חזרה בתשובה והרהורי כפירה

יוסי דהאן

גל חזרה בתשובה פוקד כלכלנים, החזרה היא אל כתבי הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס. מאמרים וספרים  אודות הכלכלן ותורתו מציפים את השיח הכלכלי הציבורי, לא, לא בארצנו חלילה. אחד מהחוזרים בתשובה הוא Richard Posner, שופט בעל שם בבית המשפט הפדרלי לערעורים ופרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו, פוזנר הוא אחד מהתיאורטיקנים המשפטים המרכזיים בדור הזה. קשה למנות את שמות כל ספריו של פוזנר, כיוון שהאיש כותב בקצב מהיר יותר מקצב הקריאה של אדם ממוצע, הספירה האחרונה מגיעה לכמעט 40 ספרים. פוזנר הוא אחד מהאבות המייסדים של זרם מרכזי ומשפיע מאד בתחום המשפט המכונה Law and Economics, זרם שאחד מענפיו המרכזיים עוסק בניתוח המשפט באמצעות יישום מתודות כלכליות ניאו קלסיות.

גם בארצנו הקטנה יש לזרם זה השפעה לא מעטה בעיקר בתחום המשפט האזרחי. אבל בימים אלו, האפיפיור הזה של זרם המשפט וכלכלה מביע הרהורי כפירה. במאמר ארוך מאד בשבועון האמריקאים The New Republic  שכותרתו How I Became A Keynsian?  פוזנר כותב על העיוורון של דור שלם של כלכלנים שאינו מסוגל להסביר לנו כיצד הכלכלה עובדת. הראייה המרכזית למסקנתו היא חוסר יכולתם של הכלכלנים לחזות את המשבר או להסכים על הדרכים לפתור אותו. פוזנר מסכים לתיאור של קיינס אודות הסיבות למשבר כלכלי וכן על נחיצות התערבותה של המדינה בכלכלה בזמן משבר. ההסבר השגרתי אודות המנגנונים של תיקון עצמי של השוק להיחלצות ממשברים כלכליים, אינו מספק ושגוי לדעתו של פוזנר.

הדיון הציבורי על קיינס בא לידי ביטוי גם בשני ספרים על הכלכלן שיצאו לאחרונה, אחד של :  Robert Skidelsky  Keynes: The Return of the Master, והשני של Peter Clarke: Keynes: The Twentieth Most Influential Economist. הדיון בקיינס מספק עבור מחברים אלו, בין היתר, הזדמנות לדון בהשפעת קיינס על המודל הכלכלי האירופי המודל הכלכלי האנגלו-סקסי וההבדלים ביניהם, הבדלים על מקומו של השוק הכלכלי ומעורבותה של המדינה בחיי הכלכלה.

הבוקר שוחחנו איציק ואני שוב על דלות הדיון הציבורי הכלכלי בישראל, והגענו למסקנה שהסיכוי שהמשבר הכלכלי יגרום לחשיבה מחודשת של הנחות יסוד כלכליות בשיח התקשורתי המרכזי או במשרד האוצר דומה לסיכוי שתורת דארוין תשפיע על חשיבתם של מועצת חכמי התורה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיקי מוטולה

    יפה. אני לא כלכלן אך מסכים עם כל מילה. דרך אגב – מה זה "שיח ציבורי". האם מישהו ראה את החיה הזאת באזורנו בשנים או בעשורים האחרונים. האם על אי השורדים או בחדרי האח הגדול מכירים את דנים במשנתם של קיינס או דרווין ומשמעותם לחיינו כאן בציון ובמזרח התיכון.
    "שיח ציבורי" – עוד קלישאה שצריך לזרוק לסל האשפה של ההיסטוריה המקומית.

  2. יורם גת

    קיינסיאניזם, ככל שנראה מ"הדיון הציבורי" (וממאמריו של פול קרוגמן בפרט), אינו אלא טלאי על פני השמיכה הבלוייה של אידאולוגית "השוק החופשי". הרעיונות הכלליים הם זהים (ביקוש, היצע, יעילות, ומעל לכל, בעלות) אך הדוגמטיות מוצנעת יותר.

