שירותי הבריאות הייחודים של הנשים האתיפיות

אדנה זואודו

החודש פרסם ארגון 'אישה לאישה' את הדוח: "דפו פרוורה, אמצעי למניעת הריון הניתן באמצעות זריקה, על מדיניות השימוש בקרב נשות הקהילה האתיופית בישראל", שנכתב על ידי חדווה אייל,  במסגרת פרויקט "נשים וטכנולוגיות רפואיות". הדוח בוחן את מדיניות השימוש באמצעי המניעה דפו פרוורה – תכשיר הניתן באמצעות זריקה כאמצעי למניעת הריון ופעיל במשך שלושה חודשים –  בקרב נשים ממוצא אתיופי.

בינואר 2008 פירסם העיתונאי דני אדינו אבבה, ("שכונות בלי תינוקות", 6.1.08), תחקיר שטען כי אמצעי המניעה דפו פרוורה ניתן באופן שיטתי לנשים ממוצא אתיופי שהיגרו בשנים האחרונות ישראל. התחקיר העיתונאי החל בעקבות הבחנתה של מנהלת ויצ"ו בפרדס כץ, רחל מנגולי, כי בקרב 57 המשפחות האתיופיות נולדה תינוקת אחת על פני שלוש שנים.

ארגון "אישה לאישה" לקח על עצמו לבחון את מדיניות השימוש בדפו פרוורה בקרב אתיופיות בישראל באופן רחב ומעמיק, בין היתר באמצעות ראיונות אישיים וקבוצתיים עם נשים אתיופיות שהשתמשו בתכשיר; פניות לגורמים רפואיים בישראל וארגונים אחרים הקשורים לנושא, כגון 'הסוכנות היהודית' וה'ג'וינט'; התחקות אחר ההיסטוריה של אמצעי המניעה דפו פרוורה במקומות אחרים בעולם ועוד. התמונה העולה מהדוח, שמכיל 36 עמודים, היא קשה ביותר וחושפת את הקלות הבלתי נסבלת שבה נשללות זכויות אדם בסיסיות בישראל מאלו הנתפסות חריגות ושונות. הדברים הבאים הם ברובם תמצות של הדוח (שתרגום גם לערבית, אנגלית ואמהרית, המופיע יחד עם העברית בקישור למעלה). 

היסטוריה קצרה על אמצעי המניעה דפו פרוורה

אטלנטה, ג'ורג'יה שבארה"ב, שנות השישים. ניסוים ראשונים לבדיקת יעילות הדפו פרוורה כאמצעי מניעה. הניסויים מתבצעים על נשים עניות, מחציתן שחורות, וזאת מבלי ליידע אותן על הניסוי או על תופעות הלוואי של התכשיר. תוצאות הניסוי מתבררות כקשות מאוד: רוב הנשים סובלות מתופעות לוואי קשות כגון סוגי סרטן שונים, דיכאון קליני ועוד; חלקן פשוט מתות מהניסוי. תוצאות הניסוי, שלא פורסמו, התגלו בעקבות תחקיר של ארגון בריאות לנשים שחורות (BWHR). 

במהלך שנות ה-70 ו80, חברת התרופות UPJOHN מבקשת שוב ושוב מ-FDA לאשר את התכשיר, ללא הצלחה. למרות זאת, התכשיר הובא לשימוש במדינות "עולם שלישי". לדוגמא, בשנים אלו בדרום אפריקה, הזריקה ניתנה לנשים צעירות מבלי לקבל את הסכמתן. ובמקומות אחרים קבלת הזריקה תוגמלה בהטבות שונות. כך לדוגמא, במחנה הפליטים התאילנדי על גבול קמבודיה, חולקו עופות למאכל בתמורה לשימוש בזריקה כאמצעי מניעה. בשנת 1992, התכשיר אושר לשימוש בארה"ב דבר שגרר אחריו התנגדות של קבוצות נשים מארה"ב, קנדה והודו, וזאת לאחר שהצביעו על תופעות לוואי קשות שהגיעו מדיווחים של נשים.  בהודו, מחאת הנשים הביאה לכך שהממשלה עצרה את ההחלטה להכניס את הזריקה דפו פרוורה לשירותי מערכת הבריאות.

תופעות הלוואי הידועות כיום לתכשיר הדפו פרוורה

אומנם בשנים האחרונות הופחתו תופעות הלוואי, אך דוח ארגון "אישה לאישה" מצביע על מחקרים עדכניים המראים כי קיימות עדיין תופעות לוואי קשות כגון: פגיעה בצפיפות העצם (פגיעה משמעותית ביחס לאמצעי מניעה אחרים); ולאחרונה מחקרים בנושא הצביעו כי נשים צעירות הן בסיכון גבוהה יותר לשברים; ירידה ב-HDL ("הכולסטרול הטוב"); "אי סדירות של המחזור, לרבות דימום וגינאלי בין הווסתות"; אמנם קשר סיבתי לא הוכח, אך נמצא גם כי חלק מהנשים מדווחות גם על שינוי מצב הרוח עם נטייה לדיכאון.

בהמשך לכך, מצוין בדוח כי "שימוש ארוך מונע ביוץ לטווח של מספר חודשים מהפסקת הזריקה ולכן לא מומלץ לנשים שרוצות להרות בשנה הקרובה". ו"מאחר והתכשיר פעיל לאורך זמן, במידה ומופיעות תופעות הלוואי אין אפשרות להפסיק את הטיפול באופן מידי".

התכשיר בישראל

מבירור שערך ארגון "אישה לאישה" במשרד הבריאות, נמצא כי בינואר 1996 נרשמה לתכשיר הדפו פרוורה "התוויה מניעת היריון כשיש אינדיקציה רפואית לכך ושלא ניתן להשתמש באמצעי מניעה אחרים".  בדיקה בקופת חולים כללית העלתה כי "המדיניות הכללית המוצהרת אינה רואה בדפו פרוורה אמצעי מניעה מומלץ, אלא אמצעי מניעה שיש להשתמש בו רק ובמידה ואמצעי מניעה אחרים אינם מתאימים".

 עם  פרסום הכתבה של דני אדינו אבבה ועל פי בקשת 'אישה לאישה', הועלתה שאילתה בנושא ליעקב בן יזרי, שר הבריאות דאז: "האם קיימת מדיניות ייחודית במתן אמצעיי המניעה לנשים אתיופיות? האם נשים מקבלות מידע על הזריקה ותופעות הלוואי שלה?". בתגובה לכך ענה שר הבריאות, כי לא קיימת מדיניות נפרדת לנשים אתיופיות אך הוסיף, כי אחת הסיבות לכך היא "שהשימוש בדו פרוורה מקובל באתיופיה" ועל כך שיש "העדפה תרבותיות בקרב עולי אתיופיה לתרופות הניתנות בזריקה לעומת תרופות הניתנות דרך הפה". למרות הכובע האנתרופולוגי של בן יזירי, דוחות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מראים אחרת – שלמעלה מ70% (1997) מהנשים המשתמשות באמצעי מניעה באתיופיה עושות זאת באמצעות גלולות.  

בניסיון לפלח את אוכלוסיית הנשים המשתמשות בתכשיר על פי מוצא וקריטריונים נוספים, פנה ארגון "אישה לאישה" למשרד הבריאות ונענה כי המשרד לא מחזיק במידע מסוג זה והפנה אותן לקופות השונות. קופת חולים מכבי מסרה כי היא לא מחזיקה נתונים מסוג זה. מקופת חולים מאוחדת לא נמסרה תשובה ומקופת חולים כללית נמסר כי משנת 2005 קיימת עלייה גבוהה בשימוש בזריקה (מ-2005 עד 2008 קפיצה של פי 3), עוד נמסר, כי מתוך 4833 (ב-2008) נשים אשר קיבלו את הזריקה, 57% מהן היו 'יוצאות אפריקה'  (וזאת מתוך עשר קטגוריות מוצא שונות, בהן ישראל).  על סמך נתונים אלו מסיק ארגון "אישה לאישה" כי תחת הקטגוריה של "יוצאות אפריקה" נמצאות נשים ממוצא אתיופי. וזאת כשנשים ממוצא אתיופי מהוות פחות מאחוז אחד בקרב אוכלוסיית הנשים בישראל.   

