ירושלים היא הבעיה. היא גם הפתרון

מירון רפופורט

לפני כשבוע, ימים ספורים לפני שירושלים החלה לבעור, ישבתי בבית קפה "ארומה" בהר הצופים. שכונה יהודית, שלוחה של הגבעה הצרפתית, אחד הדגלים הראשונים שתקעה ישראל במזרח ירושלים אחרי הכיבוש ב-1967 כדי להכריז: אנחנו כאן. רחבת בית הקפה היתה מלאה. כמחצית יושבי בית הקפה היו פלסטינים, מכל הגוונים והסוגים. נשים עם או בלי חיג'אב, גברים בחליפות או בבגדי יומיום. הכריזה ברמקול בית הקפה היתה בהתאם: רוני ואחמד, יעל ופטמה. מציאות קופאין דו-לאומית. 42 שנה אחרי הכיבוש, ישראל יכולה להכריז: אנחנו כאן. אבל גם הפלסטינים יכולים לומר אותו דבר.

מי שמכיר את המציאות במזרח ירושלים לא יכול להיות מופתע ממה שקרה השבוע וממה שעשוי לקרות שוב בימים הקרובים. אין כמעט כפתור בלוח בקרת המתחים במזרח ירושלים שישראל לא לחצה עליו בשנים האחרונות:  חומת הבטון המנתקת את 250 אלף תושבי מזרח ירושלים מהעורף הפלסטיני שלהם, עם כל המשמעויות הכלכליות והפוליטיות של הנתק הזה; הרחבת ההתנחלויות בתוך השכונות הפלסטיניות תוך דחיקת רגליהם של התושבים הפלסטינים;  האיומים בהרס שכונות שלמות בגלל "בנייה לא חוקית" וגירוש תושבים פלסטינים מבתיהם; החפירות הבלתי פוסקות תחת כל רגב אדמה מסביב לרחבת המסגדים, בתמיכת כל הרשויות הישראליות.

"הביטוח הלאומי", מלת הקסם שאמורה לגלם בתוכה כל יתרונות השלטון הישראלי, ממש לא מפצה את תושבי מזרח ירושלים על ההצקות היומיומיות של המשטרה והרשויות, על האיום המתמיד על בתי מגוריהם, על רגשות הבידוד, הניתוק וחוסר האונים שלהם, על תחושתם (המעוגנת במציאות) שישראל  – על כל זרועותיה, הפרטיות והממלכתיות – חותרת ללא הרף תחת זהותם, תחת זכות קיומם בעיר הזו.  וכשלכל הדברים האלה אפשר להוסיף את הרגישות העצומה של הר הבית/חראם א-שריף ואת העובדה שירושלים היא מכשיר הגיוס מספר אחד לכל המטיפים והמסיתים – הדרך לפיצוץ סלולה.

ירושלים, ואת זה ראינו שוב השבוע, היא הקשר הכי סבוך בפלונטר הישראלי-פלסטיני. יותר סבוך מבעיית הגבולות, יותר סבוך אפילו מבעיית הפליטים. במשך עשרות שנים העמיסו שני הצדדים על כתפי העיר המסכנה הזו גם את הסכסוך הלאומי וגם את הסכסוך הדתי עד שהפכו לחלוטין בלתי נפרדים זה מזה. רק הערבוביה הזו, הדייסה הזו, מאפשרת לארכיאולוגים חילונים לעבוד בשירותה של עמותה דתית-לאומית קיצונית כדי שזו תוכל להפוך את תעלת הביוב החילונית שבנה דיקטטור אדומי לאתר שבו יוכלו לצעוד חיילים חילונים ולקבל השראה דתית לחזקתם הלאומית על ירושלים הנצחית.  

הימין לא מרגיש צורך לתת תשובה בעניין ירושלים. מכיוון שירושלים הצליחה להיכנס לקונצנזוס, הרבה בזכות אותה דייסה שתיארתי קודם, רוב הישראלים בכלל לא רואים בירושלים בעיה. במפות של האו"ם שכונת גילה מתוארת כ"התנחלות". כמה ישראלים בכלל חושבים על השכונה הזו במונחים האלה? מאה? מאתיים? הכיבוש הישראלי בירושלים שקוף בעיני רוב רובם של הישראלים. רק ככה הם יכולים לנהור בהמוניהם – דתיים וחילוניים וכופרים כאחד –  אל מנהרות הכותל,  לחוש שהם נוגעים בבית שני ובבית המקדש ולשכוח לחלוטין שמעל לראש המנהרות האלה מתנשמת לה בכבדות עיר פלסטינית עתיקה אבל עכשווית.

