על פיקניק וסוציאליזם

יוסי דהאן

לפני כחודש כתבנו כאן על פטירתו הפתאומית של אחד הפילוסופים הפוליטיים הבולטים של תקופתנו-  ג'רי כהן Gerald Allan Cohen,  שבוע לאחר מותו יצא לאור ספרון קטן ומעניין הנושא את השם Why Not Socialism?, טקסט שכל אדם המוצא עניין בהצדקה המעשית והמוסרית למשטר סוציאליסטי, או בכלל כל מי שיש לו עניין בפילוסופיה פוליטית ייהנה מקריאתו, גם אם לא יסכים עם טיעוניו ומסקנותיו של כהן.

 

בפרק הראשון של הספר המכונה "the camping trip" או בעברית פשוטה "הפיקניק" כהן מתאר מדוע רב האנשים יעדיפו אורח חיים סוציאליסטי על פני כל אורח חיים אלטרנטיבי.

 

אז מה קורה בפיקניק? את/ה ואני וחבורה נוספת של אנשים יוצאים לפיקניק. אין היררכיה בינינו, מטרתנו המשותפת היא שכל אחד מאיתנו ייהנה ככל האפשר. שכל אחד מאיתנו ייעשה, ככל שזה אפשרי, מה שהוא אוהב לעשות. אנו מצוידים בכל מה שדרוש לפיקניק, סירים ומחבתות, שמן וקפה, ציוד דיג, קלפים, כדורגל וציוד נוסף. למרות שלכל אחד מפריטי הציוד הזה יש בעלים, כולם עושים בהם שימוש להנאתם. חלק מאיתנו הולכים לדוג, חלק מכין אוכל, חלק רוחץ את הכלים וכו'. יש הבדלים בין מה שכל אחד עושה, אולם אף אחד לא מעלה טענה עקרונית אודות אי השוויון בינינו.

בפיקניק ובהקשרים לא המוניים אחרים, אנשים משתפים פעולה, חולקים מטרות משותפות ולכל אחד יש הזדמנות לפרוח ולשגשג בתנאי שהוא תורם לשגשוגם של אחרים. בהקשרים כאלו, גם בעלי הנטיות האנטי שוויוניות, מאמצים כמובנות מאליהן נורמות של שוויון והדדיות. קשה לתאר פיקניק שבו כל אחד מהמשתתפים תובע את בעלותו על החפצים ועל כשרונותיו ומנהל משא ומתן עם האחרים מה הוא ייעשה ומה הוא יקבל בתמורה. למשל מה או כמה כסף הוא יקבל מהאחרים עבור השימוש בסירים השייכים לו. אנשים יתנגדו לכך שהעקרונות שינחו את הפיקניק הם עקרונות השוק הכלכלי. אם תינתן להם בחירה, אנשים יעדיפו פיקניק המתנהל על בסיס שוויון והדדיות על פני פיקניק המתנהל על פי עקרונות שוק. פיקניק על פי עקרונות שוק הוא הסדר נחות יותר גם מבחינת יעילות, זמן רב מידי יתבזבז על משא ומתן בין השותפים השונים לפיקניק (מה שמכונה בשפה הכלכלית הוצאות עסקה).

לדעת כהן הדרך הסוציאליסטית שבה השימוש בחפצים הוא קולקטיבי ובה שולט עקרון ההדדיות היא הדרך הטובה ביותר לקיום פיקניק.

השאלה היא האם רצוי ואפשר ליישם את עקרונות הפיקניק להקשרים חברתיים גדולים ומורכבים יותר?

בפרק השני טוען כהן ששני עקרונות באים לידי ביטוי בפיקניק – עקרון השוויון ועקרון הקהילה. עקרון השוויון של כהן, הוא עקרון שוויון רדיקלי – עקרון שוויון הזדמנויות סוציאליסטי – עקרון שמשמעותו ביטול כל אי שוויון שמקורו אינו בבחירות שאנשים בחרו והם נושאים באחריות לתוצאותיהן. כך למשל אי שוויון שמקורו בגזע, מין, רקע חברתי וכלכלי, כישורים טבעיים ומאפיינים נוספים השייכים לקבוצה זו, מאפיינים שאין לאנשים שליטה עליהם, הוא אי שוויון אסור.  אי השוויון המותר בחברה שבה מיושם העקרון הסוציאליסטי הוא זה הנובע מהעדפותיהם של בני אדם, כלומר בחירות שהם נושאים באחריות להן. כך למשל אם ראובן מעדיף לבלות ושמעון מעדיף לעבוד ולחסוך כסף, אי השוויון ביניהם הוא אי שוויון מותר כיוון שהוא נובע מהעדפותיהם השונות, העדפות שהם צריכים לשאת בתוצאותיהן.

