הניצחון ההסברתי העמוק של הימין

יריב מוהר

כשנתניהו נופף בועידת האו"ם במסמכי תכנון של מחנה השמדה נדמה שהוא ניסה להעביר לזירה הבינלאומית תחושה שעבדה היטב ברמה הפנים-ישראלית – עם שנמצא בסכנת קיום לא שואל יותר מדי שאלות. אחת ההצלחות ההסברתיות העמוקות והמושרשות ביותר של הימין בישראל כרוכה בעניין הזה של שילוב שתי הנחות יסוד שנתפשות כבר כעניין של השכל הישר: 1. אנחנו במלחמת קיום. 2. במלחמת קיום אמות מידה מוסריות וגישה דיאלוגית מגדילים בהכרח את הסכנה הקיומית שלנו.

שתי ההנחות הללו מובילות למסקנה: בלי כוחנות אין הישרדות.

מדובר כמובן בנוק-אאוט הסברתי לשמאל. הישרדות היא הרגש\אינסטינקט הקמאי ביותר והיא יכולה להצדיק כל דבר; כל עניין מוסרי או חוקי הוא משני לה. המצע שמאפשר קליטה של טיעונים שמאלניים לא יכול להיות המצע של ההנחות הללו, שלאורן כל טיעון שמאלני דינו בטלות.

והאתגר רק גדל, משום שבהתייחס להנחה הראשונה, לא יועילו שום הסברים ראציונליים מהסוג של: אולי מול איראן אנו חווים סכנה קיומית, אבל מול הפלסטינים מדובר אומנם בבעייה לא פשוטה של טרור, אך כזו הרחוקה מאוד מלסכן ישירות את קיומה של ישראל. במידה רבה של צדק חווים הישראלים את הטרור כבעייה קיומית – לעזאזל המדינה, למי שחשוף לטרור הקיום אכן נמצא בסכנה. גם לא ניתן לערער מוסרית על ההזדהות של ישראלים עם הסכנה שחשים אנשים בשדרות.

ההנחה השנייה, לעומת זאת, מאפשרת מרחב תימרון הסברתי גדול יותר. הדימוי הפופולארי של הכוח הטמון בטקטיקת המשוגע השכונתי כביטוח חיים במלחמת הישרדות הוא חזק. אך ניתן להערכתי להבקיע אותו. הסברה טובה צריכה להישען על אמת שטרם נחשפה דיה. ואכן, בניגוד להנחה הראשונה שיש בה מידה של צדק, ההנחה השנייה היא מופרכת למדיי. בסכסוך ארוך ומורכב התהדרות בטירוף או סתם אכזריות לא מבוקרת אינם ערובה לשרידות. נכון שברגע האמת, בקרב ספציפי, יש מקום למתקפת אמוק, אבל בסכסוך ממושך זו אסטרטגיה קלוקלת, וניסיון החיים של רובינו יכול לחבר אותנו עם התובנה הזו חיבור אינטואיטיבי.

מכר שלי, פעיל אדוק בתנועת השלום הישראלית, סיפר לי על השירות שלו בשטחים כצנחן בימי האינתיפדה הראשונה. המחלקה שלו נקלעה לסמטה בה המון פלסטיני רץ לעברם עם אבנים, מקלות ובלוקים. מפקד המחלקה הורה בתגובה להסתער לכיוון ההמון והחל לרוץ. כולם רצו אחריו. ההמון הסתובב לאחור וברח. ייתכן, אמר אותו מכר, שאם לא הייתה ההסתערות הזאת היינו יוצאים משם במצב רע מאוד. זה הראה לי מה זה רוח המפקד ואיך מתנהלת הדינמיקה של קרב. אז איך זה, שאלתי אותו, שאתה התנגדת גם למלחמת לבנון השנייה, גם למבצע עופרת יצוקה ושאתה מסרב לשרת בשטחים? זה, הוא ענה, בגלל שהדרך לנהל קרב היא לא הדרך לנהל סכסוך. בקרב לא שואלים שאלות, במאבק ממושך חייבים לעצור ולשאות שאלות קשות. אחרת המאבק יהפוך לסדרה של קרבות בהם כבר באמת מאוחר מדיי לבחון את עצמינו. ככה אנחנו מובילים את עצמינו למקום של אין ברירה.

