האם ומדוע טועים הכלכלנים?

יוסי דהאן

לפני שבועיים כתבנו כאן על מאמרו של הכלכלן פול קרוגמן "מדוע טעו הכלכלנים", בו הוא ניסה להסביר מדוע כל כך הרבה כלכלנים טעו בחיזוי המשבר הכלכלי העולמי.  כיצד השתלט על הדיסציפלינה הכלכלית עיוורון לעצם אפשרות התרחשות כשלון קטסטרופאלי בכלכלת השוק  ועל חלק מהנחות היסוד המופרכות של הזרם המרכזי של הכלכלה. John Cochrane, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו ואחד ממושאי של קרוגמן משיב באריכות ובזעם לביקורות שלו במאמר "כיצד טעה קרוגמן".

קרוגמן משיב למבקריו. באתר Salon אנדרו ליאונרד מסכם בסיכום ביניים את ההתגוששות המעניינת הזו על מצב הדיסציפלינה הכלכלית.

אחד ממושאי הביקורת הכלכליים שהפך מרכזי לאחרונה הוא התוצר המקומי הגולמי GDP, המדד המרכזי המודד את הפעילות הכלכלית במשק, מדד זה מציין מדידה של הערך הכולל של הסחורות והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים במהלך תקופה נתונה. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי מינה ועדה של כלכלנים בעלי שם לבחון את המדד ולהמליץ בפניו האם יש דרך אחרת לבחון את מצבן של הכלכלה והחברה – Commission on the Measurement of Economic Performance and Social Progress, בראש הועדה עמד ג'וזף שטיגליץ, והיא כללה כלכלנים נוספים כאמרטיה סן, דניאל כהנמן וקנת ארו, כולם חתני פרס נובל לכלכלה לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן

הועדה המליצה לשנות את הדגש משיטה המעמידה במרכזה את הייצור, לשיטה המעמידה במרכזה את הרווחה הנוכחית של בני אדם ורווחה של דורות עתידיים, רווחה החייבת להתבסס על פיתוח בר קיימא.

הועדה ממליצה שממשלות יבדקו גם את תחושותיהם הסובייקטיביות של בני אדם אודות איכות החיים שלהם, איכות חיים שהיא מורכבת ובעלת מימדים מגוונים. לדעת הוועדה מימדים מורכבים אלו של רווחה צריכים לכלול:

א.      סטנדרטים חומריים של רמת חיים (הכנסה, צריכה ועושר)

ב.       בריאות

ג.        חינוך

ד.       פעילויות אישיות כולל עבודה

ה.      השתתפות פוליטית ואופי הממשליות

ו.        קשרים ויחסים חברתיים

ז.        סביבה (התנאים הקיימים ותנאים עתידיים)

ח.      חוסר ביטחון הנובע מתנאים כלכליים ותנאים פיסיים.

כפי שכותב שטיגליץ במאמר ב"גארדיאן", קשה להמעיט בחשיבות מדד מרכזי כמו ה GDP, כיוון שמה שאנחנו מודדים קובע איזו מדיניות נאמץ. אם יש לנו מדדים גרועים כגון התוצר המקומי הגולמי (GDP), אזי הגדלתו עלולה להביא למשל לירידה ברמת החיים שלנו. ה GDP הוא המדד המרכזי לבחינת צמיחתה של הכלכלה ומצבה של החברה, אולם קיימים מצבים שהגדלת ה GDP דווקא פוגעת ברווחה הכללית ובסביבה. קיימים לא מעט ליקויים נוספים במדד זה. כמו אי התייחסות לאי שוויון בחברה, כך למשל ההכנסה של מספר בנקאים יכולה לגדול באופן דרמטי בעוד ההכנסה של רבים מאיתנו יכולה לרדת, דבר שלא יבוא לידי ביטוי במדד האמור לציין את הרווחה הכללית של החברה. לדיון מעניין במסמך ומסקנות הוועדה לחצו כאן.