ב"קהילה", כפי שהיא באה לידי ביטוי בדוגמת הפיקניק, כהן מתכוון לרעיון שלאנשים אכפת אחד מהשני. אנחנו לא יכולים לחוש כקהילה כאשר אי השוויון בינינו הוא גדול מאד, אם אתה מרוויח פי עשר ממני, החיים שלנו הם שונים באופן דרמטי ואנחנו נתקשה מאד לחוש כחברי אותה קהילה. ביטוי מרכזי של קהילה זו הדדיות. בעקרון זה הכוונה לרעיון שאני משרת ודואג לך לא בגלל מה שאני צריך ממך אלא בגלל שאתה צריך שאת השירות שלי ולהיפך. הדדיות קהילתית זו שונה מאד ממה שמתרחש בשוק הכלכלי , מה שמפעיל את השוק זה פחד ותאוות בצע.

השאלה המרכזית היא האם אפשר להרחיב את עקרונות השוויון והקהילה השולטים בפיקניק לחברה בכללותה. כאן טוען כהן, יכולים לצוץ שני קשיים. אחד טבע האדם והשני מה שהוא מכנה טכנולוגיה חברתית. לדעת כהן הקושי השני הוא הקושי המרכזי, גם אם נניח שאנשים יכולים להיות נדיבים ואכפתיים לא מצאנו עדיין את הטכנולוגיה החברתית – כלומר את הכללים, המוסדות ומערך התמריצים ליישום העקרונות הסוציאליסטיים הבאים לידי ביטוי בפיקניק לכלל החברה. עדיין לא מצאנו את המכניזם שיגרום לעקרונות הללו לעבוד בהקשרים חברתיים רחבים יותר. הקפיטליזם הצליח למצאו את מנגנון השוק שבבסיסו מניעי האנוכיות ותאוות בצע, הסוציאליזם לא מצא עדיין מכניזם מקביל לשוק שיהיה מבוסס על מניעים מוסריים יותר של שוויון וקהילה. בסוף הספר כהן בודק מודלים שונים המנסים לעשות זאת, בין היתר את המודל של הכלכלן ג'ון רומר המבוסס על סוציאליזם של שוק, אבל כהן לא משוכנע שזה המודל הנכון. מסקנתו של כהן היא שגם אם הניסיונות הללו נכשלו אנחנו לא צריכים לוותר על הנסיונות להרחיב את אתוס הפיקניק.  אנחנו לא צריכים להיכנע ולהסכים לחיות בקפיטליזם של שוק שהמניעים שלו הם תאוות בצע ופחד.

אפשר להעלות לא מעט ביקורות כלפי הספר הזה, שאני מקווה שיתורגם לעברית, ביקורת אחת כזו מעלה הכלכלן הרברט גינטיס באתר אמזון, הטוען שקשה לחשוב על מערכת כלכלית המתנהלת ללא מנגנוני שוק, לשוק יש לדעת גינטיס יתרונות רבים, ביניהם, פתרון בעיית הנוסע החופשי -"

Free Rider"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. בא

    אם כולם מעדיפים באופן טבעי את מודל הפיקניק השוויוני והקהילתי, למה צריך תמריצים ?
    זאת לא הקנטה, ואני בהחלט בעד להמשיך לנסות למצוא מודלים ומערכתיים, וזה כמובן המגרש של החוגים האקדמיים, אבל אני רוצה לציין שלוש נקודות:-
    ראשית, לטעמי אחד המפתחות הוא "מאבק מתמיד" על נפש האדם, על הסט המשותף של הערכים בחברה. יש כאן איזה קאטש כי בסוף צריך להסכים על סט משותף, והאוניברסליות, כידוע, סותרת הרבה מהשיח שמופיע כאן באתר, אבל השאלה היא איזה חברה אנחנו רוצים, ואת השאלה הזאת צריך להציג שוב ושוב לאנשים ולעזור להם להבין שיש אפשרויות שונות.

