מדוע סוציאל-דמוקרטים לא צריכים לשמוח על החלטת בג"צ בעניין הפרטת בתי הסוהר?

רונן שמיר

החלטת בג"צ פוסלת את תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר, המאפשר העברת סמכויות כליאה לתאגיד פרטי הפועל ממניעי רווח, מהטעם שהעברת סמכויות שלטוניות כאמור פוגעת בזכויות החוקתיות לחירות אישית וכבוד האדם.  בית המשפט דחה את טענות המדינה בדבר היתרונות הממשיים הטמונים לאסירים מכוח הפרטה זו ואת הטענות בנוגע למנגנונים שיאפשרו למדינה להמשיך ולפקח על ביצועי הגוף הפרטי שיתפעל את בתי הסוהר. העותרים העלו טענות בשני מישורים:  ראשית, כי יש חשש שהפעלת בית סוהר על ידי גוף פרטי תביא לפגיעה גדולה יותר בזכויות אסירים מאשר בשעה שבית הסוהר מנוהל על ידי שרות בתי הסוהר.  שנית,  כי עצם העברת סמכויות הכליאה לגוף הפרטי מהווה פגיעה בזכויות החוקתיות לחירות אישית ולכבוד האדם. במוקד פסק הדין – ובהתאם לכך גם במוקד רשימה זו – עומדת החלטתו העקרונית של בית המשפט לפיה הבעיה החוקתית אינה נובעת מהחשש שגוף פרטי יפגע בזכויות יותר מאשר גוף ציבורי כגון שב"ס.  בית המשפט פוסק כי תיקון 28 מביא לפגיעה בזכויות "וזאת, בשל עצם העברת סמכויות הניהול וההפעלה של בית הסוהר מידי המדינה לידי זכיין פרטי", ומשכך, "איננו נדרשים להכריע בטענות כבדות המשקל שהעלו העותרים באשר לפוטנציאל הפגיעה בזכויות האדם של האסירים בין כתליו של בית הסוהר בניהול פרטי בהשוואה לפגיעה בזכויות האדם של האסירים בבתי הסוהר הציבוריים".  יתר על כן, בית המשפט אף פוסק כי "בטענות העותרים בדבר ההשלכות של הפרטת בתי סוהר במדינות אחרות ובעיקר בארה"ב אין די כדי לבסס קביעה חד-משמעית ומראש של בית משפט זה, לפיה דרך ההפעלה של בית סוהר בניהול פרטי תוביל בהכרח לפגיעה בזכויות אדם, שהיא באופן משמעותי רבה יותר מהפגיעה בזכויות אדם בבתי סוהר בניהול ציבורי" (ע' 19 לפסק הדין).    

 אם כן, בית המשפט פסק שעצם ההעברה של הסמכות השלטונית לגוף מסחרי עולה כדי פגיעה בזכויות, ללא קשר לשאלה אם כתוצאה מהעברה זו ירווח לאסירים ואפילו תשתפר יכולתם להגן על זכויותיהם.  ההחלטה היא עקרונית ולהלן כמה סיבות מדוע סוציאל-דמוקרטים לא צריכים לשמוח על החלטה זו. 

פסק הדין מותח קו ברור בין הציבורי לבין הפרטי.  על הבחנה זו אבד הכלח זה מכבר.  הפרטי והציבורי שלובים במערכות המשילות המודרנית מכוח כמה תהליכים מקבילים:  ראשית, עוצמתו של  השוק הפרטי יצרה מציאות לפיה לפעילות מסחרית השלכות מרחיקות לכת על איכות חיינו בכלל ועל זכויותינו בפרט.  בתי מחוקקים ובתי המשפט ברחבי העולם החלו לפיכך לפתח מכשירי בקרה חוקתיים (שלטוניים) על השוק הפרטי ולא מסתפקים עוד בקביעה שהפרטי מצוי מחוץ להישג ידם כשמדובר בשאלות של זכויות אדם והגנה על הסביבה (למשל, באמצעות דוקטרינות כגון הגוף הדו-מהותי, לפיה תאגיד פרטי הממלא פונקציות שלטוניות יהיה חשוף לביקורת שיפוטית כאילו הוא גוף שלטוני). 

שנית, התהליך הידוע בשם "הפרטה" אינו מתייחס רק – ואף לא בעיקר – למצב בו הסמכות השלטונית מופקדת ישירות בידי גוף מסחרי (או ארגון אזרחי ללא מטרות רווח).  עיקרה של ההפרטה מתבצע זה מכבר באמצעות מנגנוני הפרטה 'פנימית' שבאמצעותם מועברות סמכויות ביצוע ואכיפה שונות לקבלני משנה מסחריים הפועלים במסגרת האורגן "הציבורי".  כך למשל, הצבא רוכש מזון ומכין מזון באמצעות חברות מסחריות, אך טרם נשמעה הטענה כי עובדה זו, לכשעצמה, מהווה פגיעה בזכות לבריאות. 