לשמאל (הציוני, אבל לא רק) יש תשובה פשוטה בעניין ירושלים. לחלק. שתי בירות לשתי מדינות. נוסחת קלינטון. שכונות יהודיות – לישראל. שכונות פלסטיניות – לפלסטין. פשוט וקל. אלא שפתרון החלוקה בירושלים הוא לא פשוט והוא לא קל. הוא בלתי אפשרי. נקודה. לפני כמה שנים יצא לי לראות מצגת של יוזמת ז'נבה המתארת כיצד ייראו, בשטח, גבולות החלוקה הזו. מערכת של כבישים תת-קרקעיים, שכונות שנראות כמו בלון בלי אוויר, מסופי גבול בחצר האחורית של בתים. ירושלים המחולקת הזו היא לא עיר בשר ודם. היא עיר שיכולה להתקיים רק על שולחן השרטוטים. וזה עוד לפני שנגענו בכלל בעיר העתיקה ובמקומות הקדושים, שהפתרונות לחלוקתם נשמעים ריאליים כמו הפתרון שהוצע בקמפ-דיוויד לחלוקת השליטה בהר הבית: המוסלמים למעלה, היהודים למטה. פתרון מוצק כמו קרח באוגוסט.

לטוב ולרע, אחרי 42 שנות שלטון ישראלי, ירושלים הפכה בלתי ניתנת לחלוקה גסה של גבול שיפריד בין שתי בירות לשתי מדינות. כל פתרון בירושלים יצטרך לצאת מנקודת המוצא הזו. בדברים האלה, כמובן, אין משום השלמה עם המצב הקיים. השלטון הישראלי הנוכחי בירושלים מכוון כל כולו להעלאת  – ולהאלהת – "המהות" היהודית של העיר. במובן זה, הוא שלטון שבנוי על אפליה  ועל אפרטהייד: אפרטהייד אזרחי, אפרטהייד תכנוני, אפרטהייד תרבותי. פתרון עתידי בירושלים יחסל את האפרטהייד הזה ויקים בעיר משטר של שוויון: שוויון אזרחי, שוויון לאומי, שוויון דתי.

הצרה היא שגם השמאל וגם הימין בישראל לא ערוכים להתמודד עם המשימה הזו. הימין (ופה הימין היא הגדרה רחבה מאוד, המשתרעת עד לשוליים הימניים של מרצ) אומר שירושלים צריכה להישאר מאוחדת תחת שליטה ישראלית, בלי לתת דין וחשבון אמיתי לכך ששליטה כזו משמעותה היא אפליה ואפרטהייד בלתי נמנעים. השמאל תקוע עם הסיסמה של "שתי מדינות לשני עמים" גם אם חלק ניכר מפעיליו, אלה שרואים מה קורה בשטח, מבינים שהוא כבר בלתי אפשרי. לא פלא שהציבור לא מאמין לשמאל. הרי השמאל לא מאמין לעצמו.

 אם מישהו חשב שאפשר יהיה להשיג הסדר כולל בלי להשיג הסדר בירושלים, השבוע הוא שוב קיבל הוכחה שזה בלתי אפשרי. מאותה סיבה, לא הגיוני להשאיר את ירושלים לסוף המשא ומתן, כי  פיצוץ בירושלים יוכל לפוצץ את כל מה שיושג קודם לכן. ירושלים, זה ברור, היא הבעיה. אבל באופן פרדוקסלי היא יכולה להיות גם הפתרון.

