חצי דמעה מדימונה/מדור שירה חדש ב"העוקץ"

מתי שמואלוף

חצי דמעה מדימונה

לאלפי האסירים הפלסטינים הכלואים בעצב מנהלי

שָׁמַעְתִּי פִּיצוּצְגָּדוֹל הוֹפֵךְ

לִצְלִילִים אִטִּיִּים וַאֲרֻכִּים עֵת

נוֹלְדָה נְשִׁימַת הַמְּיֹאָשׁ.

לַמֶּרְחָבִים לֹא בָּחַרְתִּי גְּבוּלוֹת

לָרְחוֹבוֹת לֹא בָּחַרְתִּי שֵׁם

בּוֹר בָּחַרְתִּי, נֶעֱמַדְתִּי

בּוֹ

שירו של מתי שמואלוף, משורר שספר שיריו השלישי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" יראה אור בתחילת שנת 2010 בהוצאת "נהר-ספרים",  הוא ראשון במדור חדש בשם "באסטה: שירה ואמנות בהתארגנות" העולה באתר "העוקץ". המדור מתכוון לשלב שירה חברתית ודימוי של צילום, אמנות פלסטית, ציור או כל אימג' אחר. אנו נשמח שתשלחו לנו שירה חברתית (עדיף מנוקדת), שירה לא מופרטת, שתעלה דיון בשאלות חברתיות מגוונות.

"באסטה" תציע שירה ואמנות כאקט של התארגנות פואטית ותרבותית.  מדי שבוע נעלה שיר ודימוי שיעסקו בשאלות חברתיות מזוויות שונות. אנו מקווים שהטקסט ביחד עם הדימוי ימסגרו מחדש את היחסים הרצויים והמצויים בין קבוצות שונות בחברה בישראל/פלסטין.
shpira
אנא שלחו מייל עם שירים (עדיף מנוקדים), שם היוצר/ת ופרטים נוספים (אם למשל השירים פורסמו בספר וכד'). את יצירות האמנות אנא שילחו בקובץ לא גדול, הפרטים המלאים של היצירה. האימייל: bastabasuk@gmail.com

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ראובן מירן

    יש דברים שאפשר לומר רק בשירים. ברכות חמות ל"באסטה" וציפייה להמשך פורה וחזק.

  2. מאיר עמור

    תודה מתי.
    מאיר

  3. דרור בל"ד

    אותן שבויות שבאו לנהרדעא
    הושיב אביו של שמואל שומרים אצלן
    אמר לו שמואל ועד עתה מי שמרן
    אמר לו אילו בנותיך היו האם היית מזלזל בהן כל כך
    היה זה כשגגה שיוצא מלפני השליט
    ונשבו בנותיו של שמואל

    תחילת סיפור מעשה בשבויות בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות, כג ע"ב
    תרגמה:ורד נעם,מתוך:מעט מהרבה-ענבר רווה,הוצאת דביר ומכון הקשרים,2008 (עמ`122).

    ענבר רווה מפנה את הקוראים (שם,עמ` 121) אל מחקרה של דינה שטיין-"יסודות עממיים במדרש המאוחר" (עבודת דוקטור ,האונ` העברית,עמ`231):
    "דינה שטיין עומדת עומדת על מקורות כוחה המאגי של השפה במדרש זה [המדרש המאוחר]. לטענתה, כוחה היצירתי של השפה טמון בפנטזיה הגלומה בה לצמצום הפער בין המילה (הסימן) לבין המציאות שעליה היא פועלת (המסומן), כמו גם בצמצום הפער בין האל לאדם על יסוד היכולת היצירתית של שניהם".

    בסיפרה " מימרה מגיה מיתוס-פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית" (הוצאת מאגנס) מצאתי התייחסות לפנטזיה לצמצום הפער בין האל לאדם,ע"פ פרקי דרבי אליעזר:

    "לקח משה את הלוחות והיה יורד, והיו הכתובין סובלין את עצמן
    ואת משה עמן,וכשראו את התופים ואת המחולות ואת העגל
    ברחו הכתובים ופרחו מן הלוחות ונמצאו כבדין ע"י משה, ולא יכל משה לסבול את עצמו ולא את הלוחות והשליכן מידיו ונשתברו".
    (פדר"א ,פרק מה).

