי מראה שמעמד האישה שם הוא נחות והיא משמשת בעיקר כמכונה ליצור ילדים וגידולם. האם גם על המיניות במגזר החרדי-אשכנזי היו ה"חוקרים" קובעים כי הוא מכני שנועד לסיפוק הגבר והולדת צאצאים? לו בחנו כותבי הכתבה את יחס החברה הדתית-אשכנזית כלפי הומואים/לסביות ולמי שנחשדת בניאוף (קל וחומר זנות) הם היו מגלים יחס של החרמה ואיון טוטאליים ואלימות רבה כנגדם. אין כל בסיס לדימוי שיצרה הכתבה השקרית כאילו מצבם של אלה אצל האתיופיים ייחודי רק לקהילה האתיופית.

    כל הכבוד לכותבי מאמר הביקורת מששה וזואודו ולמגיבים האתיופים והאחרים כאן כנגד הכתבה הגזענית, כולל שאלה שדבריהם הוצאו מהקשרם, על שיש בהם היושר לגנות את ה"חוקרים" מטעם גורמים באקדמיה הכל-אשכנזית של ישראל, בלי להתרפס ובלי לברוח מחזית המאבק הישיר בגזענות הלבנבנה. מה שברור כאן הוא שבעוד שכתבת הביקורת ותגובותיהם הענייניות של מגיבים אתיופיים הם שכלתניים מאוד, לוגים ומקצועיים, הרי שמי שמגן על הכתבה הגזענית (הכותב עצמו) נאחז בפורמליסטיקה, מוציא חלקי אמירות מהקשרם ומדבר בפטרונות. אוי לבושה. למזרחים, בעיקר לאקדמאים שביניהם, יש עוד הרבה מה ללמוד מהאומץ, מן האסרטיביות ומהכנות של האתיופים.

  18. מזרחית

    מאמר התגובה מזכיר לי איך תמיד כשיש דיון על דיכוי של מזרחים תמיד מאשימים אותי את אחיותיי ואת הורי בכך שאנחנו נוטים להעלב בקלות.
    מאשימים אותנו ברגישות יתר, בבכיינות בתחושות קיפוח ובקריאה לא נכונה של המציאות.

    ובכן הסיפור המזרחי הוא עניין של דיכוי. נקודה. הסיפור של הקהילה האתיופית הוא עניין של דיכוי. נקודה. הסיפור של ערביי ישראל הוא עניין של דיכוי. נקודה. ( ויש עוד מגזרים רבים שסובלים מדיכוי).

    די לטרמינולוגיה העושה שימוש מכוון בביטויים של רגש מוגזם ובכך מסיתה את הדיון.

    פרופסור אלמוג הנסיון שלך להסית את הדיון ולחתום במשפט כי שני המגיבים נעלבים בשם הקהילה כולה לא מצליח לך.

    תודה לאל זה לא עובד עלינו יותר.

  19. אדחנום

    פרופ` אלמוג, שוחחתי עם אבי (באמצעות הסלולר שלו, כן יש לו מכשיר טלפון) וסיפרתי לו על מה שכתבת בנוגע לרכישת מכשירים מיד שנייה ועל כך שלאתיופים לא היו מכשירים כגון וידאו וטלויזיה, לפחות עד השנים אחרונות. אז אני מביא לך את תגובתו. אבי היה בעבודה, הוא גנן עצמאי מאז שיצא לפנסיה לפני מספר שנים. לא יכולתי להשיג את תגובתה של אימי, היא גם בעבודה, משום שאין לה נייד (וזה מתוך בחירה שלה)

    אתה יודע מה, יש לך מזל גדול שלא השגתי אותה, היא מאוד חריפה והיא למעשה הרוזנת של הבית שלנו, החל מניהול כספים, עיצוב הבית וכלה בחינוך. היא הייתה כזו גם באתיופיה. פרופ`, זה נכון שהורינו באו מחברה פטריארכאלית, אבל אתה כלל לא מתאר לעצמך כמה נשים היו חזקות שם, לו משום שהם עמדו בצירי לידה, אלא מבחינת ניהול המשפחה ואפילו הובילו להחלטות גורליות על עתיד המשפחה. זה נושא חשוב, אני לא רוצה לכתוב עליו עכשיו כלאחר יד.

    נחזור לאבי.

    שאלה: מתי רכשנו טלוויזיה לראשונה?

    תשובת אבי: "בשנת 1980, בערך כחצי שנה לאחר שעלינו. היא הייתה בשחור לבן. היינו עוד במרכז הקליטה."

    שאלה: מתי רכשנו טלפון?
    תשובה: בשנת 1981, אחרי שיצאנו ממרכז הקליטה. אתה זוכר את דסה. הוא בא וסיפר לי שהוא גמר שקית שלמה של אסימונים כדי להתקשר למשפחה שלו שהיו במרכז הקליטה בפרדס חנה. אז לקחתי אותו להתקשר אצלנו."

    שאלה: מתי רכשנו וידאו?

    תשובה: כשאח שלך סיים את הצבא (אח הבכור שלי, ששירת בצנחנים, אז כולם התגייסו רק לצנחנים, גולני בכלל לא נחשב ומג"ב זו הייתה בכייה לדורות – הערה שלי)."
    אח שלי התגייס לצבא בשנת 1986 והוא השתחרר בשנת 1989. כך ששנה זו היא טרמינוס פוסט קואם. כלומר, השנה שלכל המאוחר היה מכשיר וידאו בבית שלנו.

    שאלה: מה צפיתם בוידאו?
    תשובה: קלטות של אתיופיה (דרך אירופה, בעיקר דרך גרמניה). ובכינו הרבה. אח"כ הביאו בדרנים. מדהנה (קרוב משפחה) בא אלינו הביתה וצפה בסטנדאפיסט, הוא התפקע מצחוק שאותו לא יכול היה לעצור. הוא יצא צוחק מהבית וסיפר בשכונה שהוא צפה בקלטת חדשה אצל משפחת ….(השם שמור במערכת) ושזה מחזה שחייבים לראות."

    שאלה: איזה מכשירים יש בבית?
    תשובה: אתה לא יודע? טלוויזיה ארוכה בסלון, גם בחדר. יש גם בחדר וידאו גם בסלון. יש גם איך אתם קוראים לזה? שמכניסים לו וידאו עם דיסקים. מיקרוגל, מכונת כביסה, תנור, מקרר. מזגן בחדרים ואחד גדול בסלון.
    שאלה: מתי קניתם מזגן וכמה זה עלה?
    תשובה: לפני שלוש שנים. התחיל להיות חם. אני לא יודע כמה זה עלה, אימא שלך שילמה.

    אבא, שאלה אחרונה: יש לכם שואב אדים?

    תשובה: מה? מה זה שובב עדים? אתה מתכוון לזה שמנקים איתו את הבית. לא, אין לנו כזה. אין לנו אבק בבית."

    אבא, אני שאול אותך בגלל שכמה פרופסורים כתבו שלא היה לנו מכשירים ושאנחנו קונים מוצרים מיד שנייה.

    אבא שלי: מי אמר לך אתה זה? תגיד להם לא נכון. זה חדש, אף פעם אפילו לא קיבלנו בגדים ישנים, הכול חדש. אולי במרכז קליטה הבאתי לכם בגדים שקיבלתי בסוכנות.

    תגיד להם שגם שיניים צומחות לאט- לאט. תשאל את הפרופסורים אם הם "אדם". כי אדם היה אדמה קודם, אח"כ הוא נהיה בן אדם. אפילו פעם העיר שלנו הייתה חול היום יש הרבה בניינים.

    אבא שלי: מי אמר לך את זה?

    אני: פרופסורים.

    אבא: אלה פרופסורים? אייי (מילת פליאה). אז אלה לא אנשים. תגיד להם קודם כל לומדים אותיות, אח"כ עברית ,אח"כ אנגלית, אח"כ רוסית. קודם נהיים תלמידים אח"כ מורים. קודם ילדים בסוף זקנים.

    אבא שלי: אז הם צחקו (עלינו – הערה שלי)? תגיד להם מה שאמרתי אפילו הידע שיש פה קודם בא קצת, אח"כ עוד קצת עכשיו יותר משוכלל, ככה מתקדמים".

    גילוי נאות: אבא שלי הוא בן 71, אימא שלי היא בת 61. הם גרים בשכונה שנבנתה בסמוך מאוד לעלייתנו. הם גרים בקומה שלישית, בבלוק בן שלוש קומות. שניהם פועלי כפיים והם התחילו לעבוד כבר בחודשים הראשונים שלנו במרכז קליטה – אימא שלי כמנקה בבית חולים ואבא שלי למד מסגר ואח"כ בים המלח. משם הוא עבר למפעל עד שנסגר ופוטר. ההורים שלי פנסיונרים אבל הם חולי עבודה. הם קמים מוקדם בבוקר ויוצאים לעבודה, כמעט לא מפסידים, אלא אם יש אירועים חריגים כמו לוויה.

    אני יודע שהם לא קיבלו תגמול הולם להשקעה שלהם – הם נוצלו בידי המוסדות. אבל הם אנשים מאוד מאושרים. והחברות של שניהם היא על בסיס אהבה עזה. אני מכיר עוד משפחות כאלה של מבוגרים, כולם באו מהכפרים ומחברה פטריארכאלית. מתי מגלים שהם אוהבים. כשהם נפרדים, לטיול או חלילה אם מישהו נמצא לא בקו הבריאות. אז הם בוכים מאוד והרגשות יוצאים.

    עוד דבר, ההורים שלי, כמו הרבה משפחות שאני מכיר הם סתגלנים מאוד וזו אולי העבודה המהותית ביותר של יוצאי אתיופיה בישראל. הם הבינו את מה צריך לשנות והם הבינו את מה צריך לשמר מהתרבות האתיופית והם עמלו קשה כדי שהילדים שלהם לא יחסר להם דבר. הם מוצאים את נשמתם, ללא חושפות שנתיות וללא טיולים באירופה והכול בשביל שהבנים שלהם יוכלו לתת מוסר השכל לפרופסורים נבערים.
    כדי שילדיהם יוכלו לתקן את הטעויות הנלוזות על עברם ועל העושר של תרבותם. כדי שאנחנו הילדים נוכל לספר לדורות הבאים על האומץ הגדול של ההורים שלנו לעזוב את אתיופיה, למרות שלא היה שם רעב ולמרות שחיו ברמה סבירה וחלק אף ברמת חיים גבוהה מאוד, הם עזבו ויצאו למסע לסודאן, מתוך הגשמת חלום!

    גילוי נאות נוסף: אני חייב להודות שקלטת הפורנו שצפיתי בפעם הראשונה הייתה של אבי. מצאתי אותה בטעות בארון שלו – כמובן שאלה היו גרמניות. מסתבר שגם האחים הגדולים שלי צפו בה ואחרי שידענו זאת צחקנו מאוד. יום אחד אבא שלי בא ואמר. "תגידו גרמאי (שם בדוי) הביא לי קלטת שיש בא גסויות, אולי ראיתם אותה במקרה?" אנחנו התגלגלנו מצחוק וגם אבא שלי. אז הוא השיב תוך שהוא צוחק :"באמת זה לא שלי והוא רוצה שאני אחזיר לו". אני חושב שהקלטת אבדה כי העברנו אותה בכל השכונה. זה היה מזמן, כשהייתי תלמיד תיכון.

  20. ש"ש

    ההנחה שלי היא שהביקורת שניתנה היא למטרת תיקון ושיפור.

    אם נניח שהתוקף האקדמ-ציבורי של האתר של עוז אלמוג לא ייפגע משמעותית מן הביקורת בבלוג "העוקץ", נראה לי שפעולה בשיתוף עם האתר עדיפה על היעלבות ותו לא.
    ייתכן שפספסתי ומטרת הביקורת היתה מציאת תמיכה ותו לא, ואם כך הדבר, חבל מאוד. אני בטוחה שכל מכריי שאינם קוראים את "העוקץ" לא ישמעו על כך, ואם ייתקפו סקרנות בנוגע למנהגי העדה האתיופית סביר שיגיעו לאתר של עוז אלמוג.

    במילים אחרות, ביקורת לא קונסטרוקטיבית היא נחמדה ונעימה (וקלה עבור המבקר, היא לא גוררת עימה אחריות מעשית) ויש בה חשיבות מסוימת אבל בטווח בינוני וארוך אני לא רואה איך במקרה הזה היא מועילה לתיקון התדמית ולביטול הבורות והסטריאוטיפים כלפי הקהילה האתיופית בארץ.

  21. אדחנום

    לרינה מ. אני יכול לכתוב סיפורי בדים מאוד מעניינים. אבל את תסכימי איתי שמה שמעניין אינו בהכרח אמת צרופה. במקרה הזה הפרופסורים המכובדים באמת כתבו דברים מעניינים. טענתנו הייתה שהם לא נכונים ולא רק זאת. מהערכים שלהם עולה ריח רע של התנשאות אתנוצנטרית ובפירוש היא עלולה להטעות אנשים תמימים כמוך.

    לגב` ש"ש. מאופי תגובתך אני משער שאת קשורה מאוד לפרופסורים ואם לא באופן ישיר אז לפחות לאסכולה הגזענית שלהם.

    וכל מי שעיניו בראשו יודע שמשהו מסריח בכתיבה שלהם ובוודאי הם לא צמחו סתם יש מאיין.

    שאנחנו נתקן את מה שהם כתבו. זה נכון, צריך לכתוב מחדש בצורה ביקרותית יותר. ראשית, הם צריכים לבוא על עונשם בשל המאמר שכתבו. למה שיקבלו דירוג אקדמי עבור שטויות וגזענות? לכן, לצד תיקון הדברים צריך לשלוח למוסדות הנוגעים בדבר ולציין בכל לשון של בקשה שיקראו לסדר את הפרופסורים ושיפיצו את דבר המעשה בכל האוניבסיטאות, למען יראו ויראו – איך לא לעשות מדריך למגזרים בישראל (כבר בהגדרה הזו יש טעם לפגם).

    אפרופו אשכנזות, מעניין גם אם לה מצאתם קטגורייה, או שמא מי שמגדיר לא יכול להגדיר עצמו?

  22. אדחנום

    את מדברת על שצריך לשנות את הערכים ושאיש לא מזכיר שיטות. את רצינית? זה מזכיר לי את הדיון שהיה לנו בביטוי "רציני ואמין".

    האם מישהו הזכיר כאן את השיטות שעל מסתמכם אלמוג וחבריו?
    רק על שיטה אחת אנחנו יודעים. הם השתמשו בפורום ווינט כפלטפורמה להבנת יוצאי אתיופיה. הפורום, כפי שציין צחי, הוא לא תורה למשה מסיני ובטח לא כשהוא משמש גם לא אתיופיים.

    אז על איזה שיטות את מדברת?

    הערה אחרונה. האם זה יהיה ראוי למשל שישלח כתב למוסדות האקדמיים ולמוסד שתחת חסותו נעשה "המחקר החברתי" ולבקש מהם ללמד אותו כדוגמא לאיך לא לעשות מחקר חברתי?

    אני חושב שכן, צריך ללמד את מקרה אלמוג ושותפיו בבתי הספר להשכלה גבוהה – שהרי מה הטעם בתיקון טעויות ללא למידה לדורות הבאם?

    דבר אחרון באמת. את מיתממת או עושה עצמך בנוגע לתגובות שאת כותבת כאן?

    שבת שלום.

  23. אדחנום

    האם הפנמת מעט מהביקורת שהושמעה פה? האם הבנת כי אין מדובר בהעלבות? האם הבנת שכבר אין צורך רק ב "חידוד ההבדלים בין המצב לאתיופיה לבין זה בישראל ובין צעירים למבוגרים."

    או שמא אתה מוסיף להחזיק בעמדה הלא ברורה שכל הביקורת נובעת "עצם העובדה שאנשים נפגעו"?

    אני מאוד מקווה שהבנת שיש כאן דבר מאוד עמוק. אין לכם שום ידיעה אמיתית על הרקע התרבותי של יהודי אתיופיה ואין לכם שום מושג על מה שקורה בקרב יהודי אתיופיה בישראל, הן לצעירים והן למבוגרים, לא על המורכבות של הקבוצה ולא על התהליכים שחלו בהם.

    הכול כמובן נובע בשל רצונכם לעשות "זבנג וגמרנו" בין אם מדובר בראיונות עם אנשים לא מהימנים ובין אם מדובר בהסתמכות על אתרי אינטרנט. אם כהגדרת אתה עוסק במאמר אקדמי, אז צא ולמד ועדיף ומומלץ להשאיר דעות קדומות מאחור.

    אם תהייה כן לרגע עם עצמך אני בטוח שאתה מצר על כך שבכלל התחלת לכתוב על הנושא הזה. אני מתנחם בעובדה, שגם אם הדעות הקדומות שמצויות במאמר שלך ימשיכו לקנן בך, לפחות תוכל לבדוק כל צעד שלך בשבע עיניים לפני שתביאם לפרסום.

    לפעמים פשוט כדאי להיות אמיץ ולהגיד: "סליחה, טעיתי. כתבתי מתוך הדעות והדימויים המוקדמים שהיו לי על אתיופיה ועל איך הם עשיויים להיות כאן בארץ. לא חשבתי לעצמי שיש בכלל אפשרות אחרת ועל כך אני מכה על חטא."

    אם תאמר זאת, אולי יש עוד תקווה שמשהו בך השתנה.

    שבת שלום ומבורך,

    אדחנום

  24. ש"ש

    1. שיטת מחקר: כן, אני מאמינה שלו המקורות של המאמר היו מקובלים עליך (וכוללים יותר מפורום אחד) ומתועדים בדרך שניתן היה לבדוק, הדיון היה נראה אחרת. יש שני רבדים לדיון הזה: הרובד החברתי-גזעני והרובד המחקרי. היות שהרובד המחקרי הוא זה שאפשר לתקן ושתיקונו לפחות לא יסייע בהחמרת הבעיה החברתית, אני חושבת שיש להשקיע בו תשומת לב.

    2. לגבי לימוד המקרה במבוא לאנתרופולוגיה באוניברסיטאות שונות – זה רעיון טוב. אם כי אני תמיד חושדת באקדמאים שנותנים דוגמאות של "איך לא לעשות דבר מה" שהם משתמשים במקרים שליליים כבמה לסגירת חשבונות אישיים / חשבונות עם קבוצות אחרות ושהכוונה שלהם היא לא לעזור למבוקרים להשתפר אלא לקטול להם את הקריירה.

    3. קרבתי לפרופסורים נובעת מזה שאני מסיימת תואר ראשון בימים אלה ושוקלת להמשיך לתואר שני. האם כל בוגר אוניברסיטה (או מישהו שמתקרב לכך) נחשד בגזענות?

    4. אני לא מיתממת: אני מנסה להבין נושא שלא ברור לי די צרכו ושאכפת לי מספיק ממנו בשביל שאהיה מוכנה לספוג את התשובות החדות והבוטות לעתים של המגיבים כאן עד שאבין. תודה על הסבלנות.

  25. עוז אלמוג

    אדחנום יקר,
    נער הייתי וגם זקנתי ולא אחת ספגתי עלבונות, חרפות ונאצות על דברים שכתבתי. בחרתי במקצוע הסוציולוגיה משום שיש בי סקרנות טבעית לאנשים ומשום שאני אוהב אדם. אני כותב מתוך רגישות חברתית ואכפתיות (אף שבכתיבתי המדעית אני משתדל מאד לנטרל רגשות ולכתוב עניינית), ויש בי כאב גדול על עוול וניצול, שלצערי עדיין מאד שכיחים בחברתנו.

    במשך תקופה ארוכה היה לי טור בYNET וכמעט תמיד קיבלתי לצד המחמאות ומכתבי ההזדהות הרבים גם מטר של טוקבקים מכפישים שקיללו אותי ואת אמא שלי וקראו לפטר אותי. אבל זה חלק מהמשחק ומי שכותב צריך לדעת לקבל ביקורת ואפילו ביקורת מתלהמת וגידופים אישיים. האמן לי, עם הזמן נעשים חסינים יותר, אבל לא לגמרי.

    כאשר מישהו מתלהם עליך, הדרך הטובה ביותר היא להתעלם ולעבור הלאה. יכולתי להתעלם מדבריך בפורום ולעבור הלאה. זה לא היה צריך ממש להפריע לי, במיוחד משום שאין לי מושג מי אתה ומה הרקע המקצועי שלך. אבל בכל זאת דבריך חדרו ללבי והכאב והעלבון שלך כואבים לי. אני גם באמת ובתמים חושב שלמרות שכתבנו מאמר חשוב וביסודו גם נכון על תפישת המיניות במגזר האתיופי, חטאנו פה ושם באי דיוקים ובניסוחים אומללים. זה קרה לנו בעבר ומן הסתם עוד יקרה בעתיד. זה טבע העבודה, כפי שגם רופאים לפעמים מפשלים ונותנים דיאגנוזה שגויה. אבל אנחנו יודעים להודות בטעויות ולתקן.

