הרהורים על שנה שכמעט חלפה

איציק ספורטא

עוברת שנה וכולם מרגישים צורך לסכם את השנה הקודמת, מצד אחד קרה הרבה אבל מצד שני לא ממש. יש משבר כלכלי ורבים, אולי מדי, טוענים שזה עבר חלף לו. יש דיון מדיני מתמשך לעבר הלא כלום שאנחנו כבר מורגלים אליו. מידי יומיים עולה נושא שמעסיק את כל אמצעי התקשורת, עכשיו, למשל, זה הדו"ח של הועדה של האו"ם ורבים, שוב מידי, מתגייסים לדבר מאותו דף מסרים ולא משנה אם הם אנשי ציבור או עיתונאים או סתם אנשים שהתקשורת פתוחה בפניהם. כך אנחנו מתגלגלים מאירוע לאירוע כשכל אירוע מוחק את זה שהיה לפניו, אבל האם היה שינוי מהותי במשהו בשנה החולפת? או אפילו צל צילו של שינוי שכזה.

כיון שאני מתעסק יותר בנושא החברתי התשובה היא שום דבר לא ממש השתנה. דווקא בשל המשבר הכלכלי הנושא החברתי שתמיד היה סרח עודף לדיון אין סופי בכלכלה נדחק לשוליים יותר מאשר בשנים שבהן הכלכלה נראתה פורחת. נכון שלקראת החג מתייחסים לתורים המתארכים לסלי מזון לחג אבל זה קורה לפני כל חג בשנים האחרונות ואין בדיון שום דבר שמביא או יביא להקטנת התורים. עכשיו צריך להציל את הכלכלה וכאשר מצילים את הכלכלה ניתזים שבבים אותם שבבים עומדים בתור בתחינה כאילו לא מגיע להם בזכות לחיות בכבוד.

בעסקים תמיד אומרים שמשבר הוא הזדמנות אבל למה? לעשות יותר כסף או לשפר את מצבה של החברה ובעיקר את מצבם של אלו שבכל מצב כלכלי נמצאים במצוקה. נראה שההזדמנות לשפר את החברה חלפה עברה לה. ובישראל זה ברור הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. בעוד שבמקומות שונים בעולם נערך דיון בכישלונה של הכלכלה ובדרכים למנוע את הכישלון הזה. כאן כולם טופחים על שכם עצמם וטוענים שיכולים ללמד את העולם כיצד להתמודד עם משברים כלכליים. אותם טפחנים שוכחים כמובן שבישראל בניגוד לרוב המדינות המפותחות האחרות יותר משליש מן הילדים נמצאים מתחת לקו העוני, שאי השוויון כאן הוא גבוה מאשר בכל המדינות המפותחות, שהמימון הפרטי למערכות הציבוריות הגדולות, חינוך ובריאות, עולה לממדים שאין דומה להם במקומות אחרים. ובזה לא השתנה כלום ורכבת ההפרטה ואי השוויון ממשיכה לדהור.  

אותם מכלכלים שדיברו בשבח המערכת הכלכלית ממשיכים לעשות זאת גם היום כאילו לא קרה כלום, לטעמם המדיניות הייתה ונשארה נכונה. צריך לעשות כמה תיקוני צבע אבל לא יותר מידי. בישראל לא צמח שום מרכז כוח בעל השפעה שיכול להביא למדיניות חברתית שונה. אין זה אומר שאין ניסיונות אבל אלו עדיין לא צברו מספיק עוצמה בכדי להשפיע.

לפני כל שנה חדשה, ובעצם כל הזמן, אני שואל את עצמי, האם נידונו לחיות לנצח בחברה הדי לא סימפטית הזו? התשובה הקבועה היא שאני פסימי לטווח הקצר ואופטימי לטווח הארוך. כן אני יודע שבטווח הארוך כולנו מתים, אבל עד אז חשוב לא לקבל את המצוי כחוק טבע ולפעול ללא לאות כדי שהמצוי הרע הזה לא יהפוך לראוי.    

