הפטרול הלילי והקהילה

יפתח גולדמן

לפני כמה ימים, בעודי מזדחל בפקק במבואות תל אביב, האזנתי לקרן נויבך שראיינה ברדיו יושב-ראש ועד שכונה כלשהי ברחובות (שכחתי את שם השכונה). ראש הועד סיפר ששכונתו הפכה ליעד של עברייני רכוש הפורצים לבתים בכל שעות היממה וממררים את חיי התושבים.

– "פניתם למשטרה?" שאלה המראיינת.

– "פנינו", השיב ראש הועד.

– "ומה אמרו לכם?"

(תתכונן, אמרתי לעצמי, הנה זה בא. ואכן זה בא)

– "מפקד המשטרה הציע לנו להתראגן כקהילה ולקחת על עצמנו את משימת השיטור בשכונה", אמר ראש הועד.

אחר כך קראה נויבך את תגובתה של איזו דוברת משטרתית שאמרה ש"פתרון הבעיה כרוך בשיתוף פעולה בין המשטרה, הרשות והקהילה, והיא מצפה מהקהילה להתגייס".

הקהילה נקראת איפוא אל הדגל.

אם אתם אזרחים טובים בעלי חוש קהילתי מפותח, קחו דובון ועוזי וצאו לסייר בלילה ברחובות שכונתכם ולעצור חשודים!

יש להודות: הדימוי של האזרח פרידמן, נגיד, והאזרחית אמסלם, נניח, המסיירים בלילה ברחובות, אינו נעדר חינניות. כמעט אפשר לדמיין את אמסלם (בשחור) ופרידמן (במעיל זהוב ובכובע) בוחנים את כלי נשקם אגב שיחה ערה עם תחילת המשמרת, כשמאחוריהם חולפת בריצה ילדה מסתורית… ועוד אפשר לדמיין כיצד הופך הפטרול הלילי הזה לגרעין-התהוות של יחסים קהילתיים ופעילות קהילתית.

אך האמת היא, שפטרול לילי הוא מלאכה קשה, משעממת ומאוד לא יצירתית. ומעצר גנבים (אמיתיים או מדומיינים) הוא מעשה של אלימות (גם אם נחוצה), שלא יוציא מאמסלם ומפרידמן דווקא את הטוב האצור בהם.

בשכונה קהילתית מתפקדת היטב, התושבים לא רובצים בערב ובוהים בטלויזיה, אבל הם גם לא מפטרלים ברחובות. בשכונה קהילתית מתפקדת היטב, פרידמן משתתף בערב במפגש של ועד ההורים בבית-הספר שבו לומדים ילדיו. אמסלם הולכת לישיבה של הנהלת המתנ"ס השכונתי. בעלה של אמסלם משתתף בחזרה של תאטרון החובבים הקהילתי. אשתו של פרידמן יושבת בביתה ומתכננת את מבצע ההקמה של הגינה הקהילתית, שיתחיל מחר אחר הצהריים בהשתתפות ילדי השכונה והוריהם…

ומי שומר על הרחובות? בעולם שתוקן תיקון קהילתי שלם, אין צורך בשומרים כי אין עבריינים: למי יש זמן לפרוץ לבתים כשצריך להשתתף בערב בחזרת המקהלה השכונתית, או בישיבת מועצת השכונה, או בחוג התנ"ך השכונתי… אבל בעולמנו כפי שהוא, בעולם שבו עוד לא תמו חטאים מן הארץ, צריך מישהו שישמור על הרחובות. למישהו הזה קוראים משטרה.

מה משותף לועד הורים בבית הספר, להנהלת המתנ"ס, לתאטרון החובבים, לגינה הקהילתית, למקהלה ולחוג התנ"ך? במה הם נבדלים מן הפטרול הלילי? אלה הם תחומים של יצירה והתפתחות, של עשיה בצוותא המעשירה ובונה את היחיד ואת היחד. כל זה כמעט לא קורה בפטרול, או קורה רק באופן מוגבל מאוד. בסרטים הוליוודיים הפטרול הלילי הוא מסעיר ומרתק וישיבת הועד היא משעממת. במציאות הדברים הפוכים: הישיבה היא המרתקת. הפטרול הוא המשעמם.

אני נדרש לעניין זה משני טעמים. הראשון הוא, שתשובתו של מפקד תחנת המשטרה ליושב ראש ועד השכונה ממחישה (שוב) עד כמה עלול דגל ה"קהילתיות" לשמש מסווה לפרוייקט ההפרטה. תקציבי המשטרה מדולדלים ומקוצצים שוב ושוב. למפקד התחנה אין מספיק כוח אדם ("בקושי יש לי כסף לצ'קלאקה", אמר המפקד ליושב-ראש הועד). זה כמובן לא באשמתו. והנה בא הדיבור החוגג על ה"קהילה" ומספק את הפתרון. את הכאילו-פתרון. "הקהילה תתגייס". זה נראה הרבה יותר יפה מסתם שוטרים (שאינם "אנשי קהילה") המפטרלים ברחובות. עוד רגע ונגיד שקיצוץ כח האדם במשטרה היה הכרחי כדי לאפשר חיים קהילתיים…

חוקרים רבים מצביעים על כך שה"קהילה" מופיעה בימינו במצעים של כולם – של השמאל, של הימין ושל המרכז. אפשר שזו עדות לכוחו של מושג ה"קהילה". אפשר שזו עדות לחולשתו. מכל מקום, זה מחייב אותנו (את אנשי השמאל הקהילתי או הקהילתניות השמאלית) לזהירות רבה.

סיפור הפטרול השכונתי גם מלמד אותנו משהו על טיב היחסים שבין המדינה והקהילה. הסוציאליסט הקומונאלי הדגול מרטין בובר ראה את הקהילה והמדינה כשני ניגודים משלימים המוציאים זה את זה: ככל שהאחד גדל, השני קטן. התאורטיקנים של הקהילתניות (Communitarianism) בימינו מרחיבים בדרך-כלל את התמונה ומחליפים את המודל הדו-קוטבי (מדינה-קהילה) במודל תלת-קוטבי: מדינה-שוק-קהילה (חלק מהם גם מבינים שאין זה מספיק לדבר רק על הניגוד שבין הקהילה לבין שני הכוחות האחרים. בעידן שבו השוק שולט כמעט ללא מיצרים, צריך לקרוא גם לחיזוק המדינה). בשני המודלים הללו (הדו-קוטבי והתלת-קוטבי) יש הגיון רב, אבל הם אינם מדוייקים מספיק. נתעלם לרגע (רק לרגע) מן השוק, ונדבר רק על המדינה והקהילה. הסיפור שפתחתי בו מראה כי לפעמים מדינה חזקה מאפשרת קהילה חזקה ולא סותרת אותה. מר פרידמן יכול ללכת לועד ההורים וגברת אמסלם יכולה להשתתף בישיבת הנהלת המתנ"ס כי המשטרה שומרת על בתיהם מפני גנבים. וגם, אם תרצו (ואני רוצה), כי משרד החינוך נותן לכל הילדים חינוך טוב ומונע את התדרדרותם לפשע; ומשרד התעשיה והמסחר, האמון על התכנון הכלכלי, דואג למצב של אפס אחוזי אבטלה ומגן על זכויות העובדים; ומשרד הרווחה מפעיל תוכניות אפקטיביות המסייעות לאלה שבכל זאת ירדו מהמסלול לחזור אליו במהרה. כל אלה מקטינים מאוד את אחוזי הפשיעה. וכל אלה מצריכים מדינה "גדולה" ועתירת-תקציבים. לעומת זאת, כשמשרד החינוך מפקיר את התלמידים (והמורים), כשמשרד התמ"ת מפקיר את העובדים, כשמשרד הרווחה מפקיר את הנזקקים, כשהמשטרה מפקירה את האזרחים וכשמשרד האוצר מקצץ את המדינה עד לגודל מיקרוסקופי, התוצאה אינה פריחתה של הקהילה. התוצאה היא שמר פרידמן יושב בבית, מחבק אלת ביסבול ומחכה לפורצים. וגברת אמסלם, ההתקפית יותר, חוגרת נשק ויוצאת אל הרחוב לקדם פני רעה. ועד ההורים נשאר מיותם. הנהלת המתנ"ס איננה מתפקדת. תאטרון החובבים ננטש משחקניו ובגינה הקהילתית עולים עשבים שוטים.

אכן, מדינה דומיננטית ואגרסיבית מדי עלולה להצמית את הקהילתיות. אך מכך לא נובע שמדינה קטנה ומדולדלת היא מתכון לקהילתיות משגשגת. היחסים שבין הקהילה והמדינה מורכבים יותר מן המודל הפשוט של יותר מדינה – פחות קהילה ולהפך.

סוציאליסטים קהילתניים, ואפילו אנרכיסטים קהילתניים, צריכים להכיר בכך.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל

    הנה דוגמא כיצד ניתן לכתוב טכסט פוליטי בשפה מרעננת ומובנת לכל. תענוג לקרוא.

  2. ע.ג

    איפה הקהילה האידאלית הזו שאין בה עברינים ויש מספיק כסף לכל דבר. אני רוצה לגור שם. הבעיה היא שקהילות כאלה יש רק בדמיון הפרוע של אידאליסטים מעופפים. האמת המרה היא שבשום מקום בעולם אין קהילות כאלה ולרוע המזל גם לא יכולות להיות קהילות כאלה. לכן מר פרידמן וגב` אמסלם מתבקשים לעזור לקהילה. לא לעצור גנבים אלא להתריע למשטרה כאשר מסתובב בשכונה מישהו מחשיד, לא לקחת לביתם זקנים ערירים אלא לתמוך בהם ע"י ביקור מפעם לפעם, ללכת איתם למשרד כל שהוא אם אינם יודעים טוב עברית למשל, לא לשלם לשעורים פרטים של ילד לא שלהם אלא לתת לילד מתקשה עזרה בעצמם אם יש להם זמן פנוי. זה הרעיון של קהילה ולא חלומות באספמיה על ממשלה משלמת על הכל ואם לא היא ממשלה מנוולת שרצה להפרטה. לא שממשלת ישראל פועלת נכון אבל האלטרנטיבה איננה דמיונות פרועים אלא בדיוק מה שמפקד תחנת משטרה חכם אמר לועד השכונה.

  3. מירו

    טקסט המקשר בין צדק חברתי (רווחה וצמצום פערים), דרך תשתיות קהילתיות לפשיעה ועזובה ויוצר תפיסה של אחריות חברתית במקום מדיניות הבריחה מאחריות הקפיטליסטית.

    מאמרים כאלה חושפים את עורמת האמונות הקפיטליסטיות שטבע האדם העני רע מנעוריו ויש "להילחם בפשע עד חורמה".העניים הם רעים והעשירים הם טובים ונדיבים.

    כאילו שהפושעים בחרו בזה ולא הוסללו למסלולים סיכויי חיים מלכתחילה.

  4. אנרכיסט

    לא רוצה קהילה. לא מתאים לי. רוצה שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי לנהל את חיי כפי שאני רוצה. לא מתאים לי לתת דין וחשבון לשכנה מלמטה כל פעם שאני חוזר מאוחר בלילה, וכל פעם שאני קונה אוטו חדש, וכל פעם שאני משיג עבודה חדשה. קהילתנות היא פשוט דיכוי האינדיבדואל תחת שם אחר, כמו בסוציאליזם, כמו בקומוניזם, כמו בלאומנות הפטריוטית המחליאה. אני אחד יחיד ומיוחד, ולא חלק משום קהילה, תודה רבה.

  5. בלונדי

    מסכים עם כל מילה. אני מרגיש בדיוק אותו הדבר.

    טוב לדעת שיש מישהו כמוך בקהילת המגיבים של "העוקץ"….

  6. בעלה של אמסלם

    בתור בעלה של גברת אמסלם אני רוצה להגיד לך שכתבת מאוד יפה. דה עקא, כותב יקר, שהיום לאף אחד מהשכנים שלנו בבלוק, או ברחוב, או בשכונה, קוראים פרידמן. הפרידמנים עברו לצפון רחובות (שם הכל בסדר).

  7. אירית

    צפון רחובות, אולי אין שם בני נוער שמוכרים סמים ברחוב, אבל תאמין לי שיש שם נגעים אחרים שאינם מטופלים. מי אתה חושב צורך את הסמים היקרים ? ואיפה יש אלימות במשפחה בלי שהעו"סית מעזה להיכנס מאימת הפרופסור או בעל מפעל ההיטק ?

    מסתבר שכאשר מדינה שקועה בעבריינות עד צאור, זה לא פוסח על הבורגנות, אלא ששם זה מכוסה ושקט כזה. ציווילי. מנסיון.

    הנכדה של פרידמן מרחובות.