על פי הדוח קבוצת נשים נוספת המשתמשת בזריקה הן נשים בעלות מוגבלויות שונות.  ואלו החסות במרכזים לאנשים עם מוגבלויות, נוטות לשימוש מוגבר באמצעי זה. הדוח מצטט מחקר שנעשה בנושא הטוען כי השימוש הנפוץ יחסית בקבוצה הזו הוא כנראה "מטעמי נוחות למערכת".

קולן של נשים אתיופיות שהשתמשו בתכשיר

ארגון "אישה לאישה" ערך ראיונות עם נשים אתיופיות אשר השתמשו בתכשיר. בנוסף, נערך גם ראיון עם רחל מנגולי, מנהלת ויצ"ו בפרדס כץ, שכאמור חשפה את התופעה. היא סיפרה כי נחשפה לנושא לאחר שהתלוותה עם מספר נשים אתיופיות אל סניף קופת החולים ושם נמסר לה ממנהל הסניף כי ישנה החלטה לתת לנשים את הזריקה. עם זאת, המנהל סירב למסור מי הוראה את החלטה.

ראיונות עם תשע נשים, משני ישובים שונים העלו כי הן לא היו תחת מעקב רפואי, זאת למרות שמוסדות הבריאות ידעו על תופעות הלוואי. בתוך כך, הסתבר כי הנשים לא ידעו כלל  על התופעות וכך ענתה אחת הנשים: "לא יידעו אותי בדבר תופעות הלוואי, הרגשתי אותם כשלקחתי את הזריקה".  בראיונות, נשים שונות תארו  את תופעות לוואי הבאות: "הקאות וסחרחרות"; "כאבי בטן, נפיחות בבטן וכאבי ראש"; "כאבי ראש ובערה בכל הגוף"; "כאבים באגן, בבטן, בראש".  

בנוסף לראיונות האישים מופיעים בדוח גם ראיונות קבוצתיים עם שתי קבוצת נשים ממרכזי קליטה בדרום הארץ. מתברר כי בקרב שתי קבוצות אלו, ובניגוד לרוב הנשים מפרדס כץ, נמסר להן מידע מלא על הזריקה. אחת המרואיינות בקבוצה זו נימקה כך את העדפת הזריקה על הגלולה: "נראה לי מסובך, צריך לדעת לקרוא ולכתוב כדי לקחת את הגלולות. הזריקה יותר פשוט".

דבר נוסף שהתגלה באמצעות הראיונות, הוא שחלק מהנשים השתתפו בסדנות הדרכה לאמצעיי מניעה עוד באתיופיה (במרכז שבגונדר השייך לארגון הג'וינט העולמי). המידע שניתן בסדנאות אלו עודד אותן לצמצום ילודה, וזאת מבלי  להרחיב על  אמצעים נוספים מלבד הזריקה. כמו כן, גם לאחר סיום הסדנאות הנשים לא היו מודעות לתופעות הלוואי הקשות של הזריקה. לשאלה "ממי נודע להן לראשונה על הזריקה"? ענתה אישה אחת כך: "הסוכנות היהודית באתיופיה…לא ידעתי באו אלי הביתה והמליצו לי" ואישה אחרת: "פה בארץ במרכז הקליטה נאמר כי אין כסף לגדל ילדים". בנוסף לכך רובן של המרואיינות דיווחו כי המידע על הזריקה הגיע אליהן לראשונה על ידי ארגון הג'וינט, הסוכנות היהודית ו/או דרך משרדי הקליטה. ומידע זה התקבל עוד באתיופיה (במרכז שבגונדר) או בימים הראשונים שלהן בישראל.

כחלק מבדיקת התופעה נתבקשו חמש נשים, לא ממוצא אתיופי, לשאול את רופא הנשים שלהן  -רופאים שונים מקופות חולים שונות – האם הם ממליצים את השימוש בדפו פרוורה כאמצעי מניעה? כולם ענו: "איננו ממליצים כלל, למעט במקרים חריגים ביותר". למעט במקרים חריגים? למעט במקרים יוצאים מין הכלל? קשה להימלט מהמסקנה כי כך נתפסות הנשים המתוארת בדוח – כנשים יוצאות מין הכלל.