ירושלים – מעצם המבנה האתני, הדתי והגיאוגרפי שלה – תכריח את כל מי שרוצה הסדר צודק לחפש פתרון אחר, פתרון שיהיה מבוסס קודם כל על שוויון, על חיים משותפים. לא מדובר בהכרח על פתרון של מדינה דו-לאומית. יכולים להיות פתרונות אחרים. אבל השמאל (או בעצם כל מי שרוצה הסדר צודק)  חייב להתחיל לחשוב, חייב לגבש רעיונות. הוואקום הנוכחי הוא הגרוע שבעולמות האפשריים.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אירית

    תיאור משכנע. אחרי חמש שנים מגורים וסבל בירושלים,המסקנה שאין פתרון. אם הבעיה מתחדדת, סביב הר הבית, זה חוזר למחלוקת הפנים יהודית על מעמד ישראל בהלכה, במשיחיות וכולי. אלישיב חושב שיש איסורים, המתנחלים כבר מחממים בבית את המודלים של בית המקדש השלישי. הפתרון ? עיסא שמאחר קצת (טוב אולי טעו בספירה) ירד מן השמיים במופע פירוטכני אדיר וינחית מתחם קניות ומקדולנד ענק על הר הבית, עם סיילים פראיים במשך חודשים ארוכים, של כל המותגים בעיקר GAP המדהים. אפשר גם בליווי חייזרים, וסלבס, בעיקר מדונה.

    פחות מזה לא ילך.

  2. א

    הניתוח עצמו נכון, אך חשוב לומר שרוב הערבים בארומה (האורחים, לא העובדים) הם אזרחי ישראל, תושבי המעונות.

  3. ירושלמי ממז"א

    אני מוצא דברים, שרק ניהול זר יכול לפתור אותם. רק משרד הפנים לא בניהול זר לא יתעסק ברדיפת אזרחים מקומיים (אלא אם כן בראשו יעמדו עובדים זרים לשעבר, שיתנקמו ברודפיהם העוזניקים והש"סניקים, לזה אף אחד לא יתנגד), הצעתי גם את פתיחת נבחרת ישראל לניהול זר (וכדורגלנים זרים) מתוך מסקנה שעם הניהול של ההתאחדות היא לא תגיע גם למונדיאל של 2110.
    ולגבי עירי – לא צריך להמציא את הפתרון הזה, הוא כבר קיים בהחלטת או"ם מ1949 על בינאום ירושלים ואולי נגיע לזה וזה לא יהיה כל כך רע. לא עיסא והחייזרים כמו שמגיבה אחת כתבה כאן, אבל הדבר הכי קרוב עלי אדמות, והסיכוי שלו לא לגמרי אפסי אם חושבים על זה.

  4. ירושלמי ממז"א

    אם אפשר לתקן – רק משרד פנים בניהול זר.
    תודה.

  5. טרזן

    פעם אמרו שאי-אפשר לפנות את ההתנחלויות ברצועת עזה. אח"כ אמרו שאי-אפשר לפנות את המתנחלים בגדה. עכשיו נאמר כאן שאי-אפשר לחלק את ירושלים.
    ובכן, אפשר לפנות את ההתנחלויות בגדה, ואפשר בהחלט לחלק את ירושלים. צריך רק לרצות. זה שהפתרונות לא יהיו כל-כך אסתטיים זה לא נורא – האם המצב הקיים כן אסתטי?
    ועוד הערה: מה עושה אדם הגון במקום משוקץ כמו "ארומה"?

  6. פיני זוהר פובליציסט

    כאוס…….. אמרנו כבר.
    כל מילה מיותרת.

  7. דרור ק

    יש כמה דברים לא מדויקים בניתוח של מירון רפופורט:

    1. חימום האווירה ויצירת תחושה של "אינתיפאדה שלישית בפתח" לא היו יוזמה של ערביי ירושלים, ולא נעשו על רקע של אפליה או דיכוי. היוזמה באה ממנהיג הפלג הקיצוני של התנועה האיסלאמית בישראל עם רוח גבית של חמאס מעזה. הסיסמה לא הייתה "שוויון לערביי ירושלים" או "די לאפליה", אלא "אלאקצא בסכנה". כלומר היה כאן ניסיון כמעט ציני להשתמש ברגשות דתיים כדי ללבות אלימות לצרכים פוליטיים צרים.