  8. אבו אמסלם המקורי מספר 2

    אדון גולדמן, אתה תמיד נופל על העובדות הפשוטות והנתונים היבשים. ככה היה במאמר בתי הספר הדמוקרטיים וככה עכשיו. חבל שאנשים מבקרים אותך או מתלהבים מרעיונותיך על בסיס רעוע כמו הטקסטים האלה.
    אתה אומר קיצצו בתקציב המשטרה? ואללה? בכמה שקלים? בכמה אחוזים מהתקציב? באיזה שיעור מהתמ"ג? בהשוואה בין מתי למתי?
    אגב, אשתי עכשיו כשאני כותב בדיוק יושבת עם הורים אחרים, חלק מהם שמם מתחרז יותר עם גולדמן מאשר עם אמסלם, וזוממת איתם הקמת מסגרת חינוכית דמוקרטית באזור מאוד לא עשיר בעיר מאוד ענייה. איתך הסליחה.

  9. דב בינ דר

    משמר אזרחי הוא דבר מבורך אבל בשום אופן לא יכול לבוא במקום המשטרה אבל יכול לעזור לה.הבעיה הגדולה היא כבילת ידי השוטרים כי היום שוטר שיורה בגנב מסתכן בהעמדה לדין ובישיבה בכלא יחד עם חבריו של הגנב שכמובן יחפשו שם דרך לנקום בו בכל צורה אפשרית ןלדוגמה השוטר שירה והרג גנב מכוניות בפרדס חנה אבל מצד שני דוגמת קצין המשטרה שבחר להאבק בגנב הרכב ברחובות ושוכב היום כצמח בבית חולים,מה עדיף?גנב מת או שוטר מת,ואמרו שבפרדס חנה השוטר ירה בגנב מפני שהוא ערבי,לא זכור לי שהוא הכיר אותו אישית מקודם או שראה תעודת זהות לפני שירה אבל לדעתי הוא היה אמור לירות בו בכל מקרה גם אם הוא היה יהודי,חייבת להיות רשות לכל שוטר לירות הכל גנב גם אם השוטר ערבי והגנב יהודי וידוע שקיימים גם שוטרים ערבים וגם גנבים יהודים.אם תהיה לשוטרים רשות מפורשת וגיבוי ראוי לשמו זו תהיה הרתעה רצינית לגנבים ואם בכל זאת ימות מדי פעם איזשהו גנב מיריות שוטר המדינה והציבור רק ירויחו מזה,גם יפטרו מעוד גנב וגם יחסכו את הוצאות אחזקתו בכלא מתקציב המדינה.

  10. בעלה של אמסלם

    הצטערתי לשמוע על הבעיות שלך. אני מכיר מקרים כאלה בכל מקום. אבל אם תשימי לב המאמר נכתב על משהו אחר ויוצא ממנו שכולם ברחובות סובלים מאותם בעיות. לכותב הנחמד יש בטח כוונה טובה אבל עושה רושם שהוא טועה ומטעה וחבל. האמת היא שכל עוד הפרידמנים גרו פה המשטרה היתה מגיעה כשהיה צריך. ד"ש וכל טוב

  11. פיני זוהר פובליציסט

    חבל שנושא כה חשוב שמופקר ע"י מדינת ישראל באזלת ידה.
    שבו אזרחים מקפדים את חייהם. רכושם נבזז. חרותם וכבודם מחוללים
    חדשות לבקרים.
    מוצאים לנחוץ חלק מהאזרחים להכניס את השד העדתי לתוך כל קולמוס ופולמוס.
    בשורה התחתונה אנחנו יורים לעצמינו ברגל.
    רק ליידע את הקוראים אנחנו לא מדינה שיש לה משטרה, אנחנו משטרה שיש לה מדינה.
    המשך יבוא.

  12. סמולן

    ויש עוד כמה פגמים, ראה להלן.

    1. הקפיטליזם יוביל, בודאות מתמטית, למצב שבו בסוף כמה ניסיונות מביכים יותר או פחות, ישכרו גולדמן ואמסלם חברת שמירה פרטית שתבצע סיורים בשכונה שלהם. זה לא יעלה הרבה, ויהיה יעיל מאד: לסייר תהיה צ`קאלקה, ומדי פעם הוא יעצור לבדיקה. אחרי כמה זמן, אמסלמם וגולדמן יתקינו שערי רכב בכניסה לשכונה (עוד קצת כסף), תאורה ברחובות ואולי גם מצלמות עם זוית רחבה.