    שתיים, אפשר לנסות לראות איפה זה עובד . ואז לנסות לראות למה זה עובד שם ואיך אפשר שזה יעבוד כאן. יש חברות במצב הרבה יותר טוב משלנו (לא חוכמה גדולה) . אפשר לנסות ללמוד (לא בטוח שניתן להעתיק אחד לאחד, אבל לפחות לקבל השראה ורעיונות)

    ושלישית, חלק מהאפשרות לשנות היא ההבנה שהמגרש הנכון הוא המגרש הפוליטי (במובן הרחב של המילה, לא במובן הקיקיוני והפרסונאלי שמקובל במקומותינו). כבר הרבה שנים שמתנהל מסע שלם שנועד להרחיק אנשים "רגילים" מהפוליטיקה, ואז למה שזה לא יהיה מגרש רק של אינטרסנטים ?

  2. סמי שלום שטרית

    תודה יוסי. הביקורת של גינטיס היא בדיוק הכשל המוסרי בתפיסת השוק והבולשיט על חשיפת הנוסע החופשי, או אין ארוחות חינם או רק מי שרוצה מצליח ושאר מיתוסים וירקות קפיטליסטיים. האמת נעוצה בנקודת המוצא. אם תושבים שאיבדו את פרנסתם מסיבות שונות (לעתים בגלל כלכלת השוק הרצחנית) הם בעיניך נוסעים חופשיים, או טרמפיסטים נצלניים, אז אתה חזיר. כמה מדהים לראות את להט ההתנגדות של אמריקאים שמרנים (גם דמוקרטים) לרפורמת הבריאות הממלכתית של אובמה. באחת מאספות העם האלה שעושים הדמוקרטים צעקו לעבר אם חד-הורית שתמכה בפתרון של חוק בריאות ממלכתי, "לכי ותקני לעצמך ביטוח, זה הפתרון." אבסורד. זה אחרי רגע בו הסבירה שאין לה. ולמה אני מדבר על האמריקאים, כי הם אוהבי פיקניק מאין כמותם. בעיקר "אדומי העורף". אין עם אוהב פיקניקים יותר מהם. לא מכיר. אף יצא לי לשהות במחיצתם בפארקים ולראות את האדיבות והשותפות עליה מדבר כהן והתחושה של הקהילתיות והערבות ההדדית. אבל הם נורא מסכנים בסך הכל, כי ראשי התאגידים ושליחיהם בקונגרס שוטפים את מוחם כבר מאה שנה ומפחידים אותם מפני הקומוניסטים שיבואו לשלול מהם את כל חירויותיהם. קנדי ניסה שלוש פעמים להעביר את חוק הבריאות לגימלאים ונכשל, בגלל ההפחדה הזאת. וכך כל דבר שדומה לפיקניק, האהוב עליהם כל-כך, מזכיר להם סדין אדום ומטריף את חושיהם והחיים באמריקה הקפיטליסטית הם עדיין לא פיקניק, לרוב רובם של החיים בה.

  3. מירו

    ועוד תופעות כמו פשיעה רצח וכו הייתי בקובה ראיתי איך זה עובד יפה, יש אווירה של סולידריות…

    והנה שיר להשראה-

    http://www.youtube.com/watch?v=F__7UbL1z0o

  4. ע.ג

    זו אוטופיה נהדרת שאסור להתיאש ממנה אבל האמת היא שלמרות הנסיונות הרבים בין בדרך של כפיה כמו ברה"מ סין או קובה ובין בדרך וולונטרית כמו הקבוץ, זה פשוט לא עובד.אולי כי החיים זה לא פיקניק.

  5. מיכאל

    חבל שהקובנים לא נהנים כמו שאתה נהנה….

  6. נינה

    הבעיה של `הקהילה` מרתקת. עם מי אני מוכנה לצאת לפיקניק? במי אני מוכנה לבטוח שלא ינצל לרעה את הנכונות שלי לתת ולא יהפוך אותי בן רגע למשרתת שלו. אבל נניח שנפתור את הסוגיה הזו ואני אוכל לצאת לפיקניק גם עם מנהיגים דתיים, לא חשוב מאיזו דת, ולהניח שלא ינצלו את האוויר החופשי בפיקניק בכדי לגייס אותי ולחנך אותי לדרכם הדתית ולא יעסקו בללמד אותי איך נכון לנהוג מתי, עדין תישאר לנו הבעיה העיקרית: הסוציאליזם לא יכול להתקיים בעולם הנוכחי בשל דוקטרינת ההלם של חסידי המילטון פרידמניזם על גווניו שאינם בוחלים בשום אמצעי אלים ככל שיהיה בכדי לקחת עוד ביס מהבשר שהאחרים קיוו שיהיה שלהם. אנחנו לא יכולים לצאת לפיקניק הזה לא כי אנחנו לא טובים מספיק ולא משום שטרם שיכללנו את המודל התיאורטי שלנו אלא משום שהפיקניק אינו מגן עלינו. אנו נותרים בו חשופים לכל גזלן וחמסן וטרם פיתחנו שיטות ומודעות שיאפשרו לנו לסגור מאחורי מנעול ובריח את הגזלנים והחמסנים שיושבים בקרן המטבע, בבנק העולמי ובמשרד האוצר האמריקאי. נצא לפיקניק כשנמציא שיטה לקיים כלכלה במנותק מהשליטה של כוחות השחור האלה.

  7. דני כרם

    אם ראובן ישקיע את כל זמן הפיקניק בלהכין על הגריל את הבשר שהביא ושמעון ינסה לדוג משהו או ישחק פריסבי עד האוכל, יש להניח שראובן עם עיניו הדומעות ירגיש טוב ולא יהיה בליבו על שמעון וכך גם בפיקניקים הבאים. וזאת בזכות ההכרה הכללית של חברת הפיקניק בכישוריו כ"provider" והתגמול האישי הקשור בה.
    אם נעשה רק צעד קטן הלאה לקיבוץ, בו ראובן קורע את ישבנו בפלחה ושמעון (מבלי לתרום לקופת הקיבוץ את ירושתו השמנה או את מליוני זכיתו בלוטו) יתנדנד בערסל ויתחמק מתורנויות כדרך שגרה, הגענו למתכון לפירוק חברתי.
    זאת כנראה הכוונה לכך ש"לא מצאנו עדיין את הטכנולוגיה החברתית – כלומר את הכללים, המוסדות ומערך התמריצים ליישום העקרונות הסוציאליסטיים הבאים לידי ביטוי בפיקניק לכלל החברה". שהרי אי השוויון המתואר הוא מבחירה והבוחרים היו אמורים לשאת בתוצאות בחירתם ואכן אין מנגנון בקהילה שוויונית לנשיאה בתוצאות שתהיה מקובלת על ראובניה. בטבע, לחבורות בעלי חיים עם "מספק" אחד או יותר יש מערכת תמריצים ותגמולים מובנית (אלטרואיזם טהור הוא נדיר), למשל זכר דומיננטי שמקבל נגישות להפריית כל הנקבות. בחברה האנושית, כאמור לא נמצאו המנגנונים ומכאן נסללת הדרך לשאיפה לאליטיזם של איין ראנד או לקפיטליזם על אי-שוויוניותו.

  8. שוש

    את הפיקניק, או המנגל במקומותינו, עורכים בחגים ובחופשות, לעומת זאת כל הקיום שלנו נשען על דאגה, אלטרואיזם וחמלה במסגרת המשפחה, אשר נפגעת באופן אנוש עם הקיצוץ והביטול של זכויות בסיסיות.

    לפני שדואגים ל"הנדסת" מנגנונים מורכבים לצורך הרחבת הפיקניק לתחומי חיים נוספים, צריך לעמוד על תנאי העסקה במוסדות ציבוריים (ופרטיים כמובן) ולבטל מתווכי-עבודה למיניהם וצורות העסקה פוגעניות נוספות. קיום פיקניק מותנה גם בשמירה על שטחים פתוחים (ומניעת בנייה לעשירים לאורך רצועת החוף) ובנגישות תחבורה ציבורית ומניעת זיהום, עד כמה שניתן וכדומה. גם אלו, כמו המשפחה, נתפסים כמובן מאליו שתמיד היה ותמיד יהיה.

    השיוויון יכול לחכות, ובהקשר הפוליטי נראה שהוא משמש יותר כסדין אדום, כמעט כמו להגיד לאמריקאי את צמד המילים הקיצוני והמבהיל: "ביטוח בריאות!"