אך מעבר לכך, חשוב במיוחד לזכור כי ההיגיון המסחרי של עלות-תועלת חדר זה מכבר לכל מנגנוני המדינה ומהווה קריטריון מרכזי לפעולתם.  לכן, ההפרטה המהותית (להבדיל מהפורמלית) כבר התרחשה: רובם ככולם של מנגנוני המדינה השונים פועלים כאילו הם גופים הפועלים למטרות רווח, או למצער כגופים המונחים לנהל את סמכותם כך שהשיקול הכלכלי הוא עקרון הפעולה העיקרי המונח כנר לרגליהם.  לפיכך, קביעה לפיה עצם העברה של סמכות שלטונית לתאגיד פרטי מהווה פגיעה בזכויות חוקתיות היא לא יותר מאשר זריית חול בעיניים ועדות לארכאיות המושגית של בית המשפט. 

בשנים האחרונות, הפיתרון המסתמן לבעיות הפגיעה בזכויות הנובעות מהטשטוש בין האינטרס הציבורי ברווחה לבין האינטרס הפרטי ברווח מופיע בדמות מודלים המכונים בשם מטא-רגולציה.    מודלים אלו מניחים כי הרגולציה המדינתית הקלאסית, זו המכונה מודל השליטה והפיקוח, נכשלה כשלון חרוץ בהבטחת זכויות.  מנגנוני הפיקוח והאכיפה של המדינה אינם יכולים להתחרות במשאבים ובלהטוטים המשפטיים שתאגידים מסוגלים להפעיל כדי להתחמק מרגולציה, לפרשה בדרכים נפתלות, להתמיד בציות 'יצירתי' העומד בדרישות פורמאליות אך חותר תחת אינטרסים מהותיים וכיוצא באלו.  לפיכך, המודלים החדשים מחייבים גופים שונים לפתח מנגנונים של רגולציה עצמית וזו, בתורה, היא שעומדת לפיקוח על ידי הרגולטור המדינתי.  אשר על כן, חובתו של בית המשפט הייתה לבדוק עד כמה אמין המנגנון המטא-רגולטיבי שהציעה המדינה כאמצעי לפיקוח על התאגיד הפרטי שיפעיל בית סוהר ולא להסתפק בפיתרון הקל והחסר תועלת של שמירה על המצב הקיים (שלדעת כל המעורים בנושא הכליאה הינו מצב מזעזע). 

אחת התוצאות השגויות הנובעות מהחלטת בג"צ היא ציור תמונה לפיה הרגולציה המדינתית המסורתית פועלת כהלכה ולפיה השב"ס, הממונה כיום על הכליאה, פועל כדי לממש את אינטרס הציבור בהבטחת זכויות אסירים ואת אינטרס האסירים בהגנה על זכויותיהם.  אך אין לנו כל ערובה כי השב"ס הוא הגוף המתאים ביותר להשגת מטרות חברתיות אלו.  נהפוך הוא.  גם השב"ס, ככל גופי המדינה האחרים, פועל יותר ויותר לאור שיקולים כלכליים ולאו דווקא לאור שיקולים חברתיים.  לשב"ס יש אינטרס מובנה בהמשך המצב הקיים, שבו לארגון יש מונופול על הכליאה ויכולת הפיקוח על הנעשה בו מוגבלת למשאבים המדולדלים של הרגולטור המדינתי.  לעתים, דווקא גוף פרטי המחויב בסטנדרטים גבוהים של שקיפות ודווח ואשר זכותו החוזית להמשיך ולתפעל את בית הסוהר מותנית בביצוע נאות, עשוי לפתח אינטרס ארגוני להבטיח הגנה ראויה על זכויות האסירים. 

תוצאה משתמעת נוספת של פסק הדין היא ביצור המונופול המדינתי על אמצעי האלימות.    התשתית המושגית של פסק הדין מאמצת ומשעתקת את רעיון כוחה הריכוזי של המדינה ומחזקת את האידיאולוגיה לפיה אינטרס הציבור מובטח מכוח מונופול מדינתי ישיר על אמצעי הפעלת האלימות המדינתית.  במיוחד בישראל, מדינה המתמחה בשימוש לרעה באמצעי האלימות העומדים לרשותה, ראוי לסוציאל-דמוקרטים להיזהר שבעתיים לפני שהם מספקים רוח גבית לאידיאולוגיה זו.  בעצם, בית המשפט ושוחרי זכויות האדם, דווקא בגלל כוונות טובות, הפכו למגנים הנלהבים של הריבון המדינתי, שבהקשרים אחרים הם אלו שמהרים להצביע על כשליו.  