    ובכל זאת, אתה ממשיך לקרוא לנו גזענים ולהעליב אותנו, על לא עוול בכפינו. גם צחי אורקו, שכה עזר לנו, מלכלך עלינו עכשיו באינטרנט ומתכחש לסיוע שלו, אולי מפחד מתגובות מתלהמות כמו שלך (אני שמח שהוא פרסם את מכתב התודה שלי, שמאושש את דברי ומפריך את דבריו).

    אם באמת היינו גזענים לא היינו כותבים בכלל על המגזר האתיופי כמו גם על מגזרים אחרים בישראל. משום מה אתה נוטה להתעלם מהעובדה שהאתר שלנו מכיל את המידע המקיף ביותר על המגזר. ריכזנו בו נתונים רבים (רובם ממחקרים אחרים שנעשו על תופעות שונות, כולל ספרים ועבודות מאסטר ודוקטורט). זה חסר ערך בעיניך? הרי אפליה וגזענות מתחילים קודם כל ולפני הכל בהתעלמות. את הגזענים והמפלים לא מעניין בכלל תרבות. אבל אותנו הקודים התרבותיים וסגנון החיים מעניינים מאד. הם גם חשובים לקידום החברה וצמצום העוול בכל השטחים. גם אתר "עוקץ" מרכז נתונים חשובים שמעניינים אותנו. וזו גם הסיבה לכך שאני קורא בעניין ובתשומת לב את התגובות של כולכם בבמת השיח ומנסה להבין.

    לגבי הערך שכתבנו במדריך נוצר גל התלהמות שאתה עכשיו מוביל. וזה באמת מיותר ומחטיא את המטרה. רוב הכותבים נטפלים לטעויות נוסח ולא לתוכן. אתן לך דוגמא: אנחנו כתבנו שיחסי המין (בעיקר באתיופיה, אך גם בקרב רבים מבני העדה בישראל) במקרים רבים אינם רגישים לצרכים בכלל ולצרכי האישה בפרט (זה עלה בכל הראיונות, כולל עם נשים). רגישות אכן קשורה קודם כל למידע, ואילו אנשים רבים במגזר האתיופי עדיין חסרים מידע זמין – בעיקר הדור המבוגר יותר והשכבה הפחות משכילה (שהיא עדיין רחבה מאד). נכון, הדברים במקרה הספציפי הזה לא נוסחו היטב, אבל זה היה התוכן ומאחוריו אנחנו עומדים.

    אם את הדברים הללו היתה כותבת אישה אתיופית או אישה ממגזר אחר, לא היית מגיב כך. אבל בגלל שכאן הדבר נכתב במסגרת מאמר העוסק במגזר ספציפי, נורא נעלבת (וגם כמה אחרים בפורום). אבל יחסי מין הפועלים על פי קוד שוביניסטי וכך גם דעות קדומות בתחום המיניות (ובכלל זה דעות קדומות על הומואים ולסביות) שכיחים בכלל בחברה, ובעיקר בקבוצות מסורתיות ודתיות עם שיעורים לא גבוהים של בעלי השכלה אקדמית. עצם הקישור בין מיניות לבין תרבות נחשב בעיניך כגזענות. אף אחד מאלה שקטלו אותנו לא הגיב עניינית לטענה (שנשמעה בפי כל המרואיינים והמרואיינות האתיופים שלנו, ובפי מטפלים הקשורים בעדה) ששובניזם וניצול נשים שכיחים מאד במגזר האתיופי. מדוע? כי מה שלא מחמיא הוא בעיניך בגדר דיכוי וגזענות. הגיעו הדברים לכדי כך שגולש (שהזדהה כאתיופי) כתב לנו בפורום של "אנשים ישראל": "למה בחרתם לכתוב על מיניות בקרב אתיופים ולא על מגזרים אחרים – תתביישו לכם גזענים". הוא כל כך כעס שלא טרח אפילו לבדוק שאנחנו מכסים את המיניות בכל המגזרים (ובקרוב נשלים גם מידע מקיף נוסף על החברה החרדית).

    יש לי הרגשה שכל מה שאני ואחרים (בעיקר "פראנג`ים") נכתוב יתפרש על ידיך (ועל ידי רבים אחרים בעדה) כגזענות איומה ונוראה ולכל הפחות כהתנשאות ויומרה. אתה רואה צל הרים כהרים וממהר לפסול ולקטול. אתן רק דוגמא אחת מדבריך שלך: מכל המאמר המקיף שכתבנו על האוכל במגזר האתיופי מצאת משפט אחד שנראה לך "גזעני" ומיהרת להוקיע את כל הכתוב בערך החדשני הזה ולזלזל בנו (עד היום בכלל לא תיעדו את הנושא). אנחנו כתבנו שאינג`רה אוכלים בידיים ולא בסכו"ם. זה לא עלבון. גם חומוס אוכלים בידיים. אכילה בידיים אינה "פרימיטיבית" ובדרך כלל היא מהנה מאד. ובלי קשר, ככה זה במציאות, לא המצאנו דבר. אבל בעיניך המטרה שלנו היתה להציג את האתיופים כפרימיטיבים. אנחנו כתבנו ש"מכשירי חשמל יקרים במיוחד" (כמו למשל מדיח כלים, לא תנור או מקרר) מצויים בשכיחות נמוכה בשכבות העניות. זה לא המצאה שלנו. קרא נתונים בלמ"ס ותראה שכך המציאות. אבל אתה ממשיך לקרוא לנו גזענים. לזה קוראים "ציד מכשפות".

    אני פרופסור וותיק לסוציולוגיה עם קצת ניסיון ואילו אתה מתיימר ללמד אותי שיטות מחקר ומדגים לי שאלות על אבא ואמא שלך. אינני רוצה להעליב אותך ולקרוא לך חוצפן כי אני בטוח שזה נעשה מהלב, אבל אני חושב שחטאת כלפיי, ועל כל פנים קצת נסחפת.

    במסורת האתיופית אדם מחונך להיות עניו (הלוואי וכל הישראלים היו מאמצים את הערך הזה). לכן, מעניין אותי מה הוריך וחבריך היו אומרים על הדרך השחצנית שבה אתה כותב עלי. אני בטוח שהם היו מתפלאים ומסתייגים מדבריך הבוטים.

    תן לנו קצת קרדיט שאנחנו פועלים על פי אתיקה מדעית. נכון, "אנשים ישראל" אינו כתב עת מדעי והערכים שלו אינם חומר מדעי שעבר שיפוט (לעתים אנחנו מפרסמים גם מאמרים מדעיים שפורסמו בבמות אחרות). אנחנו רואים את עצמנו כמעין ויקיפדיה חברתית משודרגת. אבל אנחנו מסתמכים ככל האפשר על מחקרים מדעיים, מצליבים ובודקים ככל האפשר את המידע שנמסר לנו ושולחים טיוטות למומחים. ולפעמים (כשאין בכלל חומר) אנחנו מגייסים מקורות מידע משלנו. אנחנו תמיד עובדים בצמוד עם אנשים מתוך המגזרים. יש לנו מאות אינפורמנטים, כולם בעלי ניסיון ורמה גבוהה. גם הערכים על המגזר האתיופי נכתבו על בסיס ראיונות עם אתיופים רבים ועם אנשים שעובדים עם העדה שנים רבות (מסתבר שדעתם שונה משלך). וכמובן עם חוקרים שכתבו על המגזר מזוויות שונות. זאת ועוד, אם היית קורא נתח משמעותי של ערכים במדריך היית שם לב שהכתיבה שלנו בהירה ושאנחנו מנסים לנסח דברים מתוך אמפטיה ורגישות. אני עצמי מנסה לפקח על הנוסח של הערכים (אני לא יכול לכתוב באופן פיזי את כולם), אבל בגלל כמות החומר העצומה לא פעם חומקות מעיני מעידות ופליטות קולמוס (המאמר על המיניות הוא דוגמא כזאת). המזל הוא שבאינטרנט תמיד אפשר לתקן. כשזה קורה במאמר בכתב עת היוצא בדפוס, אתה יכול רק לאכול את הלב.

    בניגוד לדימוי שנוצר אצלך ואולי אצל עוד רבים, באקדמיה לא כל החוקרים והמרצים יושבים "במגדל השן". יש מתוכנו לא מעטים שיוצאים לשטח וחיים את השטח. אני צלם מקצועי ואין יישוב או שכונה בישראל שלא ביקרתי בהם ולרוב גם ראיינתי וצילמתי. אני ניפגש ומשוחח עם אנשי מפתח ממגזרים שונים והתארחתי באינספור דירות (כולל דירות רבות מאד של עולים מאתיופיה ברחבי הארץ). אספר לך סיפור: בעוד שבוע יוצא לאור על ידי המועצה לישראל יפה ספר מקיף על תרבות המגורים בישראל. את התוכן אני כתבתי ורוב התמונות (מדובר באלפי תמונות שנאספו, ושמקצתן מופיעות באתר שלנו) צילמתי בעצמי. לכן, להציג אותנו כמנותקים זה עוול במקרה הטוב והוצאת דיבה במקרה הרע.

    אולי נוצר אצלך ואולי גם אצל אחרים הרושם שאנחנו מתמקדים בתופעות רגישות ופחות מחמיאות. זה לא נכון. יש לנו רשימת נושאים עצומה ואחידה לסיקור כל המגזרים (אתה מוזמן להציץ במדריך שלנו) ואנחנו מנסים לכסות (בהדרגה, זה פרויקט עצום) כל הבט חברתי אפשרי: משפחה, חינוך, פוליטיקה, דת, אוכל, בילוי פנאי, מגורים ועוד ועוד. מה שאנחנו מגלים כל יום זה עד כמה התעלמו כאן (גם באקדמיה) מתופעות תרבותיות רבות ובעצם הזניחו במידה רבה את התיעוד האתנוגרפי. מרוב כתיבה פוליטית ביקורתית (שכבודה במקומה מונח) שכחו שיש גם מסורת, מנהגים, סגנון חיים ועוד.
    אנחנו נמנעים מלבקר ולשפוט אחרים ומשתדלים לתאר תופעות כהווייתן (לא תמיד בהצלחה ותמיד יש מקום להשתפר). קיבלנו מאות מכתבי תמיכה המביעים התפעלות על רמת הכיסוי. האתר אפילו זכה להימנות על אחד מאתרי השנה של YNET.

    לסיכום, אני מצטרף לקריאתה של ש"ש בפורום (באמת אינני יודע מי היא): תורידו את הווליום, תפסיקו להשמיץ ולהטיח אשמות שווא ותתגייסו יחד איתנו להרחיב ולשפר את המידע על המגזר. כבוד, סובלנות ושינוי חברתי מתחילים במידע. אנחנו חותרים להשגת מידע הנוגע לכל היבטי החיים (מחמיא יותר או מחמיא פחות).
    ובבקשה, אל תאשימו אשמות שווא לפני שאתם בודקים. וגם אם נעלבתם הפתרון איננו בהטחת עלבונות. אפשר ללבן דברים בטון ענייני.
    בברכה
    עוז אלמוג

  26. לונה

    פרופסור אלמוג.

    אתה פשוט לא מצליח להבין את הביקורת שמופנית אלייך וממשיך להשתמש במילה להעלב בהטיות שונות .
    אני בטוחה שמאחר ואתה טורח להגיב ובאריכות אז אכפת לך ( גם אם במעט) מהתגובות וגם אם כוונותיך טובות, אתה יודע " הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות"….

    ודי כבר להרגיע את כולם שיפסיקו להעלב, זה לא מכובד ולא רציני….

    שבת שלום.

  27. רתם

    הרווחת את כל מה שאדחנום כתב אליך ביושר. כל "התנצלות" שלך הולכת ונהיית גרועה מקודמתה.
    מה זה "תן לנו קרדיט"? הביקורת עליך ועל גישתך החוקרת קבוצות שאתה לא ממש מכיר נועדה לקחת ממך את הקרדיט שנכסת לעצמך. אין לך קרדיט.
    הצורה בה אתה פונה לבסוף אל אדחנום, נוסח "מעניין מה הוריך היו חושבים על הצורה שאתה מבקר אותי…בלה בלה" היא פטרונית באופן מגוחך.

    אני רוצה להציע לך לחקור שוביניזם של האדם הלבן.

  28. ציטוטים

    "תורידו את הווליום, תפסיקו להשמיץ ולהטיח אשמות שווא."
    – עוז אלמוג, אתר העוקץ, אוגוסט 2009

    "אין חברה הרומסת נשים וחדורת רגשי נחיתות יותר מזו האיסלאמית. …
    נשיא איראן אחמדינג`אד … הוא, בדיוק כמו היטלר, אינו שולי ואינו לבד. מאחוריו צועדים בסך המוני פנאטים, שהחליפו את שאגת ה"זיג הייל" בשאגת ה"אללה אכבר"…
    ושוב, כאז כן עתה, מוקד השנאה, הגנרטור הרוחני המניע ומלכד את האספסוף הנבער נגד העולם החופשי, הוא הסטריאוטיפ היהודי. …
    וכל אותם פוליטיקאים ומנהיגי דעה מערביים … כל אלה הם צאצאי האירופים שגלגלו עיניים במלחמה הנוראה ההיא. הם מסייעים ישירות ובעקיפין לעדכן את דמות השטן: מהיהודי הגלותי ל"יהודי החדש", קרי הישראלי, ולא עושים הרבה כדי למנוע מהיד הפונדמנטליסטית ללחוץ על הכפתור שיעלה חלילה שישה מליון "יהודים חדשים" השמימה בכבשן הגרעיני של העידן הגלובלי.
    ואנחנו היהודים? כאז כן עתה, טומנים ראשנו בחול, מדחיקים את הנאציזם החדש – הוא הפונדמנטליזם האיסלאמי."
    – עוז אלמוג, YNET, יולי 2007

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3283312,00.html

  29. מירו

    העובדה שאתה פרופסור כאמור לא עושה אותך חף מטעויות.
    לפעמים סטודנטים לתואר ראשון יכולים להיות חדים יותר וטריים בחומר מפרופסור וותיק ומצוטט, אותם פרופסורים בהחלט תורמים ממרום נסיונם, ועל כך הערך העיקרי שלהם, מעין יכולת נתוח רחבה ועשירה יותר אך לא תמיד מבריקה כמות שהיו סטודנטים בעצמם.

    ולהערתי-אתה פותר את הגזענות בעולם על ידי "חשיפת ידע", שזה מה שהאתר שלך מנסה לקדם, יותר ידע-פחות גזענות.כדבריך.

    האם קראת לאחרונה את פוקו? האם שמעת על הגזענות החדשה שעסוקה בלייצר ידע ומבני משמעות על קבוצות, שזה בדיוק מה שהאתר שלך עושה, כל עוד לא עוסק בסוציולוגיה ביקורתית הוא מבחינתי עוסק בשימור אי שוויון וסטריאוטיפים שכן אין כתיבה בלי אידיאולוגיה(השוואה וביקורת תצמצם זאת וככה הייתי מצפה מפרופ מכובד ולבן -רוב-בישראל ).
    אתם נופלים בעריכה שכן לא קיימת ביקורת משווה על החברה ההגמונית (כמו שעשית בצורה מעניינת "בצבר" )כיצד נוצרה וכיצד הובנתה וככה התחושה היוצאת מהאתר היא שוב, של אי שוויון ושימור סטיריאוטיפים במיוחד של קבוצות מיעוט.

    אני הייתי רוצה לשמוע על ההפלייה הממוסדת של אתיופים כמו של מזרחים, כיצד דואגים לשמור אותם מחוץ למועדון.תחשוף את התהליך הזה נראה אותך.

    איפה הביקורת? כנראה שבאוניברסיטאות המחקר שבצפון אמריקה…

  30. אדחנום

    מאחר ואדוני הפרופ` כלל אינו מבין על מה המהומה ומאחר שהפרופ` עתיר הניסיון אינו רוצה להודות בטעויותיו, שימו לב איך חולפת לה תהילת עולם. שנים של ניסיון אקדמי והנה הבטן של הפרופ` המכובד זעה ונדה משום שהוא הועמד על טעותו. במקום שהפרופ` המכובד ועתיר הניסיון בשיטות מחקר ילמד קצת כמה הילכות נימוסין ויקשיב, גם להדיוט כמוני, הוא מעדיף להיאחז בקרנות המזבח ולטעון בשיא חוצפתו שהשיחה עם אבא שלי היא להטוט כדי "ללמד" את הפרופ` המכבוד על שיטות מחקר.

    תגובתו של אבי היא אמת לאמיתה! אבל איך אכל להוכיח אותה. האם אני צריך להביא את אבא שלי? או שמא עליי לחפש את אותה קלטת לוהטת, מסוף ה- 80? אולי בעצם אצלם את הבית של ההורים שלי ואראיין אותם ונלשח אותו כפוסט? זה גם רעיון.

    פרופ` אני אכתוב פוסט על דברי ההבל שכתבת בתרבות האוכל ואתה תצא מאוד קטן. שלא תגיד שלא הזהרתי אותך, אתה וההתנשאות שלך הביאה את הדברים לידי כך. כך כנראה עוברת תהילת עולם כשמבלים הרחק הרחק על הר האולימפוס.

    והערה קטנה. זו תהיה נקמה מתוקה על שזלזלת בתגובה של אבי.

    אם היית פרופ` באמת חכם היית מבחין שלכ מה שכתוב שם הוא אמת לאמיתה, לרבות הקלטת הלוהטת. אבל אתה, לעולם לא תשתנה כנראה.

    מעניין אם בכלל אתה חושב שאני אתיופי. יש לי שאלה פרופ`, אתה בכלל חושב שאני אתיופי? בכל זאת, אני מבין שהכנסת עצמך באמת לבוץ – כל זאת כי לא היה לך מספיק אומץ להגיד טעיתי, סליחה. אין לי שום מושג על אתיופיה ואתיופים בישראל.

    אחרי כל ההתבזות שלך כאן, אולי אפשר לטבוע מונח חדש שייצג את אופני התחמקותם של פרופסורים מטעויות ובעיקר ניסיונם להסתיר את טיפשותם.

    אדחנום

  31. אדחנום

    פרופ`, אחרי שאכתוב את הפוסט באתר עוקץ אני בטוח שתצטער על המילים האלה:

    "אבל בכל זאת דבריך חדרו ללבי והכאב והעלבון שלך כואבים לי."

    האמת, אני באמת מרחם עליך. אני מבין שכבר הגעת אל נקודת האל חזור.

    אני נעלב? לא. אני כועס. אני כועס שאתה בדרגה אקדמית גדולה וחושב כמו תלמיד בן שש עשרה ולא מוכן להודות שאתה טועה. הדבר הכי מדהים הוא שאתה עדיין חושב שאם כתבת ערכים על אתיופים בישראל אני צריך להודות לך. עדיף שלא תכתוב ואם אתה כותב אז בבקשה כתוב כל מה שאתה רוצה ובלבד שהם יתאמו את המציאות.

    אתה משתמש בכמותיות בהסקות שלך "רוב יהודי אתיופיה", נכון, או שגם כאן אני נעלב? אתה יכול לספר לנו כמה אנשים ראיינת, איפה וכמה אחוזים מהם ירדו אתמול מהמטוס, כמה מהם עלו בשנות ה 70, כמה צעירים, כמה ילדים?

    תוכל לענות על נתון כזה? או שזכרונך בוגד בך ממרום גילך?

    פרופ`, דבר אחד אני חייב להודות, שלא רציתי באמת להביא להתרסקותך, אבל לא השארת לי ברירה.

    שאלה אחרונה, כשאתה משנה את הערכים הדפוקים שכתבת, אתה גם נותן קרדיט למגיבים או שזה לא חשוב? האם אתה משאיר גם את הגרסאות הקודמות, לצד התיקון או שאתה משמיד ראיות?

    טוב, את הפוסט שאכתוב עליך, אני אשלח בתפוצה רחבה לכל האוניברסיטאות, שידעו כי ידו של אדחנום הייתה על העליונה.

    אגב, אתה יודע מה הפירוש של אדחנום? צא ולמד!

  32. אדחנום

    יש לי שאלה לקוראים,

    כאמור אני מתכוון לשלוח פוסט למערכת על הערכים של אלמוג עוז. האם כדאי לי לרשום זאת בעילום שם, או תחת שמי האמיתי?

    אני אומר זאת כי בניגוד לפרופ` אלמוג עוז, אני מתמחה ביהודי אתיופיה . האם עליי לחשוש מפנו של עוז אלמוג, זאת אחר שכולנו הבאנו שהוא לקח את הביקורת כן בצורה קשה?

    כלומר, שהוא ינצל את היותו פרופ` כדי לגרום לי לבעיות במוסד אקמי אחר שאני נמצא בו?

    שאלה אחרת היא, אם אכתוב את הפוסט ואשים ללעג את הפרופ` המכובד, הרי הוא מיד ישים את הדברים שלי באתר שלו ואז לאיזה קרדיט אזכה? הרי זה יהיה בבחינת הרצחת וגם ירשת.

