• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קבלו אותי, אני מרוקאי המחמד שלכם או למה אני מתגעגע לעינב בובליל

אביהו אטיאס

אני לבן, רגיש, עדין, דובר עברית מצוחצחת ואנגלית מרהיבה, משכיל (תואר ראשון, שני ושלישי), למדתי באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארץ ובעולם, קראתי את כל כתבי קפקא (הזמינים לפחות), אני יודע לצטט את יהודה עמיחי (ולהתפעל מאבידן ויונתן), הייתי בהופעה של ליאונרד כהן, אני מפתח את המודעות שלי יחד עם הפסיכולוגית שלי, אני ממשמע את עצמי בחדר כושר ארבע פעמים בשבוע, מתרגל יוגה באדיקות של נזיר טיבטי פעמיים בשבוע ואוכל קינואה, לפחות פעם בשבוע.

במילים אחרות, לו הייתם מכניסים אותי לבית האח הגדול, שפרה קורנפלד היתה מתה עליי, וביחד היא ואני, שפרה ואנוכי, היינו סורגים לנו חבר הומו אחד, חברה ערבייה אחת וצבר הארץ (מבנימינה) אחד.

ואתם (ירון פריד, רענן שקד, אריק הניג, אפרת אברמוב, דנה ספקטור) הייתם כותבים עליי מילים יפות ("מירוחם להארוורד"; "א-מרוקאי";  "מבחן אטיאס"; "פרידמן מרוקאי חי"),

ואפילו הייתם שולחים לי SMS ומתוודים בפני חבריכם: "בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל הוא? הוא מקרה מיוחד".

והטוקבקיסטים? הם היו חוגגים: "ד'ר מרוקאי? קצת אוקיסמורון, לא? חחחחח"; "סוף סוף מזרחי שלא מתבכיין, לקחו לי, שתו לי-כנסו כנסו"; "בובלילים תפנימו- חינוך זו השקעה טובה יותר מסיליקון ותוספות שיער".

אז ככה

ככה אתם אוהבים את המזרחים שלכם

ל-ב-נ-י-ם

מ-ו-ל-ב-נ-י-ם

בדיוק כמוני (כמוכם),

ורחוק-הרחק ממזרחים כמו יוסי ועינב בובליל (וכמו אבי ז"ל, אמי שתזכה לחיים ארוכים ותשעת אחיי ואחיותיי) אשר כלואים בעיירת פיתוח, הרחק מעינכם הבלתי מזוינות.

אני ההוכחה לטענות הניאו-ליברליות, לבנות-אשכנזיות, שאתם כה אוהבים, מבית מדרשו של מילטון פרידמן (פרידמן מת! אבל באמת מת) ש"מי שרוצה מצליח", שמשמעת-עצמית (ולא תנאים מבניים), השגיות, רציונאליות, תודעה עצמית (ולא מודעות אתנית) הם שמבחינים בין מזרחים ואשכנזים. אני ההוכחה לטענות האשכנזיות שלכם ש"יש מזרחים אחרים".

אז הנה אני, קבלו אותי, חבקוני חזק, השתמשו בי, התפארו בי, עשו בי כרצונכם,

אני מרוקאי המחמד שלכם.

אבל אז הגיעה עינב בובליל

שאינה ממש מרוקאית (אבל לכם זה לא משנה,"מרוקאי" עבורכם הוא שם גנרי לכל המזרחים), ובטח לא "מחמד" ליבכם.

גאה, זקופה, חזקה, מלאת חיות וחיוניות ("חזני, חזני, חזני") ושרה בקולי קולות מול פניכם המשתאות, את שירו היפהפה של קובי פרץ: "יש בי את כל הכוח/לרפא את ליבך ולשכוח/ להביט בך ולהגשים לך תחלומות שלך".

לתפארת מדינת ישראל.

ואז הגיעה עינב בובליל

והטיחה בכם כינויים ("פרידמן מת"),

ואתם נלחצתם,

כי הטחת כינויים שמורה לבעלי הכוח בלבד ("פרחה"; "ערסים"; "צ'חצ'חים"; "פראענקים"; "שוורצאחייה"; "פרימיטיביים"; "ברברים"; "נשארנו עם שאריות אדם"; "טול-כרם כבשה אותנו"),

ואז הגיעה עינב בובליל,

והעדיפה את "צ'ארלי וחצי" על פני "ללכת על המים",

את קובי פרץ, משה פרץ, איציק קאלה ומאיה בוסקילה על פני ליאונרד כהן,

את הרב פינטו על פני ביל גייטס,

הכריזה בפניכם שקינואה עבורה "זה אוכל לתרנגולים, לא לבני אדם",

ושהיא מעדיפה מפרום מלא שמן, תפוחי אדמה עסיסיים ובשר אדום חריף, הרבה חריף,

ובכלל היא מעדיפה שפה שלא הכרתם עד כה: "יא רבי שמעון"; "בן פורת יוסף"; "ישתבח שמו לעד, בחיים הוא לא מאכזב אותי, כפרה עליו".

אבל עינב בובליל בעיקר עשתה את מה שמולבנים כמוני, מרוקאי המחמד שלכם, לא השכילו לעשות: היא הגנה באצילות נפש בוגרת ומרגשת על אביה היקר, יוסי בובליל, הגנה עליו מפני הדיירים ההגמונים שלעגו לו ("הוא לא מדבר עברית בכלל"; "הוא מדבר יוסית"), כינו אותו ואותה בשמות ("בדיחה"; קוריוז"; "תת רמה"; "שלוחה מאשקלון"); התנהגו כלפיו באלימות  ("עדיף לי שיירקב במיטה"; "תקשיבי, הוא קוריוז, הוא לא כוכב. אנשים לא צוחקים בגלל שהוא כל כך חכם, הם צוחקים בגלל שהוא בדיחה"; "יוסי אל תיגע בי, זה לא נעים לי"); צחקו על שפתו ועל כך שאינו מבין מילים עבריות כגון "בדיעבד" (לאחר בדיקה מהירה התברר לי שגם אמי, שאינה קוראת וכותבת עברית, אינה יודעת את משמעות המילה. אני מקווה שזה בסדר מבחינתכם ושלא תיקחו ממני את תואר הדוקטור).

אבל מה שהכעיס אתכם יותר מכל

הוא שעינב בובליל נעדרת כל תשוקה למערב (אשכנז) ("אני לא אירופאית, מצטערת!").

עינב בוליל לא רוצה להיות אשכנזייה נוסח שפרה קורנפלד שהפנימה את ערכי המשמעת העצמית, התקינות הפוליטית, האגרסיביות-הפאסיבית שמאפיינת את המעמד הבינוני-גבוה הלבן. עינב בובליל היא הדמות המזרחית הטלוויזיונית הראשונה שחגגה בנוחות אישיותית מעוררת קינאה את מזרחיותה. אין לה כל כוונה לאפשר לכם לתרבת אותה או להלבין אותה ("מה? אתה מלך תאילנד ולא ידעתי?"), בעיקר משום שמבחינתה, היא כבר תרבותית, מבחינתה יש לה תרבות. תרבות עשירה, יפה ואיכותית, שהיא רכשה בבית אבא ואמא, אבא שהיא נאלצה להגן עליו מפני שפרה וחבריה, שכונתה על ידי כתבי התרבות (שכולם אשכנזים) "ארץ ישראל היפה" או "ניצחון השפיות".

לעינב בובליל אין שום כוונה להפוך מ"ארז בן טולילה" ל"ארז טל" כדי שיהיה לכם נעים באוזן, לעינב בובליל אין שום כוונה לתת לכם להצר את היקפיה, לגזוז את מחלפותיה (היא, לתדהמתכם, בכלל מעדיפה תוספות שיער), לאמץ מוזיקת רוק, לגדף את אייל גולן ולכנות את המוזיקה שלו "מהמותניים למטה" (אותה מוזיקה שאמא מרסל ואבא יוסי כה אוהבים), רק כדי שתכתירו אותה כ"איכותית".

עינב בובליל לא זקוקה לתו-התקן שלכם,

מבחינתה כולנו ארץ ישראל הראשונה  ("איש איש באמונתו יחיה, השם ישמור, כפרה עליו").

עינב בובליל היא המזרחית הראשונה שלכם,

המזרחית הראשונה שאין בה גרם תשוקה לאשכנזיות.

וזו הסיבה שרק עינב בובליל, או כל ברייה אחרת אשר קורצה מחומר דומה, עשויה ליצור שינוי תרבותי ופוליטי משמעותי ביחס למזרחים בישראל. לו רק היתה מוכנה לרוץ לבחירות הבאות. חייבים להבין שכדי ליצור שינוי חברתי צריך תודעה חברתית-מזרחית כמו זו של עינב בובליל. בעיקר צריך להיפטר מן התשוקה להיות אשכנזי. דבר נוסף שחייבים לזכור, ותודה לשפרה קורנפלד שהזכירה לי, הוא שאשכנזים (או משתכנזים נוסח ארז טל ואורנה בנאי) מעדיפים חבר הומו וחברה ערבייה. כי ככה זה במעמד הזה. הם נוטים לחשוב שמזרחים כבר לא חווים אפליה, שיש בעיות דחופות יותר, ששינוי אישיותי והשכלה פותרים בעיות חברתיות ומעדיפים לאמץ את האידיאולוגיה האינדיבידואלית של מעמד הביניים האשכנזי-לבן. שפרה קורנפלד, בן זוגה מולי שגב, אשתו לשעבר דנה מודן, ידידה הטוב עברי לידר, חברו הטוב גל אוחובסקי, בעלו איתן פוקס, חונכו לראות ביוסי ועינב בובליל, ובכל המזרחים הכלואים בעיירות פיתוח, כ"יהודים יד שניה, עם פגימות קלות, זולים יותר".

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: