• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא איכפת להם: קידום הנוער בת"א כפרויקט ניאו-ליברלי

עובד שאיכפת לו

ביום שלישי ה13 באוקטובר נערך בת"א כנס "אכפת",  שמה המחודש של המחלקה לקידום נוער בעיריית ת"א-יפו. התחושה ששררה בכניסה הייתה תחושה של מיאוס ושל בזבוז זמן. גם התפאורה יצרה אווירה של טקס פרסים או השקת מוצר חדש הרבה יותר מאשר כנס על בנושא "נוער, רחוב, אכפת". ואכן התברר כי לא רק הקנקן אלא גם תוכו מלאים בניאו-ליברליות בגוון היי-טקי חסר ביקורת ותפיסה חברתית.

הכנס, כיאה לכנס, נפתח בדברי ראש העיר ומנכ"ל העירייה שהרעיפו עוד שבחים על האכפתיות והחשיבה לאכפתיות (בהתאם ללוגו "המאוד מוצלח" אותו הדביקו למחלקה תמורת סכום מאוד לא צנוע, כמאה אלף שקל). התעלמותם של דוברי הפתיחה מהתמונה הרחבה שבה הם, המברכים על האכפתיות, יוצרים במקביל עוד ועוד נפשות הזקוקות לאכפתיות – ניתנת להבנה. הרי איך יזכירו את גזרותיהם כמו  גירוש משפחות ביפו ובכפר שלם, ההזנחה המתמדת של דרום העיר ותושביו וקיצוצים בחינוך בכנס המדבר על אכפתיות?

מנהלת המחלקה זיוה גב אי המשיכה  באותו קו במצגת הסבר, שלא כללה אף לא מילת ביקורת אחת על קיצוצים או הפרטה. להיפך, בדומה לשיווק מוצר, היא שיבחה הישגים דוגמת המקום הראשון בתחרות סרטי נוער או השתתפות בתערוכה בפריז וציינה כי היא רוצה לראות זכיות נוספות כאלו. כשהתייחסה לשקופית שהציגה את פילוח האוכלוסייה המשתמשת בשירותים על פי אזורים, העירה הערה סרקסטית בנוסח  "הנה אתם רואים ישנם גם ילדים ממרכז וצפון ת"א" מה שרק חיזק את התחושה שהיא אינה רואה את הבעיות החברתיות מאחורי המספרים אלא רואה בהן עוד סממן של נכשלות אינדיווידואלית, בהתאם לגישה הניאו-ליבראלית.

הכנס המשיך עם הרצאתו של היועץ ליצירתיות ולמיתוג, נעם מנלה, שהגיע כדי להסביר על דור ה-Y , הדור איתו נמנים הילדים שמולם מתבצעת העבודה, גילאי 25-13. עצם ההחלטה להזמין פרסומאי על מנת להציג ניתוח של האוכלוסייה, ולא סוציולוג נניח, תמוהה ומהווה דוגמה נוספת לעובדה כי ההתמקדות היא בנראות, התוכן פחות חשוב כנראה: בואו ונעשה פרסומת ל"אכפת" ,היה המסר הסמוי. בהרצאה כמובן שלא הוזכר כלל ההבדל המהותי בין תחום החינוך לתחום הפרסום. השוני הרב במטרות בכל אחד מהתחומים משנה בהכרח גם את הניתוח וגם את צורת הגישה לנוער.

הדובר הציג את דור הY כדור האינטרנטי הרוצה בשינוי, ובכך לא התייחס, כמובן, לעובדה שרוב האוכלוסייה איתה עובדים במחלקה לא שייכת למעמד הבינוני. כך, למשל, העלייה בהצטרפות לתנועות נוער כלל אינה נוגעת לאוכלוסיות ממעמד נמוך, כפי שפורסם ב-25 לאוקטובר במאמר ב"הארץ". תהליכי ההדרה שעוברים על הנוער בסיכון מביאים פעמים רבות לחוסר אינטגרציה עם ההגמוניה החברתית ואף לשנאה כלפיה ועל כן ניתוח כזה של נוער מודר הוא שגוי. דוגמה נוספת אותה הביא הדובר על ההתגייסות למען עולם אקולוגי גם היא מותרות של נוער האליטה, לא של נוער מודר ומדוכא. מהמסד ועד הטפחות ההרצאה הזו לא נגעה לחינוך ובוודאי  שלא לחינוך במחלקה לקידום נוער, חשוב לציין כי כהרצאה חיצונית הושקע בה כסף, שאולי היה יכול להיות מנותב לכיוון פורה יותר.

