הַמִּזְרָח אֶל הַשָּׁלוֹם - מדור השירה באסטה

 לזכרו של פרופ' שלמה אלבז

הִתְמַהְמַהוּ מֵי תְּהום, רָמוּ

לְהַפְקִיחַ לֵב מֵעַיִן, קָמוּ

אֶל חוֹמוֹת אָחִים דּוֹמְמוֹת,

עָמְקוּ בְּהָרִים, עָבְרוּ בְּעָרִים,

שָׁאֲלוּ בַּשֵּׁמוֹת, חָקְרוּ בַּנְּשָׁמוֹת

וּמְצָאוּהוּ לִשְׁלֹמֹה, שְׁאֵר-רוּחַ,

תָּנָ"ךְ מִקֶּדֶם דּוֹרוֹת פָּתוּחַ,

אוֹר חָכְמָה בְּשָׂדֵהוּ זָרוּעַ,

פִּיו מֵפִיק מַרְגַּלִּיּוֹת יָפוֹת

הַמְּקָרְבוֹת מֵעוֹשֶׁר שָׂפוֹת,

לַחֲשׁוֹ דִּבְרֵי טַעַם וָסֵבֶר,

לְרֹאשׁוֹ עַטֶּרֶת אֵם וָעֵבֶר,

לְפָנָיו הוֹלֵךְ, לֹא נֶחְפַּז שְׁמוֹ

וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ,

רַק פּוֹתֵחַ בַּמַּחֲשָׁךְ שַׁעֲרֵי מִזְרָח,

דַּלְתוֹ דַּעַת בְּנֵי מָקוֹם תְּשַׂמַּח

וְכַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם צֶדֶק תְּאָרַח,

רוֹדֵף שָׁלוֹם אַךְ מֵאֶרֶץ יִצְמַח,

עוֹשֶׂה שָׁלום עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אָח.

 את שלמה אלבז הכרתי כסטודנט שנה א' באוניברסיטה העברית. שלמה נהג להגיע לכנסים של "התכנית להכשרת מנהיגים בערי פיתוח" הן  כמרצה והן כמשתתף מן המניין. לצד מומחיותו האקדמית בשפה וספרות צרפתית, ואהבתו הגדולה לתנ"ך, הוא היה בקיא גם בהיסטוריה החברתית ובתהליכים פוליטיים בישראל. הוא כאב את העוולות החברתיות ושאף לחולל שינוי לשיפור המצב החברתי. שלמה הצליח לעבור בטבעיות מעולם האקדמיה לכדי הזדהות עם מנהיגים של מאורעות חברתיים גדולים כמו: מרד ואדי סאליב, מחאת הפנתרים השחורים והפעילות התרבותית וחברתית של תנועת "האוהלים" ולחיות ביניהם בגובה העיניים. מכיוון ששלמה לא אהב לשקוע בניוון התסכול, הוא גילה עניין רב במנהיגים הצעירים של ערי-הפיתוח והיה מלא אמונה בכוחם להנהיג את השינויים בכלל תחומי החברה ובמיוחד בנושא השלום. באותה תקופה של ראשית שנות השמונים מעטים היו שקשרו בין בעיות חברתיות לקידום תהליך השלום ושלמה היה, לעניות דעתי, הנחשון שהעז לקפוץ למים הבלתי מקובלים דאז וטען שבכוחם של המזרחיים להנהיג את תהליך השלום ולתרום לפיוס המיוחל בין עמי האזור, מה שזרע בהלה בקרב השמאל האליטיסטי דאז. שלמה הביע לא מעט רתיעה מן הנהירה של המנהיגות אחרי ערכים נפסדים ואחר חיקויים של "התרבות הפסוודו מערבית"  וסבר ששלום וחברה יצעדו יד ביד אם תהיה הכרה והערכה תרבותית הדדית, ואם יופסק הזלזול והמיאוס המטמטם חושים כנגד כל מה שקשור בערביות. שלמה אהב את הערביות והיה הומניסט במלוא מובן המילה. בראשית שנות השמונים הוא הקים את תנועת "המזרח אל השלום" והוביל אותה במשך שנים. אין לי ספק שהאבן הגדולה אותה השליך שלמה אל הים המנוכר והאנטי חברתי-ערבי, נתנה לגיטימציה להקמת "קדמה", "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ולארגונים חשובים אחרים שהפכו להיות בבחינת מעגלי צדק מתפשטים כאדוות בים. עבורי שלמה היה מנטור ודמות להערצה, איש מלא רוחניות, אוהב אדם,  בעל יכולת הקשבה, נמרץ לעשות וכפי שהנרייטה סולד היטיבה להגדיר מנהיג, הוא ידע ל"חלום חלומות נשגבים ולתרגם לשפת מעשה וכמו  ויקטור הוגו הוא האמין ש"אין כמו חלום כדי ליצור את העתיד".

לשליחת שירים וסיפורים קצרים למדור "באסטה": bastabasuk@gmail.com