    מה אתם מציעים לי לעשות.

    אני נמצא לקראת סיום התואר השלישי, האם כדאי לי להסתבך עם ההגמוניה? מטבעי, אני כלל לא חסיד של משטרים אפלים, אבל גם מלחמות צריך לעשות בשום שכל, הלא כן?

    כדאי לי לעשות זאת, להסתבך עם עוז ושותפיו למגדל השן? שכותבים בשלט רחוק על אזורים ואנשים הרחוקים מהם פיזית ותרבותית?

    תודה לכם קוראים יקרים ובאמת תודה שאתם, בניגוד לעוז, הבנתם את הביקורת שהושמעה כאן.

    אלמוג עוז, הדברים לא מכוונים אליך.

  33. שירה

    ראשית אני מצטרפת לשלל הביקורות." המאמר" כתוב בצורה מחפירה מבחינה אקדמית וגזענית. מעניין שבמדריך המופלא שלכם יש התייחסות למיניות ולאוכל של האתיופים, שכפי שנאמר פה "מסומנים" במאמר כפרימורדיאלים, מסורתיים, אותנטיים שבטיים וכו" , אך אין סימון כזה לגבי אשכנזים. מעניין מדוע לא נתקלנו במאמר דומה על מיניות בקרב אשכנזים, כשמתייחסים ומדוע לא טרח האתר לכתוב מאמר על "האוכל המסורתי" של יוצאי אשכנז? כי מין ומיניות מוגזמת זה תמיד ה"אחר הליבידיאני" בעיקר כשהוא שחור. לחילונים ותיקים יש "זוגיות ואהבה" לפי המדריך, אבל אתיופים זו מיניות נטו." אוכל מסורתי" זה תמיד מזרחים אתיופים וערבים, ואילו כשכותבים על הרוסים, יש להם "סתם" אוכל ולא "אוכל מסורתי", ביום שהאתר יקצה ערך לדפוסי המין בקרב אשכנזים, אפשר יהיה להתייחס אליו כאל אתר לא גזעני.
    במשך שנים רבות שימשו מזרחים, ערבים ואתיופים אובייקטים למחקרים אנתרופולוגיים גזעניים. המיניות של "בני עדות המזרח" נותחה לעילא ולעילא ע"י פרנקשטיין ודומיו. מטרת המחקרים האלו היתה בעיקר לסמן את ה"אחרים" הנחשלים והפרימיטיבים שאותם צריכים לקלוט בחברה, באמצעות רה סוציאליזציה, ומודרניזציה, ולתת צידוק לניחשול, להסללה, לדיכוי הכלכלי ולשעבוד. לרוסים יש עיתונות ודפוסי צריכת תרבות, אבל לאתיופים יש אוכל ומין. נו באמת פלא.
    בכל משרד התרבות לא תמצא פקיד או פקידה אתיופית אחת!!!! 90% מתקציבי התרבות ומהפקידות של משרד התרבות מורכבת מאשכנזים (מה שהמדריך מכנה "חילונים ותיקים". מדוע לא יובהר המבנה הגזעני הזה במשרד התרבות, במוסדות התרבות, באקדמיה ובעיקר בחוגים לאנתרופולוגיה במדריך הישראלי הנאור? מדוע איננו רואים במדריך תיאור אמיתי של תהליך הדיכוי והניחשול של האתיופים במדינת ישראל? זוהי העדה הנחקרת ביותר בארץ, המטופלת ביותר ע"י הממסד וכפועל יוצא הענייה ביותר והמודרת ביותר מהחברה הישראלית. איננו רוצים לשמוע על החברה האתיופית מפי מומחים חפ- לפ אשכנזים שממשיכים לסמן את האתיופים כ"אחרים", תנו לאתיופים משרות בחוג לסוציולוגיה והיסטוריה והם כבר יכתבו את עצמם.
    ולסיום, אלמוג, בחנות הסחר הוגן שפתחה תנועת "אחותי" למען נשים בישראל תוכל למצוא מוצרים ופסלים פרי יצירתן של נשים אתיופיות. אחד המוצרים הוא פסל שנקרא "תיבת האהבה" שבתוכו בו נראה זוג בשעת מעשה האהבה. למיטב הבנתי הנשים האתיופיות משתמשות בתיבה זו כדי להביע את רצונותיהן וחשקיהן המיניים. התיבה מוצבת בחדר השינה. אם האשה משאירה את התיבה סגורה היא מסמנת לבעלה שאינה מעוניינת במין, וכאשר התיבה פתוחה הגבר יודע שהיום אשתו מעוניינת במין. כך, בצורה עדינה ושקטה…הא לך דפוס מסורתי
    אתיופי, שבעיני הוא גם פמיניסטי. נשמע אגב, הרבה יותר מפתה מאיזה "חילוני ותיק" כובש שזה עתה חזר משדות הקטל ומחפש להתפרק על איזה בחורה.האם לעזאזל מישהו חקר את דפוסי המין של הישראלים הכובשים האלו ואת האלימות המופנית כלפי הנשים הישראליות בסקס? האם מישהו מסביר למה מדינת ישראל המודרנית והנאורה מובילה בסחר נשים? ומדוע יש רק אשה פמיניסטית אחת בכנסת?

  34. לונה

    היי .

    לשאלתך נראה לי שלא כדאי לך לכתוב את שמך האמיתי ( וכן זו עצה הטובה למשטרים אפלים) ואנחנו לצערי הרב מצויים באפלה גדולה.

    האיש מקושר. למה לאפשר לו להשתמש בכוח שלו ושל חבריו היושבים להם בכסאות המרופדים הנעמים והחשוכים שלהם.
    עזוב…. התוכן של מה שתכתוב הוא העיקר. תחשוב חכם.

    שבת שלום.

  35. יובל

    אני עוקב כבר כמה ימים אחרי הדיון המרתק כאן באתר והחלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את "אנשים ישראל" (דרך אגב: אולי אני שמרני, אבל "אנשים ישראל" זאת לא בדיוק עברית, נכון?)
    אחד הדברים שנראו לי מוזרים באתר הוא החלוקה הבלעדית ל-"מגזרים". כן. ניתוח לפי מגזרים נפוץ במדעי החברה, אבל זאת לא החלוקה הבלעדית. יש גם, למשל, חלוקות גיאוגרפיות, חברתיות-כלכליות-מעמדיות. אבל עורכי האתר בחרו לפלח את החברה הישראלית לפי מגזרים והם מסבירים את זה ככה: "מדריך אנשים ישראל מבוסס על מיון מגזרי, המקובל הן על מדעני-חברה והן על גופים המתמחים במחקרי שוק". המושג "מחקרי שוק" דחף אותי לחפש מי מממן את הפרויקט ושם, בין השאר, נמצאת החברה לישראל. כן, אותה חברה שמככבת בסרט "שיטת השקשוקה", בדו"ח מבקר המדינה והמשרד לאיכות הסביבה. עכשיו, לא בדיוק ברור לי העניין של החברה לישראל, שלה יש אחזקות בבתי הזיקוק, בצים, במפעלים כימיים בניתוח אתנוגרפי-מגזרי של החברה בישראל. מה להם ולזה? אולי זה בגלל שהפרויקט הזה מספק מחקר עומק של מגזרי שוק שונים? אין לי בעיה עם זה וזה באמת יפה מאוד (בלי ציניות) שכחלק ממחקר שוק גם הציבור מקבל גישה למידע. אבל, זה בהחלט מעורר אצלי תמיהות בקשר לאג`נדה הכללית של הפרויקט וגם, אם נהיה ממש קונספירטיביים, יכול לספק הסבר מאיפה נובעים תיאורים ו-"ניתוחים" כמו אלה שמתארים את "המגזר האתיופי".

  36. עובר אורח

    דיסקליימר: איני אתיופי אך אני נשוי לבת העדה.

    קראתי את המאמר המקורי, את הביקורת והתגובה לביקורת.

    דומני ואולי אני טועה, אבל נראה כי המאמר נכתב בהנחה שאתיופים לא יקראו אותו. ובתור שכזה נראה כי הוא נשען על הגיגיו של דני אבבה ושאר מידע אינטרנטי בפורומים ועוד שאלונים ללא מייצגים. ואם טעיתי אז אני מתנצל.

    האם אין בבתים אתיופים וידאו או DVD? נכון שעובדים בעבודות פשוטות אבל זאת לא הוכחה שאין וידאו כי ועוד איך יש והוא מרכז תרבותי של המשפחה. ואם יש וידאו אז גם יש פורנו למי שרוצה.

    "אסדג" מילה נפוצה באמהרית שפירושה בחורה מופקרת וטורפת גברים. הייתכן שכך? לא כך חושבים מי ששאלתי ואם זאת דעתם אז אין מילה נפוצה כזאת.

    יחסי מין לא נכפים ולא נכפו על האישה בניגוד לרצונה, שאלתי את השאלה האינטימית וענו לי. אם יחסי המין היו נכפים, אז פה בישראל נשים אתיופיות היו רוצות להתחתן בנישואים עם חתנים מחוץ לעדה. אבל, כיוון שלא כך הדבר מרבית הנשים מעדיפות להתחתן עם חתנים מתוך העדה.

    יציאה מהארון זה לא דבר מקובל בחברה וחיי ההומוסקסואלים לא קלים אבל אין סכנת מוות ליוצאים מהארון.

    רצח זונה על ידי שכירי חרב-אם זה נעשה אז זה מקרה פרטי של משפחה ולא מייצג את העדה בשום דבר. גם אם זה קרה, מדוע להכניס מידע כזה לתוך מדריך שמסביר את נוהגי העדה בארץ. בגלל מקרה חריג?
    הייתי מבקש מכל כותבי מאמרים והמחקרים שיתגברו על הרצון להציג את "האקזוטיות של העדה" ושימנעו מפני הצגת עובדות שלא מייצגות את כלל העדה ולא נבדקו היטב מול אנשים מהעדה.

    לסיום אינני שם עצמי לשופט, קטונתי, ויחד עם זאת חשוב היה לי להוסיף כיוון שכותבי המאמר ביקשו פידבקים.

    .

  37. רינה מ.

    אדחנום – תתבייש!
    הדיון על הערך מיניות במגזר האתיופי הביא אותי פעם ראשונה לאתר עוקץ. חשבתי שזה אתר רציני. אבל עכשיו אני רואה שהוא מפרסם זבל שיותר גרוע מהטוקבקים הגרועים ביותר. באמת אני לא מבינה את פרופ` אלמוג שטרח לענות לאדם כמו אדחנום שכולו שנאה, שחצנות וטיפשות (גם הניסוח ברמה של ילד בן 10 שמאמין שניצח את המורה). ולך, אדחנום. הלוואי ותיחשף ואנשים ידעו שאינך ראוי לעשות כל תואר באוניברסיטה. הלוואי באמת ידעו מי אתה. אם אתה חוקר אתיופים אוי ואבוי למגזר. אם אבא ואמא שלך מדגם מייצג בעיניך אז קשה לי להאמין שאתה באת בתואר שלישי.אם אתה חוקר אתיופים, עדיף כבר שגזענים יחקרו. לא יאומן שאתר שבדף השער שלו כתוב שהמטרה להימנע מהכפשות אישיות מפרסם דברים כאלה. ועוד יותר לא יאומן שפרופ` באוניברסיטה בכלל מוכן להשיב לאנשים שהם תת רמה.

  38. איה

    אולי כדאי – לאור דברייך שבתגובה – שתקראי את הערך הזה המופיע באתר המדובר של עוז אלמוג. מומלץ לעיין בו עד סופו, זה ערך מאוד ארוך ומושקע שמו: מדיניות קליטת תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך

    הנה הלינק:

    http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7725&nosearch=true&searchMode=1

    אם הלינק הזה לא יעבוד אז אולי זה:

    http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7725&nosearch=true&searchMode=1

    אני רוצה לציין שאיני מכירה את עוז אלמוג וגם שאיני אשת אקדמיה.

    אני גם לא בטוחה שגיבשתי לעצמי עדיין דיעה בנוגע לסוגיה

    עם זאת, נראה לי שבזעמך את מטילה על אלמוג משא כבד של עולם ומלואו מעשי קיפוח ואפליה – קשים וכואבים לכשעצמם ללא ספק – מענייני עבודה ושיבוצים במשרד התרבות ועד לשאלת המיניות של הכובש הישראלי "האשכנזי".
    אגב. מה בנוגע לישראלי ה"מזרחי" הכובש והשוביניסטי? נראה שהוא נפקד מן הדוגמאות שהבאת. האם את מתעלמת מקיומו מפני שלדעתך "הישראלי המזרחי הכובש" הוא תוצר של ההגמוניה האשכנזית השלטת, כלומר, שאותו מזרחי כובש שוביניסט רכש את השוביניזם בהשפעתו של "האשכנזי" – כלומר, שבתור "האחד האחר" המקופח שבשוליים הוא אימץ נוהגים נלוזים שמקורם בהגמוניה האשכנזית, כלומר, שכך ספג את תודעתו השובינסטית, כל זאת עקב האפליה והקיפוח – אותם איני מכחישה חלילה – ולאור רצונו להשתלב ולהיות חלק מן התרבות ו"העם" שווה בין שווים במדינה ה"אשכנזית" – כך איבד המזרחי את מצפונו נטמע והפך לשוביניסט כובש, בדיוק כמו אחיו האשכנזי, הכובש?

    וכו` וכו` וגו`…

    ….יש לי הרגשה שההרגל הזה לזרוק "אשכנזי" בדיונים מסויימים, ולצפות להבנה מצד הקורא שבעצם: לא, לא מדובר במוצא, זו לא אמירה געזנית לכשעצמה, אלא מדובר ב"סימן", מדובר ב"תודעה", במכלול שלם של… וכו` וגו` – יש לי הרגשה שהנוהג הזה הולך ומאבד מתקפותו, הגיונו, ממשמעותו. יתכן והיה נכון ומועיל בשלב מסוים, כעת, לעניות דעתי, הוא נשמע מעט ריק, ובעיקר, מאוד צורם.

    עניין שני: אף שעדיין לא גיבשתי לעצמי דעה בסוגיה הנדונה אני מתקשה לזהות באלמוג גזען נבער. וכן פוקו ומשנתו מוכרים לי.

    רציתי גם להעיר, מאחר שבאנתרופולוגיה ובסוציולוגיה בעצם עסקינן – שמעצם טיבען יש בהם גורם סבוך ומסובך מעורר מחלוקת בנוגע לאתיקה שבהן או שלהן – ברם, כך האנושות למדה המון דברים על קבוצות ואוכלוסיות שלא נודע עליהן דבר לפני כן. למרות ועם הויכוחים.
    וכן פוקו וגם בורדייה מוכרים לי

  39. בסנימין

    כרגע הוא בשידרוג אך קראתי שם סיפור שמספרת אתיופית צעירה על סוד כמוס בעדתם שניגלה לה מאחותה רק לאחר לחץ מצידה.
    מדובר על כך שבעדה קיימת שיכבה או כת הנחשבת לירודה ובעיקר בניה/בנותיה הינם פסולי חיתון עם בני הכת העליונה.
    הדבר נודע לה לאחר שאביה סרב ללכת לאירוע חתונה וכל הלחצים עליו לא עזרו.

    סוד כמוס שמאיר באור מאד מסוים חלק ממסורותיהם ומינהגיהם.

    http://www.yopi.co.il/news.php?N_ID=2217

  40. מיכאל

    חובת ההוכחה היא עליך, פרופ` אלמוג כבר דיבר על המחקר שנערך, מטרותיו החברתיות והאישיות, בנוסף הוא פרופסור באוניברסיטה, מה שאומר שכתיבה מדעית היא תחום התמחותו. בתור מי שהוא בעצמו סטודנט לתואר שלישי, אני אזכיר לך שאתה (עם כל הכבוד) הינך סטודנט בלבד, ולכן אל לך להשתחצן, אלא ללמוד. אז בבקשה, אני מאד סקרן לקרוא את המסמך המסעיר שלך שיעמיד את פרופ` אלמוג על טעויותיו ויגרום לזעזוע בעולם האקדמי. הרשה לי רק להיות קצת סקפטי לגבי מימוש הבטחה זו.

  41. מיכאל (אשכנזי)

    היה אי-פעם מעלה על דעתו לחקור מיניות של קבוצת היחוס שלו ממנה הוא פרץ לעולם כאיש נאור משכמו ומעלה.

    ולעניין, צודקת שירה מה פתאום "מחקר" על מיניות של האתיופים ואיזו זילות של המדע יש בעצם הנסיון להתיחס לעבודה הזו כעבודה מחקרית וזו משום ש:

    א. אתה לא מדען שתחום התמחותו מיניות. מתי לאחרונה עשית מחקר מדעי מוכר בתחום המיניות?
    ב. הבחירה דווקא של אנשים אשכנזים לחקור אתיופים אומרת דרשני.
    ג.הראה ולו פעם שחקרת את איציק מהרפת בקיבוץ ומיניותו, ואניח שאינך גזען.

    ויכולתי הלאה להוכיח כי המחקר הזה הוא בדיחה תפלה במיקרה הטוב.

    אבל חבל שלרמה כה נמוכה מתדרדר פרופסור מכובד, זו מלאכה רשלנית וגרוע מכך.

    חבל שפרופסור נופל כל כך בקלות לרשת כזו.

  42. עמוס

    אני ממליץ לקרוא שוב את תגובתו של סמולן כאן למעלה, שנגע בנקודות החשובות לא רק בטקסט (שהמלה "מחקר" גדולה עליו) שפרסם אלמוג, אלא באופנים שנחשפים ההקשרים האידיאולוגיים של "מחקרים" כאלה בכלל ואמצעיהם: החלוקה למגזרים, ההכללה, ההחלה של קטגוריה רכילותית (וליבידיאנית) על קבוצה אחת, המיסגור (פריימינג, שבו ראוי לדון בהרחבה בהזדמנות), וכמובן – השימוש במספר יודע-כל מתוך תודעתו של ה"אתיופי" (אותו גוף נסתר יחיד המשרת סטריאוטיפים גזענים מאז ומעולם). (ואכן, התקשיתי למצוא בטקסטים האחרים התייחסות להרגלי ההיגיינה האישית או האוננות של פרופסורים אשכנזים, ואף לא את הסיבה לשיעור הגבוה של אונס קבוצתי אכזרי בתיכונים יוקרתיים לאמנות באיזור המרכז או בקיבוצים בצפון).

    תגובתו הפטרונית והמתנשאת של אלמוג (ושל כמה אחרים כאן) לביקורת שהוטחה בו, והשימוש שהוא עושה בתואר "פרופסור" (וקריאתו למבקר אתיופי להיות "עניו" ביחסו אליו) אינה רלוונטית כלל, קודם כל, מפני ש"אנשי מדע" העמידו עצמם בחדווה (תוך שימוש – מודע או לא – באמצעים שמנה סמולן ואחרים) לרשות אידיאולוגיות גזעניות או קולוניאליסטיות. ובכך פרופסור אלמוג אינו שונה מפרופסור קיביה, חוקר הטבע והאנטום הדגול, ממאורות הנאורות של המאה התשע עשרה, שהציג לראווה בפני עמיתיו את אברי המין של אשה אחת, שרייה באארטמן, דרום אפריקאית בת עם החוי, שנודעה יותר כאטרקציה הקרקסית והמדעית "ונוס ההוטנטוטית". ושווה לקרוא פעם: http://en.wikipedia.org/wiki/Saartjie_Baartman .

    אבל השימוש ב"פרופסור" אינו רלוונטי בעיקר מפני שהמאמר המדובר אינו קשור לסוציולוגיה רצינית (או לדיסציפלינה מדעית אחרת) בשום מובן. אני קורא בו (ובטקסטים אחרים באתר שבו התפרסם) שוב ושוב ומצטער שוב ושוב לגלות שמדובר בבליל הגיגים ותחושות בטן של אנתרופולוגיה-בגרוש חובבנית, שיכלה להיות מוגשת בהצלחה ככתבה סטריאוטיפית של כתב מתחיל או חיבור של תלמיד תיכון, ומשוללת לחלוטין כל תובנה איכותית של תהליכים או בסיס כמותי מוצק, ואין בה אפילו אבחנה מבוססת-דעה-קדומה אחת שלא ציפינו שתהיה בה (או כמו בשיחת סלון אקראית). היא בהחלט המשך לאידיאולוגיה מגובה ברכילות שימיה כימי המדינה – בחודש מאי 1950, שנה וחצי לאחר שמנכל משרד הבריאות דאז, הד"ר י. מאיר, קרא "בחיל וברעדה" ידיעה בעיתון על הכוונה להעלות את הפלאשים ושלח מכתב התנגדות מבועת לראשי הסוכנות, הצטרף אליו שליח הסוכנות לעדן, אחד ש. שמידט, הפונה לשולחיו: "מהחקירה שלי הובהר לי שעניין הפלאשים אינו כל כך פשוט… נישואי תערובת אצלם הוא דבר טבעי. כן יש אצלם אחוז גבוה של מחלות ונריות (= מחלות מין)" (ואכן, אפשרות העלאתם של ה"פלאשים" נפסלה אז על ידי ראשי הסוכנות…) .

