מעשה בכופרת או איך פוטרה רכזת ערביה מאגודת הסטודנטים בירושלים

אלי אושרוב

כדאי לפתוח בהסבר קצר: בניגוד לתדמית שנוצרה להן, אגודות סטודנטים בישראל אינן גופים קיקיוניים או חסרי השפעה. האגודה של האוניברסיטה העברית למשל התברכה בתקציב של 4.5 מליון שקלים, רובו מגיע מדמי רווחה, מעין מס שהסטודנטים מעלים לאוניברסיטה. האגודה היא ארגון שמעסיק עשרות עובדים, נמצא בקשר עם עשרות גופים מסחריים, מפיק מאות אירועי תרבות בשנה ומוציא עיתון שבועי לאור.  

עבודה באגודת הסטודנטים הפכה בשנים האחרונות למשרה די מבוקשת באוניברסיטה. רכזי האגודה זוכים בתפקידים מעניינים, שבהן הם יכולים לגלות יצירתיות ומנהיגות, וגם לקשור קשרים, "להתערבב". גם התנאים נוחים ויש גמישות, אפשר לשלב את העבודה עם הלימודים.   

נוכח מרכזיותה של האגודה בעולם הסטודנטים וההזדמנויות שהיא מעניקה, היה מאוד משמח לגלות שבסוף השנה שעברה אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית  – בהנהגת תא חדש בשם "הפורום למען הסטודנטים", שילוב של תא הליכוד, תא העבודה ותנועה מקומית בשם "התעוררות" –  פרסמה לראשונה בתולדות הארגון מודעות דרושים בערבית. הצעד הזה היה תוצאה של מערכת בחירות סוערת שבה הנושא הלאומי עלה לראש סדר היום. פרסום המודעות נבע מתוך שילוב של לחץ מצד תאי השמאל, ורצון כן (לפחות מתוך היכרות עם הנפשות הפועלות) לשפר את המצב המביש.  

לאחר תהליך המיונים, נבחרה סטודנטית ערבייה לתפקיד רכזת רווחה. אחת מתוך שתי רכזות בתחום הרווחה ומתוך כ-20 רכזים בסך הכל בסניף האגודה בקמפוס הר הצופים. עבדתי שלוש שנים באגודת הסטודנטים ואני מכיר את הארגון הזה מצוין מבפנים. בחירה של רכז ערבי לתפקיד רכז הייתה צעד שאפשר לכנותו, גם אם בצער רב, "מהפכני". לאורך ארבע שנות שלטון תנועת "רוח חדשה" באגודה, מודעות דרושים בערבית היו חלומות באספמיה, שלא לדבר על העסקת סטודנט ערבי כרכז, אפילו לא כעלה תאנה ש"ידאג למגזר".

בשבוע שעבר פוטרה רכזת הרווחה לאחר קריירה קצרה מאוד של 12 יום באגודת הסטודנטים. בשתי כתבות שונות, בעיתון הסטודנטים "פי האתון" ובמקומון "זמן ירושלים", הדברים מתוארים בצורה דומה: הרכזת סירבה ללבוש את חולצת האגודה מכיוון שהיה עליה דגל ישראל. על כך נמחל לה. לאחר מכן סירבה לקחת חלק בפרויקט גיוס סטודנטים למשמר אזרחי, משום שהוא מכוון נגד תושבי עיסאוויה הסמוכה. את זה ראשי האגודה לא הסכימו לקבל.   

גם אם בעיית ההטרדות המיניות בגבעה הצרפתית היא אמיתית, כל הפרויקט המדובר נולד בחטא של קמפיין הבחירות המכוער של תנועת "אם תרצו". תנועת הימין הזו  "רכבה" על הנושא בדרך לקלפי ודאגה להעצים את התיאורים בסגנונה המתלהם. קשה להאשים סטודנט ערבי שיתנגד להשתתף בפרויקט "ביטחוניסטי" מהסוג הזה, גם אם כוונות האגודה סבירות.      

