כמה מילים על דו"ח העוני
בדרך כלל לאחר פרסום דו"ח העוני הוא מככב בכותרות במשך יום וחצי, השנה אפילו זה לא. ביום פרסום הדו"ח נחשפה תפיסתו של הרוצח מראשון לציון וזה דחק את הדיון השנתי בנושא העוני לשוליים. מה גם שלא היה שינוי בשיעור העוני כך שלא היה, כביכול, על מה לדווח. לא משנה שהיציבות האמורה משמרת עוני ברמה הגבוהה ביותר בהשוואה למדינות המפותחות האחרות. אז כרגיל הנושא הזה אינו חשוב עד כדי כך שנכביר עליו מילים.
פסטיבל העוני של השנים הקודמות היה מקומם אבל ההתעלמות מקוממת יותר. עד כמה אפשר להתעלם ממשהו שמשפיע על יותר משליש מהילדים ורבע מהנפשות בישראל? כנראה שאפשר גם אפשר. כאילו זו גזירה משמיים ולכן דיון וניסיונות להפחתה ניכרת בשיעורי העוני זה לא נושא שכדאי לדון בו. כדי לצאת ידי חובה יש אמירות כלליות ותוכניות מזעריות עד לא קיימות שאמורות להביא לשיפור המצב.
אחוז המשפחות העניות מבין המשפחות בהן שני מפרנסים ויותר הוא 8% מהמשפחות העניות בגיל העבודה. משפחות שיש בהן לפחות מפרנס אחד מהוות 61% בערך מן המשפחות העניות בגיל העבודה. הממצא הזה הוא ממצא מהותי כיון שהמנטרה של קובעי המדיניות היא שתעסוקה היא הפיתרון האופטימאלי לעוני. ונראה שזה אינו ממש כך. האמנה החברתית בין האזרח לחברה מופרת כאשר נטען שעבודה היא המוצא מעוני בעוד שהמציאות מראה שלא כך הוא. בישראל זה גרוע יותר כיון ששיעור העוני הבסיסי הוא גבוה מאוד בהשוואה למדינות האחרות.
בדו"ח הנוכחי מוצגת גם השוואה ל שיעורי העוני במדינות ה-OECD כפול מאשר ממוצע המדינות הללו. עשרים אחוז לערך לעומת 10 אחוז במדינות הללו. בערך פי 4 מאשר בשבדיה ודנמרק. וכמובן שישראל נמצאת במקום הראשון בשיעור העני והיא אף משיגה את מקסיקו וטורקיה וגם את ארה"ב. אין בדו"ח עוני של ילדים ששם אנחנו ממש מככבים ועוני של ילדים בישראל הוא יותר מפי שש מאשר במדינות סקנדינביה.
אז הנה עוד דיווח מה עושים אם זה? לדעתי חברה אינה יכולה לחיות מוסרית עם פערים כלכליים ושיעורי עוני כמו שקיימים כאן. המספרים נראים סטריליים אבל הם מבטאים מחסור של רבים בחברה בישראל. כמובן שלפי דו"ח זה איננו יודעים על מה מוותרים אילו שנמצאים במחסור, על מזון, תרופות, על חוגים לילדים או מה שזה לא יהיה. אבל בטוח שהם מוותרים על משהו והוויתור הזה הוא כתם על חברה שרבים בה חיים ברווחה.
הצעד הראשון בפעולה צריך להיות קבלת החלטות כלכליות שבהן ההשלכות החברתיות של כל החלטה הן החלק המהותי. דבר שני, להעלות את הקצבאות של הביטוח הלאומי לרמה הנהוגה במדינות ה-OECD. הצעד השלישי צריך להיות פעילות ממשית לחיזוק העובדים בעולם העבודה, דרך אכיפה ודרך הקלה ממשית באפשרות של עובדים להתארגן. כמו כן יש לספק לעובדים בשכר נמוך את מירב האמצעים לשפר את כישוריהם. במעגל הרחב יותר יש לתת הזדמנות שווה הוגנת להשכלה לכולם. מה שכרוך בהשקעה מסיבית בנושא. ברגע שנדע שבלי קשר למצב הכלכלי של התלמיד או התלמידה סיכוייהם לרכוש השכלה דומה, נדע שעשינו משהו. הדבר דומה גם לצורך בשירותי בריאות מקיפים.
אם כל זה יעשה יש סיכוי שמשהו ישתנה ללא מעשים כאלו נמשיך לדשדש בשיעורי עוני מביישים ומבזים שאינם יאים לאחת משלושים המדינות העשירות בעולם.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
מה מציע הכותב, על הכל ובמיוחד על כל הקוראים באתר מוסכם שעוני זה רע ושיש לקים מדיניות אחרת, איך היא השאלה המעניינת.