    תשובתו של אלמוג, בחלקיה המתנצלים-קלות, וגם כמה תגובות כאן, יוצרות איזה חיץ בין "האתיופי באתיופיה" ו"האתיופי בישראל". גם זו סוג של הכללה וציוניזציה ("הם נורא השתפרו מאז שהם כאן") של הדיון. בעריה של אתיופיה (ושל אפריקה כולה) חיות קהילות בני אדם מגוונות, עשירות, שונות זו מזו בנוהגיהן ובנטיותיהן התרבותיות – נוצרים, אתאיסטים, ביתא ישראל: גם הם מוציאים מגזינים לספרות ושירה, קוראים את קרל מרקס ואת וירג`יניה וולף, שומעים ויוצרים מוסיקה… דווקא אתיופיה, שכידוע לכל ממלאת (או שדימוי שלה ממלא) תפקיד ייחודי וחסר תקדים במרחב התרבותי הגלובלי השחור (והעולם-שלישי בכלל) , ולכן גם בתרבות הפופולרית המערבית, מימי מרקוס גארווי ועד בוב מרלי וקניה ווסט, שאחת מלשונותיה נתנה לעולם את אחת המלים השמיות הנפוצות ביותר (ראסטות, מ"ראס טאפארי" = ראש תפארת), שלמעלה ממיליון שחורים צעדו ברגל מהארלם בשנת 1920 כדי לחזות במנהיגה – שליט יחיד שחור בעולם כולו, נציג מדינה שחורה עצמאית יחידה ביבשת מוכת קולוניאליזם כולה – מגיע לישיבת חבר הלאומים בכרכרה, ושהיתה קורבן כיבוש ראשון של הפשיזם האירופי. זה באמת עניין למחקר סוציולוגי אמיתי – כיצד רואים עצמם צעירים אתיופים בישראל (גם) חלק מזהות גלובלית שחורה (ועולם-שלישית), כיצד הם חוברים לפועלים זרים במועדוני המוסיקה האפריקאית והאפריקאית-אמריקאית, כיצד הם חגגו שם את בחירתו של אובמה

    אבל אלמוג גם אינו מחדש: בשנת 49 נכתב ב"הארץ": "זוהי עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ… לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא… בפינות מגוריהם של האפריקנים תמצא את הזוהמה, משחק הקלפים בכסף, והזנות… צורות חיים אלה מביאים איתם האפריקנים למקומות יישוביהם…". ואחר, אחד קרל פרנקנשטיין, גם כן פרופסור וחתן פרס ישראל, כתב אז על האפריקאים הללו: " עלינו להכיר את המנטליות הפרימיטיווית של רבים מן העולים ממדינות נחשלות" והשווה אותה למנטליות של מפגרים בנפשם. האפריקנים ההם היו, כידוע, צפון-אפריקאים, שכידוע היום לכמה מגיבים בהעוקץ, גם הם מעולם לא הופלו לרעה או היו קורבנות של גזענות

  43. צבי

    מסכים עם כל מילה. ועל מה שכתבת כבר אמר השם אצל עמוס הנביא (ח, פסוק 8): ״אתם הישראלים הייתם לי ככושיים״. וכל המתרגמים תרגמו כושי כאתיופי.

  44. שמוליק

    לעמוס,
    היהודים האתיופים שהגיעו ארצה באמת היו "עשירים בנכסיהם התרבותיים, מוציאים מגזינים לספרות ושירה, קוראים את קרל מרקס ואת וירג`יניה וולף, שומעים ויוצרים מוסיקה". מה זו החרטה הזאת?
    או שאתה טיפש או שאתה עיוור, או שאתה פשוט טייפרקורד שמדלקם דיכוי דיכוי דיכוי.
    רובם (לא כולם) הגיעו לישראל עם השכלה נמוכה ביותר (אם בכלל), הרגלים פרימטיבים (רובם חיו בכפרים בקהילות ורק מעטים היו עירונים ומשכילים) ועם מוסכמות של שובניזם עמוק ביותר (כולל סקילת הומואים והשאת נשים בגיל צעיר). ואכן, הם השתפרו בישראל בזכות "המדינה הציונית". עדיין לא לגמרי כי אם תקרא את פרסומי הסקרים שעשו עליהם למשל בתחום החינוך תראה שהדרך עוד ארוכה מאד (ויש גם המון אלימות במשפחה כמו שיש אצל ערבים, קוקזים ועוד תרבויות מסורתיות – כי בתרבויות האלה הגבר שליט והאישה מסכנה). ואלה לא סקרים של "גזענים ציונים". אתה הא הגזען והמסית נגדינו האשכנזים.
    בעקבות דברים שלך הלכתי לאתר של פרופ` אלמוג וחיפשתי ערכים על מיניות של "אשכנזים". ומה מצאתי? את הסקירה הרחבה ביותר – פי מאה מהאתיופים. ומתואר שם עבר פרימטיבי מאד של דעות קדומות על אוננות (עד שנות השבעים לפחות) ועל עוד דברים. וכן, גם הם "השתפרו" מאז בגלל ההשכלה.
    אז עכשיו אולי פרופ` אלמוג גם גזען כלפי "אשכנזים"? אתה פשוט שקרן.
    יש בארץ קיפוח ויש אפליה, אבל מכאן ועד התעלמות מפערים הדרך ארוכה. ואגב, הלכתי לבדוק את מה שכתבת על החברה לישראל והשקשוקה. וגם כאן שיקרת. ככתוב שם שהם קיבלו ממנה מימון "בשלב התכנון והבנייה הראשונית". ולידיעתך החברה לישראל מזרימה הרבה תרומות לתמיכה באתיופים. גם זה מגזענות?

  45. עמוס

    ראשית, ברור שאתה לא יודע לקרוא, כי מה שכתבתי אינו מה שקראת. שנית, ברור שמעולם לא היית באתיופיה או באפריקה, מה שלא מפריע לך לדמיין אותם, ממש כמו אלמוג. שלישית, הכותרת שלך – "לא ידעתי שאתיופיה היא בעצם אנגליה וכולם שם שומעים מוצרט" – חושפת את דיעותיך הקדומות ואת גזענותך. הרי גם באנגליה המדומיינת שלך לא כולם שומעים מוצרט (שבו אתה משתמש כדי לדרג תרבויות!). להפך – למעשה, רוב האנגלים שומעים מוסיקה/ות המייחסת את מקורותיה לאתיופיה בפרט ולאפריקה בכלל. מה שכתבתי מדויק לחלוטין – אתיופיה, בדיוק כמו אנגליה וכמו המגיבים באתר העוקץ, היא חברת בני ובנות אנוש מגוונת – יש בעריה גם מי וקורא את קרל מרקס (שהיה חובה בבית ספר בימי מריאם) ואת וירג`יניה וולף, ויש מי שמתקשה בקריאה פשוטה של טקסט בסיסי, כמו שמוליק….

    ולגבי החברה לישראל – את זה כתב אדם בשם יובל, שאינני מכיר. לא כל מה שינך מצליח להבין נכתב על ידי, מצטער

  46. יובל

    שמואליק האשים אותי (בעצם את עמוס) בשקר: על זה שכתבתי שהחברה לישראל השתתפה במימון "אנשים ישראל" למרות שהוא בעצמו אומר שהיא השתתפה במימון… לך תבין. אבל, ככל שאני מסתכל לתוך האתר הזה, יותר ויותר דברים מעלים ריח, איך נאמר, לא ממש טוב. לדוגמא, בניהול האתר משתתפים, בין השאר, עוז אלמוג ותמר אלמוג. בירור קצר מעלה ששני האלמוגים האלה שייכים לאותה מושבת אלמוגים. כלומר, הם נשואים זה לזו. אין בעיה, כמובן, שבני זוג יעבדו על פרויקט משותף, זה יכול להיות אפילו מועיל. אבל, בעוד שברור מה עוז אלמוג עושה באתר שמוקדש לניתוח החברה הישראלית, קצת קשה יותר להבין אילו כישורים מביאה לתמונה תמר אלמוג שהדוקטורט שלה הוא ב-"הוראת הטכנולוגיה והמדעים"
    וזה, להזכירכם קורה בפרוייקט שממומן ברובו, (פרט לתרומה הנדיבה של החברה לישראל) מכספי משלם המיסים. אז, אולי כדאי שעורכי האתר יוסיפו את הערך `קומבינה` לאנציקלופדיה?

  47. מאיר עמור

    אני רוצה להודות ליובל, לעמוס לאדחנום. חזק וברוך. תודה.

  48. אדחנום

    הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות

    הערכים על תרבות יהודי אתיופיה המופיעים במיזם "אנשים ישראל", בראשות פרופ` עוז אלמוג, מקורם באופיו של חקר יהדות אתיופיה. הוא החל כאשר היהודים נמצאו in situ ועבר שינוי דרמטי עם עלייתם לישראל, בראשית שנות ה -80 של המאה הקודמת. המחקר על יהדות אתיופיה ריווחי כל כך עד שהחוקרים ראו צורך לברוא לעצמם התארגנות אקדמית העונה לשם, מגוחך במקצת, "האגודה למדעי יהדות אתיופיה". (לתוהים, אל תלכו לבדוק, אין שיטות חדשות שם) ושם קצת יותר קונבנציונאלי Society for the study of Ethiopian Jewry, בכל זאת העולם מסתכל.

    הטענה המרכזית שלי היא כי "יהודי אתיופיה" נתפשים כקבוצה מונוליתית. מעבר לכשל המתודולוגי בהסתכלות כזו, ישנה השפעה מכריעה על חיי היומיום של הקבוצה, לא רק על האופן שבו היא נתפשת ע"י הציבור בישראל, אלא בעיקר על האופן שבו תופש הממסד את הקבוצה ומכאן גם הפתרונות שהוא מציע בענייני קליטה והשתלבות חברתית בישראל.

    הציבור היחיד שהשתנה מאז אותה יריית הפתיחה הם יהודי אתיופיה. ציבור החוקרים, לעומת זאת, נשאר עדיין להחזיק באותה בתפישות ארכאיות. המחקר לא נעשה חלילה ממניעים גזעניים טהורים, אלא מתוך כוונה טובה ותוך רגישות מיוחדת, אבל דווקא גישה זו הולידה בלי כל כוונה, לתרומה עצומה של כליאה תרבותית וחוסר רצון של החוקרים לשחרר את יהודי אתיופיה מכבלי המחקר האקדמי.

    זה כמובן לא מפריע לחוקרים להציג רפלקסיביות מחקרית לגבי ערמות הספרות הגדוש שהם יצרו – אבל זו נועדה רק כדי לטפוח לעצמם על השכם. כי איך אפשר להסביר את העובדה שהם מצטטים באותה ביקורת דווקא את עצמם. חוסר הפרופורציה בין הגודש הספרותי ובין ערכו מזכיר את הסיפור על הפיל והעכבר שרצים יחדיו (בטח בערבות אפריקה, איך לא) ויוצרים תימרות ענן. למראה זה, עוצר העכבר ומעיר את תשומת לבו של הפיל: "ראה כמה אבק אנחנו עושים". תרומתם הסגולית של החוקרים להבנת יהדות אתיופיה היא כתרומתו של העכבר לענן האבק הזה.

    אז איך קשור כל זה למיזם של "אנשים ישראל", מבית מדרשו של פרופ` עוז אלמוג? אותה גברת אך בשינוי אדרת. כבר עמדנו על שערכו אינו עומד תחת כלים אקדמיים, אבל אתם זוכרים את הטענה של "נחיצות מחקרית" בואו נזכר:
    " `אנשים ישראל` הוא אתר שנכתב בין השאר במטרה להפחית בורות חברתית ולתת כבוד לכל אחד מהמגזרים במדינת ישראל."
    וכבר הבנו את נחת זרועה של אותה "סמכות אקדמית" ואפילו תובלה בנו נו נו אבהי – כיצד אני מתנהג שלא על משעה אבות. ההתבוננות של סמכות זו תמיד עולה על מה שהנחקרים יודעים על עצמם. האובייקטיביות של החוקרים מאפילה על הסובייקטיביות שלנו. וזוכרים את התרגיל המסריח של "גישת ההזרה" של האנתרופולוגים, אל תאמינו לזה זה עוד תסביך שבא לקדם את אותה סמכות ולמנוע את ערעורה.
    טוב אם כבר הזכרנו את "אנשים ישראל" אז בואו ניתן כמה תובנות – למרות שיש מי שיתהה שאני מעיז לעשות זאת. שהרי ביקורת התבונה הטהורה נמצאת רק ליוצאי השטעטל, כאילו שהעיירה היהודית באירופה המציאה את תורת היחסות (אלא אם איינשטיין ישב "עשה זאת בחדר", כששנה "שניים אוחזין").
    שקט, גוזרים כאן!
    תחילה חשוב לציין שהכתיבה בתרבות האוכל היא כולה מקח טעות, אך מלאה בכוונות טובות מאוד. אך כנראה כשמתכוונים יותר מדי מתקבל בעיקר רושם שבו יש ניסיון לזגזג בין מערב ומזרח ולבחון הכול דרך סכו"ם או שואב אדים (האמת עד עכשיו לכתיבת שורות אלה אני לא יודע מזה. מה זה ממקמם אותי?). הכתיבה שלהם מלאה בדימויים על אפריקה. אבל היא נעשית תוך כדי הסתמכות על מומחים בדבר, בעיקר החלק ההיסטורי של הקבוצה. ראו למשל את המינוחים הכול באמהרית. ומה אנחנו למדים מזה? שחוזר אותו ניגון מבית אבא. ולכן התיאור המוטעה והדימויים קשורים לאפריקה כפי שהיא מופיעה בתרבות המערב.

    "וכה אמר אלמוג":

    " בהיעדר אמצעים לשמירת מזון בקירור, נהגו לשחוט את הפרה או הכבש לקראת שבת" {…..}

    "האקלים האפריקני השרבי מנע אחסון ממושך ללא קירור".

    1. זה נכון שלא היו אמצעי קירור בכפרים וגם בערים (הם רוצים לדייק). אבל זו טעות חמורה ביותר לטעון שאין אמצעים אחרים לשימור.
    2. סליחה? האקלים שם דווקא נוח מאוד, רובם חיו בגובה של מעל 2000 מטר מעל פני הים והאקלים נוח וממוזג ולכן. ואף יש אזורים שמגיעים לגובה של יותר משלושת אלפים. לא ידעתם מה חשבו היוונים על ההרים האלה, שאלוהים שיחק בהם. ראו אצל הירודטוטוס. מכאן שהאוכל לא מתקלקל מהר. תנו לאקדמיה את אשר לאקדמיה ואת אורח החיים לאתיופים.
    3. ההורים יודעים זאת היטב לפי תכונות האוכל בארץ ומה שקורה לאנג`רה – היה פשוט צריך לשאול את המבוגרים שבהם מזלזל כל כך ה"מחקר". הם יודעים היטב מהם השינויים באמת.
    4. באזורים יותר נמוכים ו"חמים" מאלה שהזכרתי, כדוגמת תגראי, שם הממוצע הוא מעל 1700 מטר מעל פני הים, אפשר גם להוציא בשר לייבוש – כן – בשר מיובש בשמש וכל בשר עובר תהליך זה לאחר שחלק ממנו נאכל ביום השחיטה.
    5. האתיופים הם לא מהחלל החיצון. הם אנשים חושבים והם נתנו גם פתרונות לבעיות שימור ממש כשם שעשו זאת בימי קדם באימפריית אקסום, דרום אריתריאה ותגראי. בוודאי זוכרים הפרופסורים ששימור אוכל לא היה נחלתם של עמי יוון ורומי. אם נטייל קצת היום גם בכפרי הבדואים (אין צורך לפחד אני יודע שהם מכניסי אורחים גדולים) ניתן למצוא גם היום גבינות מעוגלות המשומרות במלח – פריך וטעים, ואני אומר זאת מניסיון.

    בבקשה שימו לב לקביעה הבאה – כך נראית סמכות אקדמית בהתגלמותה.

    6. "נהגו לחלק את הבשר לבני-משפחה ולקרובים, ואם נשאר – גם לשכנים ולידידים." אדוני הפרופסור שקורא לי חוצפן ובמקום זאת מייעץ לי לבלוס גיבובים אקדמיים לא מוכחים. התנהגות זו – לא הייתה חשיבה מכאנית או "תובנה חייתית כמנהג של שימפנזים לשטוף פירות. בוודאי לא כדי "להבטיח את טריות הבשר", כאמור בשל "האקלים האפריקני השרבי", אלא מסיבה חברתית. אנתרופולוגים רציניים היו רואים בזה חיזוק הקומיוניטאס, הלכידות החברתית. זאת ועוד, פעולת החלוקה לא נעשתה "על-פי מראה עיניים, שכן מאזני שקילה לא היו בנמצא" (שוב תסביך הרדיפה אחר מנעמי המערב), אלא לפי סוגי נתחים. כן! מיון נתחים וכאן אין צורך כלל בשקילה.

    התיאור האתנוגראפי הזה כלל אינו נכון: "כלי הקיבול המיוחדים (פחים או דליים) נישאו במיומנות על הגב או על הראש." הוא לא נכון משום שלא הביאו מים בפחים ובדליים(!), אני לא יודע על מה אתה מסתמך. דווקא את זה הזכירו המומחים, ואתה גם כותב זאת ברקע הספרותי, אז מהיכן נתגנבה לה הקביעה הזו? כלי חרס הם לב העיקר של החברה הכפרית והן של הערים, לפחות מאלה שאני מכיר. אלה גם חשובים עד היום בכל אתיופיה, מצפון ועד דרום. כלים אלה נישאו על הגב! כאן צדקת. אבל מאיפה הבאת שהם שמו אותם על הראש. אתה יודע כמה שוקל בכלל כלי כזה, עדיף שלא תשאל. זה כבר עשה לי כאב בצוואר. או שמא הדימוי של אפריקה היה כאן לצרה.

    הקביעות הבאות גם מעניינות ואשאיר זאת כשעורי בית לצוות "אנשים ישראל" (אם הם יתקשו, אז שמתי את הערותיי במסגרת)

    7. "רק מעטים מבני העדה הביאו עימם כלי בישול ואפייה מסורתיים מאתיופיה."

    (אני זוכר טוב מאוד את ההליכה לסודאן ושם אפילו בגדים מיותרים היה אי אפשר לעלות למשאיות ובטח שלא למטוס. )

    8. עבור הרוב המכריע של העולים, שגדלו בבקתות עם מטבח פרימיטיבי."

    תגובה: (ראשית, המונח לא מדויק – יהודי אתיופיה חיו בבתים. יתכן ובשבילך זה ביקתה. אבל נניח שזה כן – יש הרבה אזורים שבהם הבנייה נעשית באבנים ואפילו מפוארים בסטנדרטים שלך.)

    9. "כמויות קטנות של פריטי אמנות וחפצי-נוי כגון פיסלוני חרס, מפיות רקומות ודלועים מחורצים, שהיו חלק ממסורת העיצוב באתיופיה, יובאו ארצה כמזכרת וכתזכורת לתרבות הולכת ונעלמת."

    10. "רבים מהיהודים קבעו את מגוריהם בבקתות, בקירבת נחלים ונהרות. מעבר ליתרונות המובהקים של אספקת מים שוטפת להשקיית השדות ולשתייה, שימשו המים הזורמים למטרת טבילה וטהרה לנשים לאחר לידה או נידה, לקראת שבתות וחגים וכן להיטהרות לאחר מגע עם המת.

    תגובה: (את השטות הזו כבר הסברתי – כל החקלאים ללא יוצא מן הכלל גרים ליד מקורות מים ובשום פנים ואופן לא קשור הדבר לענייני טהרה. בנוסף. באתיופיה לא משקים שדות – זוהי חקלאות בעל, אני מודה שכאן אני חוטא בשימוש שלי באל כנעני, עמך הסליחה פרופסור).

    11. "איחסון המזון במטבח האתיופי הכפרי, היה בעייתי."
    (זה אולי בעייתי לעיניים מערביות, אבל לא לאוכלוסייה האתיופית!)

    12. "כוסות מקליפת פרי או ירק (בטטה, לדוגמה) שתוכו הוצא ממנו. תושבי הערים עלו מדרגה וקנו כוסות זכוכית, בהן שתו מים או משקאות קלים ותוססים תוצרת בית."
    (בטטות? באתיופיה? לא ידעתי. אני יודע שהיו עושים ספלים לנוזלים מדלועים).

    13. האקלים האפריקני השרבי מנע איחסון ממושך ללא קירור, והתחליף הזמין היחיד היו כלי חרס ששמרו על צינה קלה, וגם זאת לזמן קצר. (טעות, גם האקלים וגם ה"זמן הקצר" – כלי חרס מחזיקים הם אמצעי קירור מצוין במיוחד כשהם מצויים רוב הזמן במרתף, כן בקומה התחתונה של הבית או כשהם מונחים רחוק מהשמש).