דובר החוץ השני, יובל דור, מלהקת העבר "הכל עובר חביבי", הגיע גם הוא בתשלום. למרות השוני מדבריו של יועץ המיתוג, גם הופעתו של דור משקפת את המגמה אליה שואפת המחלקה. הוא הוזמן להעביר מפגש מוזיקאלי חוויתי של תקשורת מקרבת, וכך לצלילי מוזיקת ישראל היפה ניסה האומן לבצע Bonding (חיבור) בין חברי המחלקה. הדמיון הרב בין המושב למעגלי העובדים המתופפים המופיעים על מסכי בנק לאומי, היה כבר מוגזם .האם באמת המחלקה לקידום נוער הפכה להיות עוד שלוחה של הקפיטליזם, חינוך מדור ההיי-טק?

ראוי לציין שהשירים, שהקהל התבקש להצטרף אליהם, היו רובם ככולם שירי האליטה האשכנזית ללא התייחסות לא לציבור המזרחי ובטח לא לעובדים הערבים שישבו באולם. פעם נוספת התגלה המרחק בין הראש לגוף המבצע: בעוד האחד מלמד לרב-תרבותיות ולרגישות תרבותית, השני מבצע את ההפך ומתעלם כליל מחלק לא מבוטל של עובדיו. לצד השירים דיבר  דור, בעזרת משחקי מילים בסגנון ניו-אייג' שטוח להפליא, על קשר ושקר (בשתי המילים האותיות .ש. .ק. .ר.) על אמון ואמונה, (שוב אותן אותיות כמובן) ונאמר אמן. עניין הקהל בו נמדד ביד היחידה שהונפה, כשנתבקשו היושבים לשתף במחשבותיהם.

הפיכת החינוך למסר שטוח בסגנון הניאו-ליבראלי הוא אינו דבר חדש, וביקורת רבה נכתבה על הנושא. מיתוגו של החינוך והפיכתו לעוד מוצר שוק גם היא אינה תופעה חדשה, אך היחס לעובדים כצרכנים כבר גובל בזלזול. לא מפתיעים כלל הקולות שנשמעו בתחילת הכנס, והעובדה שגיבוריו היו העובדים שפרשו ממנו ראשונים. הכנס השתלב במגמה הכללית אליה מובילים ראשי המערכת כבר זמן רב, ועל כן הגיע הזמן לבקש שינוי. האם "אכפתיות" פירושה להפוך את המחנכים לכותבי תוכנה, הצורבים את מוחו של הנוער בפרסומות? האם "אכפתיות" פירושה יצירת בתי חרושת לציונים, או בתי ספר כגופים המעצבים את החברה? האם "אכפתיות" פירושה יצירת שינוי בשטח, או עבודה על קליפה מהודרת? האם "אכפתיות" פירושה השקעת כספי הציבור בהפיכת המחלקה לקידום נוער לעוד חברת היי-טק או השקעתם בתכנים רלוונטיים?

אם מחלקת קידום נוער, המספקת הזדמנות שנייה ושלישית, פועלת בצורה ניאו-ליבראלית כל-כך בוטה, מצבו של שאר אגף החינוך בוודאי אינו מזהיר. האידיאולוגיה הניאו-ליבראלית מצאה דרכה לכל ספר, וכך גם נפל החינוך. החל ממשרד החינוך ומטה עד מחלקת "אכפת" בת"א-יפו. הראש כבר מלא כולו בג'וק הניאו-ליבראלי ההייטקיסטי שחיבורו לקרקע נתון בספק, כפי שכל כך בלט בכנס. הגיע הזמן לשנות את הכיוון ולהבין שכדי שיהיה אכפת,  צריך לשנות את הגישה, ראשית בראש.

הכותב הוא עובד במחלקת אכפת (המחלקה לקידום נוער) בעיריית תל אביב-יפו

כנראה שיעניין אותך גם: