אזהרת מסע לישראל: צונאמי מזרחי משתולל

כלנית צאלח

המועצה לביטחון לאומי בשיתוף המטה ללוחמה בטרור פרסמו לאחרונה אזהרת מסע מיוחדת לישראלים המתכננים (מסיבות השמורות עימם) להישאר בארצם. האיום: צונאמי מזרחי. למי שפספס את האזהרה נעדכן כי בחודשים האחרונים מתנקז לו הקרב המתמשך על התרבות הישראלית אל זירת המוזיקה הפופולארית. בשקט בשקט, כך מתברר, השתלטה המוזיקה 'המזרחית' על כל חלקה טובה. מצעד העשור של ערוץ 24 וגלגל"צ רק קיבע את מגמת 'ההשתלטות' הזו, והתגובות המקוננות לא איחרו לבוא.

אזהרת המסע מתפרסמת שוב ושוב בחודשים האחרונים באמצעי התקשורת השונים. כותרת השער בכתבה של רז שכניק בעיתון הגדול במדינה (23.10.09) בישרה על הזעקה האשכנזית כנגד ההשתלטות של המוזיקה המזרחית. הזמרים המזרחיים, כך מתברר, מציפים את אולפני ההקלטות, עוברים להרצליה פיתוח, ובכלל הם בכל מקום. אל מול ה"צונאמי המזרחי", אנו עומדים בפני "'שוקת שבורה" של המוזיקה הישראלית, זו ש"תמיד היתה הדגל של התרבות, במובן הזה של הישראליות, הדבר הכי יפה בסביבה […] כמעט מוזיקה קלאסית.

המוזיקה המזרחית, כך עולה מהכתבה, היא וולגרית, רדודה, שטחית, פלסטית, לא מושקעת, חסרת כבוד ומסירות, נמוכה, מזויפת או בקיצור "ז'אנר של חמם והגש". העובדה שמי שנזעק נגד הז'אנר גם מספר על הכסף גדול שמושקע כיום בהפקה, על הסאונד המעודכן, ועל הנגנים המובילים בשוק, אינה מפריעה לרצף הטענות על האיכות הנמוכה. אם נדלג לרגע מעל התובנה הפוסט-מודרנית השחוקה ביחס לביטול ההיררכיות בין תרבות גבוהה לנמוכה, כדאי להזכיר שגם מאפיינים של איכות הם בגדר אופנה שקובעת הקבוצה החזקה. קביעות אלו נעשות לעיתים קרובות כדי להעניק לגיטימציה לכוח שבידה. מכאן שהדימוי של המוזיקה הישראלית הוותיקה כבעלת עליונות תרבותית מגן על העמדה השלטת של יוצריה ומצדדיה, מכיוון שהוא מציג אותם כראויים לזכויות היתר שלהם. ובכלל כיצד תוכל המוזיקה המזרחית לעמוד בסטנדרטים כה גבוהים, שאפילו מלכת הזמר האגדית אום כלת'ום לא יכלה לעמוד בהם, וכשהגיעה ארצה בשנות ה- 30 נמנע ממנה לקיים קונצרט בקולנוע מוגרבי בטענה שאינה עומדת ברמה הנדרשת.

חשוב להבין כי אין מדובר באזהרה מסע חלקית המתייחסת לאיזור מוגדר, כי אם באזהרה כוללת הממליצה להישמר בכל רחבי המדינה. הכתבה מאופיינת בפאניקה מוסרית מ"הצונאמי המזרחי" המאיים לשטוף את הכול. הפאניקה, שאחד מסימניה המרכזיים הוא חוסר הלימה בין התופעה לבין התגובה לה, משרטטת את הגבולות המוסריים של החברה ומטרתה לשמר את העולם האידיאולוגי. כמיטב המסורת של פאניקה מוסרית אנו למדים שזו ממש ההזדמנות האחרונה להציל את המוזיקה ואת החברה הישראלית. צריך למהר כי "הכל כאן פלסטי, הכל  כאן שטחי", כי "המוזיקה הישראלית נמצאת היום בנקודת שפל שלא היתה כמותה", וכי "איזו סיבה יש לאמנים להוציא מוזיקה באמצע גל מזרחי עצום כזה?"

כמקובל באזהרות מסע, נלווית אליהן דרגת האיום. כאן מדובר באיום קונקרטי גבוה מאוד, כמו גם איום פוטנציאלי מתמשך, המצריך נקיטת אמצעי עירנות וזהירות מיוחדים. המצב חמור כי אינו רק עכשווי אלא כזה שנושא השלכות מרחיקות לכת לעתיד, שכן המוזיקה הזו משאירה אחריה אדמה חרוכה: "אין דרך חזרה מהוולגריות הזו" מצוטטת חוה אלברשטיין, "לא נוכל להחזיר את הפופ, הרוק ושירי ארץ ישראל למקומם הקודם והטוב".

כדי להבהיר את החומרה, מתריע רוני בר-און מנכ"ל הליקון ש"אם האמנים שלנו, הישראליים […] לא ימשיכו להיות מטופחים על ידי משהו מאורגן – לא יהיו לנו כבר אמנים מהסוג הזה […] צריכה לקום עכשיו זעקה כדי שהמוזיקה שהיא לא ים-תיכונית תצליח לשרוד. אחרת זה כל מה שיהיה כאן." החשש הרב מופנה גם אל עבר עתידם של ילדינו: "זה עניין של חינוך" מצהירה אלברשטיין, "אני מקווה שההורים של היום יכולים להשמיע לילדים שלהם דברים אחרים ממה ששולט כאן […]. מחרה ומוסיף אחריה בר-און: "אם לילדים שלנו לא יהיו אלטרנטיבות, בעוד 20 שנה הם ילמדו את שירי מושיק עפיה […] האם בעולם של היום היו קמים שלמה ארצי, חוה אלברשטיין, שלום חנוך. האושיות עליהן גדלנו?"

השיח בכתבה מאופיין בדימויים צבאיים כמו השתלטות, הסתערות וכניעה. כדי להמחיש את השבר הגדול מספר מפיק בכיר: "הגעתי פעם לאולפן הקלטות […] בחדר חזרות אחד אני רואה את משה פרץ, בשני את רגב הוד, בשלישי שמעתי סלסולים וברביעי את ליאור נרקיס, או שזה היה רון שובל – אני לא ממש זוכר. פעם הייתי רואה את ברי סחרוף בחדר אחד, את ארקדי דוכין בשני ואת שלום חנוך בשלישי". מעבר לשמות הזמרים מהם עלינו להבין את השינוי הקיצוני שחל, מלמד אותנו התיאור גם על ההומוגניזציה והאחידות שבה נתפסת המוזיקה המזרחית בעיני הדובר. ליאור נרקיס או רון שובל זה לא ממש משנה, כולם שם הרי אותו דבר, בדיוק כמו ההוא האנונימי שמסלסל באחד החדרים.

גם שלומי ברכה, חבר להקת משינה לא ממש מבחין בין הזמרים המזרחיים השונים. כשהוא משתף בחוויות הטראומטיות שעבר בזמן שצפה במצעד העשור הוא מונה לצד הזמר משה פרץ, גם את אבי פרץ (שלא נכח באירוע), ואת שמעון פרץ (שאינו קיים כלל). "כל משפחת פרץ" הוא מסכם. ההסתכלות המאחידה הזו מכחישה שונות בקרב הזמרים והמוזיקה שלהם, ומרדדת אותה לכדי יחידה אחת בלתי מובחנת. אחת התוצאות של מהלך כזה הוא שמוזיקה מזרחית ומוזיקה ישראלית ממוקמות כשני מרחבים נפרדים. ריבוי הזמרים המזרחיים המצליחים ששם משפחתם פרץ מטריד מאוד גם את דרור רפאל ובטור בוואלה! בו תהה "איך השתלט הזמר הים תיכוני על המדינה?", הוא מספר כי "מי שנוחת בארץ בימים אלה משוכנע שהוא הגיע לאמצע חאפלה בפאתי איסטנבול. קובי פרץ, משה פרץ ולך תדע עוד כמה פֶּרֶצים מסתובבים כאן."  

