"בגלל צבע עורה הכהה"

שירה אוחיון

 ביום ד' בבוקר בתכנית "סדר יום" (14.10.09 ) של קרן נויבך ברשת ב'נערך דיון סביב הכנס הארצי לתרבות המזרחית שייערך ביום א' הקרוב. מטרת הכנס של קואליציית הארגונים היוצרים והיוצרות למען חלוקה שוויונית של תקציבי התרבות בישראל , מייסודה של תנועת "אחותי"- למען נשים בישראל, היא להציג את מצבה של התרבות הישראלית המסובסדת בכלל, ואת מצבה של התרבות המזרחית(ובכלל זה התרבות האתיופית והערבית) ומצבם של היוצרים והיוצרות המזרחים/יות בפרט.  

לפני שאגש לתוכן הדיון , חשוב להידרש לשאלה מי היו הדוברים שהוזמנו לדיון ומי לא הוזמן? הדוברים בדיון היו: ד"ר קציעה אלון, יו"ר הנהלת תנועת אחותי, כתב התרבות יהודה נוריאל מ"ידיעות אחרונות", שחקנית התיאטרון האתיופי תהילה ישעיהו והעיתונאי גואל פינטו.  

נשאלת השאלה: מדוע לא הוזמן לדיון אף נציג מהאליטה ההגמונית האשכנזית- גברית-חילונית כדי לדברר את האפליה הבוטה בייצוג ובתקציבים העולה מתוך דו"ח הנתונים, דו"ח שהפקנו ושלחנו לשרת התרבות? או לפחות, נציג ממשרד התרבות שיבוא ויסביר כיצד קורה שלמרות הנהגת קריטריונים אובייקטיביים לכאורה, בכל תחומי האמנות, ולמרות השיח הפרוגרסיבי הרב-תרבותי והנאור, שאומץ ע"י מנהל תרבות, התמונה העולה מהדו"ח ביחס ל"תרבות הישראלית" היא תמונה של תרבות אתנוצנטרית חד-אתנית וחד-קולית (רובה ככולה מערבית, אירופאית, אשכנזית). תרבות שלא מגלה שום התחשבות בצרכיה המגוונים של החברה הישראלית, רבת הזהויות והשייכויות, ולא מעודדת לסובלנות והכרה בקבוצות השונות?

לדעתי, הדיון הנ"ל משקף פרקטיקה ידועה עד זרא של הממסד ההגמוני: פרקטיקת ה"הפרד ומשול": הבו לנו גלדיאטורים וגלאדיאטוריות למען תחזינה עיננו בשיפוד מזרחי הדדי –

שיסוי המזרחים אלה באלה, שיסוי הנשים המזרחיות נגד הנשים האשכנזיות, שיסוי הערבים נגד המזרחים או להיפך (בעניין זה חשוב לשים לב לתגובתו של המפיק אלי גרינפילד לכנס) וכיו"ב. כלומר בפועל, המדיניות  היא לתת לכל הקבוצות המודרות לריב ביניהן על פירורי הפירורים של תקציב התרבות.

כאן המקום לציין, כי התרבות בישראל בכללותה נמצאת בתת-תקצוב ביחס למדינות אירופאיות (ברוב מדינות אירופה האחוז נע בין 0.5-1 % אחוז אחד מתקציב). תקציב משרד התרבות, אחד המשרדים  הפחות נחשקים בקרב השרים, כולו עומד בשנת 2008  על על 445 מיליון שקלים (0.16% מכלל התקציב) וחולק בין 850 מוסדות הכוללים: תיאטראות, מוזיאונים, בתי ספר, מכוני מחקר, עמותות ואגודות התומכות בספרות, ציור, מחול וקולנוע. , בעוד שמשרד הביטחון חולש על תקציב של 51 מיליארד שקלים, ולכן הקריאה הראשונה שאנו מתכוונות להוציא מהכנס היא שקואליציית הארגונים והיוצרים/ות תיתן לשרת התרבות לימור לבנת גיבוי מלא לתבוע ממשרד האוצר להגדיל את תקציב התרבות בצורה משמעותית. להגדיל את העוגה כולה. עם זאת, מתוך עיון ברשימת ההקצבות עולה נתון מטריד: "כ-40% מההקצבות מופנות למוסדות בתל אביב שתושביה מהווים כ-5% בלבד מאוכלוסיית המדינה.תקציב התרבות חונק את הפריפריה; ובכדי להציל אותה עלינו לסגור או לשנות אותו."  (כתבה בגלובס), ולכן הקריאה השנייה שתצא מהכנס היא לביזור תקציב התרבות ולחלוקה שוויונית יותר בין האזורים השונים במדינה וקבוצות האוכלוסייה השונות. 

לטענתו של פינטו, הדו"ח, אשר נתוניו המלאים יתפרסמו בכנס, הוא "פרופיל גזעני" בגלל הפרקטיקה המחקרית של בדיקת קטגוריות אתניות, למיטב הבנתו אין רלוונטיות למוצא האתני של חברי וחברות הועדה או של היוצרים/ות , אלא רק לעמידה בקריטריונים אובייקטיבים של מקצועיות ואיכות.  כנגד מוכרת זו ברצוני לענות באמצעות מספר שאלות ותשובות:

1. מעניין אותי לדעת האם גם השאלות של ייצוג הקהילה החרדית,  או הקהילה הלהט"בית, או תושבי הפריפריה בממסד התרבותי ובאליטות התרבותיות אינן רלוונטיות לדידו של פינטו. מבחינתנו, גם אלו הן שאלות תרבותית לגיטימיות ומעניינות שיש לתת עליהן את הדעת ולחקור אותן לעומק, בעיקר בחברה המתיימרת להגדיר עצמה כדמוקרטית סובלנית ורב-תרבותית. בעוד שבאירופה ובארה"ב תחת שלטונו החדש של אובמה הקטגוריות האלה של מין, דת, מוצא אתני, צבע עור, נטייה מינית ועוד, מקבלות לגיטימציה ומובהקות חברתית תרבותית ומשפטית, כאן בארץ ממשיכים במחיקה הברוטלית והגסה של הקטגוריות האתניות, בניסיון לערפל ולטשטש את המתאם המחפיר בינן לבין מעמד סוציו אקונומי בטיעונים פתטיים כאלו ואחרים של נישואי תערובת, ואסימילציה נוסח :"כולנו עם אחד, או "ישראלים".  

2. האם באמת יש דבר כזה "קריטריונים אובייקטיביים" באמנות ובתרבות?

מסתבר שלא כל כך… הבדיקה שערכנו בסיועו של ד"ר אבי שושני מהמרכז למוסיקה ומחול מן המזרח בשילוב מרכז תמורה. מצביעים על הטיה תרבותית אירופוצנטרית ברורה בקריטריונים לתקצוב מוסדות מוסיקליים.   

גם את טענת הממסד ההגמוני לאובייקטיביות בשיפוט לפי "איכות" ו"מקצועיות" המיוצגת בדבריו של פינטו איננו מקבלות.  צריך לבדוק כיצד ומי קובע איכות של יצירה אמנותית? בעיקר יצירה תרבותית שאיננה מתחום התרבות ההגמונית .  האם בטענתו שקבלת ההחלטות במדורי מנהל תרבות נעשות רק עפ"י  שיקולי מקצועיות ואיכות הוא רומז שמבין כל האתיופים בישראל לא נמצא ולו מומחה או מומחית אחת שיוכלו להעריך מחול, מוסיקה, או אמנות אתיופים? ולא נמצאו מוסדות אתיופים או אמנים ראויים לתקצוב ולתמיכה? האם אני כאישה מזרחית אמורה לחוש שמא היעדרן הכמעט מוחלט של אחיותיי המזרחיות משדה התרבות והאמנות מעיד על היעדר כישורים? על פיגור סביבתי? או על פגם גנטי משותף? אכן כפי שאמרה ד"ר אלון בדיון לגואל. הוא נוטל תפקיד לא מכובד בדיון,  שלדעתי מדיף תערובת של ניחוחות גזענות, אופורטוניזם והכחשת הדיכוי המזרחי רב השנים.  בסוף הדיון הוא מביע הסתייגות: קטגוריות של אתיופים וערבים כן. אבל מזרחים בשום פנים ואופן לא! אנחנו כולנו ישראלים וזהו. אני בטוחה שיש מי שמריע לו: "ככה אנחנו אוהבים אותך גואל. עבד הבית הנלחם בעבדי החצר…. כך בטוח תזכה גם לסבסוד סרטיך מהמדינה"…

גם קריטריונים של "ותק" למוסדות או לאמנים בתחום מסוים, לקבלת פרס ישראל או תמיכות, עלולים להיות קריטריונים מפלים שיפעלו תמיד לרעה נגד קב' מסוימות. בעיקר כלפי "עולים", או מי שבמשך שנים רבות נאסר עליהם להשמיע שירים בשפת אימם או בלחן אבותיהם, מי שנמחקה תרבותם, שהיו נתונים תחת מכבש של דיכוי וניצול כלכלי וחברתי, תחת "כור היתוך" שניסה להתיך ולהמיס כל שריד "גלותי" של תרבות ארצות מוצאם. ובכלל מדוע העניין הזה של "ותק" בכלל משמעותי? האם אינו מייצר שמרנות וקיבעון? הרי אדם יכול לחולל מהפך עולמי בשנייה אחת של הבזק גאוני שמובילה להמצאה מהפכנית ולזכות בפרס. בחירתו של אובמה לפרס נובל לשלום הוכיחה קבל עם ועדה שאין כל כך משמעות לפז"ם אלא ליזם:  היוזמות החקיקתיות שלו בתחום שוויון הזדמנויות בתעסוקה לנשים ולקבוצות אתניות מודרות, מעמדם של ההומוסקסואלים בצבא, וכמובן, בחירתו של אפרו- אמריקאי ראשון לנשיאות המעצמה הגדולה ביותר בעולם, כל אלו עשויים לחולל מהפך חברתי ותודעתי עולמי, אשר לפיו לא רק "מי שרוצה מצליח", אלא גם מי שמקבל שוויון הזדמנויות והכרה תרבותית יכול להצליח.        

מסתבר, שהרבה פעמים "הקריטריונים האובייקטיבים" כפי שציינה ד"ר קציעה אלון בדיון, משמשים מסווה דק לשיקולים זרים ולא ענייניים כמו: גזענות, שבטיות, נפוטיזם  והרבה קומבינות בסגנון "שמור לי ואשמור לך".

