עזה תחילה

אילת מעוז

מעולם לא הייתי בעזה. אני צעירה ונכנסתי לפעילות פוליטית רק אחרי אוסלו, אחרי הסגרים הגדולים ואחרי הפרדת שווקי העבודה. עזה בשבילי היא מיתוס, סמל, תמונה; עזה היא 'הים של', ההריסות ברפיח, מגיפת כולרה; סיפור ישן של עמירה הס על ילדה שהלכה למכולת ונורתה באמצע הרחוב כאילו כלום. עזה היא פצצה במשקל טון על בית של משפחה, ועוד פצצה כזו, ומלחמה. אינני יודעת אם זה בגלל שמה רב המשמעות או בגלל ההקשרים שבו הוא נאמר שהעיר הזו, על סביבותיה, שוכנת אצלי עמוק בפנים. החשיבה על עזה מלווה אותי תמיד בחרדה עמוקה, חרדה דומה לזו שבה נתקלת אישה כשהיא נוגעת בפחדים הלא מודעים שלה. עזה מופיעה אצלי כמחיקה. 

יתכן שזה עניין של גיל. מבוגרים ממני עוד זוכרים בוודאי את מראה העיר, את הטופוגרפיה שלה. את מראה בנייני הציבור ובתי המגורים, את הפרברים ומחנות הפליטים המקיפים את ליבה של העיר, ואת השדות והמטעים שסביב להם. רבים יכולים לספר כיצד באו ונסעו הטרנזיטים בין עזה ויפו מהתחנה הסמוכה לאיפה שנמצא היום ביתי. אחרים, מעטים יותר, יכולים לספר על אנשים ונשים שהם מכירים – שאיתם הם שמרו על קשר כל השנים, גם כשהמרחק הלך וגדל וגדרות החלו להקיף את הרצועה כקולר הולך ומתהדק. וכמובן ישנם רבים מאוד שמשפחותיהם חיות בתוך גטו עזה, בעוד הם רק בבית הכלא קלקיליה או במעצר הבית ביפו.

בשבילי עזה היא מקום שאינני יכולה אלא לנסות להרכיבו מחדש בראשי מתמונות ומסיפורים, הרכבה מסובכת מפני שלא רק התמונות המפוזרות דורשות הרכבה מחדש, אלא גם הבתים, החיים, המציאות כולה. הטקסט הזה הוא ניסיון כזה להרכיב משהו, חלק קטן, והוא מיועד להישאר פתוח לדיון ולחשיבה של פעילות ושותפות לעשייה. אני אנסה לטוות בו קשר בין הפעילות לשחרור עזה מהמצור לבין שאר הפעילות שלנו נגד כיבוש, בשתי רמות – תודעתית ופוליטית.

***

בציבוריות הישראלית (יצור מיתולוגי בפני עצמו), מוכחשת עזה עד כדי כך שהמצור הפיסי נדמה כהתגלמות הגשמית בלבד של הדחקתה התודעתית. ישנו חוסר הכרה מהותי בקיומה של עזה כמקום שיש בו חיים, כמקום שיכול להיות מובן גם מעבר להיותו איזור אסון ו/או מלחמה ו/או טרור. ההכחשה נוגעת בהתעלמות מהחיים – מצרכי הגוף הביולוגי עצמם (מזון, מחסה, טיפול רפואי) או ניהול קפדני של צרכים אלו רק עד כדי מניעת אסון עצום-מימדים שידרוש התייחסות כלשהי מצידנו. במקביל מתקיימת גם הכחשה של המוות – של הטבח האכזרי, של הפשעים המתמשכים ושל האחריות הישראלית על כל אלו. ברור, וכמעט מיותר לומר, שההכחשה היא אם  החד-צדדיות – זאת אומרת שאם רק נתעלם מהאחר ונתחום אותו בתוך גטו צר, הוא יעלם. החד הצדדיות מאפשרת בתורה את ההכחשה ומחזקת את אחיזתה. מה שמעניין בתופעת ההכחשה/הדחקה הזו הוא כי נדמה שהמודחק איננו שב. או במילים אחרות, זה ממש לא כך שהיכן שיש ניסיון להסתיר מידע ולמנוע את זרימתו החופשית מופיעים גם המוני חורים ופרצות, וההתנגדות זורמת בהם כמים. פה, בישראל/פלסטין, המודחק פשוט מודחק לאין קץ. מה שעוד מעניין זה ששיח ההתעלמות/הכחשה/הדחקה הכללי פועל גם עלינו, הפעילות נגד הכיבוש, וזה עובד כל כך טוב כי עזה היא גם סוג של חור שחור של ייאוש מהמאבק בכיבוש. היא התגשמות של חלום רע על עתיד האזור ועל עתידה של פלסטין – מין סיוט חסר מוצא, חסר תקווה, חסר עתיד.

חוסר התוחלת והתקווה מופיע ביותר ממובן אחד, כי מעבר להיותה של עזה סמל של כישלון המאבק בכיבוש, היא גם המודל – יש יאמרו המעבדה – לעתידו של הכיבוש. נעמי קליין, שקפצה לביקור באזור (וגם בעזה) לפני כמה חודשים, מציעה בספרה החדש "דוקטרינת ההלם" פרדיגמה מקיפה להבנת כלכלת ישראל לאור הכיבוש. היא טוענת שם שאת הצמיחה של הכלכלה הישראלית אפשר להבין רק אם לוקחים בחשבון את הרווחים העצומים של ישראל מהכיבוש, בהיותה המעבדה המפותחת ביותר בעולם היום לאמצעי "לוחמה בטרור" וביטחון פנים – טכנולוגיות הולכות ומשתכללות לשליטה על אוכלוסייה ולדיכוי המונים.  זה הטיעון ממש בגדול. אם ניקח את הטיעון בקטן, ונסתכל איך הוא עובד, נוכל לראות בבירור שגם לכיבוש עצמו יש את כר הניסויים שלו – רצועת עזה. שם עמלה מדינת ישראל על פיתוח אמצעי שליטה, דיכוי ואלימות מאורגנת מהמשוכללים בעולם – אמצעים שאחר כך משמשים במקומות נוספים בפלסטין ומיוצאים לרחבי הגלובוס.