האחרוּת של המוזיקה המזרחית מכוּננת בכתבה של שכניק דרך פרקטיקות סימולטניות של הומוגניזציה ודיפרנציאציה שמעצבות אותה כז'אנר בעייתי – שייך וזר, נוכח ונפקד. מחד בולט בכתבה ניגוד בינארי היררכי מרכזי ובו מוצבת מוזיקה ישראלית (ואף מילה על שירי עם רוסיים) אל מול מוזיקה מזרחית כאילו זו אינה חלק ממנה אלא רק האחר שלה. מאידך, כחלק ממנה המוזיקה הזו מכלה אותה מבפנים. מחד, כפי שראינו, כל הזמרים המזרחים הם אותו דבר (אין אפילו צורך להבחין ביניהם). מאידך, ישנה הבחנה בין סתם זמרים מזרחיים לבין זמרים מזרחיים אותנטיים. לפי אלברשטיין "הרבה מהזמרים המזרחים האותנטיים די מאוכזבים ממה שקורה היום בזמר המזרחי". לא ברור בדיוק כיצד נעשית ההבחנה בשם אותה אותנטיות מדומיינת (שכמושג צמחה בד בד עם הקולוניאליזם), אבל טוב שישנה אושייה כמו חוה לספר לנו עליה. "אם תקשיב לשירים של פעם," היא מוסיפה, "של זוהר ארגוב ואביהו מדינה, תמצא שהרמה של הטקסטים הייתה הרבה יותר גבוהה. היום זה לא באמת זמר מזרחי אותנטי. זה סתם פופ למועדונים. בשירים של פעם היה משהו אמיתי […] אתה יכול להשוות את זה לג'ו עמר?"

אולי אי אפשר להשוות אף זמר, מזרחי או לא, לג'ו עמר ז"ל, אבל כדאי להזכיר את עיקום האף והצקצוק בלשון שהיו גם אז לנוכח הטקסטים והלחנים של השירים, את כל הדלתות הסגורות בהן נתקלו ארגוב, מדינה ואחרים, ואת עמר שחי כאן כמו צמח בר עד שנאלץ לכתת את רגליו לניכר. המשהו האמיתי אליו מתייחסת אלברשטיין לא עזר למוזיקה המזרחית להישמע ברדיו או בטלוויזיה, וזו נאלצה למצוא ערוצים עוקפים אל הקהל בעזרת הקסטות של התחנה המרכזית, הופעות מאולתרות ברחובות, או סוכנים 'זרים' כמו טריפונס ואריס סאן.

פריחת המוזיקה המזרחית מתוארת בכתבה כצונאמי אשר סחף כבר אומנים ותיקים, זמרי פופ, להקות רוק, והרכבים אלטרנטיביים. גם גלגל"צ, ששנים סימנה טריטוריה שמדירה מוזיקה מזרחית, מותקפת בכתבה על שינוי המגמה ופתיחת שעריה. "זה לא ממש בסדר", נכתב, "כיון שקו מוזיקלי של תחנה ציבורית צריך לחתור לפלורליזציה ולא לטיפוח של גטו חדש".  קשה להיזכר בכתבות דומות כשהמוזיקה המזרחית התנהלה בגטאות שלה ב 'על הדבש ועל הכיפאק', 'אגן הים התיכון' וכמובן 'דרור- למנצח שיר מזמור', לשם יכול היה סוף סוף להתקבל אותו אביהו מדינה האותנטי של אלברשטיין, לאחר שנדחה שש פעמים מפסטיבל הזמר ההוא, 'הישראלי'.

יותר מכל נדמה שההצלחה המזרחית דורכת על יבלות. איך העזו אלה שזה עתה ירדו מן העצים לצמצם פערים, לזוז מהמשבצת שהוקצתה להם. הדוברים השונים משתמשים בשיח הקיפוח אך הפעם כנגד מזרחים: "פעם הם טענו לקיפוח היום הם עברו לגור בהרצליה-פיתוח", "המזרחים אוכלים הכול. גם פירורים כבר אין לנו", "אם אין לי היום שם משפחה מסוים ואני לא מסלסל, אין לי סיכוי",  "בעולם ים-תיכוני הרבה יותר קל. הם עדיין זוכים לחוויה מתקנת". כחלק ממגמת הקיפוח הזו מתוארת הסבתו של ערוץ המוזיקה, 'ערוץ ליאור נרקיס' הוא מכונה בזלזול, לאחד "מעמודי האש של הזמר המזרחי". רק אירוני הוא להזכיר את עמוד האש, עוד מתחם סימבולי ממנו הודרו מזרחים עד ל'רוח קדים' של דוד בן –שטרית.  

בכתבה מוזכרת כניעתה של קיסריה לכיבוש המזרחי. ההופעות התדירות של זמרים מזרחיים בהיכל התרבות ובקיסריה הן לצנינים בעיני הכותבים. את התכנית  הספסל האחורי (14.11.09), פותחת מאיה דגן כך: "תראו חברים, אני לא יודעת מה אתם עשיתם השבוע, אבל אני הייתי בהופעה של עופר לוי המלך בהיכל התרבות. כן…היה טירוף, אנשים רקדו בטירוף על הכסאות ואיפרו על הסדרנים, וכל הזמן הם שלחו את המלצר לעשות refill לפלטת מטוגנים, לך תסביר להם שזה לא המלצר, זה זובין מהטה". באמת לך תסביר להם, מה להם ולתרבות. גם בכתבה של אילן לוקאץ'באולפן שישי (30.10.09) על שדרן רדיו מצליח של מוזיקה מזרחית, יש מקום לזובין מהטה. בכתבה אנו מתוודעים להופעה של ליאור נרקיס בהיכל התרבות. המצלמה מתרכזת בדיוקנו של מהטה, לצד מנצחים אחרים של התזמורת הפילהרמונית,ללא ספק 'בעלת הבית' של ההיכל. משם היא גולשת מטה, אל האנשים המחכים להיכנס, ואז אנו מקבלים רצף תמונות, כאילו אגביות, של חצאיות מיני ונעלי עקב, נעלי ספורט לבנות, ורגליים המונחות על משענת הכסא. אלו באות להבהיר – ללא מילים – מה קרה להיכל הקודש, סליחה להיכל התרבות.

בטור שלו מבכה דרור רפאל את קיסריה ש"מארחת מדי ערב את שרית חדד ואייל גולן משל היתה מועדון הפלאקה". ואכן, קיסריה זוכה כמה חודשים קודם, לכתבה שער נפרדת (10.7.09) בה מקוננים על הפיכתו של היכל התהילה הלאומי לטברנה. תחת הכותרת 'הורדוס, שלמה ארצי, קובי פרץ' אנו שומעים על הפלישה הגדולה, ועל החשש למעמדה ויוקרתה של הקיסריה לנוכח ההצפה המזרחית. הניגוד הבינארי המרכזי מעמיד את היכל התהילה הלאומי אל מול הטברנה,  את האמפי הרומי-אשכנזי מול המועדון. כדאי לשים לב להיכל תהילה ואמפי -שמות מעוררי כבוד, יראה וניחוח של לאומיות אל מול אולם המופעים (אולם החתונות כמובן) והטברנה העממיים, עם ניחוח ההמוניות והצפיפות. שהרי אנו יודעים מרפאל כי "בשביל החבורה של עפיה, לשיר באירועים זו שיאה של קריירה".

הנרטיב העיקרי של הכתבה אם לומר זאת בתמצית הוא – הלו, משטרה? כאן המדינה, רצינו לדווח על פריצה. המקום: ביתו של שלמה ארצי. הפורצים: זמרים מזרחיים. כי מעבר למספר הצופים הגדול שקיסריה יכולה להכיל, אין ספק שמדובר במיתולוגיה: "בתפיסה הישראלית, שהתגבשה בעיקר בעקבות הפיכתו של ארצי לאמן הבית, קיסריה זה המקום של הגדולים […] יעד רחוק, כמעט בלתי אפשרי […] הקיץ הזה ביתו של שלמה ארצי נפרץ. כל מה שנשאר ממנו זה כמה ברזים מזהב ועשרות אגורות שהושארו עבור הרוק הישראלי".

אכן, מראות קשים, ואפילו אסור להתלונן כי כמו שאומר רפאל "אם תגיד שלא בא לך לשמוע את זה, אתה גזען".

ואם לחזור לאזהרת המסע בשל גל הצונאמי המזרחי שפוקד את האיזור, נותר רק להזכיר כי אזהרות המטה ללוחמה בטרור אינן בבחינת איסור. ההכרעה אם לבקר או לשהות במדינה נתונה לשיקול דעתו של כל אדם והיא על אחריותו הבלעדית. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרה

    בהמשך למאמר ולתכניתה של קרן נויבך ב"קול ישראל" ,אין מנוס מהמסקנה שבישראל התיוג והגזענות לא ייעלמו. פעם, בשנות החמישים והשישים ,לא שמעו מוסיקה יוונית – מעוז לוינסקי, פלורנטין והבורקס – היום לא מעכלים את המוסיקה המזרחית והמגרבית שכובשת גם את העולם כולו. למוסיקה האתיופית באמהרית יש מזל שעידן רייכל נתן "הכשר תרבותי". מזלה גם של המוסיקה הרוסית, שנמצאו לה פטרונים מותיקי היישוב. לא מוכרחים לאהוב כל סלסול או מלל רדוד אבל ההתקפה המכלילה על המזרחי והים תיכוני מעידה עלינו. כור ההיתוך פשוט לא הצליח להשתלט על אהבת המוסיקה ששורשיה הם מורשת אבות, אמהות, סבים וסבתות.