ודוק.  אין קשר מהותי והכרחי בין השאיפה הסוציאל-דמוקרטית להבטיח מדינת רווחה המפנה את עיקר משאביה ומאמציה להשקעה בחינוך, בריאות, תשתיות, ובניית רשת ביטחון סוציאלי איתנה, לבין המודל הרגולטיבי המתאים להגשמת מטרות אלו.  ניתן לתאר מדינה ריכוזית המפעילה מודל שליטה ופיקוח ומרכזת את סמכויות הביצוע בידיה ואשר בעת ובעונה אחת משמידה את העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים.  מצד שני, ניתן לתאר מדינה 'מופרטת' – אשר העבירה סמכויות ביצועיות מגופים מדינתיים מאובנים לגופים מסחריים השואפים להוכיח את עצמם – אשר מפנה את המשאבים הכלכליים שלה להשקעה בתשתיות חברתיות. 

בהחלטתו, בית המשפט מבלבל בצורה מייאשת כמעט בין שני היבטים אלו של כוחו של הריבון המדינתי.  בסופו של דבר, נראה כי המנוע המושגי שמזין את ההחלטה הוא הרצון להגן על בלבדיות המדינה בניהול בתי סוהר ולא הדאגה למצבם של אסירים בישראל;  זהו ההקשר בו פעל הפעם בית המשפט לשם חיזוק לכאורה של ההגנה של זכויות אדם.  אבל הבעיה האמיתית היא שגם המדינה וגם השוק הפרטי פועלים על פי היגיון כלכלי דומה.  הפיתרון, לפיכך, אינו מצוי בהנצחת המונופול המדינתי על האלימות אלא ביצירת מנגנונים אפקטיביים לריסון הדחף לרווח, בין הפרטי ובין הציבורי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אסף מנע

    ייתכן מאוד , ואני באמת לא יודע אם כך או אחרת , שמצב האסירים בבתי הכלא שמנוהלים ע"י השב"ס הוא גרוע ממצבם האפשרי תחת כלא המנוהל ע"י גוף פרטי . יחד עם זאת , ובדומה לענפים אחרים שעברו הפרטה , ברגע שניהול בית סוהר עובר לידיים פרטיות , כל מה שמתרחש בבית הסוהר נכנס לתוך מעטה של אותו גוף פרטי . מכאן , שיכולת השב"ס להחזיר לעצמו שליטה היא מוגבלת ועל אחת כמה וכמה יכולת הציבור לעקוב אחר מה שמתרחש במתקן הכליאה .
    ראוי לזכור , וזאת עולה גם מפסה"ד , שאין מדובר רק באינטרס של טובת ורווחת האסיר אלא גם באינטרס כלכלי . נכון , אינטרסים כלכליים יש גם בשב"ס אבל הם נתונים לעיניים ציבווריות ופיקוח ואילו גוף פרטי נעדר פיקוח ברמה כזאת כאשר הוא מנצל את המצב לאינטרסים הכלכליים שלו .

  2. אדם

    ולגופו של עניין, הכותב מתעלם מכך שהמוטיבציה של גופי המדינה לפעול מתוך חשיבה "כלכלית" נובעת מהאפשרות התיאורטית שאותם גופים יופרטו ומהקשרים החזקים בין המערכת הכלכלית לשירות המדינה.
    ניתן היה לדמיין מערכת "סמי-מופרטת" במסגרתה גופים חוץ מדינתיים לוקחיםפ על עצמם את תפקידי המדינה, היי, בעצם הכרנו מערכת כזוו – ישראל של לפני שנות השבעים.

  3. אסף

    ראשית, תודה לרונן שמיר על ניתוח מאיר עיניים של החלטת בגצ.
    אולם, סבורני כי בעודו מצביע על הטשטוש הקיים בין הציבורי לפרטי, שמיר מוביל לטשטוש אחר: בין איך הדברים עובדים בפועל לבין איך היינו רוצים שהדברים יפעלו.
    ככלל, סוציאל דמוקרטים באשר הם יעדיפו כי את השירותים והתשתיות החברתיות יספק ריבון נבחר ציבור ושיקולי רווח כלכלי יהיו מינוריים ושוליים במסגרת זו. לכן, מבחינה עקרונית אני מעדיף להשאיר את מרב הסמכויות בתחום בידי הממשלה. נגזר מזה שכל הפרטה של סמכויות היא – מבחינה עקרונית – טעות שיש להתנגד לה ולהילחם בה. וטוב שכך נעשה בעניין הפרטת הכליאה. זו, לדעתי, העמדה העקרונית הנובעת מאידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית.
    אז העקרונות יפים ונכונים, אולם העולם לא פועל על-פיהם, מסתבר. הריבון המדינתי בישראל כושל באספקת הצרכים הבסיסיים ובהבטחת זכויותיהם וחירויותיהם של כלל אזרחי המדינה ותושביה. זאת ועוד, יתכן, לפי שמיר, שארגון פרטי המפוקח ע"י המדינה יצליח טוב יותר במשימה מורכבת זו. אז מה? יתכן גם שלא. הכישלון העקבי של המדינה לקיים את חובותיה אין משמעו כי ניתן לוותר עליה לטובת ארגונים למטרות רווח. וויתור כזה הוא טעות אסטרטגית ועקרונית עבור הסוציאל-דמוקרטיה אשר קשה ביותר לתקנה. קל יותר, ועדיף לדעתי, להשקיע את המאמצים בתיקון מה שעקרונית נראה נכון ולא להתפשר על אלטרנטיבה אשר *אולי* תביא לתוצאות עדיפות בעתיד הנראה לעין אבל תתן תנופה נוספת להתדרדרות במדרון המסוכן של ביטול מחויבויותיו של הריבון כלפי אזרחיו.
    למה לנו בכלל לטרוח לבחור לנו ריבון אם אנו מאפשרים לו להשיל מעצמו את חובותיו כלפינו? וזהו חלק ממהותה של הסוציאל-דמוקרטיה: לא רק הבטחת השירותים החברתיים (סוציאל) אלא גם מתן הסמכות בידי הציבור האמצעות נבחריו (דמוקרטיה). ארגונים אזרחיים ופרטיים, להזכירנו, אינם נבחרים על-ידינו.