להלן תסריט בלהות: מדינת ישראל משלימה את בניית גדר ההפרדה בגדה המערבית. היא גומרת במקביל לסלול כל רשת הכבישים העוקפים ואת כל המחלפים הנפרדים ליהודים ולפלסטינים ויוצרת הפרדה תחבורתית הרמטית. מייסדת מחסומים בכניסות וביציאות מהכבישים (במקום לתפעל מערך המוני של מחסומים פנימיים ומחסומי פתע) ושולטת כמובן על כל מחסומי הקן הירוק ומעברי הגבול עם ירדן. כל אלו פרויקטים שעומדים כבר עתה לקראת סיום. באותו רגע נפתחת בידי מדינת ישראל האפשרות לעשות בגדה את מה שעשתה בעזה: מצור הדוק כאמצעי לחץ פוליטי, ככלי ליצירת משת"פים וכמובן כאמצעי אולטימטיבי לחיסול המאבק הפלסטיני. ההפרדה תהיה מושלמת, ובמידת הצורך יוכלו מטוסי חיל האוויר להפציץ שוב גם את רמאללה, שכם וג'נין, כפי שעשו רק לפני כמה שנים. אבל להבדיל, אחרי שתיווצר הפרדה מוחלטת ומצור דה-פקטו ודה-יורה, כבר לא נוכל להיאבק יחד, לא נוכל להיות מגנים אנושיים, לא נוכל לדווח, לא נוכל אפילו לצלם – פשוט לא תהיה לנו כניסה. בדיוק כפי שאין לנו כניסה לעזה עכשיו.

***

יכולות להיות כל מיני מסקנות מתבקשות מהניתוח הזה. לי יש שתיים. האחת היא שאנחנו חייבות למצוא דרך להתמודד עם עניין ההכחשה – גם אצלנו וגם בציבורים וברחובות הפוליטיים שלנו. לא להניח כמובן ש"ברגע שאנשים רק ידעו הם מייד ישנו את דעתם" אלא לחשוב על דרכים לאתגר את האופן שבו א/נשים תופסים/ות את המציאות. איכשהו. גם אם זה אומר לגעת בפחדים שלהם ולערער אותם. לפמיניסטיות יכול להיות תפקיד חשוב בכך, במיוחד אם נשכיל לעשות את החיבורים הנכונים וללמוד מניסיון של נשים שפעלו בסיטואציות היסטוריות ופוליטיות שבהן התבצעו פשעי מלחמה ופשעי אפרטהייד.

המסקנה השנייה היא שעם כמה שזה מייאש אנחנו חייבות להמשיך לפעול נגד המצור על עזה ונגד הבידוד של עזה, תוך הבנה של המקום של עזה בתוך הפאזל הפלסטיני הכללי. לא התייחסתי פה למימד ההרסני של ניתוק עזה משאר חלקי פלסטין ולכל הקשיים שקשורים בקונסטלציה הפוליטית הפלסטינית היום, אבל לא בגלל שהם לא מהותיים למסר שלנו. אנחנו צריכות להתעקש לקשור את הכל מחדש ולקדם מאבק מאוחד בכיבוש. אנחנו לא יכולות לוותר על להגיד מסר פוליטי מאוד ברור –  גם כשאנחנו עובדות בקואליציות רחבות עם אוריינטציה זכויות אדמית או, כמו שקורה לפעמים, אפילו הומניטארית. אנחנו חייבות לחשוב קדימה ולראות אילו מאבקים אנחנו צריכות להיאבק היום כדי שהגדה לא תהפוך לעזה מחר. להבין שאנחנו עומדות מול אפרטהייד, וזה מחייב דרכי פעולה מסוימות ולא אחרות. לקחת כל הזמן בחשבון את העובדה שהאפרטהייד הזה ממשיך וכובש כל הזמן אזורים חופשיים למחצה (כאלה שיש לנו, או לחלקנו, פריבילגיות יחסיות בהם, זכויות שעדיין מאפשרות פעולה). בתוך תחום הפעולה המצטמצם והולך שלנו, ואל מול המצור המתמשך על עזה, אנחנו חייבות ללכת למאבק רחב היקף נגד הפרדה. עזה תחילה.

אילת מעוז
רכזת קואליציית נשים לשלום

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פיני זוהר עיתונאי

    גב` אילת מעוז הנכבדה, דבריך נוטפי הרס וארס.
    לעיקר עזה , איך אמר בזמנו רבין שעזה תטבע בים, גם היום דבריו רלוונטיים, מדובר באויב רע שאינו מכיר בישות הציוני ישראלי החי במזרח התיכון. לו היה יכול היה משמיד וטובח בנו ללא רחם בכל גבול שהוא. לכן הפתרון האולטימטיבי מחוסר ברירה ניתוק מוחלט מעזה על כל המשתמע מכך. בגדה המערבית לתחום את הגבולות בחומה והמעברים לישראל יותנו על פי חוק. ניתן יהיה לבצע חילופי שטחים דבר המוסכם על כל ממשלות ישראל. הפרדה מוחלטת בין מדינת ישראל לבין הפלשתינאים ואם תקום מדינה אז הפרדה אם אותה מדינה. כל מדינה תתנהל עצמאית ללא תלות כלשהי אחד ברעותה. גם היום יש גבולות בין ישראל לסוריה ולבנון ואין שום יחסים בין המדינות אז העולם מתמוטט נהפוך הוא. רצוי שגב` מעוז תעשה שיעורי בית יסודיים בטרם תטיף לציבור כולו מוסר.

  2. אירית הלפרין

    רשימה מצוינת. מסכימה מאוד עם דבריה של הכותבת. גם בהיבט הפמינסטי. למשל משמרות נשים בצמתים שיימנו את הימים מאז שעזה במצור ויפרטו את הסבל: כך וכך מובטלים, כך וכך חולים שלא מקבלים טיפול, כך וכך אנשים מנועים מלצאת ללמוד, כמו הסטודנט שפנה אליי לאחרונה ויש לו אישור ללמוד בירדן ולא נותנים לו לצאת וחברים ישראלים טוענים בפניי שזה בכלל בגלל המצרים כי אנחנו יצאנו מעזה… החור באמת שחור….

  3. איזי גור

    החטא הקדמון: הכיבוש !