  2. מוטי טסלר

    שנים של כעס, אי-שיוויון וקיפוח רדפו את הזמרים המזרחיים עוד מתקופת להקת צלילי הכרם ולהקת העוד באים היום על תיקונם. הגיע הזמן שהאסכולה האשכנזית שיושבת ברדיו תבין שעבר זמנה. במחי לחיצת כפתור ניתן היום להגיע לכל שיר ,להוריד אותו באינינטרנט ולהעתיקו לmp4 בקלי קלות. אז מי צריך את הרדיו.
    דבר שני ,הכתבה כבר לא מדברת אל "המזרחיים" כי הם כבר אטומים ולא מוכנים לשמוע עוד ועוד "שמאלץ" מהסוג הזה כי פשוט נמאס להם. הם מבקשים שיעזבו אותם בשקט, ללכת להופעות הססגוניות בקיסריה ולשמוע את הזמרים האהובים עם המוסיקה השטחית, הלא איכותית, ובעלת חוסר הטעם שהם כל אוהבים.
    כדאי לאשכנזים להבין ולהפנים שאת המוסיקה של אום-כלתום, פאריד
    ואבד-אל חלים שרים היום בבתי הכנסת שלנו בנוסחים שונים של תפילות החג השונות.
    אני בכלל מציע למי שכתב את הכתבה הזו ואת הכתבה הפנימית שילכו ללמוד מוסיקולוגיה על מנת לנסות ולהבין מדוע עשרות מליוני בני-אדם בעולם עהערבי אוהבים לשמוע את הסוג-הזה שנקרא מוסיקה מזרחית.

  3. דב בינדר

    ועל אמצעי התקשורת להשמיע את מה שכולם אוהבים ולא רק מה שעורכי התכניות אוהבים,יש מי שאוהב את אריס סאן ויש מי שאוהב את מוצרט ויש מי שאוהב שירים עבריים ויש אפילו קהל לאידיש ולרוסית או ערבית.צריך להשמיע את הכל שכולם יהיו מרוצים.

  4. פועל שחור

    להיסטריה המשתוללת בחוגי ליצני ומשוררי המימסד שעשרות שנים נהנו מאוירה תקציבית ותקשורתית מעודדת לעומת השתקת הקולות האורגניים המזרח תיכוניים יש משמעויות שונות התחומים התרבותיים הפוליטיים והמעמדיים.
    המציאות הקולוניאליסטית של כיבוש פלסטין בידי מיעוט ארופאי שאימץ את הדת היהודית כמכשיר כיבוש חייב כשלעצמו יצירת תשתית ואווירה תרבותית מתנשאת על פני `אדוני הארץ` שתעניק רשת בטחון ולגיטמציה
    להצדקת מעשי העוולה והרשע שבוצעו בשמו של כיבוש זה.
    ההצמדות המזוייפת לאותה תרבות מערבית/ארופאית משמעויותיה הברורות הן פוליטיות חברתיות מעמדיות להדרת כל אלו שאינם עומדים באבחנות התרבותיות המיובאות ומכאן לכל ההדרות הפוליטיות חברתיות הניגזרות.
    אך `אמת מקיר תיזעק` ולאחר 60 שנות כפייה תרבותית ממוסדת הציבור מצביע ברגליו ואותה תרבות ממוסדת מיובאת נירקבת ושוקעת והאמת עולה וצפה ומכניעה את טעם הציבור.
    ישראל נימצאת בלב המזרח הערבי והתרבות המקומית ניזונה מהאלמנטים הטיבעיים של המרחב ולא מתבלינים מיובאים ומושתלים באופן מלאכותי .
    בשנת 81 היה לי ויכוח עם אנשי קול ישראל בדבר המוזיקה המשודרת ברשת ממלכתית שמימונה בא מכספי משלמי המיסים כולם ולא האשכנזים בלבד , וטענתי נגדם שהם למעשה מועלים באמון הציבור ומשדרים ערכים תרבותיים מוזיקליים ואחרים שהם נחלת מיעוט קטן ומפלים את רוב הציבור שנאלץ לשלם במיטב כספו פעמיים , פעם אחת כשהוא משלם מיסים גבוהים במקור ואינו מקבל את התמורה לכספו ופעם שניה כאשר הוא נאלץ לפנות לחנויות התקליטים בתחנה המרכזית ומשלם במיטב כספו לקניית קלטות שמשמיעות את המוזיקה המקובלת עליהם.
    לקחתי לסיור את אנשי קול ישראל לתחנה המרכזית שנהגו בה כאילו נפלו מכוכב אחר והצגתי בפניהם את המבחר הטמון בקלטות לא היה שם את שלמה ארצי לא את אריק איינשטיין ולא את חווה אלברשטיין שכבודם במקומו מונח ושיריהם חסרי הסילסולים הכו בעור התוף כל פעם שהדלקנו את הרדיו.
    טענתי היתה שלפי החוק להגנת הצרכן מנהלי תחנות הרדיו הציבוריות מבצעים עבירה פלילית של הונאת הציבור שכן אינם מספקים את המוצר המוגמר לציבור שמשלם עבור כך ממיטב כספו.
    כמובן שצדקני רשות השידור עיקמו את האף בטענות מוסדרות על חוסר התקינות ואי עמידה בסטנדרטים הגבוהים של רשות שידור המייצגת מדינה מתקדמת מערבית שאינה רוצה להדמות לשכנותיה המדינות המייצגות תרבות ערבית נחשלת. 
    דיון ברמה דומה נוהל עם רון בן ישי בהיותו מנהל גלי צה`ל בשנת 84 בבימת `כיוון חדש` בשכונת התקווה וגם אז הועלו טיעונים דומים שאישרו שלמעשה הפוליטיקה השתלטה על ההכוונות התרבותיות ומשמשות מיעוט קטן כאמצעי לייצירת הריבוד המעמדי/אתני הנדרש להנצחת מעמד העל של אותו מיעוט כובש ורומס.
    כל זה מוביל למסקנה הבילתי נימנעת כי שני עמים אויבים אנו.

  5. מאור מלחי

    אפילו לא צריך לצאת מהבית- רק לקרוא עיתונים ולראות טלויזיה.
    את באמת רואה ב-"הכי יפה במסיבה", "יפיופה" ו-"אני לא בן של מלך" המשך טבעי לאום כלתום ושלום שבזי? באמת כל מה שמזרחי הוא אוטומטית טוב? המוזיקה המזרחית מצליחה ומברוק- אבל האם היא מסתפקת בלעשות לאנשים שלה קצת נחת?

  6. רקפת

    לא יעזור כלום, כלנית, המוסיקה המזרחית היא ברמה נחותה בהרבה מהקלאסיקה הישראלית שאת רואה אותה כאשכנזית בלבד. כל הטקסטים נראים כאילו יצאו באותו שטאנץ: שום דמיון, שום עושר לשוני, הכול רק אהבה אינסופית ואומללות תהומית והתבכיינות בלתי פוסקת. אי אפשר כבר להאמין לשום דבר שנכתב שם. וההזניה של המוסיקה נוסח שרית חדד ("יאללה לך הביתה, מוטי") ודומיה רק מזיקה למוסיקה הזו טוב יותר.

    את עושה את כל הטעויות האפשריות. קודם כל, יוצרת זיקה בין טעם ההמון לבין איכות. התעלמת מהדלות המחרידה של מרבית הטקסטים ששרים הזמרים המזרחיים. לאכלום, אבל יוסי גיספן מצוי על פלנטה אחרת מזו שעליה יושבת רחל שפירא. אין שום קשר בין הפופולאריות של המוסיקה המזרחית לבין האיכות שלה. למעשה, בדרך כלל היחס הוא הפוך. אנשים נמשכים למכנה משותף נמוך ככל האפשר. יצירת זיקה בין פופולאריות לבין איכות משמעה שאפשר לטעון גם ש"האח הגדול" הוא סוגה עלית בטלוויזיה. עובדה: אחד מכל שלושה ישראלים טורח לצפות באדיקות בגידופיה והשתוללויותיה של מעיין חודדה. לא ככה?

    האמת היא, ואולי לא נעים לך לשמוע את זה, שיש היום לא מעט מוסיקאים מזרחיים שמוערכים בגין צירוף של יכולות כתיבה, הלחנה, עיבוד, הפקה וביצוע. שלומי שבת, עמיר בניון ושמעון בוסקילה הם השמות הראשונים שבאים לראשי כרגע. והם באמת אלה שאינם מגדירים את עצמם כאמני ה"יאללה, כפיים" ושיש להם רצון ליצור משהו קצת יותר רציני מאשר עידוד אנשים לענטז כל העת.

    מכאן הדרך קצרה להתבכיינות הקבועה על "אלה שירדו מהעצים". את מאמצת, כרגיל, רטוריקה פאסיבית-אגרסיבית של "תמיד דופקים אותנו ולא חשוב למה". את בעצם רוצה להנציח את תחושת הנחיתות של המזרחיים. אחרת לא היית גאה בכל הזבל המוסיקלי (גם לדעת מזרחיים כמוני) שמוציאטים תחת ידם אנשים כמו מושיק עפיה ושרית חדד.

    אני, לעומתך, אומרת את הדברים בגלוי: זה זבל. חד וחלק. יש דברים מספיק טובים בתרבות המזרח גם בלעדיהם. רק שלמזרחיים מקצועיים זה לא כל כך מסתדר עם אידיאולוגיית ה"תמיד דופקים אותנו".

  7. אלירן

    אני אשכנזי, מאוד אוהב מוזיקה ערבית ומזרחית וממש שונא מוזיקה ים תיכונית בדיוק מהסוג שמשמיעים עכשיו נון סטופ בערוץ מוזיקה 24. האם אני גזען?

  8. כלנית

    איני בטוחה שזה כל כך כיף להאשים בגזענות. אני קצת יותר בטוחה שזה לא כיף בכלל להיתקל בה. נדמה לי שחשוב להבין ששיח כזה בטלוויזיה, בעיתון או באינטרנט לא מתקיים בואקום, וודאי שתוצאותיו אינן וירטואליות, אלא יכולות לשאת משמעויות מאוד קונקרטיות ומוחשיות עבור אנשים מסוימים בהקשרים מסוימים.
    השאלה מה צריכה לעשות מוזיקה מזרחית (ומוזיקה בכלל) היא שאלה חשובה וראויה לדיון נפרד.
    איני טוענת שכל מה שמזרחי הוא אוטומטית טוב, אבל גם לא אוטומטית שאינו טוב. אום כלת`ום כבודה במקומה מונח (ככל הנראה לא בקולנוע מוגרבי), אבל גם של היפיופות והנסיכים, כמו גם של מי ששומע אותם. אם תקרא שוב את מה שכתבתי תראה שהתמקדתי לא בשאלה של מה טוב יותר או פחות, אלא ניסיתי להצביע על איך נאמר מה שנאמר, ובעיקר איזה סוג של משמעויות זה מייצר.

  9. מאור מלחי

    התשובה ברורה: אם אתה אשכנזי, חזקה עליך שאהבתך למוזיקה מזרחית איכותית היא מהשפה ולחוץ, וברגע שאתה בביתך אתה מוציא מהסליק תקליטים ישנים של חווה אלברשטיין והגבעטרון, ומשמיע אותם תוך אכילת גפילטע-פיש ורגל קרושה. מה, לא? (-:

  10. פועל שחור

    מצדיקי העוולות שבאי השמעת מוזיקה מיזרחית אוהבים להיתלות על האילן הגבוה של "איכות" ומציגים את הקלאסיקה הישראלית "האיכותית" מול המוזיקה המזרחית נחותת האיכות .
    שאלה לרקפת מה היתה אותה קלאסיקה ישראלית איכותית ללא תרומתן של זמרות כמו שושנה דמארי עופרה חזה ועשרות זמרות מיזרחיות אחרות שתרמו צבע צליל ואיכות לאותה קלאסיקה ישראלית כביכול שבלעדי
    תרומתן היתה נישמעת כמו תרגום שירי יינטל ופולניה לעיברית .
    מה הם המבחנים לקביעת האיכות והאם לטעם הציבור אין כל חלק בקביעה והאם לציבור משלם המיסים והכרטיסים אין שום חלק ונחלה בקביעת התוצרים התרבותיים אותם חפצה נפשו לצרוך.
    מבחן האיכות אותה מנסה להשליט קבוצת מיעוט קטן ואשכנזי על הציבור כולו הופכת למגוכחת ביותר כאשר בטלויזיה הצרפתית עולה אחד מכוכבי הבמה האיכותיים ביותר במדינה של 70 מיליון איש שאיש אינו חולק על רמתה התרבותית ואפילו המערבית ומספר על אנקדוטה שקרתה לו בביקורו האחרון בישראל.
    הוא הציע לאחד התיאטרונים בישראל את שרותיו כשחקן ואלו ענו לו בקרירות שרמת התיאטרון בישראל היא מאד גבוהה והוא אינו עומד בקריטריונים האולם התפוצץ מצחוק !
    באמת רמת התיאטרון הישראלי מאד איכותית כי היא מכניסה תקציבים המחולקים למשכורות עתק לשחקנים בינוניים או מתחת לבינוניים שלא היו עומדים במבחן הבקורת של אף תיאטרון מערבי שמכבד את עצמו.
    אבל בישראל כמובן הקריטריונים הם אחרים והאיכות היא אחרת ולאלוהי האשכנזים פיתרונים.
    בושה וחרפה שאחרי 61 שנות קיום מדינה יהודית למעלה ממחצית האוכלוסיה היהודית של מדינה זו ממשיכים לעמוד בתור כמו בעידן המעברות ולהתבכיין על זכותם השיוויונית לקבלת תמורה לתשלומי המיסים והשרות הצבאי וצריכים לעבור סלקציה איכותית בעלת רף גבוה שכל מטרתו מניעת סיפוק המוצר עבורו שילמו סכומי
    עתק .

  11. נחמן

    למה חייבים להכליל ולהציג הכול יותר קיצוני ממה שהוא? זה וויינט פה שאת צריכה צעקות בשביל למשוך קהל? לחלק מטענותיך אני מסכים. הייתה הדרה של סוגי מוזיקה מסוימים ועדיין יש שרידים שלה. הייתה ועדיין יש חוסר פתיחות לאיכויות ששונות ממה שהוכר כאיכות בבית אבא (אגב, טלי קורה מבין עינייך לפי חלק מהשמות שציטטת פה בתור האשכנזים הרעים…). גם טענות נגד כיבוש מזרחי של קיסריה הן לא במקום, כל מה שמוכר מספיק בשביל למלא את קיסריה שימלא את קיסריה (גליקריה ואתניקס לא הופיעו שם כבר מזמן?). קראתי אחת מהכתבות שציטטת ואני הבנתי אותה בכלל לא בתור רוגז על המצב אלא סיפור מסוג "תראו איך גלגל מסתובב, פעם אלה היו על הסוס ואלה רעבים ובמחתרת והיום זה הפוך". 

    ואז את מתחילה עם ה"אותנטיות המדומיינת". את באמת שמה את עמיר בניון ושלמה בר באותה סירה עם שרית חדד ומושיק עפיה??? אני רק מדמיין את התגובות למישהו שהיה שם את אריק איינשטיין ורוני סופרסטאר באותה סירה. אני מסכים עם כל מי שטוען שצריך לתת מקום לאיכות מכל הסוגים כדי שתשרוד, הסכמתי גם עם מרגול ואביהו מדינה כשהם טענו בדיוק אותו דבר בכלי תקשורת מרכזיים לפני אי-אלו שנים. הצבה של כל יוצרי המוזיקה הים-תיכונית על אותו מדף ללא שום מיון איכות/מקוריות/יצירתיות ובעקבות זה הצבה של כל מי שטוען שמפריע לו שהצד הלא איכותי שלה הוא הפנים היחידות של המוזיקה הישראלית המוצגות היום לכל מי שפותח רדיו (כולל גלגל"צ) כגזען היא שגויה. אף אחד ממי שציטטת לא טוען שצריך להעיף את המוזיקה הים תיכונית. רוב האנשים רוצים מוזיקה רק כדי להתבדר ולבלות, ושרק ימשיכו לרצות ולעשות את זה, ויופי למי שמתפרנס מזה. רק שצריך לתת גם לענפים אחרים לשרוד.
    קצת מחוץ לנושא – יש לך עוד פרטים על הסיפור עם אום כולתום בשנות ה-30? מי אמר שהיא לא עומדת ברמה, היישוב העברי או הבריטים? אגב, הממסד גם מנע מהביטלס בשנות ה-60 להופיע פה, ככה שלדעתי הנאראטיב הנכון הוא ממסד שמרני שמפחד משינויים, לאו דווקא ממסד אשכנזי שמפחד ממזרחים.
  12. עמוס נוי

    כמה הערות צנועות, למרות שברור, מנסיון העבר, שהדיון עומד להתפתח כאן בדרכים הידועות – די צפוי, מתוזמר, ומתוסרט מראש, מבחינת העמדות, ההכפשות, והמלכודות הרטוריות. מה עוד שחזרות כלליות עליו כבר נערכה לאחרונה כמה פעמים (למשל סביב מאמר של ניסן שור בדיוק באותו נושא, כאן http://www.kedma.co.il/index.php?id=2670&t=pages)

    א. קפיטליזם – הטרוניה של אלברשטיין ושות` מכוונת כלפי גילויים של הצלחה בפופ מסחרי, הפועל בתוך שוק קפיטליסטי של חרושת תרבות פופולרית ומוצריה. והפופ המסחרי, גם בגירסתו היורו-פופית וגם בגירסתו האורינטל-פופית (שרק עליה, כמובן, יצא הקצף!) – הוא לא משהו, למרות הבלחות והברקות גם כאן וגם כאן .אבל אם שוק חופשי, אז שיכריעו חוקי השוק הקפיטליסטי (ונדמה לי שהוא כבר הכריע) בין אייל גולן ושלומי ברכה. זה מה שטוב במריטוקרטיה ובקפיטליזם – הם עדיפים על פיאודליזם ואתנוקרטיה אשכנזית, כי הם מאפשרים ניידות על סמך הישגים וכשרון (למשל, הכישרון הנערץ-מכל בכלכלה המודרנית – ליצור להיטים ולמכור אותם) ולא על סמך רשת חברתית שמשליטה דיקטטורה של טעמה המפוקפק, ומקדמת את בני מינה על סמך השתייכותם. מכיוון שגדולי האוריינטל-פופ העכשויים לא מבקשים, מקבלים, או מתחרים על כסף ציבורי, כל הויכוח נראה קצת מוזר – הרי אי אפשר לקדש את הרייטינג ואחר כך להזיל דמעות תנין כשהפרס הגדול הולך, לפחות זמנית, לכיוון אחר.