  4. שמי

    וזאת ללא קשר לכל הטענות וטענות הנגד.

  5. צביקה

    באמת משמח שלא יהיה כאן כלא בבעלות פרטית, מכל הסיבות שכבר כתבו והדגישו בעבר.
    אבל, פסה"ד הזה ישפיע רבות ויזיק לשלטון החוק במדינת ישראל ולמתנגדים להפרטה. פסה"ד המדובר יוביל לקידום חקיקה שתגביל את כוחו של ביהמ"ש העליון, "שומר הדמוקרטיה", לטובת הרשות המבצעת (דרך המחוקקת). פסה"ד נותן רוח גבית לממשלת נתניהו ורעיונותיה. אם לא פיצול סמכויות היועמ"ש, צמצום סמכויות ביהמ"ש.
    ניצחון בקרב, אבל מכה קשה במלחמה.

  6. אורי זקהם

    זכיתי במעט קורת רוח מהחלטת בג"ץ

  7. יואל קורנבלום

    צריך לזכור שפסיקתם של השופטים בעצם קטעה את הקשר בין ההון לשלטון וזה כבר טוב. כמובן עורכי הדין והסוציולוגים יכולים להתפלסף אם זה מתאים למודל אחד או אחר או אפילו לנסות לחזות מה יביא העתיד. קשה להתכחש לעובדה שכאן נעצר הקשר בין ההון לשלטון, לזמן מה לכל הפחות, ומקווה שקשרים רבים דומים ינותקו.

    מנקודה אחרת קשה לא לשים לב לעניין הכספי ואולי זה מה שצרם לשופטים. מצד אחד אומרים לנו שלשב"ס אין תקציב לביצוע כל מיני שיפורים בכליאה ואילו מצד שני בא יזם פרטי ואומר שיצליח איפה שהשב"ס נכשל וגם יציג מאזן רווחי???

    האם זה אומר שהמדינה תבטיח ליזם שיהיה לו תמיד רווח אם בהגדלת כמות הכלואים או פשוט תבטיח לו רווח קבוע ללא קשר עם מה שקורה במתקן הכליאה שלו? כמו למשל בכביש האגרה? האם אין זה מראה על נסיון של השלטון לעזור להון? האם יתכן שהשלטון בכוונה גרם לתנאים קשים במתקני הכליאה בשב"ס על ידי קיצוץ בתקציב רק כדי שיוכל מאוחר יותר לתת להון לבנות מתקן כליאה ולעזור להון? האם יתכן שכל הדברים האילו עלו בדעתם של השופטים אבל כמובן היו צריכים למצוא שפה אחרת כדי לבטל את העיסקה?

    כאמור אני לא עורך דין.

    בנוסף יש משפט מאוד מעניין שנכתב בפוסט והוא:
    "מנגנוני הפיקוח והאכיפה של המדינה אינם יכולים להתחרות במשאבים ובלהטוטים המשפטיים שתאגידים מסוגלים להפעיל כדי להתחמק מרגולציה, לפרשה בדרכים נפתלות, להתמיד בציות `יצירתי` העומד בדרישות פורמאליות אך חותר תחת אינטרסים מהותיים וכיוצא באלו"

    אז יש לי חדשות לכותב הפוסט. כל החוקים והלהטוטים המאפשרים התחמקות מרגולציה ומיסים ושאר חובות נכנסו לספר החוקים בהשראתם ולחצם של אנשי ההון. שלא ישכח כותב הפוסט שההון מחזיק המון עורכי דין ומנהלי חשבונות די יצירתיים שמסוגלים לחשוב על כל מיני צורות לעקוף כל מיני חוקים. הם גם יכולים להמציא שינוי לחוק שמתאים להם ולנסח את זה די יפה בשפת השלטון והחוק. אחר כך בא ההון ומציג את זה לשלטון יחד עם צ`ק נאה כתרומה לתקציב הבחירות של אותו נבחר ואפילו יכולים לממן לו נסיעת לימוד עם מלון חמש עשרה כוכבים כדי שיוכל ללמוד איך ממשלות אחרות פועלות וכן הלאה. כמובן לא בוחנים את אותם נבחרים כשהם חוזרים, לא נעים, פשוט מאמינים להם שהם למדו משהו.