    2. כל הגורמים הישראליים ללא יוצא מן הכלל מכחישים בתוקף קיומן של איזשהן חפירות מתחת להר הבית. אפילו היו חפירות כאלה, ספק רב אם היה בהן כדי לפגוע במבנים שעל ההר. היה גם מי שהעיר שהחפירות המשמעותיות ביותר על הר הבית לאחרונה נעשו בידי הווקף לצורך הקמת "המסגד המרוואני" (מה שמכונה בעברית "אורוות שלמה"). ישראל לא התלהבה מהעבודות האלה, אבל לא מנעה אותן. לווקף המקומי יש גם סמכות מלאה למנוע כניסה למתחם המסגדים ממי שהם רוצים, והמשטרה משתפת פעולה בעניין הזה, כך שהטענות כאילו אלאקצא בסכנה נראות די מגוחכות.

    3. אני לא יודע איפה בדיוק נמצא קפה "ארומה" על המפה, אבל השטח של הר הצופים היה מובלעת בריבונות ישראלית מלאה גם לפני 1967. הר הצופים איננו שטח כבוש.

  8. שור

    שוב האיסלם הפשיסטי הופך את ירושלים לכלי בכדי לסלק את היהודים מכל ארץ ישראל. כמו בפרעות 1921, כמו ברציחות 1929, כמו במאורעות 1936-39, כמו בהסתה האנטישמית בספטמבר 2000. תמיד זה מתחיל בהסתה על רקע ירושלים ובעקבות ההסתה רצח של יהודים, נמשך ברצח של ערבים בידי ערבים ומסתיים במפלה של הערבים ובעוד התבססות ועליית מדרגה של שיבת ציון.

    ירושלים היא לב העם היהודי כבר למעלה מ-3,000 שנים,
    במשך אלפי שנות גלות פנו יהודים לכיוון בית המקדש בירושלים והתפללו: "בשנה הבאה בירושלים הבנוייה".
    היהודים בנו בהר הבית בירושלים מקדש ראשון 1,000 שנים לפני הספירה, ומקדש שני כ-500 שנים לפני הספירה.
    בכל התקופה הזו ירושלים היתה עיר פרזות לא חשובה תחת שלטון כיבוש זה או אחר (ערבי, צלבני, ממלוכי, תורכי, ירדני). מעולם לא היתה כאן מדינה ומעולם ירושלים לא היתה עיר בירה של מדינה לא יהודית (שכאמור כלל לא היתה)

    מדוע ?
    כי לפי הקוראן ארץ ישראל וירושלים שייכים לעם היהודי.
    להלן הפסוקים (סורות) הבאות:

    סורה 5, 24: "משה מדבר לעם ישראל: התקדמו בדרככם אל הארץ הקדושה אשר (אללה) הבטיח לכם"

    סורה 7, 133: "אחר כך הורשנו לעם המעונה את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, ונתקיימו בה כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל…"

    סורה 10, 93: "אחר כך הורשנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקו להם מכל טוב".

    בקוראן ירושלים לא מוזכרת כלל.
    לעומת זאת בסורה 10, 94 נאמר שבכל שאלה אינה מובהרת בקוראן, יש לפנות לתנ"ך.
    בתנ"ך מצויין שירושלים היא קדושה ליהודים.
    המסקנה: לפי הקוראן ירושלים קדושה ליהודים.

    ועוד משהו,
    מעניין שבאתר "העוקץ" עוסקים בדברים כה גדולים , אבל שכחו משהו קטן – לפני כמה ימים טען סגן ראש התנועה האיסלמית בישראל כי לשוטר אתיופי ("כושי" לדבריו) אסור לעצור מוסלמי.
    ממש כך.
    חבל שבאתר העוקץ פוחדים לעסוק בגזענות הבוטה של ראשי התנועה האיסלמית בישראל.

    שור

  9. אפרת

    עד שאנשים בארץ ובעיקר מנהיגיה (בשני הצדדים) לא יבינו שיותר חשובים חיי אדם מחתיכות אדמה, כלום לא ישתנה.
    אני בטוחה שבשני הצדדים מעדיפים פחות 100 מתים מאשר שכונת גילה. אני מרגישה שמתעסקים בטפל שהפך להיות מטרת העל.
    כל החלוקות האלה הן אכן לא ריאליות ויוצרות עוד ועוד חוצצים בין שני הצדדים. לא נוכל להתקיים בלי להגיע להבנה שכולנו בני אדם ולכולנו יש זכות קיום. הפלסטינים צריכים להבין שליהודים יש זכות קיום, עם כל המטען ההיסטורי, זכות אבות, ציונות…. (ראו ערך ביבי באו"ם ועוד…) שזה באמת לגיטימי ורגיש לכל יהודי, עם כל הכבוד לפרו פלסטינים היהודים, שאני מניחה שגם להם הדברים האלה חשובים. היהודים גם צריכים להבין שההתעסקות הזו בירושלים או בהקמת התנחלויות רק תביא עוד גלעד שליט ועוד פיגועים ועוד ילדים עם פוטנציאל שהידי. יש פה שני צדדים שהולכים ראש בראש וזה מרגיש כמו שיקולי אגו פרופר!! זה אבסורד!!!!

  10. עיניים לראותEYES2C

    מירון צודק! "צריך פתרון שיהיה מבוסס קודם כל על שוויון, על חיים משותפים. לא מדובר בהכרח על פתרון של מדינה דו-לאומית", אבל את ירושלים יש לבנאם באופן שלא יסכסך בין הקהילות השונות – אלא יאחדם בהסכם ובהסכמה לעתיד של שלום ודו-תלת-ארבע-קיום. ייתכן שהמודל הקרוי באנגלית GREATER CITY COUNCIL יהיה פתרון. במודל הזה התשתית משותפת – החשמל, המים, הביוב, התחבורה – פנימית וחיצונית. אבל לכל רובע ניתנת שליטה בענינים שמשותפים לתושביו – ושונים מאלה שברבעים האחרים.
    בהתאם למודל הזה יינתן לתושבי מאה שערים לשלוט בתחבורה בשבת באזורם, לתושבי העיר הערבית לשלוט בעניניהם, ולכבד גם את היהודים שרוצים לשלוט בכותל – אך לא במסגדי עומר ואל אקצה. אבל אל לנו להשלות את עצמנו, אחרי נסיון של 42 שנה, אין הפלסטינים רוצים להתאחד עימנו. האפלייה שנהג הכובש בהם השיגה תוצאות! לכן אנו זקוקים למטריה בינלאומית, שתבטיח שתחזור ההגינות והכבוד ההדדי לנהוג ביחסים בין בני כל העמים, הקבוצות והדתות. ועוד תזכורת: אין גם לסמוך על ארצות הברית בלבד. ביקורי הראשון בעיר העתיקה "המשוחררת" היה יומיים שלושה לאחר ש"אוחדה". מאז הכותל אינו כותל-היהודים לא יהודים-הדת לא דת-והרבנים רברבנים… אז "זכיתי" לראות את ניקוי סביבת "הכותל". זה היה בשבוע שמוטה גור נגע בכותל והרברב צבאי גורן התנהם מוזרות בשופרו… אז, כשחללינו וחלליהם טרם רקבו בקברים, הגיעו כמה בולדוזרים צהובים לקיר הדמעות, קטרפילרים מתנת Point Four -הסיוע האמריקאי, שסמל "יד לוחצת יד" מתנוסס עליהם…ה- D4, שעוד לא היו ממוגנים, נשלחו להאדיר את `רחבת הכותל`. טרם הספיק הציבור לראות איך התנשא הכותל מעל שכונת המוגרבים, וכבר נמחקה השכונה. הכותל התגמד ונכנע למבצע הרס הסביבה. ובתי השכונה שנקטלה בידי מי ש"באו ארצה לבנות" ולהרוס בה, נעלמו כאילו לא היו. רק אבני הבתים עוד משמשים לריצוף מיגרש הכדורגל הדתי – זהו הכותל הכבוש. יהודים שהתלוננו שמצבות מהר-הזיתים שימשו את הצבא הירדני, "מיחזרו" בתים של ערבים — של פלסטינים ששמרו על המקום הקדוש לנו, הופצו כמוץ לכל עבר. עבר שבוע, וכמו במבצע צבאי, תחת כידוני כיבוש טרי, השתלטה הרברבנות הראשית על הכותל והפרידה, לראשונה מזה אלפיים שנה, בין גברים לנשים, ובנתה מחיצה שחצצה ביניהם. ומאז הכותל לא כותל, היהודים לא יהודים. והדת לא דת. הרבנים רברבנים, והכיבוש כיבוש-יהודי לראשונה מזה אלפיים שנה.

    לכן צריך היום, 42 שנה לאחר `הטיהור המאחד` שעשה מוטה גור באיזור, להיזהר שבעתיים. רק איחוד מרצון יצלח. כפיית איחוד על מי שלא מעוניין בכך לא תיצלח, היא רק תביא עוד חיכוכים אלימים.

  11. ג. אביבי

    אני מסכים עם דברי מרון, אבל למה לשתות בקפה `ארומה`?
    אחרי שנחשפה הגזענות בשיטת גיוס העובדים לרשת `ארקפה` אני מחרים אותה. אחרי שהתפרסמה הפרשה שמעידה על אישיותו הגזענית פתולוגית של אחד מבעלי הרשת `ארומה` (הפעם כלפי מזרחים), קיימת חובה מוסרית על כל מתנגד לגזענות להחרים את שתי הרשתות הנ"ל.
    לדבי הפלסטינים שלא מחרימים את ארומה – אני לא מתפלא אם הם גם לקוחות טובים של `ארקפה`.

  12. דרור ק

    1. היהודים מייחסים חשיבות רבה לירושלים, בכך אין ספק, אבל היא לא תמיד הייתה מרכזו של העם היהודי. התלמיד הירושלמי, למשל, כלל לא נכתב בירושלים, אלא במקומות שונים בגליל. התלמוד הבבלי הגדול והחשוב הימנו נכתב בכלל בבבל אשר במסופוטמיה. הרמב"ם פעל בעיקר בקהיר. ר` יוסף קארו כתב את "שולחן ערוך" בצפת, ואת ההגהות ל"שולחן ערוך" כתב ר` משה איסרליש בדרום פולין. בקיצור, ירושלים כבודה במקומה מונח, אבל להגיד שבמשך 3,000 שנה היא שימשה לב העם היהודי, זה לא-רציני בערך כמו לומר שירושלים היא לב האסלאם. אגב, ירושלים היא משאת נפשן של קהילות נוצריות רבות, שלמרבה המזל אינן תובעות ריבונות עליה.

    2. חשיבותה של ירושלים עלתה וירדה בהיסטוריה חליפות. חומות ירושלים המוכרות לנו היום נבנו בידי הסולטן התורכי המוסלמי סולימן המפואר. כלומר, לא היה זה השלטון הישראלי שהפך את ירושלים לעיר מבוצרת. אכן, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 סבלה ירושלים מהזנחה. לשיפור העצום במצבה של העיר יש לתת קרדיט ליהודים, אבל לא פחות מכך (אולי אפילו יותר) לבריטים הנוצרים שהעלו את ירושלים על ראש שמחתם וטיפחו אותה כבירת המנדט שלהם. צריך כמובן להזכיר שירושלים הייתה בירת הממלכה הצלבנית שאף נקראה על שמה "ממלכת ירושלים". המוסלמים החלו לקדש את ירושלים בעיקר בתקופת החליפות האומיית שישבה בדמשק והייתה מעוניינת במרכז דתי קרוב יותר ממכה. המסגדים הגדולים על הר הבית נבנו ביוזמתם במאה ה-9 לספירה, כלומר לפני כמעט 1200 שנה.

    3. לעניין הקוראן – באסלאם כמו ביהדות, חשוב פחות מה שכתוב, ויותר חשוב איך מבינים את מה שכתוב, כלומר הפרשנות. אילו היה חשוב מה שכתוב, היית כשומר כשרות יכול לאכול עוןף בחלב פרה בלי כל חשש, אבל לא זה המצב. בקוראן נזכר מסגד אלאקצא. הפרשנות המקובלת היא שמדובר על הר הבית בירושלים. זו פרשנות בת כמעט 1300 שנים, ולא תזיז היום אף מוסלמי מדעתו שהר הבית ומסגד אלאקצא הם שני שמות של אותו מקום. לגבי הציטוטים האחרים: התאולוגיה המוסלמית מעולם לא הכחישה כי התורה הובאה לעם ישראל בידי משה, אולם הקוראן והפרשנות לו מוסיפים ואומרים כי היהודים בגדו בשליחותם ובמשה, ועל כן הם אינם יכולים להיחשב עוד כהולכים בדרך הישר (אם כי הם אינם כופרים). זו ההשקפה המוסלמית, שאתה מן הסתם אינך מקבל, אבל זה המצב, ולא תשכנע אדם מוסלמי דתי שהפרשנות שלך לקוראן טובה משלו.

