ההגמוניה של הימין – הכיבוש כמובן מאליו

מיכה רחמן

במושג "הגמוניה" על פי ההוגה האיטלקי אנתוניו גראמשי, הכוונה לתהליך או מצב שבו תפיסות עולם ופרקטיקות חברתיות, העונות לאינטרסים של קבוצות חברתיות מסוימות, הופכות לדומיננטיות, הופכות "לסדר הטבעי", למובן מאליו. קריאת מוספי העיתונים של ראש השנה הדגימה באופן מובהק איך הכיבוש מושכח. צריך להתייחס אל המתנחלים כבני אדם, אחרת נחטא בדהומניזציה ובדמוניזציה של המתנחלים. וכן כל השאלות הרות הגורל לגבי מלחמה ושלום, ויחסי חברה בישראל, נידונות מתוך שכחה מוחלטת של העובדה שעדיין יש כיבוש.

הגמוניה של הימין מתבטאת גם בכיבוש השלטון (ההגמוניה במובן הלניניסטי, שלטון קבוצה או מעמד, בתוך קואליציה אך תוך שמירת הדומיננטיות המעמדית), אבל גם, ואולי בעיקר, בשליטה בתקשורת. שוב לא מדובר בתקשורת שמאלנית (או תשקרות כמו שהיה הימין נוהג לומר), אלא בהגמוניה של הימין. אחת הדוגמאות הבולטות היא ההשתתפות הפעילה של דוברת המתנחלים לשעבר, אמלי עמרוסי, בתוכניתה של קרן נויבאך: "סדר יום". אני מצטט מהזיכרון, דברים של עמרוסי באחת התוכניות: בתגובה על הוראת שלטון החאמס ברצועת עזה, להכניס קוד לבוש מחמיר לנשים עם כיסוי ראש וכדומה. עמרוסי גינתה את הצרת החופש לנשים (תוך התנצלות מגומגמת שאצלנו היהודים הדתיים זה שונה), וסיימה בטענה, תראו עם מי יש לנו עסק. תראו מי הוא האויב שלנו. הדמוניזציה הזו של "האויב", עברה ללא שום שאלות מצד השדרנית, קרן נויבאך. בתוכניות אחרות העלתה עמרוסי את הבעיות שיש למתנחלים בחיי היום יום, כמו אי בניית בתי ספר, לימודים בכיתות צפופות ועוד. הקו המשותף לכל אלה: התייחסות למתנחלים  כסתם בני אדם. מתיישבי ישובי  יהודה והשומרון הם בני אדם ככולנו, גם להם מגיעות זכויות, חיים שקטים ונורמאלים. וזאת כנגד הדמוניזציה שנהוג לעשות למתנחלים. כלומר, המתנחלים הם הקורבן. הדגש כאן על העדר כל שאלה או תגובה מצד השדרנית. דוברת לשעבר של המתנחלים נכנסת בדלת הראשית לתוכנית מרכזית בקול ישראל, עובדת היותה שם וכן המציאות שהיא שוטחת לפנינו מתקבלים כמובן מאליו. יש מתיישבים אין כיבוש, אין פלסטינים הסובלים מנחת זרועם, ואין מתנחלים שבחרו בהתיישבות פוליטית להגשמת חזון ארץ ישראל כולה של עם ישראל.  