  8. אירית

    ניתוח נכון ומעט מדכא של המצב ושל משמעות פסק הדין, לאור תפקודו הכולל של בג"צ, ולאור ההפרטה הפנימית כפי שתוארה כאן.
    עם זאת, יש חשיבות גם לפרופגנדה, ובתקשורת ובציבור נתפס פסק הדין כבולם את בעלי ההון, וגם זו לטובה.

    התיזה הצינית שלי היתה שבטח היזם (או יזמים) קיבלו מכה ממשבר המניות של שנה שעברה, ולכן בגצ תפס עליהם כוח, ולו היה מדובר ביזם יותר עשיר ויותר מקושר ( עם הסביבה החברתית-כלכלית של צמרת המשפט), המצב היה שונה.

    כל גוף והפריץ המועדף עליו.

  9. אבי

    אחת מעקרונות הבסיס של הסוציאל דמוקרטיה זה זכויות עובדים. המצב בישראל הוא יוצא דופן מברוב מדינות אירופה- אין פה איגוד עובדים חזק ומשמעותי שפועל בשוק הפרטי (ההסתדרות כמעט ולא קיימת בשוק הפרטי), אין בישראל מפלגות סוציאל דמוקרטיות משמעותיות שיאבקו על זכויות עובדים ולמען יותר פקחים שמטרתם לבדוק את קיום חוקי העבודה, כמות הפקחים שבודקים את קיום חוקי העבודה כיום היא מגוחכת, עובדים רבים בישראל מועסקים בחברות קבלניות כדי להימנע מתשלום מלא של כל הזכויות ואין תודעה של עובדים ופועלים שנאבקים למען זכויותיהם. בישראל, היאוש והפחד שולטים בקרב העובדים במגזר הפרטי. כתוצאה מכך במגזר הפרטי זכויות העובדים נרמסות ללא הרף. רק במגזר הציבורי זכויות העובדים נשמרות כשמדובר בעובדים שלא שייכים לתחומים כמו היי-טק או רואי חשבון. זאת הסיבה שהעובדים הם תמיד הראשונים להתנגד להפרטות. ללא זכויות עובדים ראויות אין מה לדבר על חברה סוציאל דמוקרטית.

  10. עמית

    כול היתר אלו נושאים שונים כאלו ואחרים. המדינה אחראית להענשה, כי פעולה זו כוללת פגיעה בזכויות אדם ורק למדינה הזכות לבצע זאת. ואין כאן קשר ליעילותה. אם המדינה תפגע בזכויות יש גופי פיקוח, ביקורת והגבלה.
    המדינה אחראית לחינוך…
    המדינה אחראית לביטחון…
    המדינה היא גוף שהוקם ע"י אזרחים כדי להגן על זכויות האדם שלהם, להשיג סדר וביטחון. אם מפריטים אז אולי נבטל את המדינה ונכרות חוזה לבהטחת זכויות עם תאגידים בין לאומיים…

  11. סמולן

    כלומר, מדכא במידה מסוימת לחשוב שבג"ץ הנגד-הפרטה הזה, עכשיו שהוא עבר, משמש לחיזוק הרעיון שיש פה מדינה תפקודית. עוד יותר נורא לחשוב שהיא אולי תסתדר טוב יותר בזכות הבג"ץ הזה. כלומר, תתרחק מהסוציאל-דמוקרטיה לכיוון דמוקרטיה-דמוקרטיה.

    מטריד גם, כמדומה, המרכיב הציוני בבג"ץ: השופטים האלו, ובראשם הנשיאה, לא נראים כמו אנטי ציונות, אלא כמו אליטה אשכנזית.

    מטרידה בעיקר נימת האבל שמופיעה גם אצל יעל ברדה, גם אצל יוסי דהאן, וגם פה. נדמה שבן גוריון צדק כאשר דיבר על "סוציאליזם דסטרוקטיבי" (ההם שלא רצו מפאי, כלומר מק"י): משהו בכך שהמהלך הזה הצליח, היא שמעכירה את נפש המנצחים.

    מהצד, נראה שבחישוב סופי, המהלך הזה לא היה אמור להצליח: מה שפוגם בו, לעזאזל, כי נראה שהוא היה אמור להכשל, ולכן כשל בכך שהצליח.

  12. אבי

    רונן, הפרטת בית הסוהר מקבילה להפרטת האוניברסיטאות. הרי אתה היית בין המתנגדים להפרטת האוניברסיטאות, בין השאר בגלל שידעת שהתנאים שלכם בתור עובדים יפגעו עם ההפרטה. האם אתה לא יכול לראות את ההשלכות הדומות של הפרטה בבית הסוהר?

