מדוע טעו הכלכלנים?

יוסי דהאן

במגזין של ה"ניו יורק טיימס" מתפרסם השבוע מאמר ארוך מאד (11 עמודים) של פול קרוגמן, בעל טור בעיתון וחתן פרס נובל לכלכלה, שכותרתו "How Did Economists Get It So Wrong?". (תודה לתאיר על הקישור).

במאמר מנסה קרוגמן להסביר מדוע כל כך הרבה כלכלנים טעו בחיזוי המשבר הכלכלי העולמי.  כיצד השתלט על הדיסציפלינה הכלכלית עיוורון לעצם אפשרות התרחשות כשלון קטסטרופאלי בכלכלת השוק. קרוגמן מצטט את דבריהם של כלכלנים בכירים, חלקם חתני פרס נובל לכלכלה כגון רוברט לוקאס מאוניברסיטת שיקגו, שטענו זמן קצר לפני תחילת המשבר ש"תופעת המשברים הכלכליים נפתרה".קרוגמן וברד דה לונג, פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שכתב על כך בנפרד, שותפים לתזה אודות "ההתמוטטות האינטלקטואלית" של אסכולת שיקגו בכלכלה.

לדעת קרוגמן הכשלון של הדיסציפלינה הכלכלית נובע מכך שכלכלנים כקבוצה, טעו לחשוב שנוסחאות מתמטיות אלגנטיות הן האמת.

עד למשבר הכלכלי הגדול בסוף שנות העשרים בארצות הברית, כלכלנים אחזו באמונה שהקפיטליזם הוא מערכת מושלמת, אולם לא ניתן היה לאחוז בהשקפה הזו יותר לנוכח ההמונים המובטלים בשנות המשבר הכלכלי הגדול בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים בארצות הברית. אולם עם חלוף המשבר והשנים כלכלנים התאהבו מחדש בתמונת העולם הכלכלית שבה אנשים הם יצורים רציונאליים הפועלים בשווקים מושלמים, תמונה שאותה ניתן לתאר במשוואות מתמטיות מתוחכמות. חלק מהשינוי נבע מהרוחות הפוליטיות המשתנות, מהתמריצים שניתנו לכלכלנים על עבודתם וכן מהאפשרות שניתנה לכלכלנים להפגין את היכולות המתמטיות שלהם.

אולם התמונה הרומנטית והסטרילית הזו מנעה מהכלכלנים לראות את כל מה שעלול להוביל למשבר. הם התעלמו מהמוגבלות של הרציונאליות האנושית שמובילה לעיתים לבועות ולהתפוצצותן, לבעיות של מוסדות שאינם מתפקדים, לנחיצות ברגולציה, לחוסר השלימות של שווקים, בעיקר שווקים פיננסיים, בקיצור, כל הגורמים היכולים לגרום לכלכלה להתרסק בפתאומיות.

כלכלנים צריכים ללמוד להכיר בהתנהגות אי רציונאלית ולא ניתנת לחיזוי, להכיר בחוסר השלימות של השוק וללמוד ש"שתיאוריה כלכלית אלגנטית של כל דבר" רחוקה מאד מאיתנו.

במאמר קרוגמן סוקר סקירה היסטורית מקיפה את התפתחות המחשבה הכלכלית ועומד בעיקר על חשיבות תורתו הכלכלית של  ג'ון מיינרד קיינס, שחש בוז כלפי שווקים פיננסיים שלדעתו היו מונעים על ידי ספקולציה לטווח קצר והתעלמו מהמרכיבים היסודיים של הכלכלה, תורה שקראה להתערבות ממשלתית בשעת משבר כלכלי.

במקרו כלכלה, קרוגמן מבחין בין שתי אסכולות בארצות הברית: כלכלני "המים המלוחים" – כלכלנים השייכים למוסדות אקדמאיים בחוף המזרחי והחוף המערבי של ארצות הברית, לבין כלכלנים של "מים מתוקים" – כלכלנים השייכים המלמדים במוסדות אקדמאיים במדינות במרכז ארצות הברית, הכוונה בעיקר לאוניברסיטאות שיקגו ומינסוטה. כלכלני המים המלוחים הם בעלי נטיות קיינסיאניות בכל מה שקשור למשברים כלכליים, לעומת כלכלני המים המתוקים שהם בעלי אוריינטציה ניאוקלסית המתייחסים לתורה של קיינס כשטויות. קרוגמן המלמד באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רסי, שייך לכלכלני המים המלוחים, הסבורים ששווקים פיננסיים רחוקים מאד משלימות והם נתונים להשפעת ההתנהגות הלא רציונאלית של ההמון, כלכלני מים מלוחים וקרוגמן גם אוחזים באמונה שכלכלה קיינסיאנית היא בעלת תובנות עמוקות ונכונות בכל מה שקשור למשברים כלכליים ופתרונן באמצעות התערבות ממשלתית.