  4. אולדמן

    תלוי בעיני המסתכל.
    כל אחד יכול לבחור את הזוית והפריזמה דרכה יראה את עזה.
    ברור מכל מקום שהיא גם מה שאילת מספרת אבל גם מה שפיני זוהר מספר.
    מנסיון העבר התמונה של פיני צריכה להדריך את מעשינו תוך התחשבות מקסימלית עם העולה מהתמונה ששירטטה אילת.
    לטעמי זה פחות או יותר מה שנעשה בפועל,אולי במידה רבה כפועל יוצא מלחץ של אילת ואחרים.

  5. שובו של הציני

    מוזר, אבל כשאני חושב על עזה יש לי תמונה בראש של לוחמי חירות יורים טילים ואז מתחבאים בתוך ריכוזי אוכלוסיה, שריפת דגלי ישראל וכו`.

    לצערי הרב, אף אחד מהצדדים לא כל כך רוצה שלום, לא החמסניקים (הישות השלטת בעזה, לא להתבלבל עם פלסטינאים) ולא אנחנו (כשבחרנו ממשלה ימינית כל כך).
    אז תעשי לעצמך טובה – חבל שתבזבזי את הזמן על "שלום", גדרות/חומות הפרדה ושטויות כאלה. כי חוץ מאובמה ומאנשים כמוך – אף אחד לא באמת רוצה שלום.

  6. נפתלי אור-נר

    אני מחכה להיסטוריון שיצביע על התהליך בו הפכו השטחים מ"פיקדון להשגת שלום" ל"עלינו לעשות הכל שהם יישארו ביידנו". הכל, פירושו גם שלטון דיכוי אלים, פשעי מלחמה, הידרדרות המוסר והתגברות האלימות בתוך ישראל, ונכונות לשלם את מחיר בידודה של ישראל מקרב מדינות בנות תרבות.
    הוסף לכך את משתפי הפעולה מתוכינו – בעיקר, מפלגת העבודה – שאינם רואים, כביכול, את התהליך המתגבש תחת ידיהם ועיניהם

  7. דן
    עולמה של הכותבת מורכב משחור ולבן. כמה נוח ונעים. ."ההכחשה היא אם החד-צדדיות" ואכן, הציבור הישראלי מכחיש את אחריותו למתחולל בעזה, בדיוק כפי שהכותבת מתעלמת לחלוטין מהאחריות הפלסטינית למתרחש שם. לא בכדי אין איזכור בטקסט הדוגמטי הזה לאחריות הפלסטינית. כנראה שלדעתה של הכותבת אין להם אחריות על מעשיהם והם הילד המפגר של העולם. המצב בעזה הוא אכן לא אנושי והוא פונקציה משולבת של כישלונם המהדהד של הפלסטינים לשלוט, לראשונה בהיסטוריה שלהם, בחלקת אדמה משלהם, וכן של המדיניות הישראלית הכושלת והלא נכונה.
     המצור על עזה איננו צודק אך לו הייתה הכותבת נמצאת במנגנון קבלת ההחלטות אני משוכנע כי לא היו לה פתרונות למצב. היא וודאי היתה מנסחת משהו כמו "קץ לפאשיזם, או "קץ לציונות" אך היתה נכשלת בניסיון לספק לתושבי ישראל/פלסטין פתרון נוח והגון לחייהם. היא כותבת כאילו המצור נוצר יש מאין, כאילו אין הוא דרך התמודדות עם בעיה אמיתית. אולי היא בכלל תגיד שאין בעיה ושהיישות השולטת בעזה לא תנסה לישראל שבתוך הקו הירוק לו לא היה מצור. אין לה ולדומיה פתרון ממשי והניסוח הפומפוזי והיעני ספרותי של הטקסט בא לחפות על אפס הצעות אופרטיביות.
     ההתנגדות החמאסית אינה לכיבוש או למצור אלא לעצם קיומה של היישות הציונית ומי שמפרש את המציאות האחרת פשוט מתנשא על "הילידים" ומנסה לשים מלים בפיהם. כנראה שהכותבת שייכת לאותו קומץ רדיקלי, חסר קשר עם החברה שלו, דוגמטי ומיזנטרופי שרואה טוב ורע, מחזיק ברפלקס המותנה של האשמתה הבלעדית של ישראל בכל דבר. הכותבת מתנשאת על הפלסטינים, רואה בהם טמבלים חסרי אחריות, מציירת תמונה חד צדדית שחוטאת למציאות ולהשתלשות האירועים הפוליטיים, ובעיקר, באופן לא מפתיע, צועקת כדי לצעוק יחד עם קומץ ממרקי המצפון שלא מבשרים דבר לישראלים ולפלסטינים. לא מכאן יבוא השינוי.
  8. עידן סובול

    מי שצפה בכתבות המציגות תמונות מחרידות של התעללות חיילים וחיילות אמריקרים בעצירים עירקים, לא יכול להיות מופתע שצבא כיבוש מגיע במהירות למעשים כאלה, ומי שמופתע – או שהוא מיתמם או שהוא אוויל משריש או שהוא סתם סוג של דובר/ת צה"ל.
    .
    המתעללים והמתעללות, הם והן אזרחים אמריקאים שעברו את כל מבחני הקבלה לצבא האמריקאי והספיקו להתקדם בדרגותיהם במידה זו או אחרת.

    קרוב לוודאי שעד לפני זמן לא רב היה אפשר לכנותם "בני-אדם רגילים וסבירים", אבל יום אחד, לרוע מזלם, נימסרו לפיקוחם ולשליטתם שבויי מלחמה וסתם חשודים למיניהם, שאינם דוברים את שפתם או לפחות אינם דוברים אותה במיבטא שהם רגילים אליו מהבית הרחוק באמריקה.

    בטרם יבש/ה הדיו על המינוי שלהם, הספיקו הכובשים-הנאורים (דבר והיפוכו) להפוך לחיות-אדם (לא בדיוק דבר והיפוכו בתנאים מסויימים).

    מסתבר שבמוקדם או במאוחר אין דבר כזה "כיבוש נאור" ואין דבר כזה "טוהר הנשק"; יש רק דבר ההופך להיפוכו. וזה קורה לכול אלה שהכוח בידיהם, בין אם יש להם פצצות אטום ובין אם יש להם "רק" כוח קונבנציונאלי עצום ורב משל אויביהם. זה קרה לאמריקאים בעירק וזה קרה לנו בשטחים הכבושים. לאמריקאים זה קרה פשוט קצת יותר מהר, כי הם הרבה יותר יעילים מאיתנו. או שמא אני טועה?

