בין הדרך החיפאית בחינוך והנַכְּבַּה החינוכית הבאה עלינו לרעה

אליאס זיידאן

קיבלתי הזמנה ל"פורום חיפה לחינוך" שיתקיים ביום 7.9.2009 שכותרתו "מי שמך? סמכות במבחן". הוזמנתי ע"י "ראש מערכת החינוך והתרבות" בעיריית חיפה, ובסוף מכתבה היא הדגישה "אשמח לראותך כאורח/ת אישי/ת שלי בפורום". אמרתי לעצמי "אורח אישי", וואללה כבוד גדול. בתור הורה, יועץ ארגוני ומרצה באוניברסיטה בתחומי מנהיגות ושינוי ארגוני, שוב אמרתי לעצמי, "הנושא מאוד מעניין ואקטואלי". מייד פתחתי את ההזמנה ושמתי לב שהאירוע מתקיים במעמד ראש עיריית חיפה, שר החינוך והתרבות, משרד החינוך, הסתדרות המורים וארגון המורים. מעמד מאוד מכובד ומצביע על חשיבות הנושא. עד כאן, הכול טוב ויפה!

כשקראתי את רשימת המברכים, המשתתפים בפאנל והמרצים באותו פורום, שמתי לב שהרשימה כוללת ספרדים ואשכנזים, גברים ונשים, חיפאים ולא חיפאים. המשותף לכל אלה היותם יהודים. ומי לא הופיע שם? ערבים, נשים כגברים, פשוט אף ערבי לא מופיע שם! שמתי לב גם שאין בהזמנה ובתוכנית המצורפת שום מילה בערבית, אפילו לא בלוגו של עיריית חיפה. המעניין הוא שבהזמנה מופיעה כותרת גדולה "חינוך. הדרך החיפאית". שאלות רבות עלו בראשי: האם בדרך החיפאית בחינוך אין מקום לערבים כמברכים, פאנלסטים ומרצים? אין ערבים מספיק מכובדים שיכולים לברך? אין אף ערבי שיכול להתייחס מקצועית לנושא סמכות בחינוך? האם ערבי יכול להיות רק אורח/צופה/לומד? ואם לא רוצים שערבים ידברו אז למה, לכל הפחות, לא להכניס את השם של עיריית חיפה בערבית ליד הלוגו שלה (השם מופיע בשפה הערבית כשראש העירייה פונה אליי כל שנה בבקשה לשלם את הארנונה העירונית!)? לא מכבר יזמו עיריית חיפה, משרד החינוך ויוזמות קרן אברהם פרויקט "השפה כגשר תרבותי" בו לימדו תלמידים יהודים את השפה הערבית. מה אנחנו לא צריכים גשרים תרבותיים עוד יותר?

חלקכם אולי מופתע מהעובדה שלא משתפים אף ערבי בפורום החיפאי, הרי כשחושבים על חיפה להרבה אנשים עולות בראש קונוטאציות כמו "דו-קיום יהודי-ערבי" ו"החג של החגים", שלא לדבר על "חיפה האדומה". אישית וכתושב חיפה לא הופתעתי ממה שראיתי וקראתי בהזמנה, אבל הדבר אכן הציק לי מאוד.

אל מול התמונה שראיתי בתוכנית הפורום יכולתי להסתפק באמירה "גזענות". עם זאת אמרתי לעצמי "יא אליאס בו תבדוק את העניין קצת יותר לעומק". וזה מה שהתחלתי לעשות. לקחתי את תוכנית הפורום ובדקתי מי ידבר ובאיזה חלק בו. בחלק של הברכות וההרצאה הראשונה מופיעים שבעה אנשים. כששאלתי את עצמי מה משותף ביניהם, מעבר להיותם יהודים, מצאתי שכל אחד מהם הוא הדמות הבכירה ביותר בארגונו או בתת ארגונו. אכן, הרי "ראש עיריית חיפה" הוא יהודי, כך גם "שר החינוך", "מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך", "מחזיק תיק החינוך בעיריית חיפה", "ראש מערכת החינוך והתרבות בעיר", "מזכ"ל הסתדרות המורים" ו"יו"ר ארגון המורים העל יסודיים". על כן ההחלטה לשתף אנשים אלה, שבדרך המקרה הם יהודים, נשמעת, לכאורה, הגיונית. הרי בברכות משתפים את בעלי התפקידים הבכירים ביותר מכל ארגון. ומה לעשות אם אין ערבים שממלאים תפקידים כאלה בארגונים אשר הוזמנו להשתתף בכנס?! האם זו אשמת המארגנים?! ולמה ערבים, כמו כותב שורות אלה, תמיד עושים מזה עניין?! הם כנראה אוהבים לקלקל שמחות! מכיוון שערבים אינם ממלאים תפקידים אלה ולא יעשו זאת (רוב הסיכויים) בעתיד הנראה לעין, הם צריכים להמתין בסבלנות! מה אנחנו חיים בארצות הברית של אמריקה?! ערבים צריכים לזכור שאנחנו חיים בישראל.