Eric Zencey  במאמר ארוך ב"ניו יורק טיימס" מכנה את ה GDP  אחד המדדים הטפשיים ביותר שמן הראוי שיושלך לערימת הגרוטאות של ההיסטוריה. מדד זה אינו מודד פעילות רבה שיש לה ערך כלכלי, כך למשל הוא אינו מודד עבודת התנדבות, עבודות בית שלא זוכות בשכר כגון נקיונות בישול וגידול ילדים. כמו כן המדד לא לוקח בחשבון גורמים שמייצרים ערך כלכלי שמקורם אינו בשוק, למשל הטבע. כך למשל אם אתה מייבש את בגדיך בשמש, הפעילות הזו היא חינם והיא לא מופיעה בחישוב הכלכלי של המדד, אולם אם אתה שם את הבגדים במייבש, אתה עושה שימוש באנרגיה, ועל ידי כך מזהם את האוויר, פעילות מזיקה זו תופיע במדד כפעילות כלכלית המעלה אותו. בדרך כלל, כל החלפה של שירותי הון-טבע (כגון ייבוש בגדים, טיהור מים, בקרת שטפונות) בשירותי הון (כגון מייבש כביסה, סכרים) היא החלפה גרועה, אולם במדד היא מופיעה כחליפין טובים. כך למשל הוריקן קתרינה גרם לנזקים של 82 ביליון דולר, ושיקום הנזקים הללו גרם ל GDP לעלות, חלק מהשיקום אכן מהווה שיפור לעומת המצב הקודם, אולם רוב השיקום לא גרם לאוכולוסיה לשפר את מצבה לעומת המצב לפני התרחשות ההוריקן, ובמקרים מסוימים אף החמיר את מצבם של הנפגעים. כך למשל הרס רצועת האדמה שהגנה על ניו אורליאנס על מנת, בין היתר, להקים מתקנים לקידוחי נפט, לא הופיעה בטור השלילי של המדד. אם אנחנו לא מחשבים את המערכות הסביבתיות כמערכות התורמות לרווחה שלנו, אזי ההרס שלהן הפוגע ברווחתינו לא מופיע כמחיר שאנחנו משלמים וכתוצאה מכך אנחנו לא מאמצים מדיניות המונעת הרס כזה. אימוץ מדד פגום כזה של פעילות כלכלית גורם לכך שאנחנו מאמצים מדיניויות טפשיות המעלות אותו. במובן זה אנחנו עושים את הטעות של התייחסות למכשיר לייצוג המציאות כאל המציאות עצמה, אנו מתייחסים למפה כאילו היא השטח הגיאוגרפי שאותו היא מייצגת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ע.ג

    חבל שלא הוספתם איך הכלכלנים המובילים בעולם התיחסו למסקנות הועדה והאם יש תמיכה במסקנותיה.

  2. יואל קורנבלום

    נראה שכל הכלכלנים פשוט רוקדים מסביב לבעיה ובעצם לא נוגעים בה. כלומר יש לנו בעיה של קשרי הון שלטון שעוזרים רק להון ולשלטון ואנחנו כציבור לא רואים תועלת רבה מזה אבל הכלכלנים האילו נמנעים מלדבר על זה. מדברים על הכל מסביב אבל לא על הבעיות האמיתיות. נראה לי שאותם כלכלנים הם פשוט ליצני החצר המודרניים התלושים מכל המציאות וחיים באיזו בועה שיצרו לעצמם. יתכן שאפשר למצוא קצת אמפטיה לעניין הזה כי בסופו של דבר יש תמיד אפשרות שהשלטון וגם ההון לא יתמוך בכלכלנים הנ"ל אם יעשו יותר מידי גלים ואז כמובן לא יהיו מענקי מחקר.

    בסופו של דבר היתה נפילה גדולה לפני שנה בערך. במשך זמן רב לפני זה מעט אנשים הרוויחו הון עתק באמצעות הבונוסים שקיבלו אבל כשהכל נפל הם לא נדרשו לשלם את הבונוסים בחזרה. נהפוך הוא אנחנו כציבור הפסדנו הרבה אם בחסכונות לפנסיה בכל מני קופות גמל או בצורה אחרת. הרבה מאיתנו גם אבדו את מקומות העבודה. אבל הממשלה נכנסה לעובי הקורה ושילמה את חובות הבנקים בכספו של הציבור. איך הדבר הזה נכנס לכל התאוריות של אותם ליצני כלכלה שכותבים מאמרים ארוכים בניו יורק טיימס?

    זה תמיד היה כך וגם זכורים לי מניות הבנקים שנפלו בארץ לפני יותר מעשרים שנים ולמעשה הממשלה קנתה את הבנקים בכספי הציבור ואחר כך נתנה את הבנקים בחזרה לבעלי הבנקים. הדבר חוזר על עצמו בצורות שונות אבל אני לא שומע את ליצני הכלכלה מדברים על זה ואיך זה משפיע על ה GDT.