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-6089-00.html?tag=12-13-33

  9. מאור מלחי

    הכותבת מודאגת שיהודה ושומרון תגענה למצב של עזה
    ובכן, כיום יש גורם עיקרי אחד שמונע זאת: צה"ל.
    הכיבוש (כל מה שהכותבת מתעבת: המעצרים, הגבלות התנועה, המחסומים, החיסולים) הוא הבסיס לקיום הרשות ביהודה ושומרון; על כידוני צה"ל, נבנית באיטיות המדינה הפלסטינית.
    מדינה שאולי אולי תהיה יום אחד חזקה דיה לתבוע בחזרה את השליטה בעזה.
    אמור מעתה: הכיבוש יכול להביא שגשוג ושלום (כמובן, בתנאי שהוא מנוצל כיאות)
    והנסיגה יכולה להביא מוות ועוני

    אגב, כפי שציינו כאן, הציבור הישראלי לא "עיוור" לכל ההבטים של עזה: הוא יודע מצויין ששולט שם החמאס שאינו מכיר בישראל, שיורה רקטות על אזרחים, שמוציא להורג מתנגדים מימין ומשמאל, ושמחזיק את גלעד שליט, שכבר רזה יותר מגליון של עיתון. לולי הכיבוש ביהודה ושומרון, כל זה היה נכון גם שם.

    בקיצור, נראה שהכותבת מוטרדת בעיקר מהעוולות שישראל מבצעת; היא מעדיפה שהרבה יותר ערבים (ויהודים) ימותו, ובלבד שאף יהודי לא ייטנף את עצמו בכיבוש.

  10. ינאי

    חלק מהתגובות כאן מבטאות טרנד רטורי חדש ומגוחך שטוען כי מי שמצביע על האחריות הישראלית למצור או להרג חושב על הפלסטינים באופן פטרוני, כמי שאין להם אחריות או יכולת להשפיע על המציאות. זאת גירסה מתיממת קצת יותר של "המציאות מורכבת, תעזבו אותנו בשקט". במילים אחרות, זו דרך נפלאה גם לתמוך (באופן ישיר או עקיף) בהרעבה/הפצצה/דיכוי ולגם להרגיש טוב (הפלסטינים ילדים גדולים, שיתמודדו!)

  11. אריאל מלאכי

    איני מבין מה הכותבת מציעה. איני מבין איזה פתרון פוליטי מעשי היא מציעה לתושבי עזה ומה היא מציעה לתושבי הדרום. מבעד לשפה היפה והמתוחכמת לא מסתתר כלום. הייתי שמח לשמוע מהכותבת איזה פתרון פוליטי היא מציעה לסוגיית עזה. שלא תכתוב "קץ הציונות או קץ הכיבוש" אלא מה ניתן לעשות מחר בבוקר.

  12. יואל קורנבלום

    בהצעה ובפעילות שלך נראה לכאורה שאת עוזרת לדקטאטורים המוסלמים לקבע את מצבם העגום של הפליטים.

    אל תשכחי שהדיקטאטורים המוסלמים שמו את הפליטים במחנות במיוחד כאמצעי לחץ נגד ישראל. בסופו של דבר הם יכלו לתת להם אזרחות בארצם, כפי שזה נעשה עם כל הפליטים בכל העולם, ולגמור עם הפרשה הזאת אבל כמובן זה לא היה עוזר לדקטאטורים המוסלמים. למשל ירדן זרקה את הפליטים וגם ביטלה את אזרחותם הירדנית או את דרכונם.

    אותם דיקטאטורים מוסלמים ידעו שהרבה יפי נפש בעולם שלא כל כך מודעים למה שקורה באיזור שלנו לא יצאו נגדם וגם יהיו מוכנים לתרום הרבה כספים בתור מס כלשהו למען הפליטים. אותן תרומות בסופו של דבר מגיעות לכיסם של הדיקטאטורים למיניהם ואילו הפליטים לא רואים דבר מזה הרבה.

    בנוסך לכך הדקטאטורים המוסלמים מציגים את המצב כישראל נגד הפליטים ולא כעולם המוסלמי נגד ישראל שמה שזה באמת. ברור לכולם שקל יותר למכור את המלחמה בצורה הזאת כי זה מעמיד את ישראל בסדר גודל של הפליטים ויפי הנפש בעולם מסוגלים לבלוע את זה.

    עדיף כמובן היה להסיר את מסכת השקר מעל פני הדיקטאטורים המוסלמים ואז אולי יבוא מזור לבעיות הפליטים ושלום למזרח התיכון.

    בפעילותך כרגע נראה לכאורה שאת עוזרת לדיקטאטורים המוסלמים, מקבעת את מצבם העגום של הפליטים ולא נותנת להם תקוה וגם מחלישה את מדינת ישראל.

    האם זאת מטרת הפעילות שלך?

  13. דרור בל"ד

    שכחו ישראל להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק,אהוד ברק לא שכח.וכשמלך שאול אמר לו אהוד:"עתה לך והכית את עמלק"(אהוד א` טו 3).
    לקח שאול את כל אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק וכשבא שאול אל אמצע הדרך עמד מהרהר בליבו, שנאמר:"ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל" (שם).אמר שאול:אם האנשים חטאו- הנשים מה חטאו,אם הנשים חטאו-הילדים מה חטאו?אם הילדים חטאו-בהמה מה חטאה?יצא שמעון פרס ואמר לו:שאול,אל תהיה צדיק יותר מקונך".
    (פרקי דרבי אליעזר,פרק מד)

    בספרה "מימרה מגיה מיתוס-פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית"(הוצאת מאגנס) עומדת דינה שטיין על התהוותם של שתי סוגיות עיקריות בפרק מד:עמלק והזכרון.(הקשר תמטי רחב:עמלק וזכרון,עמ` 98-110).מתוכו:
    "עמלק הוא האויב הנצחי,הזר המוחלט,שהקב"ה נשבע עליו ש`אם יבואו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם`(תנחומא הנדפס,כי תצא יא).דמותו של עמלק כרוכה גם באחד הנושאים התרבותיים העומדים במרכז הדיון המקראי:הזיכרון. […]להזכרות בעבר מתלווה גם היבט מאיים:במה להזכר וכיצד?הזכרון הקולקטיבי חייב לבחור את תכניו ואת אופני ההיזכרות המפעילים אותם,שאם לא כן יישמש הזכרון חרב פיפיות שתחתור תחת הזהות הקוהרנטית,במקום לאשש אותה"(שם,עמ` 98).