גם השאלה כיצד נבחרות ועדות המשנה של מנהל תרבות ומוסדות התרבות ולכמה זמן, גם היא רלוונטית מאוד לעניין חלוקה צודקת ושוויונית של התקציבים. גילינו למשל במחקרנו שיש קורלציה מדהימה בין הרכב חברי הועדות לחלוקת התקציב של אותה ועדה בעיקר בתחומי  התיאטרון, המחול ובאמנות הפלאסטית. חוק המועצה לתרבות ישראלית קובע שיש לתת ייצוג הולם לכל קבוצות האוכלוסייה אבל כשזה מגיע לועדות המשנה נעלם הסעיף הזה בחוק ולא מיושם. גם עניין זה נתון כרגע בבדיקה משפטית של מרכז תמורה.

3. בדיון מדבר גואל פינטו על ההצלחה של המזרחים בקולנוע כהוכחה לחולשת טענותינו.  אכן חנה אזולאי הספרי, רונית אלקבץ, אבגי, יעל אבקסיס, אלון אבוטבול, יעקב כהן, ואחרים הם יפים ומצליחים בזכות ולא בחסד, למרות המכשולים ששם בדרכם הממסד לא בזכות, למרות מחוז המסלולים הנפרדים שהוקצה להם ולכולנו וכנגד כל הסיכויים. נשאלת השאלה: האם  האלקבצים והאבגים עושים משהו עם ההצלחה הזו, חוץ מלדאוג לעצמם ולביתם? ומה עושים עם כל אלו שלא הגיעו לפסגה הזוהרת של קאן וונציה? האם הם זוכרים את הקהילה שהצמיחה אותם, את אחיהם ואחיותיהם שנותרו מאחור בשכונות ובעיירות, אלו שמספקים להם את חומרי הגלם לסרטיהם? והאם הצלחתם מעידה על הכלל? מצבם של רוב השחקנים והשחקניות המזרחים עגום: הם מתועלים לתפקידים מוגדרים וספציפיים מראש: לרוב, לייצוגים סטריאוטיפיים ומביכים של המזרחים, ממש כפי שהעידה שחקנית התיאטרון תהילה ישעיהו בדיון הנ"ל וכפי שמעיד השחקן יגאל עדיקאומרבית השחקנים המזרחים. חוץ כמובן מששון גבאי, שפרץ את מחסום הדמויות המזרחיות . הם נתונים רובם ככולם במרוץ מתיש של ההישרדות. מתפשרים על עבודות בזויות ומשפילות בהן הם נאלצים לשחק דמויות טריאוטיפיות בפרסומות: הירקן, חלבן, מוסכניק, או טועמי חומוס אחלא באכלה ומגישות סלטים אקזוטיים.  

4. האם ההיטפלות של גואל לשיטות המחקר של הדו"ח, או לטעות קטנה שאולי קרתה בניתוח לגבי מוצאו של אדם זה או אחר, בטענה של גזענות, אינה אלא ניסיון להסיט את תשומת הלב מהנתונים הקשים שמציג הדו"ח ועוד יותר מהמסקנות החמורות שעלולות לעלות מתוך הדו"ח? אדרבא, ימנה משרד התרבות צוות חוקרים מקצועי על חשבונו שיגיש מדי שנה דו"ח מעקב ציבורי לגבי ייצוג קב' אוכלוסיה בתרבות הישראלית המסובסדת. (מחקר מעקב כזה נעשה מטעם הרשות השנייה בשנים מסוימות בעקבות מאבק של יוצרים ויוצרות שהובילה ויקי שירן ז"ל).  ששרת התרבות תורה לאקדמיה לעודד מחקרים פוליטיים וחברתיים בעניין זה שיביאו לשיפור פני החברה הישראלית ולהבראתה מחולייה. שיאפשרו לחוקרים באקדמיה לחקור לא רק את אותה אפונה מסכנה בגנו של ביאליק, אלא גם את הספרות והשירה המזרחית עכשווית, ספרות הכלאיים שנוצרת כאן, את הקולנוע והאמנות המזרחית על תצורותיה השונות. שמחלקת המחקר בכנסת תפעל גם היא בנדון.

לזכותה של לימור לבנת ייאמר שמכל שרי החינוך היא הראשונה שקבעה מכסות של 25% לתכנים מזרחיים בהיסטוריה ובספרות (הוראה שמומשה בסופו של דבר רק בתכנית הלימודים לבגרות בהיסטוריה). לזכותה חשוב גם לציין, שבהיותה שרת החינוך נתנה חסות ובמה חשובה לתערוכות "קריאה מזרחית", "האמניות המזרחיות" ו- "נשים משנות" שאצרה שולה קשת, מנכ"לית תנועת אחותי. התערוכות הנ"ל הוצגו במשרד החינוך והתרבות בת"א ובירושלים והן הגדירו לראשונה את האמנות המזרחית הפלאסטית כאסכולה אמנותית חדשה, זרם חדש באמנות הישראלית.

5. בדברים שהשמיע פינטו ברשת ב' ציין כי שהוריו "באמת באמת סבלו בעלייתם ארצה" , באופן שמשתמע מדבריו שכל האחרים סתם "מתבכיינים". זה מביא אותי לחלק מהתגובות לכתבות שעסקו בדו"ח ובכנס שפורסמו, בהן חוזרת המנטרה של תרבות ה"מגיע לי", "די להתבכיינות ולהתקרבנות". כמו כן בדיון שניהלה נויבך נעשה שימוש במילים: "קיפוח" ו"פערים". הגיע הזמן לאוורר קצת את אוצר המילים של השיח הישראלי מכל הקלישאות והאמירות הנבובות הללו: ראשית בעניין ה"מגיע לי" – בוודאי שמגיע לנו. לשם כך ולא לשם שום מטרה אחרת מתקיימת מדינה דמוקרטית. כדי לשרת את אזרחיה ולא להיפך.  יש מדינות שבהן התושבים חיים רק כדי לשרת לאום מסוים או משטר מסוים ולא "מגיע להם" כלום. לסוג כזה של משטר קוראים דיקטטורה פאשיסטית. יש מדינות  שבהן האזרחים כולם עובדים כדי לשרת אוליגרכיה או מיעוט מסוים גם משטר כזה נקרא- דיקטטורה. מדינות דמוקרטיות, כל תכליתן היא לשרת את אזרחיהן ולשמור על הזכויות "המגיעות להם". זו מהותה של האמנה החברתית בדמוקרטיה . אכן "מגיע לנו" מלידה, מעצם היותם בריות אנושיות לממש את הזכויות הטבעיות שלנו ובראשן: חופש ושוויון . חופש התרבות, החינוך, הדת, הלשון והמצפון, הן זכויות אדם ואזרח בסיסיות המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם. בהחלט מגיע לאתיופים ולמזרחים שמשלמים מיסים ושבניהם ובנותיהם משרתים בצבא לקבל את הזכות הבסיסית לייצר ולצרוך תרבות. בנוסף לכך, מדינות ליברליות מעניקות זכויות קולקטיביות ל לקבוצות מיעוטים שיאפשרו להם את שימור השפה, התרבות והמורשת הדתית שלהם שאיננה מקבלת ייצוג בתרבות ההגמונית . מדינת ישראל בניגוד לצרפת למשל שנוקטת בגישה ליברלית קיצונית ביחסה למיעוטים, כן מכירה בזכויות הקבוצה של הדרוזים, הערבים והרוסים. יחד עם זאת, ברור לנו שהכרה בשונות רב תרבותיות שאינה מבוססת על קבלת כללי המשחק הדמוקרטים וזכויות האדם היא דבר מסוכן.

רב-תרבותיות לשיטתנו היא  התדיינות שוויונית בין נציגי הקבוצות השונות תוך שמירה על הליבה המשותפת: כללי הדמוקרטיה. יכולה גם להיות ליבה משותפת נוספת: יהודית תרבותית או לאומית, בתנאי שאינה פוגעת בזכויות הקבוצות התרבותיות והלאומיות האחרות שאינן יהודיות. לכן השימוש במושג "קיפוח" או "מקופחים" אינו רלוונטי כלל לשיח שלנו – השיח הדמוקרטי והאזרחי- והוא מתאים יותר למשטרים חשוכים בהן יש פריבילגיות לקבוצות מסוימות וכל השאר הם בגדר "מקופחים" ע"י השלטון הפטרוני. במשטר דמוקרטי יש רק שלושה מושגים רלוונטיים שבהם ניתן לנתח את חלוקת התקציבים והמשאבים של המדינה ואת דרישותינו לתיקון המצב: "אפליה אסורה", "הבחנה" (מוצדקת), ו"העדפה מתקנת". גם אין כאן שום "פערים" בין תרבות לתרבות, או איזה פסגה תרבותית שאנו שואפים אליה, אלא רק הכרה שוויונית בתרבויות השונות ללא שום הירארכיה ביניהן, וללא סימון של תרבויות מסוימות כ"נחותות" ואחרות כ"גבוהות" או "נשגבות".

6. חשוב לי להבהיר כי מבחינתנו הגזענות הורגת. היא עלולה להביא למוות רוחני ופיזי . השחקנית תהילה ישעיהו התייחסה בדבריה למוות הרוחני הזה . היא כבר השלימה עם מצבה העגום כשחקנית שמסומנת בחברה כ"אחרת" וצריכה לעסוק בעיקר בהישרדות, אבל עם גדיעת חלומות בניה לא תוכל להשלים ולא תהסס לעזוב את הארץ למען הגשמת חלומותיהם של בניה.