    2. כל המהלכים המרתקים הללו עולים כסף, ועל כן אמסלם וגולדמן יעבדו טיפה יותר. לא הרבה יותר אגב, היות והם יעבדו בתחום שהם מעט יותר מומחים בו ביחס לסיור ושמירה. יש סיבה להאמין שהיחס בין שעות העבודה של אמסלם וגולדמן ובין שעות הסיור שהם ירכשו בתהליך הזה יהיה די בסדר.

    3. בשעות הפנאי שיתפנו להם מהסיור הזה, קשה לי להאמין שהם ילכו דווקא לחוג תנ"ך, שממילא חושף את הכותב במעין בן גוריוניות מוזרה. במקום ללכת לחוג היחיד הזה, אותו שתלה ה"מדינה הגדולה" מתוך אמונה תמה שהכי טוב זה תנ"ך, הם יתפצלו: אמסלם תלך ללמוד על מורשתה הערבית-יהודית העתיקה, ועל הדיכוי האשכנזי-כוזרי המפריד אותה מהמרחב הערבי שהיא שייכת אליו. במקביל, גולדמן ילך למפגשי נכבה, בהם יכה על חטא. למרות שהוריו בכלל עלו מארגנטינה בשנות השבעים, וסביו היו רביזיוניסטים שמפא"י סירבה להכניס לארץ. הדרכים שאמסלם וגולדמן יבחרו להתלקק לעולם הערבי שונות באופיין, כשם שהכוזרים שונים מהיהודים האמיתיים, כלומר היהודים הערבים. חוג התנ"ך הזה, על אחדותו הכפויה, וזוועותיו הבלתי מבוטלות, לא מעניין אף אחד.

    סיכום: המאמר מבצע שלוש טעויות שיח. הראשונה היא זלזול בקפיטליזם. השניה היא הנחה של אחדות העם היהודי ובעצם אף של קיומו. השלישית היא מחווה לתנ"ך. היית צריך לחשוב על קוראן. או חדית. אגב, החדית בדרך כלל מגיע בספרים קריאים להפליא.

  13. יורם גת

    לפחות הישיבות שאליהן אני הלכתי היו משמימות וחסרות תכלית. כאשר מופיעים, נאמר, חמישים איש שרוצים להגיד משהו, ואפילו כאשר כל אחד מהם מדבר 3 דקות בלבד, אתה מוצא את עצמך יושב שלוש שעות ומקשיב לאותם דברים נאמרים שוב ושוב ושוב, או מקשיב לדברים שאינך מבין (בין אם משום שדוברם אינו מסוגל להבהיר עצמו בשלוש דקות ובין אם משום שמדובר בנושא שאינך בקיא בו ואינך בטוח שאתה רוצה להיות בקיא בו).

    כאשר מגיעות שלוש הדקות שלך אתה חוזר על הדברים שאמרו קודמיך, ובכל מקרה מעטים שמים לב לדבריך. כולם מסכימים שההצעות שעומדות על הפרק הערב הן לא מוצלחות ויש לתקן בהם פרטים שונים. לבסוף מתברר שההחלטות המשמעותיות לא יתקבלו הערב אלא בתת וועדה או בערב אחר או שהתקבלו כבר קודם או שיש לשמוע דעת מומחה לנושא מסויים.

    הרעיון שתהליך קבלת ההחלטות היומיומי יכול או צריך לערב את כל הציבור הוא לא אוטופי אלא דיסטופי. בדיוק בשביל זה ישנם נציגים. אלו אמורים לרכז בידם מספיק כח פוליטי על מנת להצדיק את השקעת הזמן והמאמץ שלהם הנחוצה על מנת להגיע להחלטות מושכלות.

  14. דרור ק

    וודי אלן אמר פעם ש"ליברל הוא פשיסט שעדיין לא שדדו אותו". לפי אותו היגיון אפשר לומר שאינדיבידואליסט הוא סוציאליסט שעדיין לא היה זקוק לטיפול רפואי יקר (חלילה), עדיין לא היה צריך לשלוח ילדים לבית הספר, עדיין לא פוטר מהעבודה הנוחה ונאלץ להתפרנס מעמידה בשמש 10 שעות ביום שבעה ימים בשבוע וכו`. לא נראה לי שמעניין את השכנה שלך מתי אתה חוזר לדירה שלך ומה עשית בלילה. נראה לי שהיא רק מבקשת שתשמור קצת על השקט כי היא והילדים צריכים לישון מתישהו. מצד שני אם חס וחלילה יפרוץ משבר כלכלי ותצטרך להתפרנס בתור קופאי בסופרמרקט, תוכל להסביר לשכנה שלך שהיא לא יכולה לבוא לעשות קניות בשבת וגם לא בשמונה בערב, אפילו אם זה מאוד נוח לה, כי גם לך יש חיים ואתה לא יכול לשבת ליד הקופה כל היום וכל הלילה. לבוס שלך תוכל להגיד שזכותך לשבת, והוא לא יכול להכריח אותך לעמוד, גם אם היחצ"ן של הסופר אומר שזה נראה יותר טוב.

  15. אירית

    הבנתי אותך לחלוטין ואתה כמובן צודק. אבל נידמה לי שלא הוגן לדרוש מהכותב לכלול את הכל במאמר אחד. הוא עשה ניסיון להדגים, באמצעות נושא אחד, את המורכבות של המתח בין קהילתיות ובין סוציאליזם ולהנהיר מושגים (כך אני הבנתי). הדוגמא היתה רק דוגמא, ולא עיקר במקרה הזה.

    רחובות, לדעתי, ראויה לניתוח פרטיקולרי, ונזכרתי בה היום שוב (מחוז ילדותי, בחלק הצפוני פרידמני) לרגל העפתו של שוקי פורר בקלון כפול.
    שוקי פורר הוא הפרידמן האולמטיבי של רחובות, אבל לא בהכרח זהה לפרידמנים שאתה מדבר עליהם, ולכן ציינתי שאם רוצים לדון בריבוד חברתי-כלכלי-עדתי ברחובות, כדאי לדייק יותר. הנחשלות למשל של ה"אכרים" , חרף כספם הרב, היא גם נושא של אכיפת חוק, אבל שונה מאשר הבעיות של מרמורק ושעריים או אושיות כמובן. וגם בין אלה יש ניואנסים חשובים מאד. התכוונתי שהבטחון האישי לא בהכרח גבוה באמת אצל הצפונים, למרות שנכון, המשטרה תגיע כשיצלצלו מהרחוב של שוקי פורר. ובמקרה היום זה אירוני קצת, כי היא אכן הגיע לביתו של שוקי פורר, אבל כדי לקחת אותו…:))

  16. אנרכיסט

    כל הזלזול הזה באינדיבדואליזם, בהתבדלות, בשונות וברבגוניות, היא אחת הסיבות שבגללה השמאל אוכל חול בישראל ובעולם בכלל כבר עשורים. בישראל זה גרוע במיוחד, בה המנטליות השמוצניקית של "ריקודים סלונים זה בורגני" גורמת לשמאל לא להשתחרר מהתפיסה הבולשביקית שלפיה הדרך היחידה לייצר סולידריות היא בעזרת שוויון כפוי ואחיד.

  17. שור

    אני חושב שכלכלת שוק מעודדת קהילתיות ומביאה לחיים טובים יותר, כמובן תוך מעורבות ופיקוח של המדינה.
    הן בחינוך (ראה פריחת בתי הספר הייחודיים ומעורבות הורים בבתי ספר ציבוריים, ככל שהמעורבות גבוהה יותר כך תוצאות הלימוד טובות יותר),
    הן בבריאות (ראה מודל "שכונות תומכות" לסיוע לקשישים, של הממשלה בשיתוף הקהילה),
    הן באבטחה ושיטור קהילתי (בישראל מודל שווטר קהילתי פורח שמהווה דוגמא למדינות אחרות),
    הן בניקיון וגינון,
    הן בספורט (ראה בעלות קהילתית על קבוצת כדורגל הפועל קטמון),
    הן בתרבות (ראה נסיון של הקהילה לרכוש את קולנוע סמדר בירושלים),
    הן בשירותי דת (בישראל עשרות אלפי בתי כנסת ומסגדים שנבנו ומתוחזקים ע"י הקהילה, בסיוע המדינה),

    המרכיבים מדינה – קהילה – שוק אינם סותרים, אלא משלימים אחד את השני, דבר שיכול להביא לרווחה טובה יותר.
    תפקיד המדינה הוא לפקח, לסייע ולממן בשכונות חלשות, והכי חשוב לעודד ערבוב של עניים ועשיריםו לא בידול (כמו מתן זכויות בנייה או הקלות מס לקבלנים שמוכרים/משכירים חלק מהדירות למשפחות עניות).

    גמר חתימה טובה,
    שור

  18. מיכאל

    מודל השכונה הקהילתית שלך מתואר בצורה יפה ומקיפה בספרו הנפלא של אורוול, 1984.