יו"ר האגודה הסביר ל"פי האתון" שהרכזת הערביה פוטרה משום ש "מוכרחים לדעת היכן למתוח את הקו. אנו חיים במדינה דמוקרטית, והתנגדות עקרונית לשיתוף פעולה עם הזרוע המבצעת של שלטון החוק אינה מקובלת על האגודה. עובד שיכפור ברשויות המדינה ובעצם קיומה לא ימשיך את עבודתו באגודה".

כמה הרבה מקופל בהסבר הזה, פסיכולוגיה של דור שלם של ישראלים צעירים.

לפני הכל, זו הבורות. הבורות מולידה את חוסר היכולת להבדיל בין אי-שיתוף פעולה להתנגדות אקטיבית. השכלה פוליטית יותר מעמיקה הייתה מאפשרת לגלות הבנה לעמדתה של הרכזת, ואולי כך גם להצליח לחיות עם העמדה הזו בשלום. גם הימנים הקיצונים יסכימו שנקיטת צעדים אלימים נגד בני עמך, אפילו אם הם סמליים בלבד, היא דרישה בלתי מתקבלת על הדעת. מדינת ישראל בכבודה ובעצמה לא הרחיקה עד שם. לפרויקט יש אופי ביטחוני מובהק, אבל על אף שהמדינה מוותרת לערביי ישראל על שירות צבאי, אגודת הסטודנטים לא מוכנה לוויתורים שכאלה.

לצד הבורות, מופיע הפחד. רק אנשים מפוחדים מאוד יכולים לשרטט קו אדום מול העובד הצעיר והבודד ביותר בארגון בצורה כה נחרצת וחריפה. בכל שנותיי באגודת הסטודנטים ראיתי מחלוקות פוליטיות ומקצועיות בין העובדים. בתוך גוף דינאמי ולא פורמאלי כמו אגודת סטודנטים, לעובדים שלא הסכימו עם צעד מסוים תמיד הייתה פריבילגיה להימנע מצעדים שלא מתאימים להם. למשל בתקופת השביתות הגדולות היו עובדים שלא היו מגיעים להפגנות מטעמים עקרוניים. ראשי האגודה היו "מחליקים", מוצאים פשרות. הם לא מיהרו לפטר.

ולבסוף זו חוסר המודעות העצמית. רק לפני שבועיים, הובילה הנהגת האגודה הנוכחית את אירועי יום הזיכרון לרבין, תחת הסיסמה "משמיעים את הקול המתון". האם זה לא הקול שאמור לנסות להגיע לפשרה, להימנע מפיצוץ כמעט בכל מחיר? בניגוד לקודמותיה, האגודה הזו רצתה להראות רצון טוב. מה חשבו שיקרה כשפרסמו מודעות בערבית? האם אינם יודעים שלאחר ששכרו ופיטרו הרבה יותר קשה לתקן מאשר לא היו שוכרים כלל?

אסור לטעות ולחשוב שפיטורי הרכזת נבעו מאג'נדה פוליטית ברורה. בדיוק כמו קודמיהם בתפקיד, נבחרה מנהיגי הסטודנטים הנוכחיים על הטיקט המסורתי של "לא להגיד שום דבר", מלבד הקלישאות הנבובות על "להתעורר" או "להחזיר את האגודה לסטודנטים". על העמדות שלהם אפשר ללמוד מתוך מעשיהם. את הקרע בין סטודנטים יהודים לערבים הם מוכנים להרחיב תוך דקות. את האפליה – הם מוכנים להנציח על ידי מעשה קונקרטי ונחרץ כמו פיטורים. לעומת זאת הם אינם יכולים לסבול איזושהי אי-הכרה מעורפלת בנחיצותם של כוחות הביטחון. כאילו שמשטרת ישראל תחדל  להתקיים, אם עובדת האגודה תיקח על עצמה פרויקט חלופי. בתחום הביטחון, הכול צריך להיות ברור ומדויק, אין מקום לטעויות. כדברי יו"ר האגודה, השאובים מעולם המושגים הדתי:  אסור "לכפור" במשטרה.

