זרים במולדתם

אלי אמינוב

"חוק הכניסה לישראל" עוסק בהגירה לישראל ובהסדרת מעמדם בישראל של מי שאינם יהודים. בתחילת השנה שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל"אגף לענייני זרים". כמו כן האציל שר הפנים את סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל ליושב ראש "וועדת ההשגה לזרים" במשרד הפנים. הוועדה מהווה מעין ערכאה שיפוטית נוספת הכפופה למשרד הפנים ואשר חובה לפנות אליה כדי לערער על קביעת עובדי המשרד בנושאי חוק הכניסה לישראל לפני פניה לבתי המשפט.


עד העת האחרונה לא הוגדרו הפלסטינים בישראל כזרים. בדו"ח ועדת אור למשל אשר דיבר על המיעוט הערבי בישראל (אשר גם תושבי מזרח ירושלים הינם חלק ממנו) התייחסה לנושא במילים מפורשות: "ראשית, אוכלוסיית המיעוט הערבי בישראל היא אוכלוסיה ילידה, הרואה עצמה נתונה תחת הגמוניה של רוב שבעיקרו אינו כזה. בהבחנה המקובלת בספרות המקצועית בין 'מיעוטים ילידים' לבין 'מיעוטי הגירה', המיעוט הערבי בישראל שייך בבירור לקטגוריה הראשונה" (דו"ח ועדת אור,שער ראשון פ א' סע' 5).

הדו"ח אמנם התיחס לפלסטינים אזרחי ישראל אך אין חולק שהפלסטינים בשטחים שייכים אף הם לאותה קבוצה לאומית. כעת מנסה משרד הפנים לערבב את שתי הקטגוריות ולטשטש את ההבדלים בין מהגרים ובין ילידים, תוך הגדרת כולם כזרים.

 

להחלטה של שר הפנים על שינוי הגדרת הלשכה לא קדם כל דיון, ונימוקיה כמובן שלא פורסמו. עד כה המקום היחיד בו הועלה הרעיון על מינוי 'נציב לענייני זרים' היה בוועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים לפני כשנה. דובר אז על מינוי שופט בדימוס שיוכל להחליט על מתן אשרות לקורבנות של סחר בנשים. אולם במחטף טיפוסי מונה הנציב החדש "לענייני זרים" כשתפקידו הוגדר כטיפול בשני עניינים בלבד, הנוגעים אך ורק לתושבי ירושלים המזרחית: הסדרת מעמד בני זוג ורישום ילדים.

איך התגלגל רעיון עם פרצוף הומניטארי אשר נועד להיות כלי במאבק נגד סחר בנשים למכשיר המגדיר את תושבי ירושלים המזרחית וילדיהם כזרים? לאלוהי הציונות פתרונים.  כך הקים לעצמו משרד הפנים טריבונל פרטי, ומדובר במשרד המונחה על ידי השיקול הדמוגראפי שלא פעם חושף בגלוי את האידיאולוגיה הרואה את עיקר תפקידו במאמץ לטהר את החברה הישראלית  מכל הלא יהודים, כחלק מאותה תפיסת עולם שעל פיה עצם הגדרתה של מדינת ישראל מחייב את שלילת הקיום הפלסטיני שקדם לה באותה טריטוריה, וכל מוסדותיה חייבים לשרת את התכלית הקדושה של הזרת הפלסטינים ונישולם ממולדתם.

.

משרד הפנים הישראלי הוא החממה שבה הונבט וצמח חוק האפרטהייד המונע מאזרחים ישראלים ממוצא פלסטיני להתחתן עם פלסטינים שאינם אזרחים ולהקים עמם משפחה. הבסיס לחוק היתה מצגת הדמוגרפית גזענית שהפיץ משרד הפנים בין משרדי הממשלה השונים כבר בחודש מאי 2002, כחלק מטיפוח הלובי לחוק האפרטהייד. במצגת נטען שהזכות לאיחוד משפחות מהווה סכנה דמוגרפית "ביטחונית" והובאו בה  נתונים מעוותים אודות מחבל מתאבד אחד שאביו ישראלי ואשר פוצץ עצמו במסעדת מצא.