יהודה נוריאל מידיעות אחרונות דיבר בדיון על כך שבדיקה דומה עפ"י קטגוריה של מוצא אתני שערך במערכת המשפט הישראלית גילתה נתונים דומים למדי לאלה שאנו מציגים: 90% ייצוג לאליטה ההגמונית האשכנזית החילונית. לדבריו לא ניתן עוד להתכחש לעובדות שמורות על כך  שבמדינת ישראל יש מתאם הדוק בין מוצא אתני או לאומי, מיקום גיאוגרפי ומגדר לבין היכולת הכלכלית שלך, שירותי בריאות שתקבל/י, השכלה, תמותת תינוקות, ויכולת תרבותית ליצור ולהפוך לאמן או לאמנית. לדבריו, יש גם הבדל בין לביים "סרט על" (כמו למשל סרטה המצוין של עדה אושפיז "מלכות המדבר" שזכה בשנה שעברה בפסטיבל הנשים לקולנוע ובפסטיבל ירושלים) לבין "סרט של" . כלומר צריך גם לתת לילדה מדימונה או לילד בדואי מכפר לא מוכר הזדמנות לגדול ולספר את סיפורם או את סיפור קהילתם, כסובייקטים, ללא התיווך ההגמוני, ולאפשר גם להם לזכות בפרסים ובתמיכות מבלי לנכס את תרבותם . נוריאל מציין כי סדר העדיפויות כיום מביא להנצחת ה"פערים" (אני אישית מעדיפה לנסח כך: "הנצחת הדיכוי") לדורות ויש לשנותו. מה שחשוב לדבריו, זה לאו דווקא פרס זה או לאחר, אלא שינוי סדר העדיפויות ומתן הזדמנות שווה  לכולם. מתן אפשרות לכל קהילה לתת את אותות ההוקרה לגיבורי התרבות שלה בעצמה לפי הקודים הפנימיים הקיימים באותה תרבות.

מאחורי התרבות המזרחית הקלאסית הקאנונית עומדת פילוסופיית חיים שלמה השונה מהותית מזו שמצויה בבסיסה של התרבות המערבית האירופאית, והקודים להערכתה שונים אף הם לחלוטין. בנוסף לכך, האמנות המזרחית העכשווית שמיוצרת בישראל היא זרם ואסכולה בפני עצמה בתרבות הישראלית, שיש לה תמות משלה ומאפיינים משותפים הבאים לידי ביטוי בכל תחומי האמנות והתרבות. מאפיינים כמו למשל: עיסוק משמעותי בעבר ובזהות, עיסוק בקונפליקטים של מזרח ומערב, מסורת מול חדשנות, יהודים וערבים, עיסוק בחוויות ההגירה, וכמובן אולי המאפיין הבולט שלה הוא ההיברידיות, היותה תרבות כלאיים – כאן גם נכנסת הישראליות. גם האקטיביזם והמחאה הם ממאפייניה המובהקים.  כל אלו מוצאים את ביטויים בקולנוע, בשירה, באמנות הפלסטית, במוזיקה ובתיאטרון הקהילתי. כניסתם של צעירים וצעירות רבים למעגל האמנות המזרחית העכשווית מעידה על כך שאין מדובר בתופעה חולפת, אלא בצורך אנושי בסיסי של בני הדור השני והשלישי לבטא את חוויות ההגירה והעקירה. את הפליטות וההדרה מהתרבות והחברה הישראלית שהם חשים.      

לסיום, אביא דוגמא עצובה עד מאד להמחשת הרלוונטיות של קטגוריות המוצא האתני וצבע העור.  השבוע התפרסמו תוצאות החקירה על המחדלים בטיפול שקיבלה גלית סעדה- אופיר ז"ל.

לצוות הרפואי שטיפל בה היו פרמטרים רפואיים מדעיים, מדויקים: ירידה בלחץ הדם והדופק וכמובן תלונותיה החוזרות ונשנות של גלית, פרמטרים שבאמצעות חשיבה רציונאלית קצרה ובריאה היו יכולים להוביל למסקנה הברורה באשר להידרדרות מצבה של היולדת גלית והסכנה הרבה לחייה בשל דימום פנימי לאחר הלידה, אבל למרבה הצער, לא אלו הפרמטרים שהנחו את חשיבתו של הרופא שהוזעק לבדוק אותה. בעדות שנתן אמר שלא שם לב שהיא חיוורת "בגלל צבע עורה הכהה" . בעיני זה מזעזע. אני תוהה איך מתייחסים שם ליולדות אתיופיות. לולא היה הרופא שופט את מצבה של גלית לפי תכונות ביולוגיות כמו: צבע עור, שאולי גרמו לו להתעלם מהפרמטרים האחרים, ולולא היה הצוות הרפואי מתייחס אליה כאל עוד אישה מזרחית "כהת עור" אחת ש"מתבכיינת" וחושבת ש"מגיע לה", בטוחני שגלית, חוקרת מוסיקה ותרבות מזרחית, הייתה מגיעה לכנס שלנו. איבדנו חברה יקרה לדרך ולמאבק, וחוקרת מעולה. בפגישתי האחרונה איתה בכנס אחר במכון ון ליר, על פדגוגיות מזרחיות עוד תכננו להיפגש ולהחליף מידע ותובנות על מוסיקה מזרחית. גלית גילתה עניין רב בפעילות החינוכית שלנו בתזמורת האנדלוסית והבטיחה שתבוא לצפות בקונצרטים שלנו לילדים.

אז אם אתם חפצי חיים בחברה דמוקרטית בריאה ופתוחה בואו ביום ראשון הקרוב (18/10109) בשעה 16:00 לכנס לשמוע את הנתונים, את היוצרים והיוצרות ואת החזון שלנו ביחס לדמותה התרבותית העתידית של מדינת ישראל. רק הכרה בתרבויות השונות של קב' האוכלוסייה השונות יכולות להבריא את החברה הישראלית השסועה, אכולת הגזענות והאלימות וחסרת הסובלנות, הכבוד והפתיחות בין אדם לאדם.  

לינק להזמנה ולתוכנית הכנס:

 http://www.kedma.co.il/index.php?id=2632&t=pages

שירה אוחיון מתנועת "אחותי" היא רכזת קואליציית הארגונים היוצרים והיוצרות למען

חלוקה שוויונית של תקציבי התרבות ומשאביה, ואחראית על כתיבת דו"ח הנתונים. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. לאסלאו צה גווארה

    שבוע טוב לכולם וחודש טוב לכל הסןפרים גם בעברי. אני מאוד אוהב מעריך לומד ומזדההה עם רוב הדיעות והמילים החכמות הנכתבות באתר המצויין העוקץ.
    בימים האחרונים נמאס לי כבר מהמאמרים חוצבי האש שמשכנעים את אלה שכבר שם , ישנה תחושה שהדברים נעשים לצאת ידי חובה ולנקות איזשהו צורך לשינוי או לטעמי מהפכה . אבל המהפכה לא תקרה ברשת ולא באקדמיה ואפילו לא בכנס שיהיה היום בסנימטק, זה יקרה רק בשטח ברחוב עם האנשים שהם מושא כל המאמרים הנוקבים החכמים ,שבזמן האחרון קצת מתנתקים ורחוקים מהילד הרעב מהאישה שלא למדה לקרוא ,מהמובטל שמתבייש להסתכל למשפחתו בעיניים ., כל כך הרבה מילים נכונות ,ארגונים של צדק ושיוויון , ואין שום תקווה ושינוי משמעותי לילדים שנולדים היום לדיכוי ולעבדות בואו ניילד אותם למהפכה שההשיגים שלה לא יהיו רק אייל גולן כזמר העשור, אלא שיוסי ועקנין שיוולד היום יבין ירגיש וידע שהוא המועמד הטבעי לפרס נובל במדע . ששולה לחמיש תתרגל לזה שהיא ורק היא תהייה בעוד מספר שנים ראש ממשלת ישראל.שאברוו טללה שנזרק היום מביתו יאמין וידע שנהיה איתו לא רק במילים ובנה איתו הית לא רק באתרים ווירטואלים. יאללה מהפכה. אוהב אתכם הרבה .

  2. דרור ק

    אני לא שותף לדעותייך, ואני אסתכן בחוסר נחמדות ואומר שלדעתי פשוט אימצת לעצמך גזענות נגדית מתוך תחושה מדומה או אמיתית של גזענות כלפייך. אבל אפילו ברמה הטקטית, אם את מעוניינת בתמיכה של הממסד (קרי המדינה), יועיל מאוד אם לא תפני אליו בתואר "האליטה ההגמונית האשכנזית- גברית-חילונית". זה מעליב במיוחד כשנציג אותה "אליטה הגמונית" בממשלה הוא בכלל נציגה (הגב` לימור לבנת, שגם לדעותיה אינני שותף, ובכל זאת היא אישה ולא "גבר הגמוני").

    אפשרות אחרת היא לוותר כליל על תמיכת המדינה. עם זאת כיוון שיש הרבה מאוד אנשים, ביניהם רבים בעלי רקע מזרחי, שרואים במדינה גורם חיובי (גם כשהם מקללים את הפקח של העירייה), יועיל באופן כללי לאמץ גישה של ביקורת מנומסת יותר וקונסטרוקטיבית יותר כלפיה. כאמור, אפילו כעניין של טקטיקה בלבד.

    לעצם העניין – קשה לי להבין מדוע את מתלוננת על אפליה כלפי אנשים דתיים בשעה שהמדינה מקציבה כל-כך הרבה כסף למימון ישיבות חרדיות – אשכנזיות וספרדיות. יכול להיות שיש מגזרים דתיים מסוימים שסובלים מאפליה, אבל אי אפשר לדבר על הימנעות מתמיכה בתרבות דתית. לגבי אפליה לטובת תרבות "אשכנזית" – כל מי שעוסק בתרבות, כזאת או אחרת, מקונן מרה על היעדר תקציבים. קצת קשה לי להבין איך מתקציב כל-כך דל אפשר בכלל להפלות מישהו. אם נניח לרגע שב"תרבות אשכנזית" את מתכוונת לאופרה (אם כי הכרתי כמה עירקים שהאזינו לאופרה בדבקות שאני האשכנזי לא התנסיתי בה מעולם), הרי המצב הוא שהאופרה הצליחה לפלס את דרכה מהר יותר אל האגורות הבודדות שהמדינה הואילו בטובה לזרוק לתחום התרבות. כנראה שלזמרי אופרה יש מרפקים יותר חדים מלנגני עוד, אבל אלה כמו אלה נשארים רעבים בסופו של דבר עקב התקצוב הדל.

    על כל פנים, גם זמרי אופרה די נעלבים כשפונים אליהם בתואר "הגמוניה חילונית-גברית-אשכנזית". כיוון שהסיכוי היחיד להגדיל במשהו את תקציב התרבות הוא לאחד כוחות, מוטב, ולו מטעמים טקטיים, שתאמצי גישה מנומסת יותר כלפיהם, ותציעי להם להיאבק יחד לטובת תקצוב הגיוני יותר.