ואסיים בציטוט של חדוה אייל, אשר כתבה את הדוח: "היחס הפטרוני כלפי הנשים האתיופיות והחשש של המדינה מפני ריבוי ילודה בקרב אוכלוסיה ענייה ושחורה, גרם לגופים הממונים בישראל, כמו הסוכנות היהודית והממסד הרפואי, לפעול לכאורה בשם בריאות הנשים, אך בפועל בהתאם לתפישות ורצון הממסד לניהול התא המשפחתי בקהילתן. כתוצאה מכך וכפי שהודגם בדו"ח זה, נמנעו מהנשים גישה למידע רפואי והתאמה לצרכיהן האישיים ומעל לכל צומצמו במידה ניכרת יכולת הבחירה שלהן וזכותן להחליט על גופן וחייהן".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אדנה אחלה כתבה, ממצאים זוועתיים. נראה שהחיים בישראל למי שלא עו"ד במיוחד עם אתה אתיופי לא משהו.
    סוכנות ג`ויינט ומשרד הקליטה הרע החולה של מדינת ישראל, צריך להעביר הם יודעים לקלוט אנשים שדומים רק להם. בצבע שלהם .
    גועל נפש.

  2. אדחנום

    אדנה, תודה על המידע ובעיקר לרחל שחשפה את הפרשה. לאט לאט תחשף תשתית מרשיעה של ארגונים פרו-אתיופיים שעתה מסתבר משתמשים באתיופים לא רק לגיוס תרומות בחו"ל, אלא אף לבחינת יעילותן של תרופות ובה בעת יוצרים סלקציה ביולוגית – ציונות לתפארת, הידד לג`וינט.
    השימוש הנצלני והכוחני באתיופים ובעיקר באתיופיות החל עוד בשנים הראשונות של העלייה הגדולה לישראל. בשנת 1980, נשים מבוגרות, חלקן היו יותר מגיל 70 (אחת מהן היא סבתא רבא שלי) עברו בדיקות משפילות ללא שום הסבר. הבדיקות נעשו במרכז הקליטה ולא בבית חולים, הנשים לא סיפרו זו לזו בשל תחושת ההשפלה ורק לאחר שנודע המקרה לנשים אחרות, הן החלו להסתגר בבתים כאשר גורמי הקליטה באו לאסוף אותם למקום הריכוז שבו בוצעו הבדיקות. חלק מהנשים שננעלו בבתיהן אכן הצליחו לחמוק מהבדיקות, אחרות, רובן מבוגרות, עברו את הבדיקות ורבות סיפרו שהן דיממו בצורה חריגה.
    לאחר שסיימו עם אחדד ממרכזי הקליטה הגדולים של אותה תקופה בדרום, גורמי הקליטה עברה ליישוב שכן, אולם כאן כבר קמה התארגנות והעולים רגמו באבנים את האחיות והרופאים שבאו לקחת אותם למקום הריכוז כד לבצע בהן את הבדיקות. כך אמרה אחת המבוגרות שבחבורה:"בשביל זה באנו, הפסקתי ללדת כבר מאז שבתי צהיי נולדה והיום היא כבר בת 45".
    לא ברור מה ביקשו הרופאים לבדוק. רמז לכך הוא מאמר שפורסם בשנת 1997. המאמר שפורסם עסק במילת נשים והסתמך על אותן בדיקות. אחד הרופאים שהיה שותף בכתיבת המאמר משמש היום בכיר במערכת הבריאות. בחלק מההראצות שהוא נותן על מילת נשים פשוט לא נכונות במהותן – הרבה מ"הנתונים" שלו לקוחים משבטים החיים בגבול אתיופיה ולא אפיינו את הקבוצה היהודית, אבל ז כבר סיפור אחר.
    הפנייה לאותו מאמר:

    http://www.iaej.co.il/newsite/expert.asp?person=4

  3. שוש

    המאמר מתעלם מההקשר הרחב של אמצעי מניעה כימיים-הורמונאליים לנשים (בזריקה, גלולה, הפרשה ממתקנים שונים שמוחדרים על ידי רופא או על ידי האשה ועוד), אשר לכלם תופעות לוואי רבות, חלק מהן מזרזות הופעת גידולים שונים. בכך המאמר חוטא באותו קוצר ראיה של הממסד הרפואי, אשר יודע להציע רק אמצעים אלימים ומסוכנים לנשים. חסר גם הסבר על שיטות מניעת הריון באתיופיה, מהן נוכל ללמוד, אולי, על אללטרנטיבות לאפשרויות הרעות שמציעה הרפואה ה`מודרנית`.

    הבעיה איננה אמצעי מניעה כימי זה או אחר, אלא היעדר אלטרנטיבה, או היעדר `יחסי ציבור` לאלטרנטיבות מסורתיות ולא מסחריות.

  4. אליהו

    מסוכן לומר אך מוטה היה לאנושות לו היו חיים בעולם רק מה שהיו לפני 1000 שנים

  5. אוסנת

    אלף תודות על כתבה מרתקת ועל הדו"ח מעולה שהכתבה מפנה אליו. כל הכבוד לחדוה איל ושותפותיה על מלאכת הקודשת הזו של הפצת מידע טעון כזה.
    אני חושבת שבאמת הבעיה המרכזית היא מיעוט החשיפה לאלטרנטיבות אבל אני גם דוחה על הסף את האדרת האלטרנטיבות ה"טבעיות" או המסורתיות. אני משתמשת שנים במירנה – התקן תוך רחמי המשחרר את ההורמון פרוגסטרון לחלל הרחם שהתפקיד שלו הוא להגן עלי מהתעללויותיו של ה- PMS. איכות החיים שלי השתפרה פלאים בעזרת ההתקן הזה. אני מאד ממליצה לכל אחת ללכת לדבר על מירנה עם הרופא שלה אבל מה?יש צורך לשדוד בנק תחילה – המירנה עולה בערך 1000 שקל וצריך להחליף אחת כל חמש שנים. ועל זה הדו"ח לא מדבר כלל – מה עם הכסף? כמה כסף לוקחים בקופת חולים על הזריקה הארורה הזו המכרסמת בעצמותיהן של נשים ועושה שמות בגופן? אולי מחלקים אותה בחינם? אולי לנשים שלוקחות אותה אין שום דרך לקבל סיבסוד להתקן כמו המירנה?
    הדו"ח של חדוה אייל שואל האם יש מדיניות ציבורית גזענית בענין הזה – ובכן יש מדיניות ציבורית אבל היא מעמדית ולא גזענית . המדובר במדיניות המכוונת להעשיר חברות תרופות על חשבון בריאותן של נשים עניות שלא יכולות לחלץ את עצמן בכסף. ואם המדינה חתמה על איזשהו חוזה כזה – יש מי שעושה מהסיפור הזה כסף גדול ושוב, ראו זה פלא – זה לא אנחנו

  6. לונה

    שוש נכון, הדוח לא עוסק בשאלות מוסריות בנוגע לאמצעי מניעה לנשים באופן כללי אלא במתן אמצעי מניעה לנשים ממוצא אתיופי על מנת לצמצם באופן מודע את הילודה בקרב משפחות ממוצא אתיופי.
    אמצעי המניעה הוא אמצעי להקטין את מספר הנפשות במשפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
    בעידן הקפיטליסטי החזירי שמעתי לצערי לא מעט טיעונים בנוסח : " אם אין לעניים כסף אז שלא יביאו עוד ועוד ילדים לעולם…" מתן אמצעי המניעה באופן הזה לוקח את הרעיון המעוות הזה צעד אחד קדימה.

  7. איריס חפץ

    שוש,
    את מוזמנת לקרוא את הדו"ח של אשה לאשה שכתבה דר` חדווה אייל, ולראות שם באילו אמצעי מניעה משתמשות נשים באתיופיה. אלא אם זה לא מספק אותך, ואת רוצה משהו כמו תיאור שיטת בלקיס: מנהג ידוע היה באתיופיה, שהשתרש עוד מימיה של מלכת שבא. אישה שבא עליה בעלה, נהגה לטבול גופה קודם לכן באמבטית חלב נאקות, על מנת לעורר את יצרו של זה. ידוע הוא שחלב נאקות מעורר חשקים הוא. לאחר שבא זה עליה, היו נשות השבט מורחות אותה באבקת סחלב. פקעות הסחלב דמויות אשכים המה, וכמאמר שבטים אינדיאנים קדומים לפיו "באש נלחמים ע"י אש", באותו אופן אבל הפוך נלחמים בפריון ע"י פריון.
    מכיוון ששיטה אקזוטית זו נחלה הצלחה במשך שנים רבות, הצלחה שאותה תעד בוב מארלי הקבור באתיופיה, בשיר "נו וומן נו קריי", לזכר מעט נשים שאצלן זה לא צלח ונאלצו לעבור הפלה ע"י מכשף אתיופי מדופלם.
    הדיון כאן הוא על מדיניות בקרת ילודה שנעשית מול אתיופיות, כי הן שחורות, כחלק ממדיניות לקיחת האחריות מהן על גופן וחייהן. מדיניות זו משתקפת גם ב"סל הקליטה" שאתיופים לא קיבלו כמו המהגרים מבריה"מ לשעבר. מוצג לפנייך דו"ח עם נתונים ומחקר, ואת במקום לכבד את העבודה שנעשתה ולהתייחס לנתונים, באה עם הבעיה הכללית.
    יש בעיה כללית (והנתונים שלך מוגזמים ולא נכונים, אבל יש בעיה), וזה לא המקום לדון בה. כששחורות יזכו לקבל טיפול רפואי שלבנות מקבלות, אפשר יהיה לגייס אותן לדון בזה. הדו"ח מסביר בפירוט, איך הגלולה שיחררה את האישה ונתנה לה שליטה על גופה, ואיך הגלגול של הגלולה בצורת דפו-פרווורה עושה בדיוק את ההיפך בשימוש על שחורות.
    מה דעתך על רפואה אחרת ללבנות ושחורות?

  8. אישה שחורה

    נראה שלא הבנת דבר: "המאמר חוטא באותו קוצר ראיה של הממסד הרפואי, אשר יודע להציע רק אמצעים אלימים ומסוכנים לנשים". תגידי את קראת את הפוסט? הפוסט מראה שכש"הממסד" מציע אמצעים אלימים ומסוכנים לנשים, הוא מבדיל בין הנשים השונות. במקרה הזה הוא אלים כלפי עולות חדשות אתיופיות. דרך נוספת להבין זאת – תשאלי את רופא הנשים שלך אם הוא ממליץ לך להשתמש בדפו פרוורה? (זו יכולה להיות גם דרך נוספת לאשר לעצמך שאת אישה לבנה).

  9. יריב מ

    לא חשבתי שהמדינה הזו כבר יכולה לגרום ללסת שלי להישמט בבעתה. טעיתי.

    מדינה שהדבר הכי יציב, קבוע ושגרתי בה הן "תקנות זמניות לשעת חירום" כנראה לא צריכה להפתיע.

  10. אורית

    אנא קיראי את הדו"ח במלואו, את נשמעת כמעט מצודדת בהתנהלות האיוולת הזו. עייפתי מלומר בושה וחרפה….. חלאס עם החרא הזה לעזאזעל.
    מה רלוונטי עכשיו אם נעשתה או לא נעשתה סקירה או לא סקירה על אמצעי מניעה. בתור אדם הגון עלייך ראשית לגנות את התופעה בתוקף ואחרי כן אולי להעיר הערות קצת יותר רלוונטיות מאלו שבחרת להעיר.

    אין לי מילים לתאר את הרוע, הגזענות והארוצנטריות הטמונות בתופעה המזעזעת!
    א\נשים אנא מכן\ם לא להקל ראש, ולגנות תופעות מסוג זה בכל תוקף, ללא היסוס או אבל!

  11. שוש

    מקוצר זמן אתייחס לתגובתה של אוסנת בלבד, למיטב ידיעתי המירנה הוא מתקן בעל השלכות מסוכנות שאינן מובהרות לנשים על ידי הרופא. כואב לקרוא שאת לוקחת אותה למניעת PMS, זו בעיני תמצית העניין. את באה לרופא עם מצוקה והוא רושם לך תרופה הורמונאלית על בסיס קבוע, את יכולה להתחבר לזה מכיוון אנטי קפיטליסטי או מזלזול והתנשאות ברפואת הנשים, אבל התערבות באיזון הורמונאלי היא במקרה הטוב בחירה בין נבלה לטרפה, וזאת משום שהיא פותרת בעיה אחת ויוצרת בעיות אחרות (הדבר ידוע, ולא תמיד אפשר להימנע מבחירה, אבל חייבים להכיר בסיכונים).

