מה שהיה הוא מה שיהיה? תלוי

איציק ספורטא

בזמן האחרון יש לי תחושה שמה שהיה הוא שיהיה, בעיקר בנוגע לדרך בה החברה מתגלגלת לידיהם של בעלי כח שבעולמנו המצומצם הם ברובם בעלי הון, נספחיהם ואלה שחושבים שבעתידם יהיו הון וכוח. אלא שהתבוננות פחות רגעית דווקא מעוררת תקווה, כיוון שמה שהיה אינו מה שהווה ומה שהווה לא מחויב המציאות שיתקיים בעתיד.

בעת שיש משבר כלכלי, או אחר, הציפייה היא שהדבקות ברציונאל של המערכת שכשלה ייחלש ואולי אף, רחמנא ליצלן, ישונה. אלא שזוהי תפיסה נאיבית שמבוססת על תפיסה שעדיין שלטת גם במחקר המדעי ולפיה תיאוריה שאי אפשר לאשש אותה אל מול המציאות  – דינה אחד להיעלם. קון בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות", שפורסם כבר ב-1962, מצא שפרדיגמות שאפשר לתארן כתפיסות עולם מדעיות שכוללות תיאוריות, אינן מתחלפות משום שהופרכו אלא בתהליך של מאבק בין הכוח המשמר את הפרדיגמה בדבקות דתית לבין כוחות חדשים שמעלים פרדיגמה מתחרה.

אם כך במדע, על אחת כמה וכמה בתפיסות שהופכות לחלק מהתרבות בכלל. על כן לא מפתיע במיוחד שהמשבר הכלכלי בשלב זה אינו מבשר שידוד מערכות מוחלט בדרך בה תופסים אנשי אקדמיה, אינטרסנטים קובעי מדיניות, ואפילו פעילים בחברה האזרחית, את הדרך בה צריכה החברה להתפתח. כדי שזה יקרה לא מספיק לבשר על כישלון הדרך הקודמת, כישלון שברור לעיני כל.

בנושא החברתי-כלכלי, בניגוד לנושאים טכנולוגיים, מערכת האמונות והדעות אינה מתבססת על המצאות אלא על רעיונות קיימים וסידורם מחדש. כדי שזה ייעשה, צריך להעלות מחדש לפני השטח ולדיון הציבורי את אותם רעיונות. אבל זה כמובן לא מספיק כי כדי שהרעיונות אלו יהפכו לחלק אינטגראלי מהדיון ולאחר מכן ישפיעו על הדרך בה מתקבלות החלטות בנושאים הללו –  יש צורך לגייס מוקדי כוח קיימים ולבנות מוקדי כוח חדשים שיהיו חלק מהמשחק הפוליטי המפלגתי ובחברה האזרחית.

אם המערכת הכלכלית קרסה וניצלה רק הודות לכוחה, הקיים עדיין, של המדינה, יש להבהיר זאת ולבחון את הכשלים בדיון שעדיין ממשיך להתבסס על האמת המקובלת לגבי יכולתו של המגזר הפרטי לנהל את הכלכלה וגם כל דבר אחר, כמו מערכות החינוך והבריאות, לעומת אי יכולתה של הממשלה לעשות זאת. יש לבחון את האמת המקובלת ולפיה למנהלים יודעי-כל ולמעסיקיהם בעלי ההון מגיע תגמול כספי שדומה לזכייה בלוטו על בסיס חודשי. לא ארחיב בנושא אבל ברור שהכלכלה צמחה גם לפני שהתגמול הזה היה כה גבוה, בטח ביחס לשכרם של עובדים.

כך שרק דיון, ויותר מכך, מאבק לא מתנצל שצריך להתבטא גם בהפעלת כוח בשדה הפוליטי יבטיח שמה שהיה, הוא לא מה שיהיה.   

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יורם גת

    והקשרים שבין האליטה הנבחרת לאליטות רבות כח אחרות מובנה לתוך המערכת השלטונית הנוכחית. כל עוד נמשכת ההסתמכות על מנגנון הבחירות על מנת למנות בעלי שררה, אין כל סיבה לצפות שמה שהיה לא יהיה. אפשר לקוות לשינויים מתונים וחולפים, אבל המגמה הכללית אינה צפוייה להשתנות.

    על מנת להשיג שינוי מהותי יש להציג אלטרנטיבה דמוקרטית למנגנון הבחירות. מנגנון כזה קיים – סורטיציה. בשיטת הסורטיציה ממונים בעלי השררה (חברי הכנסת, שופטים, וכו`) כמדגם אקראי מתוך הציבור. בצורה זו בעלי השררה מייצגים באופן אותנטי את רעיונותיו ורצונותיו של הציבור.

    ראו:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Sortition

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הסורטיזיה היתה נהוגה במאה ה-6 לפני הספירה באתונה.על אקראיותה נקראה גם לוטוקרטייה,.שיטה זאת לא כללה את רוב התושבים שהיו עבדים של האזרחים החופשיים….

  3. יוחאי

    ב-35 השנים האחרונות נוצלו המשברים לשינוי שהיה לרעת העובדים השכירים-לא בעלי השכר הגבוה.
    יותר ויותר מעשים שהיו "לא מוסריים" -נעשים. לדוגמא: צמצום שבוע העבודה לעובדים בעלי מישרות מלאות ושכר נמוך. בזמן המשבר נעשו הורדות הימים הללו תוך הסברים שאין ברירה כי ממש אין עבודה. עכשיו נכנסות הפרקטיקות הללו כחלק מההתנהלות גם כשיש עבודה. הפרקטיקה הוולמארטית הופכת להיות לגיטימית.

  4. יורם גת

    באוניות מפרש – ומה בכך? העובדה שקבוצת האזרחים היתה מצומצמת אינה אינהרנטית לשיטת הסורטיציה.

    העניין הוא שבשעה ששיטת הבחירות מייצרת אליטיזם פוליטי שבו קבוצה קטנה מתוך האזרחים מחזיקה כח פוליטי עצום, החברה האתונאית הגיעה, באמצעות שיטת הסורטיציה, לשיוויון פוליטי בקרב קבוצת האזרחים.