כשעברתי לחלק השני של הפורום שבו מתקיים פאנל והרצאה שאמורים לעסוק בנושא סמכות ועוצמה פנימית, הפך האתגר בחיפוש סיבות לאי הכללת ערבים לקצת יותר קשה. אני מכיר ערביות וערבים רבים, תושבי חיפה ומחוצה לה, שיכולים להשתתף ולהעשיר את הדיון ואת המשתתפים (יהודים כערבים) מהניסיון והידע שלהן/ם בנושאים שיידונו. ובכל זאת שאלתי את עצמי מה המשותף לכל האנשים שידברו בחלק השני, מעבר להיותם יהודים. מייד שמתי לב שמעבר לתארים "מר" ו"גב' " שמופיעים בחלק הברכות, כאן מופיעים תארים נוספים כמו "נצ"מ" ו"אלוף", ומהר מאוד זה התחבר לי לחזון של שר החינוך, ששם את נושא השירות הצבאי כבעל חשיבות עליונה במערכת החינוך. וכשחזרתי על רשימת נשות ואנשי המקצוע הערביים שחשבתי שיכולים לתרום לפורום, גיליתי, שכולם לא שירתו בצבא. ולמה לתת לאנשים אלה במה?!

לעניות דעתי, התמונה של אי שיתוף ערבים בפורום שהוצג לעיל איננה מקרה חד פעמי אלא סימפטום. הדרת ערבים מפורומים וכנסים היא חלק מתהליך שהולך ומתעצם של הדרתם של ערבים בישראל. מדאיג אותי במיוחד שתופעה זו קוראת בערים מעורבות כמו תל-אביב-יפו וחיפה, ו(בעיקר?!) בקרב ארגונים שמטיפים לערכים ועקרונות נשגבים כמו "כבוד האדם", "צדק חברתי", "חופש", "דמוקרטיה", "הומניזם", "פלורליזם" ו"רב תרבותיות". במשך השנים האחרונות הוזמנתי (כאורח כמובן) למספר פורומים וכנסים (באקדמיה ומחוצה לה) בהם לא היה אף דובר ערבי, ולא בגלל שערבים אינם יכולים לתרום לכנסים אלה. לפני פחות משנה הוזמנתי ע"י "המועצה להתנדבות בחיפה" לכנס שכותרתו "השפעת ארגוני החברה האזרחית על המרקם החברתי בחיפה". טבעי הדבר לחשוב שערבים הם חלק מהמרקם החברתי בעיר, ועל כן, יהיו שותפים בכנס. לא נכון! מתוך 13 חברי וועדת ההיגוי ושמונת הדוברים באותו כנס היו אפס (0) ערבים. קשה להאמין?!

לאיזה מצב אבסורדי הגענו, לערבי אסור לברך בכנסים כי הוא לא מספיק "בכיר" ואסור לו להשתתף כאיש מקצוע בגלל שלא שירת בצבא! לדעתי מצב זה הוא בבחינת "נַכְּסַה" (אסון קטן עד בינוני), לא רק לערבים אלא גם ליהודים ולערכים החינוכיים האוניברסאליים. אם לא נעצור את ה" נַכְּסַה" הזו המצב יתדרדר ונגיע יום אחד ל"נַכְּבַּה" חינוכית אמיתית בישראל. באותה נַכְּבַּה חינוכית אני יכול לחשוב על מצב שבו מישהו כמוני, ערבי פלסטיני שלא שירת בצבא, לא יוזמן אפילו כאורח (לא אישי ולא בטיח') לכינוסים מעין אלה. או אולי אוזמן ויכריחו אותי לשבת באחת הפינות האחוריות של האולם המוקצות ל"אנשים שלא שירתו בצבא". אני יכול להמשיך עם תסריטים יותר גרועים אם אשלב בין חזונו של שר החינוך וחזונו של שותפו לאותה ממשלה השר לברמן.