    לשאר התגובות, זו עמדתי, מה שנכון לי, לבנותי או לחברותי נכון בעיני גם לנשים אתיופיות. שבת שלום.

  12. עובדת לשעבר במרכז קליטה.

    הנשים האלו שהמדינה, בסיוע ארגונים היהודים שונים, מעודד או כופה עליהן להשתמש בדפו פרוורה הן נשים שהיגרו בשנים האחרונות לישראל. ושהתאזרחותן מותנת בתהליך גיור. הן מגיעות לישראל מכוח "חוק הכניסה" (בשונה מהנשים האתיופיות שהיגרו מסוף שנות ה-70 עד תחילת ה-90). וזה כי הן עולות מכוח היותן קשורות בקשרי משפחה ליהודי אתיופיה. זאת אומרת ששירותים בסיסים כמו לשכת תעסוקה וביטוח לאומי מתונים בתהליך הגיור.

    מניסיוני בעבודה עם נשים בחתך זו בקרב האתיופיות, העובדה הזו גורמת להן בשנים הראשונות לחיות בחשש מכל סמכות המגיע בשם הסוכנות היהודית או מרכז הקליטה. כל ניסיון להתנגדות או מחאה מקושר לתהליך הגיור וקבלת האזרחות ומעלה חשש רב אצל אותם נשים (וגם אצל הגברים). ובצדק רב, גם להיות עני וגם מחוסר שירותים בסיסים? בגלל זה הגופים האלו יודעים שהם יכולים לדחוף להם כל דבר שיחפצו והן יחששו להתנגד. הפשע המושלם.

  13. רתם

    לרחל מנגולי, לזואודו שהביא פוסט זה ולארגון אשה לאשה שטפל במידע שהגיע אליו בצורה כל כך רצינית ואחראית.
    הפוסט מאד חשוב וגם הפרוייקט שעשתה אשה לאשה ואני מקווה שהוא יביא לשיפור בחיים של נשים ואנשים רבים ככל האפשר.
    יפה עשתה העובדת ממרכז קליטה שהוסיפה לתגובות תיאור של מנגנון ההפחדה והחסדים שיוענקו רק למי שתשא חן בעיני האדון הציוני הגזען.

  14. לונה

    אני רוצה לשאול כאן שאלה בשיא הרצינות.
    איך זה יכולה להיות שישנן רק 13 תגובות לפוסט הזה ?

    איך זה יכול להיות שמידע כזה המתפרסם גם בהעוקץ ( שיש לו תפוצה רחבה ) גם בקדמה וגם באתרים אחרים ומצליח לגרום ל-13 אנשים להתייחס לעניין באמצעות שימוש במקלדת ולגרום לאפס אנשים להתייחס באופן קיצוני יותר לעניין ?
    נותנים לנשים זריקות עם תופעות לוואי חמורות מאוד, הזריקות ניתנות על בסיס גזעני ולא משום סיבה אחרת והעניין מסתכם ב-13 תגובות ?
    אם הזריקה הייתה ניתנת לכל קבוצה אחרת כולל לקבוצות של נשים מוחלשות אחרות כמו נשים ערביות או נשים מזרחיות אני בטוחה שהתגובות היו הרבה יותר מ-13 תגובות.

  15. אדחנום

    הצגת כאן בעיה חמורה ל צביעות שבה לוקה היברה הישראלית על גווניה. האתיופים בישראל יכולים להיות עניין רק כדי למלא מספר צרכים מצומצם מאוד, לחלקם חיי מדף קצרים מאוד, אחרים הם לנצח נצחים. אתיופים יכולים לשמש "ספינת דגל" חד-פעמית כאשר ארגוני זכויות אדם "זועקים חמס" כנג דעוולה שנעשתה לאתיופים רק כדי לשווק את ארגונם. אתיופים הם משאב כלכלי בלתי מתכלה בכל הנוגע למחקר האקדמי ולגיוס כספים בשם "קליטת עלייה" שבו קשרו יחד החוקרים והמדינה עצמה. לא מכבר האתיופים הוגדרו ע"י פרופ` להגירה, פרופ` יוסי לשם, "כאוכלוסייה רב-בעייתית" ובהפוך על הפוך טען כי האתיופים הם הוצאה כלכלית שאין לה סוף (הוא כמובן לא הביא לכך ראיות לכך וגם לא סיפר כי רוב רובו של הכסף נבלע בתוך המערכת שבה מצויים גם החוקרים ונותני שירות אחרים). כמובן שהפרופ` המכובד הציג, כדי לחזק את טענתו, "עדויות אתנוגרפיות", רק כמו הרבה חוקרים הוא הביא שטויות במיץ – גם הוא לא מכיר כלל את הרקע התרבותי של יהודי אתיופיה, שהרי הוא מומחה להגירה – כלומר מתמחה בעולים הנתונים למסגרת מרכז הקליטה.