    בכתבה הובאו כל מיני דברים מאוד מוזרים. למשל בקשר לייבוש הבגדים בשמש, זה אפילו די מצחיק אם תחשבו על זה. אפשר בכלל לעשות את זה בתוך העיר? איפה? בגנים הציבוריים? הרי הבגדים יתלכלכו מהר מאוד מהערפיח ואז נצטרך לכבס את הבגדים עוד פעם. מה קורה אם יורד גשם או מעונן? באמת חיסכון. מה בקשר לעבודה הרבה הקשורה בתליית הבגדים בחוץ והורדתם? לא מהיר יותר לזרוק למייבש ולהשתמש בזמן הפנוי לדברים אחרים? מה בקשר לכביסה עצמה? האם לפי אותו היגיון צריך לכבס ביד בתוך פיילה כמו שעשינו עד שנות השישים של המאה שעברה? מה בקשר ל"יותר חשמל פחות עמל". מאיפה הליצנים האלה ממציאים רעיונות מטופשים כאילו?

    בקשר לקטרינה כפי שהובא בכתבה זה פשוט דבר שאי אפשר לעצור וגם לא בטוח שאפשר היה לעשות הרבה אפילו אם היו מנסים. אפשר היה אולי למזער את הנזק אבל גם כאן נכנס עניין ההון-השלטון שממש לא אכפת היה לו מהנעשה שם וסבלם של האנשים. האם הכלכלנים נוגעים בעניין הזה? אם כבר מדברים על קטרינה מה בקשר למלחמות ובניית כל מיני כלי משחית? האם זה נכלל בחישובים של ה GDT? בסופו של דבר ההרס של קטרינה הוא כאין וכאפס לעומת ההרס שבמלחמות. אז איפה הכלכלנים? למה ליצני הכלכלה טוענים שקטרינה לא היתה צריכה להחשב ב GDT ואילו כלי המשחית כן צריכים להחשב?

    מה בקשר להתהליך שבו הממשלה קונה דלק ממדינות דיקטאטוריות ואילו המדינות הדיקטאטוריות קונות נשק בכסף הזה ויוצאות למלחמה נגד אותן מדינות שקונות דלק ואז אותן מדינות שקונות דלק צריכות לבזבז סכום ניכר מהתפוקה לייצור כלי משחית כדי להגן על עצמם מהמדינות הדיקטאטוריות בעלות הדלק. האם נכון להכניס את זה ל GDT או לא נכון? בסופו של דבר איזה תועלת יש לנו מזה? מדוע אותם ליצני כלכלה לא יוצאים נגד כל זה ומסבירים לכולם את העניין. האם אותם ליצני כלכלה מפחדים מתגובת ההון-שלטון ובמקום להסביר מה באמת קורה הם מעדיפים לפרסם שטויות?

    זכור לי גם כן שפול קרוגמן, לכאורה כלכלן הבית כאן, אמר שהנפילה היתה בגלל לציבור היה "יותר מידי אמצעי תשלום". תחשבו לרגע מה זה אומר. כל הכסף שיש לכם בקופות גמל או בכל מיני חשבונות חסכון בבנקים שזה בעצם כסף שהרווחתם ביושר וגם חסכתם הוא אמצעי תשלום. כלומר אתם יכולים להוציא את זה ולקנות משהו עם זה. בסופו של דבר ההון-שלטון ממליץ לחסוך אבל הבעיה היא שיש נפילה כל פעם ורוב הכסף הזה נמחק כלא היה. אז האם כלכלן הבית הנ"ל אומר שהחסכונות שלנו הם בעצם מיסוי מוסווה? כלומר זה כסף לא אמיתי ובעצם כל מטרתו היא ליצור רווחים גדולים לכמה בעלי הון? מדוע כל ליצני הכלכלה לא מדברים על זה? מדוע חסכון מומלץ ע"י ההון-שלטון בעזרתם האדיבה של ליצני הכלכלה?

    מצידי אפשר לוותר על הצטטת של כל ליצני הכלכלה כנ"ל כפי שמובאים פה מדי פעם בפעם ואפשר במקום זה אפילו להדפיס הורוסקופ. כלומר בשני המקרים כותבים הרבה ובעצם לא אומרים דבר אבל מה שיפה בהורוסקופ הוא שזה קצר.

  3. מירו

    הלוואי שהיו מלמדים את זה יותר בכלכלה, את "הפילוסופיה(והפוליטיקה) שמאחורי המדדים" במקום להוציא רק ובעיקר טכנאי אוצר בשירות מדדים מעוותים…

  4. יונתן שחם

    והוחלט על פרוייקט למדידת הקדמה והרווחה באמצעות מדדים נוספים, וגם יש נציגות מישראל:
    http://ecoeco.org.il/?q=node/52

  5. עמית

    באופן מסורתי לפחות במאה השנים האחרונות עולה מחיר הנפט כשבבית הלבן מכהן נשיא רפובליקאי.
    כאשר מחיר הנפט עולה עולים כל המחירים תלויי האנרגיה והפטרו כימיה, במקום שזה ימדד כפגיעה/אינפלציה זה נמדד כעליה בתמ"ג.
    הרי בעצם מה שקורה הוא שערך התמ"ג יורד בעליית המחירים.

  6. מוישה

    שיעור התמ"ג משוקלל לפי אינפלציה.

  7. שור

    שתי הערות:

    1.אני מעריך שבכל מדד חלופי יהווה התמ"ג מרכיב מרכזי, ולמדד החדש יהיה מתאם חיובי גבוה עם התמ"ג.

    2. למרות שהתמ"ג הוא מדד חשבונאי במהותו, הוא לוקח בחשבון שינויים כלכליים. לדוגמא שימוש באנרגיה מזהמת (כמו מכונת ייבוש במקום ייבוש בשמש) מגדיל את התמ"ג מצד אחד, אולם הזיהום עצמו מביא להקטנת התמ"ג מצד שני (אובדן תוצר בגין תחלואה ותמותה).

    לכן לדעתי המדד המועדף הוא תמ"ג משוקלל עם מדד ג`יני, וכך המדד (שהוא ממוצע) ייקח בחשבון גם את הפער החברתי (שהוא בעצם השונות או סטיית התקן).

    שור

  8. רוש

    לשור – דווקא תחלואה לא מקטינה את התמ"ג באופן ישיר, מכיוון שהיא מגדילה מאוד את ההוצאה על בריאות. בנוסף, מדינות שיכולות "לייצא" את הזיהום שלהן למדינות אחרות או לאזורים פחות מאוכלים (או פחות עשירים) בתוכן, מתחמקות גם מהעניין הזה.

  9. שור

    השפעת שינויים בחברה ובכלכלה, כמו זיהום, היא מורכבת –
    הן אובדון תוצר בגין תחלואה ותמותה
    והן גידול בתוצא בגין שימוש בחשמל מזהם או שימוש בתרופות.
    בכדי לנסות להבין איזה השפעה חזקה יותר, תנסה לחשוב מה יקרה אם כולנו נהיה חולים ולא נוכל לעבוד ?
    האם במקרה קיצון כזה ההשפעה על התוצר תהיה חיובית או שלילית ?
    התשובה היא די ברורה – התוצר יקטן, ומכן אתה יכול להשליך על המקרה הפרטי.
    אם כי בהחלט ייתכנו מקרים פרטיים שאתה צודק.

    לגבי יצוא זיהום, לצערי אתה צודק. במדינות עשירות (קפיטליסטיות) יש תקנות וחוקים שאין במדינות עניות (ריכוזיות).
    שור

  10. רוש

    מערכת הבריאות האמריקאית תופסת 16% מהתוצר האמריקאי, מה שאומר שלא מדובר בחברה בריאה במיוחד. בכל זאת ארה"ב היא החברה העשירה בעולם (במונחי תמ"ג לנפש).

    דווקא במדינות אליהן מיוצא זיהום, לרוב אין רשות מרכזית חזקה שתאכוף חוקים ותקנות. כך למשל במדינות מערב אפריקאיות כמו ניגריה, או בסומליה, בה המדינה למעשה לא קיימת.

  11. שור

    שים לב שבמדינות קפיטליסטיות יש פחות זיהום אוויר, לדעתי זה בגלל שאנשים יותר עשירים ולכן מרשים לעצמם ליצור תקנים (יקרים) לשמירת סביבה פחות מזוהמת.
    לגבי הבריאות בארה"ב, במדינות שיש בהם שוק חופשי עלויות הבריאות יקרות מאוד ואין שיווי משקל אופטימלי, זאת לעומת מדינות בהן יש סל אוניברסאלי שמביא ליעילות גבוהה יותר.

    שור