    ב. אז מי יותר אידיוט? – התרבות הפופולארית המסחרית כולה, נדמה לי, מפגינה (אולי מטבעה, ואולי יותר לאחרונה) רדידות, גסות, עילגות, רשלנות, קהות חושים, אבל גם שמחת חיים, סנטימנטליות (ביטלס, סן רמו, מי לא), אידיוטיות מבורכת, וחושב מכל – העדר יומרות. קשה מאוד לראות הבדלים של ממש בין יוצריה/מוצריה למיניהם – מלידר וגפן ועד פרץ ופרץ. מצד שני, קשה מאוד שלא לסלוד מערכיו של הזמר האשכנזי הממוסד – המיליטריזם, או הנרקיסיזם, או שנאת הנשים (מהנשים המוכות ונטבחות של אלתרמן ועד הנשים הנבגדות – "צרות טובות"?! – של חנוך וארצי).

    ג. איכות: אה, איכות, איכות. אם הדיון הוא על איכות, כלומר על יצירה "אמנותית" (כזו הפועלת בכללים אחרים, המבקשת, לעתים, סיוע ציבורי כ"תרבות"), אז לא ברור שזעקת השבר של הזמר האשכנזי מכוונת למקום הנכון, או מבצעת חלוקה ראויה בין קטגוריות (בטח לא כשהיא באה מיוצר ירוד כמו שלומי ברכה, שאת הטובים בשיריו כתבו אחרים לפניו…). כפי שנאמר כאן, לא צריך להשטיח את המוזיקה המזרחית (ואת המוזיקה בכלל), ולהשכיח מוזיקה יצירתית ואמנותית ברמה גבוהה. האנדלוסית, או עמיר בניון, או פרץ אליהו, או בוסתן אברהם, ז`נט יהודיאן, אילנה אליה (אלבום חדש עוד חודש, בע"ה), או יוסף ואחד, זיוה עטר, או מורין נהדר, משה חבושה, או אנסמבל שחרית, או נינו ביטון, או אהובה עוזרי, או אסתי קינן ובודאי ואושיות תרבות היסטוריים כג`ו עמר, זוהר ארגוב, צלילי הכרם והעוד, אבנר גדסי, השיבלים) היו עומדים בכל מדינה תרבותית (כלומר, לא בגטו האשכנזי הפתטי שבו נלכדנו לרוע מזלנו) במרכזה של עשייה ותמיכה באמנות גבוהה. היום הם ממתינים שאיזה זמר/ת אשכנזי/ה יאמץ אותם לרגע לאלבום הפיוטים המשובח שהוא מוציא…

    ד. אז על מה הויכוח? – אם הוא לא על איכות, ואם לא על הצלחה, על מה הקינה האשכנזית הנוקבת הזו? תשובתו של ניסן שור – "אכלו לי, שתו לי" – רומזת לבכיינות אשכנזית אינהרנטית. לא ארחיק לכת עד כדי כך. מכיוון שיש מיליון ערוצים (כולל האינטרנט), ומיליון קהלים, ושמים פתוחים, ברור שהויכוח הוא אך רק על המונופול – על קיסריה, על ההשמעה, על המקום בטלויזיה – שנגזל מהאלברשטיינים. ה"דמוקרטיזציה" המסחרית של הטעם פועלת על יוצרים ומבצעים אשכנזים ומזרחים כאחד. אבל רק האשכנזים בוכים על הצעצועים שנגזלו מהם, במסווה שקרי של "איכות". פעם, כשהיתה רשת שידור אחת, וכל זמר היה עובר מהלהקה הצבאית ("מתוק לו מתוק לו", פסגת היצירה אשכנזית) לטלויזיה כשהוא עובר אצל אנשי שלומנו, הכל היה כל כך יותר פשוט.

    ה. תזכורת – אחרי מלחמת יום כיפור, בשיאו של הדיכאון הכללי, פרצו שני להיטים (שנוצרו לפני המלחמה) של שתי להקות אל התודעה ואל ההצלחה ההיסטרית. הם יצגו שמחה, שטותניקיות, חן, הומור (עצמי), קלות דעת, ובעיקר – התנערות מוחלטת מהממלכתיות כבדת הראש, מהעריצות התרבותית של מנגנוני תרבות-מטעם, מהחוות אלברשטייניות שמילאו את המסך הקטן של הערוץ היחיד. הם היו "המגפיים של ברוך" של כוורת, ו"חנה`לה התבלבלה" של צלילי הכרם. ועד היום קובעי הטעם מתקשים להתאושש מתוצאותיו של המהפך העממי ההוא

  13. נחמן

    כמה מהמוזכרים במאמר הבא אשכנזים וכמה מזרחים?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3655844,00.html
    אני מאחל לכל היוצרים והיוצרות של המוזיקה האיכותית בארץ שידעו להתעלם מגבולות העדה והצליל בבחירת שותפים לעבודה ויגיעו לתוצאות כאלה ואף טובות מאלה.

  14. שאול

    כלנית הוא שמך הפרטי ולאבא המנוח (נולד לפני 100 שנים קצת יותר הלך לעולמו לפני 8 ) קראו אבו צאלח.

    הכלניות היו הקולוניאליסטים הבריטים ,את השיר שרה שושנה דמארי ילידת תימן שלדעתי כישרונה לא מוצה בגלל שהחומרים בהם עסקה השתייכו למימסד הציוני אשכנזי.

    מה שתואר במאמר של שכניק הוא המשך למה שמתרחש במדיומים אחרים. בין 6 הספרים הנבחרים של עם עובד שנבחרו ע"י הקוראים יש שני ספרי מקור ו 4 ספרים מתורגמים. בספר מקור אחד הוא חצוצרה בואדי של סמי מיכאל וספר מקור שני הוא של מאיר שלו "רומן רוסי". סמי מיכאל נבחר בצדק ולמאיר שלו לא היה מקום בשישיה משום ש"אחרי החגים" ו "התגנבות יחידים" של קנז עולים בהרבה.

    מדיום נוסף הוא המדיום של ספרי העיון. ראשון הוא הספר הותיק של סמי שיטרית "המאבק המזרחי 1948-2003" ולצידו עומד הספר החדש של אסתר מאיר-גליצנשטיין "בין בגדאד לרמת גן" שיצא לאור ע"י יד יצחק בן צבי.

    לא נפקד גם מקומה של הפרופ` חביבה פדיה שהיא משוררת גדולה,מייסדת אנסמבל היונה ,מחברת הספר הנפלא "בעין החתול" וחוקרת קבלה. מאז הבן איש חי זצוק"ל לא עמדה לעיראקים קרן שפע שכזו.

    שאול

  15. סמי שלום שטרית

    את מילותייך כלנית. שנון וחזק. רקפת היא זו שנופלת למלכודת כי היא מתעלמת להעיקר – התגובות הגזעניות אוריינטליסטיות של כל האשכנזים שצוטטו במאמר. זה העיקר, ולא איכות המלים של שירי מושיק עפיה. זו שירה של ריקודים וחאפלות ולמלים אין מקום מרכזי ובאמת גם לא ממש צריך מלים במוסיקה כזאת. כך שהכינוי שלך זבל הוא נפילה בדיוק למלכודת שטמנה לך אלברשטיין (שאני אוהב הרבה משיריה). לשירים של בנעיון מקשיבים בכיף, אבל כדי לרקוד צריך את פרץ ועפיה.
    אבל זה לא העיקר — העיקר הוא הבהלה האשכנזית הגדולה. לכן הם בונים חומות ומגדלים. נסי לדמיין את הבהלה הגדולה באמת אילו לא היו חומות והארץ הייתה נפתחת למזרח הערבי?