    לא מצאתי את הפסקה, אבל נאמר שהכלי שעושים בו אינג`רה עשוי מפח. זוהי טעות מרה והיא מצביעה שוב ש"אנשים ישראל" לא היו בבתי של המגזר האתיופיני. שכן היו יודעים שהמגוגו הוא אומנם מכוסה היום בפח מתכתי אבל אין תוכו כברו – בפנים נמצא כלי חרס – או מה שמכונה בעגה המקצועית – טס אפייה. הפח המתכתי מביא אותי לעוד מאפיין אצל "אנשים ישראל" – אני אכנה אותו "השיח המגזרי" שמופיע כאן. כאשר המתאר הוא מתרבות המערב אז הוא בד"כ משווה בינו ובין מושאי מחקרו וכשאין דוגמאות משלו הוא מציץ אצל החברים המסורתיים. כך נצרבת טרמינולוגיה אקדמית שאח"כ קשה להיפתר ממנה. "אִינְגֶ`רָה ("פיתה אתיופית")"; קיטַא (פיתה דמוית מצה).

    וזו ממש גזירה שווה: "ערב החתונה נהוג לערוך טקס הנקרא קֶלבֶת מָאסֶר (מילולית, "קשר טבעת"), המזכיר את טקס החִינָה של יוצאי צפון-אפריקה ותימן."

    סיכום ביניים

    בשל כל הדברים האלה, אין שום סיבה לכעוס על פרופ` אלמוג שכן הכול נעשה מכוונות טובות, אבל אין גם שום סיבה להאמין לו ואם מקצת התיאורים מתאימים הרי שהיא מבוססת על הספרות שנכתבה על אזור גונדר ולכן תרבות האוכל, לרבות השפה מתארת רק אז אחד מהפסיפס האנושי והגיאוגראפי שבו מבורכת אתיופיה.

    למשל לקביעה שלו ש"מנהגים אלה עלו ארצה וגם כאן יש לא מעט ראשי-משפחה, בעיקר המבוגרים שבהם, המצפים כי האישה תשרת אותם לאורך כל הארוחה.

    או

    ש "תרבות האוכל אוצרת בתוכה את המתח בין מסורת לשינוי, בין זהות אתיופית לזהות ישראלית ובין דור המבוגרים לדור הצעירים. אפשר לומר, כי מתחים אלה אינם מנת חלקם של מרבית בני הדור השני והשלישי. הם מיודדים עם המטבח הישראלי, צורכים מזון מהיר ולא אחת מעדיפים לקנות אוכל מוכן במקום לבשל."

    הערה אחרונה. פרופ` אלמוג כתב לי בחיפזון אקדמי את הדברים הבאים. הפסקה שרשמתי הייתה קשורה לתפישה היורוצנטריות של "אנשים ישראל". וכמובן שנכנסה לכאן גם תפישת העלבון שנוהגים לנופף בה אנשי וינה.

    "מכל המאמר המקיף שכתבנו על האוכל במגזר האתיופי מצאת משפט אחד שנראה לך "גזעני" ומיהרת להוקיע את כל הכתוב בערך החדשני הזה ולזלזל בנו (עד היום בכלל לא תיעדו את הנושא). אנחנו כתבנו שאינג`רה אוכלים בידיים ולא בסכו"ם. זה לא עלבון."

    "גם חומוס אוכלים בידיים. אכילה בידיים אינה "פרימיטיבית" ובדרך כלל היא מהנה מאד. ובלי קשר, ככה זה במציאות, לא המצאנו דבר. אבל בעיניך המטרה שלנו היתה להציג את האתיופים כפרימיטיבים. אנחנו כתבנו ש"מכשירי חשמל יקרים במיוחד" (כמו למשל מדיח כלים, לא תנור או מקרר) מצויים בשכיחות נמוכה בשכבות העניות.

    מסקנות:
    התפתחותו של חקר יהדות אתיופיה יצרה את המחדל שמכונה "אנשים ישראל"; וכשהכול מרקחה – פורומים, סתם כתבים לענייני אתיופים, ואתיופים בקרבת האוניברסיטה, משמשים מקור לכתבה. כי למי יש כוח להגיע למרכז או חלילה להדרים, לראות מה באמת קרה לאותה עלייה ראשונה. יוצא מכך שהמחקר שנוצר לנו על יהודי אתיופיה מבטא היכן שוטטו החוקרים מאשר על התפזורת היישובית של יהודי אתיופיה ולכן מקננת עדיין התפישה שיהודי אתיופיה היא מקשה אחת, ואם ראינו חלק מהם, ללא קשר של זמן ומרחב, אין ממש דאגה.
    אגב, מומחי יהדות אתיופיה כבר החלו לשנות את תפישתם, כנראה שהביקורת איכשהו חדרה אליהם וזה גם מסביר את כל המחברות שעמם יצאו בכנסים. אם תכנסו לאגודה למדעי יהדות אתיופיה תראו שבכנס שיערכו בגונדר אין כבר יותר המונח הערטילאי "יהודי אתיופיה", אלא "יהודי גונדר" ואפילו לראשונה הם ירצו לשמוע על יהודים מאזורים אחרים – גם מאזורים דוברי אמהרית וגם מאזור שדוברים בו תגרית. כך שגם אם את הכשלים שנעשו עד כה לא מחיקים, אז לפחות צריך גם לדייק לאיזה תרבות הכשלים האלה שייכים.
    טעות אחרת שיצאה בדיוק בגלל זה היא שהעלייה לישראל החלה "במבצע משה" (1984), זאת למרות שכולם יודעים שהיא החלה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. אבל הם היו בגונדר. אך יש גם דבר אחר, "מבצעים" עושים טוב מאוד לישראל. זה מתאים לתפישת ההצלה של יהודי אתיופיה ואף מגזימים ואומרים שמטוסים נראו לנו כציפורים. באמת? אז מעניין למה רצנו ממטוסי הקרב של מנגסטו היילה מריאם, באמת מעניין. טוב, אולי לא רצינו שיחרבנו עלינו. זה מסביר את העניין. אגב, חלק מהאתיופים משתפים פעולה עם התפישה המצחיקה הזו שמטוסים נראו לו ציפורים גדולות. אפילו בכפר שלנו ספרו הורי כי לפני שנולדתי הגיעו בשתי הזדמנויות הליקופטרים ובהם משלחת של יהודים אירופאים.

    לסיום, באחת התגובות הזכיר מגיב בשם "יובל" לגבי תקפותו הלשונית של המונח "אנשים ישראל", שבראשותו של פרופ` עוז אלמוג. "יובל" כנראה גילינו תופעה – ולראייה ספרו החדש (2008) של פרופ` חגי ארליך: "אתיופיה והמזרח התיכון – תרבות מצור ואלפיים שנות.

    גילוי נאות.
    אני חייב להודות ששיקרתי. הנה אני מודה קבל עם ועדה. אין לי שום קשר ליהדות אתיופיה וזה בכלל לא מענייני, תעשו ותכתבו מה שבא לכם.

    לונה, תודה על העצה הטובה.

    אדחנום

  49. אדחנום

    "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות"

    הערכים על תרבות יהודי אתיופיה המופיעים במיזם "אנשים ישראל", בראשות פרופ` עוז אלמוג, מקורם באופיו של חקר יהדות אתיופיה. הוא החל כאשר היהודים נמצאו in situ ועבר שינוי דרמטי עם עלייתם לישראל, בראשית שנות ה -80 של המאה הקודמת. המחקר על יהדות אתיופיה ריווחי כל כך עד שהחוקרים ראו צורך לברוא לעצמם התארגנות אקדמית העונה לשם, מגוחך במקצת, "האגודה למדעי יהדות אתיופיה". (לתוהים, אל תלכו לבדוק, אין שיטות חדשות שם) ושם קצת יותר קונבנציונאלי Society for the study of Ethiopian Jewry, בכל זאת העולם מסתכל.
    הטענה המרכזית שלי היא כי "יהודי אתיופיה" נתפשים כקבוצה מונוליתית. מעבר לכשל המתודולוגי בהסתכלות כזו, ישנה השפעה מכריעה על חיי היומיום של הקבוצה, לא רק על האופן שבו היא נתפשת ע"י הציבור בישראל, אלא בעיקר על האופן שבו תופש הממסד את הקבוצה ומכאן גם הפתרונות שהוא מציע בענייני קליטה והשתלבות חברתית בישראל.

    הציבור היחיד שהשתנה מאז אותה יריית הפתיחה הם יהודי אתיופיה. ציבור החוקרים, לעומת זאת, נשאר עדיין להחזיק באותה בתפישות ארכאיות. המחקר לא נעשה חלילה ממניעים גזעניים טהורים, אלא מתוך כוונה טובה ותוך רגישות מיוחדת, אבל דווקא גישה זו הולידה בלי כל כוונה, לתרומה עצומה של כליאה תרבותית וחוסר רצון של החוקרים לשחרר את יהודי אתיופיה מכבלי המחקר האקדמי.

    זה כמובן לא מפריע לחוקרים להציג רפלקסיביות מחקרית לגבי ערמות הספרות הגדוש שהם יצרו – אבל זו נועדה רק כדי לטפוח לעצמם על השכם. כי איך אפשר להסביר את העובדה שהם מצטטים באותה ביקורת דווקא את עצמם. חוסר הפרופורציה בין הגודש הספרותי ובין ערכו מזכיר את הסיפור על הפיל והעכבר שרצים יחדיו (בטח בערבות אפריקה, איך לא) ויוצרים תימרות ענן. למראה זה, עוצר העכבר ומעיר את תשומת לבו של הפיל: "ראה כמה אבק אנחנו עושים". תרומתם הסגולית של החוקרים להבנת יהדות אתיופיה היא כתרומתו של העכבר לענן האבק הזה.

    אז איך קשור כל זה למיזם של "אנשים ישראל", מבית מדרשו של פרופ` עוז אלמוג? אותה גברת אך בשינוי אדרת. כבר עמדנו על שערכו אינו עומד תחת כלים אקדמיים, אבל אתם זוכרים את הטענה של "נחיצות מחקרית" בואו נזכר:
    " `אנשים ישראל` הוא אתר שנכתב בין השאר במטרה להפחית בורות חברתית ולתת כבוד לכל אחד מהמגזרים במדינת ישראל."
    וכבר הבנו את נחת זרועה של אותה "סמכות אקדמית" ואפילו תובלה בנו נו נו אבהי – כיצד אני מתנהג שלא על משעה אבות. ההתבוננות של סמכות זו תמיד עולה על מה שהנחקרים יודעים על עצמם. האובייקטיביות של החוקרים מאפילה על הסובייקטיביות שלנו. וזוכרים את התרגיל המסריח של "גישת ההזרה" של האנתרופולוגים, אל תאמינו לזה. זה עוד תסביך שבא לקדם את אותה סמכות ולמנוע את ערעורה.
    טוב אם כבר הזכרנו את "אנשים ישראל" אז בואו ניתן כמה תובנות – למרות שיש מי שיתהה שאני מעיז לעשות זאת. שהרי ביקורת התבונה הטהורה נמצאת רק ליוצאי השטעטל, כאילו שהעיירה היהודית באירופה המציאה את תורת היחסות (אלא אם איינשטיין ישב "עשה זאת בחדר", כששנה "שניים אוחזין").
    שקט, גוזרים כאן!
    תחילה חשוב לציין שהכתיבה בתרבות האוכל היא כולה מקח טעות, אך מלאה בכוונות טובות מאוד. אך כנראה כשמתכוונים יותר מדי מתקבל בעיקר רושם שבו יש ניסיון לזגזג בין מערב ומזרח ולבחון הכול דרך סכו"ם או שואב אדים (האמת עד עכשיו לכתיבת שורות אלה אני לא יודע מזה. מה זה ממקמם אותי?). הכתיבה שלהם מלאה בדימויים על אפריקה. אבל היא נעשית תוך כדי הסתמכות על מומחים בדבר, בעיקר החלק ההיסטורי של הקבוצה. ראו למשל את המינוחים הכול באמהרית. ומה אנחנו למדים מזה? שחוזר אותו ניגון מבית אבא. ולכן התיאור המוטעה והדימויים קשורים לאפריקה כפי שהיא מופיעה בתרבות המערב.

    "וכה אמר אלמוג":

    " בהיעדר אמצעים לשמירת מזון בקירור, נהגו לשחוט את הפרה או הכבש לקראת שבת" {…..}

    "האקלים האפריקני השרבי מנע אחסון ממושך ללא קירור".

    1. זה נכון שלא היו אמצעי קירור בכפרים וגם בערים (הם רוצים לדייק). אבל זו טעות חמורה ביותר לטעון שאין אמצעים אחרים לשימור.
    2. סליחה? האקלים שם דווקא נוח מאוד, רובם חיו בגובה של מעל 2000 מטר מעל פני הים והאקלים נוח וממוזג ואף יש אזורים שמגיעים לגובה של יותר משלושת אלפים. לא ידעתם מה חשבו היוונים על ההרים האלה, שאלוהים שיחק בהם. ראו אצל הירודוטוס. מכאן שהאוכל לא מתקלקל מהר. תנו לאקדמיה את אשר לאקדמיה ואת אורח החיים לאתיופים.
    3. ההורים יודעים זאת היטב לפי תכונות האוכל בארץ ומה שקורה לאנג`רה – היה פשוט צריך לשאול את המבוגרים שבהם מזלזל כל כך ה"מחקר". הם יודעים היטב מהם השינויים באמת.
    4. באזורים יותר נמוכים ו"חמים" מאלה שהזכרתי, כדוגמת תגראי, שם הממוצע הוא מעל 1700 מטר מעל פני הים, אפשר גם להוציא בשר לייבוש – כן – בשר מיובש בשמש וכל בשר עובר תהליך זה לאחר שחלק ממנו נאכל ביום השחיטה.
    5. האתיופים הם לא מהחלל החיצון. הם אנשים חושבים והם נתנו גם פתרונות לבעיות שימור ממש כשם שעשו זאת בימי קדם באימפריית אקסום, דרום אריתריאה ותגראי. בוודאי זוכרים הפרופסורים ששימור אוכל לא היה נחלתם של עמי יוון ורומי. אם נטייל קצת היום גם בכפרי הבדואים (אין צורך לפחד אני יודע שהם מכניסי אורחים גדולים) ניתן למצוא גם היום גבינות מעוגלות המשומרות במלח – פריך וטעים, ואני אומר זאת מניסיון.

    בבקשה שימו לב לקביעה הבאה – כך נראית סמכות אקדמית בהתגלמותה.

    6. "נהגו לחלק את הבשר לבני-משפחה ולקרובים, ואם נשאר – גם לשכנים ולידידים." אדוני הפרופסור שקורא לי חוצפן ובמקום זאת מייעץ לי לבלוס גיבובים אקדמיים לא מוכחים. התנהגות זו – לא הייתה חשיבה מכאנית או "תובנה חייתית כמנהג של שימפנזים לשטוף פירות. בוודאי לא כדי "להבטיח את טריות הבשר", כאמור בשל "האקלים האפריקני השרבי", אלא מסיבה חברתית. אנתרופולוגים רציניים היו רואים בזה חיזוק הקומיוניטאס, הלכידות החברתית. זאת ועוד, פעולת החלוקה לא נעשתה "על-פי מראה עיניים, שכן מאזני שקילה לא היו בנמצא" (שוב תסביך הרדיפה אחר מנעמי המערב), אלא לפי סוגי נתחים. כן! מיון נתחים וכאן אין צורך כלל בשקילה.

    התיאור האתנוגראפי הזה כלל אינו נכון: "כלי הקיבול המיוחדים (פחים או דליים) נישאו במיומנות על הגב או על הראש." הוא לא נכון משום שלא הביאו מים בפחים ובדליים(!), אני לא יודע על מה אתה מסתמך. דווקא את זה הזכירו המומחים, ואתה גם כותב זאת ברקע הספרותי, אז מהיכן נתגנבה לה הקביעה הזו? כלי חרס הם לב העיקר של החברה הכפרית והן של הערים, לפחות מאלה שאני מכיר. אלה גם חשובים עד היום בכל אתיופיה, מצפון ועד דרום. כלים אלה נישאו על הגב! כאן צדקת. אבל מאיפה הבאת שהם שמו אותם על הראש. אתה יודע כמה שוקל בכלל כלי כזה, עדיף שלא תשאל. זה כבר עשה לי כאב בצוואר. או שמא הדימוי של אפריקה היה כאן לצרה.

    הקביעות הבאות גם מעניינות ואשאיר זאת כשעורי בית לצוות "אנשים ישראל" (אם הם יתקשו, אז שמתי את הערותיי במסגרת)

    7. "רק מעטים מבני העדה הביאו עימם כלי בישול ואפייה מסורתיים מאתיופיה."

    (אני זוכר טוב מאוד את ההליכה לסודאן ושם אפילו בגדים מיותרים היה אי אפשר לעלות למשאיות ובטח שלא למטוס. )

    8. עבור הרוב המכריע של העולים, שגדלו בבקתות עם מטבח פרימיטיבי."

    תגובה: (ראשית, המונח לא מדויק – יהודי אתיופיה חיו בבתים. יתכן ובשבילך זה ביקתה. אבל נניח שזה כן – יש הרבה אזורים שבהם הבנייה נעשית באבנים ואפילו מפוארים בסטנדרטים שלך.)

    9. "כמויות קטנות של פריטי אמנות וחפצי-נוי כגון פיסלוני חרס, מפיות רקומות ודלועים מחורצים, שהיו חלק ממסורת העיצוב באתיופיה, יובאו ארצה כמזכרת וכתזכורת לתרבות הולכת ונעלמת."

    10. "רבים מהיהודים קבעו את מגוריהם בבקתות, בקירבת נחלים ונהרות. מעבר ליתרונות המובהקים של אספקת מים שוטפת להשקיית השדות ולשתייה, שימשו המים הזורמים למטרת טבילה וטהרה לנשים לאחר לידה או נידה, לקראת שבתות וחגים וכן להיטהרות לאחר מגע עם המת.

    תגובה: (את השטות הזו כבר הסברתי – כל החקלאים ללא יוצא מן הכלל גרים ליד מקורות מים ובשום פנים ואופן לא קשור הדבר לענייני טהרה. בנוסף. באתיופיה לא משקים שדות – זוהי חקלאות בעל, אני מודה שכאן אני חוטא בשימוש שלי באל כנעני, עמך הסליחה פרופסור).

    11. "איחסון המזון במטבח האתיופי הכפרי, היה בעייתי."
    (זה אולי בעייתי לעיניים מערביות, אבל לא לאוכלוסייה האתיופית!)

    12. "כוסות מקליפת פרי או ירק (בטטה, לדוגמה) שתוכו הוצא ממנו. תושבי הערים עלו מדרגה וקנו כוסות זכוכית, בהן שתו מים או משקאות קלים ותוססים תוצרת בית."
    (בטטות? באתיופיה? לא ידעתי. אני יודע שהיו עושים ספלים לנוזלים מדלועים).

    13. האקלים האפריקני השרבי מנע איחסון ממושך ללא קירור, והתחליף הזמין היחיד היו כלי חרס ששמרו על צינה קלה, וגם זאת לזמן קצר. (טעות, גם האקלים וגם ה"זמן הקצר" – כלי חרס מחזיקים הם אמצעי קירור מצוין במיוחד כשהם מצויים רוב הזמן במרתף, כן בקומה התחתונה של הבית או כשהם מונחים רחוק מהשמש).

    לא מצאתי את הפסקה, אבל נאמר שהכלי שעושים בו אינג`רה עשוי מפח. זוהי טעות מרה והיא מצביעה שוב ש"אנשים ישראל" לא היו בבתי של המגזר האתיופיני. שכן היו יודעים שהמגוגו הוא אומנם מכוסה היום בפח מתכתי אבל אין תוכו כברו – בפנים נמצא כלי חרס – או מה שמכונה בעגה המקצועית – טס אפייה. הפח המתכתי מביא אותי לעוד מאפיין אצל "אנשים ישראל" – אני אכנה אותו "השיח המגזרי" שמופיע כאן. כאשר המתאר הוא מתרבות המערב אז הוא בד"כ משווה בינו ובין מושאי מחקרו וכשאין דוגמאות משלו הוא מציץ אצל החברים המסורתיים. כך נצרבת טרמינולוגיה אקדמית שאח"כ קשה להיפתר ממנה. "אִינְגֶ`רָה ("פיתה אתיופית")"; קיטַא (פיתה דמוית מצה).

    וזו ממש גזירה שווה: "ערב החתונה נהוג לערוך טקס הנקרא קֶלבֶת מָאסֶר (מילולית, "קשר טבעת"), המזכיר את טקס החִינָה של יוצאי צפון-אפריקה ותימן."