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איילה סבאג

    לא רק שהמצב החברתי -כלכלי לא השתנה הוא החמיר עד מאוד וקרוב לוודאי שימשיך להחמיר. "בעסקים תמיד אומרים שמשבר הוא הזדמנות" אני מניחה שמי שאומרים את המשפטים האלו וחוזרים עלהם ללא הפסקה הם: פוליטיקאים, אנשי ההון -שלטון והממסד בכללותו מצד אחד הם אומרים לנו: אנחנו משווים את המצב החברתי הכלכלי למלחמה משום שהם יודעים שאחרי מלחמה עקובה מדם מגיעה "הפריחה" הכלכלית שמייצבת את המצב החברתי, מצד שני אני מחזקת את דברייך ושואלת את עצמי של מי "ההזדמנות הזו"? לדעתי המצב החברתי כלכלי הוא פשעי מלחמה!!! כשמו כן הוא, אולי בעוד כמה עשורים יכירו בכך והממשלה תקיים אז וועדות חקירה ותשלם פיצויים לנכדים ולנינים של העניים שחיו ברפש ובהשפלה. זהו טבעה של מדינת ישראל ושל רוב המנהיגים (יש יוצאים מן הכלל) אך אין הכוח בידם לשנות. בגדול זוהי מדיניות מכונת מראש זה מה שקוראים אותו בירוקראטיה שלמרות שיודעים שהיא לא טובה לבני האדם ובכל זאת שומרים עליה כאילו הייתה תורה מסיני. המצב ימשיך להיות קשה! אזרחים רבים יכנסו למעגל העוני! הכוח והשררה תמיד יהיו בידיי העשירים. עד שתקום מלחמת אזרחים אם תקום בכל. אז השנה הזו במדינת ישראל היא אחת השנים הקשות ביותר שידעה מדינת ישראל מבחינה כלכלית-חברתית.

  2. מירו

    פה בשונה ממדינות אחרות יש את התעשייה הבטחונית שמאלפת את כולם לחשוב שערבים, אתיופים,רוסים ומזרחים אשמים בבעייתנו בסדר יורד .לכן רשימות כמו של עמוס נוי חשובות מהן כמוהן שכן הן חושפות את הבסיס ההכרתי לדיכוי(שבבסיסו תמיד כלכלי-גם הפגרת ועינוי-מלשון עוני- המזרחים נעשתה מטעמים כלכליים של ייצור עבודה זרה, כשזה דולל והמזרחים התברגנו בפקידות הובאו האתיופים).

    בערב ראש השנה הזה אנחנו הולכים לדבר עם הבני דודים שלי שנמצאים בצפון אמריקה כי בארץ אין להם מה לעשות חוץ מהסללה לפתוח עסק (וכמובן לפשוט רגל כי רק שני עסקים מתוך עשרה יצליחו) ובכל ראש שנה המעגל המשפחתי שם מתרחב (ובצדק), דוד שלי שברח לקנדה מהדיכוי נגד מזרחים לפני 20 שנה כבר מעמיד ילדים אקדמאיים ומבוססים (וגם לא פחות יהודיים-מסורתיים ומזרחים יש לומר).התחושה בחו"ל היא של כבוד לזהות שלך בין אם אתה אתיופי או מרוקאי ופה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות (של האשכנזים כמובן).

    עיד שמח

  3. אירית

    שלטון רע מאד, ששים שנה של שוטים ועקרבים, המרד קרוב, אבל רחוק במונחים של חיי היחיד.
    זה הזמן באמת לנגב את האבק מהדרכון כמו שאומרים פה אחרים. מי בחזרה לכזריה ומחמדיה ומי לקנדה ומורשת יהדות מרוקו.

    יש לי תחושה שימי ממשלת נתניהו קצובים ו"הפכו תקליט" ממש עכשיו, השאלה מה יבוא אחריו או מי יבוא אחריו ומה יעשה. הסיבה שכולם מרוצים היא שהצליחו לגנוב לפני המשבר ולרפד את שוק ההון הישראלי לעומת אמריקה וכמה מקומות אחרים. הענין שהביזה לא מתחלקת ל"עם" שבשמו היא בוצעה.
    . מי שנשלח לבזוז נקשר רגשית לכסף הציבורי,ועכשיו גם אי אפשר לתבוע אותו להחזיר, כי כל מה שקרה מוכחש.
    אין מנוס ממרי אלים מלמטה, כפי שכבר צפה פרופסור הרסגור לפני כמה שנים טובות. בינתיים דוחים את הקץ מתוך תקווה שהגנבים "יחזרו בתשובה" לנוכח הטפות נמרצות. הם לא וחבל על האנרגיה בכיוון זה המושקעת גם פה באתר במסורת נביאי ישראל. הם מבינים שפה אחרת למרבה הצער.

  4. מיכאל לינדנבאום

    אני תוהה כל הזמן איך ייתכן שכל שנה מתרחב מעגל הדפוקים ,ובכל זאת הימין מתחזק מבחירות לבחירות.