אבל גם ההסבר הזה הוא הסבר ראציונלי. מה שדרוש הוא דימוי חזק בתרבות הפופולרית – אפילו דימוי שטחי, המקביל בפשטנותו לדימוי של המשוגע השכונתי או בעל הבית שהשתגע. דימוי זה יצטרך להציע לנו אפשרות לעוצמה שאיננה כוחנות; לתורת ניהול מאבק יעילה שאיננה כסחנות; לחשיבה אסטרטגית שאיננה פרנויה; להתקפת מחץ שאיננה בהכרח חזיתית; ולביטחון עצמי שאיננו התלהמות. דימוי כזה יכול לשאוב השראה אסתטית וערכית, למשל, מהרבה מהערכים של אמנויות לחימה עתיקות, שמעלות על נס איפוק, שקילות, ניתוב אנרגיית היריב כנגדו, ותפישות של הגנה עצמית ודבקות מוסרית.

(אביב טטרסקי, פרס את הקשר הזה בין מוסר לחימה לערכי אומנויות לחימה באופן מרתק ומפורט, לא רק כדימוי שטוח -1--2--3-, -4-)

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יריב מ

    תודה על התגובה.

    אך אמונה מסויימת בכוח לא צריכה להישפט כדבר שלילי בהכרח. לעיתים יש הכרח לכוח ממשי.

    למרות שיש לי חיבה לפציפיזם זה עמדה קצת ניהליסטית בעולמינו בעל מגוון הטיפוסים ומגוון הקהילות, שחלקם לא יהפכו להיות בלתי אלימים רק בגלל דיאלוג – לפחות לא בטווח המיידי.

    למעשה הפציפיזם כל כך מרתיע את האדם הממוצע – גבר או אישה – עד שהוא דוחף לזרועות המליטריזם והפאשיזם.

  2. מרים224

    אמנם היטבת לתאר את גישת ההסברה הלאומית שלנו. איני בטוחה שרק הימין נקט בשיטה פשטנית זו של: 1) המשטר הנאצי רצה וגם נקט בפעולות להשמדת היהודים, מכאן 2) כל פעולת טרור של הערבים מכוונת להשמדת מדינת ישראל. ו-3)כל פעולה המונעת פעולות טרור מצילה את היהודים ומונעת את השמדת המדינה.
    ברור שבבדיקה רציונאלית טהורה לא יימצאו הקישורים הישירים בין 1 ל-2 ול-3. אבל ההסברה שלנו אינה מכוונת לרציונאל של ממשלות העולם או לעמיהן. ההסברה שלנו רוצה לנצח. ולכן היא נוקטת באמצעים של פרופוגנדה כיאה לשדה קרב ולא באמצעים של שכנוע, באמצעים של הכרעת הויכוח ב-"אל תבלבלו אותי עם עובדות", ובהעמדתו של ביבי כ"מסביר הלאומי", במקומם של אנשים שהתמחו ביחסים בינלאומיים ומדיניות בינלאומית.
    אז ביבי מצליח לשכנע את המשוכנעים, אבל הריקושטים מחובבנות זו, חוזרים אלינו – לכל המדינה – כבומרנג

  3. יואל קורנבלום

    קיים גם הסבר אחר לשינוי באווירה וזה שהשיטה של הסכמי אוסלו וויתורים שונים מצדינו פשטה את הרגל וזה ברור לרוב הציבור אולי חוץ מאשר לכמה שעדיין חיים במציאות הזויה או שפשוט אין להם את האומץ האינטלקטואלי או האישי להודות בטעותם. המציאות לימדה את הציבור שהשיטה הזאת פשטה את הרגל ולכן הציבור נוטה להסברים אחרים ולשיטות אחרות.

    אני בכוונה לא משתמש במושגים של שמאל וימין כי לי אין מושג מה הם. מכיוון שאתה משתמש במושגים האילו אולי תוכל להגדיר לנו בדיוק מה פירוש המושגים שמאל וימין?

    בקשר להסבר של נתניהו באו"ם כפי שהבאת הוא בסך הכל ניסה להסביר שאחד כמו אחמדיג`אד פשוט משקר בזה שהוא טוען שלא היתה שואה ולכן אינו אמין וצריך להזהר ממנו. מה שאתה מציע בתור הסבר נראה לי כהמצאה שלך. אני חושב שישראל הראתה לכל העולם שיש לה סבלנות רבה מאד ורק לאחר שמונה שנים של הפגזות יצאה לבלום את האוייב ברצועת עזה. אני מקווה שלא נעלם מעינך שאיראן תומכת בטרור היוצא מרצועת עזה. אין כאן שום "משוגע שכונתי" כפי שאתה כותב זאת רק הזייה שלך. מה שברור הוא שהמוסלמים תמיד התחילו במלחמות ותמיד הסיתו נגד מדינת היהודים ולא הסתירו שהם רוצים לסלק את היהודים מכאן. עם כל זה ישראל תמיד הבליגה ורק כשנשקפה סכנה ממשית יצאה ישראל להגנתה. לכן לא ברור לי מדוע אתה אומר שישראל היא ה"משוגע השכונתי". נראה לי הרבה יותר הגיוני לומר זאת על המוסלמים. יריב, אולי תסביר את הנקודה הזאת בליווי עובדות בבקשה.