במוסף לחג של "ידיעות אחרונות" (10.9.09), העיתון הנקרא ביותר במדינה, יש סיכום של השנה מזוויות שונות, אבל אין כיבוש. אחרי פיטוריו של ב. מיכאל לא נשאר אפילו קול אחד לרפואה שיספר לנו על הכיבוש, שיביא את עמדת השמאל הרדיקאלי. נחום ברנע, עיתונאי הנחשב להוגן, אולי עם גוון שמאלי משהו, יחד עם שמעון שיפר, משוחחים עם שר הביטחון.  השאלות הנשכניות מיועדות רק למתחים האישיים שבין שר הביטחון לראש הממשלה, בשום אופן לא לשאלה האם מתחת לכל זה אולי יש גם כיבוש. להלן כמה דוגמאות לשאלות שהיו צריכות להישאל ולא נשאלו. בתגובה על דו"ח ועדת האו"ם בראשות השופט ריצ'ארד גולדסטון, טוען שר הביטחון שזהו דו"ח ההופך את הטרוריסטים לקורבנות הטרור, ונותן פרס לטרור. המראיינים מסתפקים בשאלה האם הדו"ח לא ימנע מישראל לצאת למבצעים בעתיד, מפחד אווירת נגד בינלאומית. אין שאלות לגבי האפשרות שצה"ל עשה משהו, לפחות משהו קטן, לא מוסרי, במבצע "עופרת יצוקה". אין שאלה לגבי סיבות אפשריות לקונפליקט עם החמאס, כמו המצור הנמשך על עזה.  המראיינים מסתפקים בביקורת מרומזת לגבי קשיים לתפקוד צה"ל בעתיד בגלל לחץ בינלאומי (ולא מסיבות מוסריות, חלילה). ברק חוזר על גרסתו הידועה: "בשיחות קמפ דיויד נכשלנו בגלל ערפאת… ", המראיינים לא טורחים להזכיר לשר הביטחון שגם לו יש חלק בהכנסת המנטרה,  האמונה ההרסנית, שאין לנו עם מי לדבר (ולכן הסטאטוס קוו, והכיבוש צריכים להימשך).

במוסף אחר לשבת של "ידיעות אחרונות" (28.8.09), נותן נחום ברנע במה חופשית ל"מתיישבי השטחים" (או "מתנחלי יהודה ושומרון", במקום אחר). כתבה אוהדת, שכולה בדיחות הדעת ושקיעה בנוסטלגיה. ברנע ברוח ההומור הטובה עליו, מעלה זיכרונות מתולדות ההתיישבות בשטחים, יחד עם פנחס וולרשטיין (תושב עופרה, בעבר ראש מועצת מטה בנימין, היום מנכ"ל מועצת ישע, מראשי המתנחלים).  איך המתיישבים יחד עם הממשלות ומפלגת העבודה יצרו (כמה יפה וכמה טוב שיצרו) את ההתיישבות בשטחים. ואיך למדו מהעבודה לעבוד בקריצה. לגיטימציה מלאה. "התיישבות", "שטחים", מעשה ההתיישבות החלוצי. המציאות של ההתיישבות בשטחי ארץ ישראל התנ"כית, המובטחת, מתקבלת על ידי ברנע כשוות ערך להתיישבות הציונית בארץ ישראל שמהעבר השני של הקו הירוק. אף מילה של ביקורת, והכיבוש לא קיים (ואפילו לא מילה על התיישבות בלתי חוקית על שטחי פלסטינים פרטיים, רק "ממי למדתם לעבוד בקריצה". ואין עורך שיגיד לברנע: סליחה אבל זה לא מצחיק!).  המתנחלים סתם יושבים על האדמות, אולי על הירח, אף שאלה על תושבי הארץ האחרים.  מקריאת הכתבה הזו נדמה שהמיתוס הישן של "עם ללא ארץ לארץ ללא עם" עולה וקם לתחייה לנגד עינינו. 

אם נחזור שוב למוסף החג של "ידיעות אחרונות", הדעה היחידה, בנושאים שלפנינו,  המופיעה בכל זאת באופן מפורש, היא דעתו של הימין בטורו של חנוך דאום. "זו הייתה שנה רעה למתנחלים, אשר הפכו שוב לצרת העולם. ….בלי שום סיבה הגיונית וסבירה, המתנחלים מוצגים שוב כמי שעומדים בין ישראל לשלום…זה כנראה גורלם המר, שאיש לא יזכור שהם בעצם לא הבעיה. … איש לא זוכר כי הכל, אבל באמת הכל, כבר הוצע לפלסטינים, יותר מפעם אחת אבל הם חששו". אין שום בעיה עם פרסום דעות תחת טור אישי של דעות. אבל כשזהו הטור היחיד בעיתון הנפוץ ביותר במדינה, ואין בכל המוסף שום דעה שכנגד זהו כבר עניין אחר. אז מה יש לנו כאן: הבמה המרכזית של העיתון הנפוץ ביותר (ברנע ושיפר), מחדשת בפועל, את המיתוס של ארץ ללא עם, ומדברת על ההתיישבות ביהודה ושומרון כאילו לא מדובר בשטחים כבושים, כאילו אין כיבוש ואין סבל של הפלסטינים, העם היושב בארץ. לנוכח שתי הכתבות של ברנע וברנע ושיפר, קשה להשתחרר מהרושם שהכתבה והראיון הופכים בפועל לטור של הבעת עמדה. תוסיפו לזה את הטור היחיד המביא את העמדה של המתנחלים, ההופכים עצמם לקורבן, ויש לנו את מה שאמרנו בראשית: הגמוניה של הימין והכיבוש המושכח, ההופך למובן מאליו, למציאות שיש ואפשר לחיות עמה, אם רק נצליח לשכוח את העוול הנורא הכרוך בה. במישור הפוליטי הלא זו עמדת הימין: המו"מ נמשך, וצריך להמשך, למרות סירוב ישראל להקפיא את הבניה בהתנחלויות,  וכל זה לצורך השגת המטרה של שלום (או סטאטוס קוו) יחד עם כיבוש שקט ונסבל. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור ק