יש דברים נוספים שקרוגמן כותב עליהם שלא הזכרתי.

לנוכח השממה של הדיון התקשורתי והאקדמי הכלכלי בישראל, שבה רוב הכלכלנים למרות שהם חיים לחופי מים מלוחים אוחזים באידיאולגייה של כלכלני מים מתוקים, שווה לקרוא את קרוגמן שיש לו כשרון יוצא מן הכלל להסביר סוגיות כלכליות מורכבות באופן פשוט, מעניין ואירוני.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אילן

    יפה שהכלכלנים החלו להיות יותר ספקנים ומציאותיים.
    הבעיה מוסברת היטב בספרו של יובל יונאי
    Yuval P. Yonay, The Struggle Over The Soul of Economics: Institutional and Neoclassical Economics in America Between The Wars (Princeton University Press, Princeton, 1998)

  2. יורם

    אולי יהיה נכון לתמצת את הדברים כך:
    האדם מנסה לשלוט בחייו,בכל התחומים,ומגלה מדי פעם שיש גבול ליכולותיו.
    מעבר לגבול ממתין הכאוס.
    אבל צריך מאידך להוריד את הכובע הפני האדם לאחר שלמרות המחירים והסבל הוא מצליח לייצב מחדש שליטה יחסית מרשימה וגם מבורכת,יחסית כמובן.
    עד למתיחת השליטה שמביאה לפקיעתה מחדש.
    וכל פעם ימציאו תאוריות חדשות והרבה אנשים יתפרנסו מהן וסביבן.
    וחוזר חלילה.

  3. יורם

    מעניין יהיה לראות כיצד האדם יחלץ מהכאוס שייגרם כתוצאה מנסיונו לשלוט בטבע ולנהלו לטובת חייו.
    גם כאן יש הרבה תיאוריות וכנראה מעט שליטה.

    טחנות הצדק האנושי ו/או הקוסמי טוחנות בקצב שלהן.

  4. יואש

    תודה ליוסי דהאן על ההפניה למאמר קרוגמן. יש כנראה קשר לא פשוט בין גדולי התיאורטיקנים של הכלכלה בארה"ב לבין מממני המוסדות האקדמיים, בעלי המאה והדעה שמשפיעים גם על המימשל האמריקאי.
    כל עוד המערכת פועלת והעשירים ממשיכים להתעשר, הויכוחים התיאורטיים הם מינוריים ולא מזעזעים מאומה. רק במצבי משבר קיצוני נשלפות הסכינים, הצפורניים והלשון.
    גם עכשיו בעת שהמימשל האמריקאי הזרים הזרמת הון עתק ל"הצלת" הכלכלה האמריקאית והעולמית, כבר חזרו הבנקים והפיננסיירים בארהב לסורם וחילקו בונוסי ענק לאנשים שפעילותם תרמה רבות למפולת הכלכלית וממשיכים עכשיו בפעילות שהיא ראציונלית עבורם בלבד.
    ליד פול קרוגמן צריך לקרא בביקורתיות מפוכחת את "תעתועי האקראיות" ו"הברבור השחור" של ניסים ניקולס טאלב שמצביעים על כשלי החשיבה וההשפעה של כולנו.

  5. כלכלן

    אילו כלכלנים בדיוק בארץ אפשר להגדיר ככלכלני מים מתוקים? (להוציא עומר מואב שמזכירים שמו בחוצות כל הזמן). מי בדיוק באוניברסיטאות בארץ נמנה על אסכולת המים המתוקים? אשמח לשמות בבקשה

  6. יואל קורנבלום

    לפי התנהגות הכלכלה מאז משבר 1929 ואולי עוד לפני זה אפשר לסכם בקיצור את כל התאוריה הכלכלית השחקנים המרכזיים בכמה סעיפים פשוטים וגאוניים:

    1. צור קשרים טובים עם השלטון והנבחרים אם במימון בחירות, מתנות, פרסומת וכו` וגם תדאג להכניס כמה מהמנהלים של החברה כשרים בממשלות השונות.
    2. צור קשרים טובים עם האקדמיה ותן להם מענקים נדיבים לחקור ולפרסם כל מיני מאמרים חלקם אפילו מוזמנים. הזמן אותם להרצות בכל מיני כינוסים ושלם את כל ההוצאות במלונות מפוארים. שלם להם על יעוץ כלכלי שאפשר להתעלם ממנו תן להם מתנות מידי פעם בפעם, ממן להם את הדוקטורנטים והמסטרנטים כדי שפרופסורים יכתבו הרבה מאמרים וספרים וכן הלאה.
    3. צור קשרים טובים עם העיתונות הכתובה והמשודרת. טפח כמה כתבים על ידי זה שתיתן להם כל מני סקופים יחודיים כדי שיוכלו להרשים את כל מי שצריך להרשים. הזמן את אותם כתבים לכל מיני כינוסים עם כיבודים רבים וגם אפשרות לנאום ולכתוב על כל מיני דברים מאוחרי הקלעים כך שיראו כאילו הם יודעים ומבינים בהרבה דברים.
    4. המשך בפעולה העיסקית הרגילה של הבנק או בית ההשקעות של קניה ומכירה תוך מתן עדיפות לרווחים בלבד. אל תדאג לעתיד ומיוחד אל תדאג בעניין החזרת חובות או על ההיגיון שבפעולות. אתה נמדד אך ורק בכמה כסף אתה מצליח להביא. בסוף כמובן הכל מתמוטט יש אמנם רווחים אדירים אבל גם חובות אדירים ואז צריך לפעול כמו בהמשך:
    5. לפנות לשלטון שאותו אנחנו מכירים והם מוקירים אותנו ולומר להם שאנחנו מופתעים מהמשבר החדש וממש לא ברור איך כל זה קרה. כמובן שהשלטון צריך להזרים לנו כספים אחרת כל הכלכלה תתמוטט ואז המצב יהיה באמת גרוע ביותר. השלטון כמובן שומע לנו ועושה כדברינו כי בסופו של דבר לא יהיה מימון לבחירות הבאות.
    6. יחד עם הפניה לשלטון צריך לפנות לחברים שלנו באקדמיה ולהסביר להם מה קרה ואיך זה בדיוק מתאים לתאוריות שלהם וכן הלאה. כמובן עושים את כל זה בכנס מרשים שבהם הם נואמים. נותנים להם אפילו קצת להטיף לנו מוסר ואנחנו מכים על חטא ואומרים שלמדנו ועוד פעם זה לא יקרה.
    7. באותו זמן גם פונים לחברים שלנו בעיתונות הכתובה והמשודרת ומספרים להם סיפור מעניין ומבקשים מהם לפרסם את זה כדי להרגיע את הציבור והשלטון. אנחנו גם מבקשים מהם לספר לציבור שכל הנפילה הזאת באה בגלל שכמה אנשים לא שילמו את המשכנתא או בגלל שאיזה מדינה בעולם השלישי לא החזירה את ההלוואה שלקחה או כל דבר שניתן לפרסם עם איזה זיק של היגיון. צריך לעשות את זה כדי שהציבור לא יבהל ויעשה כל מיני שטויות.
    8. לחכות קצת עד שהכל ירגע ואז להתחיל מחדש עד הנפילה באה וחוזר חלילה.

    אז זה בערך התאוריה הכלכלית לפיה אנחנו עובדים. זה מבוסס על התנהגות האמיתית של הכלכלה כפי שראינו ושילמנו.

    בקשר לעניין ה"מים המלוחים" וה"מים המתוקים" כפי שהובא כאן הייתי מציע לקרוא לכל אותם כלכלנים "מי קולחין" שנראה לי מתאים יותר לסוג העבודה שהם עושים. בעצם אפילו הייתי מציע לקרוא להם על שם החומר לפני הטיהור.

    מחוץ לעניין הכלכלה מעניין שיש מרכזים שונים שמחזיקים בתאוריות ובאסכולות שונות כפי שהובא כאן. מה שמדאיג שכל מרכז כנ"ל עובד לפי אסכולה אחת ברורה. זה רק מראה לי מה שידעתי כבר מזמן שאין חופש ביטוי באקדמיה למרות שהם טוענים שיש חופש ביטוי. נראה לי שאם אדם בא למרכז מסויים עם רעיונות שנוגדים את האסכולה באותו מרכז אז הוא לא יתקבל בטענות כאילו או אחרות. או אפילו אם הוא כבר פרופסור וצריך המלצות לאיזה מענק מחקר שנוגד את האסכולה במרכז הוא פשוט לא מקבל את ההמלצות. כמובן שאף אחד לא אומר לא לכתוב אבל ברור לאיזה כיוון משתינים.

  7. סוציולוג

    (1) לא כל הכלכלנים הם אקדמאים. אני לא חושב שיש מי שיטיל ספק בעובדה שמשרד האוצר של השנים האחרונות ייצר מדיניות שכולה כלכלנות מים מתוקים.

    (2) יש מספיק כלכלני מים מתוקים באוניברסיטאות. למשל, ליאו ליידרמן, דני צידון ודוד לבהרי.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    How The Federal Reserve Bought The Economics Profession

    The Federal Reserve, through its extensive network of
    consultants, visiting scholars, alumni and staff economists, so thoroughly dominates the field of economics that real criticism of the central bank has become a career liability for members of the profession, an investigation by the Huffington Post has found.

    מאמר מקיף, חשוב וסוחף.

    http://www.huffingtonpost.com/2009/09/07/priceless-how-the-federal_n_278805.html

  9. שור

    תמיד יהיו כלכלנים שיטעו ,
    כי הכלכלה היא מדע המורכב מאלפי משתנים ואין שום יכולת לחזות באופן מדוייק וסיסטמטי.
    ניתן רק לחזות בהערכת סבירות כלשהי.

    שור