  16. הכנר הראשי

    בואו לשמוע
    רפרטואר בעברית ערבית צרפתית וגם אנגלית

  17. עודד

    הבלוג הזה, העוקץ, קיים כבר 10 שנים בערך. בעבר הייתי קורא להוט שלו, למרות שהדברים היו לרוב מנוגדים לדעותי, סתם אהבתי את דעותיהם של ספורטא ודהאן ומלחמותיהם לשוויון. היה מעניין. לאחרונה שבתי לקרוא כאן אך הפלא ופלא: 10 שנים חלפו ולא השתנה דבר. הטור הזה על המוסיקה הוא פשוט רפליקה החוזרת על עצמה כמו תקליט שרוט (תרתי משמע). עד מתי נמשיך לקרוא על טענות לגזענות?

    ערוץ 24 שינה את מתכונותו מטעמים כלכליים. הקו שהוביל יואב קוטנר לא הביא צופים. זו עובדה. לאחר שנפרדו ממנו החליטו להפוך את הערוץ ליותר נגיש לקהל הרחב, זאת אומרת, רידדו את התכנים. עשו זאת על ידי תגבור מאסיבי של המוסיקה הים תיכונית / מזרחית. עובדה.

    המוסיקה המזרחית מבוססת, בהכללה , על תכנים הנוגעים באהבה ובאכזבה. אין בכך טעם לפגם, אלא שהם עושים זאת ברמה לשונית רמוכה בהרבה מהדרך שבה כותבת הטור הציגה (מאוד יפה) את טענותיה: ברדידות, ברמה לשונית נמוכה ובהתבכיינות. זכותנו לא לאהוב, נכון? זכותנו לבקר, נכון? מה בין זה לגזענות? מדוע כל איזכור של נושא המוסיקה המזרחית ורמתה גורר תגובות לגזענות? 10 שנים ולא השתנה דבר!

    אגב גזענות, הנה דוגמא קצת יותר חמורה לדעתי: בנסיעה היום בתחבורה ציבורית ישבה מולי חיילת ששוחחה בטלפון. בשלב מסויים בשיחה אמרה לצד השני: "אל תהיה אשכנזי" בזלזול מוצהר לכוונותיו (לא ברור מה הן). האם תוכל הכותבת הנכבדה לכתוב גם על כך טור או שמא עלי לפתוח בלוג שיעסוק בדבר הזה (לפחות) ב10 שנים הקרובות שוב ושוב שוב?

  18. יעלה

    שימו לב שהטענה בציטטות לא הייתה נגד השתלטות של "מוסיקה שטחית ורדודה" או "מוסיקה פופולרית וזולה" וכו`- שמושרת גם בפי זמרים אשכנזים למהדרין, בלי להזכיר שמות- אלא במפורש נגד השתלטות של מוסיקה "מזרחית" או "ים תיכונית". גם על האותנטיות של חלק מ"הזמר הישראלי" ניתן לחלוק, ולא זה מה שעשו כאן. ברור שתחושת האיום שהדוברים מתייחסים אליה נוגעת למזרחיות ולים-תיכוניות, ואני לא הייתי בונה על זה שהם הקשיבו מספיק למוסיקה מזרחית באופן כללי כדי להבחין בין איכויות שונות (בניגוד לאלירן, שאולי דווקא כן, ומגיע לו הקרדיט על זה!)

  19. קו נקודה קו

    טור מצויין.

  20. זהר

    סימן טוב ומזל טוב.

  21. בלבן מלך הכוזרים

    את הביקורת המופנית אל השירה המזרחית צריך לראות כחלק מהנרטיב האשכנזי….אכלו לי,שתו לי,רצחו אותי בשואה,גירשו אותי מאירופה.

    לשירה האשכנזית יש תכנים חביבים,אבל אין קול.
    קול חם ונעים,יש בדר"כ לזמרים מזרחים.
    אם אלו ישכילו לחבר תכנים טובים לקולם החם,והנעים ,הזמר המזרחי יכריע את הכף

  22. שאול

    עבורי משמעות למילים שמתחברות לומנגינה יש רק בפיוט ,בקריאה בתורה,קולו של שליח הציבור בתפילה היהודית ובשירה דתית מסורתית.

    גם במתיאוס פאסיון יש מילים וגם במשיח של הנדל יש מילים.

    רק שעם המילים שמספרות על צליבתו של ישוע ,בגידתו של יהודה איש קריות והדרישה לצלוב את ישוע היצירות מבוצעות בארץ .

    יש מצב שאני מתעב ונשקץ ביצועים מסויימים של יצירות אלו והתיעוב לא בא בגלל המלים של היצירות אלא בגלל שיבוצו של זמר קונטרטנור בין הסולנים

  23. ירושלמי ממז"א

    כשאת לא מפרידה בין קריטריונים של צבע ואיכות. אני אשכנזי שבין שאר המוזיקות אוהב מוזיקה מזרחית איכותית (עמיר בניון, אביהו מדינה, שלומי שבת ואפילו דברים של זוהר ארגוב, לא הכל), וגם פופ מזרחי די רדוד לא אכפת לי לשמוע במצבי רוח מסויימים. אבל חבל על הזמן – רדוד זה רדוד ולא תצליחי להפוך אותו לעמוק בזה שתצביעי עליו כצבוע בצבע החביב עליך – להיפך, תעשי לו רק עוול. וערוץ 24 משדר בזמן האחרון זבל – לא רק המוזיקה אלא גם תרבות ההגשה, ולא יעזור כלום. אבל זה מה שהעם אוהב וברוך השם יש היום אינטרנט ודרכים לשמוע את מה שאתה אוהב. מה שאני הולך כרגע לעשות זה לשים בדף הפייסבוק שלי את ארז הלוי – הגיה מזרחית בלתי מוסתרת, ולחן שאין אין אין סיכוי שכותבי הפופ המזרחי של היום יגיעו, זה לדעתי השילוב הנכון ואם תשמעו אולי תפנימו מה חסר בדיוק במוזיקת הפופ המזרחית, אבל אם העם אוהב אז שיהיה בריא…
    http://www.youtube.com/watch?v=nF3wRCQNyqA
    שימעו ותחשבו למה לזמר כזה אין סיכוי להתקיים היום, רמז: זה לא בגלל שהוא מזרחי,, ואם אז רק חלקית וזה לא החלק שמשמידי אשכנז השוצפים מתכוונים.

  24. שור

    כמה טוב שערוצי התקשורת בישראל הפכו לקצת יותר שוקיים,
    קמו ערוצי TV מסחריים, תחנות רדיו פרטיות, אינטרנט נגיש לכול ועוד ועוד.
    וכמו תמיד, השוקיזציה מביאה לדמוקרטיזציה. ההההשפעה של כמה עורכי מוסיקה קטנה, וההשפעה של מיליוני ישראלים מבת ים, קטמונים, שדרות ונהריה גדלה.
    קוראים לזה קפיטליזם תחרותי וזה מביא ליותר שיוויון ודמוקרטיה.

    שור

  25. כלנית

    נדמה לי שהובלת הדיון לשאלה של איזו מוזיקה טובה ואיכותית יותר מפספס משהו, כך גם הזיהוי העצמי שהרי גם אני כמו רבים מהמגיבים פה (ותודה על כל הערה והארה), שומעת גם וגם, מתענגת על אלו ואלו, מתעמקת בכאלה, מתעצבת מאלה, ואדישה לאחרים (ואין הלימה או מערך קבוע). וזו שאלה שקשורה לסגנון, לטעם, להון תרבותי, וגם למצב רוח ולמליון דברים אחרים. שלא לדבר על מי בכלל קובע? אבל האם לדבר על הופעות `מזרחיות` בקיסריה כפריצה לבית של שלמה ארצי קשורה באיזשהו אופן לאיכות הטקסטים? גם אם זה נאמר בהומור כפי שאומר נחמן, זה לא אומר שזה לא מלמד על משהו. איך (לא) אמר יוסי בנאי `אותי זה לא מצחיק`.
    רק אתמול שמעתי על שיתוף פעולה של שרה`לה שרון ומועדון הברבי כדי `להחזיר למרכז הבמה את מה שדחק הפופ הים תיכוני` http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=682232

    מה שניסיתי להצביע עליו זו תחושת האיום החזקה הנשקפת מהטקסטים הללו, איום שהיטיב אז לבטא טומי לפיד באמירה האומללה על כך שטול כרם כבשה אותנו.
    ומילה לרקפת- האם את הדברים הטובים שאת מגדירה בתרבות המזרח- את כן פוגשת במרחב הציבורי?
    אני לא רוצה להנציח את תחושת הנחיתות של המזרחים, רק להצביע על מי שמייצר שיח של נחיתות מזרחית, ולסמן את האופנים שבהם זה נעשה. לגיטימי לחלוק עליי, או על המוזיקה וכולי, אבל להגיד `מזרחית מקצועית`, או `אידיאולוגיית תמיד דופקים אותנו`, זה גם לא להשאיר מקום לדבר על אפליה, גזענות, הדרה וכאב, להפוך דיבור שכזה ללא לגיטימי. נדמה לי שאלו מקומות שנוח לנו, לכולנו, לא לדבר עליהם, כי הם מסמנים אותנו, כי אנחנו כבר רוצים להשאיר אותם מאחורינו. האם אנו יכולים להשאיר אותם מאחור? כמה נוכל לשתוק, לעצום עיניים, להרחיק את זה מאיתנו? ממי אנו מתנכרים בעשותנו כך?

  26. ירדנה אלון

    גבר מזרחי הולך לאיבוד
    דרך מרפסת בקיסריה
    ובכרם תימן ירח שט
    רוח צחה נושבת
    בין שיחי השרך
    הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת
    ואז הוא נזכר
    שפתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם
    והוא מתחיל ללכת לקיסריה
    ומתפלל
    אלי אלי שלא ייגמר לעולם
    כי הוא נפצע בעורפו מעץ השסק
    והלך לו החשק
    אל תהיי כועסת
    אל תפחדי תמר
    תלבשי רק משי ויקר
    תאכלי פיסטוקים ותנגני על רדיו רמאללה
    לילה בלילה
    והיה אם חום יולי אוגוסט כבד מאוד
    שמרי נפשך,כוחך שמרי,שמרי חייך
    ותרשמי תמר תרשמי
    יא אימי,יא אבי מה היה לו ללבבי,
    מה היה?מה קרה?
    מהי זאת הצרה?
    הצרה היא אוי ויי גוועאלד נערתי
    שועקנין אלוף קרית גת שהלך לאיבוד דרך מרפסת
    במקום להגיע לקיסריה,שרף צריפים
    ברח לבית גוברין,המשטרה בעקבותיו
    תרשום תרשום שגם חנה`לה התבלבלה
    מה פתאום ברית מילה והיא עודנה בתולה
    יא אימי יא אבי
    איזו סמאטוחה בלבבי

  27. אלי

    ירדנה אלון סיכמה את הדיון בשתי שורות תמציתיות ומדויקותות:

    "יא אימי יא אבי
    איזו סמאטוחה בלבבי".

    המציאות הישראלית הרב תרבותית היא "סמאטוחה בלבבי".

  28. שרון לוזון

    אם לא הייתי קורא אותך לא הייתי יודע שיש דבר כזה "ספסל אחורי".
    למרות היותי אדם משולל טלוויזיה (מבחירה מודעת) איני יכול שלא לשמוע על כל מיני תוכניות בידור, אבל על זאת, לא שמעתי אף פעם.

    ולמה אני מציין זאת?
    כי הייתי רוצה לדעת מה חושבים כל מגיני התרבות הללו על אותן תוכניות בדיוק. על ההיצף בריאליטי ובתוכניות סטנד אפ.

    הבחירה על מה להתלונן, מבליטה את האג`נדה.

    לפני שנה בהופעה של "תזמורת הלא מעשנים" (הלהקה בה מנגן אמיר קוסטוריצה) היו כל באי היכל התרבות על הרגליים, וזה היה שונה לגמרי מקונצרט של מנדלסון (שבו ישבתי לפני חודש).
    אבל על ריקודים ו"חפלה" בהופעה של קוסטוריצה לא שמעתי קיטורים.

  29. עופר

    למעשה, מה שאת טוענת הוא שמי שלא אוהב את המוסיקה שאת קוראת לה "מזרחית" (מושיק עפיה וחבריו) – ואת המקום ההולך וגדל שהיא תופסת בתרבות הישראלית – הוא גזען.

    ואלה כמובן דברי הבל.

    אישית, לא הייתי מכניס לבית שלי אף אחד מהדיסקים של הזמרים האלה. אבל לעובדה שמדובר במוסיקה "מזרחית" אין שום קשר להחלטה הזו שלי: בביתי אין מקום גם לדיסקים של אמנים "מערביים" רבים, מרוני סופרסטאר ועד בריטני ספירס, מקרן פלס ועד אורי פיינמן.

    אני לא מתבייש לומר שאני מצטער על כך שהאמנים ה"מזרחיים" תופסים מקום הולך וגדל בתרבות הישראלית. אבל אין פה שום גזענות: רוב הפלייליסט ה"אשכנזי" של גלגלצ מדכא אותי באותה מידה.

    כל תרבות צריכה את המיינסטרים שלה. פעם, המיינסטרים בישראל היה חווה אלברשטיין, שלמה ארצי, שלמה חנוך – וגם זהר ארגוב. כולם לא ממש כוס התה המוסיקלית שלי, אבל בתור מיינסטרים תרבותי הם לא פחות מנפלאים.

    לעומת זאת כיום, המיינסטרים נתפס על ידי זמרים – מזרחים ואשכנזים – שלא ראויים לעמדה הזאת.

    רוב מבקרי המוסיקה קוטלים את קרן פלס ודומיה לא פחות – ואולי יותר – מאשר את כל אותם זמרים מזרחיים. חבל שאת בחרת להסתכל רק על צד אחד של המטבע.

  30. שאול

    עופר שלום

    הזכרת את המילים מיינסטרים ונפלאים בקשר לאומנים שבכותרת.

    מה זה נפלאים ?

    נפלאים זה שבכל מצב ובכל סיטואציה אתה לא יכול לוותר עליהם למשל ג`אז,בלוז,עגנון,המיסה הגדולה של באך,מולייר,שקספיר,לואי פרדיננד סלין.

    אלברשטיין ,ארצי וחנוך נכללים בקטגוריה זו ?

    בהחלט ובהחלט לא.

    על הקלטות של בארנבוים אפשר לוותר ובטח והטח על שלושת אלה.

    מהו מיינסטרים ?

    דומני שארצי,חנוך ואלברשטיין עשויים להיות מיינסטרים לאשכנזים ציונים או אנשים ממוצא מזרחי שהטבילו עצמם לציונות האשכנזית. למי שרוצה להשתירר מחיבוק הדב של הציונות האשכנזית ארצי,חנוך ואלברשטיין מתאימים להיות שק חבטות אבל הרמ"א,הבעש"ט,רבי נחמן מברסלב ועגנון בהחלט לא

  31. בלונדי

    תודה על המאמר. אני (בניגוד לחלק מהמגיבים) חושב שהשאלה היא לא מה אנחנו מעדיפים לשמוע. הבעיה היא צורת ההתבטאות של המצוטטים במאמר. כל הבעיה היתה נפתרת אם הינו נמנעים מהגדרת המוזיקה כ"מזרחית". יש פה סגנון של מוזיקה פופולרית שראוי לשם משלו. הכתיבה, העיבודים, והכלים הם הרבה פעמים מערביים לגמרי. סגנון השירה הוא מזרחי אבל גם סגנון השירה של עמיר בניון הוא מזרחי. אני לא חושב שמישהו מתלונן על רדידות במוזיקה של עמיר בניון ולכן אף אחד גם לא מגדיר את המוזיקה שלו כמזרחית. ההגדרה של מוזיקה כ"מזרחית" שמורה רק לפופ שהקהל שלו הוא מזרחי. ההגדרה מתעלמת מסולמות ועיבודים וכו וכו וכו…. המוצא של הקהל הוא שמגדיר את המוזיקה יותר מהכל ולכן ההגדרה עצמה היא גזענית.
    אני חושב ששם אחר לסגנון המוזיקלי הזה היה תורם הרבה לגישור על הפערים.

    מה שיפה בזמרים שכובשים עכשיו את המדינה זה שהם לא מתביישים לעשות מוזיקה פופולרית. לעשות שמח. כמעט כל זמרי הפופ המערבי מנסים כל הזמן לשכנע אותנו שיש משהו מאחורי השירים הרדודים שלהם. הם מפחדים להיות רדודים ובגלל זה הם מוציאים שירים שהם לא בידור ולא אמנות. זאת הסיבה שתמיד הייתי בעד שירי מימון (מזרחית) ונגד נינט טייב (מזרחית).

    ואנקדוטה לסיום: לפני כמה חודשים הוצאתי את כל חסכונותיי על טיסה לפראג בשביל לראות את רדיוהד בהופעה. בסוף ההופעה, כשהקהל נדחף החוצה, שמו ברקע מוזיקה של עבד אל חלים חאפז. היה ערב חוצה גבולות. שווה כל אגורה.