    האתר הזה התחיל כבמה נדירה לביקורת אמיתית ורצינית על המשטר הנאו-ליברלי שהונהג בישראל ב-25 השנים האחרונות ואשר הביא למצוקה גדולה בקרב רוב האוכלוסייה. הגיעו הדברים לידי כך שברחובות ישראל נראים מחזות של עוני ושל עניים שלא שיערנו שאי-פעם נראה. בתקופה האחרונה אימץ לעצמו האתר גישה אנטי-ציונית ואנטי-ממסדית חריפה, בעיקר במאמרים של כותבים-אורחים שמתפרסמים לעתים מזומנות. כמו שקרה להרבה אמצעי תקשורת של השמאל המילים "כיבוש" ו"אפרטהייד" בהתייחס למדינת ישראל נזרקות לחלל האוויר שוב ושוב כמו מנטרה, ומרחיקות ממנו כל מי שעדיין מאמין במדינת ישראל כמדינה סוציאל-דמוקרטית. מדינת ישראל ולא מדינה אחרת, סוציאל-דמוקרטית ולא נאו-ליברלית.

    אנחנו חיים במדינה חופשית, וכל אחד יכול להביע את דעתו, גם דעות שמערערות על היסודות שעליהן הוקמה המדינה – זה לגיטימי. השאלה היא לאן רוצים להגיע. אם המטרה היא לגבש רוב דמוקרטי להנהגת מדיניות סוציאל-דמוקרטית, הרי שהגישה האנטי-ציונית שגורסת שמדינת ישראל היא אם כל חטאת, פשוט מרחיקה מכאן את הטובים שבתומכי הרעיון הזה. גרוע מזה – היא יוצרת זיהוי בין אנטי-ציונות לבין סוציאל-דמוקרטיה באופן שעלול למשוך את המתלבטים לזרועות הנאו-ליברליזם בישראל.

    בעצם, אפשר לומר שזה כבר קורה. הסיבה היחידה לכך שבנימין נתניהו היום בשלטון למרות שמדיניותו החברתית-כלכלית פוגעת ברוב האוכלוסייה היא החשש שמפלגות השמאל הן מפלגות אנטי-ציוניות (אף שבפועל אין הדבר כך). הסיבה היחידה להיעדר סולידריות בין יהודים לערבים ישראלים בקבוצות המוחלשות היא ההצהרות האנטי-ציוניות של מפלגת בל"ד. הצהרות שיש להן הד חזק באתר הזה. העובדה שיהודים ישראלים ממוצא אירופי/צפון אמריקני חוששים כל-כך משיתוף פעולה עם יהודים ממוצא מזרחי/צפון-אפריקני היא התחושה שמזלזלים בהם ומטיחים בהם האשמות גם בשעה שהם עצמם מוכנים להכות על חטאי העבר הן האמיתיים והן המדומיינים. למעשה, חלק מהכותבים באתר הזה מפגינים גזענות שלא דמיינתי שעדיין קיימת. הם מצדיקים את גזענותם בכך שהם מזרחיים והתקפותיהם מכוונות כלפי אשכנזים, כאילו יש גזענות לגיטימית וגזענות שאינה לגיטימית.