מחברי המצגת התמקדו בתשלומים שקיבלה משפחתו של המחבל מהביטוח הלאומי ומכאן קפצו למסקנה כי במשך 10 שנים עתידה ישראל לשלם 3,3 מיליארד ש"ח לפלסטינים  שראוי לדעת משרד הפנים לדחותם החוצה מישראל. שבועיים לאחר שהוצגה מצגת האימים בפני הממשלה, ביום 12 למאי 2002, נתקבלה החלטת הממשלה המקפיאה את בקשות איחוד המשפחות,  ההחלטה שהפכה מאוחר יותר לתיקון לחוק האזרחות. 

גרורותיו של השיח הגזעני שטופח על ידי משרד הפנים התפשטו לוועדות הפנים שדנו בחוק, התפשטו, השתרגו והגיעו  אף לכסאות שופטי העליון.

השופט ברק, הידוע כמי שכתב את פסק דין המיעוט בבג"ץ חוק הכניסה לישראל, שלל אמנם את החוק והגדירו כבלתי חוקי. אולם הוא  שלל באותו פסק דין גם את הטענה כי החוק הושתת על שיח דמוגרפי נרחב אשר ליווה את כל הדיונים המקדימים לחוק וכאמור הוצמח במשרד הפנים. קביעתו של ברק אימצה למעשה את הכחשות נציגי הממשלה. בסופו של דבר התקבלה הקביעה המיתממת כי תכליתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל היתה "בטחונית גרידא" כפי שנקבע בפסק הדין של הרוב שניסח השופט חשין שכמובן גם הוא שלל את הטענה כי החוק נוצר על בסיס דמוגראפי.

גם ברק שפסל את החוק וגם חשין שתמך בו התאחדו בקביעה שמדובר בנושא "בטחוני". ראוי להזכיר כי חוק זה שהוכרז כ"זמני" מתחדש מידי שנה באופן אוטומטי על ידי הכנסת.

בשום ארץ בעולם לא הפכו מיעוט ילידי לאוסף של זרים שעליהם מוחלים חוקי הגירה. התקדים היחידי שניתן למצוא למדיניות כזו בהיסטוריה המודרנית  היא בפעילותו של משרד הפנים של הרייך השלישי, ששלל ומנע אזרחות ממי שלא נחשב  לארי טהור בגרמניה של שנות השלושים.

 משרד הפנים עוצב וגובש על ידי הציונות הדתית שגזענותה מורכבת הן מן ההלכה היהודית והן מתהליך הקולוניזציה של פלסטין והמלחמה נגד הפלסטינים. התנהלותו ודרכי פעולתו מהווים מהלכים ברורים של טיהור אתני.

הרוזן פון קלאוזוביץ, מומחה צבאי שחי ופעל במאה ה-19, ושמעולם לא ראה ישות פוליטית כמו מדינת ישראל, קבע כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". קביעה זו מוכרת ומקובלת כיום כהגדרה הולמת בכל חלקי העולם, אולם בישראל הצליחו להפוך אותה על פניה. מדינת היהודים נוסדה וממשיכה להתקיים על ידי מלחמה, ואילו המדיניות הישראלית מהווה את המשכה של המלחמה באמצעים אחרים

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משה ש.

    המחבר כותב:"בשום ארץ בעולם לא הפכו מיעוט ילידי לאוסף של זרים שעליהם מוחלים חוקי הגירה. התקדים היחידי שניתן למצוא למדיניות כזו בהיסטוריה המודרנית היא בפעילותו של משרד הפנים של הרייך השלישי"

    יהודי עיראק היוו מיעוט ילידי בעיראק עד סוף שנות הארבעים. הם היו בני הארץ (עיראק) כ-2600 שנים לפני האיסלם והערבים. בשנות הארבעים כ-33% מאוכלוסית בגדד היו יהודים. ובכ"ז הם גורשו ע"י המשטר העיראקי באמצעות חוקי הגירה שאילצו אותם לוותר על אזרחותם ולעזוב.

  2. דרור ק

    כשמשרד הפנים אומר "זרים" הוא לא עוסק בפילוסופיה או באנתרופולוגיה. הוא מתכוון שמדובר באנשים שאינם אזרחים ישראלים. הפלסטינים בגדה וברצועה אינם אזרחים ישראלים ואינם מעוניינים להיות אזרחים ישראלים. הפלסטינים במז` ירושלים קיבלו מעמד של תושבי-קבע בישראל, ורק מעטים מהם, אם בכלל, ביקשו לקבל אזרחות ישראלית מלאה. יש כאן שוב ניסיון להציג את פתרון "המדינה האחת" כפתרון המוסרי היחיד. זוהי טענה חסרת בסיס, והא ראיה שהכותב נזקק לביטויים כמו "אפרטהייד" והשוואות לגרמניה הנאצית. כשהטיעונים חלשים נזקקים לתחמושת הדמגוגית הכבדה ביותר.

  3. עמוס

    משה ש. – חבל שאין לך אפילו מושג קלוש בעובדות הגלויות הכרוכות בויתור מרצון על אזרחות ורכוש של יהודי עיראק, או מי שמינו עצמם לדבר בשמם, תמורת הגירה (הסכם לונדון). אין שום דימיון, אפילו קלוש, משום בחינה בין ההפיכה של ילידים לזרים נוסח ישראל (וגרמניה של שנות השלושים) למצב המשפטי והאחר של יהודי עיראק. הצעתי: צא ולמד, כי די נמאס לחזור ולהתווכח עם אי ידיעה המתהדרת בבורותה. די

    אבל שכח אמינוב עוד דוגמה – רעיון העיועים של ממשלת האפרטהייד הדרום אפריקאית בעניין הבנטוסטאנים. שם, לפחות, עיכבה מחאה בינלאומית חריפה את יישומו של הרעיון, שהפך ילדים לזרים (ואזרחיה של "מדינה" פיקטיבית אחרת, שנמצאה אלפי מיילים ממגוריהם, ושהם או מי ממשפחתם לא ראו ולא עמדו לראות מעולם)

  4. עפרה

    "איך התגלגל רעיון עם פרצוף הומניטארי אשר נועד להיות כלי במאבק נגד סחר בנשים למכשיר המגדיר את תושבי ירושלים המזרחית וילדיהם כזרים? לאלוהי הציונות פתרונים."
    מסכם יפה את הטירוף במקום הזה, תודה אלי.

  5. עידן סובול

    אם מדינת ישראל תמשיך להתנהל כמדינה קלריקלית , לא ירחק היום שיהיה קשה מאוד להבדיל בינה לבין איראן, עם או בלי העמימות הגרעינית.

    http://www.2all.co.il/Web/Sites/ani-israeli/

  6. נחמן

    "הדו"ח אמנם התיחס לפלסטינים אזרחי ישראל אך אין חולק שהפלסטינים בשטחים שייכים אף הם לאותה קבוצה לאומית".
    באמת? אולי יש הטוענים שהפלסטינים אזרחי ישראל שייכים למיעוט הלאומי הנקרא "ערביי ישראל הפלסטינים" והפלסטינים בשטחים שייכים לקבוצה הלאומית הנקראת "העם הפלסטיני בפלסטין הכבושה"? אלא אם אתה עוד אחד מהוזי מדינת כל אזרחיה (ולפחות אתה מודה שכל אזרחיה יהיו פלסטינים ולא ישראלים). אם כן, אנא ציין זאת כדי שאדע לא לתקן אותך שוב.

  7. משה

    נדהמתי מהתגובה המתלהמת של עמוס.
    רצ"ב קישור לכתבה בהארץ המפריכה את טענותיו של עמוס.

    http://hakeshet.tripod.com/articles/iraq_immigrants.htm
    מעולם לא היה ויתור מרצון על הרכוש של יהודי עיראק לא ע"י גוף רשמי ישראלי (דרך אגב לגוף כזה אין סמכות לויתור על הרכוש) ולא ע"י יהודי עיראק עצמם. ממשלת ישראל הצהירה שהנושא אמור להיות מקוזז מול תביעות הפלסטינאים כך שבודאי לא היה ויתור.
    דרך אגב הפרלמנט העיראקי העביר חוק המחרים את נכסי היהודים.
    הטענה שניתן לפטור את המשטר העיראקי של אז מהעוול ולהתיחס לאירוע כעל עסקה מרצון בין שני צדדים היא לא רצינית

  8. אייל

    זה לא נחשב מתלהם אצלו. לא זכית לאבחון פסיכומטרי שאתה "לא חכם" וקביעה מפי גבורה שאתה "לא ראוי לדיון" .

  9. אלי אמינוב

    אולם את הויכוח הזה אי אפשר להפסיק. ישראל היא שבצעה טרנספר של יהודי עירק לפלסטין הכבושה תוך קשירת קשר עם נורי סעיד ובית המלוכה ההאשמי. מחשש שהיהודים שיצאו מעירק יסעו לארצות אירופה ובעיקר לאנגליה דאגה ישראל שרכושם יוחרם. ההסכם עם נורי סעיד איפשר למטוסים ישראלים לנחות בתוך עירק כדי לאסוף את היהודים שרצו להסתלק, אחרי שהציונים השליכו פצצות לבית הכנסת מסעודה שם טוב בבגדד. .הודי עירק שהיו העילית האינלקטואלית של מדינתם הובאו לכאן והוחתמו על טוריה, מנורת נפט ומיטת סוכנות ונשלחו להחליף את הפלחים הפלסטינים שגורשו. זה חלק מטיהור אתני שעשתה הציונות לא רק בפלסטין אלא גם בארצות ערב.

  10. עמוס

    משה, אם אתה מסתמך על מאמרו זה של שנהב, אז כנראה שלא הבנתי את דבריך, וממילא ה"התלהמות" שלי לא היתה במקומה. אבל מאמרו של שנהב עוסק בעיקר בשאלת הרכוש והתרגיל הפוליטי והציני שעשתה ממשלת ישראל בהקשר זה. אני התייחסתי למחקרים גלויים קודמים, שמוזכרים גם אצל שנהב, להסכמי העיקרה לארץ ואובדן האזרחות.

    על פי עובדות אלה, חתמו נציגי התנועה הציונית (והסוכנות היהודית) על הסכמים עם המשטר העיראקי שהובילו לאובדן רכוש ואזרחות של יהודי עיראק תמורת עקירתם ארצה – מרוששים, ומנוחשלים. לא טענתי, חלילה, שיהודי עיראק ויתרו על אזרחותם ורכושם מרצון, אלא להפך. אבל הבהרתי שמבחינה פורמלית ואחרת, אין דימיון בין שלילה חד צדדית של אזרחות מצד שלטון גזעני ובין פרשה זו. כל זה, כמובן, לא מפחית את חומרת הפשעים (ביחד ולחוד) של התנועה הציונית והמשטר העיראקי כלפי יהודי עיראק

    אבל זו כמובן הסחה מוחלטת מנושא הדיון המקורי והחשוב. שוב סליחה אם טעיתי בהנת דבריך ובמגמתם

  11. מוטי

    אני מניח שלו היו חיים בשטחים,לא היתה בעיה,אך ברור מאליו שהכוונה שהזוגות יעברו לגור בישראל,וכאן הבעיה.אין שום מקום בעולם בו חיים מוסלמים וטוב למיעוט לחיות שם,אם לא יהיה לנו רוב בארץ לא נשאר,לכן מוטב להחזיר שטחים,ולעשות כל מה שאפשר כדי לשמור על רוב יהודי בארץ

  12. ירדנה אלון
    למוטי – לא כל כך ברור לי העניין של "רוב יהודי בארץ"כשהמדינה עצמה מיבאת ויבאה בשנות התשעים למעלה מ300,000 "עולים חדשים" ממוצא רוסי ,רובם הגדול נוצרי פרובסלאבי או מוסלמי,שלא רק שלא חי כאן כיהודי,אלא ממשיך לקיים את הדת הנוצרית או המוסלמית שלו?ובהחבא הוא גזעני ואנטישמי.
    את קצה הקרחון של האנטישמיות הזאת ראינו אך לפני שנתיים עם גילוי של קבוצות נוער ממוצא רוסי שהם ניאו נאצים,והאמן לי הם לא מיעוט בטל בשישים כפי שהתקשורת מנסה "להרגיע" אותנו,אתה מוזמן להגיע ליפו,בשבתות ובימי ראשון ולראות אותם בהמוניהם ממלאים את הכנסיות,במקום מגורי רוב השכנים שלי הם "עולים חדשים" מרוסיה,הם לא יהודים,אתה נכנס אליהם הביתה ורואה את הצלבים על הקירות,את תמונות הקדושים הנוצרים (ממש כמו התמונות של הבאבא סאלי או של הרבי מלובביץ` אצל יהודים מסורתיים או דתיים).
     בבתי הספר הם מבדילים עצמם מן האוכלוסייה הישראלית צברית,הם מדברים רוסית בינם לבין עצמם,אין להם שום רצון להיות "ישראלים" כל שכן "יהודים" והם לא כל כך "מסכנים" כי לרבים מהם יש רכוש ברוסיה ולמרות זאת אין להם בעייה להשתמש בכל ההטבות שמדינת ישראל נותנת לעולים חדשים ומונעת מילידי הארץ.אתה גם מוזמן לשבת איתם על כוסית וודקה ולשמוע את דעתם על ישראלים באופן כללי ועל מזרחים באופן פרטי,הם בטוחים למשל שכל המזרחים ללא יוצא מן הכלל הם אנאלפאבתים שזה עתה ירדו מהעצים.אני שומעת את זה מהם כל הזמן מפני שמשום מה אני לא נראית להם במראה החיצוני שלי כמזרחית הם מרשים לעצמם להיפתח ולומר את כל מה שהם חושבים.
    אז על איזה רוב יהודי בדיוק מדובר כאן?ואלה הם האנשים שהעלו את ליברמן לשילטון,אלה האנשים שהקימו מפלגה בישראל שהיו"ר שלה הוא שר החוץ שמתנהג כמו פיל בחנות חרסינה,ורובם הגדול,כיוון שהתחנך על ההיסטוריה הרוסית ועל המנטליות של "האימפריה הרוסית הגדולה"מיימי "קתרינה הגדולה",זאת מדיניות החוץ והפנים שהם מביאים איתם.
    ולפני שכולם יקפצו עלי באמירות של "גזענית" וש-"זאת עלייה איכותית ומבורכת",אינני מכלילה את כל העלייה הרוסית בתוך הסיפור הזה,ודאי שאין זה כך,ואני מאמינה שהרוב הגדול בא מתוך כוונה לחיות את חייו במרחב שמאפשר ביטוי יהודי מה שנמנע מהם בארץ מוצאם, אולם כשמדברים על "מדינה עם רוב יהודי" ומעלים לכאן שלוש מאות אלף נוצרים ומוסלמים ממוצא רוסי,שבעוד עשר,או עשרים שנה,בשל הריבוי הטבעי יהפכו למיליון,ומרעיפים עליהם ממון ותקציבים מחד, ומאידך דוחקים את רגליהם של ילידי הארץ מוסלמים נוצרים ויהודים כאחד,משהו בפער בין הצהרת הכוונות ובין העשייה בפועל,לא ממש מסתדר לי,אולי תוכל אתה לעשות סדר בבאלגן?