  3. נעמי

    אוקטובר 2009 לחבריי ההנהלה הציבורית בבית ברבור כפר שלם רבתי נשלחה הודעה להתכנסות דחופה ראש העיר דורש לקצץ 150.000 ₪ בפעילות עם הנוער.
    המעט שאפשר לעשות בכוונה טהורה לעצים את התושבים זה למנף את מוסדות התרבות הצנועים הקיימים בכפר שלם רבתי. כמו : 1. מתנ"ס בית ברבור בדרך ההגנה. 2. גלריה קו 16 במתנ"ס נווה אליעזר. 3. פארק בגין [דרום] הכולל אגם סקי, ו-ספורטק חשוך בלתי נגיש בעליל.
    בדרום מזרח ת"א-יפו שמעתה אקרא לו כפר שלם רבתי אין מירכוז קהילתי. האם נדמה לי שזה יותר נח לפרנסי העיר. אין בית קפה שכונתי שאליו יורדים בנעלי בית לכוס מקיאטו ומתייעצים עם השכנים איך להתמודד ולפעול מול מיפגעים שכונתיים.
    1. יש בידי גזיר עיתון תל אביב מה-2007\4\27 בית בארבור יהפוך לקאנטרי יוצאת העירייה בכותרת וכותב אלי סניור. המשך מזיל ריר על קאנטרי שמשתרע על 13 דונם במקום היום על 3.5 דונם בהשקעה של 23 מליון ₪ ויכלול מרכז כושר והם מבשרים שהדובדבן יהיה חדר ספיניניג ספא בית קפה הבריכה תשודרג בקירוי ובג`קוזי והמנכ"ל לייבה קובע שהקאנטרי החדש יעניק מנויים מסובסדים לתושבים והבנייה תסתיים לקראת חגיגות המאה ב-2009.
    ב-2007\7\19 אני משתתפת כתושבת [נציגה יחידה] בפורום מנכ"ל לקידום השכונות בדרום מזרח ת"א-יפו בעירייה . מנסה לברר אצל המנכ"ל לייבה שמועות של נסיגה מתוכנית קאנטרי ברבור וחוטפת צעקות עם הכחשה חד משמעית וביטול לגלגני הסתמכות "שמועות".
    הוועדה לקידום השכונות היתה תעלול נבזי של מספר מפגשים שבהם הוצפנו בסטיסטקות ומצגות וטפיחות שכם עצמיות, וכשהגיע הזמן לדבר ת`כלס התמוססה הוועדה בתירוץ של חוסר זמן.
    בתמימות הכנתי דף עמדה שהוגש למשתתפים נושאי מישרות בכירות בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי.
    נייר עמדה לפגישת הועדה לקידום השכונות. ינואר 2008 [קיצצתי קצת].
    נקודות חולשה: 1. העצמה – יש צורך בבניית רשתות חיבור בין התושבים בקהילה. והעצמה של מנהיגים מחויבים בדרום מזרח ת"א-יפו. במתנ"סים בית דני, בית ברבור, ונווה אליעזר אין מענה פיזי לארח את ההורים שמביאים את ילדיהם לחוגים.
    2. תקציבים- אין אירועים לתושבים מטעם אגף התרבות, [כולל התעלמות מפארק בגין-דרום]. המרכזים הקהילתיים היו יכולים לתת מענה בתחום [אומנות ו-מדע],תקציבים שירדו משעות החינוך הפורמאלי, רצוי במחירים שווים לכל נפש.
    3. השכלה – אינטגרציה: אין מידע על אחוזי הזכאים לבגרות מבין ילדינו מדרום מזרח שהלכו ללמוד בצפון. דרוש מערך מלגות מסייע ללמודים אקדמאים. נגיש וידידותי שימציא שוויון הזדמנויות לדור העתיד בדרום מזרח תל אביב, כדיי לגשר על הפערים שיוצר כסף פרטי בצפון תל אביב.ילדים מדרום מזרח תל אביב הבאים ממשפחות מוחלשות זקוקים להעשרה חינוכית, לנגישות למוסדות בתחומיי המדע והאומנות, ולחשיבה מרפאה לבעיות רגשיות [ממליצה על זאותרפיה עם בע"ח ].
    4. עוגנים ומנהיגים – תוכנית מפורטת הוצגה באירוע של החברה להגנת הטבע .

    2. גלריה קו 16 [במתנ"ס נווה אליעזר דרום מזרח העיר] .
    ב-2006 פתחה עיריית ת"א-יפו מכרז לתפקיד אוצרות וניהול של גלריה קו 16 במתנ"ס בשכונת נוה אליעזר שלף הגישה הצעה ונבחרה להחליף את גליה יהב:" כשנכנסתי החלטתי שבכל שנה אני רוצה לקיים תערוכה שיהיה לה חיבור לקהילה ולשכונה".
    כך נולדה התערוכה הקבוצתית "צלקת", שבה השתתפו שי עיד אלוני, שרי גולן, אסי משולם,אריאל קליינר וליאור ווטרמן. כל אחד סיפר על חוויות שקשורות ברובן בחוויות אוטוביוגרפיות, שלף, בעזרתה של נעמי רמתי, הגיעה לכעשר דמויות מרכזיות בשכונה שהסכימו בסיפוריהם האישיים הנוגעים בצלקות. "שאלתי את עצמי איך אני לוקחת ומוציאה אותם החוצה בצורה שתכבד אותם".
    "לא הייתי בטוחה שהחיבור הזה בין הטקסט לאמנות נכון, פחדתי שזה נהיה מין איור . היום אני לא חושבת ככה. דבר נוסף שערער לי את הביטחון הוא העובדה שנוצרו הקשרים שהם כל כך מרתקים כי הם נוגעים בלאומי ובחברתי, אז חשבתי לעצמי שאולי אני מנצלת אותם בשביל לדבר ולעלות את הדברים האלה. אבל הם אנשים ויש להם סיפורים אישיים. אחת סיפרה על ניתוח שעברה וכמה היא ניסתה להיות חזקה ושאף אחד לא ידע. אחרת סיפרה על אביה שנהרג במלחמה".
    מה למדת מהעבודה על התערוכה?
    "אני חושבת שהחיבור בין הקהילה לאמנות הוא מאוד טריקי, אבל הוא שווה ניסיון. זה היה שיעור מאוד מעניין. בסופו של דבר צלקות זה דבר מאוד מהותי בחברה שלנו. זה משהו שכאילו מדברים עליו כל הזמן אך בעצם יש המון דברים נסתרים. ובכלל בעבודתי בקו 16, לא עניין אותי שיבואו יותר אנשים לגלריה ויראו אמנות, אלא שבאמצעות הדיבור הזה ייפתח סוג חדש של שיח". [תאצרי לי כאן: עכבר העיר 2009 אוגוסט 5 מאת אלי ערמון אזולאי].
    מעיין שלף התקדמה הלאה וגלריה קו 16 כרגיל תמשיך להיות ממודרת לתושבים ומאויימת בסגירה.

    3. פארק בגין [דרום] ואגם הסקי.
    11 למרץ 2008 אנשיי מינהלת שנת המאה [חגיגות מאה שנה לתל אביב-יפו] מגיעים לפגישה עם קב` פעילים מכפר שלם רבתי מחלקים דף משוב ומקבלים עשרות הצעות – יש שם פנייה מה יהיה תפקידך באירוע ? הם מקבלים תשובה נכונות לכל תפקיד ביצועי בהתנדבות. ההמשך ברור את ההצעות המיוחדות ראינו מיושמות בצפון העיר לדוגמא : תחרות השטת סירות נייר דגם מוקטן באגם הסקי בדרום התפרסם ברושור מפואר שחולק לתושבים בדואר כאירוע בפארק הירקון [בסוף לא בוצע מסיבות בטיחות]. מלחמה של הפעילים לאירועים קטנים ואיכותיים נדחו . היו מספר מועט של הקרנות סרט במסך גדול.

     בפארק בגין יש באופן מסורתי ביום העצמאות במה מזרחית ויום אחד ערוץ הילדים. לעומת זה בקשה גורפת במשך שנים לבמה קאמרית קטנה לקונצרטים כמו באירופה נדחתה [איך אמר פרסומאי בוטה בתקופת המאבק נגד בנייה על חשבון פארק איילון "הירוקים דופקים את השחורים" זאת התדמית המזוהה אצלנו וזה היחס כלפינו].
    פעיליי כפר שלם רבתי קיימו פגישות רבות במשך השנים האחרונות עם מנכ"ל גני יהושוע, ראו חוברת כרומו יפהפיה המציגה תוכנית לפארק בגין אבל אני מניחה שבהשראת הנוהל הקבוע של התעלמות עד היום הספורטק ומיתקני הפארק מוזנחים, יתרה מכך פינו מגלשות לא תקינות מגן סאקר {נראות גבוהה לפני הבחירות] לפארק דרום עם פתק אזהרה קטן לא תקין.
    התושבים בכפר שלם רבתי שהיו מעורבים במאבק למען פארק איילון כריאה ירוקה. קיימו פגישות עם מנהלת חיריה בבקשה לשיתוף פעולה הדדי של שכנים להפנמת חשיבה לשמירה על איכות הסביבה. היו סיורים של תושבים לחיריה שיצאו מבית ברבור במטרה ליצור עוגנים לרשת אכפתית ממוקדת בקידום איכות הסביבה. אבל מנהלים בצמתים ובגופים בנושא איכות הסביבה מתעלמים מתושבי השכונות בכפר שלם רבתי.
    לפני הבחירות העירוניות הובטח לתושביי כפר שלם רבתי בניית קאנטרי ברבור ולפי דרישתם במודל ירוק לחסכון במשאבים. יש לי דפי עצומה חתומים של התושבים שהועברו בפקס ללשכת ראש העירייה וכתגובה נעשו טלפונים ממנהלים בעירייה לתושבים החתומים בהבטחה שלא נדחתה תוכנית קאנטרי ברבור. אחרי הבחירות הראו לנו אצבע משולשת. ועכשיו גם באה דרישה לקצץ 150.000ש"ח מתקציב פעילות הנוער מכפר שלם רבתי.
  4. יואב

    שבכתיבתך המתלהמת את נופלת בכל הבורות שנגדם את מתריעה. אולי אין ברירה היכן שאת נמצאת אלא לאמץ גזענות שכנגד, אבל עד כמה שהבנתי זה לא הוביל אותך בינתיים לשום מקום. הטענה שיש אליטות ויש קובעי טעם היא נכונה, אז אדרבה היי גם את בעסקנים זה שתנסי להרוס את המערכת יוביל לכך שמי שהיו ההגמוניה בעבר יופלו בעתיד. אין לי ספק שזה ישמח אותך, אבל זה לא עושה אותך יותר נאורה מהם.