איך מציע הכותב עכשיו בימינו לפעול לשינוי המדיניות?
מה אני כקורא אמור לעשות אם המאמרים הנכתבים שנשמעים אותו הדבר ומשעמם כבר להסכים להם.
שיציע פעולות במציאות ואז יתקיים דיון אמיתי ומעניין.
– כאשר התפיסה היא שקיים איום קיומי מתמיד, תקציב הביטחון חשוב הרבה יותר.
– כאשר מתקיימת תחרות דמוגרפית לאומית – ריבוי ילדים חשוב יותר.
– כשבמסגרת הסתירה בין יהדות לדמוקרטיה, הוחלט לתמוך ביהדות, אז הקבוצה הלא יהודית אינה חשובה.
– כאשר השירות הצבאי הוא חזות הפטריוטיזם והגורם המאחד העיקרי, מי שאינו משרת יכול להשאר עני.
לכן אל נתפלא – הציבור היהודי בישראל בחר בעוני של הרבים ובעושר של המעטים.
האם בדקת כמה משפחות חרדיות יש במדינת ישראל, בכמה מהם יש מפרנס אחד ובכמה אין מפרנס בכלל ?? הן עניות. המשפחות האלו חיות על קצבת הילדים של ביטוח לאומי, ומי משלם לביטוח לאומי את הכסף הזה ?? אני ואנשים אחרים כמוני שעובדים כל חייהם. וכשאני אגיע לגיל זיקנה לביטוח לאומי לא יהיה כסף לתת לי קיצבת זיקנה כדי שאוכל לסיים את חיי בכבוד. אז גם אני אהיה עניה. למרות שכל חיי עבדתי.
כמה משפחות ערביות יש בארץ, כמה מהם עובדים, חלק כן וחלק לא, וגם להם יש משפחות גדולות ולכן גם הם נחשבים בדוח כעניים. עדיין אפשר למצוא משפחות ערביות שמתפרנסות בכבוד,
יש הרבה סיבות למה הדוח לא משפיע, כשלוקחים משפחה בסביון ומשווים אותה למשפחה בבני ברק ההשואה נראית לא רצינית. לכן הדוח לא "עושה" כלום.
טוב, ברור שזה לא ענין שלי ושלך להגיד מה עושים. השאלה הראשונה עליה צריך לענות היא לא מה עושים, אלא מה מחליטים שהוא חשוב. אם חשוב הרווח, אז הרווחה לא חשובה, או לפחות לא חשוב מספיק.
ישראל מבקשת מזה זמן להצטרף לארגון ה-OECD, שליחים נשלחים ומכתבים נכתבים בבקשה, אולי כבר תחינה, שיקבלו אותנו. אבל שם יש סטנדרטים, שם לא כל אחרי פרחי יכול להיות חבר, ולא כל מדינה תעשה עיניים ותיכנס – צריך לעבוד. צריל לצמצם את הפער, צריך לבטל אפליות בין נשים לגברים, ובין קבוצות רוב ומיעוט ועוד… אבל אצלנו, במקום להסתכל ולהחליט שחשוב להקטין את העוני ולצמצם פערים, שולחים עוד משלחת שתשכנע את הגויים.
זהו, אני לא באמת יודע מה עושים. אני רק יכול לחשוב קצת על מה שלא כדאי לעשות.
העוני לא מענין אף אחד.
הוא לא נחשב בארץ כגורם לשום בעיה "אמיתית", הוא לא כמו שפעת החזירים שפתאום מתים ממנה והתקשורת מונה מדי יום את מתיה. הוא לא גורם בעיה בטחונית כלשהיא, להיפך העניים הם בשר תותחים מעולה בצבא.
העוני ירד רק אם איזה סטטיסטיקאי יעשה פעולה כלשהיא, כדרך אגב, שתשנה את אופן הספירה של אחוז העוני.
לא מספיק למדוד את היקף העוני, יש גם להבין את הסיבות לעוני הענק בישראל.
הנה שתי סיבות –
1. תחרותיות
מסתבר שבמדינות סקנדינביה העדמדות בראש מדד התחרותיות העולמי הפער החברתי נמוך ביותר. סיבה עיקרית לעוני היא מעט מדי תחרותיות בישראל שמאפשרת לקבוצה של בעלי הון לגרוף רווחים גבוהים לאורך עשרות שנים.
2. קצבאות
לפי מחקר של בנק ישראל שהתפרסם השבוע קצבאות גבוהות דווקא מעודדות עוני, המחקר נעשה על ערביי ישראל.
שבת שלום,
שור
מעניין, מהיכן הנתון שישראל היא אחת משלושים המדינות העשירות בעולם?
מדיניות שנראית מכוונת לגמרי. מה אומר הדו"ח על אחוז המתנחלים ואירופאים שאינם חרדים סובלים מעוני?