בין בית התמחוי למשרדו של השר עובר גם קו ישר אחד

דב קולר

הולך הייתי לבית "שירות התעסוקה הישראלי" בכרמיאל, לראות האם תגבר פרנסתי בעזרת פקידי הרשות. היה עומד בדלת הכניסה שומר מאיר עיניים, ורחב כתפיים, ומסביר לי פנים, ואומר לי: "הגעת בדיוק בשעת הביניים. עכשיו סוגרים, עוד שעה פותחים שוב". ניסיתי להתעקש שיש לי עוד דקה לנעילה, ואז חבט בי השומר במבטו והפטיר "לך כוון לך את שעונך המפגר". ראיתי שאיני יכול עליו, ושמתי לי ביומני את מועדי העבודה של הסניף.

עומד הייתי ומהרהר ביני לביני, האם אחזור לביתי ואוותר הפעם על ניסיון חשוב זה להביא עוד פרנסה לסעוד את בני ביתי, או שמא אעסיק את עצמי בזו השעה הקטנה העומדת לרשותי, ואשובה במועד לפגוש את מושיעי הפקידים מבית התעסוקה.

עוד אני חוכך בדעתי, שוטפות אותי קרני השמש היוצאות מעננו הכבד של הגליל, וחומן הנעים מזכיר לי הנחיות שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית המטפלת באסירים ובאנשים קשיי יום במחלקת הרווחה, השוכנת מאחורי בניין העירייה המרשים:

"אם הגיעו מים עד נפש, ובטנך רעבה ואין כסף בארנקך, הרי אתה לוקח את רגלך והולך לסעוד בשקל אחד, במסעדת "צלחת חמה" השוכנת בחלק האחורי של בנין חנות "קסם הטבע" שמול "שירות התעסוקה". הם מאכילים שעה ביום, ולא שואלים שאלות".

הייתה שעת צהריים, ובטני זכרה רק טוסט עם אבוקדו מאז הבוקר, והייתי משיח ביני לביני "לך לך אל המקום האחורי ההוא, ראה דרכיו, ואם ראית כי טוב, סעד את נפשך, ובחלוף השעה תוכל לחזור על בטן מלאה לבית התעסוקה". עודי משוחח עם נפשי, ורגליי כבר היו לוקחות אותי אל מאחורי הבניין שממול, עולה בגרם מדרגות ברזל, נכנס בצעד מהוסס למסדרון המבואה, מביט ימין ושמאל, רואה את שלט התורמים להקמת המקום ואחזקתו: עיריית כרמיאל, קהילת יהודי פיטסבורג, משפחת נהוראי (בעלי המבנה ועוד מבנים לרוב באזור התעשייה של העיר) ומשפחה המנציחה את יקירה שאיננו עוד.

צועד הייתי פנימה כתייר בעיר זרה, מביט באגף הבגדים, תוספת חשובה לבית ההסעדה, מביט בשולחנות ובסועדים, ושם פעמי אל לב המקום – המטבח ועמדת ההגשה. הרהבתי עוז ושאלתי את הטבח שהציץ אלי מחלונו "באיזה שעות המקום עובד?" כאילו הייתי שואל "היכן מגדל השעון בעיר הזו?".

הביט זה בי, כאומר לעצמו "כיצד לא אכלים תייר זה?", הביט בשעון הקיר הגדול, חזר והביט בי ואמר בכובד ראש: "התחלנו ב-1130 ונגמור ב- 1230". הסבתי פניי ממנו וקרבתי לעמדת ההגשה.

עומדות היו שם שלוש-ארבע נשים טובות, חלקן צעירות חלקן קמטים בפרצופן, ומביטות בי במבט עדין. "כן, זה פה. הגעת למקום הנכון, בבקשה, קח צלחת ונגיש לך אוכל" פנתה אלי בעוז רוח המבוגרת בחבורה, תוך שהיא מסמנת לי את מיקומו של המגש המונח לפני.

"רגע, אבל שכחתי להביא שקל" אני מהסס בדיבורי, "באתי לראות". "בסדר, אנחנו פה כדי שתאכל. בפעם הבאה תביא שקל. ואם תשכח, בכל זאת פה אתה תאכל" ענתה לי הבכירה בהחלטיות.