    הקיינסיאניזם (כאמור, עפ"י הדיון הציבורי, מבלי לעיין במקור) מוכן לקבל את הברור מאליו – שלממשלה ישנם תיפקודים חשובים לרווחת הציבור (מלבד אכיפת "זכויות הקניין"), אך אינו מוכן לבצע בחינה יסודית ושיטתית של הנחות היסוד שעומדות בבסיס ההסדרים החברתיים הנוכחיים ושל ההשלכות שלהן. לפיכך, נראה שההמרה לקיינסיאניזם היא מפלט המאפשר להמשיך לאחוז בעמדה לפיה ההסדרים הנוכחיים (בשיפוצים קלים, אולי) הם תוצר של תופעת טבע שמתוארת על ידי מדע הכלכלה.

  3. יואל קורנבלום

    נראה לי שהבעיה היא שכל הכלכלנים הם לכאורה חכמים בדיעבד. כולם בסוף מגיעים לאיזה תאורטיקן כלכלי שלפי הנתונים היום חזה כבר לפני הרבה זמן את מה שקורה היום. למעשה קראתי ב"הארץ" דבר דומה ובו הראו שכלכלן מסוים חזה את הנפילה האחרונה כבר לפני עשרים שנים. ולראיה הביאו את הנתונים היום והראו שזה מתאים לאיזה גרף מעניין שאותו כלכלן צייר, וכו`. הבעיה היא שכל זה בדיעבד ואף לא ראה את זה לפני הנפילה. בעצם אפשר תמיד לקחת חלק מהנתונים היום ולהתאים אותם לאיזה תאוריה שרוצים אפילו אם היא הומצאה לפני מאה שנים. על הנייר גם כלכלה קומוניסטית מצליחה.

    במציאות הדברים הרבה יותר מסובכים. כל קשר בין תאוריה למציאות לא קיים אלא אם כן הוכח קשר כנ"ל. הבעיה לכאורה של הכלכלנים היא שהם לא מצליחים להוכיח את היתכנות הפתרון או התאוריה שהם מציגים וגם לא מתייחסים לחוסר הוודאות במרכיבי התאוריות שלהם. בעצם הם אינם יודעים אם התאוריה שלהם היא בטעות של 10% או בטעות של 100% או 500% כי מעולם לא עשו את החישוב או אי אפשר לעשות את החישוב ולכן הכל נראה די אקראי. הרקע שלי הוא מהנדסה וכשאני מגיש תאוריה או פיתרון או כל דבר אחר אני קודם כל צריך לשכנע ולהוכיח שיש פיתרון. יחד עם זה אני מראה את גודל הטעות האפשרית ויש לי כלים בדוקים להעריך את הטעות. לצערינו לכלכלנים אין את הכלים האילו או מעדיפים לא להשתמש בהם בגלל שזה יראה טעות בסדר גודל ענק וכמובן יחסל את התאוריה. בנוסף הבעיה מסתבכת בגלל שהכלכלנים עוסקים בפעילות בני אנוש המשתנים עם הזמן ולכן אי אפשר להשתמש בתאוריה סטאטית להסביר מה שבני אנוש עושים. במדעים אחרים עוסקים בעצמים שלא משתנים עם הזמן ולכן קל יותר לחזות התנהגות של מערכות שונות. כמובן חוסר האפשרות לעשות ניסוי מבוקר בכלכלה וגם לחזור בדיוק על הניסוי כמה פעמים מגביר את חוסר הודאות ואת אקראיות התאוריות הכלכליות.

    לכן אני לא יודע אם זה חזרה בתשובה או חזרה בשאלה או בכלל סתם התרוצצות באקראי בתוך מבוך שאף אחד לא יודע איך לצאת ממנו. אבל פרנסה, פרסום והוראה צריך וגם ארבעים ספרים זה דבר מאד מרשים. אולי היה יפה יותר אם הכלכלנים היו כותבים במקום ספרי כלכלה ספרי מדע בדיוני. אולי זה בעצם מה שהם עושים. כמובן ללא ה"מדע".

  4. עמי חי

    למה תמיד ערעור אדאולוגי תאורטי צריך להיות שלוב במונחים תאולוגיים ועוקצניים כלפי הדת והיהדות בפרט ?!
    לא מחזק טיעון דווקא להיפך.

  5. נתן.

    אז למה תושבי גרמניה אחרי שנתיים של משבר כלכלי שנגרם בגלל "הקפיטליזים החזירי" זרקו לכל הרוחות דוקא את הסוציאליסטים ונתנו כוח לימין הכלכלי?

    אולי הם פשוט יודעים מה טוב להם יותר מכל הכלכלנים והקלקלנים למינהם.