    סביר להניח שהמגיבים כאן ייחסו את התגובה הזאת שלי לשטיפת מוח ציונית-אשכנזית שעברתי כביכול בעבר. השאלה היא אם חוץ מהאשמות בשטיפת מוח יש לאנשים שהתקבצו סביב האתר הזה מטרה כלשהי, ואם יש להם נכונות להגשים אותה.

  2. דוד

    בן כספית ממעריב ונחום ברנע מידיעות התמוגגו, אין מילה אחרת, מנאומו של נתניהו באו"ם והכתירו אותו סופרלטיבים שלא נראו במקומותינו זה זמן. הייאוש התרכך במקצת כשראיתי כי שלושה פרשני הארץ, לוי, שגב ובן השיבו אש בכותרת הראשית של העיתון.

    אני חושב שמזמן אין לראות בברנע איש שמאל, אפילו לא שמאל ציוני. הוא וכספית בסה"כ מעריצי ברק נטולי עמוד שידרה, לא מחויבים לשום אגנדה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לא קונה עיתונים
    לא לוקח כשנותנים לי חינם בתחנת דלק

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    למעט גדעון לוי אני לא מכירה כותבים חתרניים בעיתונות.
    עיתונאים שמעזים למרוד ולכתוב משהו אחר, שאינו עולה בקנה אחד עם הקונצנזוס.
    בעבר היו עמוס קינן, סילבי קשת, ב. מיכאל… מאיר שלו כתב כתיבה חתרנית…
    יש אולי מחשבה עצמאית אבל העיתונאים מפחדים, אולי, להביע אותה, לכתוב אותה. אולי מפחד ההגמוניה הימנית-מתנחלת-כאילו-פטריוטית.

  5. משה לופיאנסקי

    כיוון שאנו עוסקים בבעיית מכירת רעיון חיסול ההתנחלויות לצבור הישראלי, שימו לב
    לעובדה שבעצם לגבי מרבית הצבור, כבוש והתנחלויות חד המה. נראה לי שהרבה יותר קל
    יהיה למכור את חיסול ההתנחלויות אם הוא יופרד מחיסול הכבוש. רוב הצבור, הגם
    שאינו מאוהב בהתנחלויות, סבור ש"בשלב זה" יש להמשיך בכבוש ועל כן אין ברירה אלא
    להמשיך עם ההתנחלויות.
    אם תבקשו מישראלי שגילו פחות מ-50 להסביר מהו כבוש. הוא יאמר בערך משהו כזה:
    כאשר פורצת מלחמה בין שתי מדינות, צבא המדינה המנצחת נכנס אל השטח הכבוש ולאחר
    מכן המדינה המנצחת מקימה בשטח הכבוש ישובים חדשים, הקרויים התנחלויות ומעבירה
    אליהם חלק מתושביה. בתודעת רוב הצבור מצטיירות ההתנחלויות כחלק מתופעת הכבוש.
    מדובר באנשים לא קצוניים, שרובם מעונין להגיע לשלום, אך הם סבורים שחיסול
    ההתנחלויות יתבצע עם סיומו של הכבוש. על פי הבנתם, כבוש והתנחלויות חד המה !
    בעבר נסוגה ישראל משני שטחים כבושים, מלבנון ומסיני. שתי הנסיגות האלה נתאפשרו,
    כיוון שישראל לא הקימה התנחלויות בלבנון וההתנחלויות בצפון סיני הוקמו על אחוז
    זעום מן השטח הכבוש. לכולנו ברור שאילו, חלילה, הוקמו התנחלויות בלבנון, או
    שההתנחלויות בסיני היו מסיביות ועל כל השטח, הרי שעד היום היינו תקועים בלבנון
    וכמובן שלא היה שלום עם מצריים, אלא מלחמות נוספות איתה.
    באשר לפלסטינאים, למותר לציין, שהם רואים בשני סוגי הכבוש (ללא התנחלויות ועם
    התנחלויות) יצורים שונים לחלוטין. התחושה שמשרה כבוש צבאי ללא התנחלויות, היא
    תחושה של זמניות. זהו כבוש שבא לפתור לכובש, "בעיה בטחונית". למדינה הכובשת אין
    שום אינטרס להמשיכו כאשר בעיתה הבטחונית נפתרת. *כבוש-עם-התנחלויות*, לעומת
    זאת, הוא מבחינתם של הנכבשים ענן קודר ומאיים, המשרה את תחושת התמידיות ויוצר
    פחד מוצדק, שגם את מה שעוד נותר בידם, הם עלולים לאבד לחמדנותם של הכובשים.
    ההתנחלויות מהוות הוכחה לכוונתו האמיתית של הכובש – התפשטות טריטוריאלית אל עבר
    אדמותיו של הנכבש (הפלסטינאים) וסילוקה ההדרגתי של האוכלוסיה הכבושה. אם יאומץ
    עקרון ההפרדה שתארתי, יחוסל הכבוש בשני שלבים: פנוי ההתנחלויות ממתנחלים
    ולאחריו תחילת תהליך סיום הכבוש הצבאי. במילים אחרות – בשלב הראשון חוזרים
    ל-1968 אך עדיין לא ל-1967.
    ההבדל בין שני התהליכים האלה הוא עצום:
    חסול ההתנחלויות חייב להעשות מייד, באופן חד צדדי, ללא כל התניה וללא כל תלות
    בהתנהגותם הרעה או הטובה של הפלסטינאים ותוך המשכת הכבוש הצבאי. (כך צריכים היו
    גם לנהוג בעזה).
    ולאחר חיסול ההתנחלויות, מה בדיוק לעשות עם הכבוש?
    כאן חייבים לנקוט בגישה ההפוכה. סיום הכבוש הצבאי בפירוש חייב להיות
    *מותנה*בהתנהלותם ובהתנהגותם של הפלסטינאים ורק לאחר מו"מ קשוח. הבצוע
    חיב להעשות ע"י
    דילול זהיר והדרגתי של הכוחות. באיזורים מסוימים יהיה הדילול מהיר ובאחרים –
    איטי יותר. הנקודה החשובה היא, שמאחר שמדובר יהיה בשטחים *ריקים ממתנחלים*, הרי
    שנסיגת צהל ו/או דילול כוחותיו יוכלו ללא קושי להיות הפיכים. במקרה של היווצרות
    בעיות בשטח, הבדלי הכוחות האדירים בין ישראל לפלסטינאים יאפשרו לצהל ולצהל בלבד
    בקלות ובמהירות לחזור אל האיזורים שפנה פנוי מוחלט.
    לי ברור שאם לא תהיינה התנחלויות הרי שלאחר זמן לא ארוך יחסית גם לא יהיה כבוש.
    לדעתי, נוסחת ההפרדה הנ"ל עשויה להיות קבילה על רבים בצבור, הרחוקים מלהיות
    מאוהבים בהתנחלויות וברעיון ההתנחלות אך מאמינים *בכנות*, שההתנחלויות הן אמצעי
    בטחוני חשוב, שלא ניתן בלעדיו לקיים בטחון. על פי הבנתם ההתנחלויות הן מרכיב
    אינטגראלי בטחוני חשוב של הכבוש. מבחינתם כבוש והתנחלויות חד המה וההתנחלויות
    על פי הבנתם תחוסלנה אם וכאשר יסתיים הכבוש. להזכירכם: מדובר  באנשים לא
    קיצוניים, שרובם בהחלט מעוניין להגיע לשלום.

     יש איפה להתחשב במודאגותם של אותם "בעלי חרדה ביטחונית  כנה" ע"י אמוץ עקרון
    ההפרדה שתיארתי.

    חייב כל ישראלי, שאינו לאומן פנאטי, להבין כי אם לא יהיו לנו העוז והתבונה
    לפנות את ההתנחלויות באופן חד צדדי ומידי, הרי שלנצח נאכל חרב. מלחמתנו
    בפלסטינאים לא תסתיים לעולם 

    lupiansky@gmail.com
  6. משה לופיאנסקי

    בתגובתך מרבה הינך להשתמש במינוח "ציוני" וזאת מבלי שתסביר מיהו ציוני ומה עושה את פלוני לציוני ואת אלמוני ללא-ציוני.
    להלן רשימה קצרה של אישים ישראלים. התוכל לציין מי מביניהם הוא ציוני עפי השקפתך ומי אינו ציוני. לגבי ה"לא-ציוני" אנא הבא ציטוט כלשהו שלו או שלה שבגינו אתה מסווגו כלא-ציוני.
    האסיר יגאל אמיר, ח"כ ד"ר אלדד, ח"כ ציפי חוטבלי, אהוד אולמרט, ח"כ יולי תמיר, ח"כ אמיר פרץ, יוסי שריד, ח"כ חיים אורון, תום שגב, גדעון לוי, אורי אבנרי.