  5. איילה סבאג
    יש לזה כמה וכמה הסברים… ראשית היום הדפוקים האלה שאתה מדבר על התרחבותם כוללים בתוכם לא רק את המזרחים אלא גם אשכנזים אומנם מעטים אבל בכל זאת זו שבירה והתמזגות של ההוגמוניה האשכנזית בתחתית החברה המזרחית. אז הימין מתרחב משום שניתן לעבוד בקלי קלות על המוחלשים ולסובב להם את הראש בהבטחות, המוחלשים הם אנשים שנמצאים במקום אפל וקשה ואם כבר ניתנת להם הבטחה אז מתוך המצוקות שלהם הם פשוט מאמינים ונתלים. וכמובן יש את תופעת תסמונת ה"אישה המוכה" למרות המכות החוזרות על עצמם ולמרות הכאב הפיזי והנפשי ב"מכות" אותה "אישה מוכה" תשוב דרך כלל לבעל המכה והאלים כי "הוא האבא שלה, כי הוא המפרנס שלה, כי הוא אבי ילדיה" ועוד ועוד
    אז במקרה שלנו ולשאלתך הממסד מכה שוב ושוב באנשים המוחלשים והם נותנים לו את הלחי השניה. עלי לציין שנותרו מעטים שכאלה הדור העני אשר מצביע והצביע לימין והולך שבי אחריו הולך ונעלם!!! זה משהו כמו ניצולי השוואה פשוט דור הולך ונעלם והדור שבא אחרי הם דור שסובל פחות, הוא פשוט כואב את כאבי ההורים שלהם כך מצביעי הימין העיוורים חשים פחות מחוייבות הם מבקשים להנציח את ההורים שלהם ולכן עוד מצביעים. ומי שמרכיב גם כן את המצביעים לימין אל תשכח את המתנחלים האשכנזים שרובם היום מגיעים מאירופה עם הזמנה להקמת התנחלות חדשה.
     חוץ מזה שהשמאל לא יעלה ולא ירכיב ממשלה אף פעם לדעתי משום שהם לא פועלים כמות שצריך, יש להם בעיית "ליקוי מרחבית". הם רואים רק את מה שהם מרגישים בתוכם הם לא יכולים גם אם היו רוצים לראות את הסביבה הרחבה יותר ובודאי שלא את האופק. זה בדוק תאמין לי כמו שיש למזרחים בעיית מופלאטה, אמונה ברבנים ועוד, כך יש לאשכנזים בעיית התמצאות במרחב והם יכולים ללכת לאיבוד בצ`יק לעומת זאת קח ילד מזרחי קטן ותראה לו פעם אחת דרך מסויימת ואף מסובכת בפעם השניה הוא ילך בגפו וימצא את המקום המבוקש.
  6. מ
    ככל שאפשר לצפות המצב ילך ויחמיר. אבל זה חסר טעם להאשים רק את בעלי ההון, הפוליטקאים ופקידי האוצר. כולנו אשמים.

    אימרה ידועה גורסת ש"אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף". באותו אופן גם זכויות כלכליות וכללי משחק הוגנים לא ניתנים על מגש של כסף, ויש להאבק למענם.

    הפוליטיקאים בצרפת לא מושחתים פחות מבישראל. בעלי ההון שם לא פחות תאבי בצע. אבל מה שעושה את ההבדל הוא הרוח של האזרחים הפשוטים, שמוכנים להאבק (כן, גם לצאת לרחובות) ומסוגלים לגלות סולידריות. ומה אצלינו?

    ***

    לפני כשבוע היתה שביתה של הרשויות המקומיות. השביתה אפילו לא היתה על תנאי שכר, היא היתה על תקציבים למתן שירותים לנו האזרחים, היא היתה מחאה על היטל הבצורת השערוריתי שכולנו סובלים ממנו. איזה תמיכה היתה לשביתה בציבור?

    הרשויות המבוססות במרכז הארץ כלל לא הצטרפו לשביתה, ובכך סימנו את הגבול בין שתי המדינות, מדינת המרכז ומדינת הפריפריה. אדישות הציבור במרכז מלמדת בראש ובראשונה על קוצר ראות; האומנם כולם בטוחים שישארו תמיד במרכז? האם אף אחד לא מביא בחשבון את האפשרות שמהלך חייו יביא אותו אל הפריפריה?

    אבל חמורה מזה שבעת מונים היתה תגובתו של ארגון ההורים הארצי, שעתר לבג"ץ שימנע את ההשבתה.
    ההורים, אזרחי המדינה, רובם לא ממש עשירים, רובם נפגעים מקריסת הרשויות, רובם יאנקו תחת עול "היטל הבצורת", עותרים כנגד השובתים. אינני מוצא מילים חריפות מספיק לגנות את העתירה הזאת.