  5. שמעון עשור

    ביום שלישי אנחנו מקיימים דיון ב"פוליטיקה" בערוץ 1. אחת התגובות שאני נתקל בה: "יאללה יאלה, די עם הבכיינות. הנה בבחירת שיר העשור נבחרו אייל גולן, שרית חדד ועידן רייכל כמובילי העשור…כולם מזרחיים". וזו כמובן עוד שיטה של האליטות לא לשאול את השאלות המתבקשות: במה שלמה ארצי, אריק אינשטיין, חווה אלברשטיין והגבעתרון יותר ישראלים מאייל גולן, שרית חדד או עידן רייכל?

    נמאס לי מכל הבכיינים שמתבכיינים על "הבכיינות המזרחית" . שירה והצוות הנילווה עשו עבודה מצויינת ובסיס הנתונים הזה יהווה כלי עבודה שאיתו ניתן להאבק לחלוקה צודקת של עוגת התקציב.

  6. מירו

    אסור לשכוח שאשכנזים עושים כסף מהאשכנזיות שלהם כבר 60 שנה על חשבוננו, משלמי המיסים מהמעמד הנמוך שמרוויחים 19 ש"ח לשעה בשביל שאשכנזי יהיה עשיר כי הוא "מוכשר" ולא כי הועבר טיפוח קיצוני על ידי המדינה.
    אז גם אנחנו, מזרחים בכיינים ואסרטיביים, רוצים לעשות כסף מהמזרחיות שלנו כן גם לנו מגיע כמו לכולם.

  7. חזי מחלב

    לאלי גרינפלד,
    איני יודע מי אתה ואיני מכיר אותך. אבל יכולני לומר לך כי אתה עז מצח,חצוף וגס רוח. כאשכנזי, אין לך שום זכות, אפילו לא פרומיל של זכות להטיף מוסר למזרחים רדיקלים כמו שירה. תתבייש לך! הלא אתם האשכנזים ניקנקתם את האמא של הערבים, ועכשיו אתה תובע את עלבונם?, הרי אתם יצרתם את הבעיה הערבית – יהודית, שספק רב אם יש לה פתרון, ואולי חלילה אף תוביל את כולנו לאבדון. תפנה את הטענה המטופשת שלך לאחיך האשכנזים מההתנחלויות למשל או ל"שמאל " האשכנזי, עוד שמאל כזה ואבדנו. חצוף שכמוך.
    באשר לגואל פינטו. שמעתי את הדיון, ובכיף גדול הייתי שמח לשפוך דלי של ספונג`ה על ראשו. האיש הזה אפילו לא התחיל להבין לאיזה תפקיד בזוי הוא נבחר לדיון.מזרחי חצר שכמותו.

  8. קולנוען

    ליבי נשבר בקרבי כשאני חושב על הקריירה החד-מימדית, השטחית והעלובה שהאליטה התרבותית האשכנזית כפתה בשרירות ליבה על שחקני קולנוע כמו:
    1. משה איבגי
    2. אלון אבוטבול
    3. אושרי כהן,

    על שחקניות קולנוע כמו:
    1. רונית אלקבץ
    2. יעל אבקסיס
    3. נטע גרטי

    על במאי קולנוע כמו:
    1 שמי זרחין
    2. חיים בוזגלו
    3. שלומי אלקבץ

    ועל מפיקי קולנוע כמו:
    1. משה וליאון אדרי
    2. ארז טל
    3. מוש דנון

    כל אלו אנשיים כשרוניים, שלולא מכבש האליטות האשכנזיות בוודאי הייתם מכירים את שמם… אני חושב איך הם נמקים להם באלמוניות וברעב, ומעיני שוצף לו נהר של דמעות. נהר.

  9. עידן סובול

    כול-עוד אזרחי המדינה שמשרד הפנים ומשרד הדתות משייכים אותם ליהדות ייחשבו לאזרחים סוג א` וכול ייתר האזרחים ייחשבו לאזרחים סוג ב` או ג ` – לא תוכל מדינת ישראל להיות מדינה דמוקרטית.

    http://www.2all.co.il/Web/Sites/ani-israeli/

  10. ישראל

    גם אם לא נפתרה מצוקת המזרחים נראה שמצוקת המים נפתרה

  11. גיורא לשם

    ראוי לסבסד איכות בלבד!
    מה לעשות, איכות אינה עניין אתני או מגדרי או עדתי או מעמדי. אני מכיר מיליונר אשכנזי שהוא משורר מצויין ואני מכיר ציירת מזרחית ממדרגה ראשונה. הציירת קיבלה תמיכה והמשורר לא קיבל. נו?!