ראיתי שאיני יכול לעמוד מנגד אל מול טוב לב שכזה, והריני אוחז במגש כסועד ותיק, ופונה לקבל את מנתי. ראשונה נחתה על מגשי צלחת קטנה עמוסה בשבע פרוסות לחם לבן ושחור. והרי אינני "מכור לפחמימות" נזכרתי ביני לביני בספר הדיאטה המפורסם, אך שוב לא דחיתי רצון כה טוב הבא מולי. עם הלחם הייתה גם קלמנטינה. זו עתידה הייתה להיות עוגת הקינוח שלי. אחר כך נוספה למגש המתמלא צלחת מרק חם וסמיך, וצלחת קוסקוס עם חתיכת עוף קטנה מטוגנת יתר על המידה. גם צלחת סלט חתוך קטן חתמה את מעשה המרכבה, והריני מסב על עקבותיי ומחפש לי את מקום הישיבה הנכון לי. הרי תייר אני, משמע רוצה להסתכל על הנוף.

ואכן, בפתח המסעדה חיכה רק לי שולחן ריק, ממנו יכולתי לממש את מסעי, להשלים את שליחותי. יושב הייתי וסועד את ליבי בנחת, הרי שעה מלאה נתנה לי יד המקרה. ובאמת הייתי אחרון היושבים, עד שמנהל המקום סימן לי בעדינות שהצוות צריך להשלים את סידור המקום, ונזכרתי שאינני יושב בבית הקהווה וכותב את זיכרונותיי עד רדת החמה.

חמישה עשר שולחנות ספרו עיני, מכוסים כולם במפות ניילון נקיות. השולחנות היו מאוכלסים  בעיקר בקשישים יוצאי חבר העמים, שקיות ניילון סביבם, שקיות בד איתם ואחדים גם עם עגלות שוק ריקות. הייתה גם אישה ערבייה כסויית ראש, אולי מאחד מיישובי הערבים השכנים לכרמיאל, והיו גם אנשים צעירים-בוגרים כמוני, המצויים בעשור הרביעי או החמישי לחייהם. האווירה הייתה נעימה, חלק מהסועדים הכירו אלו את אלו וניהלו דיבור ערני ומלטף. אחדים ניגשו בסוף ארוחתם אל עמדת ההגשה ומילאו את כלי המזון שהביאו איתם מבית, בכל טוב שהיו נשות המסעדה ממלאות את כליהם: לחם, קוסקוס, סלט, מרק.

סיימתי לבסוף גם אני את סעודתי, אספתי את מגשי וניגשתי להחזיר את צלחת שבע פרוסות הלחם בהן לא נגעתי. "זה בסדר, זה בסדר" אמר לי מנהל המקום, ולא ירדתי לסוף דעתו עת לקח ממני את צלחת שבע הפרוסות, כאילו אומר היה להשליכה לבית האשפה.

נעמדתי מולו ואמרתי לו: "שמע נא, נותרו לי עוד 20 דקות. אני יכול לשטוף כאן כלים אם צריך". הסתכל בי בעיניו הטובות ואמר: "זה בסדר, יש לנו אנשים. תודה שהצעת את עזרתך. זה יפה".

במבואת הכניסה, אותה הייתי חוצה עכשיו בדרכי לרדת בגרם המדרגות החוצה, הייתה יושבת הבכירה, ומשיחה את ליבה עם הטבח שסיים את עבודת יומו. סיגריה בידה האחת, ודיבור בידה השנייה. והרי היא פונה אלי שוב ואומרת: "תזכור, אתה בא הנה מתי שאתה רעב. גם אם אין לך שקל. לא חשוב". הודתי לה כדרך תייר המברך לשלום את איש המקום שאירח אותו בחמימות בביתו, וירדתי לי בדרכי לבית התעסוקה, נזכר במכתב חנף ותמים ששלחתי לאחרונה לשר השיכון של ארצנו הקדושה.

—————————————————————————————————

‏21/11/2009

לכבוד

שר הבינוי והשיכון

מר אריאל אטיאס

מאת

דב קולר

כרמיאל

הנדון: מנהיגות חברתית חדשה לישראל,

         אסטרטגיה יזמית לחברה ללא עוני

מר אטיאס הנכבד שלום,

בחירתי בך:

בהסתכלי ברשימת שרי ממשלת ישראל הנוכחית, חיפשתי אדם שיעורר בי פחות התנגדות ויותר תקווה. כך בחרתי בך, מתוך הדימוי הציבורי שלך, כאדם נעים הליכות, משכיל, יזמי, מודרני, פתוח ומסוגל להוביל שינויים אסטרטגיים.

הבהרה אישית:

אל יראה הפתיח שלי כהתרברבות בעיניך. כאזרח בין 54 לא החמצתי אף מערכת בחירות. אני עוקב אחרי הפוליטיקאים, ומעת לעת גם כותב את דעותיי. 10 שנים עסקתי בחינוך והוראה (היסטוריה ואזרחות), ומזה 21 שנים אני איש עסקים עצמאי בתחומי האסטרטגיה, השיווק והייעוץ הפילוסופי.

