חומת הפרדה בין תודעה דתית לאזרחית

נוגה וולף

במאמרה "זהירות: תיאולוגיה חילונית" ("הארץ", 27.11.09)   מזהירה  רחל אלבוים דרור  על כך שמגזרים שונים, כולל חילונים ואנשי רוח מהשמאל, מקבלים באופן קטגורי את  ההבטחה האלוהית, כביכול, לאברהם בברית בין הבתרים כי לזרעו נתן את הארץ הזו.

לפי אלבוים, בקבלה קטגורית זו, גם אם אינה מודעת, מעוגן הפער שבין הצהרות מדיניות דה-יורה ובין וסלחנות דה-פקטו כלפי "עבירות אידיאולוגיות", כפי שאפשר לכנות אותן, המגולמות לא רק בפגיעה שיטתית ברועי צאן פלסטינים על ידי  המתנחלים, כמו זו שאירעה השבוע בקרבת מצפה יאיר, אלא גם בעצם הותרתם של ישובים בלתי חוקים על כנם ומתן לגיטימציה ממלכתית לעבירות אלה  על ידי סבסוד תשתיות ופירגון ל"מלח הארץ".

אלא  שהסכנה איננה מתמצית רק בקבלתה של "ההבטחה האלוהית", אלא בעצם התודעה הישראלית המאפשרת  להוראות דתיות להכתיב את המרחב המדיני ומאפשרת למרחב המדיני לקבל משמעות דתית. אין רלבנטיות  להבטחה אלוהית במדינה דמוקרטית, כמו שאין מקום לדין רודף, דין מוסר או ההוראה התנכית למחות את זכר עמלק, כמצווה בספר דברים (כ"ה,יז, י"ט) או כמפורט בספר שמואל : "לך והיכית את עמלק והחרמתם  את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת באיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור" (שמואל א, ט"ו, 3).

האם אפשר לתאר שמדינה מערבית ודמוקרטית תקבל לגיטימציה היום  ליישום הוראות איגרת פאולוס לתסלוניקים בדבר דינם של "אלה אשר המיתו את האדון" אשר עליהם יבוא "החרון עד תום"; או את הוראתו  המפורשת של לותר במסה "על היהודים ושקריהם" לשלול מהם את כספם, זכויותיהם האזרחיות והדתיות, לכפות עליהם עבודת כפייה או לגרשם או להרגם?

מדוע מבין מאמיני הדת הנפוצה בעולם אין אדוקים המאמינים בזכות לקיים את הוראותיה האבנגליות  כלשונן, ואילו לנוכחים היהודים, חילונים כדתיים, יש לגיטימציה כזו?  ההסבר הוא כי בחברות הומניסטיות למדו שישומן של הוראות דתיות או פסוודו-דתיות במרחב המדיני כרוך בטוטליות ובפגיעה בזכויות אדם אשר אינן מתיישבות עם מהותה של הדמוקרטיה.

הפרדוקס הטראגי הוא כי דווקא התודעה הישראלית לא למדה לבצר את תודעתה האזרחית מפני זו הדתית והתמהיל הפך לקונצנזוס. גם מסקנתה של אלבוים, המבקשת אלטרנטיבה לתיאולוגיה החילונית המשתלטת, מוהלת בין שני היסודות הסותרים.   

כדי שגם התודעה הישראלית תבוצר מפני מיקסמים בלתי רציונלים, אין צורך בתוספת של "חינוך לאומי", "שורשים איתנים בתרבות היהודית" ו"סולידאריות לאומית", כפי שאלבוים טוענת,  אלא בסיפא של דבריה החלקיים: יש צורך בחינוך "לידע וערכי רוח ביקורתיים המבקשים לבנות חברה שוויונית".

אלא שהערכים האחרונים אינם ביצורים מספקים מפני התיאולוגיה שמפניה מזהירה אלבוים,  ודרושות להם תשתיות ברורות יותר: יש צורך בחינוך לסולידאריות עם בני אדם הנמצאים מחוץ למעל הלאומי, יש צורך בחינוך דמוקרטי והומניסטי שעניינו באדם באשר הוא אדם, במאפייניו המשותפים, בזכויותיו הכלליות, ובלמידה ביקורתית של  תופעות אקטואליות והיסטוריות  הכרוכות  בבליעתן של זכויות אלה על ידי מסורות  ודתות אשר טענו לגדולה .