  13. שור

    1. ירושלים היא מרכז העם היהודי כבר אלפי שנים, גם כאשר יהודים לא גרו בירושלים מסיבות שונות וגם כאשר נוצרו מרכזי דת אחרים. זה שהתלמוד הבבלי נכתב בעירק של ימינו לא אומר שעירק היא מקום קדוש בעיני יהודים או מפחית מחשיבות ירושלים.
    במשך אלפי שנות גלות יהודים התפללו לכיוון ירושלים ונשאו תפילה לחזור במהרה אליה.

    2. הקדושה של ירושלים בעיני הנצרות והאיסלם (לפי הסדר הכרונולוגי הזה) נובעת מקדושתה בעני היהודים.
    למרות זאת, ירושלים לא היתה בירת עם ערבי כלשהי, וארץ ישראל כולה היתה מחוז נידח בתקופות שהיה כאן שלטון מוסלמי.
    אכן ירושלים היתה בירת הצלבנים, מה שמעיד על חוסר חשיבותה היתרה בתקופה של מאות שנות כיבוש איסלמי.

    3. בנושא הקוראן, כמובן שאתה צודק. יש לראות את הפרשנות הנוכחית של המוסלמים ולא את הפרשנות שלי או מה שכתוב בקוראן. רק נסיתי להסביר מדוע ירושלים לא הפכה לבירת עם ערבי-מוסלמי כלשהו במשך מאות שנים של כיבוש, ומדוע עד ימינו אלה ערבים מוסלמים בהר הבית מתפללים שפניהם לכיוון מכה הקדושה בעיניהם, ואחוריהם לכיוון הר הבית הקדוש לנו.
    כמובן יש לשמור על זכותם של מוסלמים להתפלל בהר הבית, אבל גם על זכותם של יהודים. וכמו במערת המכפלה, יש לדעתי מקום שמאמינים משני העמים יתפללו בהר ולא להיכנע לאלימות איסלמית.

    וכאמור – אם בית המקדש של היהודים היה ממוקם במקום אחר, סביר להניח שגם המסגדים אל-אקצה ועומר היו ממוקמים באותו מקום אחר. גם בהודו יש המון מקומות מקדש הינדיים אשר בתקופת הכיבוש המוסלמי נהרסו ועל חורבותיהם נבנו מסגדים.

    אם מוסלמים טוענים שלא היה בית מקדש בהר הבית, שלא היתה יישות יהודית-עברית בארץ ישראל, אז חובתנו לא להיכנע ל"היסטוריה" השיקרית הזו ולהסביר בכל מקום שארץ ישראל היא שלנו והר הבית בידינו מקדמא דנא.

    בנושא "אי-דיוקים" בנושאי כלכלה אשמח אם תציין דוגמאות ואשמח להסביר לך (-:

    שור

  14. איציק נ.

    עד 1967 לא הורשה שום יהודי להגיע לכותל זה אפרטהייד
    ,עד 1967 על שטחי גוש עציון ישבו מתנחלים מוסלמים איסור חמור ליהודים ,זאת אפרטהייד
    מ1967 המועצה לזכויות האדם באום נבחרה ופועלת בשם מדינות שהרסו כל כנסייה ובית כנסת בשטחם ומסלקות כל נוצרי ויהודי לגיטאות ,הופכות כל אישה לשפחה ורודפת כל כושי מוסלמי
    מגדירה את היהודים כגזענית
    זה אפרטהייד .
    ולסיום תשאלו את שר החינוך המצרי מה הוא רוצה לעשות לכל ספרי התרבות והחכמה היהודיים בארצו …..