    בקשר לכוחנות כפי שאתה כותב דווקא נראה לי שאילו שדוחפים הסכם כמו הסכם אוסלו למשל הם בעד זבנג וגמרנו וכוחנות. כלומר לפי דעתם כל מה שצריך זה זבג כמו הסכם אוסלו והכל יבוא על מקומו בשלום. בנוסף נראה לי שאותם אילו שבעד הסכמים כמו אוסלו משתמשים בכוחנות כנגד בני עמם דווקא. הם לא מצליחים לשכנע את בני עמם בצידקתם ולכן הם מקבלים תמיכה, טובות הנאה וממימון ממדינות שלא בדיוק בעד מדינה יהודית בארץ ישראל. אחר כך באמצעות לחצים והבטחות שונות ומשונות מצליחים להעביר את ההסכם. זה כוחנות מכל כיוון שתסתכל. לעומת זאת אילו שנגד הסכם כנ"ל דווקא מוכנים למאמץ הארוך הכולל הבלגה ולבסוף באין ברירה להלחם למען שמירת צביונה היהודי של המדינה היהודית ואין הם בעד זבג וגמרנו כפי שאת מציע אלא בעד תהליך ארוך מאד. יריב, אולי תסביר לנו את הנקודה הזאת.

    בקשר להסברה ישראלית אז אין הסברה של ממש מצד ישראל כנגד הטענות המוסלמיות. צריך היה להביא את עניין החלטת חבר העמים והתנהלות הבריטים וכן הקמת ירדן על השטח שאמור היה להיות מדינת היהודים. כל זה היה מביא טענות רבות בעד עמדת ישראל ומאפשר היה להעמיד את ישראל במצב טוב יותר לקראת כל פשרה. גם בקשר להתנהלות הדיקטטורים המוסלמים בעניין הפליטים לא הובאה בשום הסברה ישראלית. גם שום דרישות לפיצויים מדקטטורים המוסלמים לכיסוי כל הנזקים שגרמו לנו בתמיכתם בטרור הוצגו. גם על האפשרות שזאת מלחמה בין מוסלמים ויהודים לא דובר בשום הסברה. גם לא על האפשרות שהפלסטינאים הומצאו על ידי יחצני הדקטטורים המוסלמים כדי להעמיד את המצב בסדר גודל מתאים להם, כלומר ישראל נגד הפלסטנאים ולא מוסלמים כנגד יהודים. כל זה היה כמובן עוזר לישראל ומעמיד אותה במצב טוב יותר לקראת כל פשרה. יריב, האם אתה מסביר את הנקודות האילו בשיחותיך עם חבריך לדעה או עם כל קבוצה אחרת?

    לא ראיתי או שמעתי או קראתי אף אחד מאילו הצועקים שישראל מנפנפת כל הזמן בשואה כדי להסביר את קיומה מסבירים את הדברים לעיל ורק מדברים לטובת המוסלמים ועד כמה ישראל אשמה בכל הבעיות במזרח התיכון. בנוסף אותם אילו יכולים גם להסביר לעולם שהחלטת חבר הלאומים בקשר להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל באה הרבה לפני השואה ולכם השואה לא היתה הסיבה להקמת המדינה היהודית. יריב, האם אתה למשל מסביר את הנקודה הזאת בשיחות ההסברה שלך?

    בקשר ל"עדויות" מחברים שונים בקרבות בצה"ל כפי שאתה מביא אזי אני בטוח שאם היית מחפש היית מוצא הרבה מאד סיפורים שונים לחלוטין. גם אני כחייל הייתי במצבים דומים והסיפור כאן הוא השרדות. אין לי וגם אין לאף אחד שום עניין למות כדי לרצות מישהו כמו גולדסטון ושות`.

  4. ועד פעולה שכונת התקוה שכ` שפירא

     תופעת העובדים הזרים זו המכה החמורה ביותר שניחתה על העובדים החלשים ברמות הנמוכות של סולם התעסוקה בישראל. הם מורידים שכר ותנאי תעסוקה ומחזקים את המעבידים. 

    ועד פעולה שכונת שפירא ושכונת התקוה קורא לציבור לבוא ולהפגין נגד ארגוני השמאל והשמאלנים ובעד החלטת הממשלה להחזיר לארצותיהם את הזרים וילדיהם.
    השמאל מדבר על מוסר? הרי זה לא מוסרי לבוא לארץ שאינה ארצך כדי לעבוד בה באופן זמני, להביא בה ילד ולטעון שאסור לגרש אותך. זה שיא החוצפה. צריך להחזיר את הזר הזה לארצו, וילד הולך עם הוריו לארצם.
    ההפגנה תתקיים ביום שני הקרוב בשעה 19.30 בצומת הרחובות ההגנה/אצ"ל (הכניסה לשוק התקוה)
    הביאו אתכם דגלי ישראל וכרזות (לפי טעמכם).

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    העובדות והמציאות לא ינצחו את רצונותיך המסוכנות לציבור. אתה בקי בעובדות, וגם המציאות אינה זרה לך, אך אתה תמשיך לפעול נגד הצדק המוסרי הבסיסי ביותר (חיי קודמים לחיי האחרים)

  6. משה לופיאנסקי

    עפ"י אנשי הימין הפשטני, ערבי טוב זה ערבי מת.
    פ"י אנשי הימין ה"מתוחכם", ערבי טוב זה ערבי רע.
    זאת כל תורת הימין על רגל אחת.

    ___________________________
    והעיקר שכחתי: יש להחזיר את המתנחלים.

  7. מיכה רחמן
    אני מסכים לטענה של יריב מוהר שהימין מנצח בהסברה. אבל נראה לי שהכותב מחסיר כמה מישורים מרכזיים של הנצחון הזה.
    1. מלחמתנו היא מלחמה מוסרית. הימין הצליח להגיע ללגיטימציה של התיישבות בשטחים הכבושים. הימין עצמו מדבר בנימוקים ערכיים של גאולת הארץ. כלומר מעשה התנחלות עצמו נובע ממניע ערכי (ולכן גם מוסרי). המרכז והשמאל אף שאינם מדברים בשפה הערכית על ההתנחלויות מקבלים אותם כלגיטימייים ואף רצויים, בגלוי או "בקריצה". מרגע שיש לגיטימציה להתיישבות הזו, ההגנה עליה היא מעשה מוסרי ממדרגה ראשונה. לפני שמדברים על הבריון השכונתי שזו רק טקטיקה, מדברים על הבטחון של המתיישבים. שמירה אל חיים היא מעשה מוסרי ממדרגה ראשונה, אפילו אם מדובר במתנחלים. גם מי שמתנגד להתנחלויות לא יכול להתנגד להגנה על חיי בני אדם (על אחת כמה וכמה לגבי יהודים, בהקשר הלאומני המקובל על רוב הציבור).
    הנצחון השני בתחום המוסרי הוא החדרת האמונה שצה"ל הוא צבא מוסרי, זה נעשה גם על ידי תעמולה פשוטה של סילוף והסתרת העובדות על מעשים בלתי מוסריים ופשעי מלחמה, וגם על ידי הוקעת מי שחושף פשעים אלה כבוגד, או כיצא דופן, וכאן אנחנו מגיעים לנקודה השניה.
    2. עם לבדד ישכון. תמיד רדפו אותנו ותמיד ירדפו אותנו. חשוב לזכור שהניפנוף בשואה אינו רק, וגם לא בעיקר, למען יזכרו את הפשע של רצח עם (שהוא האספקט האוניברסאלי), אלא את רדיפת היהודים שהושמדו בשעה שכל אומות העולם עמדו מנגד. ולכן דרוש צה"ל, ולכן הקמנו את צה"ל. ולכן גם מובן מאליו שגם אם כל אומות האולם ילכו נגדנו, עדיין אנחנו צודקים. ועדיין אנחנו מוסריים, בהגנה על קיומנו. זוהי ההסברה הידועה של גולדה מאיר בזמנו, וזהו הבסיס להסברה המתוחכמת יותר של בנימין נתניהו. העם לבדד ישכון, העם שתמיד רודפים אותו על לא עוול בכפו, הוא הגורם החזק ביותר, הפונה לרגש קמאי לא פחות חזק מהמלחמה על הקיום, הלאומיות, הלאומנות, אנחנו מול הם. (כדאי לשים לב לטקטיקת ההסברה של המתנחלים שתמיד מעמידים את עצמםן כקורבן הן מול הטרור הפלסטיני והן מול שלטונות הצבא והמשטרה, עוד נקודה לטובת מעשיהם המוסריים).
    השילוב של שתי הנקודות האלו, לגיטימציה להתנחלויות, ולכן הצורך להתגונן, ותמיד ירדפו אותנו, הופך כל פעולת התנגדות לכיבוש אוטומטית לטרור מסוכן, ומראש יוצר מצב שכל פשע מלחמה יובן כפעולת התגנונות לגיטימית. זהו הנצחון ההסברתי האדיר של הימין. לא פלא שהשמאל איננו יכול לו.