    ****

    התגובה הנלוזה להשבתת הרשויות היא רק דוגמא מהימים האחרונים.

    בעלי ההון ובעלי השררה לא ישנו מרצונם את כללי המשחק. שינוי ניתן להשיג רק במאבק. אבל איזה סיכוי יש שמישהו יצא למאבק, אם אפילו לא מוכנים למצוא סידור לילדים?

    ההתנהגות שלנו, האזרחים הפשוטים, היא שמאפשרת לשלטון לשעבד ולהחליש אותנו בשיטת הפרד ומשול, ועלינו להצר בראש ובראשונה על אופינו הלאומי המכוער.

  7. נגה תדמר

    כשקוראים את הדברים של איילה סבאג, עולה מחשבה כי סגנון פשטני ומתלהם זה בא בשל חוסר היכולת שלה (?) להציג, אבל בוודאי של הקהל אליו היא פונה לקבל, באופן עקבי הסברה פוליטית רחבה יותר. הכוונה להסברה שיש בה התמודדות עם תמונה מורכבת, עם ראייה כוללת, שלא תתעלם מבעיות יסודיות. כמו למשל, תרומת המסורת והדת לחוסר יכולת להרים את הראש מעל למים. תרומת השנאה לערבים למדיניות לאומנית להרחקת השלום. ומה שגרוע יותר: הבחירה בימין הלאומני, האנטי פלשתיני ובמנהיגיו "המזרחיים", דוד לוי – זוכרת?, נראתה חשובה יותר, והייתה על חשבון, הבחירה במפלגות יותר חברתיות. כל זאת לאורך עשרות שנים רבות, ולאחר שהיה ברור לגמרי שהימין לא יעשה דבר להגדלת השוויון במדינה.
    אני לא מרגיש בבעיית "ליקוי מרחבית" שיש לי, אבל זה בטח בגלל שיש לי אותה.

    אז אם תרצי להגיב תעזבי אותך מ"אשכנזים", כי אני נולדתי בפלשתינה(א"י), ומ- 1948 אני ישראלי. וגם, אני רוצה להישפט על פי מעשיי, ולא על פי איזה שיוך עדתי. למה הפיאודליזם עבר מן העולם מזמן, ועל הגזענות לא בא לי. כי אם זה יהיה כל מה שנשמע ממך, אז צודקת הירושלמית, האסלית על פי המראה שלה, שאמרה בטלביזיה לפני שבוע או משהו – ר א ח ת ע ל י נ א

  8. איציק ניסני

    הזמן קצר והמלאכה מרובה אני מודה שהדבר העיקרי במאמר הזה של איציק ספורטא ובתגובות שקיבל עד כה שהכול נשאר אותו דבר כולל חידלון ויאוש ומינון המרירות כמו שנה שעברה.
    וכל פעם אני עומד על רגל אחת נפעם מחדש איך הניאו מזרחיות נכנסה כל כך מהר לתבניות שלום אך שווא במסרים האפוקריפטיים שהמוביל בהם :"אני במזרח וליבי בקנדה….
    אולי כדאי להתחיל לעשות מעשה תפסיקו להסתגר בקונכיות הזעם מספיק שכל אחד מאיתנו יתמוך ילווה יעניק מניסיונו הוורבלי לכל כבד פה ידע ולשון המסתובבים כאן בינינו ואינם יודעים לדרוש ולקבל זכויותיהם.
    אז הזמן קצר והמלאכה מרובה ומי שרוצה יותר מהמשפט הזה שיפתח פרקי אבות ואולי זה יתן לו עוד רעיונות.

  9. שור

    בעולם יש למעלה מ-7 מיליארד אנשים, תושבי ישראל מצויים בעשירון העליון של תושבי העולם. כי הכול יחסי.
    איך אמר החכם לאשה הרווקה בבוסתן הספרדי – יש גם מי שזקוק לקליפות של התפוזים, ואצלנו – אלפי מהגרי עבודה מתפקדים על שערי הארץ כי אצלם המצב הרבה יותר גרוע. זה לא מנחם, אבל הכול יחסי.
    הבעיה העיקרית בישראל היא הפער החברתי,והדרך לפתרון היא רפורמות שוק (שמשפחה ענייה תשלם פחות על הסלולארי) והגדלת הוצאות הרווחה.

    שנה טובה,

    שור