    הדיון ארוך וחשוב,ובלתי אפשרי לתמצתו(מומלץ ביותר לקרוא,אחד מטובי ספרי המחקר בספרות היהודית,לטעמי).בסופו ממלאת שטיין את חובתה האזרחית ומפנה את הקוראים לעיון במחקרה של י.זרובבל בהתווית הזכרון במפעל הציוני
    Y.Zrubavel,Recovered Roots:Collective Memory and the Making of Isreali National Tradition,Chicago and London 1995

    "פדר"א אינו מספר הכול.הוא חייב לבחור מה לספר,וחשוב לא פחות-באמצעות אילו סוגי מבע,אילו ז`אנרים,לעשות כן".(שטיין,עמ`99)

    עדי אופיר,בספרו `עבודת ההווה`,מראה מה מספרים הציונים ומה אינם מספרים,וחשוב לא פחות,אילו דרכי מבע בחרו להם הציונים כדי לספר את סיפורם,שאינו אלא הסחת הדעת וזריית חול בעיניים.רק כך ניתן להבין את ליקוי המאורות בו לקו הציונים(להלן:שפעת הציונים), מוכי הסנוורים,בהצדקתם את פשעי המלחמה בהם מואשם אהוד ברק,ואת סירובם העיקש להסגירו, בין מרצון ובין בכפייה,לבית הדין הבינ"ל לפשעי מלחמה בהאג.

    לעומת הנרטיב הציוני,הרי הנרטיב הפלשתינאי רואה את אהוד ברק כעמלק.אמרתו כי אין פרטנר גרמה לאיבוד האמון,וע"י כך לאיבוד כל תקווה,לשלום.פרעות אוקטובר 2000 נחרטו בתודעת הפלשתינאים כאיבוד אמון מצדם במערכות הצדק של מדינת ישראל,וזו החליפה את שמה למדינת כל גזעניה.

    לכן,כל המבקש שלום,וגם אלה הרוצים להגיע לפשרה מציאותית כלשהי,אינם יכולים להרשות לעצמם שאותו עמלק יסתובב חופשי.זהו אינטרס ראשון במעלה הן של מדינת ישראל(על כל אזרחיה),והן של העולם כולו,החרד מהתפשטות הסכסוך הציוני-פלשתינאי אל עבר המזה"ת כולו.

    לא רק רדיפת צדק הירואי יש כאן,אלא אינטרס בטחוני לאומי ממדרגה ראשונה.אמון הפלשתינאים בציוני-ישראל יחזור אם ורק אם אהוד ברק יישפט ויירצה את מלוא עונשו-המגיע לו,כמובן-בבית הכלא לצידם של מילושביץ` ושאר אנשים כדמותו."בקש שלום ורדפהו" אינו אלא "בקש אהוד ברק והסגירהו

  14. עמוס

    נדמה לי שמן הראוי להזכיר שוב את פרוייקט עזה-שדרות, שבו, במהלך המלחמה, צולמו ושודרו באינטרנט בני אדם מעזה ומשדרות. על רקע הדמוניזציה המוחלטת של "עזה" בתודעה הישראלית (חור שחור של מפלצות חסרות פנים ושם הנוטפות שנאה ורוע) מרגשים ומעוררים תקווה הגעגועים העמוקים של אנשי ונשי שדרות לעזה – לאנשיה, לשווקיה, לחופיה, לזכרונות של שנות התשעים והקשרים החברתיים שהתרקמו בחלון הזדמנויות קצרצר במהלכן. ומרגשים לא פחות געגועיהם של אנשי עזה לחבריהם שמעבר לגדר.

    בניגוד לתעמולה הרשמית, חלק נכבד אנשי שדרות – גם בעת חרדה, כעס, דאגה, עוינות, חשדנות – היו רחוקים מהשנאה הרצחנית שביטאו המדברים ופועלים בשמם וכנגדם. בניגוד לעמולה הרשמית, חלק נכבד מאנשי עזה – גם בעת חרדה, כעס, דאגה, עוינות, חשדנות – היו רחוקים מהשנאה הרצחנית שביטאו המדברים ופועלים בשמם וכנגדם.

    למי שרוצה להזכר שמגע אנושי והכרות ללא מחיצות עשויים לזעזע דמוניזציה מכלילה וסטריאוטיפים, הנה הפרוייקט

    http://gaza-sderot.arte.tv/en/#/time/95

    והנה כתבה קצרה מגלובס
    http://www.globes-online.com/news/article.aspx?did=1000392741&fid=3317

  15. יעל

    אין לי אלא לומר לך כי אין בך טיפת בושה או מוסר.

    צאי מהבועה בה את נמצאת, עשי טובה לעצמך וסעי לבי"ח באשקלון או תל-השומר. תראי במו עינייך ילדים תושבי שדרות אשר נפגעו פיזית ונפשית. חלקם משותקים, חלקם קטועי גפיים, חלקם נפגעי ראש, חלקם נפגעי פוסטראומה, משפחות התפרקו, זוגות נפרדו, משפחות מטופלות על ידי מחלקות שיקום ומחלקות רווחה בשל הפגיעות הנפשיות והפיזיות שלהם, חלקם נתונים עד היום בקשיים כלכליים שלא יתוארו.
    לאיזו קטגוריה הם נכנסים בתורת המוסר שלך?
    איפה היית 7 שנים כשבאופן רצוף נחתו עליהם מאות רבות של קסאמים?
    האם אוכלוסיית שדרות אינה נחשבת בעינייך?
    האם במושגי המוסר שלך נמצאים רק ערבים?
    האם את מכירה עוד מדינה שהיתה מאפשרת פגיעה באוכלוסיה שלה?

    הפגיעה האנושה בעזה וההרס היא פועל יוצא של הצורך בהגנה על תושבי המדינה ואת ביניהם.
    ההבדל בינינו לבין העזתים שאנחנו דואגים לשקם את האוכלוסיה, את העזתים זה מעולם לא עניין. הם השתמשו באזרחים כבשר תותחים.

  16. יעל

    הבוקר קראתי בעיתון כי בשדרות נולד תינוק אשר לא יכיר את אחיו אשר נהרג מטיל קסאם לפני 5 שנים. מה דעתך על זה?
    את ודאי לא קראת את העיתון הזה כי את עסוקה ב"אל ג`זירה".
    חוץ מזה שזה מאוד סקסי לאהוב ערבים ועזתים במיוחד. יהודים זה פסה. זה לא טרנדי.
    גם טלי פחימה חשבה שמאוד סקסי לתמוך בגבר ערבי מסוקס, עד שהתברר שהיא רחוקה מלהיות כזו. אפילו הוא לא הבין מה היא מצאה בו.
    אגב, חבל שאת דברייך את חותמת בשם ארגון נשים.
    אני לא בטוחה שנשים אשר בניהן לחמו ב"עופרת יצוקה" או שילדיהן נפגעו מפגיעת קסאם או האמא שילדה השבוע תינוק וילדה נרצח על העזתים לפני 5 שנים או שהן אחיות או עובדות סוציאליות המטפלות בנפגעים ורואות את האמת לנגד עיניהן יסכימו עם דעתך.
    זה בסדר להשתמש בבמה הזו כדי לשאת דברים, בדיוק כפי שכולנו עושים אולם נראה לי שכדי לדבר בשם ארגון נשים כלשהו מן הראוי שתקבלי את אישורן.

  17. ניצן אביב

    יישר-כח לאילת מעוז על מאמרה החשוב והאמיץ.

    אני נמלא שאט-נפש ובוז לנוכח דברי הבלע נוטפי ההרס והארס של המגיבה יעל ושל המגיב פיני זוהר ודומיהם.
    המוח המעוות ושטוף התעמולה הציונית-הישראלית והשינארה התהומית, ההרסנית והנתעבת, חסרת הבושה והמוסר האנושי כליל הוא שלכם, בעלי התפיסה הלאומנית-ימנית-קיצונית, גזענית נפשעת ופשיסטית למהדרין. בדבריכם נחשפתם לעין הציבור במערומיכם כחסרי צלם-אנוש לחלוטין!
    בושו והיכלמו!

  18. מעיין

    יעל, אין לי אלא לומר לך כי אין בך טיפת בושה או מוסר.
    מה את בכלל יודעת על הכותבים כאן, על קשריהם עם ישובי הדרום והאמפטיה שהם חשים כלפיהם, כדי שתחלקי כאן ציונים צדקניים? ומה את בכלל יודעת על הדרום, שבשמו את הורגת ילדים חפים מפשע (וקצת מביך להשוות אפילו בין הסטטיסטיקה של קורבנות-ילדים בעזה ובישובי הדרום)? ומי דאג שלא תדעי – לא על קבוצת "קולות אחרים" משדרות והסביבה שהפגינה נגד המלחמה (ועל לאה שקדיאל שקיבלה על כך מעצר בית בחשאי משפטי ותקשורתי), על המאמר של אסנת טרבלסי הדרומית נגד המלחמה, על השיר האנטי-מלחמתי של נעמה גרשי האשקלונית (שעבדה עם ילדי שדרות במשך שנים של חרדות-קסאמים), ועל פרוייקט עזה-שדרות, שממנו עולה שאנשים בשדרות ובעזה – מבוהלים, מפוחדים, חסרי ישע – מכבדים ומתגעגעים זה לזה באנושיות רבה יותר מזו גם של האנשים הצינים שפועלים בשמם כביכול, ושל חסרי הבושה שמצדיקים אותם, כמוך?

    החמאס השתמש במגן אנושי? תתביישי. מה עם המשטר שהקים ערים סינתטיות כדי לשמש גם אזור ספר וחיי. נוכח הפליטים שברחו לרצועת עזה, וגם ספק של כוח עבודה זול לקומץ תעשיינים מקורב לשלטון, שהיכה במכוון את תושביהן באבטלה וכושר השתכרות נמוך כרוניים (!), שחיסל את שירותי הרפואה (ושירותים חברתיים בכלל), הפך מערכת חינוך למכשיר החלשה וניבעור, ובזז אך לאחרונה חסכונות וקופות גמל – סדרה של פעולות שלטוניות שבבירור גבתה מחיר גם בחיי אדם, ולא רק ברווחתם, ובודאי שהעוני בישובי הדרום קטלני יותר מהחמאס? חשבת עליו פעם, גסת רוח וערלת לב צפונבונית שכמותך?

    תרשי לי לחלק לך ציונים, כמנהגך את: אז פתאום אכפת לך (ולבני מינך) משדרות, אה? כשהועלו לארץ יהודים מזרחים תוך מסכת של מרמה, מצגות שוא, ניסויים רפואיים, גזל, חטיפות ילדים וסלקציה – שתקת. כשהם הושלכו (במשאיות חתומות ובהבטחות כזב!) לערי רפאים מלאכותיות בדרום, הרחק ממרכזי תעסוקה ונדלן שאת השליטה עליהם חילקו האליטות לעצמן – שתקת. כשהאנשים קשי היום האלה נבחרו לשמש בשר תותחים, חוטבי עצים, ושואבי מים למדינה כולה – שתקת. כשמערכת חינוך מתוכננת בקפידה דאגה לנחשל את ילדיהם למסלולים מקצועים דלי הכנסה בשעה שהיא מארגנת למעמד השליטים חינוך עיוני ואקדמי – שתקת. אפילו משבע שנים של קסאמים על תושבים אלה – ללא תמיכה, ללא מיגון – לא התרגשת. אז עכשו את יכולה להטיף מישהו מוסר?

  19. דרור בל"ד

    הציונים אינם שואלים את עצמם שאלות.למרות זאת,הם עונים לעצמם תשובות, ובו-בויכוח הרעיוני הפנים ציוני אותו הם מנהלים בינם לבין עצמם-הם גם מסיקים את מסקנותיהם:

    –פיני זוהר:" מדובר באויב רע שאינו מכיר בישות הציוני ישראלי החי במזרח התיכון. לו היה יכול היה משמיד וטובח בנו ללא רחם בכל גבול שהוא. לכן הפתרון האולטימטיבי מחוסר ברירה ניתוק מוחלט מעזה ".
    –אולדמן:"כל אחד יכול לבחור את הזוית והפריזמה דרכה יראה את עזה".
    –שובו של הציוני:"לצערי הרב, אף אחד מהצדדים לא כל כך רוצה שלום…".
    –דן:"…הכותבת מתעלמת לחלוטין מהאחריות הפלסטינית למתרחש שם.[ו] לא בכדי…".
    –מאור מלחי:…גלעד שליט,קסאמים,חמאס…"
    –יעל:"ילדים תושבי שדרות נפגעו פיזית ונפשית. חלקם משותקים, חלקם קטועי גפיים, חלקם נפגעי ראש, חלקם נפגעי פוסטראומה, משפחות התפרקו, זוגות נפרדו …".

    הרבה לפני הטבח בעזה( ע"פ גורמים ציוניים:מבצע עופרת יצוקה),בשנת 2001,כתבה אריאלה אזולאי את מאמרה "מגש הכסף"
    (ימים רעים-עדי אופיר ואריאלה אזולאי,הוצאת רסלינג).מתוכו:
    "הסימטריה בתחום הסבל,המשמשת ככלי נשק שכיח בידיו של הכובש הישראלי,מאפשרת למחוק את התנאים השונים לייצור הסבל בין שני הצדדים, וכך "להגן" על הסבל מפני פוליטיזציה שתרחיק אותו מן המישור האנושי-אוניברסלי".(שם, עמ` 126)

    לאריאלה אזולאי ישנן אי אלו השגות באשר להתנהלותו של ברק (להלן:העמלק)בפרט,ושל השמאל הציוני בכלל. מציינת אזולאי את אמרתו של העמלק,כי אילו הוא פלשתינאי,הרי היה מצטרף לארגון טרור: "ברק [העמלק]בחר להתנער מהמשפט הזה,ואתו גם מהאפשרות להכיר בסבלו של העם הפלשתינאי ולהבין את את המאבק מנק` מבט זו. הזדהות עם הסבל הפלשתינאיהייתה עלולה לשבור את הסימטריה בין סבל פלשתינאי לסבל ישראלי, שהשמאל הציוני מייצר באדיקות".(שם,עמ` 126).

    תובעת אזולאי בהאג:"המבוי הסתום [לכאורה כמובן,ישראל מייצרת ומשמרת אותו-דרור,וראו עוד במאמר עצמו]מייצר עוד ועוד תמונות של סימטריה במציאות שהיא א-סימטרית מיסודה…".
    אין סימטריה באחריות,בתחום יחסי הכוחות,במשמעויות הנלוות,בתחום הפוליטי.(שם,עמ` 139). וראו עוד:"מדינה,לא כנופייה"-יוסי שריד(הארץ).

    בוודאי שתושבי שדרות הם קורבנות כיבוש.בוודאי שסבלם עצום ורב. אף אחד לא מתעלם או מתכחש מ\לעובדה זו.ההיפך הוא הנכון.
    מי שאשם-נושא באחריות מלאה,בכוונת מכוון,בזדון,תוך שימוש ציני למען מניעים פוליטיים ואף אישיים- בסבלם של תושבי שדרות ,
    הן ממשלות ישראל. רק הן!

    לפני כמה שנים קונן גדעון לוי על פינוי גוש קטיף(מאמר בהארץ,לא זכור לי שמו). הוא היה הראשון לזהות שסבלם של הפלשתינאים לאחר הפינוי גדל והולך,עד שהגיע למסקנה האבסורדית,אך הנכונה כל כך,כי היה עדיף לא לפנות את גוש קטיף.

    גם אני,ככשמעתי לראשונה על כוונותיו של שרון,אמרתי לסובבים אותי כי מטרתו היחידה של זה הוא לטבוח בפלשתינאים,וכי ההתנחלויות מפריעות לו לביצוע זממו. השמאל הציוני קרא לי משוגע,קיצוני-הנה, שרון מפנה ,ומדוע אתה ישר שולל-וכו`.

    את מה ששרון לא הספיק,ביצע ברק. אינני מסכים עם גישתה השופטת לחסד של אזולאי את ברק:ברק מעולם לא התנער מהמשפט שהוזכר,הוא שימש לו כמעין "סיבה" לנהוג כפי שנהג,משמע-אין ברירה,אין פרטנר,ככה מתנהג עם כבוש וככה יש לנהוג עימו.

    לכן, המסקנה מדבריה האמיצים של איילת מעוז היא אחת: לא לפנות התנחלויות, ולחתור לפתרון המדינה האחת,מדינת כל אזרחיה.
    דווקא הימין הקיצוני משרת כרגע אינטרס זה. השמאל הציוני (חד"ש?) דובקים בפתרון שתי מדינות ומפקירים לגורלם את הפלשתינאים אזרחי ישראל.שלא במודע (בניגוד לשאר הציונים) הם ממשיכים בשיסועו של העם הפלשתינאי לגזרים: עזה, גדה, י-ם המזרחית, אזרחי מדינת כל גזעניה והפזורה הפלשתינאית-הפליטים.

    מדיניות האפרטהייד הציונית תקרוס במהרה.שנותיה ספורות. ליברמן וחבריו תורמים לזאת ממש כמו ניב גורדון.את שניהם יש לברך.

    הציונות בכלל,וחירותו של אהוד ברק בפרט-מכשול לשלום.

  20. סמולן

    לשאלותיך ליעל אין לי מושג מה היא תענה, שכן אתה שואל אותה "מה היא יודעת". אני יכול לומר מה אני יודע. ומה שאני יודע הוא לא מעט על הניו-מזרחיסטים בדרום. הם אנשים טובים, שמונעים באופן יותר מודע ופחות מודע בידי אידיאולוגיה אנטי-ציונית, בדיוק כמוך. זו תגובה אותנטית שלהם, עד כמה שאני יכול לשפוט. אבל היא לא בהכרח נכונה. לדעתי היא שגויה במובנים רבים, למרות שלא במובן של אמפטיה לסבל אנושי של הפלסטינים. זה בדיוק החלק הטוב במה שהם עושים ועושות.

    הדבר השני הוא עוללות המשטר ההוא שאתה מתאר. דעתי על המשטר שאתה מתאר היא שהוא מוכר לי היטב, ממש כמו כוכב המוות במלחמת הכוכבים וכמו מורדור בשר הטבעות, וממש כמוהם הוא לא התקיים מעולם. כל מה שאתה מתאר, מהווה ייצוג קיצוני של טענות שוליות ולעתים הזויות.
    יש אסימטריה מטרידה שמתרחשת כאשר מנסים לענות לדמגוג מסוגך כאילו הוא אומר דברים מבוססים. במצב כזה, יוצא שמקבלים חלק מהעובדות, אבל דוחים את זה שהן מייצגות משהו, מביעים אמפטיה אם לא למה שאתה אומר, אז לפחות לחוויה שגרמה לך לומר, וכן הלאה והלאה. אבל לדעתי, הגישה הזו שגויה, שכן אתה ודומיך מפרשים אותה כהודאה באשמה וכבקשה להקלה בעונש. לכן, אני אענה לך מתוך אותו שיח ברור לחלוטין שאתה עושה בו שימוש: המשטר הזה שאתה מתאר אותו, לא קיים ולא התקיים מעולם, למעשה, הוא גם אינו יכול להתקיים, ולכן גם העתיד חסום בפניו. 

  21. יעל

    ראשית אני מודה על תגובתך שכן היא שכנעה אותי לחלוטין שאין בדברייך ובמאמרה של איילת מעוז כל קשר למציאות. ודברייך שלך אינם אלא ערימת מילים אשר בקושי ניתן למצוא קשר ביניהן.
    מביך להשוות בין הסטטיסטיקה של קורבנות ילדים בעזה ובישובי הדרום? בוודאי שזה מביך. הרי ילדי עזה הם קדושים מעונים ואילו ילדינו סתם עוד ילדים בשבילך.
    מהיכרותי את אנשי שדרות (ואני מכירה אותם במסגרת עבודתי) מעולם לא שמעתי שהם מתגעגעים לתושבי עזה. זו המצאה שלך או סתם חלום שכדאי שתמצאי את הדרך להגשימו.
    איזה קשר יש בין העובדה שחמאס השתמש באנשים כמגן אנושי לבין "המשטר שהקים ערים סינתטיות"?
    אם אין לך תשובות ענייניות לשאלותי, חסכי את האמירות חסרות הרלבנטיות שלך.
    הרשי לי לתקן אותך. לאכזבתך הרבה איני צפונבונית. לא גיאוגרפית ואף לא במראה החיצוני. גם אני יוצאת עדות המזרח, גם אני הכרתי את האפליה, גם אני זוכרת אותה ועל אף כל זאת גם אני וגם ילדיי ובני משפחתי הקרובים אנשים משכילים וחיים בכבוד. בזיעת אפינו התפרנסנו ורכשנו השכלה. נכון, היינו צריכים להיאבק בשלטון האשכנזי וחלקנו אף למד בחו"ל ודווקא בגלל זה ובמיוחד בגלל זה אני מתעקשת לשמור על המדינה הזו כמדינת יהודים בלבד. את רוצה מדינה מעורבת? אזרי אומץ, ותרי על הנוחיות היומיומית שלך ולכי לחיות בעזה. אין לי ספק שיהיה זה עבורך צעד הומני גדול מאוד ותיקון רוחני עבורך.
    אל תשתמשי בעדות המזרח כאיצטלה להתכסות בה ולהצדיק את השטויות שאת כותבת כאן.
    יתר הדברים שאמרת לא ראויים להתייחסות.
    אני מזרחית גאה שנולדתי להורים פועלים קשי יום ובעשר אצבעות פרנסו את המשפחה בכבוד ודאגו להשכלה גבוהה לכל ילדיהם ללא יוצא מן הכלל.
    ברור כי עמדתך זו מטרתה לקבע את המצב הקיים ולא לקדם את האוכלוסיה המזרחית.
    להפוך את האוכלוסיה המזרחית כמו את האוכלוסיה הערבית לבמה עבורך? חפשי לך נושא אחר להועיל בו.
    לדוגמא: מה דעתך על האכלת חתולי רחוב וכלבים שננטשו ע"י האוכלוסיה הצפונבונית?

  22. רתם

    ומעורר הרבה כאב וגם נותן איזה כיוון, לאן עוד אפשר להמשיך.

    לגבי חלק מהמגיבים/ות, נדמה לי שזה חלק מהמחיר שהאתר משלם לאחרונה על התרחבותו. אתר יותר מוכר, כל יום ראשון בבוקר קרן נויבך מצטטת אותו ברדיו ואופס, הנה נתקענו עם מגיב/ה כמו יעל הבורה או ההוא השונא ושנאתו שלו נוטפת ארס. ככה זה כנראה כשנהיים יותר ידועים.

  23. יעל

    אכן אתה צודק מנהלי "העוקץ" אנשים אמיצים. אצל האחד למדתי באוניברסיטה ואת השני שמעתי בכמה הרצאות. ללא ספק אינטלקטואלים.
    ואתה צודק הבעיה היא בנו המגיבים שלא מגלים סובלנות כלפי האחר, שלא מתנהגים כמו אנשים אינטליגנטים, ליברליים ונאורים. ראה פרופ` יונת אשר קצת יותר מדי עמד המיקרופון מול פיה והיא שכחה לסגור אותו. איך אנחנו לא מבינים שהזרם הטרנדי היום הוא – מדינת כל העמים? שהערבים הם בני דודנו ויש בינינו קרבת דם?
    איך דבקה בנו הבורות ועזות המצח להיות כיתר האומות?

    יום יבוא ואני וכשכמותי כבר לא נהיה בין החיים. היהודים יהיו כאן מתי מעט והערבים ישתלטו על כל חלקה טובה: על האדמות, על הכספים, על הנשים שלכם…ואתם בשל נפלאות החומוס הערבי, תסתופפו לכם ליד האידיאולוגיה הגבוהה שאין בינה לבין המציאות דבר.

  24. ניצן אביב

    מי אמר לאומנית-ימנית-קיצונית, גזענית [ומזרחית] נפשעת שטופת-מוח ופשיסטית ציונית שונאת אדם, מלהגת דברי הבל חסרי-שחר וגם נביאת שקר [לא פחות] – ולא קיבל???