  13. רונן מנדלקרן

    1. "לעתים, דווקא גוף פרטי המחויב בסטנדרטים גבוהים של שקיפות ודווח ואשר זכותו החוזית להמשיך ולתפעל את בית הסוהר מותנית בביצוע נאות, עשוי לפתח אינטרס ארגוני להבטיח הגנה ראויה על זכויות האסירים. "

    2. "ניתן לתאר מדינה `מופרטת` – אשר העבירה סמכויות ביצועיות מגופים מדינתיים מאובנים לגופים מסחריים השואפים להוכיח את עצמם – אשר מפנה את המשאבים הכלכליים שלה להשקעה בתשתיות חברתיות."

  14. יואש

    "בסופו של דבר, נראה כי המנוע המושגי שמזין את ההחלטה הוא הרצון להגן על בלבדיות המדינה בניהול בתי סוהר ולא הדאגה למצבם של אסירים בישראל" – ומהו המניע של בעלי הון פרטיים ל"התנדב" להעמיס על עצמם עול שנפרק מהריבון הממשלתי? לדעת שמיר זו בודאי הדאגה לרווחתם של אסירי ישראל הסובלים תחת מוסדותיו הכושלים של הריבון.
    נו באמת, הם גם רוצים להרוויח משהו ל"קניפל" שלהם וזה לא פסול. רק צריך לדעת רונן לעשות להם מטה-רגולציה שתדכא את הדחף שלהם לרווחים מופרזים (מופרזים לשיפוטו של מי?).
    מדינה שכושלת לאורך זמן בשמירה על תנאי כליאה אנושיים, אין סבירות שתצליח ברגולציה על בעלי הון מחליפי-ריבון. בעלי ההון הללו הם אלו שדוחפים להפרטת כל מה שזז ויכול להקנות להם יותר כח ,שליטה ומשאבים על חשבון כלל אזרחי המדינה.
    רבים מהשרים וחברי הכנסת אבירי ההפרטות, מקושרים, ממומנים, מנוענעים על ידי בעלי ההון הגדול וסייעניהם(עו"ד ידוענים ,רוא"ח) וטובת האזרח ששמיר דואג לה אינה כלל בטווח החשיבה והענין שלהם.
    הניתוח של שמיר סוציולוגי ויפה אבל מנותק מהמציאות הקשה של כולנו.

  15. נתן.

    החלטת בג"ץ משקפת היטב את המדיה החברתית בה פועל בית המשפט- אשכנזי- עשיר-שבע-אליטסטי.
    גורלם של האסירים (מזרחיים ערבים ורוסים ברובם)הנמקים בבתי הכלא שחלקם נבנו בזמן התורכים אינו מענין אותם כלל אלה מה יגידו עליהם בארגוני זכויות האדם בעולם ובפקולטה למשפטים של הוורארד.

    הפרטת בתי הסוהר היתה משפרת פלאים את מצבם של האסירים ,אבל את תושבי רחביה ואפקה זה לא מעניין.

    אני מצפה מממשלת ישראל לעצב את בית המשפט העליון כדמותה – לאומי,פטריוטי,ציוני ומזרחי.

  16. נינה

    חשוב להכיר עבודות הדנות בשיתופי הפעולה – partnerships – מילת הקוד המפורסמת להפרטה – בין גופים פרטיים וציבוריים שנכתבות בעולם.
    למשל אלו שנכתבו באנגליה מלמדות שהסיכוי לפיקוח מצד המדינה לאחר שנחתמו החוזיים לביצוע מופרט הוא עלוב. כסוציאל דמוקרטית אני רוצה לפעול נגד ההפרטות שמתרחשות תחת הכותרת רכש שירותים ומיקור חוץ ובכל מיקרה בעד רגולציה מדינתית ופיקוח על מה שפרטי ועל מה שציבורי כאחד. אליה וקוץ בה: ללא ארגוני אזרחים וצרכנים ביקורתיים ואלימים מאד – פיקוח כזה לא מתרחש לא מבחינת זכויות עובדים, לא מבחינת איכות השרות ולא מבחינת עלותו

  17. סמולן

    מה יקרה לבית הכלא עכשיו, לאחר הפסיקה ?

    לדעתי, הפתרון הסביר, ההוגן והבלתי נמנע הוא שהמדינה תקנה אותו.

    במצב הזה, אני משער שלב לבייב יגלה פתאום כמה מאות מיליוני שקלים (טוב – רק מאה מיליון ?) בחשבון הבנק שלו, שהדלדל לאחרונה באופן מטריד.

    כלומר, לחובבת הקונספירציות המקומית, ולכל השאר שעומדים נדהמים מכך שהאליטה האשכנזית פתאום יצאה מה זה בסדר, תמיד אפשר להניח שיש כיום מצב שבו ללבייב פשוט לא משתלם בית הסוהר הזה, ועם מעט משיכה בחוטים המתאימים, יצאה לו אחלה פסיקה, והוא המרוויח הגדול.

  18. מיכה רחמן

    אני מצטרף לתגובתו של אסף על חוסר ההבחנה של רונן בין העקרוני למעשי. ייתכן ויקרה היוצא מהכלל ובית הסוהר המופרט בישראל יהיה טוב יותר מבית הסוהר ברשות המדינה, וגם עובדי החברה הפרטית יקבלו שכר גבוה יותר. אבל אנחנו לא מחפשים ניסים ולא סומכים על ה"אולי". מהפרטות השירותים במדינתנו הקטנה, עד כה, סובלים גם לקוחות השירות וגם עובדי השירות. בתי הקשישים הופרטו, מי שסובל ישירות הם הקשישים שבבתי האבות עם הירידה בשירות בשל תקציבים בלתי אפשריים, זוהי סחיטה של האוצר וממש בושה. ורונן שמיר כסוציאל-דמוקרט, תומך בהפרטות כאלה? וכמובן אחרי ההפרטה באה ירידה דרסטית בשכר העובדים (אלה שלא פוטרו). וכך הלאה. יש סוג מסויים של סוציאל דמוקרטיה אולי בנוסח הניו-לייבור בבריטניה שמנסה להראות איך החיפוש אחרי הרווח אינו סותר גישה סוציל דמוקרטית. אבל, מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית רדיקאלית, קשה לראות איך זה מתיישב עם עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה. הסוציאל דמוקרטיה השבדית למשל, בחרה בעקרון ה"סוציאליזם של השוק". הטענה היא שאפשר (ואולי צריך) לקבל את העובדה שאנחנו חיים בחברת שוק קאפיטאליסטית, אבל עדיין לבקר את הפגיעה בכל היחידים בחברה הנוצרת בשל עקרון הרווח בשל החתירה לרווח אישי, תמיד על חשבון הכללי והציבורי. ולכן גם הכנסת עקרון בתפעול לפי עקרונות הרווח שנעשתה ברפואה הציבורית בריטניה, פגעה ברמת השירות (פחות רופאים תורים ארוכים יותר וסבל רב יותר של הלקוחות), וכמובן הכנסת עקרונות הרווח לשירותים ציבוריים מגדילה אוטומטית את מספר עובדי הקבלן בשירותים הציבוריים. במה אתה רונן שמיר מתגאה, שעקרון הרווח נכנס למשרדי הממשלה בישראל ומספר עובדי הקבלן הולך וגדל? הדבר הראשון שעולה במוחו של מנהל שירות ציבורי, העובד לפי עקרון הרווח, הוא איך להקטין את מצבת העובדים שהם עובדי מדינה שעלות שכרם "מרקיעה שחקים". סוציאל-דמוקרט רדיקאלי (או אולי "אמיתי") חושב איך להעסיק את העובדים בשירות הציבורי בשכר גבוה, באופן קבוע, ובכך לתרום למדיניות קייניסיאנית נגד האבטלה, ונגד-המשברים המחזוריים. בישראל המדינה הקימה את המשפחתונים, כדי לעודד נשים לצאת לעבודה. מטפלות המשפחתונים מנוצלות על ידי המדינה, באופן מחפיר (נחשבות לעצמאיות, עובדות בשכר שמתחת לשכר מינמום וכדומה) . בשבדיה מעונות יום ומשפחתונים ניתנים בכמעט חינם וכל העובדות הן עובדות מדינה או רשות מקומית. השכר הגבוה יחסית של הסקטור הציבורי, (המעסיק כשליש אם אינני טועה, מהשכירים במשק), משמש גם כבטחון תעסוקתי ומדיניות נגד-מחזורית.
    תפקיד המדינה הסוציאל-דמוקרטית, לדאוג לאינטרס הציבורי. לתת שירות ברמה גבוהה ולקחת מיסים פרוגרסיביים. בית המשפט העליון, דיבר רק על העניין העקרוני שלפיו הזכות לשלול חירות כל כך דרסטית, שמותר לתת אותה רק למי שהאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניו. זהו עניין עקרוני. תמיד ייתכן שפקידי המדינה לא ידאגו לעניין הציבורי. או לא ידעו איך לתת שירות טוב לאסירים. אבל מכך בשום אופן לא ניתן להסיק עקרונית, שאם המדינה לא אז הסקטור הפרטי כן, וראה בעניין זה את דבריו של אסף למעלה. סוציאל-דמוקרט צריך להאבק נגד התקציבים הדלים הניתנים למשטרה ולבתי הסוהר, ולמען העלאת שכרם של הסוהרים והשוטרים כדי שיוכלו לתת שירות טוב יותר. שים לב רונן, אחת השיטות הנפוצות לפני שמפריטים היא לייבש את השירות שרוצים להפריט, לקצץ בתקציבים, ואח"כ להגיד הנה השירות הציבורי לא עובד בואו ונפריט אותו. זה בדיוק מה שעשו בבתי האבות הסיעודיים והרגילים. אין לי ידיעה האם זה מה שעשו גם בבתי הסוהר. אני מניח שאילו המדינה הייתה נשלטת על ידי סוצאיל-דמוקרטיה אמיתית היו כבר מוצאים מנהלי בתי סוהר ותקציבים, שיעשו בית סוהר יפה וטוב כמו זה שהוקם על ידי החברות הפרטיות.