  12. ירדנה אלון
    אמש התקיים בסינמטק תל אביב" הכנס הארצי לתרבות ואמנות המזרח בישראל" הנושא המרכזי בכנס היה הקצאת המשאבים הבלתי שויונית לכל מה שקשור לתרבות המזרחית,האתיופית והערבית בישראל,מארגנות הכנס שולה ושירה הביאו מצגות עם נתונים ומספרים מה שהבליט את העוול, דבר לעומת דבר, כמה כספים זורמים לקופת התזמורת האנדלוסית וכמה לתזמורת הפילהרמונית, כמה מקבלים תיאטראות כמו גשר וכמה מקבלים תיאטראות שעיסוקם בנושא המזרחי.
    ההשוואות האלה היו מאוד מועילות להבנתה של המציאות התרבותית בישראל, והן דיברו בעד עצמן יותר מכל דבר אחר והיו קדימון מצויין למה שקרה בהמשך הערב, פאנל של דוברים ודוברות שסיפרו כל אחד בתורו על מאבקי ההישרדות שלהם כיוצרים כל אחד בתחומו, אם זה בתיאטרון, אם זה באמנות הפלסטית, ואם זה בעריכה של כתבי עת כמו "הכיוון מזרח".
    כשגורמזאנו עלה לבמה והתחיל לספר מה עבר ועובר עליו כהוצאה לאור הקשבתי בתשומת לב. אני אוהבת את איציק גורמזאנו כשהוא מרצה על תרבות וספרות, מן הטעם ששפתו רהוטה ובהירה והמילים קולחות מפיו כמעיין מתגבר, הוא לא משעמם אותי לרגע ואני יכולה להקשיב לו בריכוז ובמיקוד שקשה לי לומר על דוברים אחרים שגורמים לי לנוע באי נוחות במושבי מפני שאו ששפתם לא נגישה לי(אני מתעבת במיוחד את המרצים לא משנה מאיזו עדה ומאיזה צד פוליטי של המפה שמתעקשים לדבר בעברית אקדמאית"טווסי תרבות" שבאים עם האגו המנופח שלהם על מנת להציג את נוצותיהם לראווה ולא על מנת להעביר מסר) או שפשוט "אין להם את זה" וכשאני אומרת "את זה" אני מתכוונת לכריזמה של הדובר.
    מאחר וגורמזאנו הוא סופר אין לחשוד בו ששפתו העברית עילגת, אבל כשהוא עומד על הבמה ומרצה בפני קהל על עוולות חברתיות העברית שלו נאה מאוד אולם עממית ונגישה, ויש לו כריזמה של מרצה שיודע לרתק את קהל מאזיניו, מבלי להיכנס ל – האם אני מסכימה או לא מסכימה, לא רק למה שגורמזאנו אומר אלא לכל דובר, אם שפתו נגישה לי,ואם הוא יודע לרתק אותי אני אשב ואקשיב לו גם אם לא אסכים לשום דבר שהוא אומר, אבל אהנה מעצם המופע, סך הכל הרצאה היא מעין מופע, נכון חשוב התוכן, זה העיקר,"לפיכך התכנסנו". אבל כדאי ורצוי שיהיה המשהו המיוחד הזה הכאריזמה של הדובר כדי להוסיף עוצמה לתוכן.
    אבל אמש נפל דבר, גורמזאנו עלה ודיבר עם אותה עברית רהוטה וקולחת, ועם אותה כאריזמה, אבל כעבור מספר דקות קמתי ויצאתי מן האולם  , יצאתי כי נזכרתי באמצע תחילת שנות התשעים כשקמה הקשת הדמוקרטית המזרחית, וכשהיינו שם כולנו מלאי התלהבות אידאולוגית ומלאי רצון טוב של עשייה, וגורמזאנו אמר אמש בדיוק את אותם הדברים שהוא אמר אז, וחזר עליהם כשיסדתי את מדרש הקשת והזמנתי אותו לבוא ולהרצות בדיוק באותם נושאים,והנה עברו כמה 13?14? שנים, ואותם דברים נשמעים, רק שהפעם לא באופטימיות שהייתה אז, שאם רק נרתם לעשייה המצב ישתנה, נרתמנו לעשייה ,ושום דבר לא השתנה, וכעסתי, לא על גורמזאנו חלילה, על המצב, המצב הכעיס אותי, כלומר אם לדייק, גם המצגת שקדמה לפאנל, וגם דבריו של גורמזאנו , החיבור של שניהם וטפיחת המציאות על פני, הכעיסו אותי אז יצאתי החוצה להרגע.
     בדרך מן האולם לכיכר הקטנה המקיפה את הסינמטק זה פתאום הבזיק במוחי, אחת הטענות השגורות בפי קובעי המדיניות וחלוקת המשאבים כלפי המזרחיים היא הטענה שזו תת תרבות, שרמתה ירודה ונחותה ועוד "מחמאות" מהסוג הזה שאין לי חשק לחזור עליהן, כל זה לעומת התרבות האירופאית שהיא נעלה וגבוהה וכל הג`אז הזה של נאורות שגם עליו אין לי חשק לחזור, ובימים האחרונים אני אומרת לעצמי קולקטיב שנאבק על זכויותיו האזרחיות הלגיטימיות, קולקטיב שמודע לזכויות אדם וזכויות אזרח, קולקטיב שיודע ל"תת סימנים" להגדרת גזענות, להגדרת יחסי מדכא מדוכא, ולא רק שהוא מודע ונותן סימנים,אלא אף נאבק למיגורו, לא יכול להיות קולקטיב של "תת תרבות", או פרימיטיבי, נהפוך הוא, קולקטיב כזה הוא הוא הקולקטיב שמן הראוי שיהיה מעצבה של הזהות הישראלית המתהווה,מפני שהוא קולקטיב שנאבק על דמותה של החברה ואיזה קלסתר פנים יהיה לה, מי שמדכא את הקולקטיב הזה ולא נותן לו את המשאבים החומריים על מנת להצמיח ,ולעצב כאן את "הישראלי החדש",מי שמונע ממנו את הנגישות לעיצוב פני החברה והתרבות הישראלית,הוא הוא הלא תרבותי ,מפני שרק בריות מודעות לדיכוי,שיודעות לתת לדיכוי,הגדרות וסימנים,הן בריות נאורות בעיני,מי שמונע מזולתו את הגשמתו האישית ואת הצורך הכי בסיסי והכי אנושי,הצורך בביטוי עצמי,הנובע מתוך פחד ותחושת מאויימות לא רציונלית,והפחד והמאויימות הם לא רציונליים מפני שהם נובעים מחוסר ידיעה,וחוסר הידיעה אינו נובע מחוסר נגישות.
    זה לא שהתרבות המזרחית שייכת לאיזו כת סתרים שרק קומץ קטן שעבר בחינות מדוקדקות ונמצא ראוי יכול לבוא בשעריה, התרבות המזרחית היא נגישה,היא פתוחה,היא מלאת הכנסת אורחים ומפתה לעבור בשעריה,לא מפתה חלילה כמו לילית שעומדת בשערי גן עדן ומפתה נשמות של צדיקים לחטוא,אולי המילה המדוייקת יותר היא "מזמינה" כן, לכך התכוונתי, התרבות המזרחית היא תרבות מזמינה וזמינה,וכל דיכפין ייתי וייכול,כל אחד ויכולת הקיבול שלו מפני שהיא תרבות רבודה,שורשיה עתיקים כשורשי הציוליזציה האנושית,וכבר מראשיתה היו בה עומק וכובד ראש,וממנה התפתחו והסתעפו תרבויות שונות ומגוונות,נדבך על גבי נדבך ולכל נדבך היופי שלו,והעומק שלו ורוחב היריעה שלו,ישנם לא מעט מלומדים שהקדישו עצמם ללימוד והבנת נדבך אחד ולא הספיקו להם חיים שלמים להבין נדבך אחד, רובד אחד של התרבות הזאת כל שכן התרבות במלוא היקפה, ישנם מלומדים שהקדישו את כל חייהם ללימוד האגיפטולוגיה למשל,ותקופה מאוד מסויימת בתרבות האגיפטולוגית, ועדיין כששואלים אותם הם טוענים שיש להם עוד הרבה מה ללמוד,שעדיין הם חשים שרב הנסתר על הגלוי.
    אז כך שניתן בהחלט ללמוד ולהכיר ולטעום מן התרבות המזרחית ולוא רק על קצה המזלג ולהעלים את הפחד ותחושת המאויימות בעיקר בימינו אלה כשהכל כל כך נגיש ,ולמרות זאת אלה שאינם רוצים להיפתח לא רק שנועלים את השערים על בריחים בפני עצמם אלא מבקשים לנעול את הבריחים,ולסגור את השערים,כאותו צרברוס,הכלב בעל שלושת הראשים,שומר הסף ,או ככארון מהמיתולוגיה היוונית, או נתי רב השוערים אשר לשאול מן המיתולוגיה השומרית כנענית ,כן תפקיד שומר הסף שמור בכל המיתולוגיות השומריות,הכנעניות ואחר כך היוונית והרומית,והוא חלק מתהליך החניכה שעל הגיבור לעבור על מנת להחלץ מן המכשולים העומדים בדרכו במסע של חייו,הפרטיים והקולקטיביים,אז ניתן לומר שההגמוניה האירופוצנטרית היא שומר הסף שמונע מן המזרחיות להמשיך במסע שלה,אולם ביתר הרחבה בנושא הזה אכתוב ברשימה אחרת.
    ושומרי הסף,אבירי סולם ההארארכיה ,לא רק שאת נשמתם הם כולאים,מתוך בורות,גם את נשמת כל אלה שנסים על נפשם מן הכלא שבו הם כלאו עצמם,חברותא אני אומרת זה דבר יפה ונעלה,אבל יש גבול,אני לא רוצה למצוא את עצמי כלואה בכלא תרבותי בשם החברות והסולידאריות החברתית למרות שהחברות והסולידאריות החברתית הם דבר נעלה בפני עצמו,אולם אם המחיר הוא כלא תרבותי,אני לא מוכנה לשלם את המחיר הזה.
    וכל זה לא ממעיט כהוא זה מערכן של תרבויות אחרות, נהפוך הוא,אבל אני מכאן,אני מזרחית,אני ימתיכונית,אני לבנטינית, ובמשך אלפי שנים גליתי מכאן,עכשיו אני רוצה הבייתה,כמו אודיסאוס שחוזר ממלחמת טרויה לאיתקה ,ולחזור הבייתה זה לחזור לשורשים התרבותיים שלי ,לחזור לארץ כנען,אני שורשי התרבותיים דהיום משתרגים עד למעמקי התרבות הכנענית,קודם הייתה כנען,אחר כך,יהודה ואחר כך ישראל.אני מבקשת לחבר את העבר הקדום שלי עם ההווה המודרני שלי,ואני אעבור את שומר הסף,אמצא את הדרך,
  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הייתי בכנס
    חשבתי על הריק
    על הקול המזרחי -ערבי -ישראלי
    שלא היה
    שם
    כמה חבל

  14. יונה

    מה יש ירדנה? היו כל כך הרבה נשים בכנס, יוזמות,מפיקות, מובילות, דוברות,זמרות, עממיות ואקדמיות כאחת, מכוווווולן, בחרת דווקא בגורמאזנו שאין מטיל ספק בכישוריו ובייחוסו בתוך המאבק המזרחי. אפילו לרעייתו שושה, שעמדה לצידו ונתנה נאמבר חוצב להבות, אחד הנאמברים הטובים ביותר שנראו על במות התאטרון בזמן האחרון, אפילו לה לא יכלת לזרוק איזה מילה טובה? בין הררי המילים ומפלי המושגים ודרכו של סיזיפוס לצלוח את הטקטס הזה לא היית מסוגלת לזרוק איזה מילה טובה לאחת הנשים שהיו שם?

  15. שירה אוחיון

    הדו"ח שלנו הגיע לכנסת
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3793028,00.html
    תודה לכל מי שבא והשתתף בכנס. אני חושבת שהדוברים והדוברות חזרו אחד ואחת על אותו סיפור עצוב של הדרה משה התרבות הישראלי. הרבה עוצמה היתה שם בכנס, הרבה חוכמה ותבונה שלמרבה הצער התרבות הרדודה והמסתגרת בארץ איננה יכולה ואיננה רוצה להכיל. הבורות והרדידות היא המכשיר החזק ביותר בידי הממסד לדכא את האזרחים ולשמור על כוחה של ההגמוניה הציונית-אשכנזית השלטת.

  16. דודי נתן

    האם אפשר לקבל לינק למחקר עצמו?

  17. ירדנה אלון

    ליונה?……(לא מכירה אותך לצערי),אדרבא, את מוזמנת לכתוב עליהן,ובכלל לכתוב על רשמייך מן הכנס אם היית שם,מי ומה מונע בעדך לעשות זאת?הואילי נא לשבת לכתוב,לנסח,ולשלוח את רשמייך את מהכנס,ואל תהיי בעלת הבית על רשמי שלי מן הכנס.(הראשוניים כאמור).אני לפחות טרחתי, לא רק להגיע, (מה שלא רבים עשו) אלא גם לכתוב על כך.

  18. בלונדי

    יש משהו שחייבים לזכור כשעוסקים במאבק התרבותי. משהו שיכול להועיל במאבק הוא הבנת הצד השני: מהדברים שכתובים פה זה נשמע כאילו שהמאבק הוא בין שני גזעים שכל אחד מהם מעוניין להשקיע בתרבותו ה"פרטית". אבל לא זה המצב. המאבק צריך להתחלק לשניים:
    1. המאבק בין תרבות שמנסה לשמר מסורת לתרבות שזנחה מסורת.
    2. המאבק בגזענות של השלטון/אליטה/מערכת (תרשו לי להמנע מהמלה "אשכנזים") כלפי התרבות המזרחית והמזרחיים בכלל.
    אפשר גם להוסיף פן שלישי והוא המאבק להקצאת תקציבים לפריפריה וכל מה שהוא לא תלאביב. העובדה שבפריפריה יש יותר "לא-אשכנזים" היא כבר נושא למאבק אחר וגדול יותר מהמאבק על התרבות.

    בואו נזכור שהתרבות שבה מושקע רוב הכסף (האופרה והפילהרמונית הן תמיד הדוגמאות שקופצות ראשונות לראש) היא לא תרבות אשכנזית. אנחנו לא מדברים פה על תאטרון ביידיש ולא על גליציה אלא על צרפת, בריטניה, איטליה, ואפילו ארה"ב. האשכנזים שבאו לפה קצת לפני המזרחיים היו אנשים שבחרו להתכחש לתרבותם ולא לשמר אותה. הם ראו ממש לידם באירופה את מה שנחשב בעיניהם לתרבות המובילה בעולם ובחרו לזנוח את תרבותם (וגם את דתיותם במקרים רבים) בשביל להצטרף ל"מה שהולך עכשיו". 

    אני חושב שההבנה הזאת יכולה להסביר את חוסר ההבנה המוחלט שלהם לאנשים שרוצים לשמר מסורת תרבותית. כשהם באו לפה הם יצאו מהכפר הפרימיטיבי שלהם וניסו להיות נאורים כמו שכיניהם לשעבר. כשבאו המזרחיים הם גם הציבו לעצמם אתגר של להרחיק את המזרחיים מערביותם מתוך פחד שהמרוקאים שבאו לפה ירגישו קרובים יותר לפלסטינאים מאשר ל"אחיהם" היהודים (אפשר לקרוא מאמרים מעניינים בנושא בניית הרוב היהודי באתר "אמת מארץ ישראל" מאת איל ניב למי שאין לו כח לפתוח ספר). 
    כל זה בא בנוסף לראייתם את כל מה שהוא לא אירופאי (במובן של האליטה האירופאית), וזה כולל את המסורת שממנה הם באו, כנחות ופרימיטיבי. הם גם הביאו את המזרחיים מתוך אינטרס אישי וגם לא מסוגלים להבין איך הם מסרבים לקבל את המתנה התרבותית הנהדרת שניתנה להם פה.
    הגזענות התרבותית הזאת נשמרת עד היום כי אנחנו רוצים להיות מדינה מערבית וכל החרא הזה ותרבות לא מערבית נתפסת כמשהו שלא שייך למטרות שלנו.
    מכיון שהאנשים עם הכסף לא מנסים להגן על תרבותם אלא עסוקים בניסיון לחקות תרבות אחרת, אפשר בהחלט להגיד שיש פה גזענות בבחירת התרבות שאותה מנסים לחקות. הם בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון כי הם חושבים שהתרבות שאותה הם מנסים לחקות היא ה"מתקדמת" והאיכותית ביותר. פה טמון האבסורד הגדול אצל אנשים כאלה כי הם מנסים לחקות את פורצי הדרך. וככה אנחנו מקבלים מסורתיות, רק בלי הערך המוסף של הזמן.
     מה שקשה לאנשים להפנים זה כמה המסורת תורמת לחידוש. איפה היו הביטלס בלי הגיטרות של הבלוז, הכינורות של הבארוק, הקלילות המתוחכמת של ברודווי והסיטאר של ההודים? פורצי הדרך הגדולים ביותר בתרבות הפופולרית של המאה העשרים היו פשוט אנשים ששאבו וחיקו את מגוון המסורות הגדול ביותר.
    אפשר לדבר שעות על מה נחשב לאיכותי בתרבות/אומנות בלי להגיע למסקנה. זה לא חשוב פה. מה שראוי לקחת בחשבון זה כמה משקיעים בשימור התרבות לעומת חידוש התרבות, כמה משקיעים בגיוון התרבות (כל אחד והמסורת שלו, אם יש לו אחת) לעומת יצירת תרבות חדשה ומקורית ומשותפת.
    בנוסף לזה, הדבר הכי חשוב הוא כרגיל החינוך. לדאוג לחינוך תרבותי מגוון ומאוזן עם דגש על תרבות "מקומית" (הרי כמעט כולנו עולים חדשים ואלה שהם לא הם אזרחים סוג ב`). פה גם צריך להכנס דגש גדול יותר על הפריפריה. ההורה מהמרכז יכול להרשות לעצמו שיעור גיטרה לבן או בלט לבת במאות שקלים לשיעור, אבל לא כולנו כאלה ברי מזל. המדינה צריכה להבין שהיא רק מפסידה אם הילד מהפריפריה לא מקבל שיעורים בנושא שמעניין אותו כי ההורים לא יכולים להרשות לעצמם ובגלל זה המורה שיכל ללמד אותו עבר למרכז ואז זה כבר אבוד. ההתנהלות העכשוית היא גלגלצית – שאיפה לאחידות המשעממת ביותר.
    השוק המקומי הוא מצומצם מאד ובגלל זה המדינה חייבת לדאוג לגיוון ולייצוג הולם של כולם – מרכז ופריפריה, אירופה והמזרח התיכון, עברית וערבית, ישן וחדש. אחרת נישאר רק עם נינט שהיא גם שחקנית וגם זמרת וגם שרה פופ אבל בעצם היא אמנית אמיתית שגם עושה פרסומות. השוק המצומצם גורם ליוצרים מקומיים לנסות להתפרס על כמה שיותר פלחי שוק ומדכא את ההתמקדות שהיא הכרחית כמעט תמיד ליוצרים.
    עצוב…
    ואני קורא לא למאבק להפניית תקציבים לתזמורת האנדלוסית על חשבון הפילהרמונית, אלא בנוסף. אל תשכחו להדגיש את זה. לא במקום – בנוסף!

    ולירדנה – משפט המפתח בדבריך הוא "אני מבקשת לחבר את העבר הקדום שלי עם ההווה המודרני שלי". זה הכי קשה. התרבות שלנו משתטחת ושואפת למיידי ולעכשוי ולאמריקאי ביותר. הילדים רוצים לנצח בהישרדות והילדות רוצות לרקוד כמו ביונסה. אפילו נגני כינור אשכנזים בעלי שם עולמי כבר אין לנו כמו פעם. אני לא מאשים אותם. מעט יצירות אומנות עומדות במבחן הזמן אם לא עוזרים להן. חייבים תמיד להבדיל בין תרבות עכשוית לתרבות מסורתית ולתת לשתיהן את המקום הראוי. ככה שהאתגר הנוסף העומד בפנייך הוא הפיכת העבר לאטרקטיבי כמו ההווה.
    בשביל הדור הבא.

  19. ירדנה אלון

    לבלונדי – זה קשה נכון, אבל זה לא בלתי אפשרי,ואני אומרת את זה ממקום של מישהי שכבר עשתה את זה,עשתה את החיבור בין העבר והקדום ,ולא רק עשתה את זה אלא עיצבה סגנון שהפך לנחלת הכלל.אתן דוגמא
    בין היתר עסקתי החל משנות השמונים המוקדמות במה שנקרא אמנות שימושית, כמעצבת וכיוצרת, וכמי שגדלה על שתי התרבויות המערבית והמזרחית, אני זו שעיצבה וגם שיווקה את החמסות עם הפרחים והמלאכים. עד אז,מי שתלה חמסה בבייתו בפינה מאוד מוסתרת היו יהודים ממוצא מזרחי או ערבים, החמסה נחשבה פחות או יותר כדבר מוקצה ,כמשהו פרימיטיבי. מי שהחזיק חמסה בביתו נחשב למאמין באמונות טפלות שאינן יאות לבן תרבות.

     בהתחלה חנויות וגלריות סרבו להחזיק את זה בחנויות או בגלריות שלהן . הייתה גלריה אחת אמיצה ביפו העתיקה שהסכימה ,ולרוב תיירים קנו אותן כמזכרת נאה שעזרה להם לעשות את החיבור, עד שיום אחד מיכל נגרין (כן ההיא משנקין) ראתה את זה יצרה קשר איתי והתחיל קשר עיסקי איתה שבו בתחילה היא קנתה ממני לחנות שלה בשנקין, ואחר כך הפכה למפיצה הבלעדית שלי בנושא. זה נמכר כמו לחמניות טריות היא ראתה כי טוב והתחילה לעשות את אותו דבר, ובעזרת מכונה משומנת הייטב של יחסי ציבור (שעולים ממון רב),וגם בסיוע קשרי המשפחה הפוליטיים שלה (לדוד שלה קוראים דוד בן גוריון, וכאן באה גם התשובה שלי לכל אלה שטוענים ש"אם רוצים אז יכולים ואני כל הזמן עונה "זה לא מה שאתה יודע אלא את מי אתה מכיר ואילו קשרים חברתיים פוליטיים יש לך,שמסייעים לך להגיע לאן שהגעת) בעזרת כל אלה העיצוב והסגנון ידוע בציבור הרחב כאילו הוא שייך לה וכאילו היא המציאה אותו.
    על כל פנים פתאום בשנות התשעים החמסה הפכה לאובייקט ארצישראלי ששייך לחלק מהתרבות הישראלית, היום אין כמעט בית בישראל שלא תמצא בו חמסה,אמנים רבים מחקים את הסגנון ואף פיתחו סגנון משלהם,זה הפך לנחלת הכלל ואיש לא אומר עוד שזה קמע שמעיד על פרימיטיביות ואמונה באמונות טפלות, אז כך שאני מרשה לעצמי לומר שמהחיבור הזה הן של עבר ומודרניות,והן של מערב ומזרח יצרתי סגנון,זה לא היה קל,בטח לא לשמוע את העלבונות בהתחלה ,ואני לא היחידה שעברה את זה, את אותו דבר ניתן לומר על המוסיקה המזרחית הן הקאנונית,(ראה שלמה בר למשל בתחילת הדרך)והן מוסיקת הפופ המזרחי. ואני בהחלט סבורה שעוד ארוכה הדרך אל האושר מן הכנס שהיה בסינמטק, ועד שתהייה הכרה,וחלוקת תקציבים שויונית, הנה אך לפני יומיים בתכנית פוליטיקה הושמעו כלפי הדוברים אותם דברי לעג ובוז והמעטה בערך,שנשמעו כלפי נציגי המוסיקה המזרחית ונשמעו כלפי כשיצרתי את הסגנון ועשיתי את החיבור.
    מה שמגחיך בעיני לפחות את "שומרי הסף",זה השאלה "מה זה תרבות מזרחית?מה זה מוסיקה מזרחית? איך אתם מגדירים מוסיקה מזרחית או תרבות מזרחית? מצד אחד, ומאידך אני תמיד שואלת את אלה ששואלים אותי, אם אתם לא יודעים בעצמכם את התשובה, אם אתם לא יודעים מהי תרבות מזרחית,לא יודעים לתת בה סימנים ולראות מה מייחד אותה איך אתם מעיזים לקטלג אותה כתת תרבות? הרי צריך אדם שתהייה לו הגדרה והכרה של תרבות מסויימת לפני שהוא מחליט אם היא נעלה או נחותה. שאם לא כן על פי מה הוא קובע?
    לי באופן אישי מאוד ברור היום"מה הדיל של הפיל",ודרך אגב זה לא נעשה אך ורק לאמנים מן הצד המזרחי של המפה, בדיוק את אותה הדרה עושים גם לאמנים שבאים מהצד הימני של המפה,גם עליהם טוענים שזו תת תרבות ,וגם אותם מחרימים בשל דעותיהם הפוליטיות, מה שמחזק עוד יותר את הנקודה שיש כאן קבוצה שאוחזת ברסן ושדואגת אך ורק למעמדה ולאינטרסים שלה.
    יש כאן בו זמנית הדרה מחד, והאדרה מאידך,של קבוצה מאוד מסויימת שהשתלטה לא רק על השיח של התרבות הישראלית המתהווה אלא גם שלחה ידיה כתמנון גם אל המשאבים הכלכליים על מנת להצמית כל מי שלא שייך אליה לא רק אידאולוגית אלא גם אתנית, שכן על האמנים המזרחיים שבאים משורותיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית ואחותי קשה לומר שהם מחזיקים בדעות ימניות ולמרות זאת חוסמים את דרכם,אני למזלי הטוב מצאתי לעצמי נתיבים אלטרנטיביים,אבל לא כל אחד יכול בשל התחום היצירתי שהוא בחר דוגמת  סופרים,משוררים,ואנשי תיאטרון וקולנוע,ולא כל אחד רוצה למצוא נתיבים אלטרנטיביים,ועל כן על מנת לשרוד כיוצרים הם חייבים לצאת למאבק.
    ובאשר לאמירתך כי התרבות שלנו משטחת, את הדברים האלה שמעתי בימי נעורי כשהקשבתי לביטלס,ללד זפלין,לפינק פלויד,גם אז אמרו שזה שטוח,רדוד,משחית,והיום זה הפך לחלק מהקאנון והקלאסיקה של מוסיקת הפופ רוק העולמית,ואת אותם הדברים שמעתי על המיתולוגיה הכנענית (פויה זה פגאני),וכמובן שניתן להביא דוגמאות אין ספור,על חיבורים של עבר עם הווה,מזרח ומערב,ועוד ועוד,איך אמר פיט טאונסנד הגיטריסט האגדי מלהקת "המי" הוא אמר בראיון שנתן למגזין המוסיקה "רולינג סטון" ……."כל אמן זקוק לבמה, שום אמן לא מקבל במה, עליו לתבוע אותה,עליו להאבק בעדה"…..אני חותמת על כל מילה שלו.
  20. בלונדי

    תודה לך על שהבהרת לי, בפיסקה האחרונה, שהתפתתי ליפול במלכודת השנואה עלי ביותר.
    אי אפשר, כמובן, להשוות בין זפ שלקחו (גנבו) בלוז אמריקאי, טחנו אותו במגרסת הריפים של פייג`, תיבלו אותו בעיבודים ערביים/הודים/עממיים-אנגלים של ג`ון פול ג`ונס, וכבשו את התערובת מתחת למכות ששוקלות טונות כל אחת מאת ג`ון בונהם, כדי שרוברט פלאנט יוכל לשים על זה את התווית היחודית שלו, ובין התרבות שאותה אני מכנה משטתחת (בכפל לשון). כי מתי בפעם האחרונה מישהו מרד והפך למיינסטרים (נירוונה 92?).
    אז אם אנחנו נוטים לזלזל בתרבות הלא מוכרת כמו שאנחנו מזלזלים בחדשה אין ספק ששימור המסורות הלא מוכרות לנו הוא משהו שאנחנו צריכים לעשות בכח. האם אפשר ליצר תרבות "בכח"?
    ועוד שאלה שמסקרנת אותי: את מי ראוי שנממן יותר, את המזרחי ששר אופרה או את האשכנזי שמנגן בעוד? ולמי משניהם יהיה קל יותר להשיג מימון? אני בטוח שהתשובה תהיה עצובה.

  21. ירדנה אלון

    לבלונדי – מסתייגת מהאמירה שלך שהרוק האנגלי גנב או ניכס את הבלוז מהשחורים,ואבהיר,(ראשית למען ההגינות אני חייבת לציין שאני שייכת לאלה שאוהבים ומעדיפים את הרוק האנגלי על פני האמריקאי מפני שלדעתי הוא יותר מורכב או סתם כי זה עניין של טעם אישי).הרוקנרול כידוע לך הוא שילוב של בלוז ומוסיקת קאנטרי,ואם לדייק bluegrass,מקורותיו במוסיקת הפולק האירי,הבריטי,והסקוטי כלומר בא מן האיים הבריטיים, שהמהגרים הביאו איתם לאמריקה, אז כך שניתן לומר,ששני הסגנונות הושפעו מאוד זה מזה והם דוגמא נפלאה לאיך סגנונות מוסיקאליים משתלבים ביחד ויוצרים משהו שלישי חדש(כך היה דרך אגב גם עם הג`אז),יש כאן אלכימיה מוסיקלית תרבותית נהדרת שחוצה גבולות של צבע ומעמד,כך אני רואה זאת על כל פנים,לא גנבה ולא ניכוס ,אבל אני גם יודעת לעובדה שבכל פעם שאני כותבת על כך תמיד צץ לו איזה קנטרן (מעניין שכל פעם בעילום שם)ומנסה להלעיג ולהגחיך כביכול בשם מאבק מעמדי חברתי,ויוצא מגוחך בעצמו מפני שכדי לומר דברים כמו" הם גנבו" ו-"הם ניכסו" מראה על בורות,ולא אני זו שיוצאת נלעגת אלא טוען הטענה.

    מאחר ואין זו הפעם הראשונה שאני קוראת תגובה כמו שלך בנושא זה החלטתי שלא כדרכי להתעלם,אלא להשיב דבר דבור על אופניו,עכשיו כל להקות הרוק והרית`ם אנד בלוז האנגליות,מעולם לא הסתירו את הערצתם למוסיקת הבלוז השחורה(שלא כמו בארה"ב שם כידוע לך הייתה הפרדה עד סוף שנות החמישים תחילת השישים בין תחנות רדיו שניגנו מוסיקה שחורה לבין אלה ששידרו מוסיקה ללבנים),ומעולם לא הסתירו את העובדה שמקורות ההשפעה המוסיקאליים שלהם באו בין היתר מהמוסיקה השחורה. רק לידיעתך מי שעזר לקדם את ג`ימי הנדריקס בזמנו היו מיק ג`אגר והרולינג סטונס,וכך הם עשו עם עוד מוסיקאים אפרו אמריקאיים וגם ג`אמייקנים
    אריק קלפטון בראיונות שהוא נתן בנושא של אחד השירים היותר מפורסמים בביצועו i shut the sheriff,סיפר שלפני שהחליט לעשות לשיר גרסת כיסוי הוא פנה לבוב מארלי וביקש את רשותו ואת אישורו לכך, ואף השמיע לו את הגירסה לפני שפירסם אותה. אריק קלפטון מעולם לא הסתיר את חיבתו את אהבתו ואת השפעותיהם של מוסיקאיים כמו מאדי ווטרס,אלברט קולינס,האולינג וולף,ועוד ועוד ותמיד כשנשאל סיפר על ההשפעה הרבה שהייתה להם עליו וכך עשו גם לד זפלין שאצלם השילוב בין הבלוז מוסיקת הקאנטרי שכאמור באה מהאיים הבריטיים והמוסיקה הוולשית הייתה תרכובת אלכימית של השפעות מופלאה (בעיני על כל פנים).אני מקווה שהעיקרון מובן,מפני שאני לא מתכוונת לכתוב כאן מאמר על כך.
    אז אפשר לראות את הדברים מהמקום השולל והשלילי והיוצר תדמית של "יעני" לוחם את מלחמת המקופחים והמודרים,ואפשר לראות זאת מנקודת מבט מחייבת שרואה את היופי שבהשפעות תרבותיות האחת על השנייה ואיך ההשפעות האלה יוצרות דברים נפלאים בין היתר כמו הרוק האנגלי(כשהוא במייטבו כמובן)ואם בהשפעות מזרחיות עסקינן אתה בודאי מתכוון ליצירה הקלאסית "קאשמיר" של הזפלנים שנכתבה בהשראה של טיול שלהם במרוקו(מעניין), גם את זה הם מעולם לא הסתירו ודיברו על כך כששאלו אותם על מקורות השפעה מוסיקאליים ולא כששאלו אותם בראיונות מטופשים מה הם אוהבים לאכול לארוחת בוקר,ובהזדמנות זאת אני רוצה להזכיר גם את הביצוע המופלא של עפרה חזה לקלאסיקה הזו אז מה גם היא "גנבה" ו-"ניכסה"?
    .את הדברים האלה אני יודעת מפני שבזמנו הייתה לי ספרייה מוסיקאלית ענפה בנושא וזאת מפני שבשנות השמונים הייתי מרותקת לתחנת רדיו בריטית בקפריסין שנקראה(ואולי עדיין נקראת)b.f.b.s. ובשנות השמונים הם עשו תחקיר עמוק ביותר ומלווה בראיונות נדירים על תולדות הבלוז והרוק ,אני הקלטתי את הסידרה עם הראיונות המאוד נדירים (טוב הבריטים אתה יודע ,כשהם עושים תחקירים אז הם עושים חריש עמוק)אז כך שאת מה שאני כותבת כאן לא תמצא בויקיפדיה.
    הלוואי שיום אחד נשכיל לעשות את האלכימיה התרבותית הזו כאן,אני סבורה שזה תהליך שהחל,תוך מאבק עיקש של אמנים מזרחיים שלא ויתרו על השורשים שלהם כדי להתקבל לחיקו החמים והמחבק(עד כדי חנק לטעמי) של המימסד,או שאולי גם אתה סבור שכשיהודה פוליקר למשל עושה "רבטיקו"ומשלב השפעות של רוק הוא "מנכס" ו-"גונב"? או כשאהוד בנאי משלב בלוז ומוסיקה מזרחית הוא "גונב ומנכס?תמיד אפשר לומר ש-"כן"כדי להציג את היוצר ואת היצירה באור נלעג,אבל אפשר גם אחרת לטעמי האישי כמובן,תמיד אפשר לראות גם את המחייב,את המפרה,את המשפיע לטובה,לא רק ביצירות תרבותיות גם ביריב אידאולוגי,לא מוכרחים לנקוט בגישה של עשיית דמוניזציה ודה לגיטימציה של יריבים אידאולוגים(ולא אידאולוגים),לא מוכרחים להציג מישהו באור אפל על מנת לצאת מואר,או להמעיט בערכו של מישהו או משהו רק על מנת לצאת בעל ערך,אם יש לדבר מה ערך משל עצמו זה יראה לעין,לא חייבים לרמוס מישהו או משהו על מנת "להצדיק את הדרך",תפסיקו עם הגישה הזאת,היא לא מוסיפה לכם/ן כלום ,בסופו של יום אתם/ן יוצאים הנלעגים.