זאב סוקר (1954-2009), חבר וסוציולוג

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

זאב סוקר, סוציולוג איש האוניברסיטה הפתוחה וחבר נציגות העובדים, הלך לעולמו בהרף עין. כפי שהכירו אותו חבריו למחלקה, כך היו גם רגעיו האחרונים. באחת הוא עומד, משוחח וצוחק עם חבריו במסדרון, ובשניה, הוא ספון בחדרו, על שולחנו, מת. ואנחנו, יותר משיש בכוחנו להספיד אותו, מספידים את עצמנו, על מי שזכינו להכיר ועכשיו איננו עוד.

אילו זאב, זֶאבָּה בפי חבריו, היה רואה את הדברים שאני כותב עכשיו, הוא היה צוחק בדרכו הצנועה ומבקש ממני להפסיק עם השטויות האלה. הרי "זה לא מעניין את אף אחד", "אני לא מי שחשוב כאן", הוא היה אומר. כך, רק לפני כעשרה ימים ביקשתי ממנו לבוא לארוע שלי, והוא, למרות שחלה בשפעת, לא הסתפק במחלה כתרוץ. הוא הסביר לי שיהיו שם אנשים חשובים ממנו, ומה בכלל אני צריך אותו שם. אבל אני הייתי צריך ורציתי שהוא יבוא, כי בשנים האחרונות, זאב היה לאדם חשוב בחיי. לבסוף הוא לא הגיע, אבל אני הייתי רגוע כי ידעתי שזה חשוב בשבילו מכיוון שזה חשוב בשבילי. כי זאבה היה חבר, גם אם לא תמיד ידעת שהוא כזה. כך, לאחר שהוא הצטרף לפעילות במסגרת "כוח לעובדים", ראיתי אותו מתיישב יום אחד בארוחת הצהריים עם אדם לא מוכר, במקום להצטרף, כנהוג אצלנו, לשולחן המחלקתי. כמובן שהקנטתי אותו על כך שהוא נטש אותנו. אבל זאב, בחיוך מבין, הסביר לי שמדובר בחבר ועד, שלא מכיר כאן את האנשים, והוא פשוט לא יכול היה להשאיר אותו לאכול בגפו.

זאב היה איש משפחה. במובן האנושי של המושג. לא הכרתי את משפחתו, מסתבר שמעטים הכירו. אבל כל הזמן שמעתי אותו מדבר בגאוה, כרגיל מהולה בצניעות רבה, על "הבן שלי". לזאב שני בנים, אבל כל אחד יחיד ומיוחד בעיניו, וכל הצלחה שלהם הציתה זיק של אושר וגאוה בעיניו. מבלי להרבות במלים, ולמעשה מבלי להכיר את בניו של זאב, יכולתי לראות את נוכחותם המכרעת בחייו, ואת נוכחותו בחייהם. טוב ליבו ניכר כשהוא היה ממהר לצאת לאסוף את הבן, חומק לרגע מהמשרד, וחוזר במהרה מאוחר יותר לתת עוד שיעור.

זאב היה שותפי למחקר בנושא של חינוך וקונפליקט. ליבו הלך שבי אחר הניסיון להבין כיצד מלמדים בבתי הספר בישראל את הקונפליקט, וחשוב מכך, כיצד ניתן לעשות זאת אחרת. כל פעם הוא תמה בשיחות עימי, מדוע זה כל כך מסובך? מדוע הם, במשרד החינוך, לא מבינים כמה זה פשוט לו ידעו לחנך אחרת, מבלי לעורר גזענות ושנאה, ומבלי ללבות את האש האוחזת בשני העמים היושבים כאן. מעומק ליבו, כך חשתי תמיד כשיצאנו מעוד ראיון מנסים ללבן את מה ששמענו, הוא התייסר לגלות כמה בורות ואטימות קיימים במערכת הזו. התובנות שלו, שעכשיו לא אדע מה לעשות בלעדיהן, תמיד האירו עוד נקודה שלא חשבו עליה קודם. היה לו ידע סוציולוגי רחב ועמוק, ויכולת מופלאה להסביר ולהדריך את תלמידיו ואותנו.

לבסוף, זאב היה חבר פעיל בארגון העובדים של האוניברסיטה הפתוחה במסגרת כוח לעובדים. כמו בלית ברירה הוא הצטרף לפעילות, תחילה בתקופת השביתה הגדולה כאיש שטח, ואחר כך כחבר פעיל בפורום הדיונים. הוא הרגיש שהוא לא האדם המתאים, שיש בטח מי שמתאים ממנו, אבל מרגע שהוא הבין שנציגות מרכזי ההוראה בארגון חסרה, הוא נשאב לשם. מחוייבותו המוסרית העמוקה, יושרו ויושרתו הם שהדריכו אותו לשם. גם שם הוא לא הבין איך השכל הישר אינו מנצח. זאב היה תָּם, אך לא היה תמים, אבל הוא תמיד ביקש לחשוב מעבר לציניות של הפוליטיקה. הוא כעס, גם אם אף פעם לא ראינו אותו מרים קול על אדם, עד עמקי נשמתו, על מי שבעיניו לא ההינו לראות נכוחה את החשיבות שבהתארגנות העובדים, ואת הצדק הבסיס הטמון בכך. אנשים תָּמים כמוהו, המאמינים בדרך ובמטרה, הם זן נדיר.

יהי זכרו ברוך

ד"ר גל לוי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סטודנטית

    זאב היה מנחה שלי בכמה קורסים בסוציולוגיה.
    הוא היה מרצה בחסד שתמיד הביא את תיאוריה אל המציאות, לספר את הסיפור שמאחורי העובדות, להציג את הזווית האחרת שלהדברים.
    חיכיתי מאוד שיפתח הקורס המתקדם המחודש שלו- מגדר, מעמד וחינוך בישראל, כדי שאוכל לעשות אצלו את עבודתי הסמינריונית. לא היה לי ספק שאני רוצה אותו בתור מנחה גם שם.

    עצוב נורא.
    הפסד ענק לאוניברסיטה הפתוחה.

  2. שרון לוזון

    את זאב הכרתי בזמן השביתה. פעיל, משקיע, תורם, מנהיג.
    כן, מנהיג.
    איש שהחל להגיע למשמרות המחאה ולאורך שבעת שבועות בשביתה הפך לאחד האנשים המרכזיים בפעילות שלנו.
    פעילות קשה, מתישה, רצופה בעימותים יומיומיים.
    זאב התנהל בה באופן מעורר התפעלות, קשה להתעמת עם קומץ של שוברי שביתה ועדיין להשאר עם פאסון ונימוס.

    הנחישות שלו, השעות על גבי שעות שנתן באופן יומיומי בפעילות סיזיפית ושוחקת לצד אנשים שמקצתם הם בני מחצית מגילו.
    מאז ועד היום, זאב היה נדבך מרכזי בפעילות הנציגות, ובתוך כך הסכים להתמודד ואף נבחר לחבר נציגות סגל ההוראה.

    איש מעורר התפעלות, נעים, חרוץ, מאמין בדרך ובעיקר לא מתיאש.

    חבל על דאבדין ולא משתכחין

  3. אילן תלמוד

    קשה להאמין.
    זבה (כפי שכונה בימיו הסטודנטיאליים) ממש חי את התיאוריה כשהיה סטודנט. אינטלקטואל ואיש טוב ויקר.
    יהי זכרו ברוך !

  4. ענת שילנסקי

    לא הכרתי את זאב סוקר שהלך אתמול לעולמו.
    דבריו המרגשים של ד"ר גל לוי משכו את תשומת ליבי ולא יכולתי שלא להגיב.

    לרגע הרגשתי שאני מכירה את האיש המיוחד שתואר בהספד החם הזה.

    נראה שכולנו איבדנו אדם נדיר.
    צר לי שלא הכרתי, צר מאוד על מי שאיבדו בן משפחה וחבר.

    אם יש אנשים כאלה בינינו,

    לא יכול להיות כל כך רע כאן.

    ענת שילנסקי

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  6. ניר

    הזכות להכיר את זאב נפלה בחלקי לפני כחמש שנים, הכרתי אותו בתור מרכז הוראה של הקורס החברה הקיבוצית ומלבד עינייני עבודה נוכחתי לדעת עד כמה האדם הזה צנוע ,ישר,נעים לשוחח עימו בכל תחום לימודים, עבודה, אדם משכמו ומעלה דאגותיו לסטודנטים היו מעל הכל ,שמעתי את הבשורה ביום רביעי בבוקר ולא האמנתי לשמועה הנוראה אני מצר על אובדן אדם כזה
    יהי זכרו ברוך

  7. גיל אלבר

    זאב שאני הכרתי, היה אדם יקר, וההפסד והכאב בלכתו מאיתנו, רק ילכו ויתבררו ברבות הימים.

    יהי זכרו ברוך.

  8. עירית

    והיכן עכשיו המחשבות האחרות ,הכל כך מיוחדות שהעלאת, ששפכו אור אחר על עולם שכאילו לא קיים שהטבת להגדירו כמציאות מוחשית.

  9. אודי אדיב

    בצער רב ובתדהמה קראתי הבוקר את דברי ההספד המרגשים של גל לוי על מותו הפתאומי של זאב סוקר. מההכרות רבת השנים שלי עם זאב במחלקה לסוציולוגיה ולמדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה אני יכול להעיד שכול דבריו של גל הם אמת לאמיתה. מותו של אדם ומורה טוב כמוהו הוא אכן יום עצוב לכול ממי שהכירו ועבד יחד איתו.

  10. איריס

    הכרנו כעמיתים בתקופת השביתה
    ומשמרות המחאה אפשרו לנו לנהל שיחות מעמיקות
    תחסר לכולנו מאד
    אובדן גדול
    תנחומים למשפחה.

  11. סטודנטית

    יהי זכרו ברוך.

  12. אליק מישורי

    ענווה, צניעות, חוכמה ויופי פנימי בל יתואר – כל אלה הביאו על זבה את מותו. הרגעים המעטים שחמקנותו העיקשת אפשרה לו מדי פעם לחלוק אתי הם אלה המעניקים את הרצון לחיות. שיחות שאינן שיחות נפש אלא נבנות לאט, מתעלמות ממימד הזמן ומתעלות ברגעי חסד מעטים לחוויות שמעבר. חבל, חבל, מיותר ושגוי המוות הזה.
    אליק מישורי

  13. שוש

    אדם ומורה גדול.

    לשמוע את זאב סוקר מסביר לכיתה מלאה בסטודנטים מבוגרים, שהגיעו אחרי יום עבודה להשלים תואר וכעת עליהם לכתוב עבודת מחקר, כאחת מהדרישות להשלמת הלימודים, שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות להם הוא לנסח השערה- ולגלות שהיא מופרכת. להיכשל.

    ולאחר מכן לראות את הסטודנטים זזים בכיסאותיהם בעיניים בורקות, בחוסר-נחת חתרני, ולרגע בלתי נשכח נוגעים בחירות המחשבה וביצירתיות עליהן הוא מדבר. מעשה נדיב של מורה, שמוחק את המרחק בין הידע שאצור בספרים לבין מה ששלהם.

    יהי זכרו ברוך.

  14. דודי כהן

    היתה לי הזכות ללמוד בהנחייתו את הקורס "החברה הקיבוצית". ללא ספק מדובר במרצה מרתק וחוקר ללא לאות שהיה מאד מסור לתלמידיו.
    כמו כולם הופתעתי לקרוא על מותו.
    יהי זכרו ברוך,תנחומיי הכנים לקרוביו ויקיריו.