ממש כמו בפוליטיקה של הגדולים, כדי לדעת מה הם חושבים, אין צורך להקשיב לדבריהם של מנהיגי הסטודנטים בירושלים. הם אינם אומרים דבר. אפשר ללמוד ממעשיהם. בתוך סטודנטים ישראלים רבים מסתתר פעיל קטן של "אם תרצו", אז מדוע שלא יתפקדו לתנועה הזו וזהו?               

אלי אושרוב עבד בין 2006 ל – 2009  באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בין היתר כעורך עיתון הסטודנטים "פי האתון" 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יונתןן

    שכדרכם שך הטורים המעולים בתחום, הוא מותיר תחושה קשה מאוד

  2. דפנה

    חוסר השדרה הפוליטי של הסטודנטים אינו חדש. שלוש שנות שירות בצבא עושות את שלהם

  3. ניצן אביב

    מי אמר הסתדרות סטודנטים בירושלים לאומנית ימנית קיצונית, גזענית נתעבת – מעוררת שאט-נפש – ולא קיבל?

  4. נפתלי אור-נר

    זה אחד מסממניה של הרוח הלאומנית הישראלית. בדיוק ההיפך מאשר ניתן לצפות ממוסד אקדמאי וסטודנטים הלומדים בו

  5. איזי גור

    הו הא מה קרה?
    עוד מסמר בארון- אז מה?!

  6. מתי

    תנועת "אם תרצו" מבקשת להגדיר את הציונות מחדש כאידיאולוגיה של הישיבה בשטחים. סיסמתה היא "להחזיר את הציונות למרכז", אבל ראשיה הם אנשי ימין מובהקים, שהיו פעילים במאבק נגד ההתנתקות. אחד מהם טען במאמר לערוץ 7 כי מי שאינם מכירים ב"זכות מוסרית" להחזיק בשטחים, יתקשו "להמשיך ולקרוא לעצמם ציונים". רוב פעילויות התנועה מכוונות באופן אישי נגד ערבים ואנשי שמאל יהודים, כלומר מכוונות להשתקת דעות המצויות מחוץ לקונצנזוס החדש שהיא מבקשת ליצור. שהרי ככל שהעולם הערכי חלול ושברירי יותר, כך דעות מתנגדות נתפסות כמאיימות ומסוכנות.

    פניה האמיתיים של "אם תרצו"
    http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3709689,00.html

    והאתר שלהם:
    http://www.imti.org.il/

  7. סטודנט בעברית

    רק שיתופי פעולה מאסיבים ברמת היומיום בין השמאל והערבים יכולים לשנות את המצב. כל אנשי ה`שמאל` לכאורה, יפי הנפש שטוענים שהם לא גזעניים וממש ממש מנסים ללכת לקראת הידברות הם בעצם צבועים. כל עוד התאים הפוליטים הבסיסים שלהם הם כאלו המדירים ערבים, כל הקשקושים שלהם הם מס שפתיים בלבד.
    תנועת `קמפוס לכולנו` באנויברסיטה העברית היא בהחלט צעד בכיוון הנכון.

  8. רועי ל

    האם תוכל לספק לנו קצת יותר פרטים על הפרוייקט של המשמר האזרחי שכתבת עליו? הזכרת משהו על הטרדות מיניות בגבעה הצרפתית ועל עיסאוויה – תוכל להסביר?

    תודה!

  9. אורלי נוי

    די מדהים מה שאתה כותב, הפיטורין נשמעים בלתי חוקיים בעליל. האם הרכזת הערבייה פנתה לקבל סעד משפטי?

  10. יוסף

    רק זכויות וזכויות ושום חובות.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    חשוב לשים לב שלא מדובר בבעיה שמקורה ב"אם תרצו" אלא בתאים שנחשבים כביכול ליותר מתונים. וזה חלק ניכר מהבעיה.

    מישהו יודע איך ניתן להיצור קשר עם המפוטרת כדי להביע תמיכה?

  12. יובל דרייר שילה

    לגבי ההטרדות המיניות, אם תרצו, והמשמר האזרחי: בשנה שעברה החלה סטודטית אמריקאית באוניברסיטה בעלת תודעה פמיניסטית מפותחת להחתים על עצומה למען פתרון לבעיה של הטרדות מיניות בסביבת האוניברסיטה.
    אנשי "אם תרצו" שמעו על היוזמה, והפכו אותה לאמצעי בהסתה שלהם נגד תושבי עיסאוויה, בטענה שהאחרונים הם המקור לבעיה, מה שלא נטען במקור. הם דרשו סיורים חמושים של אנשי האגודה בסביבת המעונות כדי להרחיק את המטרידים, יוזמה שכונתה ע"י סיו"ר האגודה דאז "מיליצית הסטודנטים".
    בעקבות המהפך באגודה וחתימת הסכם קואליציוני עם "אם תרצו" היו צריכים ראשי האגודה החדשים למסד את "המיליציה" המוצעת, ובחרו באופציה הלגיטימית לכאורה של המשמר האזרחי. כך הולבשה בעיה אמיתית ובוערת בפתרון אלים וגזעני, שהולבש בתורו באפוד זוהר ממלכתי. כמובן שהטוויסט האחרון בסיפור לא שכנע את הסטודנטים הערבים, שעדיין רואים במשמר האזרחי המתגבש כוח גזעני המופנה גם נגדם.

    לגבי הנושא המשפטי:
    אכן יש סיבות עקרוניות ופרוצדורליות להאמין שהפיטורים לא חוקיים. נבדקת האפשרות לפנות לבית המשפט.

  13. רמי

    איך זה יכול להיות שבאגדות הסטודנטים שבה יש קרוב ל- 15% סטודנטים ערבים אין אף נציג ועובד????
    אגודה גזענית שאני לא הולך לקחת חלק בפעילותה עד שתתקן את העוול שנגרם לסטודנטים הערבים.
    מקווה שכולם יעשו כמוני.

  14. גבעתרמית

    ש"אם תרצו" לא יתנפלו עליך עם כתבי תביעה תוצרת עורכי דין עסקניים ימניים. זה מה שהם עשו ל"בקול רם", העיתון הקטנטן של גבעת רם, בגלל…. קריקטורה.
    אין קץ לבריונות.

    אולי גם על זה תכתוב?

    די, נמאס מהתא הבריוני, המכוער, הימני. מנכסים לעצם סמלי תרבות תחת הגדרות גנריות. לא, הם באמת לא פוליטיים. סתם גזעניים.

  15. אסף

    המשטרה פועלת גם נגד יהודים, וגם נגד תופעות הרבה פחות חמורות מהטרדה מינית. אז אם נציג של אם תרצו היה מסרב לשתף פעולה עם המשמר האזרחי כי המשטרה עסוקה כל היום בלחפש סמים על סטודנטים ברחביה, והיו מפטרים אותו, האם היה קם קול זעקה?

  16. חילוני פשוט, קורא באתר שלך בפעם הראשונה

    מצד אחד כשקראתי את הטור נחשף כאן אדם אינלקטואל ואינטיליגנטי שמבין לדעת הזולת. אך מצד שני, אתה כאילו לא מ ב י ן את האנשים השונים, לא את מי שפוטרה וגם לא את מי שפיטר.
    אתה לא מוסיף בטור שלך זוויות אחרות וכל ההשקפה היא, אחת מתריסה ובעיקר לא מקבלת או לא מוכנה לראות שלאמת פנים רבות.

    מה שמחזק לי את ההרגשה הזו, היא הטוקבקים, שנראה כאילו נכתבו בידי אדם אחד בעל אותה הדעה.

    לדעתי זה חבל, כי טורים כאלה מרחיקים את האנשים שלא מחזיקים בדעתך, גורמים לדעה שלך להישאר קבועה, בלי שתלמד מאנשים אחרים, אלא רק מכפילים שלך ובעיקר נהיית משעממת, חדגונית וחסרת הבדלים בין הטורים השונים אותם אתה כותב.

    אני מקווה שאתה קורא את מה שאני מנסה לומר לך כאן בקשב, כי אני באמת כאן לטובתך.

    זה יהודי מאוד לריב ולהחליט שאתה ערכי וכל השאר פחות, אבל זה גם חבל, כי אתה מפספס את האופציה שלך ללמוד מאחרים (שזה גם תכונה יהודית, שאני אישית מעריך קצת יותר).