    סיכום ביניים

    בשל כל הדברים האלה, אין שום סיבה לכעוס על פרופ` אלמוג שכן הכול נעשה מכוונות טובות, אבל אין גם שום סיבה להאמין לו ואם מקצת התיאורים מתאימים הרי שהיא מבוססת על הספרות שנכתבה על אזור גונדר ולכן תרבות האוכל, לרבות השפה מתארת רק אז אחד מהפסיפס האנושי והגיאוגראפי שבו מבורכת אתיופיה.

    למשל לקביעה שלו ש"מנהגים אלה עלו ארצה וגם כאן יש לא מעט ראשי-משפחה, בעיקר המבוגרים שבהם, המצפים כי האישה תשרת אותם לאורך כל הארוחה.

    או

    ש "תרבות האוכל אוצרת בתוכה את המתח בין מסורת לשינוי, בין זהות אתיופית לזהות ישראלית ובין דור המבוגרים לדור הצעירים. אפשר לומר, כי מתחים אלה אינם מנת חלקם של מרבית בני הדור השני והשלישי. הם מיודדים עם המטבח הישראלי, צורכים מזון מהיר ולא אחת מעדיפים לקנות אוכל מוכן במקום לבשל."

    הערה אחרונה. פרופ` אלמוג כתב לי בחיפזון אקדמי את הדברים הבאים. הפסקה שרשמתי הייתה קשורה לתפישה היורוצנטריות של "אנשים ישראל". וכמובן שנכנסה לכאן גם תפישת העלבון שנוהגים לנופף בה אנשי וינה.

    "מכל המאמר המקיף שכתבנו על האוכל במגזר האתיופי מצאת משפט אחד שנראה לך "גזעני" ומיהרת להוקיע את כל הכתוב בערך החדשני הזה ולזלזל בנו (עד היום בכלל לא תיעדו את הנושא). אנחנו כתבנו שאינג`רה אוכלים בידיים ולא בסכו"ם. זה לא עלבון."

    "גם חומוס אוכלים בידיים. אכילה בידיים אינה "פרימיטיבית" ובדרך כלל היא מהנה מאד. ובלי קשר, ככה זה במציאות, לא המצאנו דבר. אבל בעיניך המטרה שלנו היתה להציג את האתיופים כפרימיטיבים. אנחנו כתבנו ש"מכשירי חשמל יקרים במיוחד" (כמו למשל מדיח כלים, לא תנור או מקרר) מצויים בשכיחות נמוכה בשכבות העניות.

    מסקנות:
    התפתחותו של חקר יהדות אתיופיה יצרה את המחדל שמכונה "אנשים ישראל"; וכשהכול מרקחה – פורומים, סתם כתבים לענייני אתיופים, ואתיופים בקרבת האוניברסיטה, משמשים מקור לכתבה. כי למי יש כוח להגיע למרכז או חלילה להדרים, לראות מה באמת קרה לאותה עלייה ראשונה. יוצא מכך שהמחקר שנוצר לנו על יהודי אתיופיה מבטא היכן שוטטו החוקרים מאשר על התפזורת היישובית של יהודי אתיופיה ולכן מקננת עדיין התפישה שיהודי אתיופיה היא מקשה אחת, ואם ראינו חלק מהם, ללא קשר של זמן ומרחב, אין ממש דאגה.
    אגב, מומחי יהדות אתיופיה כבר החלו לשנות את תפישתם, כנראה שהביקורת איכשהו חדרה אליהם וזה גם מסביר את כל המחברות שעמם יצאו בכנסים. אם תכנסו לאגודה למדעי יהדות אתיופיה תראו שבכנס שיערכו בגונדר אין כבר יותר המונח הערטילאי "יהודי אתיופיה", אלא "יהודי גונדר" ואפילו לראשונה הם ירצו לשמוע על יהודים מאזורים אחרים – גם מאזורים דוברי אמהרית וגם מאזור שדוברים בו תגרית. כך שגם אם את הכשלים שנעשו עד כה לא מחיקים, אז לפחות צריך גם לדייק לאיזה תרבות הכשלים האלה שייכים.
    טעות אחרת שיצאה בדיוק בגלל זה היא שהעלייה לישראל החלה "במבצע משה" (1984), זאת למרות שכולם יודעים שהיא החלה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. אבל הם היו בגונדר. אך יש גם דבר אחר, "מבצעים" עושים טוב מאוד לישראל. זה מתאים לתפישת ההצלה של יהודי אתיופיה ואף מגזימים ואומרים שמטוסים נראו לנו כציפורים. באמת? אז מעניין למה רצנו ממטוסי הקרב של מנגסטו היילה מריאם, באמת מעניין. טוב, אולי לא רצינו שיחרבנו עלינו. זה מסביר את העניין. אגב, חלק מהאתיופים משתפים פעולה עם התפישה המצחיקה הזו שמטוסים נראו לו ציפורים גדולות. אפילו בכפר שלנו ספרו הורי כי לפני שנולדתי הגיעו בשתי הזדמנויות הליקופטרים ובהם משלחת של יהודים אירופאים.

    לסיום, באחת התגובות הזכיר מגיב בשם "יובל" לגבי תקפותו הלשונית של המונח "אנשים ישראל", שבראשותו של פרופ` עוז אלמוג. "יובל" כנראה גילינו תופעה – ולראייה ספרו החדש (2008) של פרופ` חגי ארליך: "אתיופיה והמזרח התיכון – תרבות מצור ואלפיים שנות.

    גילוי נאות.
    אני חייב להודות ששיקרתי. הנה אני מודה קבל עם ועדה. אין לי שום קשר ליהדות אתיופיה וזה בכלל לא מענייני, תעשו ותכתבו מה שבא לכם.

    לונה, תודה על העצה הטובה.

    אדחנום

  50. עובר אורח

    אצל הלבנים מקובל לראות את קהילת יוצאי אתיופיה כמקשה אחת. כאנשים בעלי רקע ותרבות אחידים. הסתכלות כזאת בהכרח תוליד ניתוח ותיאור מוטעים באופן זוועתי. אתיופיה ואריתריאה הם מדינות גדולות ויש בה מגזרים ושונות. התייחסות סוציולוגית לא יכולה להיות ללא התייחסות לרקע גיאוגרפי, כלכלי ושאר פרמטרים של האיזורים וכמובן לגבי באיזה שנה הגיעה העליה.

    הלבן הממוצע רואה בדור השני של האתיופי שהגיע לישראל בשנות ה-70 כאותו דבר כמו האתיופי שזה עתה ירד מכבש המטוס. השונות כל כך גדולה עד אשר לולא היו שחורים במדינה לבנה היה ניתן לטעון שמדובר בעם אחר (וזה תת-עם אחר שהשפה המשותפת בינם מוגבלת ..אבל לא נכנס לזה).
    הלבן הממוצע לא מבדיל בין יהודי אדיס אבבה, טיגראי, גונדר, וולקיט, , קווארה וכו… מבחינתו הכל אותו דבר ולך תסביר לו שההבדל בין יהודי אדיס אבבה לאיזור כפרי אחר הוא יותר גדול בהרבה אפילו מההבדל בין יהודי בני ברק ליהודי שינקין.

    קראתי את המאמר המקורי של נושא המיניות בעדה, בדקתי מול משפחה. ומסקנתי היא שצריך להשאיר את המסמך כמו שהוא ולא להרבות בהערות מתקנות שיואילו לכותביו וזאת כדי שבעוד כמה שנים יגיע חוקר (ולא משנה מאיזו עדה) ויאמר את ביקורתו באופן יסודי. בוא ניתן להיסטוריה לשפוט את המאמר וזאת למרות שהתוצאות העתידיות ברורות ליוצאי אתיופיה.

    שמוליק,
    אתיופיה מדינה ענייה ומרבית יהודי אתיופיה שחיו בכפרים היו אנשים פשוטים שעסקו בענפי החקלאות בעיקר. מתוך זאת, חלק גדול לא רכש השכלה פורמלית למרות התרבות והמסורת. לא צריך להתבייש ולא צריך לשנות את האמת. האמת יפה בלי השינויים.
    כל זאת לא רלוונטי לגבי שאר הדברים שנכתבו כאשר כתבו את המאמר על המיניות בקרב יהדות אתיופיה.
    נכון שגם על מגזרים אחרים נכתבו ערכי מיניות ואפילו על המגזר החילוני הותיק (להלן -הלבנים) אבל לא ראיתי שם התייחסות לא נכונה ומביכה כמו שנכנסו לזה אצל יהדות אתיופיה.
    בעוד שאצל הלבנים כתוב על כך: שנהוג להחליף מספר בני זוג עד שמוצאים את המתאים, שמקובל לגור לפני החתונה ושסטוצים זה לא טאבו (הכל כביכול מחמיא ונאור)…אצל יהדות אתיופיה נכנסו לתחומים שקיימים גם אצל הלבנים אבל לא הזכירו אצלם את זה כמו : זנות (סיפור של הריגת הזונה, אם היה, הוא מקרה פרטי ולא מייצג את הקהילה בכלום), אונס (ופה מקרי האונס רבים יותר) , אופן ביתוק הבתולין, שימוש בקונדומים (מדוע תיאור המקרה של הגבר האתיופי הלהוט שמעדיף לאונן בשירותים במקום לשים קונדום…הוא מאפיין שנמצא במגדיר של יוצאי אתיופיה. זה בסך הכל מקרה פרטי שלא מייצג בכלום).

    לסיכום,
    בוא נזכור את המאמר וניתן להיסטוריה לומר את דברה.

  51. שמוליק

    קראתי את התגובה "המלומדת" של "אדחנום" והשוויתי אותה למכתבי הנאצה הקודמים שלו. אם הכותב הוא אותו אדחנום אני צנצנת. הרי המכתבים הקודמים של אדנחום מנוסחים ברמה של ילד בן 10 ("שאלתי אבא ואמא שלי….") ואילו כאן רואים מהניסוח שזה מישהו אחר, שמנוסה בכתיבה "ביקורתית" (זה תמיד נראה אותו דבר עם אותם טיעונים שחוקים). לא אתפלא אם זה אחד מעורכי האתר בתחפושת.
    והתגובה של האדחנום הזה ממחישה לי שוב את הצביעות והקטנוניות של המגיבים השמאלנים באתר הזה שמה שמעניין אותם זה להכפיש אותנו האשכנזים (לפעמים אנחנו נקראים "ציונים" ולפעמים גם "החברה לישראל" לפעמים סתם גזענים ונצלנים, שונאי שחורים ומזרחיים) בכל מחיר.
    לפי הגישה שלהם כבר עדיף לא לכתוב על כלום. כי במילא מה שתכתוב תחשב גזען. אפילו אם אתה אתיופי עדיף שתסתום את הפה כי יש "אתיופים משת"פים".
    המאמר תוקף הפעם את הערך על האוכל במדריך "אנשים ישראל". אז הלכתי וקראתי את המאמר על האוכל. זה מאמר מקיף ביותר שכולל אינסוף מידע על מאכלים, מנהגים וכו`. מה רע בזה? זה לא תורם כלום לעדה האתיופית? ברור שזה הכללה, כל מאמר הוא הכללה וגם ספר מקיף הוא הכללה. אז המתחזה הזה בשם "אדנחם" עולה על כל מיני פיצ`פקעס שבעיניו הופכים את כל המאמר למתנשא וקולוניאלי. פה כלי חרס ופה קרור כזה או אחר. נו באמת…. ומניין אנחנו יודעים שהוא באמת יודע יותר מהמרואיינים של אלמוג? לא שמענו ממנו מהיכן הסמכות הגדולה שלו. בגלל שהוא אתיופי ושאל את אבא שלו?
    אי אפשר בכל מאמר לכסות הכל. אז ברור שגם במאמר על האוכל ב"אנשים ישראל" רצו לתת מבוא כולל. זה כמו לכתוב מאמר על תרבות האוכל של הישראלים. אי אפשר לכתוב על זה? בוודאי שאפשר. ואחר כך אפשר להגיע לרזולוציית יותר טובות.

    ולך "עובר אורח". אתה כותב: "ההבדל בין יהודי אדיס אבבה לאיזור כפרי אחר הוא יותר גדול בהרבה אפילו מההבדל בין יהודי בני ברק ליהודי שינקין". אם זה לא היתה בדיחה זה היה עצוב. עוד מעט תאמר שההבדל בין אתיופיה לאנגליה יותר קטן מההבדלים בין השבטים והכפרים באתיופיה. מה לא עושים בשביל להוכיח את תזה שמאלנית קיצונית.

    ואתה כותב: "קראתי את המאמר המקורי של נושא המיניות בעדה, בדקתי מול משפחה". משפחה?!!! באמת מדגם מאד מייצג. ואחר כך אתה עוד אתה תוקף את אלמוג.
    אני לא ראיתי שאלמוג כתב על זנות אצל האתיופים. להיפך במאמר במדריך שלו הוא כתב שאין בכלל זנות ושהמקרה הזה לא מייצג. אז אתה וכל יתר הכותבים הפכתם את היוצרות בשביל התזה שלכם.
    אני לא ראיתי שאלמוג כתב על "אתיופים מאוננים". הוא לא כתב על זה. הוא כתב על חוסר מודעות לאמצעי מניעה. והוא לא היחיד שכותב את זה. כדאי שתלך ותבדוק עם מומחים בנושא והם יגידו לך שבאמת יש בעייה של מין בטוח בעדה. קראתי בזמנו על אתיופי שאחראי על ההסברה בתחום האיידס. הוא עצמו אמר את זה. אז מה אתה מיתמם? יש בעיה של איידס בעדה ואפשר לדבר עליה מבלי להיות מואשם בהכללות גזעניות. אתה הוא הגזען שמאשים את כולנו האשכנזים.
    כשאלמוג כתב על הדעות הקדומות שהיו כאן הרבה שנים אצל האשכנזים (תקרא את זה במדריך במאמר על תולדות המיניות) אף אחד מהאשכזים וגם לא האתיופים האשים אותו בגזענות. כי כולם יודעים שזה נכון. שפעם היינו חשוכים בתחום המין, כמו חברות מסורתיות רבות אחרות, כולל החברה הערבית (שכם עליה אסור לכתוב בביקורת ב"העוקץ".
    ובאמת, "בו נזכור את המאמר". את המאמר שלך ושל עוד כמה שמאלנים קיצונים שמה שלא יכתבו כאן לא ימצא חן בעיניכם וכל דבר יתפרש על ידיכם כגזענות.

  52. אדחנום

    ראוי גם לציין את הבנאליות של התיאורים האבסורדיים שבו לוקה תיאור "המגזר" האתיופי. הקטנוניות התיאורית בענייני ניקיון הבית, למשל. שנותן לנו תובנות על מה ומי הם יהודי אתיופיה? כך שבשום פנים ואופן אין מדובר ב"מחקר". אולי כאן המקום להיזכר במשמעות העמוקה של הבנה תרבותית מבת מדרשו של המנוח קליפורד גירץ:

    "זכותה של סקירה אתנוגראפית לתשומת לב אינה מושתתת על יכולתו של מחברה ללכוד עובדות גולמיות במקומות רחוקים ולהביאן כאילו היו מסכה או תחריט, כי אם על מידת יכולתו להבהיר מה מתרחש במקומות כאלה" (מתוך הפרשנות של תרבות).

    נאמר לי כי בערך של "אנשים ישראל" הוספה ידיעה שיש מקרב האתיופים משכילים. אני מקווה שיוסיף גם שיש בהם חוצפנים שגם מעיזים, שלא רוצים להיכנס לתבניות שיצרו החוקרים ושאותם שותה הציבור בישראל בצמא.

    הניסיון של החוקרים ושל הציבור בישראל לתמוה לגבי אתיופים בישראל הוא שאנחנו "זזים להם" בשעה שהם עורכים את מחקרם. וזה מפריע ממש כשם שתזוזה מפריעה לצייר שהמודל שלו פתאום ממצמץ כל אימת שהוא רוצה לשרטט את עינו.

    אדחנום

  53. ירדנה אלון
    לעובר אורח – בקיצור,כשיורקים עליינו בואו נגיד שיורד גשם, ניתן להיסטוריה לשפוט, כלומר נקווה לעתיד טוב יותר גם כשההווה רע, לא נשנה אותו עכשיו כדי שאיכות החיים שלנו תשתפר היום, נקווה לטוב וההיסטוריה תשפוט, למה להתעסק בעניינים האלה? הכלבים נובחים והשיירה תעבור.
    ואני גורסת לא ולא, כשיורקים עלינו , בוא נראה את המציאות כפי שהיא, כלומר קודם כל נודה על האמת העובדתית"ירקו עלינו" ואחר כך נראה באילו אמצעים אנחנו בוחרים להתמודד עם היריקה הזאת, האם אנחנו בוחרים להתאפק? או להשיב מלחמה שערה.
    יהודים שהיגרו לכאן מארצות אגן הים התיכון וארצות מוסלמיות קיבלו אז את אותו היחס בדיוק שמקבלים כעת יהודי אתיופיה, עם אותן אמירות גזעניות וגם הם היו מין "המון" שחור כזה וכולם אותו דבר בלי הבדל בין צפון אפריקאיים, עיראקים, פרסים, תימנים וכו` הם כולם היו "עדות המזרח"או "מזרחים" והם שתקו פחות או יותר, התאפקו פחות או יותר, חשבו שזה גל עכור והוא יעבור, אבל זה לא עבר, ולא רק שזה לא עבר, זה השתרש כל כך עמוק בתודעה של החברה הישראלית שעד היום כעבור עשרות שנים השקרים שנאמרו על "המזרחים" הפכו למעין "עדות אנתרופולוגית", כי שקר שחוזרים עליו פעם ועוד פעם ועוד באיצטלה של סמכות כביכול מדעית , פרי של מחקרים כביכול אקדמיים,בסוף מתחילים להאמין בו.
     וההיסטוריה לא שפטה, להיסטוריה אין יכולת לשפוט, לבני אדם יש יכולת לשפוט ולהגיע להכרעות ולהחלטות לא ל-"היסטוריה" ואנחנו רואים שבני אדם ובטח החברה הישראלית לא למדה כלום ממה שהיה וממשיכה בזה ועכשיו מלבד המזרחיים יש גם את האתיופים. אם החברה הישראלית היתה לומדת את הלקח מן העבר ההיסטורי של העלייה, הפשע המתועב הזה לא היה חוזר על עצמו. רק מה?בואו נספר לאנשים שאם ההווה רע העתיד יהיה טוב, ניתן להם משהו לשאוף אליו, ניתן להם משהו לקוות לו, שיש איזשהו צדק שיעשה עימם ב- "אחרית הימים" ובינתיים , נמשיך אנחנו בשלנו, להחזיק במפתחות לשינוע בסולם המעמדי חברתי, נקבע את הכללים כפי ראות עיננו, ונקבע כללים שמתחשבים אך ורק במילייה ההגמוני אליו אנחנו משתייכים, נשקיט וננמיך את הלהבות ,כדי שלא יהיו מהומות ואנחנו נוכל להמשיך להחזיק ברסן.
    מה שאתה מציע זה מלכודת דבש, אתה רוצה שהמגזר האתיופי לא יקים מהומת אלוהים ולא יעשה רעש מהדיכוי, לדכא אותם ושהם ישתקו, שימכרו את הווה שלהם תמורת עתיד יותר טוב של איזה משפט צדק שההיסטוריה תעשה איתם ביום מן הימים.
    ככה השתיקו גם את המזרחים, או בהתעלמות ובהכחשה מכוונת של הגזענות והדיכוי או בטמינת "מלכודות דבש" דוגמת "יהיה בסדר" כולנו יהודים" ,ו-"אנשים אחים אנחנו" ואם "אנשים אחים אנחנו" אני שואלת,"למה אתם גרים בסלון הרחב והמואר ואנחנו במרתף החשוך והטחוב?".
    ואני מקווה שהישראלים ממוצא אתיופי לא יפלו למלכודת הדבש הזו שאתה ואחרים טומנים להם,עכשיו הם צריכים לקום,להתקומם ולשנות, עכשיו להכות בברזל בעודו מלובן, לא לחכות להיסטוריה, לא למכור את ההווה שלהם ושל ילדיהם תמורת משהו עמום כמו "צדק היסטורי". דרך אגב זה מה שמכרו הרבנים לאורך כל ההיסטוריה היהודית האירופוצנטרית, שיום אחד יהיה טוב, גם כשהם הצעידו את צאן מרעיתם בשבילי מחנות הריכוז בדרך לתאי הגזים, ואנחנו יודעים מה היו התוצאות,וזה לא הקטין כהוא זה את האנטישמיות, היא פשוט ירדה למחתרת או הוחלפה במכבסת מילים כזאת או אחרת.
    אז אמנם דבש הוא מתוק ובריא, ואנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה היהודי שבו נהוג לטבול תפוח בדבש, אולם התפוח שאתה מציע "ניתן להיסטוריה לשפוט" הוא תפוח מורעל,ואני חוששת שהדבש גם אם הוא ידוע בסגולותיו המרפאות ,לא יעזור,מי שיאכל מהתפוח המורעל שאתה מציע כאן, סופו מיחושי מעיים.
  54. שירה
    עם כל הכבוד לך איני זקוקה ללינקים שיאירו את עיני על הפליה כנגד אתיופים. על אתיופים אני מוכנה ללמוד אך ורק מאתיופים שכותבים ומספרים את עצמם או מחוקריים ביקורתיים ולא מאיזה צבר שחצן שחושב שאם ראיין שני אתיופים הוא יכול לספר לי על מיניותם בלי סטטיסטיקות ובלי מחקר כמותי אמיתי.
    החוקרת היחידה שאני מוכנה ללמוד ממנה על אתיופים היא ד"ר אסתר הרצוג , להבדיל אלף הבדלות גם היא אשכנזיה, עם רגישות חברתית ואנושית גדולה, שחשפה את מנגנוני הניצול, הבידוד והסגירות שכפה הממסד, בעיקר לצרכי גיוס כספים ופרנסה לאשכנזים ולמזרחים ותיקים: כחוקרים באקדמיה, כפקידי רווחה, כמדריכי פנימיות. היא מתארת את ההפליה הקשה שבקליטת עולי אתיופיה לעומת עולי בריה"מ, את ההון שעשתה הסוכנות על גב העולים. את מנגנוני הוצאת ילדים אתיופים מהבית. ואת הפנייתם לחינוך מיוחד. אותה מדיניות בדיוק שנקטו נגד המזרחים בשנות הששים והחמישים, אלא שלשם שינוי כבר אי אפשר להתנצל ולומר נעשו טעויות או להפיל את "הטעויות" על המצב הבטחוני והמדינה החדשה….
  55. לונה

    1. בבקשה.

    2.האם שמת לב שלאחר שכתבת את התגובה הכועסת הערת את השדים. ולמה אני מתכוונת ?

    שים לב מהי המידה בה (חלק מהאנשים) מוכנים לבלוע את מידת הביקורת שהשמעת. כל עוד הפרופסור יכול לקרוא לך " אדחנום יקר" , " נגעת לליבי" וכו… מרבית האנשים יוכלו לבלוע את ההתקשרות בינכם. ברגע שהפסקת להיות נחמד, וברגע שאתה מדבר לגמרי את השפה " שלהם" ומזגזג להנאתך בין השפות זלג לו הפחד ורינה.מ ( שמייצגת אלפי רינות ורינים) הניפה את האצבע המורה שלה וקראה לך לחזור מיד למקום שבו היא מסוגלת לעכל אותך. ועדיף שתתבייש.

    בשלב הבא יגידו עליכם שאתם לא נחמדים….
    שיגידו.

    לונה.

  56. אדחנום

    תשובתו האומללה של שמולי-עלק קצת מבישה. אבל נתעלם ממנו, אני מרגיש שהוא נפגע עמוקות. אז נניח שאדחנום "הם" עורכי האתר, אבל ראו באיזה טיעון קלוקל הוא שולל את היבקורת שהראת שהמידע שמסר לנו על תרבות האוכל של יהודי אתיופיה כלל אינה תואמת אותה ושתיאור זה הוא למשעה מה שפרופ` אלמוג וחבריו חשבו על אפריקה או ראו בסרטים ותמונות.

    שמו-עלק התעלם מהביקורת שהושמעה כאן, לשיטתו, ע"י אויביו מאתר העוקץ. אז למה נכנס הלז הזה מלכתחילה?. אוייש, נעלבת? שמו-עלק, למד לקבל ביקורת, אתה לא חייב להעלב על כל הד או פיפס שמערער על מעמדך.

    על זה בדיוק דברתי. על ההתנשאות האקדמית הפלצנית והצביעות שרוווחת לצערי אצל חלק מהחוקרים, הספונים הרחק במגדל השן ואז כשהם יורדים אל העם הם משתוממים השתוממות גדולה כאשר האנשים שאותם תיארו כבר אינם כפי שדמיינו אותם ממגדל השן.

    נכנסתי לקרוא מה נכתב על המשפחה האתיופית פשוט זוועה. את זה אני לא אתקן. אני מקבל את ההצעתו של אחד המגיבים כאן. צריך להשאיר זאת כעדות לרדידות.

    הצצתי גם במגזר המכונה "המגזר הוותיק" שהיא לשון נקייה לומר אשכנזים כמו שמולי-עלק.

    לדעתי צריך להקים וועדת חקירה כדי לבדוק מי נתן את ההוראה, מי אפשר לסווג ולקטלג ולמגזר בצורה כל כך בוטה והכול כדי להבחין בין סתם מגזרים ובין המגזר בה` הידיעה – שהוא למעשה מגזר הוותיקים, רוצה לומר הישראלים כדוגמת השמול-עלק, שליבו נחמץ לנכוח טעותו הגדולה. מה יש, מה אתם עגבנייה? למד לקבל ביקורת!

    כדי שלא יהיו בתי ספר גזעניים כמו בפתח תקווה חייבים להפסיק ואני קורא לבחון אפשרות על דרך לגרום לכך שהמחדל הגזעני ששמו "אנשים ישראל" יירד לאלתר.

    איך אפשר לתת במה לגזענות ולאטימות חברתית והכול עוד במסווה של "מחקר" מדעי. אגב, הכתיבה הילדותית והגזענית על האתיופים מבוססת רק על ראיונות עם ארבעה אנשים (שלושה מתוכם מתגוררים בצפון, בקרבת אוניברסיטת חיפה) ועל "גזור והדבק" של "כתבות" מהאינטרנט. איך פרופסור מכובד נתן יד למיזם גזעני ורדוד? רווח כספי, יוקרה? רק השד יודע.

    אני תוהה מה יחשוב עלי הפעם שמולי-עלק?

    אדחנום
    .

  57. אדחנום

    שאותו שמת תחת סוגריים?

    אתם זוכרים איך הפרופ` אלמוג השמיט מילים במאמר התגובה של אדנה ומברהטו? תחבולה שלא ברורה והכול במקום לומר טעיתי, אני מודה ואשנה.
    גם שמו-עלק עושה זאת גם כאן. ראשית, אני כלל לא רואה בעיה בניסוח שלי. מה אתה חושב שאתרגש מזה? ממש הצחקת אותי.

    ליל מנוחה,

    אדחנום

  58. איה

    הפניתי אותך ללינק מפני שכתבת כך בתגובתך: "מדוע איננו רואים במדריך תיאור אמיתי של תהליך הדיכוי והניחשול של האתיופים במדינת ישראל?"

  59. אדחנום

    נכנסתי לבדוק מה נתשתנה באתרו של חברנו הפרופ` עוז אלמוג. במערב אין כל חדש!

    המסקנה, צריך לגנוז את כל הערך. עוד עולה כי האתר מתמחה גם בהטעייה מכוונת. בביבליוגרפיה כתוב כך:

    "ראיונות שערכו התחקירן, אסף דקל, וצחי אורקו,.."

    "ראיונות שערכו התחקירן". איך אפשר לקרוא את זה? זוהי פעולת הסחה – כי הרי כבר למדנו שצחי אורקו לא שימש תחקירן.

    האתר גם מתחמה בשיכתוב ובהעתקה, זה מותר מבחינה מוסרית, הרי כבר למדנו שזה יוצר הפחתה של המונח תרבות.

    זוכרים שדיברתי אתכם על טרמינולוגיה אקדמית שקשה לשרש? מילים חקוקות בידי מומחים "ידועי שם" שנמצאים למעלה על האולימפוס הן דבר ממש שקשה להסרה? כזו היא המילה "טוקול", שבאה לציין לפי עוז ושותפיו בית נידה:
    "הטוקול מוקפת גדר אבנים ואסור לטהורים לעבור אותה מחשש שייטמא".

    אבל, אין שום חיה כזו בכל מאות השפות האתיופיות, המורכבות מארבע משפחות לשון. זוהי כנראה מילה בסווהילית. הזוכרים אתם שדיברתי על הדימויים על אפריקה האקזוטית? זה המקרה.

    שוב, אין כזו חיה! אני בטוח שהפרופ` המכובד יבוא ויגיד שאני טועה. זה לא מפתיע, לא נצפה ממנו לעולם הודאה.

    זו לא טעות של אלמוג, המילה הזו פשוט מלאה בספרות אבל מקורה בטעות. היא שורבבה מדעות קדומות ואולי בהשפעת הספר "גנט מאתיופיה".

    דבר אחרון, יכולתי לכתוב מאמר מלומד על צלמית החרס, בתמונה שמעטרת את האתר מצד שמאל, העונה לשם "תיבת האהבה" או "שלמה ומלכת שבא" ועל המצאת מסורת וחיפצון של נשים ועל כך שהיא כלל לא מסורת אתיופית. ושמקורה בכלל בידי תיירים מערביים שהגיעו לכפר וולקה שליד גונדר, אבל אז יאשימו את מערכת העוקץ בסיוע לאתיופים חוצפנים, אז אני מושך את ההצעה הזו.

    בעצם, למה להרוס סיפור פנטסטי כזה. כשרוצים פותחים את התיבה וכשאין חשק מיני פשוט סוגרים. איזה חמודים האפריקאים האלה – הכול אצלם מבוסס על סמלים, ורק במערב הצליח איכשהו האדם לייצר דו-שיח בין ביני זוג.

    וחכמים אמרו, במערב אין כל חדש.

  60. יעל

    אני חייבת להגיד שהדיון פה מרתק.
    ירדנה התגובה שלך הייתה בעיני מלאת תבונה ועצמה.

    התגובה של הפרופסור מביכה כל כך.
    אגב לא יודעת אם שמתם לב אך כתוב בה לגבי צריכת פורנו:
    "(אגב, אנחנו לא חושבים שצריכה מסוג זה פסולה)"
    עוז אלמוג האם אתה חושב שצריכת פורנו היא דבר חיובי? או שתתחיל להתפלפל איתי עכשיו ש"לא פסול" אין משמעו "חיובי"?

    ומה שיותר חשוב:
    היכנסו לדף זה:
    http://www.peopleil.org/catsearch.aspx
    דף זה מרכז את כל המגזרים
    וניתן לראות בו במה התמקדו בכל מגזר ומגזר.
    אין פה ערך למיניות לגבי יוצאי רוסיה או המחנה הדתי לאומי.
    למה לעצור רק באתיופים?
    למגזרים אחרים לא מגיע ערך מיני?
    לך על זה פרופסור עוז אלמוג.
    וברית מילה היא לא מנהג מיני פרימיטיבי?
    ובמשפחות פולניות הגונות לא מדחיקים מיניות עד זרא?

    העריכה החובבנית מראה שאינכם מבינים או בעריכה או בסוציולוגיה או בהשפעה חיובית או לפחות נסיון לכזו.

    אני חייבת לגלות גילוי נאות ערכתי מולכם ערך בעבר ולא גיליתם אחריות רבה.
    שהייתי צריכה לתקן אתכם שוב ושוב לגבי משהו שפשוט לא היה נכון.

    עשה לי טובה, התואר שלך כנראה מעיד לא מעט על משמעותם של תארים.
    לא תואר לו ולא הדר.

    אני נבוכה בשביל הנוכחים בדיון.

  61. יעל

    אני חייבת להגיד שהדיון פה מרתק.
    ירדנה התגובה שלך הייתה בעיני מלאת תבונה ועצמה.

    התגובה של הפרופסור מביכה כל כך.
    אגב לא יודעת אם שמתם לב אך כתוב בה לגבי צריכת פורנו:
    "(אגב, אנחנו לא חושבים שצריכה מסוג זה פסולה)"
    עוז אלמוג האם אתה חושב שצריכת פורנו היא דבר חיובי? או שתתחיל להתפלפל איתי עכשיו ש"לא פסול" אין משמעו "חיובי"?

    ומה שיותר חשוב:
    היכנסו לדף זה:
    http://www.peopleil.org/catsearch.aspx
    דף זה מרכז את כל המגזרים
    וניתן לראות בו במה התמקדו בכל מגזר ומגזר.
    אין פה ערך למיניות לגבי יוצאי רוסיה או המחנה הדתי לאומי.
    למה לעצור רק באתיופים?
    למגזרים אחרים לא מגיע ערך מיני?
    לך על זה פרופסור עוז אלמוג.
    וברית מילה היא לא מנהג מיני פרימיטיבי?
    ובמשפחות פולניות הגונות לא מדחיקים מיניות עד זרא?

    העריכה החובבנית מראה שאינכם מבינים או בעריכה או בסוציולוגיה או בהשפעה חיובית או לפחות נסיון לכזו.

    אני חייבת לגלות גילוי נאות ערכתי מולכם ערך בעבר ולא גיליתם אחריות רבה.
    שהייתי צריכה לתקן אתכם שוב ושוב לגבי משהו שפשוט לא היה נכון.

    עשה לי טובה, התואר שלך כנראה מעיד לא מעט על משמעותם של תארים.
    לא תואר לו ולא הדר.

    אני נבוכה בשם המשתתפים בדיון.

  62. יעל

    תודה אדחנום. סיפקת לנו פה שיעור מאלף בדרך ארץ וכיצד עונים לפרופסור חוצפן ובעל גישה מזלזלת עם השקפת עולם פרימיטיבית בה המעמד (התואר) הוא היחיד שקובע, והוא אינו מוכן לשמוע דעות שאינן מפי פרופסורים (גם תואר דוקטור או בקירוב לא מספיק לו. העיקר שהוא ישאר בעמדה הבכירה, כמובן).

    דעות מדעיות מידי שאינן פתוחות לשמוע עוד, תמיד הופכות את עורי חידודין חידודין ופעמוני האזעקה שלי מתחילים לצלצל ללא הרף.

    מזל שכפיצוי הוא "מרגיש את הכאב".

    עוז תרגיש את הכאב הזה, מול אקדמיזציית יתר, ומעט מידי אנושיות. מול הסגידה לאל הידע, ומעט מידי אלים נפשיים אמיתיים ושלמים, שמאפשרים לך לחיות כבן אדם מלא ולא כפלקט של ידע והשכלה.

  63. סמולן

    רציתי לומר, מהצד, שמה שאתה מתאר נשמע מאד משכנע.

    פרופ` אלמוג לא מבין באתיופיה, לא מבין בעולים מאתיופיה, ולדעתי גם לא שולט במונח הארמי\עברי "חוצפה": "אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני" (סנהדרין קה עא).

    כלומר, חוצפה אפילו כלפי שמים, קל וחומר לגבי פרופ` אלמוג.

  64. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לשאלת לידתן והתפתחותן של דעות קדומות בישראל 2009

    דעות קדומות אינן צומחות מאליהן. הן נוצרות ממסעות של אנשי המערב אל מקומות רחוקים ואקזוטיים. מקומות אלה רחוקים פיזית ותרבותית והם שונים בתכלית מהחיים של הנוסעים. המראות והרשמים מהמסע מעובדים ויוצרים בראשו של הנוסע את עולמו של "האחר" האקזוטי. חוויית המסע אינה נשארת לקנן בדלת האמות של הנוסע שזה עתה חזר, אלא מופצת אל תוך המרחב שלו: אל משפחתו וסביבתו הקרובה ובעידן שלנו החוויה מופצת אל מרחבים אחרים. הדרך הכי מהירה להפיץ מידע היא כמובן דרך האינטרנט ומכאן שהיא הופכת נחלתו של "הכפר הגלובאלי".
    כאן למעשה טמון אחד המוקשים של האינטרנט – כיצד ניתן להבחין בין מידע מהימן ובין סתם דעה קדומה הנוצרת מהתרגשות יתר.

    להלן תוצג דוגמא לדרך שבה חווית "האחר" מועברת כמידע אל האינטרנט ולאחריו אותו מידע מועבד ומועבר כאמת צרופה באתר אינטרנט אחר. בצורתה הסופית החוויה מקבלת את החותמת האחרונה לשמש ידיעה מוסמכת כדי לתאר עולמו של "האחר", שבמקרה הזה הוא "המגזר האתיופי" כפי שהוא מופיע בערך של "חינוך והשכלה באתיופיה" במדריך "אנשים ישראל". כפי שנראה התיאור על יהודי אתיופיה יהיה סטריאוטיפי וכולו מבוסס על פסאודו-מידע מהימן, והוא למעשה מייצג את הנוסע החוזר מהמסע ורוצה לספר לעולם שלו על החוויה שעבר ועד כמה האנשים "אחרים" מהעולם ממנו.

    תיאור המקרה

    באתר האינטרנט של אורט ישראל http://www.ort.org.il/articles/?item=198977643 מתוארת חוויית המסע לאתיופיה של יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל. הכותרת של הכתבה כבר רומזת על תוכן הסיפור: "המסע לעולם השלישי".

    ספיר מבקר בדרומה של אתיופיה. במרחב הזה חיים עשרות שבטים שכלכלת הקיום שלהם מבוססת על גידול עדרי צאן ובקר. הנוף של הדרום על אנשיו שונה לחלוטין מרמת ההר של אתיופיה- שם מתפרנסים מחקלאות ולמעשה מדובר באתיופיה ההיסטורית, או כפי שמכנים אותה האירופאים – אביסיניה. למרות זאת, יעקב ספיר אומר את הדברים הבאים: "רוב יהודי אתיופיה גרו בצפון המדינה, אבל כפי שהבנו אין הבדל של ממש בין תנאי הדיור וסגנון החיים בצפון ובדרום."

    הטיול במרחבים האין סופיים וחוויית המפגש עם האחר חושפת אותו לקבל תובנות על אתיופיה:

    1. "אתיופיה: מולדתם של רבים מאחינו הגרים עִמנו".

    2. "בהיעדר תשתית תיירותית מבקרים באתיופיה מעט תיירים. מן המידע שנמסר לי – רק כ-20 אלף תיירים מגיעים לאתיופיה בשנה לעומת ישראל שמארחת כ-2 מליון תיירים בשנה."

    3. "הרושם החזק הראשון הוא שזו "אומה בתנועה". כל הדרכים מלאות בהמוני אדם שהולכים והולכים והולכים. התושבים בדרום עסוקים בעיקר בהישרדות. אין כמעט תכנון, אגירה או השקעה לטווח ארוך. כך קורה שבשנת בצורת מתים מאות אלפי בני אדם."

    יעקב ספיר ערך גם ביקור בבית הספר של העיירה ג`ינקה, המרוחקת כשני ימי נסיעה מעיר הבירה אדיס אבבה. הנה רשמיו:

    "אם תשאלו איך דברנו עם המקומיים – אמהרית ממש איננו יודעים – ובכן הופתענו לגלות עד כמה רווחת השפה האנגלית באתיופיה. הייתי אומר כי כל בוגר תיכון – והם מעטים מדי – יודע אנגלית ברמה סבירה עד מצוינת. ביקרנו בבית ספר תיכון בעיירה ג`ינקה ומנהל בית הספר, מר מנליק, אירח אותנו במשך כשעה וענה על כל שאלותינו הסקרניות. ובכן, מורים/ות שימו לב: באתיופיה, לפחות באזורים שביקרנו בהם, לומדים בכיתה 50 עד 80 תלמידים !!! 3– 4 על יד כל שולחן בצפיפות מדהימה. מיזוג אוויר? הצחקתם אותם. הפרעות למורה? תגיד תודה שאתה לומד! מחשבים? רק חדר אחד למאות התלמידים! מעט שעות מחשב לכל תלמיד. מעבדות אין בנמצא. בשל התשתית הלקויה והצפיפות בחלק גדול מבתי הספר מתקיימים הלימודים בשתי משמרות."

    עתה נראה כיצד המיזם "אנשים ישראל", שממומן בנדיבות רבה מארגונים חשובים ומכספי משלם המסים, השתמש בחוויה של יעקב ספיר כדי לתאר את מערכת החינוך באתיופיה. התהליך הזה מאפשר הצצה אל האופן שבו תיאור מאזור אחד של אתיופיה הופך להיות ידיעה מוסמכת על כל החינוך של כל אתיופיה. בעוד שיעקב ספיר מסייג את חלק מתצפיותיו, מערכת "אנשים ישראל" מתעלמת מעובדה זו כמובן שהדבר נעשה לאחר מיון טיפולוגי. אך קודם שנתאר את מסעו של יעקב ספיר לארץ אתיופיה, נזכיר לקוראים את המהות והמטרה של "אנשים ישראל".

    בעלי האתר מצהירים כי המדריך:"עוסק בהכללות חברתיות ותרבותיות שאינן סטריאוטיפיות. "

    אחת המטרות שלו היא "להפחית בורות חברתית ולתת כבוד לכל אחד מהמגזרים במדינת ישראל (אלמוג, אתר "העוקץ", 2009).

    מטרה זו נחשבת נעלה שכן לדעת "אנשים ישראל" "אנשים נוטים לבלבל בין מיון מדעי, המבוסס על שיטות מחקר תקפות ומהימנות, לבין סטריאוטיפים ודעות קדומות. זאת, כיוון ששני המיונים יוצרים הכללות."

    כך מופיע המסע של יעקב ספיר בשבטים של דרום אתיופיה אצל "אנשים ישראל":

    1. "יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל, שערך בסוף 2007 מסע של כשבועיים באתיופיה, ביקר במוסדות חינוך מקומיים. בנושא זה כתב, בין היתר: "בעיקרון, הכיתות הן גילאיות, אך חלק מהתלמידים מבוגרים יותר; אלה הם ילדים שבאו מן הכפרים הנידחים בשלב כלשהו, והצטרפו ללימודים מן הכיתה הראשונה".

    2. באתיופיה, נכון לסוף 2007, נדחסים בין 50 ל-80 תלמידים בכיתה. סביב כל שולחן יושבים שלושה-תלמידים בצפיפות מדהימה. על מזגנים בכיתות אין בכלל מה לדבר. כך, על-פי רשמי מסע באתיופיה של יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל.

    3. בחלק גדול מבתי-הספר מתקיימים הלימודים בשתי משמרות, עקב התשתית הלקויה והצפיפות. יש מספר מועט של מחשבים בבית-ספר, ומאות התלמידים `מחכים בתור` כדי להשתמש בהם. מעבדות אין בכלל (דיווחו של יעקב ספיר, 2007)

    4. נכון ל-2007, מערכת החינוך האתיופית מחייבת תלבושת אחידה, המורכבת ממכנסיים וחולצה בצבע אחיד. לכל בית ספר צבע שונה.

    יעקב ספיר מספר שהוא ביקר בדרום ומזכיר את הביקור בבית הספר בג`ינקה אבל המסקנה שלו הסופית היא על כל אתיופיה: באתיופיה, לפחות באזורים שביקרנו בהם, לומדים בכיתה 50 עד 80 תלמידים !!!"

    עורכי "אנשים ישראל" מסתמכים עליו וכותבים בסעיף 1 שיעקב ספיר: "ביקר במוסדות חינוך מקומיים". גם אם ביקר ספיר בעוד בתי ספר הרי שהם היו בדרום, כ לפי עדתו הוא טייל בדרום במשך 12 ימים.

    המסקנה מכאן ברורה תיאור החוויה של ספיר מהדרום הופכת להיות אמת על כל אתיופיה. הוא משליך את הביקור שלו על מערכת החינוך הכללית באתיופיה וגם על אורח החיים של יהודי אתיופיה.

    התופעה הזו ידועה כ On Size Fits All. היא מתארת את הקלות הבלתי נסבלת שבה אירוע אחד, או חוויה אחת הופכת להיות הכללה אוניברסאלית. הגישה הזו מאפיינת הרבה אנשים וארגונים רבים מהמערב המנסים להחיל אותה באפריקה – בשבילם אפריקה היא אחת, למרות המגוון האנושי. אם תוכנית כלכלית או חינוכית אחת הצליחה או נוסתה במקום אחד באפריקה אז היא יכולה להתאים לכל אזור אחר באפריקה ולא משנה אם אין קשר תרבותי ביניהם. אם ראינו אדם אחד אז כולם אותו דבר.

    כך גם בישראל. זה לא משנה שיהודי אתיופיה שונים הן מבחינת שפה ואזור או הגיעו בגלי עלייה שונים – כולם אותו דבר. לכן, כל תוכנית שתתבשל במוחו של איש משרד ממשלתי תתאים באותה מידה לכולם.

    התיאור של יעקב ספיר המבקר בשבטי הדרום והצגתו כדומה בדיוק לסגנון החיים של יהודי אתיופיה אולי נעשה מעודף התלהבות של מגלה ארצות. גם האזכור שלו לגבי כמות התיירים שמגיעים לאתיופיה אינו נכון. באתיופיה מבקרים כ 400 אלף תיירים בשנה. זה נתון שקיבלתי מגורם ממשלתי מוסמך באתיופיה.

    הכתבה של ספיר באינטרנט מחזקת את הסטריאוטיפ על יהודי אתיופיה בישראל ו"המחקר" של "אנשים ישראל" היא הונאה של הציבור ומעשה זה במקרה הטוב היא הטעייה מתוך עצלנות ובמקרה הרע הטעייה מכוונת ממניעים של רוע בלתי מוסבר ועל זה כבר נאמר: הו הבורות, הבורות.

    הנה תגובה של אחת על הביקור של יעקב ספיר באתיופיה:
    כותרת: מעניין וחשוב (רותי ספיר)
    "חשוב להפיץ את הדברים .אולי יעזור להבין ולהרגיש מי הם האנשים ומה עובר על העולים מאתיופיה בארצנו. בו זמנית לבדוק ולהעריך את מה שיש לנו פה! ".

  65. אדחנום

    לשאלת לידתן והתפתחותן של דעות קדומות בישראל 2009

    דעות קדומות אינן צומחות מאליהן. הן נוצרות ממסעות של אנשי המערב אל מקומות רחוקים ואקזוטיים. מקומות אלה רחוקים פיזית ותרבותית והם שונים בתכלית מהחיים של הנוסעים. המראות והרשמים מהמסע מעובדים ויוצרים בראשו של הנוסע את עולמו של "האחר" האקזוטי. חוויית המסע אינה נשארת לקנן בדלת האמות של הנוסע שזה עתה חזר, אלא מופצת אל תוך המרחב שלו: אל משפחתו וסביבתו הקרובה ובעידן שלנו החוויה מופצת אל מרחבים אחרים. הדרך הכי מהירה להפיץ מידע היא כמובן דרך האינטרנט ומכאן שהיא הופכת נחלתו של "הכפר הגלובאלי". כאן למעשה טמון אחד המוקשים של האינטרנט – כיצד ניתן להבחין בין מידע מהימן ובין סתם דעה קדומה הנוצרת מהתרגשות יתר.

    להלן תוצג דוגמא לדרך שבה חווית "האחר" מועברת כמידע אל האינטרנט ולאחריו אותו מידע מועבד ומועבר כאמת צרופה באתר אינטרנט אחר. בצורתה הסופית החוויה מקבלת את החותמת האחרונה לשמש ידיעה מוסמכת כדי לתאר עולמו של "האחר", שבמקרה הזה הוא "המגזר האתיופי" כפי שהוא מופיע בערך של "חינוך והשכלה באתיופיה" במדריך "אנשים ישראל". כפי שנראה התיאור על יהודי אתיופיה יהיה סטריאוטיפי וכולו מבוסס על פסאודו-מידע מהימן, והוא למעשה מייצג את הנוסע החוזר מהמסע ורוצה לספר לעולם שלו על החוויה שעבר ועד כמה האנשים "אחרים" מהעולם שלו.

    תיאור המקרה

    באתר האינטרנט של אורט ישראל http://www.ort.org.il/articles/?item=198977643 מתוארת חוויית המסע לאתיופיה של יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל. הכותרת של הכתבה כבר רומזת על תוכן הסיפור: "המסע לעולם השלישי".

    ספיר מבקר בדרומה של אתיופיה. במרחב הזה חיים עשרות שבטים שכלכלת הקיום שלהם מבוססת על גידול עדרי צאן ובקר. הנוף של הדרום על אנשיו שונה לחלוטין מרמת ההר של אתיופיה- שם מתפרנסים מחקלאות ולמעשה מדובר באתיופיה ההיסטורית, או כפי שמכנים אותה האירופאים – אביסיניה. למרות זאת, יעקב ספיר אומר את הדברים הבאים:

    "רוב יהודי אתיופיה גרו בצפון המדינה, אבל כפי שהבנו אין הבדל של ממש בין תנאי הדיור וסגנון החיים בצפון ובדרום."

    הטיול במרחבים האין סופיים וחוויית המפגש עם האחר חושפת אותו לקבל תובנות על אתיופיה:

    1. "אתיופיה: מולדתם של רבים מאחינו הגרים עִמנו".

    2. "בהיעדר תשתית תיירותית מבקרים באתיופיה מעט תיירים. מן המידע שנמסר לי – רק כ-20 אלף תיירים מגיעים לאתיופיה בשנה לעומת ישראל שמארחת כ-2 מליון תיירים בשנה."

    3. "הרושם החזק הראשון הוא שזו "אומה בתנועה". כל הדרכים מלאות בהמוני אדם שהולכים והולכים והולכים. התושבים בדרום עסוקים בעיקר בהישרדות. אין כמעט תכנון, אגירה או השקעה לטווח ארוך. כך קורה שבשנת בצורת מתים מאות אלפי בני אדם."

    יעקב ספיר ערך גם ביקור בבית הספר של העיירה ג`ינקה, המרוחקת כשני ימי נסיעה מעיר הבירה אדיס אבבה. הנה רשמיו:

    "אם תשאלו איך דברנו עם המקומיים – אמהרית ממש איננו יודעים – ובכן הופתענו לגלות עד כמה רווחת השפה האנגלית באתיופיה. הייתי אומר כי כל בוגר תיכון – והם מעטים מדי – יודע אנגלית ברמה סבירה עד מצוינת. ביקרנו בבית ספר תיכון בעיירה ג`ינקה ומנהל בית הספר, מר מנליק, אירח אותנו במשך כשעה וענה על כל שאלותינו הסקרניות. ובכן, מורים/ות שימו לב: באתיופיה, לפחות באזורים שביקרנו בהם, לומדים בכיתה 50 עד 80 תלמידים !!! 3– 4 על יד כל שולחן בצפיפות מדהימה. מיזוג אוויר? הצחקתם אותם. הפרעות למורה? תגיד תודה שאתה לומד! מחשבים? רק חדר אחד למאות התלמידים! מעט שעות מחשב לכל תלמיד. מעבדות אין בנמצא. בשל התשתית הלקויה והצפיפות בחלק גדול מבתי הספר מתקיימים הלימודים בשתי משמרות."

    עתה נראה כיצד המיזם "אנשים ישראל", שממומן בנדיבות רבה מארגונים חשובים ומכספי משלם המסים, השתמש בחוויה של יעקב ספיר כדי לתאר את מערכת החינוך באתיופיה. התהליך הזה מאפשר הצצה אל האופן שבו תיאור מאזור אחד של אתיופיה הופך להיות ידיעה מוסמכת על כל החינוך של אתיופיה. בעוד שיעקב ספיר מסייג חלק מתצפיותיו, מערכת "אנשים ישראל" מתעלמת מעובדה זו.

    קודם שנתאר את מסעו של יעקב ספיר לארץ אתיופיה, נזכיר לקוראים את המהות והמטרה של "אנשים ישראל".

    בעלי האתר מצהירים כי המדריך:"עוסק בהכללות חברתיות ותרבותיות שאינן סטריאוטיפיות. "

    אחת המטרות שלו היא "להפחית בורות חברתית ולתת כבוד לכל אחד מהמגזרים במדינת ישראל (אלמוג, אתר "העוקץ", 2009).

    מטרה זו נחשבת נעלה שכן לדעת "אנשים ישראל" "אנשים נוטים לבלבל בין מיון מדעי, המבוסס על שיטות מחקר תקפות ומהימנות, לבין סטריאוטיפים ודעות קדומות. זאת, כיוון ששני המיונים יוצרים הכללות."

    כך מופיע המסע של יעקב ספיר בשבטים של דרום אתיופיה אצל "אנשים ישראל":

    1. "יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל, שערך בסוף 2007 מסע של כשבועיים באתיופיה, ביקר במוסדות חינוך מקומיים. בנושא זה כתב, בין היתר: "בעיקרון, הכיתות הן גילאיות, אך חלק מהתלמידים מבוגרים יותר; אלה הם ילדים שבאו מן הכפרים הנידחים בשלב כלשהו, והצטרפו ללימודים מן הכיתה הראשונה".

    2. באתיופיה, נכון לסוף 2007, נדחסים בין 50 ל-80 תלמידים בכיתה. סביב כל שולחן יושבים שלושה-תלמידים בצפיפות מדהימה. על מזגנים בכיתות אין בכלל מה לדבר. כך, על-פי רשמי מסע באתיופיה של יעקב ספיר, מנהל מערכות המידע של רשת אורט ישראל.

    3. בחלק גדול מבתי-הספר מתקיימים הלימודים בשתי משמרות, עקב התשתית הלקויה והצפיפות. יש מספר מועט של מחשבים בבית-ספר, ומאות התלמידים `מחכים בתור` כדי להשתמש בהם. מעבדות אין בכלל (דיווחו של יעקב ספיר, 2007)

    4. נכון ל-2007, מערכת החינוך האתיופית מחייבת תלבושת אחידה, המורכבת ממכנסיים וחולצה בצבע אחיד. לכל בית ספר צבע שונה.

    יעקב ספיר מספר שהוא ביקר בדרום ומזכיר את הביקור בבית הספר בג`ינקה אבל המסקנה שלו הסופית היא על כל אתיופיה: באתיופיה, לפחות באזורים שביקרנו בהם, לומדים בכיתה 50 עד 80 תלמידים !!!"

    עורכי "אנשים ישראל" מסתמכים עליו וכותבים בסעיף 1 שיעקב ספיר: "ביקר במוסדות חינוך מקומיים". גם אם ביקר ספיר בעוד בתי ספר הרי שהם היו בדרום, כי לפי עדותו הוא טייל בדרום במשך 12 ימים.

    המסקנה מכאן ברורה תיאור החוויה של ספיר מהדרום הופכת להיות אמת על כל אתיופיה. הוא משליך את הביקור שלו על מערכת החינוך הכללית באתיופיה וגם על אורח החיים של יהודי אתיופיה.
    התופעה הזו ידועה כ One Size Fits All. היא מתארת את הקלות הבלתי נסבלת שבה אירוע אחד, או חוויה אחת הופכת להיות הכללה אוניברסאלית. הגישה הזו מאפיינת הרבה אנשים וארגונים רבים מהמערב המנסים להחיל אותה באפריקה – בשבילם אפריקה היא אחת, למרות המגוון האנושי. אם תוכנית כלכלית או חינוכית אחת הצליחה או נוסתה במקום אחד באפריקה אז היא יכולה להתאים לכל אזור אחר באפריקה ולא משנה אם אין קשר תרבותי ביניהם. אם ראינו אדם אחד אז כולם אותו דבר. כך גם בישראל. זה לא משנה שיהודי אתיופיה שונים הן מבחינת שפה ואזור או הגיעו בגלי עלייה שונים – כולם אותו דבר. לכן, כל תוכנית שתתבשל במוחו של איש משרד ממשלתי תתאים באותה מידה לכולם.

    התיאור של יעקב ספיר המבקר בשבטי הדרום והצגתו כדומה בדיוק לסגנון החיים של יהודי אתיופיה אולי נעשה מעודף התלהבות של מגלה ארצות. גם האזכור שלו לגבי כמות התיירים שמגיעים לאתיופיה אינה נכונה. באתיופיה מבקרים כ 400 אלף תיירים בשנה. זה נתון שקיבלתי מגורם ממשלתי מוסמך באתיופיה. הכתבה של ספיר באינטרנט מחזקת את הסטריאוטיפ על יהודי אתיופיה בישראל והכתבה של "אנשים ישראל" היא הונאה של הציבור בישראל ומעשה זה במקרה הטוב היא הטעייה מתוך עצלנות ובמקרה הרע הטעייה מכוונת ממניעים של רוע בלתי מוסבר ועל זה כבר נאמר: הו הבורות, הבורות.

    הנה תגובה של אחת על הביקור של יעקב ספיר באתיופיה:
    כותרת: מעניין וחשוב (רותי ספיר)
    "חשוב להפיץ את הדברים .אולי יעזור להבין ולהרגיש מי הם האנשים ומה עובר על העולים מאתיופיה בארצנו. בו זמנית לבדוק ולהעריך את מה שיש לנו פה! ".

    אדחנום

  66. רועי

    לתגובתך האחרונה=האם התהליך שתיארת מתאים לכל תהליך של התפתחות דעות קדומות/סטריאוטיפים או שזה מיוחד לישראל?
    האם הראיה שלך את התהליך אינה סטריאוטיפ?

    אולי יש לך הסבר טוב מדוע מי שיצא למסעות היו האירופים ולא האתיופים,למשל?
    כיצד היו צליינים/מטיילים/סקרנים אתיופים מתארים את רומניה,ליטא או שבדיה?

    אדחנום,מכתיבתך ניכר שאתה אדם כשרוני ונבון.
    חבל על משאביך וזמנך.

  67. אדחנום

    ראשית, זה בכלל לא חבל אם איכשהו הבאתי אותך לחשוב מהיכן מגיע הרוע – התשובה היא דעות קדומות.

    והנה עוד דבר שכדאי לך לדעת. בניגוד למה שאתה חושב ובניגוד לגלוריפיקציה של אירופה וארצות סקנדינביה.בעוד שעמי יוון ורומי נכחדו, העם היחיד שנשאר להחזיק ולנהל את ארצו הם האתיופים. תקרא קצת על מסעת הכיבוש והקשרים הכלכליים שלהם. בעוד שמלכי אקסום בנו אימפרייה לתפארת, האבות האירופים שאתה מהלל ישבו בתוך מערה ובהו בצללים שעל הקיר.

    ההורים שלנו באו מארץ עתיקה מאוד, וסבא שלי טיפס כשעשוע על אובליסקים, שאחד מהם הושב לאחרונה ברוב פאר והדר מאיטליה. ומי יכול להשיב דברים כאלה היום? כן, הם יצאו למסעות והחריבו אפילו קהילה יהודית בתימן!

    על ראס אלולה אבא נגה שמעת? על הקיסר יוהניס שמעת?
    הם הביסו את האיטלקים ושמו אותם ללעג בפני כל, ראס אלולה אבא נגה נתפש באירופה של המאה ה-19 כפי שנתפש חניבעל ברקה בעיני רומא.

    וכל אירופה צעקה – "ראס אלולה בשערים!" וחיל ורעדה אחז בהם.

    רואה, לא היית שואל על מסעות של אתיופים אם הייתה קצת מבין בהיסטוריה אנושית ובמיוחד זו של אתיופיה.

    עדיף שתפסיק ללמוד מ"אנשים ישראל" ובמקום זאת קרא ספרי היסטוריה, על תרבות של האתיופים, מקור שפתם, ההתנצרות שלהם אחרי במאה הרביעית, על כך שארחו את משפחתו של מוחמד. כן, הם נתנו לאיסלאם מקלט בארצם. כן. בילאל היה המואזין הראשון, חברו של מוחמד. בעוד שהאימפריה העותמאנית חיסלה את כל אושיות המדינה שאתה מהלל, האתיופים עמדו בשלהם, תרבותם ממשיכה עד היום.

    ולדאגתך, זה לא בזבוז זמן – אם נצליח למגר דעות קדומות ולו רק כדי שילדים תמימים ילכו לבתי ספר כמו כולם.
    שלום שלום,

    אדחנום

  68. עובר אורח

    " ביום החתונה הוא היה גורר אותה לבקתה בפאתי הכפר, ושם בועל אותה, "
    כך לפי פרופסור אלמוג במאמר שנועד להקטין את הבורות והסטריאוטיפים. ובוודאי כולם מדמיינים את האתיופי התופס בידו השמאלית אלה ובידו הימנית את אשתו בשערותיה וגורר אותה לבקתה (או כמו שהפרופסור מכנה זאת לפי הכתוב באינטרנט-טוקול. ואם זה באינטרנט או בספר אז..שהאתיופים לא יפריעו ). אבל מה לעשות שלא היו הדברים מעולם? "אין אחות", לא היה אונס ביום החתונה.
    כך נולד סטריאוטיפ , בפשטות ובקלילות. אנשים חושבים שאם זה כתוב במחשב אז זה נכון ובדוק.

    פרופסור אלמוג, אם אתיופי אמר לך את הנ"ל אז אנא בדוק את דעת הקהילה עליו (רמז), ואם קראת את זה בספר או באינטרנט אז תבדוק מי הכותב ואיך המידע הגיע אליו.
    בארצנו כל אחד הופך למומחה לאתיופים ברגע שיש לו אינטרקציה עם אתיופים. לפעמים זה בא מכך שהיה 12 ימים בדרום אתיופיה, לפעמים זה עובד סוציאלי, לפעמים זה בא מכך שיש לך שכן אתיופי ולפעמים מנסיעה באוטובוס.

  69. רועי

    אדחנום,לצערי תגובתך לדברי עמוסה בסטריאוטיפים מכאן ועד אתיופיה.
    טענת בשמי דברים שלא אמרתי ו/או טענתי,אתה יודע מה אני חושב, רוצה ויודע.
    לא ענית לעניין.
    לא רציני.
    צר לי.

    כל טוב לך ובהצלחה.

  70. רועי

    מסתבר שניתן להיות עובר אורח,אפילו לא לנסוע באוטובוס, ואולי לא לפגוש אתיופי כלשהו כלל, אבל להיות מומחה לאתיופיה ואתיופים.
    וגם כמובן לעוז אלמוג ובכלל.
    והכל בקלי קלות.
    מרשים.
    אמליץ עליך לגינס.

  71. http://www.pinokim.co.il

    לא יודע מה להגיד לכם !!!