ערבים לבד אינם יכולים למנוע את התדרדרות המצב. אני רואה, למשל, תפקיד חשוב לאנשי החינוך שהוזמנו לפורום הדרך החיפאית בחינוך לנקוט עמדה. כאן "סמכות" לא תספיק להם, הם צריכים להפגין "מנהיגות" עם כל מה שמשתמע מן המילה. מנהיגות בהקשר זה משמעותה לשחות נגד הזרם ו"הסמכות" של מארגני הכנס שבחרו לא לשתף ערבים. כשכתבתי בעבר למארגנים של כנסים בהם לא שותפו ערבים קיבלתי תגובות שונות. חלק, למשל, לא הגיבו בכלל והפסיקו לשלוח אלי הזמנות לאירועים השונים, אחרים "ירדו עלי", וחלק אחר טענו שלא היו מודעים לעובדה שהם לא שיתפו ערבים בכנס (אחת המארגנות אף הודתה לי על ההתרעה!). קשה לי מאוד לקבל את הטענה ש"לא שמנו לב שאין ערבים בין דוברי הפורום…" ממארגני פורום חיפה לחינוך ומחלק גדול מהמשתתפים בו. העובדה שכנס זה מתקיים בימים טרופים אלה ובחיפה צריכה להקשות עליהם להעלות טיעון כזה. יתרה מכך, אחד המשתתפים בפורום, פרופ' נמרוד אלוני, קיבל בכתב את ביקורתי הישירה עליו כיו"ר הכנס לחינוך מתקדם "משיבים את הרוח והתרבות לחינוך", אשר התקיים בשנת 2007. גם בכנס ההוא היו אפס ערבים מתוך רשימה של כ- 40 משתתפים בחלקיו השונים של הכנס. נכון שלא קיבלתי בזמנו תגובה מפרופ' אלוני, אבל אני חושב שזה הגיוני לצפות ממישהו בעל שיעור קומה כמוהו, ליזום מהלך, יחד עם אחרים, במקרה של פורום חיפה שאמור להתקיים בעוד כמה ימים. מנהיגות צריכה לקחת סיכון.

לדעתי רק אם תצא קריאה מקרב אנשים שאמורים לדבר בפורום חיפה לחינוך, מוזמנים אחרים (יהודים וערבים), עובדי מערכת החינוך בעיר ובאזור, נציגי ציבור והציבור בכלל נוכל לשנות את המצב. הקריאה יכולה להיות פשוטה "אנחנו נשתתף בפורום חיפה לחינוך רק אם ישותפו ערבים (הראויים מבחינה מקצועית) בכנס". שינוי תמיד מתחיל בקטן, אבל הקטן הזה יכול לצמוח לממדים ענקיים, אם נגלה "מנהיגות".  

דר' אליאס זיידאן – עמית הוראה באוניברסיטת חיפה, יועץ ארגוני ומתכנן אסטרטגי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נעמי

    צודק. כל-כך צודק.
    אולי מוטב למחות באופן אקטיבי, כלומר, בכל זאת להגיע ולבקש רשות דיבור, בכל מושב, ולהגיד זאת שוב ושוב.

  2. נ.מ

    אני מסכימה לתגובה אקטיבית,לא רק תגובה מתוך עלבון,אלא למחות או בכנס עצמו או בצורת חרם על ההשתתפות בכנס מצד אנשי חינוך ערבים.ההראש של מארגני כנסים כאלה פשוט מתוכנת כך שלא זוכרים שיש ערבים,אולי צריך להחליף להרבה מהם את ההרד דיסק(מקווה שזו לא אמירה אנטישמית)
    דבר שני:איפה עובדי מחלקת החינוך הערבים בחיפה מכל הענין הזה?!למה לא צועקים ומוחים?

  3. נג`את

    בעיר חיפה מדברים על דו קיום במיוחד במסע הבחירות האחרונות זה בלט באופן מדהים, ראש העיר דאג להסתובב בשכונות הערביות כמו וואדי נסנאס ושכונות אחרות בכל שבת ,ובכל הזדמנות כמו ומסיבות סיום בתי ספר ערביים ועוד האנטרס האישי שלו ושל מועמדים אחרים להגיע לראשות בלט במיוחד ונסו להגיע בכל דרך לאוכלוסיה הערבית.
    אבל האוכלוסיה הערבית היא בשלב זה במצב של מעין תרדמת מבחינת ראשי העיר חיפה עד לבחירות הבאות או התעוררות אנטרסים אישיים אחרים
    לצערי כדי למצות את הדו קיום שמדברים עליו באוויר מן הראוי לתת הזדמנוניות זהות לאוכלוסיה הערבית, הזדמנות אמיתית לדו קיום ולפקוח את העיניים ולראות את גדולי האנשים בין האוכלוסיה הערבית כמו ד"ר אליאס זידאן, שהינו קודם כל אדם מקסים בכל מובן המילה, מרצה בכיר ומקצועי וכל תקווה שירבו להיות כמוהו באוכלוסיה הערבית והיהודית כאחד ואז הפנים של העיר חיפה וערים אחרות במדינה יראו אחרת

  4. חיפאית

    אם כי היא אינה מפתיעה אותי. הנטייה האתנוצנטרית להזמין את בני הקבוצת ההשתייכות של המארגנים היא תופעה מוכרת. ייתכן מאוד שהדבר קורה ללא כוונה מודעת להדיר, אבל זה מה שקורה בפועל.
    אני חושבת שצריך להעלות את העניין בכנס עצמו, ומאמינה שגינוי התוםעה בקול ברור תביא לשינוי.

  5. רוני אלפנדרי

    מאמר מצוין שמאיר על תופעה מאד עגומה בחברה שלו. האם יש דרך להדפיס את המאמר ולהפיץ אותו בקרב באי הכנס?

  6. איזי גור

    פעם קראו לזה נומרוס קלאוזוס.

  7. אייילת

    על כל מי שמכבד/ת את עצמו/ה להדיר רגליו מכנס כזה; בימים שבהם מנגנוני ההדרה והלבנת הפנים שבמערכת החינוך מרימים את ראשם המכוער: כלפי תלמידים בפתח תקווה, כלפי אנשי מקצוע ערבים בכנס העוסק בחינוך, בעוד גנרלים כובשים כל חלקה ב"ניהול החינוך", ותלמידים ערבים יידרשו לשיר `התקווה` (תקווה למה? לתקציב כמו לתלמיד היהודי?) עדיף לשבת בבית כשכנסים כאלה נערכים, או מוטב להפגין מולם. אל תשתתפו בכנסים שמבזים את המושג `חינוך`.

  8. רון עמיר

    דר` אליאס זיידאן אתה כלכך צודק, זה מכעיס ומקומם ומפחיד כל מה שקורה פה, במדינה שבה אזרחים יהודים וערבים בעלי אזרחות…

    לחלוטין צריך להחרים כנסים כאלו
    אוי לנו כל יום אנחנו עושים כלכך הרבה טעויות

  9. נעמי אברהם

    דר` אליאס זיידאן צודק לחלוטין. אשמח לשמוע כל תגובה שקיבלת ממארגני הכנס.

  10. בלהה

    מחליא ומבחיל והחרמה בוודאי ,אבל לא מספיק!!
    צריך לכתוב מכתבי מחאה למארגני ומשתתפי הכנס הבכירים.רחל מתוקי מח` החינוך עירית חיפה,ראש העיר יונה יהב,שר החינוך גדעון סער …כדאי להעביר את ההזמנה הסרוקה עם כתובת מארגני הכנס.אולי אפילו לארגן הפגנה מול הכנס על ההדרה וההפליה הגזענית.

  11. בותיינה עבוב

    ד"ר זידאן. המאמר שלך מתאפיין בבכיינות יתר , ועולה חשד שחרה לכבודו שאין הוא בין שורת הדוברים בכנס. על פניו נראה שכבודו נוגע בסוגיה חשובה, ומאמר זה נופל כפרי בשל לחיק הליברלים היהודים שיגידו בינם לבין עצמם שזה לא יפה לא להזמין את " הערבי התורן" להתכנסות. ואכן הורגלנו משך שנים רבות לערבי אשר מהווה קישוט לכנסים מכנסים שונים. נראה שכבודו נעלב מכך שהוא לא רצוי אפילו כקישוט. אני ממליצה לך ד"ר אליאס להשתחרר מהעניין. אם חשקה נפשך בכך – תקום ותערוך את הכנסים שלך עם האג`נדה שלך , ותפסיק לחכות שיזמינו אותך לכנסים עם קצינים ובכירים למיניהם.