  7. רות

    "אין שאלה לגבי סיבות אפשריות לקונפליקט עם החמאס, כמו המצור הנמשך על עזה. " – ואם לא היה המצור הנמשך על עזה – האם מדינת ישראל לא הייתה בקונפליקט עם הארגון ששם לו למטרה לחסל אותה? האם שכחת או הבלעת זאת?

    ובמילים ל"קוד לבוש שמרני לנשים" מדובר על צו לנשים איך להתלבש, ומי שלא תכסה את ראשה, רגליה וזרועותיה תיחשב לעבריינית על החוק. האם אין כאן דיכוי של הנשים?

  8. דרור ק

    מתי בפעם האחרונה גדעון לוי הרהר באפשרות שמשהו במדיניות הפלסטינית שגוי או שנפל פגם בהתנהגות הפלסטינים? גדעון לוי אולי החל את דרכו ככותב חתרן, אבל כיום הוא לא יותר מתמונת ראי של אורי דן.

  9. יואל קורנבלום

    יכול להיות שיש סיבה אחרת למצב שאתה מציג. יתכן ולאנשים בישראל נמאס מהמצב שבו אנחנו נותנים ומוותרים ומקבלים עוד טרור בתמורה במקום שלום. האנשים חושבים שאולי כל הסיפורים וההבטחות שאתה וחבריך לדעה סיפרתם לנו מסתבר לא קיימים בערך כמו ההבטחות לגן העדן הקומוניסטי. לכן אולי, אני מקווה, יש תזוזה שאולי לא לפי רוחך אבל בכיוון הנכון.

    נראה לכאורה שהעולם שלך הוא ימין-שמאל-כיבוש-מתנחלים בלי שום גוונים. הסיפור כמובן הרבה יותר מורכב מזה. אני לא רואה כיבוש מצד ישראל רק הגנה על ישראל. אולי אתה יכול להגדיר לנו "כיבוש" לפי הבנתך? אל תשכח שישראל הותקפה על ידי הדיקטטורים המוסלמים במסגרת מלחמות הדת שלהם נגד היהודים. למזלנו נצחנו. מנקודה אחרת הדיקטטורים המוסלמים לא הכירו בנו בכלל וגם לא בגבולותינו הקודמים שהיה הקו הירוק. אז מה פתאום עכשיו הם מכירים בזה? האם לא עולה בדעתך שהם רק אומרים את זה כדי לקבל בחזרה את השטחים ואז להתחיל במלחמה עוד פעם? לפי השיטה שלך איזה תמריץ יש לדקטטורים הערביים להפסיק להלחם בנו? בסופו של דבר לפי השיטה שלך אתה אומר להם תתחילו במלחמות אם תנצחו לא תהיה מדינת ישראל אם תפסידו נחזיר לכם את השטחים שלא היו שלכם אף פעם כדי שתוכלו להתחיל מלחמה חדשה ואולי אז תצליחו. לכן השיטה שלך היא פשוט הזמנת מלחמה חדשה ולא שלום כפי שאתה מנסה להציג.

    ההתנתקות ועופרת יצוקה הם דוגמא מאלפת למצב שאני מתאר. יצאנו מעזה וקיבלנו טרור מתמשך. כלומר עזבנו שטח ולא קיבלנו שלום. אז למה אתה חושב שאם נצא מיו"ש או מהגולן יהיה שלום? האם לא יתכן שהדיקטטורים המוסלמים ימציאו פתאום משהו חדש ואז תתחיל מלחמה חדשה? בנוסף יצאנו להגן על עצמינו אחרי שמונה שנים של הפגזות ויצאנו אשמים. לכן לצאת מהשטחים שעליהם אתה מדבר אינה התשובה הנכונה.

    בקשר לסיפורים על המתנחלים אז הם בני אדם בדיוק כמוך. אני חושב שהרמז שלך שהם לא בני אדם לא מקובל ולא מובן. נראה לכאורה שאתה מוכן להתייחס בהבנה לכל המרצחים הערבים היוצאים בפקודת הדיקטטורים הערביים למטרות חבלה ופגיעה בכל מי שאפשר. אולי תסביר לנו את הנקודה הזאת.

  10. רונית

    אחר התהליך של השתרשות הקונצפציה החדשה, שעל פיה אין כיבוש, כי אין טרור. אין טרור, יש שביעות רצון ונוחיות-של-חיים במקומות הבועתיים שמאפשרים את חיי החגיגה הנפלאים של ישראל הנוכחית.

  11. רונית

    הכיבוש הוא לא חוקי ורצוף במעשים לא חוקיים, ותחת כנפיו, בזחילה, נלקחות עוד ועוד אדמות ערביות.

  12. צנזור

    כמה שרחמן מתגעגע לסטלין. אצלו לא היו נותנים למי שלא מאמין שישראל היא הצרה הגדולה ביותר בעולם לדבר. שמתנחל ידבר ברדיו? שקוץ בבית המקדש. לחשוב שאולי הפלשתינים אשמים בכל מה שקרה להם ולא "הכבוש"? טומאה. איפה הימים הטובים של הקולקטיביות הרעיונית

  13. יהושע רוזין

    תגובה לדוד. אתה צודק מה ל,,קרנפים" ברנע וכספית ולמחנה השלום.כלה :,,אני שמאלני-אבל" הם משת"פים של הגמונית הימין.

  14. מ

    ראשית, ולמרות שאולי אין זה מקובל, אני מבקש לשבח ולהודות לדרור ק. על תגובתו. הוא הצליח לבטא באופן חד את התסכול שאני חש לפחות, מקריאת החומר בעוקץ.

    שנית, מאחר שהתוכנית של קרן נויבך הוזכרה (ואף הושמצה), ברצוני דוקא להביע את דעתי ההפוכה.כמאזין כמעט קבוע לתוכנית "סדר יום" אני רוצה לשבח את התוכנית ואת קרן נויבך על עבודתה המצוינת לדעתי, ובנוסף להמליץ בחום למי שיכול להאזין לתוכנית.

    קרן נויבך עוסקת בנושאים שאני קיויתי פעם שדוקא ה"עוקץ" ישמש להם במה. לדוגמא, היא עוסקת רבות ב"חוק ההסדרים" וטוענת שאולי יש לבטלו או לפחות לצמצמו. דוגמא נוספת הוא העיסוק בחברות כח אדם וחשיפת דוגמאות קונקרטיות לעוול שהן גורמות.

    לסיום, ברצוני לתמוך בדעה הגזענית והחשוכה לפיה גם ה"מתנחלים" הם בני אדם וראויים לחיים נורמליים; ואם מאן דהו חושב החלטות כל ממשלות ישראל להקים את ההתנחלויות היו שגויות, טוב יעשה אם במקום לערוך מסע שיסוי ודה-הומניזציה של המתנחלים, יציע דרכים קונסטרוקטיביות להתמודדות עם השגיאה.

  15. חתוכה

    אכן נראה שהאתר לאחרונה נוטה לכיוונים יותר מדיניים ופחות חברתיים/כלכליים.
    עם זאת, לא ניתן לנתק את הקשר בין הכיבוש מ 67 ( לכל אלו שמגיבים פה שאין כיבוש ) וההתנחלויות לפערים החברתיים במדינת ישראל.

  16. למשה לופיאנסקי

    סליחה שלא הבחנתי מוקדם יותר בתגובה שלך לעיל.
    קודם כול הבהרה – ציונות היא לא תורת מוסר, היא לא נועדה בכלל למטרה הזאת. לפיכך, אפשר שאדם יהיה פושע נתעב וציוני בעת ובעונה אחת (אם כי רצוי מאוד שזה לא יקרה). ציונות היא אידאולוגיה לאומית, לא יותר אבל גם לא פחות. למיטב הבנתי היא כוללת כמה עקרונות בסיסיים:

    1. היהודים הם עם או לאום.
    2. תת-הקבוצות היהודיות אינן מהוות עמים בפני עצמן, אלא הן חלק מהעם היהודי.
    3. העם היהודי, כמו כל עם, זכאי להגדרה עצמית.
    4. העם היהודי צריך לממש את זכותו להגדרה עצמית באזור המכונה בעברית ארץ ישראל או בלעז פלשתינה או פלסטין.
    5. הישות המדינית היהודית בארץ ישראל (כיום מדובר במדינת ישראל) צריכה להיות מרכז לכל הקהילות היהודיות בעולם.

