התיוג, התליין והמציאות החברתית הניאו-ליברלית

מתי שמואלוף

"יפו: צעיר בן 22 חוסל ביריות ליד חוף הים" כך בישרה כותרת באתר YNET (כתבה של אבי כהן 20.9.2009). לכאורה זהו דיווח חדשותי רגיל על המתרחש בפריפריה של תל-אביב, אך כשבודקים לעומק את הכיתוב בהמשך הכתבה מוצאים את המשפט, ההרשעה וקבירת הנושא.

הכתבה עצמה נפתחת בתחילה בסיפור על בחור אנונימי בעל עבר בפשיעה שחוסל ביריות ביפו. "צעיר בן 22, המוכר למשטרה, חוסל הלילה (יום א') ביריות בשכונת גבעת העלייה ביפו, סמוך לחוף הים. חבריו פינו אותו לבית החולים וולפסון בחולון, שם נקבע מותו. משטרת מרחב יפתח פתחה בחקירה." בהמשך ישנה דעה (ללא ייחוס) שככל הנראה מגיעה מהכיוון המשטרתי, שקובעת את שמו ועברו של הנרצח: "הנרצח הוא סמיר מוגרבי, שתואר על-ידי המשטרה כ"כוכב עולה" בתחום עבריינות הרכוש.”

למה להתעכב על הכותרת ועל פתיח הכתבה? ובכן התשובה פשוטה. לדעתי, הכתבה מתייגת את הנרצח והופכת אותו לעוד נתון סטטיסטי במציאות חברתית ניאו-ליברלית שבה הרכב החברה ביפו מעניין את האליטות רק כהשקעת נדל"ן פוטנציאלית.

הידיעה מתחילה בתיאור המקרה בכותרת בצורה אנונימית ומתארת צעיר כלשהו שחוסל (מתי התחילו לדבר על חיסולים בתוך ישראל ומה הקשר של הכיבוש לכך, שאלה שלא תידון כאן). בפתיח אנו מקבלים נתון נוסף, לפיו הבחור האנונימי "מוכר למשטרה" (ניתן לשער שהבחור האנונימי הינו פלסטיני-ישראלי, משום שכל זה מתרחש ביפו, אך איננו בטוחים בכך). הביטוי "מוכר למשטרה" הוא הכללה נוקשה ולא רציונלית על קטגוריה שלמה של אנשים. עמדה שנקבעה מראש המיושמת ללא הבחנה, באורח בלתי גמיש. וזאת תוך כדי התעלמות מלאה מההקשר החברתי, מעמדי ולאומי של החיים תחת משטר של דיכוי בתוך מדינת ישראל.

האם חיסולו בידי רוצח הוא מותר משום שהוא בעל עבר "פלילי"? איני בטוח. מהי האחריות של מערכת YNET לפרק את הסאב-טקסט הקשה, שמניח כי אם אדם הוא בעל עבר פלילי ו"מוכר" למשטרה בתור כזה שעובר על החוק, אז מותו מותר. מדוע המשטרה מעורבת בכתבה, אך לא ניתן ביטוי גם לבני משפחתו?

אם לא היינו בטוחים עד כה שמדובר בהכללה נוקשה על קטגוריה שלמה של אנשים, המשטרה נכנסת לעניינים ומדליפה מעברו הפלילי של סמיר מוגרבי. המשטרה כזרוע של המדינה והעירייה בתל-אביב-יפו הופכת להיות גם זו שהפקירה מלכתחילה את המציאות החברתית ביפו וגם זו שמרשיעה ושופטת את הנרצח. כך נכתב בהמשך: "הנרצח הוא סמיר מוגרבי, שתואר על-ידי המשטרה כ"כוכב עולה" בתחום עבריינות הרכוש."

הנה מטפורה שמהדהדת לעולם הטלוויזיה את המציאות החברתית של הזנחת יפו בידי עיריית תל-אביב-יפו. אותה מציאות שלא נותנת הזדמנות שווה לאוכלוסיית הפלסטינים-ישראלים להצליח בצורה שווה ומלאה בדומה לאוכלוסיית היהודים בתל-אביב הלבנה. זו המציאות שמגיעה מהטלוויזיה, זה לא המציאות שקשורה למדיניות תקציבית ומכוונת של ממשלה או מדינה או שחקנים נוספים בהקשר המקומי, אלא זה חלק מריאליטי של כוכב נולד בעולם הפשיעה. אופס, כוכב נולד? זו טעות, הכוונה ל"כוכב עולה". לא מצוין מי אמר לאבי כהן את המשפטים המבריקים הללו שיצאו מתוך הקופירייטר המשטרתי. זה האחרון במקום לתחקר את נסיבות חייו של הבחור, לברר מי הוא היה ואיך הפך לחלק מנתונים עצובים של פשיעה פלסטינית-ישראלית וצעירה, בחר להגחיך, להרשיע ולקבור את האירוע. נכון, כתוב שהמשטרה תבדוק את הנושא גם בהקשר לרציחות אחרות. אך את מי זה מעניין מה היא תמצא. זאת רק "הדחה" של "הכוכב העולה" בתחום עבריינות הרכוש.

חיסול פושעים כפרקטיקה של טיהור של "לכלוך" אנושי ביפו

דעות קדומות שליליות מייחסות תכונות מגונות לאנשים השונים מאתנו. הם מצטרפות זו לזו ויוצרות סטריאוטיפ. האם יש קשר ללאומיות, למעמד, למוצא, למעמד החברתי, הסטאטוס, והיוקרה החסרה של סמיר מוגרבי ז"ל שהופכת אותו למיותר בעיני המשטרה והכתב של YNET שמשתף פעולה לכאורה בדיווח רגיל על אלימות בתוך ישראל? האם מותר לרצוח "כוכב" פשיעה ומדוע מתפתח משטר של חיסולים דווקא בחוף ביפו ולא בחוף בתל-אביב? מה הקשר בין המעבר של שכונות (מוחלשות) שלמות יפו לידי אוכלוסיות יהודיות עשירות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה כמו למשל בפרויקט אנדרומה או בפרויקטים אחרים הנבנים ברחבי העיר ומסייעים בדחיקת האוכלוסייה המקומית החוצה?

האנתרופולוג יוסי לוס במאמרו "עיצוב המרחב הציבורי על ידי לכלוך" בכתב-העת "בלוק" (גיליון 6, "הגדה המזרחית", עורכים אורחים: דליה מרקוביץ' ויוסי יונה, סתיו 2008, עמודים 15-16), טוען כי המרחב הציבורי בפריפריה הישראלית מעוצב ומיוצג באמצעות לכלוך. הלכלוך משקף פעולה פוליטית מוּדעת המתכוננת באופן אירוני, תוך שהיא מתעטפת באצטלה של שימור ופיתוח. הלכלוך הוא תוצר ישיר של פעולות מוניציפאליות ושל יזמים פרטיים. הוא חלק ממנגנונים של יחסי-כוח המנהלים את המרחב המקומי. כך הפסולת היומיומית הופכת לאמצעי שבו מסומן המרחב "המזרחי" כמרחב "אחר" מצחין ומתויג. הפסולת פועלת לפיכך כביטוי של דפוס פעולה קולוניאלי. וזיהומו של המרחב הציבורי ביפו הוא דוגמא מובהקת למגמה זו. בפרפראזה על הדיון בלכלוך במרחב של יפו, אטען כי בפתיחת הכתבה על הירצחו של סמיר מוגרבי ז"ל, הוא הפך לאנונימי, לאחר מכן, כשכבר ציינו את שמו, מיד הצמידו אליו שם תואר של "מוכר למשטרה" ולאחר מכן של "כוכב עולה" בעברות רכוש ועבריינות. לתיוג יש תוצאות כלכליות וחברתיות, אפשר למסור את יפו לאוכלוסיות אחרות אם היא "קן" של עבריינות. שהרי המועמד מהדור החדש הודח מהמשחק משום שהיה כוכב "עולה" בעברות רכוש אבל לא באקדמיה, (לפי מחקר שנערך בשנת 2007 נמצא שבכל הסגל הבכיר באוניברסיטאות בישראל ישנם רק 34 אקדמאים פלסטינים-ישראלים וארבע נשים פלסטיניות-ישראליות שביחד הם מהווים פחות מ-1% מכלל הסגל).

הרצח שבוצע על חוף הים מבשר פחות את הדאגה למציאות החברתית, אלא את המסירה של חוף הים ושכונות ביפו לידי אוכלוסיות אחרות. התיוג, ההכללה, הסטריאוטיפ, ההגזעה של תושבי יפו כעסוקים בפשיעה, כ"אחרים" מתבצעת באופן לא מודע יד ביד עם העברת שכונותיהם בתהליך של ג'נטריפיקציה. החוקר דני רבינוביץ מרחיב על הזרוע האחרת החומדת את השטחים ביפו ולא רואה את זכויות האזרח והאדם השוות של אזרחיה הערבים: " למהומה המתפתחת ביפו סביב 497 צווי הפינוי שהוציאה חברת עמידר נגד משפחות המתגוררות לאורך החוף יש כמובן היבט אתנו-לאומי ברור. רוב המשפחות הן משפחות ערביות קשות יום המתגוררות בבתיהן עשרות שנים. המהלך נגדן, שנעשה במסגרת התוכנית להשלים את הטיילת עד בת ים, כבר נהפך לאבן דרך דרמטית בנתיב הנישול, וההתנגדות לו מאחדת את כל תושבי יפו הערבים. התיאבון לעקירת אזרחים ערבים, פרטים כקהילה, משרידי הנכסים הפיסיים והמורשת התרבותית שלהם, אינו יודע שובע."

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. בריא

    לכותב רגש נחיתות קשה ,זה ברור. השאלה היא למה למרוח את זה בכל כך הרבה מילים. מה רצית שיכתבו שנרצח צדיק או שנרצח פחלשתיני בגלל קפוח חברתי ואהבה גדולה לכסף. האיש היה עברין חלאה שכל בר דעת שמח על כך שהפך לזצ"ל שאיננו יכול להזיק יותר ולא מענין אם הוא יהודי ערבי או הוטנטוטי.

  2. גיא פדה

    אין לי דברים חכמים לכתוב כאן בתגובה, רק להסכים עם הדברים הקשים ולשבח אותך על הניתוח המאלף של המושג הכה שגור בדיווחים עיתונאיים שכאלו "מוכר למשטרה".

  3. עזבו שמות

    איש חכם

  4. שי

    זה די לגיטימי להגדיר את הרצח כסכסוך בין עבריינים. הכתב מניח , על סמך המקורות שלו , שזאת העילה לרצח. כמו שרציחות אחרות מוגדרות כעל רקע רומנטי , פלילי, או לאומני. אם בן אדם "מוכר למשטרה" , זה אומר שכנראה זאת לא היכרות של שלום שלום. די להיתממות ולפוליטיקלי קורקט. אין מה לתלות את כל הרעות החולות שנפלו על תושבי יפו באדם שככל הנראה נרצח בגלל סכסוך בין אירגוני פשע.
    כל כתבה שמדווחת על רצח אפשר לנתח בשיטה של מתי שמואלוף, ולהוציא כל מסקנה שעולה על הדעת. איזו כתבה על רצח לא מתחילה בדיווח על נרצח אנונימי ?? מעתה והלאה ירשמו את שם הנרצח בכותרת הידיעה : "איציק שפירא נרצח אמש".כמה הקשרים חברתיים תרבותיים אפשר להכניס בתוך כתבה אינפורמטיבית של 300 מילה ?
    טענותיו של שמואלוף הגיוניות , אבל הקשר בינהן רופף

  5. דרור ק

    אילו הכותרת הייתה: "ערבי בן 22 נרצח ביפו", האם לא הייתה עולה הטענה שהכותרת גזענית? אני זוכר לא פעם ולא פעמיים שהתרעמו על כך שכותרות העיתונים מתייחסות למוצאו של האדם במקום להתייחס בשוויוניות לכל אזרחי המדינה. בשנים האחרונות היה שינוי גדול בתחום הזה – יותר סיקור של אירועים מהפריפריה, והתייחסות ניטרלית למוצא של האנשים המוזכרים, והנה עכשיו באים וטוענים שדווקא צריך להזכיר את המוצא.

    לגבי האוכלוסייה ביפו – יפו תמיד הייתה עיר מעורבת, גם לפני הקמת המדינה. היום רוב תושביה יהודים, אם כי המיעוט הערבי בה גדול וותיק מאוד. בכל מקרה, אם אומרים "תושב יפו" רוב הסיכויים שמתכוונים דווקא ליהודי.

    השימוש בביטוי "חוסל" הוא באמת פסול ומביך. היה צריך להיות "נרצח". אבל מבחינת הדיווח העיתונאי, העובדה שהנרצח היה מעורב בפעילות פלילית ענפה רלוונטית מאוד. אי אפשר להצדיק רצח, אבל אפשר וצריך להסביר את המניעים לרצח.

    הנרצח נורה סמוך לביתו, פונה לבית חולים וולפסון ומן הסתם נרשם שם. אולי המידע הגיע דווקא מבית החולים, אבל סביר שהנרצח מוכר לא רק למשטרה, אלא גם לתושבי יפו, והם, שראו אותו מובל מביתו לבית החולים, דיווחו על כך לעיתונאי. בעצם, סביר שהעיתונאי שאל את המשטרה "מי זה סמיר מוגרבי?" ועל כך קיבל את תשובת "הכוכב העולה". אגב, לפי הדיווח המשטרה לא פטרה את האירוע כ"בעיה של עבריינים", אלא פתחה בחקירה די מקיפה.

  6. ירדנה אלון

    לעניות דעתי הבלתי קובעת אם רוצים לכתוב על הנעשה ביפו מבחינת נישולה של האוכלוסייה הלא יהודית (דרך אגב גם היהודים מנושלים ביפו, הרי את הליכלוך ואת הזוהמה חיים בצורה יומיומית כולם,תטיילו קצת בפלורנטין שנחשבת לשכונה יפואית דרך אגב לא תל אביבית ותראו את הליכלוך והזוהמה של התעשייה שם ואת צואת הכלבים המרוחה על המדרכות,ואם כבר צואת כלבים את זה משאירים התושבים הצעירים "הצפונבונים" שפלורנטין משמשת להם שכונת מעבר עד שיצליחו ל"עשות את זה" בעיר הגדולה ולעבור לצד הצפוני של העיר אולם זוהי הערה בשולי הדברים)
    אז נעשו ועדיין נעשות עוולות לא קטנות כלפי האוכלוסיה היהודית והלא יהודית ביפו,למן קום המדינה,לא אכנס לפרוט,וצריך להתריע על כך,חייבים להרתם למאבק,יחד עם זאת כיפואית אני חייבת לציין למען האיזון שגם חלו שיפורים מייטיבים מאוד,אז כך שלא הכל שחור.אז אם רוצים לכתוב על יפו ויש הרבה מה לכתוב ולבקר את הנעשה ביפו לא צריך לרתום את הסיפור הקטן הזה על אדם שנירצח ולעשות מזה סמל על מה שקורה ביפו,ההקשר כאן נראה מלאכותי בעיני על כל פנים.אם רוצים לכתוב על גזענות ועל נישול של אוכלוסיות יש דוגמאות הרבה יותר קשות ועקרוניות מן הדיווח העיתונאי הזה.
    יפו אין ספק עוברת שינוי,לדעתי ולדעת רבים שחיים ביפו שינוי מבורך, בתהליך השינוי הזה נגרמות עוולות וצריך לעמוד עם היד על הדופק שהשינוי המתבקש שסוף סוף הגיע אחרי שנים רבות של התעלמות והזנחה לא יפגע בתושבים,מפני שקורה לא אחת ולא רק ביפו, שהרשות השילטונית מבצעת שינויים אולם בדרכה לבצע אותם היא מתנהגת כמו פיל בחנות חרסינה.והיא עושה זאת בעיקר כשאוכלוסייה מוחלשת עומדת כאבן נגף(לדעת הרשות השילטונית)בדרך לשינוי שבסופו של דבר עשוי להייטיב עם הציבור כולו.אז כך שהשינוי הוא טוב,הדרך לשינוי,התהליך, לעיתים קרובות נעשה מתוך קשיות לב,וקשיחות שגובלת לא אחת בהתעמרות ואכזריות,אולם זה קורה לא רק ביפו,במהלך השנים סיגלו להם אנשי השילטון מבט על האוכלוסייה של שליט ונתין זו אחת הרעות החולות של יחסי אזרח-שילטון במדינת ישראל .גם זה צריך לעבור שינוי אחת הסיבות לכך לעניות דעתי זו העובדה שלמדנו להעריץ אנשי צבא והם אלה שתופשים את רוב המשרות הניהוליות שילטוניות ולאחר שנים רבות שבהן הם התרגלו ליחסי מפקד-פקוד,זה נראה להם מובן מאליו שכך צריך להיות גם בחברה האזרחית,הם דורשים צייתנות עיוורת.אז כך שההערצה הפכה בנקל לעריצות.אז את העריצות השילטונית אנחנו כאזרחים חייבים להפסיק.ופה אפשר להשתמש ביפו ובתהליך השינוי שהיא עוברת כמשל,
    בשביל זה לא צריך להיטפל לסיפור שולי מעולם הפשע.על זה נאמר "מה עניין שמיטה להר גריזים"?