  32. ירדנה אלון
    לשאול- איך אפשר לומר שלום חנוך ,חווה אלברשטיין ושלמה ארצי בנשימה אחת?שלום חנוך( כפרה עליו)הוא אחד המוסיקאים והפזמונאים המעולים שיש לנו, חף מכל פוזה,ישר עם עצמו כאמן,לא מנסה להתייפייף,ואני לא מתביישת לומר שבעיני ולטעמי האישי הוא במקום הראשון מבחינת כתיבה אישית אוטנטית – מה שאני לא יכולה לומר על שלמה ארצי למשל – ומסמן ומסמל בעיני את הישראליות האותנתית שאני מאוד מתחברת אליה, מה שאני לא יכולה לומר על חווה אלברשטיין למשל שבעיני ולטעמי יותר משהיא מסמנת ישראליות היא מסמנת גלותיות מזרח אירופאית. ואחרי שלום חנוך(כפרה עליו)בא אהוד בנאי במיוחד באלבום הראשון שלו אבל זה יותר ממקום של נוסטלגיה אישית פרטית מאוד שלי כשאני נזכרת בתקופה שהוא התחיל עוד לפני הוצאת האלבום הראשון,אבל זה לא לכאן.
    ואני מסכימה בהחלט הפעם עם בלונדי(אנחנו לפני חנוכה, תמיד אפשר לצפות לניסים מהסוג הזה של הסכמה בייני לבין בלונדי)
    ועכשיו ברצינות , לא בכדי בתגובה הראשונה שלי למעלה לקחתי שורות מפזמונים של שניים מאושיות התרבות והפזמונאות הישראלית שלמה ארצי ונתן אלתרמן: את גבר הולך לאיבוד כתב שלמה ארצי, ציטטתי מתוך חום יולי אוגוסט, האלבום הכי מצליח מבחינה מסחרית שיצא כאן גם כן שלו, וכמובן בכרם תימן של אלתרמן,שמרי נפשך,של אלתרמן בביצוע של אלברשטיין וחנה`לה התבלבלה שהוא מין סמן לרדידות של המוסיקה המזרחית אבל גם אותו למי שלא יודע כתב אלתרמן .
    את בכרם תיימן ועוד שירי בוקרים והו הו ישראלים "הלחין" דניאל סמבורסקי,ולמה "הלחין" בגרשיים? מפני שמסתבר שרוב שירי הז`אנר של "מה יפים הלילות בכנען"ולא מעט "שירי הבוקרים" ואני לא אכנס כאן לפירוט של שמות, שמלחינים ישראלים טוענים שהלחינו והפכו לנכסי צאן וברזל וסמן של התרבות הארצישראלית במייטבה למעשה לא הולחנו על ידם אלה היו שירים עממיים ששרו בכפרי הבדואים בנגב, בערבה ובגליל וכמבן בכפרים הערביים הדרוזים והצ`רקסים, הלחנים נוכסו על ידי המלחינים הארצישראליים עובדו מעט אחרת והפכו לסמן של האליטה התרבותית הארצישראלית המתחדשת.
    אז מצד אחד מלינים על המוסיקה המזרחית (אני מתכוונת למוסיקת הפופ) שהיא רדודה ושטחית כשסבורים או לא מודעים למי כתב אותה או כשהשם שמופיע כתמלילן של הפזמון הוא שם של תמלילן מזרחי במובהק. כשיודעים שהתמלילן הוא "משלנו" כמו אלתרמן או המלחין במקרה שלנו סמבורסקי ולא יודעים על הניכוס המוסיקאלי זה הופך לנכס צאן וברזל. לעניות דעתי זה אומר משהו ,מה שזה אומר לי על כל פנים זה שמי שמבקר לא חף מדעות קדומות שמתובלות בלא מעט גזענות או לפחות פטרונות והתנשאות.
    עוד נקודה וזה הדימוי של המזרחי בשירים האלה.לפני כשבוע או שבועיים חגג שלמה ארצי יומולדת, ורואיין בגלי צה"ל, שם הוא טען שהוא תמיד רצה להיות אלתרמן, שבכתיבת התמלילים שלו הוא הושפע מאוד מאלתרמן. יפה מאוד אמרתי לעצמי, הבחור שואף ללכת בגדולות,אלתרמן כתב שירה נפלאה וגם בשטח הפזמונאות הישראלית תרם תרומה נכבדה, עד שזה מגיע לתפוצת ישראל המזרחית בכרם תיימן ועוד פזמונים שכתב ברוח זו . הדימוי שהוא יוצר למזרחי הוא בנוסח הדימוי ששנים רבות לאחר מכן הונצח בסרט סאלח שבתי של קישון ועל כך כתבה וניתחה כבר אלה שוחט ומאחר וכתבה וניסחה כל כך נכון וטוב אני לא מוצאת סיבה להרחיב על כך. אצל אלתרמן תמר אוכלת פיסטוקים ו "מנגנת על רדיו" (שימו לב לעילגות ) אצל קישון סאלח שותה עאראק ומשחק בשש בש,ושלמה ארצי מחרה מחזיק אחרי המנטור שלו אלתרמן ובשיר הנושא של האלבום הכי פופולארי שנמכר כאן "חום יולי-אוגוסט" ראו את הדימוי שלו על ועקנין.
    אצל שלום חנוך(כפרה עליו) לא תמצאו את זה.
    ובקשר לאלברשטיינית – משום מה כשהיא מלינה על נחיתותה של המוסיקה הפופולארית המזרחית או הימתיכונית היא שוכחת להזכיר שהיא ניסתה כוחה בנושא, כשכתבה איזה שניים שלושה שירים לגליקריה כלומר בהחלט שיתפה פעולה, אז מצד אחד היא טוענת לרדידות הז`אנר ומאידך משתפת איתו פעולה? אני אמורה להתייחס לתלונות והטרוניות שלה ברצינות?
  33. אורטל

    יש קושי מאד גדול להגיע למקום שבו אתה פותח לעצמך את העיניים ומבין באיזה עולם אתה נמצא. לנסות ולעשות את זה לכל שאר האנשים זו משימה קשה אף יותר. כל הכבוד לך! מישהו צריך להגיד את הדברים בקול רם וברור, למרות שלפעמים קצת פחות נוח לנו לחשוב שלא התקדמנו כלל עם השנים.
    נראה לפי התגובות כי הגעת לליבם של חלק מהאנשים, אז את יכולה לטפוח לעצמך על השכם, חלק מהאנשים גם אם לא כולם זוהי הדרך להוביל את השינוי 🙂

  34. פועל שחור

    לשמיעת המוזיקה המועדפת על הציבור בניגוד לכפייתיות התרבותית שמבצע מיעוט קטן במסווה של מאבק על איכותיות שברוב המיקרים מחטיא את המטרה.
    פתיחות תרבותית והענות לטעם הציבור תביא לשיפור בטעם הציבור ולברירה טיבעית בין טוב לרע ללא התערבותם המרושעת של קומיסרי תרבות ועסקנים פוליטיים שמשתמשים בסממני התרבות לענייניהם.
    רוב האנשים טרודים בתלאות חיי היום יום ורדיפה אחרי המשכנתא המתנפחת ואין להם את הזמן להתעסק עם דקויות האיכותיות שהן נחלת מיעוט אליטיסטי שהסיר מעליו את דאגות הקיום.
    כוונת המאמר המקורי היתה לעניות דעתי למחות על האספקט הפוליטי שילטוני המסתמן בכפיה התרבותית המבוצעת במסווה של איכות מיגזרית. איכות תצוף ותפרח כאשר יוסר כוח הקומיסרים שקובעים את טעמנו
    והמיעוט "האיכותי" ילמד לשלם במיטב כספו בעד האיכויות אותן הוא חפץ לצרוך כפי שמשלמים בני הפריפריות התרבותיות .

  35. מאור מלחי

    נחתי קצת בשבת וחשבתי על העניין. מה המשמעויות של קטילת מוזיקת פופ על שום אופיה המזרחי? בעיני- לא גדולות, שהרי למרות הביקורת עליהם בכלי התקשורת האמנים המזרחיים המוזכרים מצליחים, ואפילו יקבלו כתבות דיוקן מחמיאות באותם כלי תקשורת עצמם (בתנאי המקובל- אם יסכימו לתת בלעדיות ולספר על היחסים שלהם עם האקסית). איש אינו לוקח ברצינות את "אזהרת המסע" וכל הכרטיסים לטיסה (או מוטב, להפלגה תמידית עם משה פרץ בספינה "ישראל") אזלו. אני מבין שקטילה כזו נשמעת פוגעת באוזן מזרחית.
    סה"כ, בהשוואה ללפני 20 שנה, עכשיו לגיטימי להיות כוכב מזרחי; צריך להגיע למצב שבו תהיה חשיפה גם לאמן מזרחי שלא מפוצץ את קיסריה ונוסע במרצדס.

  36. נתן.

    השתלטות הזמר המיזרחי על ה"מיינסטרים" הישראלי מהווה בעיה קשה עבור הרבה זמרים מזרחיים גרועים בכך שמעתה לא יהיה להם במי לתלות את כשלונם ולכן מדובר בסוג של ניצחון פירוס
    ככתוב : סוף מעשה במחשבה תחילה.