  6. רונן

    שוב ושוב נכתב כאן באתר על היעדרו של שיח כלכלי ביקורתי על רקע המשבר של השנה האחרונה. אני חושב שזה היה נכון עד לפני המשבר, אז כל התקשורת הכלכלית דיברה בפה אחד, אבל כבר אינו נכון כעת.
    כמי שקורה את הדה-מרקר באופן קבוע ניתן בהחלט לראות גם זוויות התבוננות אחרות, אפילו אצלם אידיאולוגים אדוקים כמו מירב ארלוזורב וגיא רולניק שכותבים לא מעט על משבר השוק החופשי ועל הכשלים שלו ואפילו הכאה על חטא על דברים שכתבו בעבר (למשל, ארלוזורוב כתבה על הבעייתיות שבשכר הבנקאים ועל כך שהמדינה צריכה לפקח עליו). בנוסף, גם מתפרסים שם לא מעט מאמרים, בעיקר של פול קרוגרמן, אשר מציגים עמדות ביקורתיות הדומות לאלו המוצגות ב"העוקץ". כמובן שבבסיס הם עדיין שופר של ההון וכו` אבל צריך לשים לב גם לשינויים הללו שמתרחשים.
    כמובן שזה לא שינוי שניתן לראות אצל שטרסלר, אבל אי אפשר לבקש הכל.

  7. אור

    תאוריה חדשה ומבריקה שעושה ומהפכה של התאוריה הרדיקלית.
    שילוב מעניין של רדיקליות מרקסיסטית והנחות מעמדיות מרקסיסטיות ביחד עם הסוציולוגיה של טורסטן ובלן. התוצאה מאוד מעניינת.
    לטענתם הם גם חזו את 2 המלחמות במפרץ.
    http://bnarchives.yorku.ca/

  8. מהגג

    בעולמנו יש הפרדה גמורה בין חוקרים תיאורטיים, אנשי אקדמיה ממגדל השן שכותבים מאמרים לבין מקבלי החלטות ואנשי תקשורת ולובינג.

    בדיוק כשם שדעותיו של האפיפיור לא מחייבות את הקיסר, כך פקיד משרד האוצר לא אמור לקרוא מאמרים אחרי סיום התואר שלו. כדי להדגיש את ההפרדה – אני מציע לחוקרים לשוב ולכתוב את המאמרים שלהםבלטינית.

    חזרו אחרי על הסיסמא: "בלי קבלת אחריות אין מתן סמכות".

  9. טרזן

    מה שקוסם לַקפיטליסטים אצל קיינס הוא הרעיון שהמדינה תתערב רק בשעת משבר. הקפיטליסט לא רוצה את המדינה כל עוד הכסף זורם לכיסו, הוא רוצה אותה רק כאשר כוון הזרימה מתהפך.

  10. ב.א

    תמיד כיף לקבל הפניות לספרים, אבל אני מודה בהכנעה שאני לא מספיקה לקרוא את כל אלה. הדיון ברקע התיאורטי האירופאי קונטיננטלי לעומת האנגלו סכסי נראה לי חשוב ומרתק, ויכול לשפוך אור על הדיון באופן שיחלץ אותו מהקלישאות. מענין לא פחות להסתכל על הרקע התיאורטי הסקנדינבי – שהוא שונה מהקונטיננטלי.
    ועוד – האם נוצר משהו במזרח אירופה ומה ?

    שנית, קיינס אולי לא בורא סדר חדש, אבל הוא מאתגר את החשיבה האנגלו סכסית ואיפשר עשרות שנים של "רשת בטחון" כזאת או אחרת במדינות האנגלו סכסיות שלטוב או לרע משפיעות בצורה מכרעת על העולם (בין השאר בגלל הדומיננטיות של השפה האנגלית).

    ואחרון חביב, כתמיד אני סבורה שהדיון המקובל מתחיל מהסוף, או מאיזה שאלה כאילו-מקצועית וטכנית. מה יביא לשגשוג ? איזה מודל מקצ.ועי ? ואני בכלל חושבת שהשאלה הנכונה היא באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות. ניהול, מקצועות (ביחוד בתחום מדעי הרוח והחברה והנגזרים מהם) אינם חפים מהכרעות ערכיות, ואנחנו כל הזמן מתחמקים או עונים כמו פוליטקיאים בגרוש "גם וגם וגם", אז זהו – שתשובות כאלה אינן מובילות לאף מקום (כמו שאמר השפן בעליסה בארץ הפלאות) וצריך להתכנס מסביב למספר ערכים עיקריים, ורק אחר כך לגזור את השיטה הפוליטית והמשטר הכלכלי