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. zeus

    איך מגשרים על הפער ההולך וגדל בין מה שנראה כהקצנה הולכת וגוברת של המגזר הדתי – שמזניח לגמרי את הערכים ההומניסטיים שיש ביהדות לטובת לאומניות קיצונית שרואה רק ביהודים (ורק בשומרי המצוות שביניהם) "בני אדם" ראויים, יחד עם היעלמות האידאולוגיות במגזר החילוני לטובת אינדיווידואליזם חסר ערכים – לבין החזון של שוויון זכויות לכל בני האדם, שלום עולמי , צמצום פערים כלכליים, שמירה על ערכי הנוף, וכדו`…

    האם נצטרך לעבור עוד כמה זעזועים ומלחמות, במרחב שלנו ובקנה מידה עולמי, עד שזה יחלחל (כפי שמלחמת העולם השנייה הביאה לפריחת המדינות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה).

  2. הרב תרבותי זצ"ל

    שתי הערות:
    גם ישמעאל הוא מזרעו של אברהם אבינו עליו השלום.
    וחוץ מזה, בעל הבית שלי אוהב לקבל את שכר הדירה בשטרות שעליהם נכתב במפורש IN GOD WE TRUST. והנה, הפלא ופלא, הם הודפסו במדינה דמוקרטית למדי, אם כי אולי לא מושלמת.
    רוצה לומר, אולי אנחנו נובחים כאן על העץ הלא נכון, או שוברים את הלוחות הלא נכונים.

  3. ראובן

    אין מקום לדת בחיים הציבוריים.

    ולדעתי האישית, אין לה מקום בשום מקום. מלבד העובדה שיסודותיה (של הדת הפרסונלית בסגנון הדתות הגדולות) מגוחכים ומופרכים על פניהם, היא משמשת מצע פורה לעוולות ופשעים מכל סוג שהוא, ובסוג של דרוויניזם תרבותי יכולה להנציח את עצמה רק כאשר היא כוללת אלמנטים של קסנופוביה, התבדלות והדגשת ההבדל בין "אנחנו" ו"הם" – שמשמעויותיו המעשיות הן בדרך כלל אלימות.

  4. רחביה ברמן

    "הדת הנפוצה בעולם אדוקים המאמינים בזכות לקיים את הוראותיה האבנגליות כלשונן,"

    נכון שלמעט תקופת כהונה אחת (הראשונה) של האידיוט מקרופורד לא היתה להם השפעה ממשית על המדיניות בשום מקום, אבל בהחלט יש זרם כזה בנצרות. קוראים להם נוצרים פונדמנטליסטים ובאזורים שבהם יש להם רוב, הם מהווים צרה צרורה ונלחמים להכחיד את החינוך המדעי, כשהם לא רוצחים גיניקולוגים המבצעים הפלות.

  5. דבורה זילברשטיין

    צריך להבדיל בין שני הציבורים שמאמצים ביו ביודעין או ובין שבלא-יודעין את "הברית" כמצע לשאיפות לאומיות "צודקות".
    בעוד שקשה לתמוה על הציבור הדתי-לאומי "שסידר לו בראש" באמצעות הספר הקדוש זכות לתוכנית נישול וטיהור אתני של הפלסטינים, אך כדי להבין מדוע אימצה לעצמה ציונות-העבודה החילונית, שאינה נרתעת ממאכלות אסורים וחילולי שבת ומועד, באמצעות ערכי ברית בין הבתרים לעצמה את הזכות הזו שעמדה בסתירה למערכת החילונות-תרבותית-הומניסטית שהציונות יצאה ממנה.
    ותשובה לתמיהות היא שהדחף/הלאומי/לאומני (מחק את המיותר) לייסוד מדינה חילונית יהודית בפלסטינה לא יכול היה לאתר לו שום זכות אחרת (תאמינו לי, חיפשתי זמן רב לפני שנאלצתי להודות בכך ביני לביני) שיכולה להצדיק את הגזל הקולוניאליסטי שהתוכנית הציונית מביאה בהכרח על הפלסטינים -והוא נאלץ "להסתפק" בזכות המפוקפקת הנובעת מטקס פגני -שנודפת ריח של עבודה זרה

  6. נגה

    לרחביה ברמן, הכוונה איננה שאין מטורפים נוצרים ופונדמנטליסטים, יש ורבים מדי. אלא שאין להם לגיטימציה ובהתאם לא צריכה להיות לגיטימציה גם להוראות דתיות שמקורן בתנ"ך.

  7. מיכה רחמן

    אני מסכים במיוחד לסיום המאמר. נחוץ חינוך אוניברסאלי, ראיית האדם באשר הוא אדם. אבל חשוב לראות את התמונה במלואה. מה שמנצח היום הוא השילוב של לאומנות דתית, וגם לאומנות סתם, המשמשים רק כלי שרת בידי ההתיישבות הציונית. חשוב לזכור, שמפלגות כמו מפ"ם, תנועות כמו הקיבוץ הארצי, שיתפו פעולה באתוס הלאומי הציוני, גם כאשר יישבו את הארץ על חשבון הפלסטינים יושביה. גם במלחמת 1948 וגם בגירוש הפלסטינים מהכפרים, קיבוצי השמאל לקחו חלק, בגלל שהיו חלק מהאתוס הלאומי. האתוס הציוני עצמו הוא תערובת של דת ולאומיות. שהרי הכיסופים לציון, היו גם נחלת מפלגות השמאל. חשוב גם לראות את המכלול, את הציונות כתנועה מיישבת, קולוניאליסטית (ראה למשל ספרו של גרשון שפיר בו הוא מתאר את המודלים הקולוניאלים של הציונות). במילים אחרות, גם תנועות של שמאל שהיה אז סוציאליסטי ממש, כלומר חרת על דגלו את שוויון כל בני האדם, גם הם לא עמדו בפני כוחו של המיתוס הלאומי-דתי, אפילו שהכריזו על הניתוק מהדת.
    והיום תנועת ההתיישבות החדשה, זו של המתנחלים, כבר בשמה כתוב "התיישבות" כלומר קולוניאליזם (וכמו כל תנועה קולוניאליסטית היא נשענת על כידוני הצבא, על מיתוס לאומי, ועל מעצמה גדולה התומכת בנו). מן המפורסמות היא שגם מפלגת העבודה תמכה ותומכת בתנועת ההתיישבות בשטחים, ומי לא (כל ממשלות ישראל). המתנחלים עם האידיאולוגיה הדתית-לאומנית, הם רק חוד החנית. ולכן מה שנחוץ הוא לא רק חינוך אלא פעולה פוליטית קשה, עקבית, ולוחמת,בשטח, נגד האתוסים והמיתוסים הלאומיים-דתיים שלנו (או במילים אחרות של הציונות).

  8. יואל קורנבלום

    אין השימוש בסיבות דתיות לכל עניין מראה על דתיות ואין אמונה של רבים במשהו יוצרת דת. בנוסף יש לנו מלחמה עם השכנים שבכלל לא מכירים בקיומינו וכן גם אחרים בעולם שטוענים שאין לנו לגיטימות בשטח ישראל לכן כל טיעון שעובד לטובתינו מקובל בין אם הטיעון הוא דתי או לא ובין אם הוא לכאורה יוצר דת.

    מקריאת הפוסט והתגובות נראה לי שהסיפור הוא אחר לחלוטין ולא קשור לדת או תאולוגיה דתית או חילונית בכלל. נראה שהכותבת פשוט מנסה להשמיט את הקרקע מתחת לטענות היהודים על החזקה על ארץ ישראל. במקום לבוא ולומר את זה הכותבת מתחילה ואומרת שטיעון על החזקה של היהודים על ארץ ישראל הוא דתי או יוצר דת מסויימת בין אילו שמסכימים עם הטיעון. מיד לאחר מכן היא טוענת שצריך להפריד את הדת מהשד יודע מה. לאחר ההפרדה כמובן אותו טיעון לכאורה דתי אינו תופס יותר וכמובן אין ליהודים חזקה על ישראל. מה זה תודעה אזרחית? איך היא נוצרת? מה בדיוק מציעה כותבת הפוסט כתודעה אזרחית?

    לעומת זאת הייתי נותן לכותבת הפוסט כמה נקודות זכות על מקוריות. עד עכשיו שמענו על רק על "מדינת כל אזרחיה" כקוד לחיסול המדינה היהודית אבל מהיום והלאה גם "יש צורך בחינוך לסולידאריות עם בני אדם הנמצאים מחוץ למעל הלאומי" כקוד נוסף לחיסול המדינה היהודית. העניין הוא שכותבת הפוסט לא הראתה לנו שאותם אילו "הנמצאים מחוץ למעל הלאומי" בכלל מעונינים בנו.

    גם הדוגמאות על דתות אחרות במדינות אחרות אינו מתאים כאן כי אותן מדינות אינן נמצאו בסכנת הכחדה כמו מדינת ישראל ולכן הדוגמא לא מתאימה. יש לכותבת הפוסט אולי דוגמא של מדינה שנמצאת בסכנת הכחדה ואיך העניין הלכאורה דתי עובד שם?

    בקשר לקטע בפוסט:

    "האם אפשר לתאר שמדינה מערבית ודמוקרטית תקבל לגיטימציה היום ליישום הוראות איגרת פאולוס לתסלוניקים בדבר דינם של "אלה אשר המיתו את האדון" אשר עליהם יבוא "החרון עד תום"; או את הוראתו המפורשת של לותר במסה "על היהודים ושקריהם" לשלול מהם את כספם, זכויותיהם האזרחיות והדתיות, לכפות עליהם עבודת כפייה או לגרשם או להרגם?"

    אז אומר לכותבת הפוסט שהדבר כבר נעשה כמובן לא היום אבל לפני זמן מה וגם בזמן מלחמת העולם השניה ואחריה. גזלו ליהודים את רכושם וגם רצחו בהם ובכלל גרשו אותם ממקום למקום וכל זה רק בגלל שהם יהודים ועד כמה שזה לא יאומן עבור כותבת הפוסט כמובן הכל בשם הדת הנוצרית. נכון שזה לא נעשה היום כי בעצם אין הרבה יהודים שם.

    בנוסף זה גם קרה ליהודים במדינות ערב המוסלמיות רק בגלל שהם יהודים וגם זה, לא להאמין, בשם הדת המוסלמית. כמובן שהיום זה לא נעשה כי אין יהודים רבים במדינות ערב וגם יש מדינה יהודית שיכולה להרים קול נגד התקפות על היהודים.

    ועוד שאלה יש לי לכותבת הפוסט על הקטע "האם אפשר לתאר שמדינה מערבית ודמוקרטית תקבל לגיטימציה…" זה אומר שזה לא כולל את מדינות ערב המוסלמיות הנמצאות בחשכת ימי הבינים ולבטח לא מערביות? האם כותבת הפוסט טוענת שלמדינות ערב המוסלמיות מותר לעשות הכל ולנו אסור? אפילו אסור להתגונן מחשש לפגוע באותם מוסלמים שוחרי שלום? (יש אולי ארבעה אני חושב)

    אני מאד מקווה שכותבת הפוסט תענה על השאלות האילו.

  9. נגה

    העובדה שנכח פה קולקטיב יהודי בעבר איננה מצדיקה את ביזתו של עם אחר היום.
    ההצדקה מוגדרת יפה אצל חיים גנז בספרו "מריכארד ואגנר עד זכות השיבה" באמצעות האלגוריה של הרוקח והעני: מבחינה תיאורטית לעני החולה אשר דרושה לו התרופה בדחיפות יש זכות לבזוז לעצמו את התרופה מבית המרקחת. אבל משהבריא האם ימשיך לבזוז, או אולי לחליפין יפצה את הרוקח? אבל לא נראה לי שיש טעם בשיח הזה, כמו רבים אינך מוכן לוותר על כתר הסגולה והזכות האלוהית הפיקטיבית, אני משערת שנעים להחזיק בה.

  10. סמולן

    ראשית, המאמרים מרתקים. שנית, הם מחרידים. מחרידים, שכן המחשבה על השמדת עם עומדת ביסודם: כך ההשוואה עם פאולוס, וכך ההשוואה עם לותר.

    שאר הדיבורים מחרידים עוד יותר: דתיות לא מודעת שיש להפטר ממנה. מתי, לעזאזל, דיברו פעם על תכונות לא מודעות שיש ליהודים והופכות אותם למרושעים ? כי אני בטוח שזכרתי. לכשלעצמי, לא ברור היסוד התיאורטי לכל העניין: אין בדיוק מוגדרת תת-התודעה הדתית הכוזבת הזו. איך מאתרים את אלו שלוקים בדבר המחריד הזה (יהדות, כמובן), ואיך מטפלים בהן. לא ברור לי גם כיצד אדם יכול להכחיש את קיומן של תת-המחשבות הללו. אולי למעט הודאה בהחזקתן בעמדות אלו באופן מודע. אבל אז, האם לא יוצא שהוא ככה, כמו המכשפה בימי הביניים, צריך לטבוע כדי להדגים שהוא חף מפשע ?

    אני ממליץ לכותבות המלומדות לקרוא בספר מציק ומפותל, כתוב מעפן, בשם "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות", של יהודה שנהב. יש בספר מושג מעניין של הדתה, כפרקטיקה של ראיית (היהודים שעלו מעיראק) כדתיים, על מנת שיוכלו להתפס כנחותים במובנים האירופאיים השגורים. משהו כזה, קראתי את הספר די מזמן. נדמה לי, ככה, שאסטרטגייה של הדתה לכל מה שקורה פה היא בליבה האידיאולוגית של צמד המאמרים. הרעים הם דתיים, ואילו הטובות הן אתיאיסטיות, וכמובן, יש להכות ביהודים.

    כמובן, מתבקשת שאלה תיאורטית לגבי סולם היהדות והזדון: אני מבין שהמקרה המעניין והמאתגר הוא של אותם יהודים שהם לכאורה אתיאיסטים זכים, ובפועל יש להם מבנים לא מודעים של יהדות. כעין אנוסים של האתיאיזם. אבל מה קורה עם אנשים שהם אשכרה עם כיפה, כמו ש"ס ? האם אפשר לטעון לגביהם טיעון סימטרי, שהם בעצם דתיים רק בכאילו, ואילו באמת באמת, בתת מודע, הם בעצם אתיאיסטים טובים ? ואם כן, האם לא כל הדיכוטומיה הזו של דת וחילוניות לא קורסת באופן מיידי, בשם השם ?

  11. יואל קורנבלום

    זה בדיוק העניין שלא היה ואין עם פלסטיני הוא פשוט הומצא על ידי הדיקטטורים המוסלמים כדי לנגח את ישראל. כשראשוני החוזרים היהודים באו לישראל לא היה כאן דבר, שממה היתה כאן. ברור שאם יגידו את האמת שהמלחמה היא בין מוסלמים ויהודים אזי כל אחד שיראה את סדר הגדלים והמשאבים בין היהודים למוסלמים ישאל כמובן מה יש למוסלמים לחפש פה. לכן אותם דיקטטורים מוסלמים המציאו את הפלסטינים שזה בסדר גודל דומה לישראל וכך אפשר לנגח את ישראל אפילו בהסכמת הסקנדינבים הנאורים.

    קחי דוגמא אחרת והיא מדינת ירדן השכנה שלנו. האם היתה מדינה כזאת בהסטוריה העתיקה של המקום? ברור שלא ההסטוריה של ירדן דהיום התחילה בהתחלת המאה העשרים ואני גם לא מאמין שהירדנים טוענים שהם צאצאי מואב או עמלק.

    ירדן נוצרה על השטח שאמור היה להיות של היהודים וראה איזה פלא אף אחד לא טוען שאין לירדן זכות להתקיים. מעניין למה? האם יש לך תשובה, נגה? האם זה יתכן שזה בגלל שמדינת ירדן היא מוסלמית ולכן משתלבת יפה באיזור המוסלמי ואף אחד מהדיקטטורים המוסלמים לא מבלבל להם את המוח? האם אין זה מראה לך שהמלחמה היא בין יהודים ומוסלמים ולא בין פלסטינים וישראלים? אחרת איך את מסבירה שירדן כן מקובלת וישראל לא? בנוסף אולי ירדן מקובלת בגלל שהיא בדרך כלל דיקטטורה כמו שאר המדינות המוסלמיות ולכן אין פחד שהם יהרסו את השלטון לדיקטטורים השכנים בעוד שישראל היא דמוקרטיה?

    אני מאד מקווה שאת מוכנה לענות בתשובות ישירות לשאלות הנ"ל.

    לכן, נגה, נראה שבמקום להתקיף את מדינת ישראל את צריכה להוקיע את הדיקטטורים המוסלמים על התנהגותם. אם את לא עושה את זה את בעצם עוזרת לדיקטטורים המוסלמים לקבע את מצבם העגום של הפליטים וגם עוזרת להם במלחמה נגד ישראל מחלישה את עמדת ישראל ובצורה הזאת את מרחיקה את השלום. הדיקטטורים רואים ושומעים ואין להם שום סיבה לבוא שלום איתנו.

    אם כבר דיברנו על שלום אז יש לי עוד שאלה אליך, נגה. מה לדעתך הסיבה שהדיקטטורים המוסלמים רוצים שלום איתנו? איך זה עוזר להם? איך זה עוזר להם לשמור על שלטונם? לדעתי הם לא רוצים שלום בכלל כי אז לא יהיה להם אוייב שבו יוכלו להשתמש כדי להסיט את בעיותיהם הפנימיות. בנוסף אם יהיה שלום אזרחי מדינתם יראו דמוקרטיה של ממש שהיא ישראל ואולי פתאום ירצו גם כן דמוקרטיה אצלם. לכן כל זה נראה לי כחלום בלהות של כל דיקטטור ולכן לדעתי אותם דיקטטורים מוסלמים רק מדברים כאילו הם רוצים שלום אבל אין שום סיבה סבירה להגיע לשלום, כאמור.

    לכן, נגה, בפעולתך כפי שהצגת בפוסט את רק מרחיקה את השלום וגורמת לקיבוע מצבם העגום של הפליטים ותועלת לא נראה מזה.

    אם את יכולה לענות ישירות להשגות שהצגתי אשמח לשמוע.

  12. יורם גת

    מחטיאה את המטרה. דת, כמו כל מערכת אידאולוגית אחרת, יכולה להיות מקור לרעיונות פוליטיים טובים ולרעיונות פוליטיים רעים. נסיון להפריד את הדת מהפוליטיקה הוא לא הגיוני יותר או מוצדק יותר מנסיון להפריד אידאולוגיות חילוניות (כדוגמת לאומנות, ליברליזם, הומניזם, או סוציאליזם) מהפוליטיקה.

  13. מוטי טסלר

    אני מציע לגב` וולף לשלוח את הכתבה למעצבי תוכנית הליבה באזרחות ולאחר מכן לשתף אותנו בתגובה.

  14. חגי

    "דת שאינה מתחשבת בבעיות פרקטיות ואינה עוזרת לפתרונן – אינה דת" (מהטמה גנדהי)

    אין שום בעיה עם הדת לכשעצמה. הבעיה קיימת בפרשנות. לצערי, כציבור, אנו והפלסטינאים בחרנו בפרשנויות קיצוניות והרות אסון.

    לדעתי יש מקום לעורר דיון נרחב ומקיף, הנובע ממקורות הומניסטיים ואוהבי חיים, בכתבי הדת שמטרתם העיקרית הייתה בסך הכל לארגן את האדם בחברה מוסרית.

    מלחמה שכל אדם משכיל ומודרני צריך להלחם היא מלחמה על זכותו לפרש ולהבין את כתבי דתו על פי הבנתו.