יום כיפור בפתח ואני במתח

יוסי לוס

מאז שאני זוכר את עצמי, יום כיפור הוא יום שבו בעיני יהודים מסוימים בישראל מותר לזרוק אבנים על מכוניות נוסעות. בשנים האחרונות המצב החמיר ויום כיפור הפך להיות הסיבה לכאורה שמצדיקה אלימות המונית גזענית בערים מעורבות. אני מתקשה להאמין שגם יהודים בחו"ל נוהגים כך כלפי יהודים אחרים או כלפי לא יהודים. זוהי המצאה ישראלית פר אקסלנס. אמנם, ישראל אינה המדינה היחידה שבה טיעונים דתיים של קבוצת הרוב בדבר קדושה מהווים תירוץ לפגיעה בקבוצות מיעוט בעילה של פגיעה בקדושה. אולם, יום כיפור כיום של שביתה מוחלטת הוא יום ישראלי ייחודי.

יום כיפור הוא יום של סליחה ומחילה. יום של קבלה. קבלה של אחרים אשר מתנהגים אחרת ממני או על פי קודים שונים משלי עד כדי קבלה של אחרים אשר פגעו בי. זהו לא יום של התחלה של מריבות חדשות אלא של פתרון מריבות קודמות דרך השלמה ופיוס. ובכל זאת, יהודים מאמינים (פעמים רבות מדובר בילדים שמוסתים על ידי מבוגרים פחדנים) שקדושת היום יקרה להם נוקטים במעשי אלימות כלפי מי שבעיניהם מחללים את היום.

יום כיפור בפתח ואני במתח. היכן תפרוץ האלימות השנה? האם זו תהיה השתוללות המונית גזענית או ש"סתם" יהיו אלה כמה מכוניות וביניהם אמבולנסים שיירגמו בשם שמיים? למרות שמדובר במעשה קבוע מדי שנה אינני זוכר מעולם קריאות של רבנים נגד מעשי האלימות כעומדים בניגוד לרוח היום. אפשר שהעובדה שאינני זוכר היא בעיה נוירולוגית שלי ולא מצב העניינים כפי שהם. אולם, דומה שבשנים האחרונות יום כיפור הופך להיות מועד לפורענות יותר מאי פעם בעבר ובעיקר בערים מעורבות, ומן הראוי שתהיה קריאה רחבה של רבנים ומנהיגים שונים להימנעות מאלימות ביום הזה. נסיעה ברכב ביום כיפור, איננה כפירה בעיקר. אלימות כלפי אחרים ביום כיפור היא כפירה בעיקר.

האם יקומו רבנים, ראשי עיריות של ערים מעורבות (ת"א-יפו, חיפה, עכו, נצרת, לוד, רמלה…), מנהיגי מפלגות, ומנהיגים אחרים מסוגים שונים ויגנו מראש, ולא בדיעבד, את המעשה הצפוי מראש ויקראו למנוע מעשים אלה?

אני מאד מקווה שכן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סמולן

    היא שהובילה להשלכת אבנים על מכוניות. קדמה לכך המצאת האבן. תפוצתן של מכוניות קשורה על כן לתפוצה של השלכת אבנים. יש גרפים מסודרים שמתארים כמה מכוניות יש בעולם, בישראל, וכן הלאה. בהצלחה.

  2. אורלי נוי

    למרבה האסון, הקריאה שאתה מייחל לשמוע, יוסי, לא תישמע מפני שהאלימות הפכה ליסוד אימננטי במוטציה היהודית שצמחה במדינה הציונית, שמתבססת כל כולה על תחושת הקורבנות הנצחית. כל מכונית שנוסעת ביום כיפור היא איום קיומי על ישראל כמדינה יהודית, ומצדיקה (ומחייבת!) הפעלת אלימות פראית בשם אלוהי מדינת היהודים.
    כל דבר הוא איום קיומי: מכונית ביום כיפור, ציון יום הנכבה, שיריו של מחמוד דרוויש, קסאם פרימיטיבי, הפגנה בלתי אלימה בבלעין – הכל מאיים על עצם קיומה של המדינה, ומכאן שתגובה ברוטאלית ואלימה היא המעשה הפטריוטי המובהק ביותר. במדינה בה קציני צבא אמונים על הנחלת ערכים לתלמידים, זריקת אבנים ברחובות היא ביטוי מתקבל על הדעת להשתתפות אזרחית.

  3. דבורית

    אנשים שלא עולה על דעתם להיכנס למסגד עם נעליים, מרגישים לעתים שזו חובתם המוסרית לאכול מול בית כנסת ביום כיפור. אינני רואה כל בעיה בכך שבמדינת ישראל יש יום אחד בשנה שבו מתחשבים בערכי היהדות ומתוך כבוד למסורת ולרגשותיהם של רבים בציבור נמנעים מנסיעה מקודשת.
    הורי סיפרו לי שבעיר מוצאם ברומניה שכניהם הרומנים הנוצרים היו סוגרים את חנויותיהם ביום כיפור מתוך כגוד לרגשות שכניהם היהודים. אני מניחה שלא נפגם דבר מכבודים או ערכיהם מפאת התחשבות זו ואינני רואה מדוע לא ניתן לצפות לכך גם בישראל.

  4. תמהה

    כשקראתי את הטקסט הזה הרגשתי כמו שהרגשתי אתמול בצפייה בתוכניתו של דוב אלבוים, בה ריאיין את צבי ינאי. ינאי טען שאם לא ייסע ביום כיפור במכוניתו, יהיה זה מפחד מהאבנים שייזרקו בו. אלבוים טען בפליאה שינאי מגזים אבל לא פירש. ואני שואלת את עצמי אם לא ממציא יוסי לוס את האבנים מלבו, כמו שעשה זאת צבי ינאי.כי אמנם יש אבנים, אבל תלוי איפה.
    לי ברור שאם ייסעו יוסי לוס וצבי ינאי ברחובות תל אביב, נתניה, אשדוד או אשקלון, אין סיכוי שמישהו יזרוק בהם אבן. גם על שפת הים לאורך כל הטיילת וכביש החוף – אין סיכוי לאבן מיד חרדית. יש סיכוי להטלת אבנים, לעומת זאת, בירושלים בדרך לכותל המערבי או לשכונת הר נוף, גאולה, מאה שערים, או בבני ברק ובשכונות החרדיות בבית שמש ובמודיעין עלית.
    ולכן, אם יוסי לוס יכול להתאפק ולא לרדת לכותל המערבי או לשכונת גאולהבמכוניתו ביום הכיפורים, מדוע שלא ייסע לטבול בים של תל אביב או בת ים, או לנגב חומוס ביפו? האם הפחד הוא מה יהיה אם לא ייזרקו עליו אבנים?

  5. יהודי לא מאמין

    מתי הערבים וה"שמאל" יחליטו שאם יהודי עולה להר הבית זו פרובוקציה שמצדיקה רצח יהודים, מתי הערבים יחליטו שאסור ליהודים להתפלל במערת המכפלה, מתי איזה פלשתינאי יחליט שאסור ליהודים לחיות ויתפוצץ איתם בבית קפה או באוטובוס, מתי איש שמאל יחליט שאסור לי להתגונן כשמנסים לרצוח אותי בגלל שאני יהודי. יש כל כך הרבה ממה לפחד בארץ הזאת ומה שמפריע לך זה אבן שילד טמבל זורק על מכונית. תמיד ל"שמאל" היה סדר עדיפות נכון.

  6. איציק ניסני

    אני מגנה כל זריקת אבנים
    בין אם זה ברחבת הר הבית והכותל בידי ערבים ערב כיפור תשע
    וובין אם זה בשדרות קקל בידי יהודים …מה שמעולם לא קרה
    ואני מצטרף לדרישה בה כל קאדי וכהן דת מוסלמי ינהגו כמנהג הרבנים שדרשו וגינו את התקפות האבנים בירושלים

  7. חן

    כולנו זוכרים את ההשתוללות הערבית, אז ביום כיפור, כיצד ערכו מסע הרס ברחובות עכו, ניפצו ובזזו לאורך רחובות שלמים.
    כולנו זוכרים את רוצח הילדה הערבי-בדואי בטרקטורון בכפר תבור.
    את מי מייצג האתר הזה? את המזרחים בישראל ודאי שלא.

  8. איש

    בוא נקח אחריות על הצד השני, "שלנו", אליו רובנו משתייכים – הלא מאמינים, אתאיסטים, כופרים בדת.
    כמה מאיתנו נוהגים ביום כיפור ולא מתחשבים באחרים? אוכלים ועולזים בחוץ? איפה הדרישה לסבלנות מהצד שלנו?
    אפשר לתת ליום כיפור גם צביון אזרחי קסום – יום ירוק, יום איטי. זה לא רק החג של הדוסים ומנשקי המזוזות ושאר עובדי אלילים ועכו"מ. זה חג של רוכבי האופניים, של הרומנטיקנים. זה יכול להיות חג אוניברסלי.
    אפשר להתלבש על יום כיפור ולהעצים אותו להרבה מטרות של הרבה אנשים ושל הרבה אמונות.
    ולא יזיק שכל אחד יבקש סליחה, זה יחזיר אותנו לפרופורציות נכונות יותר

    איש

  9. יואש

    יום כיפור בישראל קיבל איזו מוטציה, מעין סטייה אלימה ובילוי משונה של רבבות בני אדם שרק חלקם הולכים לבתי כנסת להתפלל ולחוש את אוירת היום הגדול לאנשים מאמינים.
    המוטציה החולנית כוללת בין השאר זריקת אבנים על מכוניות כולל כל אלו שנוסעות למטרות רפואיות או בטחוניות. זורקי האבנים אינם מתענינים בזהות הנוסעים ומטרת נסיעתם. האלימות היא דרכם "ללמד לקח את מחללי החג". יצא לי לחוות ארוע אלים כזה בבני ברק לפני שנים כאשר כלתי נסעה ללדת ביום כיפור לבית החולים "מעייני הישועה". בריוני השכונה שראו מכונית נוסעת שעליה שלט גדול "יולדת" חסמו את הרחוב והחלו לטלטל בפראות את המכונית הפרטית עם היולדת אחוזת הצירים. כלתי אחוזת האימה יכלה בקושי לנשום. הבריונים לא הרחיקו לכת עד כדי לנפץ את שמשות המכונית ובסופו של דבר נתנו למכונית להמשיך לבית החולים. לידת הבן, (נכדי) עברה בשלום, אך טראומת הארוע ההוא חרטה צלקת עמוקה במשפחתנו ביחס לבריונות חרדית המתכסה באצטלה של אמונה וקדושה. אם אלו "קדושיך ישראל" ומורי דרכם אינם מכהים בהם, ראוי לנו לא להמנות עמם ולרחוק מרחק רב מקהלם.

  10. שור

    לתת-העמים הערביים יש תרבות משותפת, שפה די משותפת, היסטוריה משותפת ואפילו ליגה משותפת. הפירוד למדינות הוא בחלקו תוצאה של קולוניאליזם של בריטנה וצרפת.
    אני ממליץ לך לקרוא ספרי היסטוריה על הדרך בה נוצרו מדינות ונקבעו גבולות במזרח התיכון (וגם באפריקה), שים לב לגבולות הישרים כמו סרגל בחלק מהמקומות. אם אתה מתעצל לקרוא ספרי היסטוריה אלון, מומלץ לך לצפות בסרט "לורנס איש ערב" שם תוכל ללמוד על חלוקת ההשפעה הבריטית – צרפתית לאחר מלחמת העולם השנייה ועל אופן הקמת מדינות ערביות מבוססות-קולוניאליזם. על איך ירדן ועירק הוקמו כמדינות בובה קולוניאליסטיות לחלוקת השלל האימפריאליסטי.

    חבל אלון שאתה מתנשא מעל הערבים החיים באיזור, הסבורים בחלקם הגדול שמדובר באומה ערבית אחת גדולה. בעיני סוריה למשל, לבנון, ישראל וירדן הם כולם טריטוריה סורית. בעיני הנאצריסטים, כל המדינות הערביות כולן טריטוריה אחת שצריכות להיות בריבונות ערבית אחת. נדמה לי שגם בעיני בשארה ותנועתו סוריה היא בעל הבית באיזור, וכל הדיבורים עם אומה "פלשתינאית" היא רק כלי לסילוק היהודים מכאן, בעיני האיסלמיסטים, השאיפה היא יצירת אומה אחת גדולה מהאוקיינוס האטלנטי ועד למפרץ הפרסי.
    ממש כמו שכתבתי.
    אם רק תצא אלון מהבועה של השמאל המתנשא, ותנסה להקשיב לדברים שאומרים וכותבים בני דודינו הערביים, אז אולי לא תכתוב את מה שכתבת.

    הציונות אלון, שהביאה להקמת מדינת ישראל, מבוססת על השאיפה לשיבת ציון של מיליוני יהודים מכל העולם. כפי שאכן קורה ועוד יקרה.
    חוק השבות נותן ביטוי לשאיפה הזו אלון – כן כן אלון, גם ליהודים יש זכות למקום מתחת לשמש, כמו לערבים (22 מדינות), כמו לצרפתים, כמו לאיטלקים וכמו לעוד מאות עמים אחרים.
    גישה השוללת טיעון זה מבוססת על בורות, התנשאות, גזענות, שובינים, קומוניזם, קולוניאליזם וכמובן אנטישמיות.
    שים לב אלון, מאז 1989 עלו לישראל מעל למיליון יהודים שהביאו לשינוי דרמטי בדמוגרפיה בארץ ישראל. ישראל הופכת אט אט למדינה גדולה וחזקה, עם קרוב ל-8 מיליון תושבים, עם כלכלה חזקה, מרכז הייטק ופטנטים בין-לאומי, אבן שואבת לאלפי יהודים ולא יהודים מכל רחבי העולם.
    ארץ משגשגת, עם חקלאות לתפארת, עם חופש דת לכל בני הדתות (חוץ מזה שליהודים אסור להתפלל בהר הבית בגלל הפחד מאלימות איסלמית), עם מיליוני תיירים מדי שנה, עם תמיכה של רוב המדינות הדמוקרטיות בעולם ועם מיעוט של 20% ערבים שחי באופן יחסי בחופש ובשגשוג, בוודאי יחסית למצבם של מיעוטים במדינות הערביות.
    תקרא היטב אלון, אולי תבין שהציונות משגשגת וצודקת (יחסית).
    אני בסה"כ מבטא את הגישה הציונית של אלו שהקימו את המדינה וחתמו על מגילת העצמאות.

    גמר חתימה טובה,
    שור

  11. שור

    אולי תצום ותלך להתפלל בבית כנסת,
    תעשה חשבון נפש ,
    תסלח ותבקש סליחה,
    ותתיר נדרים.
    ואני חשבתי שחלק מהמזרחיות זה המסורת מבית סבא… כמו ניגוני "חטאנו לפניך, רחם עלינו"…..

    אולי כל זה ירגיע את המתחים שלך (-:

    גמר חתימה טובה,

    שור

  12. אירית

    אפשר באמת להעניק ליום הזה מימד נוסף, ירוק, יום שבו אין עשן מכוניות לזכר "הימים ההם". לא נתקלתי כבר בזורקי אבנים הרבה זמן, בתל אביב אפשר לנסוע די חופשי והשנה זו פעם ראשונה שאני בשכונה דתית-מסורתית מול בית כנסת….מלחיץ קצת ומחניק, אבל מצטיידים בכל מה שצריך וגם זה יעבור, הילדים נהנים מאד לכבוש את הכבישים.

    ישנה יוזמה אחרת שמסתובבת ברשת (מגיעה מארצות הברית) וזה ביום כיפור להפוך להומלס בכרך גדול ולהצטרף לג`מעה חסרי הבית כדי לחוש אותם. אמנם בישראל זה קצת דבילי, כי ביום כיפור גם בכרך הגדול הכל קפוא על מקומו, אבל הרעיון בבסיס טב, אפשר לשחק איתו קצת. זה גם מעביר את החג בלי צורך לצום.

    זורקי אבנים צריכים להגיע לכלא מהר, כי מדובר בסיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, וזו למיטב זכרוני עבירה חמורה מאד. מדובר בודאי בשבאב משועמם, יהודי הפעם, שמתחפש לילדים בעזה. (כיפורים זה כי-פורים עדיין לא הגיע וגם במדרש יש קשר בין שני המועדים האלה).

    לא זכורה לי בעיה כלשהי בעיר "המעורבת" יפו שבה גרתי, אבל כניראה עכו ועוד כמה חורים נידחים מגיעים לרמת שעמום קיצונית בחג הזה, ופורקים את זעמם זה על זה.

  13. תמה

    כל דבר הוא איום קיומי: מכונית ביום כיפור, ציון יום הנכבה, שיריו של מחמוד דרוויש, קסאם פרימיטיבי, הפגנה בלתי אלימה בבלעין – הכל מאיים על עצם קיומה של המדינה, ומכאן שתגובה ברוטאלית ואלימה היא המעשה הפטריוטי המובהק ביותר. ציטוט מתגובת אורלי נוי.

    יש יותר מידי אנשים שהקאסם הפרימיטיבי פגע בהם וריסק את גופם או את רוחם במציאות החיה שלהם למשל בשדרות או באשקלון אז ללעוג לאלה ששילמו בגופם ונפשם מקאסם פרימיטיבי ולומר שזה לא איום קיומי זאת חוצפה ויותר מכך זה עיוורון.

  14. אליהוא

    היה לפני זמן לא רב יום כיפורים בו לא זרקו עלינו אבנים אלא חומרים אחרים,תוך ניצול היום הזה כדי מוטטנו.
    אילו נשמות עדינות.

  15. DOS

    מי שזורק אבנים ביום כיפור זה מי שלא נימצא בבית הכנסת
    וביום זה כל הדוסים האמיתיים נמצאים יום שלם בפנים יושבים עומדים מתנדנדים
    ובכלל למי יש כוח לזרוק אבנים כשהוא צם
    הכל נראה לי המצאה
    הרבנים לא צריכים להגיד כלום = כי אבנים בשבת וביום כיפור אסורים להרמה כי זה כמו מוקצה כמו כסף
    אז מי שזורק הוא כנראה איזה זרוק בראש….

  16. ענת מאיר

    חזרתי אמש מחו"ל ואחת הסיבות שנסעתי היא כדי לא להיות כאן ביום כיפור.
    לפני כשלוש שנים, בחוזרי מביקור אצל אמא שלי (שגרה בקיבוץ שאין מציינים בו את יום כיפור וחגגה יומולדת באותו יום), עברתי בערב יום כיפור בכביש הראשי שעל יד מעלות, הנמצא מחוץ לשטח השיפוט של העיר.
    אני עוברת שם בדרך כלל ביום כיפור: הדרך עוברת בשני כפרים ערביים – תרשיחא ופקיעין ולא ראיתי בכך התערבות גסה בענינים הדתיים של אף אחד.
    בישוב שלי כן נהוג להמעיט בתנועת רכב ומי שרוצה לנסוע מחנה את הרכב ביציאה מהישוב, וכך עשיתי גם אני.
    אבל באותו ערב עמדו עשרות אנשים על הכביש הראשי וזרקו אבנים גדולות, בנוכחות המשטרה, על מכוניות חולפות.
    גם עלי זרקו ושברו לי את השמשה הקדמית.
    כל כך נבהלתי שאפילו לא חזרתי לאחור לדרוש מהמשטרה לפעול.
    לאחר ימים אחדים נגשתי לתחנת המשטרה והגשתי תלונה, אך כצפוי מפקד המשטרה אמר לי שאין סיכוי שיטפלו בזה.
    מאז לא נסעתי לאמא שלי ביום כיפור אבל חלמתי פשוט לא להיות כאן.
    השנה הגשמתי את החלום – ביום כיפור שתיתי קפוצ`ינו, אכלתי אוכל איטלקי משובח וחגגתי את זה שאני לא בארץ.
    ולשאלה של הילדים שלי למה לא לעבור בכלל לאירופה, עניתי שמשהו קושר אותי חזק לכאן, דבר שאיני יכולה להגדיר.
    אולי הגיע הזמן להשתחרר? ולא רק ביום כיפור?
    המסקנות שלי:
    1. תמיד לעשות ביטוח שמשות למכונית
    2. לא לנסוע באזור מעלות ביום כיפור
    3. להשתדל לא להיות בארץ או לחילופין להשתדל להאמין בקדושת היום…
    ולסיום: כפיה בעיני היא ההיפך מכבוד. השכנים באירופה – וגם במרוקו – שסגרו את חנויותיהם ביום כיפור לאות הזדהות עם היהודים, עשו זאת כמחווה של כבוד, ולא כתוצאה מכפיה.