  12. עמירם ברוטמן

    כפי שהופיע היום במוניטין http://www.monitin.org.il
    מעורב חיפאי
    יש כל מיני מעורבים, יש שיש-קבב, יש מעורב ירושלמי ויש תערובת חיפאית. כשמדובר על חיפה מדובר על עיר מעורבת, יהודים וערבים. בחיים היומיומיים מדובר על מתכון מצליח. פעם בשנה בחג כל החגים שמיועד בעיקר לסוחרים באזור ואדי ניסנס, מדובר במרשם מנצח. כאשר מדובר במדרג גבוה יותר מוצאים מהתערובת את הצד הערבי. בכנסים המאורגנים ע"י עיריית חיפה המרצים בפורום הם לדברי ד"ר אליאס זיידאן, אשכנזיים, ספרדים, נשים וגברים רק לא ערבים. יש כל מיני תקרות זכוכית, בחיפה הן קובעות שניפגש בחומוסיות.

  13. מתעניין

    לידיעת ד"ר זידאן בעירית חיפה ישנם 4 מנהלים כאשר שניים מהם אינם יהודיים ,עובדה זו מלמדת על המדיניות של ראש העיר.

    אינני מזלזל בטענות של דר זידאן אך מצד שני אין זה המקום לזרוק סיסמאות באויר .

    דר זידאן יכל היה ליזום פגישה עם ראש העיר והן עם ראש מערכת החינוך בחיפה הגב` מתוקי אשר בוודאי היו שומעים את טענותיו ומתייחסים אליהם ואף באם היה צורך בתיקון התיקון היה מבוצע.

    קל מאוד לצאת בהצהרות של מדיניות גזענית אך הדבר אינו נכון
    בחיפה.

    כותב מילים אלה הינו ערבי גאה….

  14. סנדרה אמינוב

    עצוב מאוד. במו ידינו אנחנו דוחפים אנשים מתונים כמו ד"ר אליאס לחיק הלאומנים הערבים. דווקא איש כמו ד"ר זידאן יכול להיות שופר לדו-קיום בהיותו משכיל ונעים הליכות, איש של תבונה וריאליזם פוליטי. הדרתו של ד"ר אליאס ומשכילים כמוהו תחזור אלינו כבומראנג. לאורך כל המאמר מורגש רצונו של זידאן להשתייך להוויה הישראלית ולשיח הליברלי והמתון. צר לי שדווקא בעיריית חיפה קורים דברים באלה. ואני פונה איך ד"ר אליאס – אנא אל תתיאש כי יש הרבה ישראלים שרואים בך ובכמותך שותפים לדרך. יחד אנחנו נצעיד את ישראל קדימה לדוקיום המיוחל

  15. חן

    תמיד, וביתר שאת בעתיד,תהיינה התנגשויות בין עובדת היותה של ישראל מדינת יהודים ומדינה יהודית, לבין העובדה שחיים בה ערבים, שזו אינה מדינת הלאום שלהם.
    אין מה לצפות במדינה כזו אלא לניגודים ומחלוקות בין שני בצדדים, ולצדקנים משני הצדדים שמנסים להחליק ולגשר.
    שום דבר לא יעזור, לא עכשיו ולא בעוד אלף שנה. אתם לא מסוגלים להבין את הדבר הבסיסי הזה?
    מה הפתרון? הפרדה בין העמים. רק הפרדה! הפרדה! הפרדה!
    עשו זאת (בשכל רב) במדינות מעורבבות אחרות, כמו קפריסין, וזה הפתרון היחידי (היחידי!) למצב הניגודיות בין ערבים ויהודים בישראל. רק הפרדה!

  16. יוסי חיפה

    די לבכיינות לא היו שם ספרדים וגם לא דתיים אנשים בפאנל שהיה יכול להיות מועיל אוהבים לשכפל את עצמם ולשמוע את דעותיהם לכן בדוק מי ארגן הכנס ואזי תבין שלא שיך להתבכיין