  15. ירושלמי ממז"א

    לפני שבועיים ניגשתי לאחראית התורנית ומחיתי על הודעה שהיתה בחוץ, שדרשה עובדים יוצאי/ות צבא – אפליה כנגד ערבים ויהודים מושמטים – היא הבטיחה שתדבר עם הבוס, ובשבוע האחרון כשעברתי המודעה עדיין היתה שם. עוד סיבה להחרים את ארומה, ולא רק אותה.

  16. מיכה רחמן

    התיאור של מירון רפופורט מעניין ואני נוטה להסכים איתו. הבעייה היא הפתרון המוצע. כמו בירושלים כך לגבי השטחים הכבושים בכלל. ככל שנקבעות העובדות, כך הופך הפתרון הישן (שפעם היה גם טוב והיום הוא שנוי במחלוקת), לבעייתי. פתרון החלוקה – שתי מדינות לשני עמים, הופך לבעייתי. גדלה הלגיטימציה לכיבוש, להתנחלויות, ולמתנחלים. כתהליך נלווה, ההתנחלויות עצמן (כולל למשל האפשרות שיבנו גם בשטחים שבים מעלה האדומים לירושלים), כל אלה מסכלים את האפשרות של מדינה פלסטינית עצמאית. כך גם לגבי חלוקת ירושלים שמירון רפופורט היטיב לתאר את הבעיתיות שבה. אבל, עם כל הצורך בביקורת לפתרונות הישנים והלא טובים של השמאל, הפתרון שמציע הכותב אין בו בשורה של ממש, משום שאין כאן שום דרך ממשית. זה יפה להגיד פתרון של ירושלים בה כל התושבים יהיו שווי זכויות, אבל כדאי לראות את הגורמים המונעים פתרון כזה: מדינת ישראל והציונת מעולם לא ויתרו על השליטה, גם לא במדינת ישראל. קשה לכן לראות איזה דרך מעשית לכפות על הציונות ועל מדינת ישראל מתן זכויות שוות, ללא חלוקה מדינית. המצב היום בו פעולת הימין הקיצוני ממשיכה את דרכה של "הציונת המעשית" בתמיכת המדינה, יכולה להימשך גם אחרי שינתנו זכויות מלאות לתושבי ירושלים. ללא מתן כוח חוקי, לגיטימי של שלטון פלסטיני, קשה לראות איך תמנע שליטה מהסוג הקיים עד היום.

  17. איבון

    המוסלמים לא ישקטו ולא ירגעו עד שהכל יהיה בשליטתם, ירושלים, ישראל, אירופה, ארה"ב …..כי כך ציווה עליהם מוחמד …..
    the third Johad by Dr Zuhdi Jasser
    אומר את הכל.
    אז איך נתנהג? בכפפות משי? בשווי זכויות? בהבנה וסובלנות הדדית?
    הלוואי שהיה כך, אבל המוסלמים ומדובר פה בעיקר על מוסלמים רדיקאלים רואים את זה כחולשה ולא כנסיון לחיות בדו קיום בשלום, והמוסלמים לא מכבדים מי שמראה חולשה.
    אז איך מנתהגים ברומא? כרומאי!
    ואיך נתנהג בירושלים? כירושלמי? האם מישהו מבין את המושג להיות ירושלמי? אני לא יודעת, אני רק מבינה שזה משהו מעבר לדתות וגבולות. משהו רוחני ולא משהו כוחני.
    ירו-שלם !

  18. אורן

    1. ירושלים לא בערה ולא החלה לבעור. מהומות בהר הבית זה עדיין לא ירושלים בוערת. קו 18 מתפוצץ יותר ראוי לסופרלטיב זה.
    2. מעניין שדווקא באתר "העוקץ", סניף של ארומה נעשה לחזיון המייצג תקוה. בעקיפין, כנראה שנתניהו צודק: הרווחה הכלכלית, הבאה לידי ביטוי בנגישות ואפשרות לללגום קפה ואז לעשות קניות בשדרת החנויות ברמאללה או בקניון בג`נין, עוד תסתבר כאופציה הטובה ביותר לשמירה על שקט ושלווה.