    לונה, אכן יש בעיה עם האתיופים, אכישהו, מצד אחד הם נמצאים בעין הסערה ומנגד, כאשר ישנן עוולות בנוגע אליהם, הפגיעה בהם מתקבלת באדישות רבתי בחוגים שזכויות אדם היא ציפור נפשם. אכן, זהו מדובר בפרדוקס, לונה. מסתבר שארגונים לזכויות אדם הפכו להיות הומואקונומיקוס. חבל, חבל מאוד שרוע הפך להיות דבר יחסי, הנתון לשקול דעת. פשוט אין צדק!

  16. לונה

    כל עוד האוכלוסיה "הרב בעייתית" תמשיך להיות סוג של כרטיס לוטו שאפשר לפדות אותו לפי צרכים משתנים, המצב רק ילך ויחמיר.

    השיח המרכזי העושה שימוש במונחים צמיחה, שינוי, העצמה, ושילוב הוא שיח שיקרי. בעוד הטרמינולוגיה המסתתרת היא לשמר, לדכא, לשמור על הקיים. הפרדוקס הוא מובנה משום שאם "אנו "מגייסים כספים על מנת לעשות שינוי והשינוי מגיע אז אין לי יותר זכות קיום. אז אולי עדיף שהמצב ישאר ככה רק עוד קצת. ( עד הפנסיה, או עד המחקר הבא, או עד התרומה המשמעותית הבאה או…. )

  17. אור

    קודם כל אני רוצה להודות לכל חושפי הפרשה, על שפעלו למען הסרת הלוט מעל מעשה הפלצות הזה, ושפירסמו אותו קבל עם ועדה.
    עכשיו אני רוצה לספר עד כמה אני נדהמת ממעללי המדינה ומשתפי הפעולה שלה. עד היום חשבתי שראיתי את מקסימום הגזענות שהמדינה ותושביה מסוגלים לה, וגם בתמימותי האמנתי שישנם קווים אדומים שהיא לעולם לא תחצה, שאחד מהם הוא הזרקת חומרים כימים מסוכנים אל גופם של אנשים, מבלי שיבינו שבכך מדובר, כי אחרי הכל מדובר במדינה למודת שואה. היום האמונה הזו נשברה לרסיסים, והבנתי משהו מאוד מכוער על החברה הלבנה והכהה (לא אתיופית אלא המורכבת מעולי מזרח) בישראל ( שהייתה ושפה )- בשל צבענו אין להם גבול ולא מוסר בנוגע לכל מה שאפשר לעשות לנו ( לא לכולם אלא לרובם ) .
    לא נתפסת ההבנה, שבחברה בה צאצאים לניצולי שואה וקרובי משפחה לניצולי שואה ,בוצע פשע שכזה, פשע נגד האנושות, פשע שיש בו מן הנאציזם, ושנעשה במחנות השמדה וריכוז כלפי אנשים שנתפסו כשווים פחות מחרק.
    היום אנשים כל הזמן עסוקים בשאלה כיצד יכלו רופאים ואנשים אחרים לקחת חלק במנגנון המפלצתי שנקרא טיהור גזע, ועכשיו אני מבינה שאת התשובה אפשר למצוא בקלות בבית, אצל צדקנים יהודים שלקחו מהשואה לא לקח , אלא דוגמא.

  18. אתי

    לא ברור לי העניין? מדוע הנשים הולכות לקבל את הזריקה? מה משקרים אותן בדבר טיבה של הזריקה?

  19. שרית גדמו

    מה חדש איפה שאפשר לפגוע באתיופים זה חוקי במדינה הזו