יהדות, עוני ורווחה:

הנביא ישעיהו אמר: "אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, יַעְזֹרוּ; וּלְאָחִיו, יֹאמַר חֲזָק" / ישעיהו מא – ו'. הלל דיבר על הסולידריות היהודית העתיקה: "ואהבת לרעך כמוך". הרמב"ם שהיה אדם מעשי, דירג את 8 מדרגות הצדקה, וקבע את הסיוע לנזקק לחזור לעצמאות כלכלית, כמעלה הנעלה ביותר: "מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה – עד שלא יצטרך לבריות".

4. החזון החברתי לאטיאס:

מתוך בסיס מוסרי יהודי מוצק זה, אני קורא לך לגלות מנהיגות פורצת דרך (ולא בדרכי "מכבסות המילים" האהובות על פוליטיקאים רפי שכל), אשר תעמיד עטרה לראש עמנו, כמדינה שהגשימה ברוח חזון הנביאים את מימוש זכויות האדם החברתיות:

הזכות לקורת גג – יוביל אדוני מהלך של תכנון ובניה ציבורי, של מבנים אקולוגיים, מודולאריים וקומפקטיים לכל מחוסרי הדיור, בקניה, בשכירות, או בזכות שימוש בחינם. קבלני היוקרה יחויבו בהפרשת מעשר למשימה הלאומית. חברות הבניה בפרוייקט יאורגנו כקואופרטיבים, אשר יעסיקו את מחוסרי האמצעים בבניה.

הזכות למזון – יזום אדוני שינוי מקיף של משק ההזנה בישראל. יקבע סל מזון בסיסי, מזין ובריא, אותו תקבל כל משפחה בישראל בחינם. יוקמו מטבחים וחדרי אוכל ציבוריים על בסיס מיפוי מוקדם של כל אזורי העוני. גם כאן, שיטת המעשר: הקואופרטיבים, והניהול שיתופי.

הזכות לעבודה – יפתח אדוני חשיבה אסטרטגית, אשר במסגרתה יקבעו יעדי הקמת ושיפור תשתיות, סדנאות מלאכה, מפעלי חינוך, איכות סביבה, ובניה, אשר במסגרתם יופעלו קואופרטיבים דמוקרטיים שיקלטו את מאות אלפי המובטלים ומחוסרי ההכנסה.

הזכות לחינוך – יממש אדוני את תפיסת החינוך חינם. משאב הטבע המרכזי בישראל, הוא בני האדם המדהימים שחיים בקרבנו. יבוטלו כל התשלומים לבתי הספר, והאוניברסיטאות יקלטו כל בוגר המעוניין ללמוד, ללא שכר לימוד. התפוצצות החוכמה והיזמות שצמחו ממדיניות זו – יעשירו אלף מונים את הקופה הציבורית.

הזכות לכבוד – יפעל אדוני להעצמת כבודו של האזרח המסווג סטטיסטית ב"עשירונים הנמוכים". כבוד זה יתבטא במהפך של שרות, יעילות ואסתטיקה בתחבורה הציבורית, בבתי הספר, במוסדות הבריאות, ובכל מקום שאדם שנברא בצלם – זכאי לטוב שבעולמות האפשריים, גם אם אין הפרוטה בכיסו.

מאחל לך מנהיגות יוזמת, חשיבה פורייה, עשייה מבורכת ואומץ לב ציבורי.

אם תבחר להיפגש, אגיע עם צוות מצומצם אך מובחר של מומחים ליישום הרעיונות הללו.

לרשותך בכל עת,

דב קולר

כרמיאל

054-3921272

masterw@netvision.net.il

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איזק

    יה. איזה חמוד. איזה נאיבי האיש הזה. שאם לא כך אזי הוא טמבל.
    וכי אריאל אטיאס כמו מרעיו בש"ס יושבים שם כדי לקבל וליישם עצות טובות?! .הם יושבים שם מאחר וממשלות ישראל למיניהן ולסוגיהן השפיעו עלהם הרבה מיליונים כדי שיוכלו לשחד את בוחריהם.
    אז זה מה שישי להם בראש? עצות טובות? כן. העצה הטיובה היחידה שהם מוכנים לקבל וליישם בכל מאודם היא: איך מכניסים את ידם עוד יותר עמוק לכיסינו בעזרת ממשלות ישראל.
    האם אתה זוכרים מתי בפעם האחרונה הם לא שותפו בממשלה? מה?
    לא זוכרים? מה הפלא. האיש שהדיר אותם מאצל סיר השומן,היה האיש שנרצח.

  2. מאור מלחי

    נושאים חברתיים יכולים להיות בידי פרטים ועמותות, או בידי המדינה, כשבשני המקרים הביצוע יכול להיות ישיר או ע"י חברה עסקית.
    המצב היום הוא גרוע ביותר- כאזרח, המיסים שלי מממנים משרדים, מאבטחים, פקידים ומנהלים של "שירותי רווחה" ציבוריים שרק מפנים לבתי תמחוי, ו-"שירות תעסוקה" שמוצא לי פחות הצעות עבודה מלוח חינמי באינטרנט, ובעצם רק מאשר לי קבלת קצבת אבטלה.

    אני חושש מאוד שהקמת אגודות לרווחה, תעסוקה, וחינוך מכספי ציבור תהיה כיסוי לעוד בזבוז כספים ומינוי מקורבים ופוליטיקאים. כמומחה, איך דואגים שעמותה כזו תפעל ביעילות?

  3. מרדכי

    כבתבת יפה,בצורה רהוטה,לא ברור כיצד הגעת למצב שלחוסר יכולת להתקיים,הפניה לש"ס לא לעניין,הקדים אותי כאן מישהוא בהסבר, חלוקת מזון ללא כל פיקוח תעודד 2 מגזרים שכבר היום בגלל הכסף מביטוח לאומי אינם עובדים מרצון,הלו הם המגזר החרדי והבדואי

  4. נינה

    מקסים. טקסט מרנין נפש ממש. רק הכאב של חוסר הסיכוי מכביד ומקשה. אבל מי יודע, אולי רוח גדולה וטובה תשרה על השר המכובד ותכוון אותו להתכוון אל המכתב היפה שקיבל מדב. חבל שהנימה העגנונית צריכה להישאר בתחום העגמומי ואין לה את הכוח לסמן נתיב צעידה לרבים וטובים העומדים חסרי אונים מול העווני וקשיות הלב.

  5. יואל קורנבלום

    אני מניח שרוב המבוגרים בנינו חוו דבר דומה למה שכותב הפוסט הביא בצורה יפה כל כך. מסתבר שלמרות הרבה נסיון בעבודה וגם השכלה מאד גבוהה יש בעיות. אני גם יכול להעיד מנסיוני שהאווירה שצורת הכתיבה משרה היא אמיתית.

    כל זה כמובן לא עוזר לשיפור המצב שהוא בעצם חוש ההומור של המציאות שאותו אנחנו לא מבינים כמובן אבל טוב לקרוא ולראות שאנחנו עדיין מזדהים.

    באותה מידה גם כן כהמשך לחוש ההומור של המציאות אפשר לצחוק על כל תחזיותהם של הכלכלנים וההכרזות השכם והערב וגם באמצע היום שהנה מצאו שיטה לפתור את כל בעיות העולם. בעצם לא צריך אפילו לכתוב ספרי בדיחות אלא פשוט לקרוא את כל מה שכתבו הכלכלנים בעבר מצחיק מזה אי אפשר למצוא.

  6. תוהה

    תודה על הרשימה.

    שתי הערות – אטיאס לפחות מנסה לפעול באופן שנראה לו נכון בעניני משרדו והישועה בעניינך לא תגיע ממנו. אני מציע שתפתח את זה
    http://www.halooser.com/20091211
    איפשהו באייטם שלישי או הרביעי מצויר בדיוק מה יש בראש של שר האוצר שלנו ולמה הישועה לא תגיע גם ממנו.

  7. עיניים לראותEYES2C

    ניזכרתי בדב שהכרתי אז, בקיבוץ השמאלי, שם מול רפיח. כבר אז ניכר בו שהמדובר בנפש נדירה, כה רגישה שהפילה החסידה על ארץ כה אלימה. דב עבר לב"ש, ושם אימץ את ענין הבדואים והגזענות שמופעלת נגדם. ועתה, שנים רבות לאחר שלא ראיתי אותו, הנפש כותבת בסגנון ישן, ומקסים, כואב ומלא כשרון. כן, צודקת נינה. מזכיר עגנון. ואשר לשר. חבל"ז. המשך לכתוב דב. אתה מוכשר. כתוב על הקורה אותך, על העוני ובתי התמחוי, כתוב על הערביה שייתכן ובאה מבענה או דיר אל אסד, או נחף, שכולם כפרים שאדמתם "הותרמה" למען כרמיאל.