    אלה הם חמשת העקרונות הכלליים ביותר והמובהקים ביותר שאני יכול לנסח בלי להתעמק בנושא יותר מדי. העקרונות האלה לא שוללים אפשרות שלעמים נוספים יש זכות להגדרה עצמית בארץ-ישראל/פלסטין. היא גם לא שוללת לחלוטין את האפשרות של הקמת פדרציה יהודית-ערבית או מדינה דו-לאומית. זה רעיון גרוע לדעתי מבחינה פרקטית, לא מבחינה עקרונית.

  17. יואל קורנבלום

    יפה שאתה מנסה להגדיר "כיבוש" למרות שנראה לי שאתה טועה. נראה שהרבה מכותבים כאן לא היו מוכנים להגדיר את המושג "כיבוש" למרות שכמה פעמים ביקשתי מכמה כותבים כאן להסביר למה הם בדיוק מתכוונים.

    בכל אופן "כיבוש" זה כשמישהו יוצא במטרה מפורשת לכבוש שטח שלא שייך לו ולהשתמש בו למטרותיו. למשל הנאצים כבשו את פולין, רוסיה כבשה את גרורותיה עד שהתפרקה, סין כבשה את טיבט, נפולאון כבש את אירופה על שנעצר, התורכים כבשו את ישראל עד אשר סולקו, המוסלמים לפני זה כבשו את ישראל וכן הלאה יש הרבה דוגמאות לכיבוש. במקרה של ישראל הדבר לא מתאים כי היתה עלינו התקפה של הדיקטטורים המוסלמים במטרה לכבוש את שטחינו. אם היו מצליחים אפשר היה לקרוא לזה כיבוש, כלומר שהדיקטטורים המוסלמים כבשו את מדינת ישראל. למזלנו הדיקטטורים המוסלמים לא הצליחו במזימתם ואנחנו נצחנו. כמובן שנשארנו עם השטחים הנ"ל אבל זה לא "כיבוש" אלא הגנה על ישראל.

    לכן אנחנו לא "כובשים", כלומר ישראל לא כובשת וזה לא שטח "כבוש" כפי שמקובל לחשוב בכמה חוגים שלכאורה נראה אתה חלק מאותם חוגים.

    אתה יכול לראות בעצמך שאפילו כשאנחנו מחזירים שטחים, כמו ברצועת עזה הדיקטטורים המוסלמים ממשיכים להלחם בנו. במקום לפתח את השטח המוחזר למטרות רווחת האזרחים הדיקטטורים המוסלמים עדיין נלחמים בנו.

    לכן ישראל אינה כובשת כפי שמקובל לחשוב בכמה חוגים אלא מגינה על עצמה וזה מותר ואפילו רצוי.

    הדבר מסתבך עוד יותר מכיוון שאפילו לפני המלחמה הדיקטטורים המוסלמים לא הכירו בנו ולא בגבולות שביתת הנשק. לכן הכל פתוח עכשיו וניתן למשא ומתן. למעשה לפי השיטה שלך אין לדיקטטורים המוסלמים שום תמריץ לשלום כפי שהסברתי את זה כבר בתגובתי למיכה רחמן אתה יכול לקרוא את זה שם.

    בקשר לשלום עם מצרים כפי שאתה אומר יש אמנם שלום על הנייר אבל מצרים נלחמת בנו כל הזמן באמצעות צד שלישי. הם מאפשרים הברחות אמל"ח לרצועה תוך ידעה ברור שזה יופנה נגדינו. זה לא נקרא שלום אפילו לא קר. בקשר לירדן המצב אפילו חמור יותר. הם בכלל עזבו את השטח ובמקום להיות גורם ממתן הם פשוט השאירו את השטח לצד שלישי כדי להלחם בנו. זה גם כן דוגמא של מלחמה באמצעות צד שלישי. לכן כל השלום כפי שאתה מציע לא קיים בכלל ובעצם זאת הזמנה למלחמה חדשה.

    אשמח לשמוע את תגובתך לעניין.

  18. ישראל

    אוסף כזה של שטויות מזמן לא קראתי.