  19. נחמן

    מטא-רגולציה??? אם אני מבין נכון אתה מכיר בכך שבעלי ההון יכולים לסובב את מנגנוני הרגולציה של המדינה בקלות גם כשאלה מפקחים ישירות על הנעשה. אז, במקום להמשיך לכך שהפתרון במקרים האלה הוא ניהול ישיר של המדינה על ידי עובדי מדינה, אתה טוען שהכנסת עוד מנגנון שינוהל על ידי הגורם הפרטי ומינוי המדינה לפקח רק על המנגנון הזה במקום על הנעשה בפועל הוא הדבר שיעצור את הטריקים של בעל ההון. לדעתי זו טענה אבסורדית.
    מעבר לכך ולמה שאמרו המגיבים הקודמים בפירוט ורהיטות, המשפטים שלך על שבירת המונופול של המדינה על הפעלת אלימות הדליקו אצלי את כל האזעקות.
    עם כל הבעיות שיש בשימוש המדינה במנגנוני הפעלת האלימות שלה, אני מעדיף שישאר לה מונופול בתחום אם לא אכפת לך. אני מעדיף לדעת ששוטר הרביץ לי בהפגנה ולא להתחיל לחפש את החברה שהבריון הספציפי הזה עובד בה כדי להתלונן מולה. החיים פה לא יהיו יותר צודקים עם זכיינים פרטיים שיפעילו את מנגנוני האלימות של המדינה. רק אצלי עולות בראש פלוגות של בריונים משועממים וזחוחים מסתובבות ומרביצות לכל מי שבא להן כולל אחת לשניה?

  20. חכים ביי

    מידה כזו של בלבול מקורה, כנראה, בשכחת מושגי היסוד של הקונפליקט החברתי-כלכלי. הכותב מעסיק את עצמו במאמצי אדפטציה ואף נורמליזציה בין קפיטליזם לבין צדק. חבל

  21. צביקה

    לב לבייב צריך לכלוא עצמו בכלא שבנה ולממן את אחזקתו שם.

  22. אורי וייס

    לעתים קרובות בית המשפט פותח ברטוריקה של חירות ושוויון ומסיים בתוצאה של דיכוי. הפעם הזאת בית המשפט דווקא נקט ברטוריקה של ריבונות וסיים בתוצאה מבורכת. אני מסכים עם רונן שמיר שהיה פגם בכך שבית המשפט חגג את הפעלת הכוח בידי המדינה, חש להגן על הריבונות, על סמכותה להפעיל כוח, ואדמונד לוי, שאמנם היה במיעוט, כבר חשש מכך שייפגעו סמליה וסממניה של המדינה. למעשה, פסק הדין הזה הוא ישים, גם כאשר מדובר במשטר דמוקרטי לעילא וגם כאשר מדובר במשטר חשוך. מה שבית המשפט החמיץ כאן הוא את הטיעון הדמוקרטי. היתרון של המדינה בשליטה בבתי כלא הוא בכך ששלטונותיה הם נבחרים. הפסול בכלא הפרטי אינו בכך שהוא אינו נשלט בידי הריבון, כמו בכך שהוא אינו נשלט בידי שלטון דמוקרטי. הפסול בהעברת הכוח ללבייב אינו בכך שהמדינה נמצאת חסרת כוח, אלא בכך שאנו מעניקים כוח להפעיל אלימות לגוף בלתי נבחר.

  23. שני

    בכל עניין בניית בית הסוהר הפרטי לא הוזכר ולו לרגע עניין מהירות הבנייה של בית הסוהר באזור הדרום.
    מסכימה אני לדעתו של הכותב כי איכן המדינה הוגוף הפרטי דהיום פועלים מאותם עקרונות . עם זאת ברצוני לחזק היבט אחר הנובע ממקרה היבת הסוהר. מדהים לראות כיצד המדינה בעזרת ממונו של לבייב הצליחה להקים את בית הסוהר בהיעדר דיון ציבורי ראוי האם יש להקים בית סוהר שכזה. יתרה מזאת, הקמת בית הסוהר נעשתה במהירות הבזק כך שבעת מתן ההכרעה בעניין בית הסוהר עמד על תילו. מדוע פרוייקטים אחרים שנוגעים לאזור הדרום אינם מוקמים במהירות שכזו? מדוע רק כאשר הדבר משרת את אינטרס ההפרטה של המדינה היא מוצאת את המשאבים ל"השקיע" בדרום. שלא לדבר על כך שמדובר בבית סוהר כאילו לא די בתחלואות הסביבה הדרומית עכשיו אמור היה להתווסף גם בית הסוהר הפרטי "הראשון" – איזו גאווה. מדוע על כך לא מלינים כל תומכי ההחלטה ה"סוציאל דמוקרטיים"?