    הלוחות הראשונים נכתבו באצבע אלוהים.אין הלוחות נושאים את הכתובים אלא להיפך: הכתובים הם הנושאים את הלוחות.
    דכתיב:"ואשברם לעיניכם" (דברים ט 17).תנא:לוחות נשברו ואותיות פורחות.(בבלי,פסחים פז ע"ב). אפשר שהיעדרו של הכתב האלוהי בלוחות השניים מבחין אותם מן הראשונים.דכתיב: "שנאמר: אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל (בבלי,עירובין נד ע"א). על פי גישה פסימית זו, עם השתברות הלוחות הראשונים נחסמה האפשרות לידיעה ולהתגלות מחודשת.

    לפדר"א, ולמתי שמואלוף בעקבותיו,יש תפיסה מרוככת יותר.

    שבירת הלוחות מובילה ליצירת הלוחות השניים: " וכשאמר הקב"ה למשה ` פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים ` (שמות לד 1) מחצב
    של סנפירינון נברא למשה בתוך אהלו וחצבן, שנאמר ` ויפסול שני לוחות כראשונים` (שם 4) ".
    (פדר"א , פרק מה)

    ע"פ פרשנותה של שטיין לנאמר בפדר"א, מצד אחד הלוחות השניים הם מוצר אנושי ומצד אחר הם מוצר אלוהי שמימי. שטיין מוצאת תפיסה לשונית מגית בהקשרם של הלוחות השניים בפרק מו, (תיאור מעשיו של משה על ההר: `דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה`, פדר"א מו)ומרחיבה על ההקשר לאבן ספיר וליום הכיפורים,היום בו ניתנו הלוחות השניים ע"פ המסורת המדרשית.

    כך גם ניתן להבין את פירושו של פדר"א לפירוש משנה, אבות ו, ב:
    "אל תקרא חרות אלא חירות,שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". אם בתחילה מצויין כי מקורם של הלוחות בשמיים, הרי שבסוף הם מאופיינים כמוצר אנושי.

    (כל האמור עד כאן הוא עריכה חופשית שלי מתוך ספרה של דינה שטיין:מימרה מגיה מיתוס.וראו עוד :הכתב והמכתב והלוחות בפדר"א ובמסורת המדרשית ,שם,עמ` 230-235)

    יהיו כמובן ציונים שיזדעזעו משירו של שמואלוף,ויאמרו כי דבריו הם כשגגה שיוצא מלפני השליט.יהיו גם כאלה שיזכירו את השם במפורש,ויתמהו (במקרה הטוב ) על הסולידריות שחש הכותב כלפי `מרצחים בני עוולה ,ארכי טרוריסטים עם דם על הידיים וכו`.

    אך כוחו היצירתי של שירו של מתי שמואלוף טמון בפנטזיה הגלומה בו לצמצום הפער בין המילה (הסימן) לבין המציאות שעליה היא פועלת (המסומן).ביום בו לא יישב איש בכלא או במעצר מנהלי או בשבי,כי לא יהיה יותר צורך להתנגד, ולא כדי לסגור עסקת נדל"ן, ביום זה לא יהיה עוד צורך בשירו של שמואלוף.

    חרוט, מתי שמואלוף, את חירותם של החטופים הפלשתינאים והחטוף הישראלי. חרוט אותם על הלוחות ובכל מקום אחר שתמצא לנכון. שליט גלעד ישתחרר ואילו גזר דינו של השליט ייחרט לדראון עולם בבית המשפט לפשעי מלחמה בהאג.

    עוד על האינטרס של השליט להחזקתו של שליט בעזה ראו :"עפיפונים בעזה" -צבי בראל (הארץ).

  4. אלי קליר

    לפני כמה דקות פתחתי את מאמרה של אילת מעוז- "עזה תחילה" וחשבתי אולי צריך לחזק את הכותבת הצעירה בדעתה. ראיתי את התגובות ונמלאתי שמחה. אמנם היו כמה תגובות "לא מחמיאות" בלשון
    המעטה אך הן היו מעטות. הרגשתי כמו צדיק שמלאכתו נעשית ע"י אחרים. "העוקץ" חי ונושם ובעזרת כוחות האור והתבונה לא ירחק היום ועזה והגדה המערבית תזכינה להשתחרר מהכיבוש, נחתום עם הפלשתינאים על הסכם שלום ונצח ישראל שוב לא ישקר.